רק החל החופש הגדול וכבר כולם מתלוננים. כולנו זקוקים לחופש, אולם איננו יודעים מה לעשות איתו, שהרי האדם לעמל יולד, אך כמו שאומרים החבר'ה, כל הזמן רוצה רק לנוח. המסודרים בינינו מתכננים את החופש היטב והזורמים חיים את היום ומחליטים בכל בוקר מה עושים היום, כולם ימרטו את שערותיהם לאחר חודש. וכמו במזג האוויר, שכולנו מדברים עליו ואיש לא יכול לעשות דבר כדי לשנות אותו, כך גם שאלת החופש הגדול.
אולי שמתם לב שכלל לא מדובר בילדים, אלא בנו ההורים והמורים שבחופש. מתי את קמה בבוקר? איך אתה מנצל את הזמן? כמה אתם קוראים/כותבים/לומדים/מתנדבים/עובדים/עושים משהו מועיל, כמו שאתם 'חופרים' לילדים? אם נלמד לדרוש מעצמנו, אך לדעת שחופש אינו "עבודה" אלא הרפיה מלחץ ומחובות רבים, נדע גם ליהנות מן החופש. הילדים ילמדו מאיתנו.
כמה מאיתנו מוכנים לצאת לשביל ישראל, לישון באוהל, לצאת למסע אופניים, ללמוד חברותא יומית, להתנדב למען הזולת? אלו העושים זאת לא מתלוננים על החופש, גם ילדיהם לא. את הקיץ שלי כבר תכננתי, אצא לטיול סנייפלינג, אקרא שלשה ספרים שרציתי מזמן, אכין את השיעורים שאלמד בשנה הבאה, אכתוב שתי פינות נוספות לראש יהודי (בהתנדבות…), אשלים עבודה שאני חייב לקורס שלמדתי, מידי שישי אצא לרכיבת אופנים, קבעתי כבר חברותא פעמיים בשבוע. יש גם ימי היערכות בבית הספר. נראה, אולי אסכים שהילדים יצטרפו אלי לפעמים.
הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת
