המחקר החשוב של פרופ' עפרה מייזלס וד"ר מירי שרף התמקד בכיתות ח' כמייצגות מתבגרים צעירים ובכיתות י"א כמייצגות מתבגרים בוגרים יותר. המחקר כלל 158 כיתות מ־22 חטיבות ביניים ו־25 חטיבות עליונות בבתי ספר ברחבי הארץ. 3,496 משתתפי המחקר (1,611 בנים ו־1,884 בנות) נדגמו אקראית בדגימת שכבות כך שייצגו את מכלול החתכים הסוציו־אקונומיים של הנוער הלומד בישראל. המתבגרים ענו על שאלונים שונים (בעלי מהימנות ותוקף ידועים). השאלות נגעו ליחסים עם ההורים, למאפיינים שונים של הסתגלות ושל האווירה בכיתה, ליחסם למורה ולהסתגלות של עמיתיהם לכיתה לבית הספר ותפקודם בו. מחנכי הכיתה מילאו אף הם שאלונים שבהם התבקשו לדווח על התנהגותם ותפקודם של מחצית מתלמידי כיתתם.
ממצאים
מאפייני ההורות בישראל: נמצא שהיחסים של בני הנוער עם הוריהם מאופיינים בדרגת קרבה גבוהה שבאה לידי ביטוי בתחושה של קבלה, פתיחות ויכולת לסמוך על ההורה (הורות חיובית), בצד יחסים המתאפיינים ברמה נמוכה יחסית (אך לא זניחה) של הורות שלילית/פוגעת הכוללת חודרנות, שימוש באשמה, ענישה מחמירה ושליטה פסיכולוגית.
מבחינת בקרה, הצבת חוקים ופיקוח ניכרות רמות בינוניות עד גבוהות, ובה בעת יש נטייה בינונית בעוצמתה לוותר לילד ולא לדרוש ממנו הקפדה על חוקים ונהלים. היבט זה של ותרנות נמצא קשור בתחושה "נסיכותית" של צעירים, תחושה של "מגיע לי".
ככלל, אף על פי שקרוב ל־70% מבני הנוער חווים קשר קרוב וחם עם ההורים, עבור מחציתם הקשר הזה מלווה בוותרנות – באי הצבת גבולות או באי־אכיפתם כאשר הם מוצבים.
פירוט:
רק 33% מבני הנוער מדווחים על דפוס הורות "חם ומציב גבולות" (דפוס סמכותי).
22% מבני הנוער דיווחו על קשר שמאופיין כ"מעורב/פולשני" – קשר שכולל רמות גבוהות יחסית של מעורבות וקרבה יחד עם ענישה פוגעת, עירור אשמה, חודרנות פסיכולוגית ועימותים.
כ־30% מבני הנוער דיווחו על דפוס הורות "ותרני" המאופיין בקשר חם עם ההורה יחד עם היעדר דרישה מצדו להתנהגות בוגרת, ויתור לילד והיעדר ציפייה מהילד לציית לחוקים ולמוסכמות.
כ־15% מבני הנוער דיווחו על חוויה של קשר לא מושקע מצד ההורים – דפוס "מזניח/פוגע": ההורה איננו מבטא חמימות כלפי הילד, אינו מציב גבולות ובקרה ובה בעת מתנהג כלפיו באופן פוגעני ושתלטני הכולל ענישה מחמירה, שליטה פסיכולוגית ועימות.
ממצאים אלה היו דומים מאוד בקבוצות אוכלוסייה שונות (דתיים וחילונים, מעמדות חברתיים־כלכליים שונים, שכבות גיל שונות, עולים וותיקים, תושבי ערים גדולות ותושבי פריפריה). אפשר אפוא לומר שהממצאים האלה מייצגים תרבות יחסי הורים־מתבגרים בישראל אשר חורגת מאפיון קבוצות אוכלוסייה ספציפיות, כולל קבוצות שהיה אפשר לצפות שיהיו נבדלות זו מזו.
הקשר בין מאפייני הורות לבין הסתגלות בית ספרית
כאשר בוחנים את דפוסי ההורות והקשר שלהם להסתגלות לבית הספר נמצא ככלל שצעירים שמשפחתם מאופיינת בדפוס הורות "חם ומציב גבולות" הם בעלי התפקוד הטוב ביותר. דבר זה בא לידי ביטוי בכל תחומי התפקוד וההסתגלות שנמדדו: לימודיים, חברתיים, רגשיים, התנהגותיים. כך למשל, הדבר בא לידי ביטוי ברמה הנמוכה ביותר של בעיות מופנמות, בעיות מוחצנות, בעיות משמעת קלות ובעיות למידה וכן ברמה הגבוהה ביותר של מעמד חברתי, הצלחה אקדמית, אווירת כיתה טובה והוקרה למורה בהשוואה לעמיתיהם.
התפקוד הבעייתי ביותר בבית הספר הוא של תלמידים שדיווחו על חוויית הורות מזניחה ופוגעת. דבר זה בא לידי ביטוי בכל התחומים – הרגשי (בעיות מופנמות), ההתנהגותי (בעיות מוחצנות), החברתי (מעמד חברתי בכיתה) והלימודי (הישגים לימודיים).
לדפוס הוותרני ולדפוס המעורב/פולשני מאפייני קושי ייחודיים. כך למשל, צעירים שחווים הורות ותרנית מראים תמונה מעורבת מבחינת תפקודם. הם אינם מתפקדים גרוע כמו צעירים שחווים הורות מעורבת ופולשנית או הורות מזניחה ופוגעת, אך רמת הבקרה הנמוכה של הוריהם נמצאה קשורה לרמה נמוכה יותר של תפקוד לימודי ולשכיחות גבוהה במיוחד של עבֵרות משמעת "קלות" כגון פגיעה ברכוש בית הספר וחוסר כבוד למורה. הישגיהם הלימודיים נמוכים יותר או זהים לאלו שחוו הורות מעורבת/פולשנית. גם בתפיסת הגבולות בכיתה והאווירה הלימודית בכיתה המתבגרים שחוו הורות ותרנית קיבלו דיווח גרוע מאלה שחוו הורות מעורבת/פולשנית. במילים אחרות, חוויה של הורות חמה אך נעדרת גבולות ובקרה היא גורם סיכון בעיקר לבעיות משמעת קלות, הפרות סדר וקשיים בלימודים ופחות לבעיות אלימות קשות יותר.
תפקודם של צעירים שחווים הורות מעורבת/פולשנית בעייתי בעיקר בתחומי בעיות ההתנהגות כגון אלימות ועבריינות, אך הם גם חשופים יותר לאלימות כלפיהם ובעלי רמות גבוהות של חרדה, דיכאון, בעיות קשב ובעיות סומטיות.
התובנות
מן הממצאים עולה כמשוער שההיבט של חום וקרבה ביחסי הורים ומתבגרים בישראל הוא חיובי וקשור בעיקר לתפקוד חברתי טוב. לעומת זאת התנהגות הורית פוגענית וכן בעייתיות בסמכות ההורית (חוסר בקרה, ותרנות ואי־אכיפה) עומדים בבסיס חלק לא מבוטל מן הקשיים של תלמידים בבית הספר. במה שנוגע להתנהגות הורית פוגענית אפשר לראות כי משמעת נוקשה, עירור אשמה וחודרנות פסיכולוגית מלווים לרוב גם בעימותים ביחסים בין המתבגרים להוריהם. כל אלה כמכלול עלולים לפגוע פגיעה חמורה בדימוי העצמי של הילד ובאמון שהוא נותן בזולת, לעורר חרדה ודיכאון ולפגום ביכולת שלו להתרכז במשימות אקדמיות. חרדה, תסכול וכעס, כמו גם חיקוי ההתנהגות של ההורים, פוגעים פגיעה ממשית ביכולת הילד לתפקד בהצלחה בכל התחומים שנבדקו במחקר הנוכחי: יחסים חברתיים, בעיות התנהגות, תוקפנות ויכולת לימודית. אין ספק שמדובר בגורם סיכון מן המעלה הראשונה.
כמו כן קשיים בסמכות ההורית ובמיוחד בממד הבקרה תורמים אף הם תרומה גדולה לבעיות הסתגלות. ילדים שחוו רמת בקרה נמוכה נטו לפי מחקרנו להתנהגויות מסתכנות, להפרות משמעת קלות, להתרסה, לוונדליזם וגם לעבריינות ולתוקפנות. הקשר בין בקרה נמוכה לבין התנהגות תוקפנית נמצא כאשר הילדים עצמם דיווחו על תוקפנותם וכאשר בני כיתה ומורים דיווחו על התנהגותם.
מדוע מופיעה נטייה להתנהגות אלימה אצל ילדים החווים הורות חמה אך בעלת רמות נמוכות של בקרה ופיקוח?
מודלים תאורטיים אחדים מציעים הסברים אפשריים. המודל של בנדורה (Bandura, 1986), העוסק בלמידת תוקפנות מתצפית באחרים, עשוי להסביר חלק מהתופעה. סביר להניח שילדים שרואים את הוריהם או אחרים לא מציבים גבולות או לא אוכפים גבולות כאשר הם מתנהגים שלא כשורה יגלו התנהגות בעייתית. היעדר תגובה הורית כמוהו כחיזוק חיובי להתנהגות בעייתית. מודל נוסף בעל כושר הסברי הוא המודל של פטרסון (Patterson, 2002), הקובע שילדים לומדים לכפות את רצונותיהם כאשר הוריהם אינם יודעים להטיל מגבלות על התנהגותם. לטענתו, כאשר הילד נזקק להקצין את התנהגותו כדי לכפות על ההורה להיענות לו הוא מפנים את ההתנהגות כחלק מאישיותו. יתרה מזו, התנהגות של אי־אכיפה או אי־תגובה מצד ההורה מחזקת את ההתנהגות הכופה מצד הילד ותורמת גם לחוסר ההערכה שלו כלפי סמכות. לבסוף, לעתים קרובות התנהגות תוקפנית או בעיות משמעת "קלות" הן ביטוי לקושי של ילדים לרסן את עצמם – כלומר משקפות קושי בוויסות רגשי והתנהגותי.
מערכת היחסים בין ההורים לילדים היא הזירה המרכזית שבה ילדים אמורים לרכוש ולפתח מיומנויות של שליטה ברגשותיהם ובהתנהגותם (Thomson, 1991). הורים שמסירים מעל עצמם אחריות זו, אם במכוון ואם "בלית בררה" או מחוסר אונים, פוגעים ביכולת של ילדיהם לפתח את המיומנויות האלה ולפתח ויסות רגשי והתנהגותי.
ייתכן שגורם נכבד לבעיות משמעת בכיתה ולחוסר גבולות וכבוד למורים קשור להיעדרם של יחסי כבוד והערכה מצד המתבגרים כלפי הוריהם, ובמיוחד קשור לוותרנות ולאי־אכיפה של חוקים ונהלים משפחתיים או היעדר בקרה על קיום הציפיות של ההורים להתנהגות בוגרת ואחראית מן המתבגרים. נראה שבני הנוער מיישמים בבית הספר את מה שחוו או למדו בבית. הורות שלילית ופוגענית קשורה במיוחד לבעיות "קשות" כגון אלימות ועבריינות, חרדה, דיכאון וקורבנוּת, ואילו קושי בבקרה ההורית קשור במיוחד לבעיות משמעת "קלות" יותר, אם כי לחוסר בקרה יש תרומה גם לתחום הבעיות ה"קשות".
ברור שישנם משתנים נוספים התורמים להסתגלות ולתפקוד בבית הספר ואינם קשורים למערכת היחסים בין הורים לילדיהם: האקלים הבית ספרי, הרכב הכיתה, אישיות המורה ועוד. עם זאת ממצאי המחקר מעידים על תרומה אפשרית לא מבוטלת של בית ההורים להסתגלות לבית הספר ולהתנהגות בתוכו.
חשוב לציין שכיוון שהמחקר מדד היבטים אלה מדידה בו־זמנית אפשר לדבר על קשרים בין המשתנים אך אין בכך הוכחה בדבר קיומו של קשר סיבתי. ייתכן גם שהממצאים משקפים השפעה דו־כיוונית של בית ההורים על בית הספר והתלמיד ושל בית הספר על בית ההורים ועל תפקוד הילד. המחקר הנוכחי בחן מדגם מייצג של בני נוער בישראל וחשף תמונת מצב בעייתית של מאפייני ההורות בישראל בתחום הסמכות ההורית וכן תמונה מדאיגה למדי של מאפייני ההסתגלות לבית הספר והתפקוד בו. נראה שיש חשיבות לטפל במכלול ההיבטים הבעייתיים שנמצאו במחקר כדי לשנות את האקלים המשפחתי והאקלים הבית ספרי ולשפר את הסתגלותם של המתבגרים למשפחה ולבית הספר ואת תפקודם בהם.
פרופ' עפרה מייזלס, דיקן הפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה
ד"ר מירי שרף, ראש התוכנית ליעוץ חינוכי לאוכלוסיה החרדית, החוג ליעוץ והתפתחות האדם, הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה
תקציר מתוך מאמר שהתפרסם ב"הד החינוך", כרך פ"ג , גיליון מס' 7, ע"ע 50-543. התקציר מופיע באתר http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=2721
