לחץ להדפסהלחץ להדפסהprint

א. שאלה של הורים. רצינו לשאול כיצד להגיב לנער בן 14, תלמיד ישיבה תיכונית, שגילינו שהוא משוטט באתרים פורנוגראפיים. אנו נבוכים. כיצד להגיב?

ב. שאלה של אימא. היום התברר לי שבני, שהוא תלמיד ישיבה ומדריך בתנועת נוער, צפה בתמונות אסורות באינטרנט הנמצא בבית ומשמש אותנו לצורך לימודים. הבוקר אמרתי לו שאני מתכוונת לשוחח איתו שיחה אישית על כך. הוא כנראה הבין מהי מטרת השיחה. האמינו לי, אני בושה נכלמת ומאוכזבת. הבן המקסים, הנהדר, המדריך, המעולה שלי – צופה בתמונות כאלו! מה עושים, בבקשה? איך משוחחים מבלי לפגוע? איך עוזרים?

תשובה: שאלות בנוסח זה או אחר, נשאלות על ידי הורים שמגלים יום אחד – למרבה הפתעתם – שבנם החמוד, התמים והצדיק, גולש באתרים קלוקלים (אתרי זימה ואלימות מן הסוג הגרוע ביותר). אחרי חלוף ההלם הראשוני, אחרי ההתגברות על תחושת התסכול והאכזבה, מבקשים ההורים להגיב, אבל כיצד מגיבים?

יש הורים שנועלים את האינטרנט בסיסמה או מנתקים אותו כליל. יש אחרים שנזכרים ששמעו בעבר שקיימות תוכנות סינון מצוינות החוסמות את הגישה לאתרים הקלוקלים, רוכשים מנוי לאחת מהן ומתקינים אותה. קם הבן בוקר אחד ומגלה שהאינטרנט נעול בפניו או שהותקנה תוכנת סינון ואין לו גישה לאתרים הקלוקלים שהוא גלש בהם רק אתמול.

למרות שחובה בכל בית להתקין תוכנת סינון, ויפה שעה אחת קודם, תגובה מעין זו של ההורים נותנת פיתרון חינוכי חלקי בלבד. אין חינוך בשיטת "זבנג וגמרנו" (לפעמים "תגובת מחץ" לא רק שהיא איננה מועילה אלא אף מזיקה). מדוע?

א. התקנת תוכנת סינון היא פעולת מנע, ולכן השפעתה היא רק כלפי העתיד: מכאן ולהבא לא יוכל הבן לגלוש באתרים קלוקלים. אבל אין בכך מרפא לנזקים הנפשיים שכבר נגרמו. הגלישה באתרים קלוקלים כבר הספיקה לזהם את נפש הנער. כאורך תקופת הגלישה בהם, כך עומק הזדהמות הנפש. נערות ונערים רבים מדווחים שגם לאחר שהצליחו להשתחרר מהרגלם לגלוש באתרים קלוקלים, המשיכו התמונות (שהם ראו באינטרנט) לרדוף אחריהם תקופה ארוכה. הם חלמו עליהן בלילה, והרהרו בהן בהקיץ. יש שדיווחו על אותה תופעה לאחר גלישה אחת בלבד באתר זימה! התגובה החינוכית צריכה לטפל גם בעבר. בלשון אחרת: חזרה בתשובה כוללת לא רק את ההווה ואת העתיד אלא גם את העבר!

ב. אין כל ספק שהנער מלא בושה על מעשיו. הוא מתבייש ממעשיו לא בגלל שהוריו חשפו אותם אלא מהרגע הראשון שהוא גלש באתרי זימה הוא התבייש ממעשיו. הוא לא היה מעוניין לגלוש באתרים קלוקלים, אבל היצר פיתה אותו והוא לא עמד בפניו. הוא בכה בלילה והתייסר ביום, וייחל לרגע שזה ייפסק. הוא מאוכזב מעצמו יותר ממה שהוריו מאוכזבים ממנו. הוא זקוק לשיקום הביטחון העצמי שלו ולהחזרת האמון בעצמו. הוא חווה במלוא חריפותה את הדרכת חז"ל "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" (אבות ב ה), אבל צעד קטן מבדילה בינה לבין ייאוש. לכן, במקביל לשמיעת תוכחה קשה, זקוק הנער גם ליד מלטפת, לתמיכה ולעידוד, לאמפתיה, על מנת שיתעורר הטוב שבתוכו ויגבר על הרע.

ג. הבושה הגדולה עלולה להביא את הנער להסתגרות. יש נערים, שכאשר נחשף סודם על ידי הוריהם, מתעטפים בשתיקה ומנתקים מהם מגע. אין לו די כוחות נפש להתמודד עם הבושה, אין לו כוח להרים את הראש ולהביט בעיני הוריו.

לכן, ניתוק האינטרנט או התקנת תוכנת סינון נותנים מענה חלקי בלבד. לא נכון להתחיל בהם. לא נכון להפתיע את הנער על ידי צעדים מעשיים דרסטיים. הוא לא גנב ולא רוצח שצריך לעצור אותן בכוח תיכף ומיד כדי למנוע את הפשע הבא. הוא לא פצצה מתקתקת. נכון יהיה לפתוח איתו בשיחה גלויה. לא להתנפל עליו בצעקות רמות, ולא לקיים משפט שדה, אלא לפתוח איתו בשיחה גלויה "בגובה העיניים".

הנחת העבודה היא שהנער יודע שמה שהוא עשה אסור בתכלית האיסור, לכן אין כל צורך להשתמש במליצות חריפות כדי לתאר את חומרת העבירה. הוא יודע. אם כן על מה לדבר? לשאול אותו מה הוא חש, והאם הוא רוצה לצאת מזה. סבב השאלות הבא הוא: אם הוא מעוניין לצאת מזה, כיצד? מה עשוי לעזור לו? ההורים לא צריכים לכפות עליו פיתרון אלא לעזור לו ליישם את ההצעות שהוא יעלה, ולחלופין להציע לו הצעות שונות ולקבל את הסכמתו עליהן. לדוגמה: אפשר להציע לו להתקין תוכנת סינון יעילה.

גישה זו, המתרחקת מכפייה, איננה נובעת מעמדה מתירנית או מסובלנות אידיאולוגית. אם בסופו של דבר, לא יסכים הנער לשתף פעולה עם הוריו, עליהם להתקין תוכנת סינון על אפו ועל חמתו כדי למנוע את המשך התדרדרותו. חובתנו החינוכית היא לחסום את הרע בפני בנינו ובנותינו. אבל, לכתחילה אנו מעוניינים שהנער יעבור תהליך של תשובה מרצון על מנת לרפא את נפשו. אם הפיתרון נכפה עליו, והוא איננו שותף אליו, חסר מימד מרכזי בחזרה בתשובה, בתיקון הפנימי, בהתהפכות מרע לטוב. אם הוא יבחר מרצון בפתרון ויזדהה איתו, יש בכך מימד אקטיבי של תיקון (למרות שהשימוש בתוכנת סינון הוא פאסיבי, עצם התקנתו היא אקטיבית).

בשיחה גלויה עם הנער גם ניתן להגיע לבירור עמוק ולנסות לנתח איתו מה הביא אותו לגלוש באתרים מסוג זה (היגררות, חולשה יצרית, תהליך ההתבגרות, טעות השקפתית) ולסייע לו לרכוש כלים חיוניים להתגבר בעתיד על חולשותיו.

לא די ב"סור מרע" אלא יש גם צורך ב"עשה טוב":

א. הפסקת הגלישה באתרים קלוקלים איננה סוף פסוק. היא מותירה את הנער עם וואקום שאותו הוא צריך למלא. סיפוק היצר היה חלק אינטגראלי מאורח חייו. עתה, לא רק שנשאר לו זמן פנוי שיש למלא בפעילות אלא גם נותרו כוחות נפש פנויים, שיש לנתבם לאפיקים חיוביים.

ב. ובכלל, כל מי שחוזר בתשובה איננו רוצה להסתפק בהתרחקות מהרע, אלא הוא מבקש להרגיש שחל שינוי לטובה בדרכו בחיים. הוא מעוניין להרגיש התקדמות. על כן נכון לחפש עם הנער אתגר חיובי המתאים לו (בלימוד תורה או בגמילות חסד, במעורבות חברתית, וכדומה).

ג. מיותר לציין שבהזדמנות זו כדאי לברר עם הנער כיצד רצוי לנצל את האינטרנט לברכה ולכוון אותו לאתרים חיוביים. צריך להציע לו אלטרנטיבות חיוביות משמעותיות באינטרנט.

אם השיחה תתנהל בצורה גלויה, עשוי להתברר שהבן גולש מזה זמן רב באתרים קלוקלים ובכל פעם הוא שוהה בהם שעות רבות. יש לבדוק בזהירות האם הנער נגוע בהתמכרות. במקרה זה, מתבקשת התייעצות עם גורם מקצועי. כמו כן, ההורים עשויים לשמוע מבנם שהוא מתקשה להפסיק לגלוש באתרים בלתי צנועים, מפני שהגלישה בהם ממלאת אצלו צורך נפשי. גם במקרה זה מתבקשת התייעצות עם גורם מקצועי.

עד כה התייחסנו להיבט הנפשי. אבל יש גם היבט רוחני. הנער ראה מה שראה והתעוותה אצלו ההבנה הנכונה של הזוגיוּת ושל יחסי האישוּת. יש לכך השלכות חמורות על עתיד בנין המשפחה שלו, החל מהשלב של חיפוש בת זוג וכלה בשלב של בנין הקשר המלא עם בת הזוג. החשש קיים באותה מידה ביחס לנערה שגלשה באתרים מסוג זה. ההשפעה השלילית שונה מנער לנער. אצל אחד זה עלול לעורר פנטזיות ואצל אחר סלידה (לדוגמה, קטע מתוך מכתב: "אני בת 20, בגיל שכבר מתחילים לחפש… ופעם אחת כששוטטתי באינטרנט קפץ אחד מאותם האתרים הלא צנועים… בקיצור הספקתי לראות הרבה מאוד לפני שסגרתי את זה… למרות שאני יודעת שהאינטרנט סתם הופך את זה לזול ומגעיל, ושבעצם יחסי אישוּת הם דבר טהור ביהדות כאשר הם מתקיימים על פי ההלכה… אבל אני לא מצליחה להשתחרר ממה שראיתי").

תחילה, צריך להסביר לנער/ה שמה שמראים באתרים הללו זה איננו התנהגות נורמאלית אלא סטיות נוראיות. זהו עיוות של המציאות. זהו "סרט" קלוקל ולא החיים הממשיים. וכן חייבים ללמד את הנער פרק בחיי המשפחה בישראל, להסביר לו מהי קדושת המשפחה, כיצד היא נבנית וכיצד היא מתנהלת. בדרך כלל אנו נמנעים מכך מטעמי צניעות (בצדק או שלא בצדק), אבל לאחר שהשקפתו על טיב הקשר בין המינים השתבשה לחלוטין, אין לנו כל ברירה: צריך לפרוש בפניו את היריעה וליישר את הקמטים. זהו חלק מהריפוי הרוחני.

סיכום: מהי התגובה הרצוייה של הורה שמגלה שבנו גולש באתרים קלוקלים?

א. לא נכון להפתיע את הבן על ידי ניתוק האינטרנט או התקנת תוכנת סינון מבלי ידיעתו. למרות שהתקנת תוכנת סינון היא חובה גמורה, ויפה שעה אחת קודם, אין להפתיע את הבן אלא לשתף אותו בתהליך. תגובה חד-צדדית של ההורים עשויה (אולי) למנוע את המשך התפשטות הנגע אבל לא לרפא אותו. רק כאשר הבן יהיה מעורב בתהליך הריפוי יש סיכוי שהוא יצליח לתקן את הנזקים הנפשיים של העבר. לא די שההורים חוזרים בתשובה (ומתקינים מסננים) וכופים אותה על הבן, אלא צריך שהבן יתרצה בחזרה בתשובה וייקח בה חלק פעיל.

ב. לכן, נכון לפתוח איתו בשיחה גלויה, לשאול אותו מה הוא חש והאם הוא רוצה לצאת מזה. אם הוא מגלה רצון כן, נשאל אותו: "באיזו דרך אתה מבקש לצאת מזה, מה יועיל לך?". ההורים אינם צריכים לכפות עליו פיתרון כלשהו אלא לעזור לו ליישם את הפתרונות שהוא העלה בעצמו, ולחלופין להציע לו הצעות ולקבל את הסכמתו עליהן. לדוגמה: אפשר להציע לו להתחבר לספק אינטרנט מסונן. סביר להניח שהנער יסכים ואף ישמח בהצעה.

ג. כמו כן, צריך לחפש אפיקים של "עשה טוב": תוספת עשייה חיובית על מנת למלא את הזמן ואת כוחות הנפש שהתפנו. כניסה לאתגר חיובי חדש היא תשובה מעולה. את עיוות מושגי הזוגיות, שנגרם על ידי צפייה באתרים קלוקלים, יש לתקן על ידי התייחסות מפורשת לנושא מתוך גישה חינוכית ותורנית בריאה.

ד. כמובן, גם אם אין הנער משתף פעולה, חייבים להתחבר לאינטרנט מסונן, כדי למנוע את המשך הנזק הנפשי.