שיחת טלפון בשעות הערב. מהצד השני של הקו קולות בכי ומלמולים. לאחר כשתי דקות של נסיונות הרגעה, הצלחתי להבין כמה מילים: "אני לא יודעת איך זה קרה לנו? הבן שלי… איך הוא עושה לי את זה?…". לבסוף הצלחתי להבין. על קו הטלפון היתה אמא שהבן שלה סיפר לה ולבעלה שהוא נמשך מינית לבני מינו. מה עושים?
מובן שמדובר בבשורה לא פשוטה להורים, שבדרך כלל גם נופלת "כרעם ביום בהיר" ללא הכנה מוקדמת, אך ננסה לתת כמה עצות לתגובה ראשונית ונכונה, שבעז"ה תבנה ותקדם, וחלילה לא תהרוס.
- כמו בכל התמודדות, תגובה לחוצה והיסטרית לא מקדמת ועלולה רק לסבך את המצב. נכון שזה לא קל, אך יש להשתדל לא להגיב מהבטן, אלא בנחת ובשיקול דעת. קודם כל צריך להביע כלפי הבן עד כמה אוהבים אותו בכל מקרה, ואת העובדה שאתם מעריכים מאד את העובדה שהוא משתף אתכם, על אף שזה ודאי לא קל עבורו (מן הסתם שהוא מסתובב עם זה כבר הרבה זמן, בלי לשתף אף אחד). יש להביע את האמונה שתעברו את ההתמודדות ביחד, וכמובן לומר שתשמחו שגם בעתיד ישתף אתכם במה שמטריד אותו (כמובן שאמירת משפט כזה לאחר תגובה היסטרית/ מאשימה וכדו' לא תהיה רלוונטית בדרך כלל…).
- חשוב מאוד לדעת כי "נטייה הפוכה" אינה בחירה, ולכן זו גם אינה "אשמתו". אדם, ובוודאי נער, שחש משיכה לבני מינו, מתמודד עם קשיים רבים והיה מוכן לעשות הכל כדי שהמצב לא יהיה כמו שהוא. הוא ודאי לא עושה את זה בכוונה, ולכן אין מקום להאשים אותו במצב, אלא להבין את המצוקה שבה הוא נמצא.
- הבן ששיתף אתכם בהרגשתו אינו סוטה/ פושע/ פורק עול. חשוב לשים לב כי התורה לא אסרה את עצם ההרגשה. התורה כתבה דברים חמורים אודות מי שנכשל במעשה, אך את עצם ההרגשה התורה לא אסרה, מכיוון שהיא לא תלויה באדם עצמו. לא כל מי שמרגיש כך הוא אוטומטית חבר בקהילה ה"גאה" או משתתף במצעדים שונים. הוא פעמים רבות ילד/נער טוב, צדיק ותמים שמתמודד עם אתגר לא קל. הנטייה אותה הוא מרגיש אינה משנה עובדה זאת.
- גם במידה והבן שיתף אתכם בדברים שעשה וחווה מעבר להרגשה גרידא, גם אם הדברים כרוכים באיסורים, הרי שכעת הוא משתף אתכם וזקוק לעזרתכם. תפקידנו כהורים במצב כזה הוא להיות שם לצידו ולסייע לו, ולא להיות רק על תקן המוכיחים בשער. לא בהכרח שעמדת המוכיחים תקדם את הבן בהתמודדות אותה הוא חווה, ואשר בה הוא שיתף אתכם.
- כשמדובר בגיל הנעורים פעמים רבות התחושה של נטייה הפוכה נובעת מבלבול, אשר אופייני מאוד לגיל זה של גיבוש הזהות המינית. פעמים רבות הנער נחשף לתכנים מסויימים או למידע על קיומה של נטייה הפוכה, וכחלק מבלבול אשר אותו הוא חווה גם כך, הוא משייך את עצמו לקבוצה זאת. מחשבות ש"אולי אני כזה" חולפות בראשם של בני נוער רבים, ואותו נער שעשה צעד נוסף קדימה, והכריז שהוא "כזה", אינו שונה פעמים רבות מבני נוער רבים אחרים. המשותף לכולם שבדרך כלל אין במחשבה/הכרזה זו אחיזה במציאות והיא נובעת מבלבול ותו לא. לכן תפקידם של ההורים הוא לשמוע ממה נובעת המחשבה של הבן שהוא בעל נטייה הפוכה. בדרך כלל התשובה תהיה מאוד כללית ולא מטרידה, לכן ניתן יהיה להרגיע את הבן ולומר לו שעל אף שאינכם מזלזלים בתחושותיו ומקבלים את הרגשתו, הרי שתחושה זו שכיחה מאוד אצל בני נוער, ובמרבית המקרים היא נעלמת כמו שהיא באה. חשוב עם זאת לומר לבן, שבמידה ובעוד מספר שנים ימשיך להרגיש כך, אזי יש לבחון את העניין שוב, וכמובן שתהיו שם לצידו, ותעזרו לו בכל התמודדות שתהיה.
כאשר אתם, ההורים, חשים שאינכם מצליחים להרגיע את הבן (ואולי גם אתכם ההורים..), כדאי להציע לבן לפנות לאיש מקצוע, על מנת ש"צפירת ההרגעה" תשמע ממקור מוסמך ומקצועי, כך שלא ימשיכו לקנן בליבו ספקות, אלא יקבל אמירה זו כעובדה מוחלטת. כמובן שחשוב מאוד להתייעץ אודות איש המקצוע אליו פונים, על מנת שההדרכה תהיה מועילה.
על אף האמור לעיל, שבדרך כלל בגיל הנעורים מדובר בבלבול, אין להתעלם מהפנייה של הבן אלא להשתתף איתו במצוקתו, ולעבור יחד איתו את ההתמודדות הזאת תוך אמפתיה, הענקת חום ואהבה בנחת ובהבנה. התעלמות או אמירות בסגנון "תפסיק לבלבל את המח" או "מי מכניס לך את השטויות האלה לראש? אני צריך לדבר על זה עם המורה שלך…" עלולות לגרום לבן להמשיך ולהסתבך עם המצוקה שאותה הוא חש לבדו, או לשתף בה חברים (פיזיים או וירטואליים..) שייתכן שיסבכו את העניינים הרבה יותר.
חשוב להדגיש, כי במקרה ואתם מתרשמים, עקב סיפור המקרה או מסיבה אחרת, שתחושת הבן אינה נובעת רק מבלבול של גיל הנעורים, והיא שורשית יותר, או במקרה שהבן לא מקבל את הסברכם שמדובר רק בבלבול, והוא משוכנע שהוא אכן מתמודד עם נטייה הפוכה, הרי שלא מדובר ב"סוף פסוק" ובהחלט ניתן לטפל בנטייה זאת על ידי טיפול מקצועי ונכון. חשוב מאוד לפנות לאיש מקצוע אשר דוגל בגישה שנטייה זאת ניתנת לטיפול ושינוי. רבים כבר עברו תהליך זה, וב"ה העידו בסיפוק רב על שינוי משמעותי ביותר אותו עברו.
על אף החשיבות הרבה להתייעץ עם אנשים נוספים, כדאי מאוד שלא לפרסם את העניין מעבר למי שנצרך, וכך גם להדריך את הבן, על מנת שלא ליצור חותמת על זהותו המינית של הבן, דבר שקשה יהיה לתקן בעתיד.
בהצלחה!
הרב איתמר הלוי, ר"מ בישיבה תיכונית, מתנדב לשעבר בקו הסיוע "עצת נפש".