לא חייבים ליפול
המשפטים הבאים מובאים מתוך ראיון עם האנתרופולוג תמיר ליאון. הם משקפים מציאות חריפה, שמחייבת את כולנו במחשבה מעמיקה.
* * *
'על הנוער היום נגזר להתבגר באמצע המהפכה הטכנולוגית המהירה בהיסטוריה. ההורים שלו לא מתחילים להבין באיזה עולם הוא חי. הם גם לא נמצאים מספיק זמן בבית כדי לנסות ולהבין את זה. בני הנוער עומדים חשופים, בעין הסערה.
מדהים אותי כל פעם מחדש עד כמה להורים אין מושג. מקרי האלימות, האלימות המינית, הרוע והניצול הקשים ביותר שנתקלתי בהם קורים דווקא ביישובים מבוססים, עם אוכלוסייה ממעמד סוציו־אקונומי גבוה ושירותי חינוך מצוינים.
דיברתי עם חוקרת הנוער שחקרה את הילדים בני ה–14 שהתעללו במבוגר מוגבל נפשית ופיזית. את יודעת מה הם אמרו לה? "הבכי שלו הצחיק אותנו". אני רואה ושומע דברים כאלה בכל המקומות, מסביון ועד שילה. מספר לי מחנך בכיתה ח' בשילה, ששני ילדים שרפו לילד אחר את היד, והם צוחקים. הוא זה שחינך גם אותם וגם את אחיהם הגדולים, והוא לא מבין איך זה יכול להיות.
הגבולות מיטשטשים אצל ילד שנמצא כל היום ביוטיוב. כשהייתי ילד, הייתי רואה עם החברים שלי סרטים של ברוס לי, ואז היינו עושים אחד לשני תנועות כאלה של קונג פו, אבל כל הזמן ידענו שברוס לי זה בסרט. הילדים היום לא בטוחים בזה. מה זה משנה מה אתה אומר לילד, אם הוא יושב חמש שעות עם הטלפון על הברכיים ושומע מסרים אחרים לגמרי? ' (מעובד מתוך ראיון ב'הארץ')
* * *
'באוניברסיטת מישיגן עשו מחקר עצום, שהראה שהסטודנטים של היום אמפתיים ב–40% פחות מהסטודנטים בעשור הקודם ובזה שלפניו. אם אמפתיה היא מדד לאנושיות, הילדים שלנו פחות אנושיים מאיתנו. הם משהו אחר.
בן הנוער "החדש", בניגוד למה שחושבים, הוא לא חכם יותר. לאורך כל השנים, תוצאות מבחני וקסלר המודדים איי.קיו היו בעלייה מתמדת. בכל כמה שנים עלה ממוצע האיי.קיו בכמה נקודות. בעשור האחרון העלייה נעצרה והתחילה ירידה.
הסמארטפון פירק את החלוקה בין הבית והחוץ. לבני הנוער אין אפשרות לעצור, לברוח או להתאוורר. הם בחרדה מתמדת מכך שמשהו קורה בלעדיהם, כל דקה הם רצים למסך לראות שהם לא פספסו משהו חשוב.
היום כבר אין "שכונה". כשמסתובבים בחוץ אחר הצהריים לא רואים נערים ברחובות. כולם בבית, עם הסמארטפון. הנוער הישראלי מוביל בעולם בשעות מסך. מדברים על תשע שעות מסך ביום. לדעתי זה הרבה יותר. בשעות טלוויזיה אנחנו רק במקום השני בעולם.
אנחנו רואים יותר ויותר מקרי אלימות קשה. נער פוגע בנער אחר לא כי הוא רע, אלא כי הוא לא מרגיש שהוא פוגע בו. הוא לא יודע שהוא פוגע בו. מחצית מילדי כיתה א' בישראל, נכון לשנה שעברה, כבר מחזיקים סמארטפון ברשותם. גיל החשיפה הראשונה לפורנו בישראל הוא תשע. הם רואים פורנו, בכמויות. מה שאני שומע מבני הנוער וממטפלים ומיועצים שעובדים עם בני נוער בתחום המיניות הוא שגם שם, במקום הכי אינטימי שלהם, הם בסרט.' (שם)
* * *
מה אפשר לעשות בנוגע למהפכת המסכים? הרבה, הרבה מאוד.
א. ילדים בכיתה א' לא צריכים סמארטפון, גם לא ילדים בכיתה ח'. סליחה על הארכאיות, אבל בכלל אין סיבה להכניס לבית ספר סמארטפון.
ב. גם ילדים ש'חייבים' סמארטפון (בשביל 'ווטסאפ' למשל) לא חייבים אפשרות גלישה (יש תוכנת סינון שלnetspark (שמן הסתם אינה היחידה שקיימת בשוק) שעובדת על מרבית הסמארטפונים (חוץ מהאייפונים) ומונעת אינטרנט בצורה הרמטית, ולא, אני לא קשור בשום צורה לחברה הזאת…).
ג. גם אצל ילדים בגיל בוגר מאוד שכבר נראה לכם נכון לאפשר להם לגלוש באינטרנט, יש חובה להתקין סינון (ושוב, netspark) ולא פחות חשוב להתקין גובל זמן (גם את זה יש להם בnetspark). הבעיה היא לא רק התכנים אלא גם ההתמכרות למסך. כשאתה חושב על זה בצורה קרה ומפוקחת – אין שום סיבה שילד ישב על אינטרנט יותר משעה ביום.
ד. לא פחות חשוב מכל מה שכתבנו למעלה – סעיף ג' נכון גם על עצמנו, המבוגרים. גם אנחנו בני אדם. אצל ילדים ההתמכרות למסך והחשיפה לתכנים בעייתים הרבה יותר הרסנית, אבל גם מבוגרים צריכים להגביל את עצמם.
הרב עמיחי גורדין, ר"מ בישיבת הר עציון
פורסם בעלון שבת בשבתו, פרשת יתרו תשע"ו
