לחץ להדפסהלחץ להדפסהprint

1. "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך" (דברים ח, י)

 

שאלה לדיון: הכרת טובה

מה מקשה עלינו להכיר טובה ולומר תודה? למי קל לנו יותר לומר תודה, לאנשים זרים (נהג אוטובוס, מוכר בחנות), או לקרובי משפחה? לאילו דרגות בהכרת טובה ניתן להגיע?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

  • הרב אבגדר נבנצל, שיחות לספר שמות עמ' יג:

קשה לנו לפעמים להכיר טובה לזולת, משום שזה נתפס כהודאה על חולשה. לא נעים לנו להודות שלא הסתדרנו בעצמנו והיינו זקוקים לעזרתו. כתוצאה מכך, אנו מסבירים לעצמנו כי הטובה  שעשה עמנו אינה גדולה כל כך, וכי אין צורך שנודה לו. התורה רוצה כמובן שננהג אחרת.

הבעת תודה כרוכה בבושה מסוימת. לא נעים להודות שלא הצלחתי להסתדר בכוחות עצמי. על כן פועל בלב הרדם מנגנון משוכלל, שמנסה בדרכים שונות להניא את האדם מלהודות. מערכת זו פועלת, להפחית בעיני האדם מערך הטובה שנעשתה עבורו, לשכנע את עצמו שהוא אכן לא היה זקוק לאחרים. ובעקבות השפעה זו על ההכרה – כשהוא מתחיל להאמין (לעצמו..) שבעצם לא היטיבו עמו – באה התחמקות מהכרת טובה מילולית או מעשית.

 

  • מכתב מאליהו, ח"ב עמ' 223:

יש אנשים שמידת הכרת הטוב כל כך נטועה בליבם עד שאינם רוצים לקבל טובות מאחרים מחשש שמא לא יצליחו להכיר להם טובה כראוי.

אבל יש מי שאינו רוצה לקבל משום שסובר שלא תהיה היכולת בידו להכיר טובה כדבעי, וירגיש את עצמו בזה כבעל חוב וגזלן. המסרב לקבל משום זה, הוא בעל מדרגה גבוהה. זהו שורש עניין אמירת די לקב"ה. יש והנברא מרגיש את עצמו כל כך שפל ובטל כלפי ה' יתברך עד שמוצא בלבו בהרגשה אמתית גמורה שכל מה שיעשה ויאמר להכיר טובה ולהודות לה' יתברך על רוב חסדיו, הריהו ממש כלא כלום לעומת חובו לפי הטובות והנפלאות הבלתי פוסקות והחסדים הבלתי מוגבלים והבלתי נימודים אשר יעניקנו ה' יתברך בהם.

 

  • הרב אבגדר נבנצל, שיחות לספר שמות, שיחה א:

בכ"ה סיון התשנ"א, נפטר בירושלים הגאון הגדול הרב ישראל זאב גוסטמן זצ"ל, ראש ישיבת "נצח ישראל", שכבר בצעירותו שימש כדיין בבית הדין של ר' חיים עוזר זצ"ל בוילנא. אחד מתלמידיו, פרסם רשימה ובה תולדות חיים והנהגות בקודש שלרבו הנערץ, ובין שאר הדברים המאלפים מובא הסיפור המופלא שלהלן:

"כשאספו הנאצים ימ"ש את כל רבני ווילנא כדי להוציאם להורג, הצליח ראש הישיבה להסתתר בדרך נס באחד השיחים שבחצר ביתו, ומשם ברח אחר כך ליערות, בהם שהה בזמן המלחמה עם אשתו ובתו שתחיה. עד כשנתיים קודם פטירתו, היה ראש הישיבה משקה בכל יום את השיחים בחצר הישיבה בירושלים, כהכרת טובה לשיחים שהצילו את חייו באותו יום מר בווילנא.

 

 

 

2. "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצווה אתכם היום" (דברים יא, יג)

רש"י: שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום.

 

 

שאלה לדיון: שחיקה והתחדשות בעבודת ה'

כיצד ניתן לדעתכם למנוע את השחיקה בעבודת ה' ולהתחדש בכל יום? מה יכול לעזור לנו להחיות את עצמנו בעבודת ה'?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

  • ליקוטי מוהר"ן קמ"א, שיחה ער"ב:

הדרך להתגבר על הקושי והשחיקה בעבודת ה' היא על ידי מחשבה שיש לנו רק את היום הזה לפנינו, מבלי לדאוג מה יהיה בימים הבאים. – 

"היום אם בקולו תשמעו" (תהילים צה), זה כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום, הן בעסק פרנסה והצטרכותו, צריך שלא יחשוב מיום לחברו כמובא בספרים, וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה. כי כשרוצין להיכנס בעבודת ה', נדמה להאדם כאילו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לישא משא כבד כזו. אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל, וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום, לאמור מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה ובכח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות, כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. "היום אם בקולו תשמעו", 'היום' דיקא, והבן.

 

  • הראי"ה קוק, אורות הקודש א, קעב:

היכולת להתחדש טמונה בהבנה כי הנשמה מתחדשת ללא הרף. השחיקה היא פועל יוצא של התמעטות האמונה בגודל הנשמה ובשירת הקודש הנובעת ממנה תמיד.

כל זמן שהאדם מוכרח הוא לחכות לזמנים מתי תחול עליו רוח היצירה, ואז יחדש, יתבונן, יהגה וישיר, זהו סימן שלא הופעה עליו הארת נשמתו.

הנשמה הרי היא שרה תמיד, עוז וחדווה היא לבשה, נועם עליון הוא סובב אותה. והאדם צריך להתרומם עד לידי הגובה של פגישת נשמתו, של הכרת מצעדיה הרוחניים, משק כנפיה המלאים הוד קודשי קודשים, ויהיה תמיד מוכן להקשיב סוד שיח קודשה. אז ידע כי לא בעת זולת עת, לא בזמן זולת זמן, הנשמה היא מחדשת חכמה והיגיון, שירה ושיח קודש, אלא בכל עת ובכל שעה היא שוטפת נהרי נחלי דבש וחמאה.

והנהרה השוטפת ממנה הרי הם הם אוצרות קודש, מעיינות בינה וצפונות שכל טוב. חדשים לבקרים רבה אמונתך.

בהסתכלות פנימית בעמקי הנשמה רואים, שהכוח הפועל התדירי של החיים האמתיים העליונים איננו פוסק מעבודתו אף לרגע, הוא רצוא ושוב, כמראה הבזק, עבודת שרפי הקודש היא עבודתו, שירה וזמרה, בגילת ורנן, מספר כבוד א-ל.

כשמתמעטת האמונה הכבירה בעוצם האני העצמי, של בעל הנשמה העליונה, אז ילך קדורנית, והוא משתומם. ועמו כל העולם כולו זיוו מתמעט.

וכאשר ישוב בתשובה עליונה, והוד האמונה בכוחותיו העליונים, המפעמים בו תמיד בלא הרף, אליו ישוב, אז יחיה רוחו וינהר, וכל העולמים כולם, אשר לרגליו תוכו, ועמו מתהלכים, ימלאו זיו ונהרה.

 

  • שיחות הר"ן, רעג:

על ידי ניגון אדם יכול להחיות את עצמו ולגרום שליבו יימשך לקב"ה.

אמר: טוב להאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון, כי ניגון הוא הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד, ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך. ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל להחיות את עצמו באיזה ניגון כפי שיוכל לזמר אותו. כי מעלת הניגון אין לשער…

 

שאלה פותחת – דיון בסגנון קצת אחר

"ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם" (דברים ח, ט)

באילו תחומים בחייכם (אם בכלל) הנכם מרגישים מסכנים?

כיצד אתם מתמודדים עם תחושת המסכנות?

איך הייתם רוצים שהסביבה תתייחס למצב שלכם?

 

 מעוניינים ברעיונות נוספים לשולחן השבת?

פותחים שולחן – לפרשת עקב

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת אמור