לחץ להדפסהלחץ להדפסהprint

שאלה: לבננו בן ה-12 מאוד חשוב מעמדו החברתי. הבעיה היא שהוא מוכן לשלם מחיר מבחינת הרמה הדתית (לא להיחשב 'דוס' מדי) כדי לקבל את ההערכה מחבריו. אנו חוששים שעם הזמן הוא יתפשר על ערכים משמעותיים אבל איננו יודעים כיצד לנהוג איתו.

תשובה:

מעמד חברתי הינו גורם המשפיע על אורח חיינו, דפוסי התנהגותנו ובעיקר על הדימוי העצמי שלנו. השפעתו של המעמד החברתי אינה תלוית גיל – כל עוד אנו משתייכים לחברה, המעמד לו אנו זוכים הינו משמעותי מאוד עבורנו. לא לחינם אני פותח את תשובתי באמירה זו. אנו כמבוגרים נוטים לשפוט את הילדים ובעיקר את בני הנוער לחומרה על כך שהם מושפעים מהלכי רוח חברתיים ואינם בעלי חוט שדרה עצמאי המעצב את השקפותיהם ואורח חייהם. אם נהיה כנים עם עצמינו נאלץ להודות כי גם אנו המבוגרים מושפעים מאוד מההשלכות החברתיות ועל פי מימד זה לעיתים קרובות אנו מעצבים את אורח חיינו. יתר על כן, לחברה לעיתים קרובות השפעות חיוביות ביותר על הפרט. אנו נשמח אם בננו יעצב את אישיותו על פי הדרישות החברתיות, כל עוד דרישות אלו עולות בקנה אחד עם התפיסות הערכיות שלנו.

לאור זאת, להערכתי, 'הבעיה' איננה נעוצה בכך שהילד מוכן לשלם מחיר כדי לקבל מעמד חברתי. להפך, הדבר טבעי ואף רצוי. הבעיה איננה בנכונותו לשלם מחיר, אלא במחיר עצמו. כל עוד המחיר תואם את הערכים שלנו כהורים וכמחנכים, הרי שאנו נעודד את הילד לשלם מחיר עבור מעמדו החברתי. כאשר המחיר שהילד נתבע לשלם סותר את השקפת עולמנו, או אז נוצרת בעיה בעיצוב עולמו הערכי של הילד. יש להרחיב ולומר כי בעיה זו עלולה להיווצר במגוון תחומים ולא רק בתחומים הנקשרים עם אורח חיים דתי. לדוגמא, אם הילד השקדן זוכה לקיתונות של לעג וקלס מצד חבריו, הוא עלול לזלזל בלימודיו ולמתן את שאיפותיו האקדמיות וזאת רק בכדי לזכות להערכה חברתית.

אם ננסה להביט על הבעיה המוצגת במבט רחב יותר, הרי שהקושי נוצר כאשר ישנו פער בין הערכים שלאורם רוצים ההורים לחנך לבין הערכים החברתיים הנהוגים במרחב החברתי בו הילד גדל. ככל שהילד מתבגר, כך גם השפעת החברה נהית משמעותית יותר לטוב ולרע. בשל כך, כאשר ישנו פער בין הערכים המשפחתיים לבין הערכים החברתיים, הילד נמצא במצב של קונפליקט. עליו לבחור בין ערכי הבית לבין ערכי החברה. קשה מאוד לצפות מילד ואף ממבוגר במצבי קונפליקט להתעלם מהדרישות החברתיות. מעבר לכך אנו כהורים לרוב רוצים שהילד יהיה חברותי וישתלב בהווי החברתי. להשתלבות זו ישנו מחיר – קבלת הנורמות והערכים החברתיים.

כאשר אנו מאפשרים לילד להיות חלק מחברה, אנו מקבלים את המסגרת החברותית על כל השלכותיה ולכן קשה לצפות מהילד להיות חלק פעיל ואורגאני בחברה ומאידך לא לקבל את ערכיה. לאור זאת, אם אנו רוצים להימנע ממצב בו הילד יאמץ נורמות חברתיות שאינן לרוחנו, עלינו להקדים רפואה למכה – יש לכוון את הילד למסגרות חברתיות בהן הנורמות תואמות את עולם הערכים שלנו כהורים. דברים אלו נכונים ביחס למגוון מסגרות חברתיות בהן הילד משתתף – בית הספר, תנועת הנוער והילדים עמם הוא נפגש בשעות הפנאי.

ישנם מצבים בהם קונפליקט ערכי הינו בלתי נמנע, כמו למשל כאשר הילד גדל בשכונת מגורים בה בני הנוער הינם בעלי ערכים שלדעת ההורים אינם ראויים, או כשהילד נאלץ ללמוד בבית ספר שערכיו אינם עולים בקנה אחד עם ערכי המשפחה. מצבים אלו הינם בדיעבד ולבטח אין להגיע אליהם לכתחילה, ולכן יש לנסות להימנע מלהציב את הילד בפני סתירה ערכית.

כאשר נוצר פער בין הנורמות המשפחתיות לנורמות החברתיות, מומלץ מאוד לנסות לפתח אצל הילד את ההכרה במאפיינים הייחודיים שיש לכל פרט בחברה. יש ללמד את הילד כי בחברה לכל אחד ואחד מאפיינים ייחודיים לו, מאפיינים עליהם עליו לשמור. מאפיינים אלו אינם פוגעים בלכידות החברתית, אלא מאפשרים הטרוגניות. לדוגמא, כאשר הילד נמצא בחברה בה להערכת ההורים לא מושם דגש מספיק על הקפדה על קיום מצוות, על ההורים להקדים ולפתוח את הנושא לדיון עם הילד. יש להסביר לו כי לכל בית סולם ערכים משלו וכי בחברה בה הוא נמצא באים ילדים מבתים שונים, ולכל ילד יש את הסגולות הייחודיות לו. אין לזלזל בערכים של יתר הילדים, אלא ללמד את הילד לראות את הטוב והיפה שבאחר ובד בבד גם לראות את הטוב והייחודי שבו. המטרה היא לאפשר לילד לשמור על ערכיו ואף להיות נכון להיאבק עליהם כאשר הוא נתון בלחץ חברתי כנגד הערכים עליהם חונך בבית.

אוסיף ואומר כי בחברה הטרוגנית ומורכבת כמו החברה הישראלית, כמעט שלא ניתן למצוא מסגרות חינוכיות בהן דפוסי החינוך והערכים של כל התלמידים זהים לחלוטים לערכים שאנו כהורים רוצים להקנות. השונוּת החברתית מפתחת בנו את היכולת לקבל את הזולת ללא שיפוטיוּת, לאהוב את האחר אף אם הוא שונה ולהיות רגיש לצרכי הזולת. מומלץ ללמד את הילד כי השתייכות לחברה מגוונת ורב-תרבותית וערכית, אינה מחייבת אותו לוותר על ערכיו. שונוּת ערכית אין משמעה סתירה בין ערכים, אלא שמירה על ייחודיוּת ערכית ותרומה לכלל.

ד"ר קובי סגל, פסיכולוג חינוכי והתפתחותי, מטפל משפחתי מוסמך