החופש הגדול עשוי להיות דבר טוב. הוא מאפשר התאווררות, פיתוח תחומי עניין מגוונים ואגירת כוחות לקראת שנת הלימודים הבאה. דא עקא, לעיתים מהווה החופש זירת התגוששויות בין הורים לילדיהם. התגוששות ומתח הנובעים בין השאר מפערי ציפיות.
חלק מילדינו מצפים בקיץ ל'חופש מהחיים' ולא רק מהלימודים. מבחינתם, תפקידם העיקרי בקיץ הוא לצבור בילויים. הם אוכלים, מתקלחים (לפעמים…), לוקחים כסף, רצים מפעילות חווייתית אחת לרעותה ומשאירים מאחוריהם שובל של כלים, בגדים ושלל חפצים שההורים צריכים לסדר. למותר לציין כי ציפיות ההורים מהתנהגות ילדיהם בימי החופש הן אחרות לגמרי.
בפועל, במשפחות מסוימות ההורים עובדים בקיץ שעות נוספות כדי לממן נסיעות אין-סופיות של ילדיהם לקניון ולבאולינג, למחנה ולקייטנה, לים ולסרט (הַתאימו את הדוגמאות לגיל הילדים ולאופי המשפחה). ההורים אמנם שמחים שהילדים זוכים למנוחה ולהנאה, אך מצפים לשותפות בהפעלת הבית ולפעילויות קיץ הכוללות גם עשייה ערכית ומשמעותית. פעם אחר פעם נהפכים ימי הקיץ לעימות בין ההורים לילדיהם סביב השאלה האם תפקידו של הצעיר הוא רק לבלות וליהנות, או גם לתרום ולעשות: בעזרה בבית, בחסד לנזקקים, בלימוד תורה ובתחומים ערכיים אחרים. הפער בין ציפייה לימים שבמרכזם 'כיף' ובילויים לבין ציפייה לימים שיש בהם (גם) משמעות, הוא היוצר לעתים מתחים פנים-משפחתיים המגיעים לשיא בימי החופש הארוכים (מידי…).
המסקנה פשוטה: כדי ליצור קיץ משמעותי ומהנה (גם להורים) יש צורך בעבודה הורית מוּדעת. ההורים נדרשים להתכונן לקיץ כדי שכולם יֵצאו ממנו נשכרים. בזמן שנותר עד לחופש הגדול על ההורים לחשוב, תחילה לחוד ולאחר מכן יחד עם ילדיהם, כיצד להפוך את הקיץ לתקופה של צמיחה אישית ומשפחתית כאחד. סוף דבר,דווקא בימי הקיץ – אין חופש מהורות…
הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל
