נדמה כי רק אתמול קניתם לבן את הילקוט הראשון, וכי עבר רק שבוע מאז הבת חזרה הביתה עם התעודה הראשונה (והכל "מצוין" ו"טוב מאוד", כמובן). אז איך זה שהבן כבר גבוה כמעט כמוך, והבת לובשת את חולצתך החדשה עוד לפני שהספקת בעצמך ללבוש אותה?

ואיך מרגישים אתם, ההורים, כאשר הנשים הצעירות והגברברים האלה חוזרים הביתה לאחר יום לימודים מגוון וארוך בחטיבת הביניים, ולא מספרים לכם כלום? ("איך היה?" "בסדר". "מה למדתם?" "נו, עזבי כבר, אמא…"). ואיך הם מרגישים?

המעבר לחטיבת הביניים משפיע בצורות מגוונות ושונות על תלמידי כיתה ז'. חלק מהם מגיעים ביחד עם חבורה שלמה, עמה למדו שנים רבות. חבורה זאת עשויה להוות קבוצת תמיכה המקלה על המעבר. מצד שני, הנהלת החטיבה בדרך כלל מפזרת את התלמידים למספר כיתות-אם, מצב שלעתים קרובות מעצבן את התלמידים שמוצאים את עצמם מנותקים מחברים טובים. בחטיבות-ביניים רבות נהוג גם לחלק את התלמידים לקבוצות לימוד הומוגניות ("הקבצות") ללימוד מתמטיקה ואנגלית. תלמידים רבים חשים פגועים מה"תווית" של "הקבצה ב" או "ג". הם עשויים להיאבק על מקום בהקבצה גבוהה יותר או, לחלופין, להתייאש ולהחליט שלא כדאי להתאמץ בכלל.

בגיל 12-13, בנוסף לשינויים ההורמונאליים המשנים את צורת גופו של המתבגר, חלים גם שינויים נוירולוגיים המאפשרים למתבגר לחשוב בצורה מופשטת ומורכבת יותר. תכנית הלימודים בכיתות ז' לוקחת בחשבון את השיפור הזה בכושר החשיבה, ומציבה אתגרים מתאימים. התלמיד נדרש לקרוא חומר רב יותר וקשה יותר, ולארגן את זמנו בהתאם. תלמידים רבים, שהתרגלו בבית-ספר יסודי לגמור את שיעורי הבית בחמש דקות ולגשת למבחנים מבלי להתכונן מתוך הסתמכות על כישרון וזיכרון, מתקשים לעכל את הדרישות החדשות. רבים מהם (והוריהם) נדהמים כאשר התעודה הראשונה גדושה בציוני "5" ו"6".

בו-זמנית עם המעבר לחטיבת הביניים, בנות מתמודדות עם שינויים בגוף, להם יש גם השפעה חברתית. לפעמים שתי בנות שהיו קשורות בלב ובנפש במשך שנים רבות מתפתחות בקצב שונה. האחת גובהת ונראית כמו אשה כבר בסוף כתה ו', ואילו חברתה תגיע לכך רק בסוף ח'. לפעמים, פער התפתחותי זה גורם להן אי-נוחות ומקשה על המשך הקשר. בנוסף, בנות שמתפתחות מוקדם (יחסית) עשויות להיות נבוכות ולנסות להסתיר את צורתן החדשה; מאידך, בנות שמתפתחות מאוחר (יחסית) עלולות להיות מודאגות ("למה זה לא קורה לי? אולי משהו לא בסדר אצלי?") גם הבנים יעברו משברים דומים, אבל להם זה קורה בכתה ח' או ט', כאשר המעבר לבית ספר חדש כבר מאחוריהם.

איך יכולים אתם, ההורים, לעזור לילדיכם (שהם כבר לא-כל-כך-ילדים) להסתגל לחטיבת הביניים, ליהנות בה, ולהפיק ממנה את מירב התועלת הלימודית?

קודם כל, תנו בהם אמון והעבירו מסר שגם אם המעבר קשה – אתם בטוחים ביכולתם להתמודד עם הקשיים. אם יש לנער/ה תלונות רבות, תקציבו זמן להקשיב בשקט ובהבנה. חלק נובעות מעצם הסיטואציה, וייעלמו עם הזמן; אולם ייתכנו גם בעיות שניתן לפתור על ידי העלאת רעיונות ביחד או פנייה לגורמים בבית-הספר. אתם וילדכם, ביחד, תחליטו אם הוא יפנה בעצמו או אם הפנייה תבוא מכם.

אל תיעלבו אם אין הילד משתף אתכם בחוויותיו, המהנות או המעציבות. בגיל הזה, מתבגרים רבים מעדיפים לשפוך את נפשם בפני חברים ולהשאיר את ההורים "מחוץ לתמונה". אם הילד שלכם מתפקד ולומד טוב ויש לו שמחת חיים, היאזרו בסבלנות ואל תנדנדו לו בשאלות סקרניות, אותן הוא עלול לפרש כפלישה לפרטיותו ופגיעה בעצמאותו. הוא יעריך מאוד את הכבוד והמרחב שאתם נותנים לו, ובסופו של דבר ישתף אתכם, בקצב ובעיתוי המתאימים לו.

גאולה גרוסמן, מרצה בחוג להכשרת מורים-יועצים במכללת "אורות ישראל" ומטפלת משפחתית בי-ם, רעננה ובקרנ"ש. 052-4317482