לחץ להדפסהלחץ להדפסהprint

שאלה: בתי התחילה שירות לאומי ואחרי חודשיים עזבה כי המקום לא התאים לה. מאז היא בבית ומסתובבת עם תחושת כישלון. היא מפחדת מהחלטה על המשך הדרך. ללחוץ? להניח? הזמן יעשה את שלו או להיפך?

תשובה: פעמים רבות מתחילות בנות השרות את שרותן עם ציפיות גבוהות ונוחלות אכזבה. לפעמים הן מוצאות אוזן קשבת בתוך מקום השרות ומצליחות להביא לשינויים בסביבה או אצלן שמאפשר להן להישאר. ולפעמים אכן יש צורך בשינוי. בתך בחרה לעזוב, יתכן והתאכזבה או נפגעה רגשית. עצם העזיבה מביאה איתה את תחושת "הכישלון".

טבעי שמי ש"נכוותה ברותחין תיזהר בפושרין", עם זאת יש לזכור שאי החלטה תחזק את הפחדים והחששות, ותפגע בביטחון העצמי ובראיית הדרך שבה כדאי ללכת.

 בשעת "משבר" כדאי מאד לברר ולנהוג ב-3 דרכים: א א א.

א' ראשונה: אינפורמציה. לדעת מה הן העובדות אתן אני מתמודדת; התאכזבתי במקום השרות – ממה? מה התאים לי? מה לא התאים לי? מה בסביבה לא אפשר לי להמשיך, מה בהרגשתי לא אפשר לי להמשיך. ברמת עובדות.

רק אח"כ לעבור לא' שניה -"אורור רגשי". כמה זה מאכזב אותי שלא הצלחתי להתמיד או כמה אכזבתי אחדים או … לשמוע מה הן התחושות שבתך מרגישה. מומלץ לה לברר זאת עם עצמה, עם חברה או אתך אם מתאים לה. הרבה בנות בגיל זה מעדיפות לעשות זאת עם החברות ולא עם ההורים. גם אם היא לא תשתף אותך בתוכן הדברים, עדיין תוכלי לעזור לה ע"י כך שתביעי הבנה עם קשייה (כמו שהראית בעצם פנייתך), תתני לה קצת "להתאבל" על החלום שנגדע, המקום שעזבה שכנראה הפתיע אותה ולא עמד בציפיותיה…

תביני אם יש לה "מצבי רוח משתנים/ לא מוסברים… תני לה לבטא בדרך שלה (תפילה, משחק, בכי הסברים חוזרים,…)

עם זאת אסור להישאר רק בהבנת הקושי וה"מסכנוּת" ויש לעבור לא' שלישית שהיא ה"ארגון המחודש". המחקרים והמציאות מוכיחים חד משמעית שחזרה לפעילות מבריאה ומאפשרת החלמה מההתנסות השלילית ומאפשרת המשך צמיחה בעוד שאי חזרה לשגרת פעילות מחריפה את הקשיים (תחושת הכישלון, פחד מטעויות נוספות בעתיד…).

לכן בתשובה לשאלותייך הזמן לבד לא יעשה את שלו. צריכה להיות גם עשיה חיובית בונה, חיפוש מקום חדש לשרות או לפחות בחירת עיסוק והתחלה בכיוון. עם זאת אין צורך לברוח למקומות הקיצון כבשאלתך – ללחוץ או להניח. יש לאפשר מקום לצער על מה שאבד ולאכזבה, להקשיב לכאב לחששות ולהתלבטויות תוך הקשבה ללא צליל או כוונת ביקורת. (אם יש ביקורת כדאי שתאמר באופן אמיתי – כנה, אך בזהירות. עם זאת יש להעביר מסר ברור שחייבים להמשיך עם הפנים קדימה.

נקודה נוספת חשובה. אנו יודעים שמה שמחזק ביותר ומביא להתמודדות טובה היא הידיעה שיש תמיכה מסביב, שאפשר לדבר, שמקשיבים לי, שמבינים אותי, שאוהבים אותי, שיש לי מקום – וזה לא סותר שכהורים יש מקום לצפות לפעילות בריאה ומתקדמת.

בהצלחה והמשך שרות או פעילות מוצלחת.

דורית שילוח, פסיכולוגית חינוכית בכירה