שאלה:
בננו לומד בישיבה תיכונית בכיתה י"א וסובל ממצבי רוח די קיצוניים. לעיתים הוא שמח מאד ורוצה להיטיב עם כולם, ולעיתים הוא עצוב ומכונס בעצמו ונוטה לראות את חצי הכוס הריקה. כשהיה בחטיבת הביניים עבר סוג של טראומה על רקע חברתי, כאשר חברים הציקו לו ולעגו לו במשך כמה חודשים. כשנודע לנו העניין שוחחנו עמו רבות וגם יועצת בית הספר הייתה בתמונה וישבה עמו לא מעט. בשנתיים האחרונות נראה היה כי השתקם מהסיפור הזה, עבר למקום חדש ורכש לו חברי אמת, אולם לאחרונה התחילו מצבי הרוח שלו והוא מתלבט מאד אם לפנות לטיפול. מצד אחד הוא רוצה לחיות חיים מאוזנים מבחינה נפשית וחושב כי אולי טיפול מקצועי יעזור לו, אך מצד שני רק המחשבה על הטיפול עושה לו רע. היא מציפה בו את מה שעבר בחטיבה והוא ממש חרד לחזור לשם. שאלתנו היא: האם תמיד נכון לעורר ולפתוח מחדש נקודות שכואבות לנו, או שאולי ניתן להמשיך איתן הלאה לאורך שנים ובסך הכול לחיות בטוב? גם אנו, כהורים, חיים עם נקודות שכואבות לנו בתחומים שונים בחיים, ורואים אותן כחלק בלתי נפרד מהמורכבות של החיים.
מחילה מכל אנשי המקצוע אליהם מופנית השאלה, אך עם יד על הלב, האם הליכה לטיפול אינה כרוכה בסיכון גדול מדיי שיפתחו את הפצע מחדש, יעמיקו ויחפרו בו, ולא ידעו לאחות אותו כראוי? האם המודעות לעצמנו ההולכת וגוברת עם השנים אינה יוצרת "איום" מתמיד הנושף בעורפנו שאם לא נטפל בעצמנו ונדחיק את הנקודות הכואבות לנו לא נסתדר בחיים? דעתכם חשובה לנו.
תשובות:
צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD:
מצבי רוח משתנים הם אחד מהמאפיינים הבולטים של גיל ההתבגרות, וזה בסדר גמור. זה פשוט חלק מהעניין של חוסר היציבות שמאפיינת את הגיל. אם יימצא שהבן נמצא במצוקה שמקשה עליו את שטף החיים בלימודים, עם החברים או עם עצמו – זה המדד לגשת לטיפול. לעולם לא נדע להשיב בבטחה על השאלה אם המטפל ידע לאחות את הפצע הפתוח, ולכן יש לפנות רק אל מטפל מקצועי ביותר.
הורים שלום וברכה,
מתוך דבריכם עולים הנתונים הבאים: בנכם בכיתה י"א בישיבה תיכונית וסובל ממצבי רוח קיצוניים ואף יש לו מחשבות שליליות. מדבריכם נראה שהוא במצוקה. בתקופת חטיבת הביניים חווה משבר חברתי ונראה שיצא ממנו לאחר שיחות עם יועצת בית הספר וגם כיום נראה שמצבו החברתי טוב.
שאלתכם היא האם תמיד נכון לפתוח נקודות שכואבות לנו או שניתן להמשיך עמן את החיים כרגיל.
ברצוני להתייחס למקרה הקונקרטי שלכם ולאחר מכן באופן כללי בקשר להליכה לטיפול.
כלל לא ברור אם מצבו הנוכחי של בנכם קשור ומושפע למצבו בשנים עברו. ייתכן שהסיבות למצבי הרוח שלו נעוצות בגורמים אחרים לחלוטין. אי אפשר לדעת ללא היכרות מעמיקה עם הבן.
לידע כללי, מצבי רוח משתנים הם אחד מהמאפיינים הבולטים של גיל ההתבגרות, וזה בסדר גמור. זה פשוט חלק מהעניין של חוסר היציבות שמאפיינת את הגיל. ייתכן שלמרות מצבי הרוח שלו, הוא לא רואה את זה כעניין ויכול להמשיך לתפקד כרגיל. בשאלתכם לא פרשתם את סדר יומו ותפקודו בישיבה כך שאין לי על מה להסתמך אך העניין שווה בדיקה ואולי "ההר הוליד עכבר".
באופן כללי כדאי לברר האם הבן שלכם מודע למצבי הרוח שלו? האם הוא רוצה לעזור לעצמו? מה הוא אומר? האם יש לכם שיח בעניין? מה התוצאות שלו?
בשורה התחתונה, יש לבדוק האם יש בכלל מצוקה ומהי.
ומכאן לעניין העקרוני בשאלתכם. האם תמיד כדאי לפתוח פצעים או שכדאי להמשיך כרגיל ולראות בזה חלק מהחיים.
ואני שואל, האם תמיד כדאי ללכת למוסך בגלל בעיה ברכב או פשוט להמשיך כרגיל מתוך ידיעה שיש בלאי טבעי לרכב ואפשר להמשיך הלאה?
כמובן שהתשובה ההגיונית היא: תלוי מה הבעיה והאם באמת אפשר להמשיך הלאה. אם הבעיה מאפשרת המשך נסיעה ברכב ללא כל בעיה בטיחותית ולא רואים שהמצב יחמיר עם הזמן אז למה לא?
כלומר, אין כללים מדויקים מתי כן ללכת לטיפול ומתי לא. הכלל היחיד הוא האם יש מצוקה כרגע או האם האיזון והסדר של החיים העכשוויים מופרים.
ואם החלטנו שיש לפנות לטיפול "האם ידעו לאחות את הפצע כראוי?" ואני שואל, האם המוסכניק שמחליף לי ראש מנוע (היה לא תהיה…) ידע לסגור הכל כראוי?
לעולם לא אדע להשיב בבטחה על שאלה זו. מה שבטוח, שבשביל ראש מנוע אלך למוסכניק מקצועי ביותר (וכמובן ישר והגון). אלך לאחד עם ניסיון רב שכבר טיפל בכמה ראשי מנוע. וגם אז אגיד תהילים אותיות "ראש מנוע" להצלחת הטיפול….
אם אכן יימצא שהבן נמצא במצוקה שמקשה עליו את שטף החיים בלימודים, עם החברים או עם עצמו – זה המדד לגשת לטיפול. על שאלה זו אתם יכולים בעצמכם בעקבות שיח איתו. שיח שלכם או של כל גורם מעורב אחר. ולמי לפנות לטיפול? רק לבקיא ומפורסם בתחום בעל קבלות והמלצות רבות. קל וחומר מראש מנוע של רכב.
מאחל לכם הצלחה רבה בשיח עם הבן ואבחון מוקדם ויעיל של הבעיה שתיפתר בעזרת ה' בדרך הטובה והקצרה ביותר על ידי שליח נאמן.
צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD.
0526070954 more-lanoar.co.il
הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:
השאלה עד כמה נכון לפתוח פצעים מהעבר, במיוחד כשהעבר (אולי) ממשיך ומציק לנו כיום היא שאלה חשובה. ישנן הרבה גישות טיפול שמעדיפות להתמקד במה שמקדם אותנו ולא בהכרח הולכות בכיוון של פתיחת פצעים כאלה. פעמים רבות מה שנכון הוא דווקא להיצמד למקומות החזקים שלנו ומהם להמשיך הלאה. אני מציע לחפש איש מקצוע שאפשר לפרוש בפניו את ההתלבטות הזו ולדון איתו על האפשרויות העומדות בפניכם.
שלום לשואלים.
אני כותב את השורות הבאות למרות שאינני איש מקצועות הטיפול, אלא אדם שעוסק בחינוך וייעוץ ועומד לפעמים בתפר שבין העולם החינוכי ועולמות הטיפול למיניהם.
נדמה לי שהשאלה עד כמה נכון לפתוח פצעים מהעבר, במיוחד כשהעבר (אולי) ממשיך ומציק לנו כיום היא שאלה חשובה. ישנן הרבה גישות טיפול שמעדיפות להתמקד במה שמקדם אותנו ולא בהכרח הולכות בכיוון של פתיחת פצעים כאלה. פעמים רבות מה שנכון הוא דווקא להיצמד למקומות החזקים שלנו ומהם להמשיך הלאה. הרבה משיטות האימון (coaching) מתבססות על זיהוי הבעיה ונתינת כלים כיצד לעקוף אותה ולפרוץ הלאה מבלי להיכנס לניתוחי עומק של הסיבות שהביאו אותנו למצב התקוע בו אנו נמצאים.
גם בצבא ביחידות מסוימות מתרכזים בתחקיר בעיקר ב'מה עשינו טוב ונכון?' ופחות מתרכזים בסיבות שהביאו לדברים הפחות מוצלחים שעשינו. קוראים לזה 'למידה מהצלחות'. כנ"ל בייעוץ הזוגי, פעמים רבות כשמגיע זוג במשבר מתחילים איתו דווקא ממקום של כוח, מהמקום שבו טוב להם ביחד ומזכירים להם למה הם בחרו מראש להיות ביחד.
בסופו של דבר בארגז הכלים של אנשי הטיפול אפשר למצוא מגוון רחב של כלים שבהם הם ניגשים לבעיות שמביאים אליהם האנשים שמגיעים אליהם לייעוץ. אפשר גם להתייעץ עם רבים מאנשי המקצוע הללו בדבר הדרך הנכונה לגשת לבעיה.
ייתכן שאולי דווקא פתיחה מחודשת של פצעי העבר וסגירה אחרת, בוגרת יותר של ראייה מחודשת של אירועי העבר תפתור מהר יותר את ה'פלונטר' בה אנו נמצאים. לא פעם מתבזבזים זמן רב ואנרגיות רבות על הליכה מסביב.
לסיכום:
אני מציע לחפש איש מקצוע שאפשר לפרוש בפניו את ההתלבטות הזו ולדון איתו על האפשרויות העומדות בפניכם.
המון הצלחה!
יפעת גלבוע, עו"ס קלינית ופסיכוטרפיסטית, מטפלת בנוער ובמבוגרים, מנהלת מרכז הורים ילדים בגיל הרך:
זה נכון שהחיים מורכבים ואנו חיים עם בעיותינו, אבל יש בעיות שקשה מאוד לחיות עמן והן משפיעות עלינו לרעה באופנים שונים. כשמנסים לדחות את הטיפול בבעיה, היא עלולה להתפרץ בזמן ובמקום הלא נכונים.
שלום להורים.
פנייה לאיש מקצוע איננה " פתיחת פצעים " אלא טיפול מרפא לפצעים קיימים שאינם יכולים להתרפא כראוי… הפצעים הם שם, מצבי הרוח הקיצוניים של בנכם, מהווים, כנראה, את הסימפטומים לכך שהפצע לא נתרפא כראוי…זה נכון שהחיים מורכבים ואנו חיים עם בעיותינו, אבל יש בעיות שקשה מאוד לחיות עמן והן משפיעות עלינו לרעה באופנים שונים…
במצב שבו מנסים לדחות את הטיפול בבעיה, היא עלולה להתפרץ בזמן ובמקום הלא נכונים: צבא, לימודים, חיי הנישואין… שהרי היא עדיין קיימת שם, אבל אנחנו מנסים להתעלם ממנה בתקווה שתעלם. לעומת זאת, במצב שמטפלים בה היא הופכת להיות כזו שאפשר להתמודד ולחיות אתה חיים נורמאליים, ולעיתים היא אף מתגמדת ונעלמת…
חשוב מאוד מאוד – לפנות אל איש מקצוע מוסמך, בעל תעודות מוכרות ע"י המוסדות המכשירים אנשי טיפול, ובעל ניסיון בתחום גיל ההתבגרות.
בהצלחה
יפעת גלבוע
טלפון 0508266258
אתר : samimlev.co.il
אודיה ון לואן, יועצת חינוכית ומאמנת:
כשם שאנו נדרשים לטפל בגוף שלנו כאשר הוא פגוע ולא נתעלם מפצעים ושריטות למרות הכאב הפיזי, כך עלינו לטפל בנפש שלנו ולהיטיב עמה.
יתכן שהטיפול בדרך יהיה כואב ולא נעים, יתכן והמוגלה תצא וייקח זמן עד לריפוי השלם, אך אין קיצורי דרך.
השאלה הנשאלת חשובה בכל שלב בחיים ולא רק בגיל ההתבגרות, ובעצם מציפה את השאלה: מדוע ללכת ולפתוח פצעים בטיפול שאולי יגרמו למפח נפש והפרת איזון עדין.
כיועצת בתיכון אינני יכולה להתעלם מהאמונה שלי בטיפול נכון כמקפצה לחיים שקטים יותר מבחינה נפשית, שלמים ויציבים יותר.
לשמחתי ראיתי ממש ניסים אצל תלמידות ששלחתי לטיפול המתאים עבורן. הן בהחלט הודו על ההזדמנות לשחרר קשיים, להציף ולקבל כלים נכונים כדי להמשיך הלאה.
זו לא בושה, אלא להפך, כשם שאנו נדרשים לטפל בגוף שלנו כאשר הוא פגוע ולא נתעלם מפצעים ושריטות למרות הכאב הפיזי, כך עלינו לטפל בנפש שלנו ולהיטיב עמה.
יתכן שהטיפול בדרך יהיה כואב ולא נעים, יתכן והמוגלה תצא וייקח זמן עד לריפוי השלם, אך אין קיצורי דרך.
שווה להשקיע זמן וכסף כאשר מדובר בבריאות הנפשית וחזרה לשמחה הטבעית הברוכה.
עם זאת, אציין שהתופעות העוברות על הבחור, אינן יוצאות דופן בגיל המיוחד הזה ולעיתים שיחה פשוטה עם מחנך טוב או דמות טיפולית הקרובה אל הנער עשויה לעזור עד מאוד. ובמידה ולא מועיל שווה ללכת לאנשי מקצוע המתמחים במתן מענה לגיל ההתבגרות. לפעמים גם כהורים שווה להתייעץ.
אודיה ון לואן
יועצת חינוכית ומאמנת מדריכה כלות ומרצה בתחום הנשיות והמיניות.
