עץ הדעת טוב ורע היה ודאי מפתה מאוד, ממש תאווה לעיניים! ולאדם ואשתו קשה היה מאוד לעמוד בפיתוי. למן אותו רגע שבו הם טעמו מעץ הדעת וראו כי טוב (ורע), הפך מושג הפיתוי לאויב הגדול ביותר של האנושות. הפיתוי הפך לכלי המרכזי של השטן, המסומל בכל רשעי עולם המנסים להסית את ישראל להסב את מבטם מאת הקב"ה. ההלכה הרי מנסה להילחם בפיתוי ע"י הלכות שבת ( הפיתוי של היצירה המתמדת), הלכות כשרות ( הפיתוי של הצריכה הבלתי מוגבלת), הלכות צניעות וטהרת המשפחה ( הפיתוי המיני), הלכות תפילה ( הפיתוי לחוש מושלם), וכן הלאה.
הורים, מחנכים ורבנים עסוקים הרבה במאבק בפיתוי, הניבט מכל קרן רחוב אל ילדינו ואלינו, אולם ככל שאנו נאבקים בו, מוצא המנוול את הדרך לפגוש את העיניים ואת הלב, להסית ולהדיח.
הבה נתחכמה לו, נשתמש בפיתוי לטוב, ביצרים למשיכה לטוב. "הנה אנכי מפתיה" אומר הנביא הושע, כדי לתאר את זמן הגאולה – הקב"ה עתיד לפתות אותנו, להשתמש בכליו של השטן כדי לחדש את נעורינו. הניחו פתיונות בדרך ללימוד תורה ושמירת מצוות ומוסר – פיתויים חיצוניים כמו גמולים שונים, פיתויים פנימיים יותר כמו אווירה אסתטית והשראת אווירה נעימה, מכבדת ומקבלת, ופיתויים של אמת – רלוונטיות, משמעות ועניין. עשו את ביתכם מקום של פיתויים טובים, במקום רק להילחם בפיתויים רעים, דברו דיבורים המפתים לטוב ואמצו שפה של פיתויים של קדושה, כנגד פיתויי הטומאה אליהם הילדים חשופים. מהר תגלו שנטלתם מן הסיטרא אחרא את כליו, לימדתם את ילדיכם להתמודד ולהבדיל בין הטמא והטהור, האסור והמותר.
הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת
