שאלה:
קנינו לבני מכשיר פלאפון. לאחרונה הוא משתמש בו בלי הרף – שיחות ומסרונים. החשבון שהגיע היה גבוה מאוד. ביקשנו ממנו להגביל את עצמו אבל תגובתו היתה זועמת: "אתם כל הזמן מגבילים אותי, לא נותנים לי לחיות". האם שווה לריב בשביל זה?
תשובה:
קראתי לתשובה הזו "חינוך דרך הפלאפון"- לא מדובר על כך שהחינוך מתבצע דרך שיחות בטלפון [שגם זה קורה הרבה], אלא על כך שניתן דרך העיסוק בשאלת ההגבלה על השימוש בפלאפון, ככל דבר דומה, להציב גבולות לנער- ובעצם, זה אחד היסודות החשובים ביותר בחינוך.
ראשית, הדברים האמורים להלן מתייחסים למצב סביר עדיין ביחסי הנער והוריו. ישנם מצבים קיצוניים, שבהם ההערכה היא שהעמדת גבולות תיצור פיצוץ כזה שיחסל לחלוטין כל סיכוי לקשר בהמשך עם ההורים והם עלולים לאבד את בנם, כלומר לאבד את הקשר התקין בין הורה לבנו, או חמור מזה ששהבן יאבד את הקשר עם הקב"ה. במקרים קיצוניים ביותר – במובן הפיזי ח"ו. במצבים אלו צריך לעשות שיקול דעת מעמיק עם כל הגורמים האפשריים המכירים את הנער ויכולים להעריך את המצב ואת התוצאות האפשריות של כל פעולה.
במצב טוב, "תגובה זועמת" כזו של נער לגבי דרישה/ בקשה כה בסיסית ולגיטימית של ההורים לא הייתה קיימת כלל. בדרך כלל, הורים שהשכילו לחנך כבר בגיל צעיר את בנם/ ביתם לכבד גבולות – לא יתקלו בתגובה כזו. כמובן שלא תמיד הדבר אכן תלוי בהורים – ישנם עוד גורמים – השפעות של חברה, אוירה ציבורית וכדו', אך עדיין יש להורים מקום נרחב ומרכזי בעיצוב ההתנהגות של בנם.
כאשר מגיעה תגובה כזו, בין אם משום שעד עתה לא הוצבו גבולות ברורים ובין אם משום ההשפעות החיצוניות עלינו להתייחס אליה כאל הזדמנות – הזדמנות להעמיד את הגבולות אותם יש על הנער לכבד.
דבר ראשון – את השיחה על הנושא צריך לתכנן כמו מבצע צבאי – לבחור זמן מתאים, אוירה מתאימה, מילים מתאימות, תגובות אפשריות לכל תגובה של הבן.
אסור לנהל את השיחה תוך חילופי דברים סביב אירוע מסוים כאשר יש מתח ועצבנות. אולי כדאי להבליג באותו רגע מעצבן בו מגיע החשבון האסטרונומי, ובדיוק כשהאבא רוצה לדבר על כך עם הבן- הוא שקוע בשיחה אינסופית עם החבר שרק לפני רבע שעה נפרד ממנו, או שולח קבצים והודעות המרכיבים נתח כה נכבד מחשבון הנייד. לאחר זמן, לא בהקשר ישיר לאירוע הנ"ל, לומר לנער כי מבקשים לשוחח איתו.
בשיחה הרגועה והנינוחה – וכך ראוי שתהיה לכל אורכה, לפחות מצד ההורה – כדאי להעלות בתחילה את קביעת העובדה כי כרגע הבן הוא תחת חסות ההורים, אוכל מפיתם, ישן בביתם וכל מחסורו עליהם, ובתור שכזה – בוודאי שעליו לכבד בקשות שלהם הנוגעות לאופן בו הוא משתמש בכל האמצעים הרבים והנוחים שהם מעמידים לרשותו.
לאחר שמבהירים זאת, ונותנים גם לנער עצמו לומר זאת בפיו על ידי שאלות מנחות. לדוגמה: סוקרים לפניו את כל מה שהוא מקבל מהוריו, ואז שואלים אותו "האם אתה חושב שיש מקום להורים להעיר ולבקר את אופן השימוש שאתה עושה במה שהם נותנים לך?". בדרך כלל, בשיחה רגועה באווירה טובה התשובה תהיה חיובית, ומכאן הדרך פתוחה להגדרה סבירה ומשותפת להורים ולנער על אופן השימוש בפלאפון, תוך ש"באוויר" תלויה ועומדת גם העובדה שאם השימוש נעשה שלא לשביעות רצון מי שנתן לילד את המכשיר – ניתן גם לקחת אותו.
"ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית"- העובדה שדוד המלך לא ערך "שמו"ס" (= שיחת מוסר) רציני עם אדוניה נזקפת לחובתו כמה שגרם לאדוניה בסופו של דבר למרוד באביו.
לא צריך להיבהל מ"לריב" עם הילד. אם עושים זאת בצורה הנכונה, באופן הנזכר, למרות שיתכן כי הנער באותו רגע ירגיש ש"חוסמים אותי", הרי בטווח הארוך, כאשר לצד הביקורת ניתנת תמיכה ואהבה, הבחור יגיע בסופו של דבר גם להערכת ההורים על עמידתם "כנגדו".
הרב יעקב אידלס, לשעבר ראש הישיבה התיכונית חיצים, איתמר
