לא מעט הורים נחשפים כיום לידיעה כי בנם או בתם חשופים לשימוש בחומרי אלכוהול. נדמה כי ברוב המקרים הגילוי הוא מקרי, ונובע מידיעה כזו או אחרת המגיעה לפתחי ההורים. לפיכך, במאמרי זה אשתדל לתאר את המציאות הקיימת בתרבות הנוער דהיום, מתוך היכרות עם התופעה (והייתי מעדיף להגדירה כמגיפה).

תיאור המציאות

אין צורך לרדת לכיכרות הערים הגדולות על מנת להיחשף לגודל התופעה, משום שאף הרחוב הקרוב אל ביתנו רווי באותה תרבות חולנית, המזכירה לנו את בתי המרזח בַעיירות 'של פעם', ואת תרבות הפאבים שחדרה לעולמנו מזה עשורי שנים. כמי שמתעסק עם בני נוער ברמות סיכון שונות, ולצערי אף ליווה לא מעט מהם אל מרכזי הגמילה בארץ, אני יודע לומר שתופעת שתיית האלכוהול בקרב בני נוער צעירים הולכת ומחריפה, ויתכן שאנו נמצאים ממש בעיצומו של הגל.

החשיפה הראשונה של בני הנוער אל אותם משקאות, עלולה להיות במדורת ל"ג בעומר, בפורים או במסיבת יום הולדת. לא אגזים אם אומר שנגיעות ראשונות יכולות להיות אף בגילאי כיתה ה' ו-ו'. עובדה זו ידועה במגזר החילוני, מנתוני אלו העוסקים בנושא, כדוגמת "הרשות למלחמה בסמים" ועמותת "אפשר", אך היא נכונה אף במחוזותינו, בציבור הדתי. הנתון אחרון משנת 2009 מדרג את ישראל במקום השני (לאחר אוקראינה) בשימוש באלכוהול בקרב אוכלוסיית הנוער הצעירה. נתון זה בהחלט מעורר דאגה.

כמי ש"חי נוער" ומכיר את תרבות הפנאי שלו, אני יודע כי ברוב מסיבות ימי ההולדת המתארגנות מידי שבוע, מצוי מוטיב האלכוהול (וודקות, אבסולוטים, וכו'). הנוער שותה את המשקאות בערבוב עם משקאות עתירי אנרגיה, כדוגמת הXL ו"רדבולים", על מנת להזרים את כמות האלכוהול במהירות יחסית אל מחזור הדם, ומשם ישירות אל המוח. לרוב, ההמתנה להשפעה לא אורכת זמן רב, ולאחר מספר "שוטים" קטנים של כוסיות, החבר'ה נמצאים במצב של תפיסת ראש, קלות דעת וזרימה (שאינן בהכרח מבוקרות), עד לכדי מצבי עלפון, ערפול חושים וכו'. ישנו הבדל גדול בין בנים לבנות בנושא השתייה, בשל המבנה הפיזיולוגי השונה בין המינים, המאפשר מצב של שכרות ואיבוד שליטה מהר יותר בקרב בנות. נציין, כי מגפת השתייה פשתה בקרב בני שני המינים, בנים ובנות, בקרב חילונים ודתיים ובקרב בני נוער המקוטלגים בסיכון ושאינם.

זמינות, חוק, ושיטת קנייה

חומרי האלכוהול זמינים לחברה, ואינם מעוררים דאגה מיוחדת מפני עבירה פלילית, כדוגמת שימוש בסמים. העבירה היחידה הקיימת נכון להיום, היא על אותם מוכרים, שלצערנו, אינם עומדים בפיתוי הכספי הרב שמזמנת מכירת האלכוהול (ראו סוגיית ה"פיצוציות", והמרכולים המוכרים ללא פיקוח). אך החבר'ה למדו לעקוף גם את המחסום של בעל המרכול הישר, הרואה בטובת הכלל – הם שולחים את חברם או כל אדם אחר מקרן רחוב "המבין לליבם" לקנות את הבקבוקים. קניית הבקבוקים אינה מצריכה כסף רב והתארגנות מראש, וניתן להשיג את בקבוקי הוודקות הזולות במחירי "מציאה" של כ- 20₪ לבקבוק. בכל מסיבה או מפגש חברתי, עלולים להיות מספר בקבוקים כאלו המסוגלים ל"תדלק" עשרות בני נוער.

מתי זה קורה?

התשובה לכך היא: בכל זמן המאפשר מפגש שכזה, אך בעיקר בסופי שבוע (חמישי-שבת). כאן, בקהילות היישוביות, החבר'ה חוזרים מן המוסדות החיצוניים, ונפגשים במוקדי הבילוי שביישובים, בדירות ריקות, בכיכרות, במרכזים מסחריים, או סתם באמצע הרחוב. באמצע הרחוב חלוקת המשקאות יכולה להיעשות בצורת "פתיחת שולחן", או בצורת "אוטו-בר" שפירושו, שחלוקת המשקאות המרכזית מתבצעת מתוך פגז' של רכב העומד בפינת רחוב. הבקבוקים נשלפים מהרכב בליווי מוזיקלי הנשמע למרחקים, הודות למערכות השמע הסטריאופוניות, ודלתות הרכב הפתוחות לצדדים. כמדומני, שאין צורך להרחיב את הדיבור על השתייה סביב חגים ומועדים מעצימי שתייה כדוגמת פורים ול"ג בעומר.

הסיבות לשתיית אלכוהול

ייאוש ודיכאון – בדומה ללוט או נח שבמפגש עם מציאות קשה מנשוא שאינה ניתנת להכלה מיידית, הם פונים לשתיה. גם בקרב בני נוער, הטיפה המרה מאפשרת פורקן נפשי מלחץ כזה או אחר הנגרם כתוצאה מ: לימודים, הורים, הישגים חברתיים, אובדן, שכול וכו'.

סקרנות והתנסות – בני נוער רבים רוצים להכיר את תחושת אובדן השליטה המושג ע"י השתייה. תחושה זו נראית להם מעניינת ומגניבה.

שחרור מכבלים רגשיים בין בנים ובנות – בציבור הדתי היחס בין בנים לבנות הוא נתון יחסית שמור איתו גדלים בני הנוער ביישובים, אף במקומות שהתנועה או החינוך מעורבים. עם כל זאת, בגיל ההתבגרות ישנה פתיחות רבה יותר בין המינים, ומתוך כך ישנו רצון לצאת מאותם חששות ודפוסי התנהגות ישנים – יותר זרימה וחופש לומר ולהתנהג כפי שבא לי באמת. "המשקה המשקר" נותן את הפתרון לבעיה.

חיקוי עולם המבוגרים וחברות מערביות – במעגלי החיקוי נראה, כי במידת מה ישנו רצון אצלנו ובעיקר בקרב בני נוער, לחקות את המודל של הישראלי החילוני, שהוא עצמו חיקוי של הגוי המערבי על תרבות חייו ובילוייו (ראה פאבים, בארים, מועדוני לילה וכו').

לחץ חברתי – מעגלי נוער הנחשבים ל"מגניבים" בין החברה, מסוגלים ליצור לחץ פנימי חברתי בתוך הקבוצה הגורר איתם את חלושי הדעת להתנהל כמותם,ובפרט כשיש מעורבות של בנות במקום.

ממה החששות והסכנות?

סכנה ברמה החברתית

בראש ובראשונה, מעצם התהוותה של תרבות חדשה הנוצרת לנו כאן "מתחת לאף" כשמוקד החיים הוא האלכוהול.

גם אנחנו, הורים ומבוגרים, היינו בני נוער מתבגרים. אני אישית לא צמחתי במגזר הדתי אלא כחילוני בשומר הצעיר, וכמוני כאחרים רבים אינני זוכר שתחושת סיפוק והנאה מכל פעילות אפשרית – מסיבות סלוניות בבתים פרטיים או בדיסקוטקים – היתה תלויה בשתיית אלכוהול. השחרור היה טבעי ולא היה צורך בחומרים חיצוניים כדי ליצור את תחושת השחרור והכיף. כיום, יותר ויותר בני נוער מעידים על כך כי אינם מסוגלים להשתחרר ולזרום ללא אלכוהול, בין אם מדובר במסיבות בשעת ריקוד, בקשר בין בנים ובנות או באמירת הדברים היושבים על הלב.

סכנות ברמה האישית

סכנה רגעית – בשלבי הניסיונות הראשונים, בני נוער אינם מכירים את עצמם ואת גופם בשילוב עם אלכוהול, ולכן קיימת סכנה לחוסר שליטה עד כדי עלפון. במקרים של טמפרטורות נמוכות בחוץ, קיימת סכנה ל"היפותרמיה – תת חום" הניכרת בירידה מסוכנת בטמפרטורת הגוף מתחת לטווח התקין – מצב הגורם לירידה בקצב הלב ובנשימה ועלולה להוביל לאיבוד הכרה ולמוות.

הרעלת אלכוהול – כתוצאה משימוש מופרז וערבוב אלכוהול בחומרים שונים הגורמים להרעלה, שעלולה להסתיים במוות.

אלימות, וונדליזם, חוסר שליטה – מוכר וידוע כי השימוש באלכוהול מגביר תקריות האלימות בקרב בני נוער, לא רק בפאבים ובמועדוני סוף שבוע אלא גם בקרב אנשים מן השורה. לצערי, לא מעט אירועי אלימות קשים שהובאו לפני היתה מעורבת בהם שתיית אלכוהול.

ניצול גופני – לצערי, לא מעט מקרים של בנות אשר עברו חוויות קשות של ניצול גופני, החל מהטרדות וכלה במקרי אונס, היו תחת השפעת אלכוהול. ברוב המקרים אין המדובר בעובר אורח מזדמן שזמם את מעשיו, אלא דווקא מדובר באנשים שבקירבה אישית אל הנערה: חברים, חברים של חברים, בני משפחה, ועוד. אלכוהול מגביר סיכוי למצבי סיכון מעין אלו, ובעיקר אצל בנות אשר השפעת האלכוהול עליהן הינה כמעט מיידית.

תאונות דרכים – תופעה ידועה המתוקשרת כמעט בכל סוף שבוע בהלימה מדהימה לתרבות השתייה של הצעירים. לצערנו הקטל בדרכים גובה את מחירו הכואב והקשה בעיקר בקרב בני גיל העשרים והחיילים בחופשה.

סכנות לטווח רחוק

התמכרות – שימוש קבוע של אלכוהול בקרב בני נוער עלול להביא לסבילות של הגוף בהכלת החומר האלכוהולי. על מנת להגיע לתחושת כהות החושים יגביר הצרכן את כמות האלכוהול בגופו, עד כדי מעבר מרמת שותה קבוע לרמת מכוּר התלוי בחומר ומנוהל על ידו.

חולי ופגיעה פיזית באברים פנימיים – ידוע ומפורסם כי שתיית אלכוהול פוגעת במספר מערכות בגוף האדם: מח, חשיבה ויכולת השליטה, שיווי המשקל, מערכות העצבים, כלי הדם, הכבד ומערכת העיכול, לב ריאה, עיניים והמערכת ההורמונאלית (במיוחד בחודשי הריונה של האישה, המסכנת את עוברה במוות, ובמקרה הקל בפגיעה התפתחותית).

קשיי התמודדות שיש לתת עליהם את הדעת

בתחום האכיפה – אין אכיפה כנגד שתיינים קטינים, וטרם נכנס לתוקף האיסור על עצם השתייה במקומות ציבוריים – מהלך שמנסים להוביל לאחרונה, ברמת החקיקה. במידה וייחקק הליך כזה, נשאלת השאלה מה יעשה במקומות הפרטיים, כגון בבתים הריקים בסופי שבוע?

בתחום הדתי – אין איסור שתיית אלכוהול מן התורה. כעם אנו מקדשים את מציאות החיים והזמן, לפיכך היין עולה כמעט על כל שולחן יהודי. אלו שמהדרין בהכנסת האורחים אף מקיימים בתוך בתיהם "בארים" קטנים המכילים ממיטב המשקאות. הדוגמא האישית בעיני המתבגר/ת תמוהה. מכאן שהקושי הוא בהבנת היחס אל השימוש ביין המשכר, בהבדל בין "יין כוס התרעלה" לבין "כוס ישועות אשא", כדברי הרקנאטי.

זמינות בהשגת המצרך – חומרי האלכוהול זמינים לבני נוער, ומצויים לרוב כמעט בכל מרכול, ומחירם בשוק זול ביותר.

הכחשה -רוב בני הנוער המצויים כיום בתת תרבות זו של שתייה על בסיס קבוע, נמצאים בתחושה כי הם שולטים במצב – הם כמובן אינם זקוקים לעזרה או סיוע, כי זה די נורמאלי לשתות היום ולדבריהם "מי לא שותה היום?". מכאן, שהיכולת להתמודד עם התופעה מצריכה שבירה וניפוץ של קודים חברתיים ותרבותיים לא פשוטים כלל ועיקר.

חוסר הכרה של הורים במעשי ילדיהם – מתוך היכרוּת עם השטח וגם על בסיס של מחקר אחרון ששמעתי, ניתן לקבוע שרוב ההורים אינם מודעים לתרבות השתייה והבילוי של בניהם ובנותיהם. היכולת להתמודד עם הבעיה נעוץ ביסודו בהכרת הבעיה והמציאות.

בתחום המניעה – סיסמאות כגון: "כשנוהגים לא שותים", הן סיסמאות שלצערי הרב אינן נכונות ולא מספקות את הפתרון לבעיה. ההנחה היתה כי אם יאמר ויתפרסם שאסור בכלל לשתות – הרי זו גזירה שציבור הנוער לא יעמוד בו! לכן נטו אנשי ההסברה ללכת על הקו המאפשר עם הסתייגות, כך שבפועל זה לא מִזער את התופעה אלא להיפך – נתן לה לגיטימציה. לעניות דעתי, קו ההסברה חייב להשתנות לאור גודל התופעה, ולאור תרבות החיים חדשה הנוצרת, שלא הכרנוה קודם לכן. ההסברה לעניות דעתי צריכה להיות כי – בני נוער לא שותים למעט בהקשר דתי, או בהשגחת הורה מבוגר המחויב לשלומו של אותו נער.

תפקידנו כהורים במאבק נגד תרבות "המרזח"

ברצוני עתה לעסוק בצד ההורי של המפה. נשאלת השאלה האם אנחנו כהורים, כקהילה, נוכל להתמודד עם המגפה אשר מפילה חללים רבים? אני מודע לקושי הגדול שיש בהפחתת התופעה כי ללבלובה שותפים רבים.

אך תשובתי היא שכן!

נכון, לא נצליח להעלים מקרבנו את הנטייה, מפני שצורך בבריחה מן המציאות נעוץ בסיבות רבות אותן מזמנים לנו החיים: ייאוש, סקרנות, שעמום, השפעה חברתית, שמחות וכו'. אך ברצוני לתת מעט טיפים מדעתי האישית בלבד.

צורך בהכרת המציאות בתרבות הפנאי של בנך/בתך, הכרת החברה הסובבת – חברות/חברים, הקרובים יותר והקרובים פחות. מה נעשה בזמן המפגשים? היכן נפגשים? אל תתבייש, רד גם אתה אל אותם מקומות בילוי ו"זוּלוֹת" – לא כבלש אלא כעובר אורח, עוסק בספורט, אב ואם מתעניינ/ת וכו'. חבִירה של הורים למרחב הפתוח של הנוער יוצר תחושה של חוסר מוּגנוּת מצידם לעשות ככל העולה על רוחם. זה משתלם גם אם הדבר יצריך אותך לרדת לכיכרות הערים הגדולות. הכרת המציאות כוללת את ידיעת המקומות, השעות, הנושא המדובר – שימוש באלכוהול וחומרים ממכרים ופרטים רבים נוספים.

הורים שחושדים (שמעו, נדמה, הריחו וכו') אמורים ליצור את המפגש הנכון בזמן הנכון, על מנת לאמת את החשדות. יתכן כי הנער/ה יכחיש את המידע מתוך חשש ופחד לצורך הגנת עצמו, ולכן יש לאמת כמה שיותר מהר את המידע בהצלבות נוספות. את האימוּת מול החשדות יש להציג לנער/ה באופן שאנו, ההורים, אוהבים אותו/ה ורוצים בטובתו/ה מתוך דאגה אמיתית לשלומו/ה, גם אם זה נשמע מכובס ותלוש. יש לשאול על כמויות השתייה וסוגיהם השונים, על מספר פעמים בשבוע, חודש וכו'. כמובן הדבר משתנה בין בנים לבנות.

במידה וההכחשה היא טוטאלית מצד הנער/ה עד כדי שקרים, יש לבדוק אפשרות לרדת אל שטחי הבילוי "על חם". חשיפת המציאות לנגד הנער אינה מותירה לו עוד יכולת להתכחש למצבו ולמצב חבריו. כמובן, שיש לחלק בין גילאי טרום 18 לאחרי 18, ביחס לתדירות וכמות השתייה. תדירות השתייה מעידה על חומרת התרבותיות ואולי אף ההתמכרות, ולכן היא חשובה.

קשר בין הורים של חבורות נוער ברמת ידיעה, דיווח, וירידה אל שטחי הבילוי – כדוגמת סיירת הורים ע"פ מידע מכוון מראש, עשוי לצמצם את התופעה, ואת התחושה של מקומות ללא גבול. אינני מתכוון רק להורים אלא גם לקהילה השותפה בחינוך בני הנוער, דבר החשוב לנו מכל. מצב זה יתכן שיצריך תכנית להתערבות מובנית של כל העוסקים עם הנוער: חינוך פורמאלי, לא פורמאלי, רבנים, מנהיגי ציבור, גורמי אכיפה, רווחה, טיפול, קידום נוער, מצילה, הורים, מועצת נוער וכו'.

ישנו צורך גדול לאמירות ברורות של ההורים, המחנכים והסובבים אל מול הנער/ה ביחס לשתיית האלכוהול ובילוי הפנאי, באופן שאינו משתמע לשני פנים. פעמים שזה יותיר את בנך/בתך במקום יחסית מבודד משום שהאלטרנטיבה היחידה היא החלפת החברה, ובמידה והדבר לא מתאפשר (ובמיוחד בישובים הקטנים ביו"ש) אזי הפתרון של סנכרון מידע בין הורים ומעורבותם עשויה למזער את המגמה.

ישנו צורך בליבון הסוגיה בהלכה ובמחשבה היהודית בנושא השתייה. הדואליות לגבי יחס המקורות היהודיים בנושא השתייה מותירה בקרב בני הנוער את הערוץ הפתוח להימצא שותפים לתופעה, ופעמים שהיא מקבלת משנה תוקף במסיבות הפורים בישיבות (מציאות שאם הייתה תלויה בי, הייתי מבטלה על הסף), או בטישים והתוועדויות חסידיות שאינם מבוקרים. יש ללמוד וללמד את קו הגבול בין המותר בהלכה לבין המאוס והאסור.

לגבי שאלות פרטניות – כל מקרה הוא לגופו, אך כאמירה כללית המסר הוא שבני נוער לא שותים, נקודה! הצעתי להורים להעלות את הנושא גם על השולחן המשפחתי כחלק מבירור של הנושא בחיי האדם.

לסיכום

מכל האמור לעיל, אנו כחברה המעוניינת לבנות כאן בארץ תרבות חברתית המושתת על ערכיות, מועילות, אכפתיות ויצירתיות, שומה עלינו למנוע עם כל הכוחות והיכולות את פריחתה של תת תרבות זו הפושה בדור העתיד שלנו, בבנינו ובבנותינו, מתוך חיקוי זול של אומות העולם. איננו זקוקים לכוס התרעלה ולסורי גפן נכרייה אשר חמת תנינים יינם ולפירותיהם הבאושים: חוסר שליטה עצמי, התמכרויות, אלימות, תאונות, אובדן חיים, אונס והרס עצמי וחברתי. לנו, ההורים והקהילה תפקיד חשוב במיגור התופעה גם אם היא נודדת למחוזות העיר רבתי עם.

י"ט בשבט תש"ע, ‏03/02/2010

אבי רומנו, מנהל היחידה לקידום נוער, מועצה מקומית אפרת