"גיל ההתבגרות הוא תקופה של שינויים מהירים", אומר פתגם ידוע, "מגיל 12 עד גיל 18, מזדקנים ההורים בעשרים שנה לפחות…". אם המשפט הזה עדיין משעשע אתכם, כנראה שלכם אין ילדים בגיל המדובר. עבור הורים רבים, התקופה הזו היא משהו שכדאי לעבור אותו כמה שיותר מהר ועִם כמה שפחות נזקים. הילד הקטן והמתוק שלהם, זה שתמיד ציית לכל פקודה ושש ללכת עם אבא לבית הכנסת, פתאום מגלה ניצני מרדנות. חוזר הביתה בשעות הקטנות של הלילה (ומתעורר בבוקר בהתאם), מוסיקה בקולי קולות נשמעת מחדרו (ולאו דווקא של אברהם פריד), הלימודים והמחויבות לבית לא בדיוק עומדים בראש מעייניו, וגם הבגדים והשער שלו/ה לא תואמים בדיוק את אופנת מאה-שערים. "איפה טעינו?", מייסרים ההורים את עצמם, "כשאנחנו היינו בגילו לא חלמנו אפילו להתנהג ככה!" ואולי הגרוע מכל – 'מה יאמרו הגויים?!' סליחה, השכנים (אם כי בעניין הזה, בדרך כלל אפשר להירגע. הבן של השכן לא בהכרח ירוק יותר).

ואם כל זה אינו מספיק, צרה חדשה מגיעה. החופש הגדול. 'אני לא מבין את הדבר הזה. רק בגלל שהמורים צריכים חופש כזה ארוך כולנו צריכים לסבול?!', יאמר הגבר בטרוניה. 'אני כבר יודעת מה יקרה. אחרי שבוע אחד תיגמר לו התעסוקה ואז הוא יתחיל לטפס על הקירות, לעלות על העצבים ולשגע את השכנים', תקונן אשתו.

אז קודם כל, בואו ונירגע. הזמן המיוחד של החופש טומן בחובו אתגר גדול, ואפשרות להגיע לדברים חשובים שלא ניתן להשיג בזמן אחר. לא אמרנו שזה קל. בבתים רבים הבן או הבת שעד היום שהו בבית זמן קצר ביום פתאום נמצאים מהבוקר עד הערב, והמציאות החדשה יוצרת בעיות ומתחים. אך מצד שני יש כאן פוטנציאל עצום ואם רק 'נעבוד' נכון נוכל להפיק ממנו המון. ניתן כמה נקודות לדוגמא.

"חנוך לנער"

מצוות החינוך שבמקור מוטלת על ההורים, במהלך רוב השנה מתבצעת בעיקר על ידי שליח – המוסד החינוכי. החופש הוא הזדמנות מצוינת לחזור למצב המקורי. עכשיו כשהבן או הבת נמצאים קרובים וזמינים כל כך זה הזמן לחנך! ובעניין הזה כל האמצעים כשרים. לפעמים לימוד משותף (כדאי לתת לנער/ה לבחור נושא/ספר הקרוב לליבו) הוא דרך טובה, שיכולה לתרום לחיזוק הקשר והשיח ביניכם. אך פעמים רבות דווקא 'החינוך העקיף', זה שבא על ידי שיחות סתמיות על הא ועל דא, פעילות משותפת ודוגמא אישית בהתייחסות לכל מיני תחומים ובעיות – יש לו היכולת להשפיע ולחלחל יותר מכל. חשוב גם לשים לב לשעות השינה של הנער, צורות הבילוי שלו והחברים איתם הוא מסתובב (גם אלו הוירטואליים…דרך אגב, האינטרנט שמותקן בביתכם – הוא תחת ביקורת וסינון?).

תכנון מראש

מכירים את התופעה שמגיעים לחופש עם הרבה רצונות ורעיונות נפלאים ואחרי כמה שבועות נחרדים לגלות שכמעט כלום לא יצאו אל הפועל והזמן זלג מבין האצבעות מבלי שהספקנו לבצע אפילו חלק מן התוכניות?! אחת הסיבות המרכזיות לכך היא החלופות הנוחות והקלות שיש בבית (טלוויזיה, אינטרנט וכדו') שבקלוּת עלולים להימשך אחריהם ולא לפנות להגשמת כל הרעיונות והתכנונים, שמטבע הדברים דורשים יותר מאמץ והשקעה. עצה שימושית היא שההורים יזמינו את בנם/בתם טרם תחילת החופש לישיבת חשיבה ועבודה משותפת. ישמעו בקשב את כל הרעיונות, הרצונות והתכנונים שיש לילד לגבי החופש, יחוו דעתם, יציעו עוד הצעות אם צריך, ויטכסו ביחד עצה מה הצעדים שיש לנקוט כדי "להוריד את הדברים אל המציאות" ולהגשים את הדברים בפועל.

מחויבות

חופש הוא זמן מצוין להתרגל למחויבות כלפי המשפחה ועבודות הבית. בני נוער רבים, בפרט כאלו הגרים בפנימייה, יכולים לבלות חודשים ארוכים מבלי שיצטרכו אפילו פעם אחת לנקות את הבית, לשטוף כלים, לתלות כביסה, לשמור על האח הקטן וכדומה. עכשיו זו ההזדמנות להתרגל לנשיאה בעול. חשוב לא להגזים ולא 'להנחית' יותר מדי דברים בבת אחת, אך צריך שהנער יתרגל לזה שבחיים יש לא רק זכויות אלא גם חובות. אינך יכול לגור בבית וליהנות מכל שירותיו, מבלי לתת משהו בתמורה.

דוגמא אישית

בכל השנה הילדים עוקבים אחרינו ההורים, ובחופש כאשר הם יותר בבית – במיוחד. וכאן יש מקום חשוב לדוגמא האישית. כאשר הבן רואה את אביו מתכנן את זמנו, הולך לתפילה במניין, קובע עיתים לתורה, בוחר בצורה ראויה את צורות הבילוי שלו, יש סיכוי שילך בעקבותיו. אך אם ההורה עצמו לא עושה את הדברים הללו, קשה לצפות וגם לא הוגן לדרוש מהילד שיעשה את זה בעצמו.

"קשר משפחתי"

החופש הוא הזדמנות מצוינת לחזק את הקשר המשפחתי. בין ההורים לילדים ובין הילדים עצמם. במשפחות רבות תקופת הלימודים היא זמן בו כל אחד 'חי לעצמו'. מלבד סעודות השבת אין כמעט הזדמנויות למפגש בין בני המשפחה, לשיחה ודיון משותפים ולצבירת חוויות מגבשות. הליכה לקניות ביחד, ביקורים משפחתיים וחברתיים, טיולים ואפילו ביצוע משותף של עבודות הבית הן הזדמנות מצוינת לחזק את הקשרים, דבר שייתן את פירותיו כל השנה.

ובכל זאת –  חופש…

וכמובן, לא שכחנו, חופש הוא גם זמן לבילויים ולמנוחה. אומנם לא טוב לאפשר לנער/ה לשבש את הסדרים לגמרי ולהפוך יום ללילה, אבל לא נורא אם הולכים לישון קצת יותר מאוחר וקמים קצת יותר מאוחר (אומנם ישנה מחלוקת ידועה בין ההורים לילדים מה ההגדרה של 'קצת', אבל עם מעט רצון טוב ניתן להגיע לעמק השווה). בין לבין, זוהי הזדמנות מצוינת לטייל, להתאוורר ולהקדיש יותר זמן לתחביבים. שאלו את ילדכם מה הוא אוהב לעשות, ונסו לעשות את זה יחד איתו. אם טיול נועז של שלושה ימים במצוקי נחל דרגות זה יותר מדי בשבילכם, גם ללכת למופע מוסיקלי ביחד, לשחות בים, לשחק כדורסל, או סתם לנגן בגיטרה על הדשא יכולים להיות הזדמנות מצוינת לחזק את הקשר ביניכם.

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.