המשך של מכתב להורי דתל"ש – פרק א
הפרק הראשון עסק ביחסים שבין הורים לבנם שנטש את אורח החיים של הוריו, ופרש מקיום המצוות שבין אדם למקום. הובהר עד כמה ילד זה זקוק לאהבת הוריו, וכי יש לאפשר לו להמשיך ולהתגורר בחיק המשפחה תוך שהוא מקבל על עצמו לנהוג על פי מתווה שמכבד את אורח החיים של המשפחה וגם את החלטתו שלו. אלא שפעמים רבות קיימת צלע נוספת בבית – הלא הם אחיו הצעירים, וקיים חשש של ממש מהשפעתו השלילית עליהם. ההורים עומדים נבוכים, שכן מצד אחד הם אינם רוצים להרחיק את בנם שסטה מדרכם, אבל מצד שני אינם רוצים שילדים נוספים ילכו בעקבותיו, וכשהשפעה זו ניכרת בילדים אלו הרי הם אובדי עצות.
כיצד ניתן לחסום את ההשפעה השלילית? האם נכונה גישתם של חוגים מסוימים המסלקים מהבית את הבן או הבת שפרקו עול מצוות על מנת שלא יקלקלו את האחרים?
לגרש או לקרב
ההתמודדות עם שאלה קשה זו הייתה נחלתם של אבות האומה. אברהם אבינו ושרה אמנו מציגים לכאורה שתי עמדות מנוגדות. שרה תובעת "גרש האמה הזאת ואת בנה" (בראשית כא, י), ורש"י תולה זאת במעשים הקשים שעשה ישמעאל – גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. אברהם דוחה את התביעה הזו – "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו". רש"י אומר שפשוטו של כתוב הוא שלא הסכים לדברים מפני שישמעאל היה בנו, בעוד שלשרה הוא היה רק "בן האמה". כלומר, אין מגרשים בן מהבית, אף אם עושה מעשים נוראים ועלול הוא לקלקל את הבן האחר. ומשמע שאילולי ההתערבות האלוקית אברהם לא היה שומע בקול שרה ולא היה מגרשו.
גם עשו עשה, כדברי חז"ל, מעשים נוראים מעין אלו, ואף על פי כן לא עלה על דעת רבקה לגרשו פן ימשוך אחריו במעשיו המקולקלים את יעקב. מסתבר שסיבת הדבר היא שרבקה הייתה "אם יעקב ועשו".
ואף שאין לדמות מקרה אחד לרעהו, ובודאי שאי אפשר להשוות את הנסיבות ומציאות החיים של היום לתקופת האבות, דומה שההוראה הבוקעת מהתורה היא שאין מוציאים בן מהבית, גם כשקיים חשש שישפיע על הילדים האחרים. אמנם, אי אפשר לשלול לחלוטין גישה הפוכה מזו. לעיתים ההתנהגות בבית של הבן\הבת הפורש\ת מדרכי אבות היא בלתי נסבלת לחלוטין, וגם הקטנים יותר מושפעים ממנה מאד, ולעיתים גם הזוגיות ההורית נפגעת מאד, עד שאין יכולת לשאת את המצב. או אז, בדלית ברירה יש להרחיק את הנער הסורר מביתו עד שיסכים לתקן דרכיו.
אבא ואמא מאז ולתמיד
כאמור, כל עוד הדבר אפשרי יש להשאיר את הנער בבית, ולא עוד אלא שיש להעניק לו תמיכה ככל האפשר, ולהבהיר על ידי כך גם לו וגם לשאר הילדים שההורים ממשיכים לתפקד כאב ואם גם כשילדם הולך ומתרחק מהם באורח חייו. יש לאמירה זו חשיבות עצומה לא רק לנער עצמו שזקוק כל כך לתמיכה דווקא בתקופה קשה זו, אלא גם לקטנים יותר השואבים ביטחון עצום בחייהם מכך שההורים לא הפנו כתף קרה לבן שכל כך מצער אותם. כך נשמרת זהותם האישית המיוסדת על ביתם ומשפחתם.
אלא שדרך זו מציבה שתי בעיות: האחת, כיצד חוסמים את ההשפעה השלילית על הצעירים? השנייה, מה אומרים להם כשהם שואלים מדוע דורשים רק מהם להקפיד על התנהגותם בעוד שלגדול מהם שפרש מקיום מצוות ההורים "מוותרים"?
בבהירות ובנחישות
ההשפעה השלילית מופיעה בשתי דרכים: פעילה וסבילה. בפעילה, הנער מנסה להטות את ליבם של הילדים האחרים לדרכו החדשה. בסבילה, עצם השהות שלו בבית והתנהגותו השונה גוררת את האחרים לחקות אותו ואת מעשיו.
דווקא את ההשפעה מהסוג הראשון ניתן לבלום ביתר קלות. כחלק מההסכם של הנער עם הוריו, עליו לקבל על עצמו קבלה כוללת שלא לגרור את אחיו הקטנים לדרכו החדשה. בנוסף, יש להגדיר באופן ברור ופרטני מה הן הציפיות ממנו בתחום זה. עם כל הקושי שבדבר יש להגדיר ולפרט את הציפיות מראש ולא רק להגיב ולבקר את הבן אחר שנכשל והתנהג באופן בלתי ראוי. סיכום ברור מראש יתקבל לרוב בהבנה, ויציב אתגר כולל שיש סיכוי רב שיתורגם הלכה למעשה. יתכן שמידי פעם הנער לא יעמוד בדיבורו, אולם על ההורים לאסוף את כל כוחות הנפש שלהם בכדי לא לוותר ולא להיכנע לחוסר רצונו של בנם לתרגם את ההיגיון שבתביעתם להתנהגות הלכה למעשה. דווקא במצבים מאתגרים אלה חשוב להקפיד הקפדה יתירה על קטנות כגדולות ולא להתחמק מעימות חינוכי שממנו יצאו הכל נשכרים.
יחד עם זאת ברור שקיימת גם השפעה עקיפה על הילדים הקטנים. גם איתה על ההורים להתמודד ללא רתיעה ובגלוי. יש להסביר לאחים את מהות השינוי שעבר אחיהם הגדול, ויחד עם זאת לדרוש מהם לשמר את אורח החיים הדתיים של המשפחה. ילדים רוצים שהוריהם יקרינו סמכות. בעקבות הפגיעה המסוימת בערך זה בעקבות מעשי האח הגדול, הם היו שמחים להחזרת הסמכות ההורית. דווקא המשבר שאירע במשפחה, מאפשר להורים לייצב מחדש את הסמכות ההורית שלהם. התרחקות האח משמירת תורה עלולה לערער את יציבות מסגרת חייהם של האחים הצעירים, ולפיכך הם ישמחו אם ההורים יציבו להם גבולות ברורים, וידרשו בנחישות ובהתמדה לשמור עליהם.
סיכום
על שלושה דברים עומדת מערכת היחסים שבין הורים לילדיהם: אהבה, אמון וכבוד. כשנער נוטש את אורח החיים הדתי של הוריו מזדעזעים שלושת היסודות הללו אצל כל השייכים למסגרת המשפחתית – ההורים, הנער ואחיו. מבחנם של ההורים הוא בייצובם של תשתיות חיים אלו מחדש.
היכולת להכיל את הבן\הבת במסגרת המשפחתית, הקשר של ההורים עמו וההקשבה אליו הם שיחזקו את המבנה המשפחתי במצב שנוצר. ואילו על הנער\ה להפנים שהבית אינו רק מקום שבו מקבלים שירות, אלא מקום שבו ההורים ממשיכים לחנך את ילדיהם, כולל אותו נער\ה שעזב\ה את שמירת התורה והמצוות.
הרב אהרן איזנטל, רבה של חיספין ור"מ בישיבת ההסדר