לחץ להדפסהלחץ להדפסהprint

כיצד מנהלים שיחה חיובית עם מתבגר?

הקדמה

במאמר הקודם הדגשתי את החשיבות של הדיאלוג הבין-דורי ואולי אף יצאתם משוכנעים בנחיצותו. במאמר זה ארצה להתייחס לסיבות המונעות מרבים מאתנו כניסה לאותו דיאלוג בין-דורי.

דומני שניתן לחלקם לשתי קבוצות :

  1. סיבות רגשיות: הורים שחוששים מדיאלוג עם ילדיהם בשל פחד, רחמים או יותר מדי דיבורים, אמונה גדולה מדי ב"מומחים" או חוסר אמונה ביכולת העצמית. כל זה גורם לחוסר רצון וחוסר מוטיווציה בכלל ליצור דיאלוג שכזה.
  2. טיעונים רציונאליים: הורים הרואים בדיאלוג עם ילדיהם הטלת סימן שאלה בקיומה של הסמכות ההורית המושתתת על היררכיה ברורה בתוך התא המשפחתי. דיאלוג כזה עלול לתפיסתם לגרום לשבירה וערעור של הסמכות ההורית.

במסגרת הטיעונים הרציונאליים, מתעוררות שאלות אחדות כגון: האם כל סוגיה הינה נושא לדיון? האם הכול פתוח? ובמילים אחרות מה הם גבולות התוכן וכיצד לשמור על מערכת גבולות במסגרת פתוחה? בעיני הורים רבים קיימת סוג של סתירה פנימית בין דיאלוג לגבולות.

נדמה שמפאת שאלות אלה ואולי עוד אחרות הורים רבים נבוכים מול אפשרות של דיאלוג.

מטרת המאמר היא לנסות ולצייר חלל בטוח עבור ההורה והמתבגר בו יתנהל שיח מכובד ומכבד. העיסוק בנושא הגבולות והסמכות אל מול דיאלוג פתוח יעלה במאמר הבא בסדרה. כאן נתייחס בעיקר למרכיב הרגשי המונע תהליך של דיאלוג.

פחדים: סיבות והתמודדויות

עלינו להבין שהדאגה של כל הורה לשלום ילדיו הינו דבר לגיטימי ואף נחוץ. אין להאשים הורים בפחד יתר. לפחד צדדים לכאן ולכאן. הוא יכולה לשתק ולפגוע בביטחוננו העצמי כהורים אבל הוא גם יכול לשמש כאמצעי של זהירות מפני צעדים חפוזים ואולי אף מסוכנים לפעמים.

ניתן להבחין בכמה גורמי פחד. נציין כאן כמה מהם :

  1. פחד נגרם לרוב בשל חוסר הבהירות מפני העתיד וליתר דיוק במקרה שלנו בתור הורים, אי היכולת שלנו לתכנן ולצפות מה יהיו תוצאות תגובתנו מול ילדינו. לא פעם חוששים אנו מפני תגובה אפשרית פן תגרום ל"פספוס" של מי שיקר לנו ; "ייתכן שבהעמדת גבולות אגרום לכך שיברח מהבית ויימצא את עצמו ברחוב…" או "אם אעיר לו על כך בעתיד הוא יסתיר ממני דברים חמורים בהרבה…", וכהנה….
  2. פחד מעצמנו מהתגובות שלנו מול המתבגר, מול הכעס ואיבוד השליטה שלנו (ההורים).
  3. פחד מפני דברי אמת שילדינו יטיחו בנו ושאין אנו רוצים לשמוע.

נסכם שלרוב הפחדים נובעים מההכרה שלנו במחיר של שיחת עימות עם ילדינו. לא ברור לנו איזה מחיר רגשי נצטרך לשלם ואיך יצא מזה המתבגר עצמו. אין ספק ששיחה עם ילדינו על רקע של סוגיה 'רגישה' שבתוכה טמון פוטנציאל של התפרצות דורשת הכנה מצדנו.

עיצות

להלן כמה עצות לגשת לדיאלוג בנושא 'רגיש':

א. " לא עליך המלאכה לגמור": אם בעבר האמינו אנשי מקצוע בתוקפה של גישה פסיכו-חינוכית יחידה בעלת יכולת לרפא את כל מכאובי העולם, אמונה זאת חלפה מן העולם. ישנן ותמיד יהיו נקודות מבט שונות על ההתנהגות האנושית בהתאם לזמן, למקום, להורים ולמתבגר עליו מדובר. מה שטוב לאחד אינו בהכרח טוב לשני ומה שטוב בזמן נתון אינו בהכרח תקף בזמן אחר.

הסיכוי לכישלון הינו מרכיב מובנה בתוך כל ניסיון לפתרון. חשוב למזער אותו עד כמה שניתן עם זאת עלינו לזכור " לא עליך המלאכה לגמור". אנו נדרשים למלאכת החינוך אבל יהיה זה ביטוי של גאווה יתירה לרצות ולהביא לפתרון שהוא סיבתי ומושלם. אין פתרון כזה. לא ניתן להגיע לכתר המלך!. נכון, ייתכן שנגרום לילדנו להסתיר עוד יותר דברים מכפי שעשה זאת בעבר, אולי כן, אולי לא? תמיד יש לזכור: אין להיבהל, זה המחיר. וכדברי חז"ל: "כולי האי ואולי". עשה את שלך כמיטב יכולתך ובטח בה' להמשך הדרך.

ב. "דאגה בלב איש ישחנה " ( משלי יב,כה ): דומה שבמקרים רבים תחושת ה"ביחד" מהוה גורם שיכול למזער את דרגות הפחד בה אנו נאחזים. במקרה שלנו דיאלוג עם בת/בן זוג עלול להיות גורם לא רק מפרה אלא גם מעניק תחושת ביטחון. מאידך שוב עלינו להיזהר מריבוי יועצים פנימיים (מתוך המערכת המשפחתית) או חיצוניים (מחוצה לה). במקרים רבים, התייעצויות דחופות אינן אלא ביטוי למפלט שלנו מלקיחת אחריות. בנוסף קיימת סכנה להיחלשות שלנו. אנחנו עלולים להפוך לתלותיים יותר ויותר כאשר המטרה היא קודם כל להעצים את עצמנו.

ג. הכן עצמך לקראת….

  1. ברור רגשות: בשלב זה, לפני שנפתח בשיחה עם ילדינו, חשוב לברר לעצמנו את טיב הרגשות לגבי המצב. חשיבות ההכנה בכך שהיא תורמת לבקרה ולניסיון להחזיר לעצמנו שליטה על מצב נתון ובכך מנטרלים כמה ממרכיבי הפחד.ניתן לתרגל זאת בהשלמת משפטים כגון :כאשר הבן שלי… (אינו קם בבוקר, מסרב ללמוד בבית הספר, רוצה לחזור הביתה בשעה מאוחרת), אני מרגיש… (כועס, מפוחד, פגוע, חסר אונים…) בגלל ש… (אני פוחד שאולי יקרה לו משהו, אולי הוא יהווה דוגמא שלילית לחיקוי לשאר אחיו ואחיותיו, זהו תחילת ההידרדרות ויש להפסיק זאת כל עוד הדבר אפשר…).
  2. שיקול כדאיות : בשלב זה ראוי לבדוק האם כדאי בכלל ליצור עימות סביב אותה בעיה או לא.
  3. החלטה על אופי המפגש: על ההורים להחליט על אופי המפגש, זאת ניתן לתרגל בצורה הבאה :
    "אני אטפל בעניין (בבעיה) באופן…. (נעים, תקיף, החלטי, סמכותי, תוקפני, פייסני, משתף, ידידותי…) כי… (הבן שלי איננו מבין שפה אחרת, אי אפשר להחליט בשבילו, מאז ומתמיד כוח לא עוזר אתו, שיחה נעימה נתפשת אצלו כחולשה…). אופי המפגש יתבטא במסרים בלתי מילוליים ובשפת גוף: יציבה… מרחק… קשר עין… טון הקול…

ד. ה"אני" מול הכעס שלי : לעיתים קרובות קיים פחד לבטא כעסים בשל האמונה (הבלתי רציונאלית) שכעס הורס יחסים וכשכועסים לא אוהבים. יתירה מכך, יש הורים שאינם יודעים כיצד להתמודד עם ילדם כאשר הם לא בתפקיד 'ההורה הדואג והמטפל' אלא 'המשוחח'. יש הורים ההופכים זאת לאידיאל: "יותר מכל אני רוצה להיות ידידו וחברו של בני", או" אני רוצה שהיא תאהב אותי עבור מה שאני, ולא משום שאני אמה שלה". עלינו לזכור :

  1. אדם שאינו מסוגל לבטא כעס גם לא יידע לבטא אהבה. כשרגשות מודחקים, מצטברות מרירות ועוינות לצידה של הרגשת בדידות. התפרצות הכעס שאיננה פוגעת בזולת, ומתרחשת רק לפרקים, עשויה לטהר את האווירה ולהקל על המתח.
  2. במקרים מסוימים ילדים חסרים את הנוכחות של ההורים כהורה, כאשר אותם הורים עומדים על סיפוק צרכיהם ללא התחשבות בצורכי הילדים.

לסיכום :  נפגשנו עם מרכיבים אחדים (בעיקר רגשיים) של "פחד הורים" בצורתו המשתקת, המוחקת את נוכחות ההורה וניסינו להציג מודלים של תגובות נכונות שמטרתן להחזיר את ההורה למקומו הנכון.

חשוב להבין שכל ילד בהתפתחותו הטבעית זקוק לדמות הורית שאינה מתבטאת אך ורק בנוכחות הגופנית של המושג. התפתחות ללא דמות הורית עשויה להיות הרסנית גם כאשר ההורה מאבד את קולו האישי והופך למשותק ונכנע מול תביעותיו ותלונותיו של הילד. באותם רגעים מאבד הילד את הנוכחות ההורית " אולי אף גרוע מכך, מרגיש הילד שהצליח לחסל את הנוכחות ההורית. להיות נוכח, פירושו להיות מישהו עם מחשבות משלו, רגשות ורצונות משלו" (עומר, 2000).

ביבליוגרפיה : עומר. ח ( 2000 ), שיקום הסמכות ההורית, מודן הוצאה לאור.

הרב יעקב יוסף מרמור, עו"ס מטפל בנוער, י-ם.