פניה להורים ומורים בנושא חובת העיסוק ביצר העריות
אחד הנושאים המשמעותיים ביותר אצל נוער מתבגר הוא העיסוק ביצר המין וגרורותיו. שאלות ותהיות רבות מעסיקות את הנוער במהלך תהליך גיבוש זהותם הגופנית והרוחנית. האם הרגשותיי נורמאליות? למה קשה לי כל כך? מדוע התורה מגבילה כל הזמן בכל כך הרבה דברים? למה אני נופל שוב ושוב? אולי כל הסיפור הזה פשוט גדול עלי? ומה ה' בכלל רוצה ממני?
העיסוק האינטנסיבי בנושא איננו מקרי: עוצמות חיים רבות מרוכזות ביצר העריות, וכאן טמונים גם האתגר וגם הקושי הכרוך ביכולת לפתח שליטה בכוח זה. מפאת צניעותם של הדברים, הנוער חושש בדרך כלל "לפתוח" את הדברים בפני מבוגרים. החשש נובע לרוב ממבוכה, בושה ותחושה כי הדברים איתם הוא מתמודד עלולים לצייר אותו כפחות ורדוד.
הדחקה זו של הדברים מחוזקת, לא פעם, בצורה חיצונית בידי החברה הדתית (על גווניה הרבים…) שמשדרת כי ההתמודדות עם יצר העריות הוא מסוג הנושאים שהשתיקה יפה להם. שתיקה זו הופכת את ההתמודדות עם הנושא לאישית-אינדיווידואלית, כשהגישה הרווחת גורסת כי דברים יבואו על פתרונם אם באמצעות לימוד התורה שישכיח את הדברים, או לחילופין על ידי הדחקתם עד יעבור זעם ויגיע גיל שבו הם כבר לא יטרידו כבעבר.
גישות אלא אינן מהוות פתרון. אדרבא: הן רק מחריפות את הבעיה, כשבתווך בני נוער מיואשים מנפילות, רוויים בתסכולים מרוב ניסיונות שכשלו וכואבים את הבלבול הגדול שמלווה אותם. אלו יחד עם תפיסות מעוותות ביחס לציווי התורה, מביאים את הנוער לתחושה כי אין לתורה קשב אמיתי למצוקותיהם, והדבר רק מצמצם עוד יותר את כוחות החיים ומפר את השלווה הכל כך נחוצה בגיל הנעורים. רבים מבני הנוער "נושכים שפתיים" וממשיכים לחיות את חייהם, למרות הקשיים, הסתירות והשאלות. אולם ישנם גם כאלו שהייאוש גורם להם ללכת ו"לרעות בשדות זרים", מתוך מחשבה שימצאו שם מזור לכאב ולתסכול. אלא שהמפגש עם תפיסות שונות בתכלית מרוח התורה מוליד לרוב רק קושיות נוספות, ואלו נערמות על גבי הראשונות מה שמוליד תסכולים חדשים, מעמיק את העצב ומביא לייאוש.
מכאן שחובה עלינו כהורים וכמורים לגבש משנה סדורה בנושא. זה ממש קיומי עבור בני הנוער. חובה זו איננה חדשה שהרי חז"ל עסקו רבות בהבנת דרכי היצר הרע ובהתייחסות הראויה לכוחות החיים שבאדם. מכאן שהדבר אפשרי, ולכל דור יש ההדרכות ייחודיות הראויות לו. יתר על כן, גם לאחר שגובשה משנה סדורה בנושא, אין להמתין לבני הנוער על מנת שיבואו לשאול. היוזמה והחובה ללמד מוטלת עלינו – המבוגרים, שהרי השאלות קיימות, בוערות ממש ומחכות לתשובות מסודרות.
בבואנו לעסוק בנושא טעון שכזה, יש לנקוט בזהירות רבה שכן מפגש לא נכון עם השאלות עלול להזיק ורק להרוס עוד יותר. הסיכון הכרוך בעיסוק מפורש ביצר העריות הוא ברור, אולם אסור שהוא יגרום לנו לוותר על הרווחים המשמעותיים שיניב בירור מעמיק ותקין של תהליך ההתבגרות ובניית חיי משפחה. אם אנו נותיר את הבירור הזה לאחרים, הוא יתרחש ברחוב, שכן אין חלל ריק. "הבור ריק אין בו מים", ואם לא נשכיל לצקת את מי החיים לתוך אישיותם של בנינו ותלמידנו, נגלה ברבות הימים ח"ו כי נחשים ועקרבים משוטטים שם. חובה עלינו לתת מענה הכרחי לדור דעה, דור עמוק ומבולבל ששואל ומצפה לתשובות.
הרב אלי שיינפלד, מחבר הספרים 'היצר, הלב והאדם' ו'הבן שלי מתבגר', ר"מ בישיבת חורב ורב קהילת "נווה הגבעה" בגבעת זאב
.
עוד מאמרים מאת הרב אלי שיינפלד בלב אבות:
נזקי הפורנוגרפיה שיחה עם נער. על מה נדבר וכיצד נדבר?
כיצד לשוחח עם הבן על התפתחותו הפיזית? ראשי פרקים לשיחה עמוקה על שינויים פיזיולוגיים בגיל ההתבגרות
מה יעשה הנער? האם אתה יודע היכן בנך גולש?
מחלה ושמה פרפקציוניזם לפעמים מציבים רף גבוה של הצלחה. מתי זה מדרבן את הילד ומתי זה יכול לפגוע?
מבחן התוצאה כמו במבחנים כך בהתמודדות הרוחנית – על מה אנחנו שמים את הדגש? על התוצאה או גם על הדרך?
הקלטות עם הרב אלי שיינפלד בנושא:
"הורות והתבגרות": שיח עם המתבגר תקשורת עם מתבגרים היא לא רק צינור להעברת המסר והתכנים, אלא לב ליבה של הקשר בין ההורה לילד בגיל ההתבגרות והוא המפתח הכי משמועתי להצלחת הקשר החינוכי איתו.
"הורות והתבגרות" בנושא: הפיזיולוגיה של המתבגר איך לפתוח שיחה – בתור מורה או בתור הורה – עם מתבגרים על השינויים הפיזיולוגיים שעוברים עליהם? אם לאבא קשה לדבר עם בנו על הנושא, האם האמא יכולה לדבר איתו?
