כולנו מכירים את הביטוי: 'אפשר להביא את הסוס לשוקת, אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות'. אם נשליך את הביטוי לפן החינוכי הרי שניתן לומר – אפשר לתת לילד את כל הסיוע האפשרי כדי ללמוד, אבל אי אפשר להכריח אותו ללמוד. ללא מוטיבציה הילד לא ילמד. המכשול העיקרי העומד כאבן נגף בפני תלמידים נעוץ לעתים קרובות לא בחוסר יכולת למידה, אלא בחוסר מוטיבציה. כולנו מכירים את הילד שאינו ממצה את הפוטנציאל הגלום בו. הילד בעל היכולות הגבוהות הנהנה מסביבה לימודית תומכת, אך מבזבז את זמנו לריק ואינו מביא את כישוריו לכדי מיצוי.
תפקידנו כהורים הינו לאפשר למידה, לתת לילד את הכלים המתאימים ביותר ללמידה ואולי אף לעודדו ללמידה. האם יכולים אנו גם להעניק מוטיבציה? האם מוטיבציה הינה גורם הניתן לשינוי? והאם הסביבה המשפחתית או החברתית יכולה להשפיע על המוטיבציה? על שאלות אלו, שאלות המעסיקות הורים רבים, ננסה לענות.
מה מקור המוטיבציה?
בבואנו לבחון שאלות אלו, עלינו ראשית כל לבחון כיצד נבנית מוטיבציה ללימודים. מה מניע אותנו כמבוגרים ללמוד ומה מתמרץ ילדים להתאמץ ולהתמודד עם אתגרים לימודיים. לרוב חוויית ההצלחה הינה הגורם המתמרץ ומעודד למאמץ. חוויית ההצלחה שבאה בעקבות השקעת מאמץ הינה גורם מחזק. על פי הגישה ההתנהגותית (הביהביוריזם), התנהגות תחזור על עצמה כאשר ניתן עליה חיזוק חיובי. לאור זאת, השקעת מאמץ בלימודים שבעקבותיה באה חוויית הצלחה הינה פעילות שזוכה לחיזוק חיובי ומעודד. מנגד, מצבים בהם אחר מאמצי למידה אנו חווים כישלון, יחזקו את התחושה כי הלמידה הינה מיותרת ולא מתגמלת.
תלמידים 'מוצלחים' לרוב זוכים להערכה ולשבח על הישגיהם. ציונים גבוהים, הערות מפרגנות, פרסים ותשבחות יחזקו את התלמיד המצטיין להמשיך ולהתאמץ, וכך ההצלחה הינה הכוח המניע את המשך המאמץ ואת ההצלחה הבאה. בניגוד לכך, תלמיד שנכשל או שקיבל הערכה שלהערכתו אינה משקפת את השקעתו ירגיש כי המאמץ שהשקיע בלימודיו לא נשא פרי ולכן עלול לחדול מלהתאמץ. תלמיד בעל ביטחון עצמי ביכולותיו יכול להתמודד גם עם חוויות כישלון וביקורת. תלמיד מתקשה שאינו חווה את טעם ההצלחה יגיע לכדי יאוש. מבחינתו, השקעת המאמץ בלימודים אינה משתלמת ולכן הוא יחדל להתאמץ וייוותר לעצמו.
כיצד מעוררים מוטיבציה?
לאור זאת – מה ניתן לעשות כדי לחזק מוטיבציה. האמור להלן מתייחס לא רק לתלמידים צעירים, אלא גם לתלמידי החטיבה העליונה ואף למבוגרים הרוצים ללמוד. כולנו זקוקים למשוב אמיתי על הישגינו. משוב זה צריך להיות נכון ולא מזויף ולכן יש להימנע ממתן תשבחות שאינן כנות. עם זאת, משוב כן משמעו לא רק ביקורת שלילית על חוסר ההצלחה, אלא גם התייחסות למימד בו הילד הצליח, אף אם הישגיו של הילד דלים.
לדוגמא, ילד הבא עם מבחן בו הוא נכשל זקוק להתייחסות רצינית ואמיתית של הוריו ושל מוריו. יש לעבור עם הילד על המבחן ולזהות יחד עם הילד את הכשלים לצד ההצלחות. יש לעודד את הילד על מאמץ שעשה או על תשובות נכונות שהשיב ובמקביל גם להראות לו היכן שגה ולבחון עמו מדוע לא השיב נכון. ילד שזוכה למשוב מעמיק בו הוא מחוזק על הצלחותיו ולומד מכישלונותיו יוכל ליישם את הידע החדש ולהפיק ממנו משאבים לצורך ההתמודדות עם האתגרים הבאים שיעמדו לפתחו.
לעיתים הילד מרגיש כי השקיע מאמץ בלימודיו ולמרות זאת נכשל ולא השיג את יעדיו. במקרים אלו, משוב ביקורתי ולא מפרגן יגרום לכך שהילד יאמר לעצמו כי ההשקעה שלו בלימודים היתה מיותרת.
לעיתים התלמיד מגיע להישגים טובים, אך הוא מרגיש כי הישגים אלו לא נקנו אחר מאמץ, אלא הושגו כלאחר-יד. תלמידים טובים מקבלים ציונים טובים גם ללא שלמדו והתאמצו. מצבים אלו עלולים לפגוע במוטיבציה של התלמיד, שכן הוא עלול להפנים את ההרגשה כי השקעת מאמץ בלימודים הינה מיותרת. לאור זאת, מומלץ מאוד כי ההתייחסות של ההורה או של המורה יהיו לא רק להישגיו של התלמיד, אלא גם ואולי בעיקר לרמת ההשקעה שלו. המשוב החיובי הינו על המאמץ שהושקע, כלומר על המוטיבציה של התלמיד וכך אנו יכולים לחזק את גילויי המוטיבציה.
גם תלמידים וותיקים 'שבעי קרבות' עם מורים ועם מערכת החינוך אשר איבדו כל מוטיבציה יכולים לשנות את גישתם. מתן משוב מעודד על גילויי השקעה מעטים ועל הישגים קטנים יהוו עבור התלמיד תמריץ לנסות ולהשתדל יותר. לעיתים קרובות תלמידים שנכשלו פעם אחר פעם הינם חסרי מוטיבציה כפי שגם הוריהם מיואשים מהם. הייאוש הינו גורם 'מדבק': הילד מדביק את הוריו בחוויית הייאוש שלו, וכפועל יוצא ההורה המיואש מילדו יחזק אצל הילד את תחושת הייאוש וחוסר הרצון להתאמץ. בשל כך, על ההורה להימנע מלהתייאש מילדו כדי שלא לשדר זאת לילד, דבר שרק יחליש את כוחותיו.
לסיכום, מוטיבציה הינה הגורם המרכזי המניע אותנו להצלחה. ללא מוטיבציה, הפוטנציאל הגלום בכולנו לא יוכל לבוא לכדי ביטוי. עידוד, הערכה והכרה במאמצים הינם הגורם המרכזי שבאמצעותו ניתן לנטוע בלב התלמיד מוטיבציה ובעקבות כך להצעיד אותו לעבר הצלחות.
ד"ר קובי סגל, פסיכולוג חינוכי והתפתחותי, מטפל משפחתי מוסמך
