שאלה: בני בן 18 ולאחרונה סיפר לי שיש לו חברה 'בדרך' (לא למטרת חתונה, לפחות לא כרגע). אני חוששת שקשר זוגי יפריע לו בלימודים ובעיקר בגלל שזה לא נשמע רציני, יכול להפריע לו בעתיד ליצור קשר משמעותי. כששאל אותי הצגתי לפניו את חששותי והוא אמר שיחשוב על זה. עכשיו אני כבר לא בטוחה שזה מה שהיה נכון להגיד.

תשובה: ראשית, צריך להבחין בין מה שאנו רוצים לעשות למה שאנו יכולים לעשות. גיל 18 הוא גיל שבו המשמעות ההורית כלפי הילד והחלטותיו הולכת וקטנה, כפי שאת מן הסתם מרגישה, ועל כן הצעה חד משמעית של סגירת הקשר עם החברה איננה באה בחשבון. מהצד השני קשר אינטנסיבי בין שני צעירים בגיל זה בהחלט יכול להזיק לו בלימודיו ובהמשך דרכו. מה ניתן לעשות? הצבת סדרי עדיפויות ברורים. משפט כמו "אנו מכבדים את החלטותיך, גם לגבי חייך האישיים. אבל אתה בעצמך אומר שזה לא הולך לקראת חתונה, אז איך אתה רואה את המשך הקשר?" יכול להביא לדיון פתוח על סדרי עדיפויות ובעיקר על תדירות הקשר.

הדגש העיקרי מבחינתכם צריך להיות לגבולות שמציבים שני הצעירים בקשר שלהם. אם המפגשים תדירים כמה פעמים בשבוע, זה בהחלט מהווה בעיה, או למשל, אם שיחות הטלפון (וזה ניתן לדעת בקלות על פי חשבון הפלאפון שמתקבל אצלכם) הן יום-יומיות ולמשך שעות רבות אז בהחלט רצוי לשים קצת מעצורים. מאידך, אם הקשר מתנהל באופן יחסי על אש קטנה אין הכרח שהדבר יזיק לו בלימודיו וייתכן שערוץ פתוח אתכם כהורים, חשוב יותר מבלימת הקשר.

אם לא ניתן לדבר איתו באופן ישיר על הקשר, ניתן להציב לו  "דרישות" או יעדים בתחום הלימודי. משפט כמו "אנו מצפים שתתקדם ותלמד היטב בשנים בהן אתה משקיע בלימודים" יבהירו לו גם אם לא במפורש שיש ממנו ציפיות, ואולי זה יחזק גם את הציפיות שלו מעצמו.

כך או כך, אין תחליף לשיחה פתוחה ויצירת אוירה שמאפשרת לבן לספר ולהתלבט יחד  אתכם. במקרים מסויימים (ונדירים) אולי נכון גם להביא את חברתו לבית ולהיות שותפים ללבטים. מעבר לאמון זה גם מאפשר לכם לדעת מי המיועדת, ולפעמים דווקא צעד כזה יכול להרגיע אתכם.

הרב מתניה ידיד, ר"מ בישיבת ההסדר בעכו