לחץ להדפסהלחץ להדפסהprint

יכול להיות שהבת שלי לא מתחתנת בגללי

השבוע קיבלתי שיחת טלפון מגב' לוי-

–          שלום, שמעתי שאת עוסקת בשידוכים. אולי תוכלי לעזור לבת שלי?

אני : בת כמה הבת שלך?

–          בת 32. אבל אני לא רוצה שהיא תדע שפניתי אליך…

אני: בגישה שלי יהיה לי קצת קשה לעזור לבתך, כי ודאי כבר נפגשה עם עשרות בנים ומפגש עם בן אחד יותר או פחות, לא ישנה את המצב. אבל אולי שיחה בינינו תוכל לקדם את הבת שלך.

–          מה הקשר בין הדברים הרי הבת צריכה להתחתן?! אני כבר נשואה!!

אני: לעיתים יש סיבוך בקשר בין האמא לבת שמעכב את הבת מלהתחתן.

גב' לוי קיבלה את דברי וקבענו פגישה.

כבר בתחילת הפגישה התחילה גב' לוי לספר על קשייה עם גילי, הבת שלה:

–          אין לך מושג כמה קשה לגילי. היא לא גרה בבית, והיא הייתה בקשר ארוך עם בחור. לאחר שהבינה שהוא לא מתאים לה הפסיקה את הקשר, אך הוא המשיך לשלוח לה מסרונים ולהתקשר. וממש קשה לה לא לענות לו.

עניתי: אני מבינה שגילי במצוקה אך מה הבעיה שלך? למה הדבר מציק לך?

–          קשה לי לראות אותה באומללותה. כל כך קשה לה להתמודד.

–          זה באמת נשמע קשה. יש לה עבודה?

–          ודאי! היא עובדת כמחנכת, וכולם מעריכים אותה מאוד!

–          היא מרוויחה?

–          ודאי! יש לה משכורת מכובדת של מחנכת, ומעבר להוצאות היא עוד מצליחה לחסוך!

–           כלומר, אפשר לסמוך עליה שהיא יודעת להסתדר בחיים?

–          כן בהחלט.

–           אם כך למה את לא סומכת עליה שהיא תסתדר גם בתחום זה?

–          אני באמת לא יודעת, אבל היא פשוט אומללה….

בנקודה זו הפסקתי את הבירור שערכתי ופניתי לתאוריה.

אנחנו מאמינים שכל ילד שלנו הוא בעל כוחות. לעיתים הילדים שלנו מעדיפים להבליט לנו דווקא את הצדדים החלשים שלהם. למשל אם אבקש לסדר את המטבח – יתכן שיאמרו שאין להם כוח, הם לא יודעים, הם לא יכולים וכדו'. הם יודעים שאם הם לא יסדרו, בסוף אמא תסדר את המטבח כי הרי ידוע שאחריות לא מתחלקת לשניים. האחריות לסידור המטבח היא על אמא, ואם אמא מבקשת עזרה – הילדים יעזרו כמידת רצונם. אך אם אמא תאמר להם – אני חייבת היום לנסוע וכשאחזור המטבח מסודר- הילד מרגיש שסידור המטבח הוא באחריותו,  הוא לא רק "עוזר" אלא האחריות עברה אליו.

כלל זה פועל בתחומים שונים. אך על פי רוב הבן\בת לא מודעים לכך ופועלים על פי התת-מודע. לעיתים נוח להם שהאחריות עדיין אצל ההורים, שההורים דואגים להם, וחושבים עליהם – שאמא מתקשרת לשדכנים ומבררת, שאמא שואלת חברות וכדו'.

תחושה זו נותנת הרגשת שייכות גדולה אל אמא. ותחושה זו בתת-מודע היא תחושה מאוד נעימה שלעיתים מונעת מהבחור\ה לעזוב את הקן החם ולהתמודד לבד עם החיים.

במצב כזה קשה להשקיע בקשר בצורה רצינית כי המשמעות תהיה עזיבת ההורים שדואגים לכל, לעומת מצב שבו צריך יהיה לקחת אחריות על החיים ולהתמודד עם מציאות חדשה ולא מוכרת.

אם כך מה עושים?

בדרך כלל, ההורים מעבירים לבניהם את האחריות המלאה לחייהם, במציאת מקום לימודים ראוי, במציאת מקום עבודה מתאים. אותה תחושה של ביטחון ואמון בבחור\ה חשוב שתהיה גם לגבי מציאת בן הזוג המתאים. כלומר, להאמין בהם שיהיו מסוגלים להתמודד עם מציאות חדשה של יצירת קשרים חדשים ואיתנים, והקמת בית חדש ויציב.

כשאמון ותחושת אמון כזו ממלאים את ההורים, מתקיים הכלל שאמרנו לעיל שאחריות לא מתחלקת לשניים והבנים לוקחים את האחריות ופועלים באופן רציני למציאת בן הזוג ולהקמת הבית.

אמון זה אמור להיות אמון מלא שמחליף את תחושות החשש: "אולי היא לא תצליח אולי חשוב שאעזור לה כי היא לא מסוגלת להסתדר לבד. וכו' וכו',"

תחושה פנימית זו עוברת לילדים ללא מילים. אין צורך לומר את הדברים אלא לחוש אותם בעוצמה ותחושות אלה עוברות לתת מודע של הבנים.

בבשורות טובות!

נורית שכטר, מאמנת למציאת זוגיות ולהורות, 052-4767316