שאלה: בני בן שבע עשרה. אחרי תקופה ארוכה שבה הוא לא השקיע בלימודים השעו אותו מהישיבה התיכונית. כבר שבועיים הוא נמצא בבית ולא נראה שזה מפריע לו. הוא קם מאוחר, מעביר את הזמן מול המחשב או הטלוויזיה ולא עושה שום דבר כדי לנסות לחזור ללימודים. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים איך להזיז את העניינים. מה כדאי לעשות?

תשובה:

גילאי 16-17 הם גיל עצמאי למדי ויהיה קשה "לשנות לנער את הראש', בטח לא בכפייה. הפיתרון תלוי הרבה במערכת היחסים שנבנתה עם הבן במשך השנים ובאווירה בבית, האם יש שיח איתו? האם יש אמון? האם יש במשפחה אווירה של 'ביחד' ושיתוף. תשתית כזו מהווה מענה לחלק ניכר מן השאלות.

אני מניח שבמשך הזמן ניהלתם עימו שיחות, כמו בוודאי אנשי החינוך בישיבה שבה הוא למד, ולמרות זאת בחירתו הביאה אותו למצב של בטלה. אינני חושב "שזה לא מפריע לו". כל אדם בריא, קל וחומר נער בריא עם מרץ נעורים, איננו מוצא סיפוק ב'לא לעשות כלום'. ה'לא כלום' הזה נמאס די מהר, ודרך כלל מחפשים לעשות משהו. לכן אפשר להשתמש בעיקרון של 'מוטב לחלל שבת אחת בשביל שישמור שבתות הרבה…' ולומר לו בפה מלא 'שא בתוצאות של בחירתך'. זה ייקח חודש, והוא יחל לחוש אי נחת, מיאוס ושעמום ואז יקבל על עצמו לחזור ללימודים. אם כך יקרה, תודה לה'.

אבל לא אצל כולם ולא תמיד זה עובד.

לכל אורך הדרך חשוב לשדר לנער שיש לו אחריות ומחויבות למעשיו ולבחירתו, כמו גם גבולות במרחב הבית והמשפחה שהוא כחלק מהמשפחה מחויב להם. אני מכיר חקלאי שיש לו שישה בנים. מידי פעם נשלח אחד מבניו מהישיבה הביתה בגלל בעיות דומות. הוא לא התלבט בשאלה מה מותר לעשות או לומר לנער, אלא בחמש בבוקר העיר את הנער לעבודה בחממות בטיעון פשוט "אני עובד קשה להקנות לך תורה, יראת שמים והשכלה ומוכן למסור את נפשי ועמל יומי על כך, אך אם אתה לא מעוניין בכך, הטה כתף לפרנסת הבית וצא לעבודות היום הרי אתה 'גבר'…" וכך עבד עימו משחר ועד ערב. באמירה כזו הציב האב גבול (אין סטלבט ועצלנות), כיבד את 'החלטת' הבן שלא ללמוד וגם המשיך לשדר לו ציפייה לתפקד כמו 'גבר' (יכולת ומסוגלות). לא לכולם יש חממות אבל לכולם יש גם מלאכות בבית שיהיה נכון להטיל על הנער אחריות לבצען כדי לסייע להורים שעובדים קשה לפרנסת הבית לפני שהוא מתיישב מול המחשב והטלוויזיה ('קודם עושים מה שצריך. אחר כך, מה שרוצים…'). לא כדאי להציג זאת כעונש אלא כתרגום לבחירתו הוא. המטרה בכל זה הוא לעזור לו להבין את משמעות הבחירה שלו והשלכותיה. גם אם "לא בא לו" ללמוד, לא נקבל אותו כחלש אופי ועצל אלא נדרוש ממנו להיות 'גבר', להמשיך לשאת באחריות ולהתגבר על הקושי.

כשרעיונות יצירתיים כאלה לא עוזרים, כדאי לנסות להבין היכן נעוץ שורש הבעיה. ניתן להתייעץ עם הצוות החינוכי שלו בישיבה. במידה ומזהים מצב דיכאוני או רגשי קשה כדאי לפנות לייעוץ לקבל סיוע.

הרב יאיר גנז, ראש אולפנת נווה דקלים, גבעת וושינגטון

עוד בנושא:

זרקו את הבן מן הישיבה / רבנים ואנשי מקצוע משיבים על שאלות חינוכיות. בננו נזרק מן הישיבה בעקבות התנהגות שאינה הולמת. האם לגלות כלפיו אמפתיה או להצטרף לביקורת של הישיבה?