פְעָמִים אחדות אנו שומעים את תלמידנו נרגנים ואומרים: "אוּף, הלוואי והיה עכשיו חופש". פעמים אחרות הם מכניסים אותנו יותר לעולמם ומפרטים בצורה מפורשת את תוכניותיהם לאותו חופש מיוחל ומשמיעים אימרות כגון: "הלוואי, ובמקום שיעור היסטוריה המשעמם, הייתי כעת בים", או: "הלוואי ובמקום לפתור תרגילים מעצבנים במתמטיקה, הייתי נוסע לטיול בגולן", וכן על זו הדרך.
כעת, אנו עומדים בפתחו של החופש הגדול והארוך אשר לעיתים (כמעט תמיד) הינו מעמסה על ההורים. החופש אשר התלמידים מְמַצִים אותו לאחר שבועיים, וההורים לאחר שעתיים.
אולם, נראה שלמעשה החופש הגדול הוא ההזדמנות והעיתוי המתאים למימוש ה"הלוואי", ולביצוע כל אותם חלומות שהבנים-בנות חלמו במהלך שנת הלימודים. החופש אינו צריך להיות מטלה ו/או מעמסה. החופש הוא הזמן המתאים לכל התוכניות ששגרת הלימודים הארוכה והשוחקת דחקה ודחתה. פעמים רבות כאשר יוצאים לחופש עצם ה"שחרור מעול הלימודים" מְשָכֵּח את התוכניות, לכן עלינו לשבת עם הילדים לפני החופש ולהיזכר בכל הדברים אותם הם רצו לעשות במהלך שנת הלימודים אך לא יכלו בגלל "הלימודים המעצבנים". בנוסף לכך רצוי להציע תכנים נוספים ותוכניות נוספות אשר ניתן למלא בהם את החופש כגון: חיזוק קשרי משפחה, הרחבת תחומי הדעת והתעניינות באופנים שונים, עבודה, התנדבות, עיסוק בתחביבים. תכנון מוקדם של החופש הינו הבסיס לחופש נעים ופורה.
ניזכר בדברים, נבנה וניצור חופש יעיל ונעים!
הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מעלה אדומים.
