לחץ להדפסהלחץ להדפסהprint

שאלה: יש לי בן בכיתה ט'. הוא לא מצטיין בלימודים ולא התקבל למקום איכותי ברמה תורנית גבוהה כמו שרצינו ונאלצנו להתפשר על משהו בינוני. מאוד מפריע לנו סגנון החברים שהבן שלנו מסתובב איתם. אין לו אופי חזק ואנו חוששים שיגרר אחריהם יושפע לרעה ויתדרדר. מה עושים?

תשובה: אכן סוגיה מצערת ש'הציונות הדתית' טרם השכילה לבנות די מקומות מלאים אווירה של תורה המתאימים לילדים ונערים בינוניים ומתקשים בתחום ההישגי (אותה בעיה קיימת גם במוסדות של בנות). בעקבות כך, לא מעט הורים עומדים בדילמה הזו בבואם לחפש מוסד תיכוני, ישיבה או אולפנא שיקבל את בנם/בתם אך גם יאפשר לילד/ה להתפתח ולהשתלם מבחינה רוחנית, בחברה רצינית, אידיאליסטית ושואפת.

אין ספק שהקשר החברתי והשפעתו משמעותיים להתפתחותו של הנער ובמידה רבה יקבעו איך יבנה את עולמו האישי ואת עתידו.

אני מכיר נערים רבים שלמדו ב'מוסדות בינוניים' אך התקדמו בתורה ויראת שמיים וסופם שחבשו את ספסלי בית המדרש ועמלו בתורה בשקידה ובאהבת תורה. לשאלתי אותם כיצד התקדמו כך, לא מפתיע היה לגלות כי כמעט תמיד הייתה שם דמות משמעותית בדרך (מי יותר מוקדם ומי יותר מאוחר) שהבעירה להם את ה'זיק' התורני. מדריך בתנועה, חבר, ר"מ או ראש ישיבה ואפילו שכן שהיה להם קשר טוב איתו. דבר נוסף שכמעט תמיד היה בעברם של החבר'ה האלה היא ה'נתינה', ההתנדבות (במערכת החינוך קוראים לזה 'מחויבות אישית'). העיסוק בנתינה לאחר משאירה אותך ברובד אידיאליסטי, תמיד מעמיק, תמיד עסוק, תמיד מחובר לחברה' ערכיים כמוך. לא נותר פנאי לעיסוקי הבטלה ופיתויים ובנוסף הנתינה ממלאת את הנער סיפוק ומשמעות.

לסיכום : אני מציע לחפש דמות בתוך המוסד או מחוצה לו שתוכל ליצור קשר נאמן עם הבן, מעין אח בוגר, מדריך נערץ, ר"מ מכיל ואותה דמות תלווה אותו לאורך השנים ושאותו מלווה יבנה קשר מאתגר, יפנה אותו לעשייה חיובית וכללית למען היחיד והחברה. קשר כזה יוכל למצב את בנכם במקום יציב ומבורך.

הרב יאיר גנז ראש אולפנת נווה דקלים, גבעת וושינגטון