שאלה:
בננו שמיניסט בישיבה תיכונית. במהלך החודשים האחרונים מגיעים רבנים מישיבות ומכינות שונות ומציגים את "מרכולתם" בפני הבחורים הצעירים. בננו הלך כבר לארבע ישיבות ולא מצא בהן את עצמו, והוא מתחיל לחשוב על מכינה קדם צבאית כאופציה רצינית. כהורים, חבל לנו מאד. לבננו יש יכולות לימודיות גבוהות, ואנו חוששים כי אופי הלימוד במכינה ולאחריו השירות הצבאי המלא יוציאו אותו לגמרי מן הלימוד הישיבתי. כמו כן, אנו חוששים מן ההשלכות העתידיות של הבחירה הזו על תחומים נוספים בחיים, כמו שחיקה בקיום המצוות, קריירה צבאית ועוד. לדעתנו הוא פשוט עוד לא מצא את הישיבה "הנכונה" עבורו, או שמראש הגיע לישיבות הללו עם איזושהי חסימה. מצד שני, איננו רוצים ללחוץ עליו כי ידוע הכלל ש"אין אדם למד אלא ממקום שליבו חפץ", ובנוסף איננו שוכחים כמובן שהוא כבר לא ילד קטן, ועליו להחליט בעצמו. אנחנו רוצים להדגיש כי רצוננו שיבחר בישיבה ולא במכינה מותאם לאופיו וליכולותיו, ולא נובע מכך שאנחנו "סגורים" ולא מאפשרים דרכים אחרות. בננו השני למשל, הוא בעל אופי אחר לגמרי, ובבוא היום יתכן מאד שנמליץ לו ללכת למכינה.
תשובות:
:
הלימוד הישיבתי והשקיעה בעולמה של תורה, בניית הקשר עם תלמידי חכמים והליכה לאורם הם המפתחות לבניית בית יהודי שורשי שימשיך את שרשרת הדורות. כל הבחירות העתידיות שלו תהיינה מושפעות מהדרך בה יבחר בצומת הזו, שהיא אולי החשובה ביותר בחיים שלנו כיהודים מאמינים ושומרי תורה. שוחחו עמו על כך, אך לא באופן של הטפת מוסר, אלא מתוך אמון מלא.
להורים היקרים שלום וברכה,
השלב הבא בחיים של בנכם דורש תשומת לב, התבוננות והכנה רבה משום שהוא איננו עומד לעצמו אלא יש בו בכדי להשפיע על עתידו של בנכם בכל המישורים: האישי, הרוחני, הזוגי והחברתי.
לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שדווקא הלימוד הישיבתי והשקיעה בעולמה של תורה, בניית הקשר עם תלמידי חכמים והליכה לאורם הם המפתחות לבניית בית יהודי שורשי שימשיך את שרשרת הדורות.
הישיבה – זו שממשיכה את ישיבתו של אברהם אבינו שהוא "זקן ויושב בישיבה" – היא לבדה החממה להתפתחות התורנית של האדם בישראל כבר אלפי שנים.
אני כותב לכם את הדברים הכול כך מובנים מאליהם משום שדווקא בגלל שהם כך, הם לפעמים נשכחים מאתנו, וכשמדובר בבנכם כלל לא בטוח שהוא יודע ומבין מה באמת עומד כאן על הפרק.
לעשות 4 שבושי"ם ולצאת בידיים ריקות זו עובדה לא נעימה שגם מעלה כמה סימני שאלה כגון: האם בנכם סגור על עצמו? האם הוא יודע מה הוא רוצה ומחפש? מה הפריע לו שם? מה כן היה טוב?
אלו שאלות שיש לברר אתו כשלב שני לאחר שדיברנו והעמקנו בעניינה של הישיבה וחשיבות הבחירה בהווה לחיים העתידיים שלו, החל מהאופן שבו ייכנס לשירות הצבאי ועד לאשה שיבחר להקים אתה את ביתו ולחנך את ילדיו. אפשר להגיד שכל הבחירות העתידיות שלו תהיינה מושפעות מהדרך בה יבחר בצומת הזו, שהיא אולי החשובה ביותר בחיים שלנו כיהודים מאמינים ושומרי תורה.
כשאתם משוחחים אתו בעניין זה, השתדלו להציב יותר סימני שאלה מסימני קריאה. אל תהפכו את השיחה לשיחת מוסר. שדרו לו אמון מלא. אל תהפכו את הסוגיה הישיבתית שלו לסוגיה שלכם, כאילו שעליו ללכת לישיבה כדי לרצות אתכם. תנו לו בחירה חופשית. זה לא ילך בדרך אחרת וכפי שכתבתם "אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ".
השאלה שלכם נוגעת בעניין הישיבות אך לא נוגעת בכלל בחיים של בנכם באופן כללי. האם הבעיה היא רוחנית. כלומר, הבן לא סגור על עצמו מבחינה רוחנית. כן או לא ישיבה. במקרה זה יש לעסוק איתו כאמור בחשיבות הישיבה לשרשרת הדורות, לבחון פרמטרים שונים שחשובים לו בישיבה ולבדוק איזו ישיבה עונה על הכי הרבה פרמטרים. בהמשך כדאי לבנות איתו את הדרך להצלחה בישיבה. בכל זאת מקום חדש עם דרישות חדשות וגבוהות. מומלץ להיעזר בר"מ שלו בישיבה התיכונית או אישיות תורנית בעלת השפעה עליו.
ייתכן שהעניין כאן הוא קושי בקבלת החלטות שמתבטא במישורים נוספים בחייו. במקרה זה יש לעשות עבודה עם איש מקצוע שילמד אותו אחת ולתמיד את המיומנות החשובה הזו. הוא יקבל כלים שיסייעו לו גם בחייו הבוגרים.
לסיום, אחת הדרכים להיכנס ברגל ימין לישיבה הגבוהה היא השקעה בתורה ותפילה בעיקר בחצי השני של כיתה יב. דווקא אז, כשהשמיניסטים מרגישים שהעולם שלהם יש עלילות גבוהה לנסיגה רוחנית בבחינת "אכול ושתה כי מחר בישיבה הגבוהה". דווקא אז להגביר חילים לתורה ולתפילה ולסיים את הישיבה התיכונית עם הראש למעלה.
מאחל לכם הרבה נחת מבנכם. שתזכו שימשיך את שרשרת הדורות מתוך חיבור עמוק לתורה ולמצוות!
אתר: http://www.more-lanoar.co.il/
אבינועם הרש, מחנך, וסמנכ"ל חברים מקשיבים:
ההיסטוריה מעידה שגם ממסלול המכינות יצאו דמויות הוד ששמור להם מקום של כבוד בהיכל הגבורה והתהילה של דברי ימי מדינתנו. אישיות שהיא רצינית מטבעה, תוכל לקבל כלים ומטען רוחני רב עוצמה גם במסלול המכינות. תחושת הגיבוי והידיעה שאתם סומכים עליו, חשובה לא פחות לביטחונו ולהצלחת הבחירה.
שלום לכם.
מבלי להכיר אתכם או את בנכם, דומני שרצונכם שהוא ילך בדווקא לישיבה ולא למכינה מובן וראוי בהחלט לכובד ראש. אני בטוח כי שיקוליכם מבוססים ומעוגנים בהיכרות העמוקה והאישית שיש לכם אתו.
ובכל זאת, תרשו לי להתייחס לגורמים המעכבים שכתבתם אודות ההשלכות העתידיות:
"שחיקה בקיום המצוות, קריירה צבאית ועוד."
ההיסטוריה מעידה שגם ממסלול המכינות יצאו דמויות הוד ששמור להם מקום של כבוד בהיכל הגבורה והתהילה של דברי ימי מדינתנו:
אלירז פרץ, רועי קליין ויהונתן נתנאל הי"ד, כמו גם להבדיל אל"מ עופר וינטר, לא חשודים כהוא זה על השחיקה בקיום מצוות או חפיפניקיות. דמותם וחייהם משמשים כמגדלור חינוכי ומוזכרים תדיר כמושא לחיקוי.
אני בטוח שגם בקרב החיים, ישנם תלמידים רציניים ביותר שהלכו לצבא ולא רק שלא ניזוקו מכך אלא הכלים והצידה שקיבלו לדרך מהמכינות עזרו להם בהפצת האור ובקידוש ה' בצבא.
כלומר, בוודאי שאישיות שהיא רצינית מטבעה, תוכל לקבל כלים ומטען רוחני רב עוצמה גם במסלול המכינות.
בכל אופן, מאחר שאמרתם ובצדק, ש"אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ", הייתי מנסה להפגיש אותו עם דמויות חיוביות. בהחלט יכול להיות שברגע שהמסר שלכם מגיע ממכם, יש לו קשיים יתרים ורעשי רקע בקבלתו) שלמדו גם בישיבה ונותן להם לפרוש בפניו את התמונה:
שיקולים בעד ובנגד. הניסיון האישי שלהם ועוד.
כך או כך, אחרי שבנכם קיבל את התמונה, הייתי בהחלט משאיר לו את הבחירה ומתפלל לקב"ה שיביא לו את הסיעתא דשמיא לבחור את המקום הנכון ביותר בעבורו.
מאחר ששתי הבחירות ראויות בעיני, תחושת הגיבוי והידיעה שאתם סומכים עליו, חשובה לא פחות לביטחונו ולהצלחת הבחירה, שגם ככה טומנת בחובה התלבטויות רבות עקב שינוי המצב.
בברכה.
אבינועם הרש, מחנך, סמנכ"ל חברים מקשיבים, מעביר שיחות וסדנאות לנוער
לתגובות:
שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד::
הכותרת "מכינה" או "ישיבה" לא יוצקת את התוכן, לא קובעת את הרציניות, ולא מייצרת "דתומטר"… הכול סטיגמות. מי שרציני – יהיה רציני בכל מקום, ומי שלא רציני – יהיה לא רציני בכל מקום.
כדי לענות על שאלה זו, רציתי לקבל חוות-דעת רחבה יותר מאנשים שלומדים ועובדים בתוך עולם הישיבות. היה חשוב לי להסתכל על השאלה מנקודות מבט רחבות יותר, כי לפעמים הנחות היסוד שלנו גורמות לנו להסתכל על המצב בצרות אופק.
המכתב מביע הנחת יסוד שמכינה זה לא רציני, ואילו ישיבה זה רציני.
יש בו הנחת יסוד שמכינה מוציאה אנשים חלשים מבחינה תורנית, ואילו ישיבה מוציאה אנשים חזקים מבחינה תורנית. בנוסף, יש הנחת יסוד במכתב, שמכינה מובילה לשירות צבאי ארוך ומתיש ואילו ישיבה מביאה לשירות צבאי קצר.
ההנחות הללו אינן נכונות, ואשתף אתכם במילים של רב שלום הימן.
יש מכינות רציניות מאד, הרבה יותר מישיבות רבות, ויש ישיבות רציניות מאד, הרבה יותר ממכינות רבות. יש בוגרי מכינות רבים שמקפידים על כל התורה, ויש יוצאי ישיבות רבים שהפכו להיות חילונים או "לייטים" (כלומר שלא מקפידים על תורה ומצוות).
יש יוצאי מכינות שעשו צבא רגיל (3 שנים), או עברו בהמשך לישיבה אחרת ועשו הסדר, ויש יוצאי ישיבות שעשו 3 שנים צבא כמו כולם ואף האריכו את השירות.
הכותרת "מכינה" או "ישיבה" לא יוצקת את התוכן, לא קובעת את הרציניות, ולא מייצרת "דתומטר"…
הכול סטיגמות.
בנוסף – ההורים גדלו בעולם שבו לא היו מכינות, וכל מה שהכירו היה ישיבות הסדר עתיקות או ישיבות גבוהות רציניות. אלא שמפת הישיבות והמכינות השתנתה רבות מאז, עד כדי כך שהמציאות הזו זרה להורים רבים.
מי שרציני – יהיה רציני בכל מקום, ומי שלא רציני – יהיה לא רציני בכל מקום.
יותר מזה: מי שלא רציני – יש יותר סיכוי שהמכינה תהפוך אותו לרציני מאשר ישיבה, כי ישיבה לא מתעסקת בדברים כאלה ואילו מכינה כן.
סוף דבר – אין בזה כללים. הכל תלוי בילד עצמו, מה מושך אותו, איזה מקום שובה את ליבו ואיפה הוא מרגיש בבית.
בברכה ובהצלחה,
שושנה הימן, מנהלת מכון ניופלד ישראל, ממונה על פיתוח הקורסים של ניופלד בעברית, ועל ההכשרה והפיקוח במודל. שושנה היא מנהלת לייף סנטר-המרכז להורות מקושרת, יועצת להורים ומורים ומנחת קבוצות בעלת ניסיון של 35 שנה בתחום.
הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:
לעניות דעתי נכון לומר לבן שלכם את האמת על מה שאתם חושבים עליו בהקשר הלימודי. בסופו של דבר הבחירה היא שלו והוא צריך כמה שיותר נתונים מאנשים שמכירים אותו ורוצים בטובתו. ייתכן שזה ישפיע כבר עכשיו וייתכן שזה יזרע זרעים להמשך התהליך אחרי שכבר יבחר מקום.
מכיוון שאני עוסק רבות בהכוון השמיניסטים, אני בהחלט מזדהה עם הדילמה.
פעמים רבות אני מרגיש שהנער הניצב בפניי יכול לפרוח ולהתפתח בישיבה וחבל יהיה לבחור אחרת. בנוסף לזה חשוב לזכור שמבחינת הצבא הרבה יותר קל לעבור מישיבה למכינה מאשר להיפך. (או במילים אחרות כמעט בלתי אפשרי לעבור ממסלול של מכינה למסלול של הסדר)
הכותבת מדגישה בסוף דבריה את הכלל ש"אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ" ונדמה לי שכאן טמון המפתח של כל העניין:
לעניות דעתי נכון לומר לבן שלכם את האמת על מה שאתם חושבים עליו בהקשר הלימודי. בסופו של דבר הבחירה היא שלו והוא צריך כמה שיותר נתונים מאנשים שמכירים אותו ורוצים בטובתו, למרות שייתכנו רגעים שדברים אלו רק יגבירו את הבלבול… אני מאמין שבסופו של דבר העצמת הבחירה ודיון מעמיק בכלל השיקולים יעזרו לבנים להגיע לכלל החלטה מושכלת. ייתכן שזה ישפיע כבר עכשיו וייתכן שזה יזרע זרעים להמשך התהליך אחרי שהוא כבר יבחר מקום.
פעמים רבות קורה שהבנים בוחרים במסגרת אחת ולאחר זמן קצר הם מרגישים ש'זה לא זה' ומחפשים מסגרת אחרת. יש לזה חסרונות אבל גם לא מעט יתרונות. הגמישות המאפשרת תיקון תוך כדי המסלול היא היום דבר נפוץ. הרבה פעמים הבנים הללו שבוחרים מסגרת שבה הלימוד הוא פחות אינטנסיבי מתחילים לחפש משהו שיותר מתאים לרוחם ולשאיפותיהם, הם דוחים את השירות בעוד שנה וגם חוזרים ללמוד לאחר השרות הצבאי להם.
בנוסף לכך אני ממליץ להתייעץ עם הר"מ של הבן לעיתים (עוד) שיחה ממנו יכולה לעזור לבנים לראות ביתר בהירות את מצבם ולכוון באופן מדויק יותר את בחירתם.
המון הצלחה!
הרב דוד זולדן, מחנך בישיבה תיכונית:
להורים תפקיד חשוב מאוד בליווי של תהליך החיפוש והבחירה, אך המתבגר יודע מה מצפים ממנו ואין צורך ללחוץ עליו. כמו כן, חשוב שלא להעביר תחושה של אכזבה מבחירה שאינה מתאימה לצפיות שלכם.
ראשית, בחירת מסגרת ההמשך היא החלטה דרמטית המלווה בחששות רבים וחשוב שתעשה מתוך בחירה של המתבגר. חשוב להבין כי המתבגר נמצא בשלב בו הוא מגבש את זהותו האישית בכלל ואת זהותו הדתית בפרט. זהו תהליך של בירור וחיפוש טבעי ובריא העשוי להוביל לגיבוש זהות אישית ודתית מגובשת ויציבה אך עלול להוביל לבלבול וזהות מפוזרת. בחירת מסגרת ההמשך היא קבלת החלטה המקבעת במידת מה את הזהות האישית והדתית. כמובן שישנם רבים שגם לאחר מכן 'נודדים' בין מסגרות שונות כחלק מאותו תהליך. "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ" (ע"ז יט ע"א) – קודם ללימוד תורה יש לכוון את חפץ הלב, את הרצון, את הזהות. לאחר מכן ניתן לבחור מקום בו חפצים ללמוד -"לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ". (שם)
להורים תפקיד חשוב מאוד בליווי של תהליך החיפוש והבחירה. מחקר שנעשה באוניברסיטת בר-אילן מצא כי להורים יש את ההשפעה הרבה ביותר על בחירת מסגרת ההמשך של המתבגר (יותר מהרמי"ם בישיבה התיכונית ואף יותר מקבוצת השווים החברתית). המתבגר יודע מה מצפים ממנו ואין צורך ללחוץ עליו. כיום ישנם מכינות "ישיבתיות" רבות ואפשר לכוון ולהמליץ לבדוק אותם, מתוך אמון כי המתבגר ידע לזהות את המקום בו ליבו חפץ. כמו כן, חשוב שלא להעביר תחושה של אכזבה מבחירה שאינה מתאימה לצפיות ההורים.
ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:
ככל ההורות שלנו צומחת, אנחנו לומדים להאריך אט אט את החבל אליו קשור הילד המתבגר. לעתים נמצא שמורכב עבורנו להאריך את החבל. הילד המתוק והצדיק הוא כבר איש, ראוי להגן על עם ישראל, איש עם שיקול דעת , עם מחשבות, ועם נטיות נפש עצמאיות.
לגבי בנכם היקר מפז – גם אם הוא בעל יכולת אינטלקטואלית גבוהה, עם פוטנציאל לגדול בבית מדרש על 'רמה גבוהה', לבו נוטה לאווירה שבבית המדרש של המכינה. ויכול מאד להיות שדווקא שם הוא יצמח ויעלה במעלות הקדושה, התורה, והיראה, מתוך מחויבות לדוגמה אישית, ומתוך רצון למשוך את החברים מעלה מעלה. עתים שאנו מכוונים גבוה, מתוך רצון שהילד יגדל בתורה וביראה ובמידות, אך אם נמצא שזה לא מתאים לרצונו של הילד, התוצאה תהיה הפוכה לחלוטין. ברור, אם כן, שמתיקות התורה תתגלה במקום בו יחפץ לבו. הבן היקר בדק מספר ישיבות [היום ההיצע הוא עצום, ב"ה], והחליט לכיוון של המכינה. תברכו אותו במאור פנים. תנו לו להרגיש שאתם שמחים בבחירתו וקשובים לרחשי ליבו. והעיקר- תרבו בתפילה. תכוונו לשפע של אהבת תורה ודבקות בו יתברך. בהצלחה רבה!
אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק טל'- 03-5605001,
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896
