קוראים יקרים, ברצוני לשתף אתכם בחוויה מיוחדת משנה שעברה בל"ג בעומר.

במסגרת תפקידי כמורה וכמחנך כיתה, קבלתי את המלצת מנהל בית הספר בו אני עובד ויצאתי לבקר במדורות תלמידי (אגב, שמחתי לראות כי לא הייתי המורה היחיד מבית ספרנו שביצע ביקור מסוג זה…)

קצת אחרי חצות… שוטטתי בין מדורות התלמידים הפזורות ברחבי העיר למשך כשעתיים וברצוני לשתף אתכם כאמור, ברשמים מביקור זה. התובנה הבסיסית והמרכזית היא שהשטח בוער והתוכן חסר – אנו משחקים באש.

אומנם, במקבץ המדורות הראשון בו ביקרתי התקבלתי בזרועות פתוחות מלאות אהבה וחום (תרתי משמע). פגשתי בתלמידים שמחים, מאורגנים בתנועות נוער מסודרות וממוסגרות, שרים שירי מדורה, ממלאים את אש המדורה בחום אנושי ומעניקים משמעות חיובית לכינוסם.

אולם, למציאות שונה בתכלית הגעתי במקבצי המדורות אחרים בהם ביקרתי ברחבי שכונות רבות בעירנו היפה. את פני קיבלו ילדים ונערים נדהמים (שאינם תלמידינו), המחפשים את עצמם ואת מקומם, רודפים משטות אחת לחברתה, ומעיסוק בשתיה חריפה לרדיפה זולה אחר בנות הנענות לשברי חיזור אלו. ילדי כיתה ה' (גילאי 10-11) יושבים סביב מדורה לבדם ללא מבוגר ומעסיקים את עצמם בהליכה על פלטת עץ המונחת על האש ("משחקים באש" כבר אמרנו?). חברי כיתות י"א-י"ב מרעילים את עצמם בנרגילות וסיגריות לקול צרחות הדיסק ברכב המנגן בעקשנות את אותו שיר דיכאוני בפעם ה-62 כמנין שנות המדינה ללא הפסקה. תלמידי כיתות ט' וי' עוסקים בתחרות שתיה חריפה ובני נוער רבים אחרים משוטטים בעיר ללא מטרה.

במרקם אנושי מגוון זה חסרו לי אנשי חינוך, מדריכם ומדריכות, מורים ומורות מנהלים ומנהלות שיבקרו את תלמידיהם ויכוונו אותם למטרה מסויימת ולכיוון מסויים. דמויות יקרות אלו הרואים בחייהם שליחות, נעדרו מנוף המדורות וחסרה השלמת העבודה החינוכית הקשה וההשקעה המרובה בין כותלי בית הספר. אין בכוונתי שאנשי החינוך הנ"ל ישמשו בתפקיד שיטור ו/או בתפקיד אחראי משמעת, אלא כאנשי חינוך משמעותיים המכוונים ומנחים את התנהגות התלמידים ובאים לחלוק מנסיונם וממאור פניהם.

עם זאת ואולי אף מעבר לכך, בעיקר חסרתם שם אתם – ההורים. היכן הייתם? האם ישנתם בשקט כשילדכם בן העשר עמד בשעה שתיים בלילה במרכז המדורה בין להבות האש? היה נוח לכם לדעת כי ילדכם חשוף לזרים שאינכם מכירים ואינכם יודעים את זהותם (כמוני לדוגמא)? האם בכלל הצלחתם להירדם כאשר בנכם ערך עם חברו תחרות שתיית אלכוהול? כיצד בנכם חזר הביתה לאחר בילוי מפוקפק זה? מה היו השלכות האלכוהול על גופו ובריאותו? לאלו תכנים נחשף ב"מדורה"? מהי המדורה עבורו? האם מקום פורקן נטול משמעות ואחריות, הממלא לילה שלם ללא שינה בריקנות מוחלטת, מהוה חלק מהתפריט החינוכי אותו אתם רוצים להעניק לילדכם? כיצד בנכם יאמין לכם כשתסבירו לו כי חינוכו יקר וחשוב בעינכם, בעודכם מפקירים את מדורתו באופן מוחלט? האם האמירות "תשמור על עצמך" ו\או "תעשה חיים" מספיקות על מנת שבנכם יצליח לעצב אישיות בוגרת, אחראית ונבונה בסביבה כה עויינת? האם למקרה המזעזע הבא שלא נדע או נשמע בחדשות שמקורו באותו שעמום המוביל לוונדליזם נוכל לומר "כיצד הגיעו למצב כזה…"? האם בילוי כמתואר לעיל לא מדליק את כל הנורות האדומות וזועק להתערבותנו?

תהיות רבות על חינוך ילדינו עלו לי בסיורי ורק חלק קטן מהן שטחתי לפניכם. פנייתי אלכם, כפנייתי אל עצמי, באה ממקום כואב אך מאמין כי עדיין לא מאוחר…

אנו משחקים באש – בואו נהיה נוכחים ונכוון את ילדינו כיצד להתחמם מאש המדורה, אך לא חלילה להישרף ולהיכוות ממנה!

בהצלחה לכולנו במדורות הבאות.

הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מעלה אדומים.

.

עוד על ל"ג בעומר:

מה בין רשב"י ל"אבסולוט" – ל"ג בעומר מתקרב. מה עושים בנינו ובנותינו במדורות? הרב ליאור זיו סייר בהן ומדווח מהשטח.

הורות והתבגרות: לקראת לג בעומר – בין הכמיהה לנסתר להשקעה בעשייה בחיים –