לחץ להדפסהלחץ להדפסהprint

לחיצת כפתור על מקלדת - על שימוש מחושב במחשב

העידן הוירטואלי,

כמה טוב הוא מביא איתו. כמה חידושים, כמה יעילות כמה נגישות. משחקים לילדים, שירים, כתבות חדשות, תכניות … הכול בלחיצת כפתור אחת אתה מוצא הגדרה מילונית, בלחיצת כפתור אתה מגיע ווירטואלית לכל מקום בארץ, אפילו לשוויץ… בלחיצת כפתור מגיעים לכל אתר ואתר, אתר תיירות, אתר נופש, אבל גם לאתר אינטרנט שממש לא היינו רוצים שילדינו יכנסו אליו.

וכאן מתחילה הבעיה.  מסתבר כי בלחיצת כפתור אחת אתה מכניס אליך הביתה את כל מה שלא היית רוצה.

חשבת על זה?

רבים מהאתרים המוצעים כיום לגולש הם בעלי אופי מיני, לא מהסוג המבוקר או החינוכי, אלא מהסוג העלול להביא לנזק בלתי הפיך בחייו של מתבגר או בחיי זוגיות רגילים ותקינים. על אתרים מסוג זה – אין בקרה. והגיע הזמן לדבר על זה. אבל מכיוון קצת אחר מהמקובל, מכיוון לומד, קשוב ומצמיח.

מזה זמן רב שמגיעות אלי ואל מטפלים נוספים פניות בדבר נזקי האינטרנט בקרב בני נוער ומבוגרים. פסיכולוגים, רבנים, ויועצים מתמודדים עם בני נוער מהמגזר הדתי, ועם מבוגרים דתיים ובניהם אנשים נשואים ובעלי משפחות, הנחשפים לתופעה ומגיעים לטיפול או לבקשת עזרה כשהם על סף שבר בזוגיות או כשכבר חרב עולמם של בני זוגם.

הנגישות בימינו לתכנים מיניים ללא שום פיקוח הינה גבוהה מאוד, אפשר לומר גבוהה מידי. נגישות כזו מעמידה את האדם הדתי בפני דילמות ייחודיות וקשות, לעתים יומיומית.

יתר על כן, אדם החי חיי תורה ומצוות, חי בטלטול כמעט מתמיד בין משיכה לדחייה, בין רצון לסלידה ובין השתוקקות למיאוס עצמי. אדם כזה מצוי בפלונטר אינסופי בינו לבין עצמו, בינו לבין בוראו, ולעיתים אף בינו לבין בת זוגו.

האם ניתן לסייע לאדם המצוי בקושי מעין זה? כיצד ניתן להגיע אליו?

השיח (הנדוש אם יורשה לי לומר) על מקום האינטרנט ומיצובו התרבותי והחברתי נעשה פחות ופחות רלוונטי לדעתי. אנו חיים בעידן בו האינטרנט הפך לכלי תקשורת בינאישי בסיסי כמעט בכל מקום וקבוצה, ובנוסף לכלי עבודה נצרך ביותר. כמעט בכל בית בישראל המחשב מהוה מוקד מרכזי פעיל. רוב בני האדם מחוברים לרשת כמעט בכל רגע נתון. אז נכון, זה גם עלול להוות מקור נוסף למריבות בין אחים או בין הורים לילדיהם, אבל בואו נודה על האמת, כמה חיינו השתכללו והשתפרו בזכות הטכנולוגיה הזו, איזה שיפור באיכות החיים זכינו לראות בשנים האחרונות. תוך שניות אתה מוצא מידע רפואי, דפי עבודה לילדים, פרקים שלמים בהיסטוריה, רעיון לפעילות, מספר טלפון, שיעורים חינמיים במוזיקה, גאוגרפיה, תנ"ך ומה לא… ספרי הבישול מתייבשים על המדף מחוסר שימוש, את מקומם תפסו המתכונים האינטרנטיים בתמונות מרהיבות על המסך. לכל מקום אליו אני הולך אני הולך עם ה GPS או  ה-waze , ולכל עבודה שאני צריך להגיש אני פונה לאנציקלופדיה הוירטואלית. שירים וסרטים מכל תרבות ושנה מתנגנים לנו בשניות רק כי נזכרנו בהם בערגה, פרטים מלאים על כל מוצר, מחזה, סיפור או מאמר מפעם נגלים בקלות לנגד עינינו. כל שכן בעולם התורני –  הספריה הביתית הולכת ומשנה את מעמדה, שאלות הלכתיות מקבלות שירשורים מרתקים בפורומים השונים באופן קריא ומהיר. שיעורי תורה במגוון נושאים וסגנונות מוצעים לכל מי שרק מתעניין, שיעורי שמע, צפייה ואפילו שיעורים וירטואלים המקשרים ישירות בין המלמד ללומד.

אז לוותר על כל זה?

אמרו כבר גדולים ממני כי יש להוסיף אור כדי למזער את החושך.

נראה כי חייבת להיות אופציה אחרת. בעבר, רכבו על סוס ועגלה, וכאשר התפתחה הטכנולוגיה ויוצרו מכוניות נבנו כבישים מתאימים. איש לא העלה בדעתו לוותר על הנסיעה בדרך בין עירונית רק כי הדרך אינה סלולה עבור הרכב החדש. להיפך, התייעלות והתחדשות הובילו לעוד התייעלות ועוד התחדשות, על כן נסללו כבישים, וכדי לנסוע בבטחה נחקקו חוקי תעבורה.

ומכאן ניתן להסיק כיצד לנהוג כיום ב"כבישי הרשת האינטרנטית". שאלת האיסור בשימוש באינטרנט אינה רלוונטית. השיח הציבורי כיום צריך לעזוב את המקום "המפחד" מהאינטרנט ולהתחיל לעסוק בחינוך סביב הקונפליקטים שנוצרים כתוצאה מחשיפה לתכנים בעיתיים בו.

איך עושים זאת? – באמצעות כנות והכוונה.

בראש ובראשונה עלינו לעסוק במפגש האישי שלנו כמבוגרים עם משיכה ודחייה הנובעים מהמתח הקיים אצלנו בין עולם היצר לעולם ההלכה, בין עולם ה"בא לי כאן ועכשיו" לבין עולם הערכים והשאיפות האמתיות בחיים. עלינו לשאול את עצמנו בכנות: איך אנחנו מתמודדים? עד כמה אנחנו מצליחים בזה? וכיצד מתמודדים עם כישלונות?

רק לאחר בירור פנימי מסוג זה, ניתן לגשת אל הנער או האדם השקוע בתוך קונפליקט דומה ולנסות להבין עם מה הוא מתמודד. תפיסה חינוכית נכונה תאפשר שיח פתוח, ולא תהיה רק הטפה של הפסול, המעמיקה את הקונפליקט ויוצרת תחושות נוספות של אשמה ובושה.

המבוגר האחראי נדרש ל"הגמשת הקונפליקט". לשדר שדר של הבנה. הבנת הנטייה, הבנת הדחף, הבנת הסקרנות, אבל בעיקר הבנת הקונפליקט והמלכוד האינסופי בין אלו לבין הרצון והכמיהה לעבודת ה'. וכאן תפקיד המבוגר הוא לנסות לתעל את הסקרנות למקומות בונים. הבנה מעמיקה של המחנך את עצמו ואת הקונפליקטים האישיים שלו, יאפשרו לו לא להתעלם ואף להיות רגיש למתחולל בקרב תלמידיו. חיזוק לדברים מובאים במחקרי, בו הוכחתי שככל שהקונפליקט (משיכה ודחייה) גדול יותר בין עולם היצר להלכה – הקושי הנפשי גדול יותר. התעלמות ממתח קשה זה גוזרת על הנער קשיים נפשיים רבים בהווה ואף קשיים נוספים בעתידו הזוגי.

מכאן החשיבות לרתימת ההורים לנושא. יש להסביר להורים את החשיבות של דיאלוג כן העוסק באותם קונפליקטים ובדרכי התמודדות איתם. ובכך לא רק שהם יהוו תמיכה חשובה וקרובה לנער, אלא שתהיה לו תמיכה מרופדת ואחידה סביב נושא זה.

 

סוף דבר.

עידן האינטרנט כבר כאן, מזמן. הזמינות והנגישות היא עובדה. מחשב, טאבלט, סמארטפון, אין כל דרך להילחם בזה, וגם אין סיבה. עלינו להתחיל לחנך, וללוות. לא לזעוק בגרון ניחר כמה זה פסול, כי את זה הם כבר הפנימו, אלא להקשיב להתמודדויות שלהם. לאחר הקשבה והבנת המקום שלהם נוכל לפתח שיח ולעסוק בכוחות שעזרו להם להתמודד בעבר, ולהתחיל לבנות יחד כוחות ורעיונות כדי להתחיל ולהתמודד בעתיד, בדיוק כפי שאנו נוהגים לעשות עם עצמנו.

השימוש במחשב צריך להיות מחושב.

 בהצלחה!

ד"ר יניב אפרתי, מומחה למיניות והתמכרויות נוער. ר"מ ויועץ חינוכי בעבר וכיום חוקר ומרצה במכללות לחינוך. פוסט-דוקטורט במחלקה לפסיכולוגיה בבינתחומי. מקדם בניית כלים חינוכיים וטיפוליים לעזרה בתחום זה של מיניות בקרב מתבגרים ומבוגרים.