שאלה:
אני בת 35, גרושה כבר חמש שנים. יש לי שלושה בנים בגילאי תשע, אחד עשרה ושתים עשרה וחצי אשר גרים אתי בבית. אבא שלהם פוגש אותם רק אחת לשבוע והקשר ביניהם רופף מאד (הוא נישא בשנית ויש לו שני ילדים מאשתו השנייה). ביומיום אני מסתדרת לא רע מבחינה טכנית, אולם השבתות עבורי הן סוג של גיהינום. הצורך לשמש בתפקיד האב (הליכה עם הבנים לבית הכנסת, קידוש, ניהול שולחן שבת) קשה לי מבחינה נפשית עד מאד, ולא רק בגלל הבדידות שלי. אני רואה את הבנים גדלים ללא דמות אב בעניינים המהותיים הללו ולבי נקרע. בעוד כחצי שנה בני הגדול יהיה בר מצווה בע"ה, וההתמודדות עם הנושא הזה מתעצמת ומלחיצה אותי מאד. מה לעשות?
תשובות:
יונה תור, יועצת זוגית וחינוכית:
את חוששת מהתמודדותם של הילדים עם ענייני תורה ומצוות ללא דמות אב. האם יכול להיות שהחשש מחליש אותך מעבר ליכולותייך האמתיות כמחנכת? אם במקום להיחלש תחזקי את עצמך, תתחברי לאור שבשבת בעצמך, ובמקום סיוט תתכונני ליום הנפלא ביותר בשבוע, מתוך שמחה, ותהפכי אותו למשהו מיוחד עבורך מבלי להרשות לאף ילד להפר את העונג הזה, יתכן מאד כי הילדים יקלטו את החיבור הפנימי שלך לשבת ולמצוות בכלל, ולא ינטשו את תורת אימם.
שלום לך ורב ברכות!
אני שומעת מניסוח שאלתך שאת במצוקה גדולה. אפשר מאד להבין ולהזדהות עם כאב הבדידות, ועם תחושת העול העצום שרובץ עלייך כאם חד הורית שחינוך הבנים יקר לליבך. את מדגישה שדווקא השבתות וגיל הבר מצוה הם אלו שמגבירים את תחושותיך הקשות ואין זה פלא כי הרי בכל אלו החסר של דמות האב, כפי שאת עצמך מתבטאת, מורגש ביתר שאת.
אינני שומעת במכתבך מהי מערכת היחסים שלך עם אב הבנים, האם יש דיבור ביניכם? לא מצוין במכתבך האם הוא שומר מצוות והאם הנושא הזה בכלל נוגע לו. את אמנם מציינת שבעלך לשעבר נישא שנית והקשר עם הבנים רופף. בכל זאת הם מתראים כל שבוע… האם יצא לך לדבר או יזמת אי פעם שיחה עמו סביב נושא החינוך? הרי אלו גם ילדיו. האם ילדייך מבקרים בביתו בשבתות? האם הם זוכים לראות שם שולחן שבת עם דמות אב? בהסדרי ראייה בדרך כלל הכללים הם שילדים שוהים אחת לשבועיים בשבתות אצל כל אחד מההורים.. אין ספק שאם הייתה לך דרך להפוך את אב ילדיך ליותר שותף בחינוכם, היה הדבר מביא ברכה לילדים וגם מקל עליך. בכל זאת אב לא אמור להתגרש מילדיו ולא מהתפקיד החינוכי שעצם מעמדו כאב מחייב אותו. הרבה פעמים בשעת גירושים, ובפרט אם אלו קשים, ההורה שזוכה במשמורת אינו מעוניין כל כך שהאב ימשיך בתפקידו כלפי הילדים ומקבל את הסדרי הראייה כחובה שיש לקיימה ותו לו. אבל בעצם כוונת ההסדר היא שההורה שרואה פחות את הילדים עדיין יישא באחריותו, גם החינוכית כלפיהם, אלא אם יש סיבה מוצדקת להפחית ממנו אחריות זו. עד כאן תשובתי ניתנת מתוך חוסר מידע והיא בעצם יכולה להוות סוג של אתגר שאינני בטוחה שהוא מתאים למצבך אבל שווה לבדוק.
יש עניין יותר מהותי וזו ההתייחסות שלך עצמך אל תפקידך כמחנכת של בנים, בנייך. עובדתית את פוגשת את ילדייך בשולחן שבת, את מלווה את בנך הבכור לקראת בר מצוה, את חוששת מכל אלו ושווה לבדוק למה. הקב"ה העמיד אותך במצב נתון. כרגע את נושאת באחריות הזו, בוודאי בהיותך זו שהבנים בעיקר אצלך ותחת חסותך. האם יכול להיות שהחשש מחליש אותך מעבר ליכולותיך האמתיות כמחנכת? נכון שילדים מתמרדים, ולא תמיד נענים לנו, אבל אם במקום להיחלש תחזקי את עצמך, תתחברי לאור שבשבת בעצמך, על כל מה שאת יכולה לקבל ובמקום סיוט תתכונני ליום הנפלא ביותר בשבוע, מתוך שמחה, ותהפכי אותו למשהו מיוחד עבורך מבלי להרשות לאף ילד להפר את העונג הזה. אינך סבורה שהילדים יקלטו את החיבור הפנימי שלך לשבת ובכלל למצוות? כרגע העול של חינוכם מקלקל לך את השבת שלך ואת המצוות שלך ואני מציעה שתתחברי לדברים מצד האמת שבהם עבורך ולא מצד החינוך. לדעתי משהו חיובי יקרה אז בכל האווירה, וילדיך לא ינטשו את תורת אמם כ"כ בקלות. ראיתי זאת במו עיניי אצל לא מעט משפחות שמסיבות דומות ואחרות האב לא נוכח בבית וחינוך הילדים משתנה בהתאם לרמת החיבור של האם לדברים מצד עצמה. וגם ע"פ מידת הביטחון והאמון שלך בעצמך כמחנכת.
מעשית הייתי גם ממליצה לך לחפש חונך לבנים, כתוספת דמות אב. יכולה להיות גם חשיבה יצירתית לגבי מי יכול ללוותם או לחבור אליהם בבית הכנסת בשבתות. לצורך כך אפשר להתייעץ עם צוות מוסדות החינוך בהם הם לומדים, עם הרב המקומי, או עם דמויות תורניות אחרות במקום מגורייך. לרוב חונכות מאוד מצליחה, ונוצר קשר מאד חיובי בין החונך לחניך לא רק בנושאים התורניים אלא בכלל, והשעה הזו הופכת לשעה מיטיבה, ולחוויה חיובית.
לסיום אני מציעה לך להאמין בכוחותיך וביכולותייך להוביל את הילדים למקום טוב, ואף תמצאי שותפים לדרך שיעזרו לך במשימה.
כמובן שאת מוזמנת להתייעץ אם תרגישי צורך.
יונה תור
יועצת זוגית וחינוכית
050-6423004
:
לפעמים המצבים המורכבים בחיים מוציאים מאתנו כוחות שלא הכרנו. בדקי כיצד נראה היום-יום של בנייך. האם הם פעילים, איך החיים החברתיים שלהם, איך החיוניות הכללית שלהם. העובדה המצערת שאין להם דמות אב אינה גוזרת עליהם בהכרח חיים עלובים.
לאם הנפלאה שלום וברכה,
אני קורא את דברייך ולא מצליח להסתיר את ההתפעלות שלי מההשקעה יוצאת הדופן בשלושת בנייך, ולדאגה הכנה למילוי צרכיהם החינוכיים והרוחניים. קורה הרבה, שדווקא המצבים המורכבים והקשים בחיים מוציאים מאתנו כוחות שלא הכרנו, כפי שרואים אצלך.
יש כאן שתי סוגיות לכאורה נפרדות. את והבנים. אך נראה שהן כרוכות זו בזו ולא ניתן להפריד ביניהן.
את מתארת את הקושי שלך כחוסר יכולת להתמודד עם העובדה שהבנים גדלים ללא אב. את חוששת להווה ולעתיד שלהם גם יחד. נראה שאת חושבת שכיוון שזו לא הדרך הטבעית של בנים לגדול ללא אב נוכח, תומך ומלווה – משהו טוב לא יכול לצאת מזה.
האם באמת?
בואי נשאל כאן 2 שאלות כבסיס לדיון:
1. האם בנייך מרגישים בודדים? האם חסר להם משהו? האם הם באמת מסכנים? אין להם הצלחות בבית ובבית הספר?
2. האם העובדה המצערת שאין להם אב נוכח בחייהם במלוא מובן המילה גוזרת עליהם בהכרח חיים עלובים מבחינה חינוכית ותורנית?
אנא נסי לענות על שתי השאלות. בכדי לענות בכנות על השאלה הראשונה, בדקי בבקשה כיצד נראה היום-יום של בנייך. האם הם פעילים, איך החיים החברתיים שלהם, החיוניות הכללית שלהם? האם הם מסתובבים בעולם עם ראש מורכן ופנים של ט' באב קודם חצות היום? כיצד הם נראים בבית הספר? אילו ילדים פוגשים הצוותים החינוכיים? האם ניתן לראות עליהם שאין להם אב נוכח בחייהם?
לפעמים הדברים הם לעיני המתבונן בלבד ולא באמת.
את רוצה לדעת מה הם מרגישים? אל תניחי הנחות. פשוט שאלי אותם. עצם ההתעניינות הזו מהווה תמיכה נפשית חשובה לכל ילד באשר הוא. בדקי אם הם מוטרדים בכלל ואם כן מה מטריד אותם. את עשויה לגלות שאולי הם מוטרדים מעניינים אחרים לגמרי, וישמחו לקבל ממך עצה טובה כדי לקדם אותם.
ומה בקשר לדאגות שלך?
שאלי את עצמך לאור המצב הנוכחי ולאור נסיבות חייכם, ולאחר שברור לך לגמרי כיצד את רוצה לחנך את בנייך ומה את מאחלת להם בבגרותם: על מה אני יכולה להשפיע בחייהם? מה יקדם אותם עכשיו כשאין אב נוכח בחייהם? מה תפקידי בעת הזו? מה הם הכי צריכים ממני?
מאידך, שאלי את עצמך: איך אני יכולה לצאת מהבדידות הזו בהרגשה ובמעשה? ממי אני יכולה לקבל תמיכה כשאני מרגישה בודדה במערכה? איך אני יכולה לסדר לעצמי סדר יום שייתן מענה לצרכים שלי כאישה (מעבר למה שאני אם לילדים)? איך אני יכולה לקחת לעצמי אוויר במשך השבוע כדי שאוכל לתת אוויר לשלושת בני? מה ומי יכולים לתמוך בי?
את מתקשה לראות אותם גדלים ללא אב. האם ניתן להתקדם בעניין זה עם אביהם? האם שיקוף המצב יזיז אותו מהפסיביות ההורית שלו כפי שאת רואה אותה? אולי הוא טיפוס פסיבי שזקוק להנחיות קונקרטיות כדי לפעול בחיים? ואולי הגיע הזמן שיהיה לבנים שלך אב חדש, מסור ואוהב?….
נייד: 052-6070954
אתר: www.more-lanoar.co.il
רותי מדן, יועצת חינוכית:
אם את מצליחה ליצור בית נעים, שמח, מחזק, מצמיח, אם את מהווה אוזן קשבת וכתף תומכת לבנייך- זה המון! תשקיעי בכך. תשקיעי בלהיות אישה שמחה, עסוקה ומאושרת במה שיש, ילדייך ישמחו בך ואת תשמחי בהם.
אימא יקרה!
אשרייך שאת מגדלת שלושה בנים, ובמיוחד לאור מה שכתבת על ההצלחה בתפקוד שלך כאם מסורה ביום- יום . נראה לי שלא רק אצלך אלא בכל המשפחות השבתות והחגים דורשים מאמץ אחר, נוסף.
אני קוראת על הבדידות שלך ובין המילים מוצאת גם את תחושת האחריות שמונחת על כתפייך והשאיפה לגדל את בנייך בדרך הטובה ביותר.
עניינים מהותיים רבים מצויים בידינו האימהות. וביכולתנו להגיע לגידול והצמחה של דור מפואר. אמנם קשה הרבה יותר ללא דמות האב אך, אני קוראת מדברייך שדמות האב קיימת ב"ה.
האם באמת עלייך לשמש בתפקיד האב?
אני מבקשת לתת לשאלתך גוון חדש: לחזק אותך דווקא כאם. כאישה.
אם את מצליחה ליצור בית נעים, שמח, מחזק, מצמיח, אם את מהווה אוזן קשבת וכתף תומכת לבנייך- זה המון! תשקיעי בכך. תשקיעי בלהיות אישה שמחה, עסוקה ומאושרת במה שיש, ילדייך ישמחו בך ואת תשמחי בהם.
ועוד טיפ קטן: בקהילה בה אני חיה יש מספר גברים בבית הכנסת שקיבלו על עצמם לשמש בתפקיד מבוגר מלווה כיון שאין אב מסיבות כאלו ואחרות. חפשי לבניך קרובי משפחה או חברים במרחב של בית הכנסת ואת תהיי בתפקיד האם בבית.
רותי מדן
יועצת חינוכית וזוגית
אלון שבות
נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת:
חשוב שתעשי הבחנה בין האירועים שבשליטתך, לבין מה שאינו באחריותך. אינך יכולה ואינך אמורה למלא את התפקיד במקום האב. יחד עם זאת, ניתן לחשוב על אפשרויות התמודדות בהן תוכלי להיעזר בדמות גברית שתנחה ותלווה את ילדייך בתחום התורני והאישי.
הורות מהווה אתגר עבור כולנו. אולם, אין ספק, שבמצב של גירושים -האתגר מתעצם וגדל. זה לא פשוט להמשיך לתפקד (כמעט) כהורה יחידני ביום-יום ובשבתות, ולנסות למלא את שני התפקידים, שאמורים לא פעם להשלים זה את זה.
יחד עם זאת חשוב שתעשי הבחנה בין האירועים שבשליטתך, לבין מה שאינו באחריותך. הקשר בין ילדיך לאביהם אינו תלוי בך. באפשרותך לעודד, לחזק, לאפשר, להיזהר במילים שאומרים לילד על אביו, לחבק ולתמוך, אולם אינך יכולה ואינך אמורה למלא את התפקיד במקומו. יחד עם זאת, ניתן לחשוב על אפשרויות התמודדות בהן תוכלי להיעזר בדמות גברית שתנחה ותלווה את ילדייך בתחום התורני והאישי- כמו סב, דוד, שכן , מחנך או מכר שיכולים ללוות את ילדיך, לשמור עבורם מקום בבית הכנסת , לדאוג שישירו "אנעים זמירות" וייטלו חלק בתפילה, וגם לשחק עימם כדורגל , ללמוד ביחד וכד'. אינך צריכה לשבת בשולחן שבת לבד, אפשר להזמין מדי פעם חברים ובני משפחה . כחלק מההכנה לבר המצווה השתדלי לעשות את המיטב שאת יכולה. אולם אין באפשרותך לקחת על עצמך את כל המשימה. אמרי לעצמך- "זהו המיטב שאני יכולה לעשות במצב הנוכחי". אני מאמינה שחלק משמעותי מהלחץ והכאב שאת חשה קשור בתחושת התסכול ובגודל האחריות שאת נוטלת על עצמך. היעזרי בדמויות מיטביות נוספות כחלק מההכנה לאירוע, בהכנה לקריאה בתורה, לימוד מסכת, שיתוף הילד בחוויה דומה ועוד.
ציינת את הקושי הרב שבבדידות. אולם הקושי המשמעותי הינו להתמודד עם הדברים לבד. אנו יכולים להיות לבד ועדיין לא להרגיש בודדים. אינך יכולה לשאת על כתפייך את כל המשא.
זכרי , שאינך עושה זאת רק עבורך אלא גם כמודל לילדיך. נסי לשתף את סביבתך , ולהיעזר במי שמציע את עזרתו. ולעיתים גם היוועצות עם גורם מקצועי המלווה ומדריך יכולה לסייע ולתת את התחושה שאינך מקבלת החלטות לבד, והאחריות אינה מוטלת עליך בלבד.
גירושין הינם משבר לא פשוט. אולם גם ממשבר ניתן לצמוח. בשאלתך העלית בעיקר את הקושי בחסך של דמות אב לילדיך. אולם הורות כוללת בתוכה גם תמיכה זוגית, שותפות ומקור לעידוד ואיזון. אני בטוחה, כי במהלך חמש השנים האחרונות למדת רבות על עצמך, על הכוחות שבך ועל דרכים להתמודדות. אולם כידוע- לא טוב היות האדם לבדו. האם הגיעה העת לנסות להמשיך הלאה? בניית זוגיות חדשה אינה חשובה רק עבור ילדיך, אלא גם עבורך.
נעמה מוזס – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, יועצת למיניות,CBT, מרצה ומנחת סדנאות.
054-4798064
http://www.mosesnaama-tipulzugi.co.il/
ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:
חשוב שתמצאי אפיקים שמעצימים אותך, את כישרונותייך, את נטיות לבך, ומזרימים בך כוחות ומשיבים לך את הביטחון העצמי שאבד. ברגע שילדייך יראו אימא שמחה, שלמה בדרכה, אופטימית ושופעת כוחות ובטחון, גם הם ישאבו מהשפע הטוב שתשפיעי עליהם.
יקרה שלי!
אני כל כך מתחברת לשאלתך, גם ברמה האישית. אבי נפטר בגיל צעיר והשאיר אחריו שמונה יתומים רכים בשנים, כאשר מתוכם שני בנים בני חמש ועשר. החוויה של ההליכה לבית כנסת ללא היד הגדולה והחזקה של אבא שמתלפפת סביב האצבעות חסרה פתאום. הילד מביט בערגה בחברים שמתהלכים יד ביד עם אבא אהוב, ומתמלא געגוע. ואז- חווית בית הכנסת. להתיישב לבד – כשכיסאו של אבא מיותם. אין מי שיצביע על מקום התפילה בסידור, מי שיצבוט מידי פעם בלחי, מי שיכסה את הראשים בברכת הכוהנים עם הטלית, תוך כדי דגדוגים וחיבוקים מקיר לקיר. החוויה מאתגרת.
אך במקרה שלך ישנה דמות אבא שעומדת ברקע. היא לא וירטואלית – היא נוכחת, אמנם לא נוכחות מלאה, אך היא חיה ובועטת, ותמשיך להדהד במשך שנות חייהם הארוכים של בניכם, גם לאחר שיקימו הם משפחות משלהם.
אני דווקא מתחברת יותר לקושי שלך, לבדידות, לאחריות הכבדה שמוטלת על כתפייך. הצורך לתפקד כאב וכאם באחת – הערבוביה הרגשית שמתרחשת, הכאב והתסכול שמציפים אותך. חשוב שתמצאי אפיקים שמעצימים אותך, את כישרונותייך, את נטיות לבך, ומזרימים בך כוחות ומשיבים לך את הביטחון העצמי שאבד. ברגע שילדייך יראו אמא שמחה, שלמה בדרכה, אופטימית ושופעת כוחות ובטחון, גם הם ישאבו מהשפע הטוב שתשפיעי עליהם. תשקיעי בך, אמא יקרה!
אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק טל'- 03-5605001,
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896
הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:
מערכת היחסים שלנו עם ריבונו של עולם צריכה להיבנות בכל המצבים. לפעמים זה קל יותר, ולפעמים, כמו במקרה שלך, זה קשה יותר. לכן נכון בכל מצב להשקיע באוצר הזה שנקרא עולם המצוות.
אכן מצב מורכב המצריך התייחסות נכונה.
זו תופעה מוכרת היום בבתי הכנסת שבנים שאין להם אב בבית הכנסת (במקרים של גירושים או ח"ו פטירת האב, או סתם במקרה של ילדים חוזרים בתשובה) 'משתדך' אליהם באופן קבוע אחד המתפללים. הם יושבים לידו בתפילה והוא מנחה אותם בסידור אם יש צורך או סתם עושה להם הרגשה טובה בבית הכנסת. יש הרבה אנשים עם רצון טוב אלא שהם חוששים ליזום פעולה כזו בעצמם ואם פונים אליהם הם יסכימו בשמחה.
אפשר לשאול את הבנים אם הם מעוניינים במישהו ספציפי. אם יש להם עניין כזה אז נכון לפנות אליו ולבקש ממנו.
אפשר גם להיעזר ברב בית הכנסת לצורך העניין החשוב הזה . הרב יכול לעזור גם באיתור המתפלל הפוטנציאלי וגם לפנות אליו במקרה הצורך. כמו כן , אולי כדאי לברר אם יש מנין נוער בסביבה באחד מבתי הכנסת או בסניף של תנועת הנוער. במקרה כזה אפשר לאתר את אחד הנערים הדומיננטיים במניין הזה ולבקש ממנו שייקח אחריות על הבנים.
כל זה אמור לגבי ההתמודדות בבית הכנסת, לגבי ההתמודדות עם בר המצווה הקרב ובא אני מציע לחפש לו מורה שילמד אותו לפרשה כבר כעת, רצוי למצוא בחור צעיר שיכול לשמש קצת כאח בוגר, ולמרות שיש עוד זמן רב עד בר המצווה נכון להקדים כמה שיותר בגלל המציאות המאתגרת שאתם נמצאים בו.
בבית חשוב להדגיש לבר המצווה העתידי ולכל שאר הבנים שמערכת היחסים שלנו עם ריבונו של עולם צריכה להבנות בכל המצבים. לפעמים זה קל יותר ולפעמים , כמו במקרה שלך, זה קשה יותר אבל תמיד זה חשוב ! ולכן נכון בכל מצב 'להשקיע' באוצר הזה שנקרא עולם המצוות. באופן מעשי, אולי כדאי לעשות תורנות בין הבנים בעניין אמירת הקידוש, יוזמה בשירי השבת (מי קובע איזה שיר לשיר), ודבר תורה בסעודה. יש ספרי שאלות וחידות על פרשת השבוע שאפשר לעבור עליהם בכל שבת.
אני מאחל לך שתצליחי להאהיב על בנייך את המצוות, השבת והתפילות גם במציאות המורכבת שאת נמצאת בו שאין אבא בסביבה בשביל ללוות את הבנים בקיום המצוות הללו.
בהצלחה רבה!
שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:
בר מצוה היא הזדמנות אידיאלית לשדך את הילד למורה שיכול ללמד אותו לקראת בר המצווה, וגם להיות מודל עבורו, ליצור ולטפח מערכת יחסים אתו.
אם יקרה,
יש לך כוחות עצומים המאפשרים לך לדאוג לכל הצרכים של הבנים שלך, ב"ה. כשאת צריכה מנוחה מהמלאכה, במיוחד בשבת, במסירות נפש את גם דואגת לכל מה שהילדים צריכים. אני תוהה אם יש לך אנשים בחיים שלך שיכולים לעזור לך כצוות תמיכה. זה יכול להיות קרובי משפחה אחרים כמו אימא או אבא שלך, אחותך, דוד ודודה, או אחרים במשפחה. זה יכול להיות גם חברים טובים, שכנים, מורים של הילדים שאיתם יש קשר מיוחד, או אנשים אחרים בקהילה בעלי לבבות חמים ורכים. הטבע לא התכוון שהורה אחד נושא את כל האחריות על הילדים, אלא שיגדל אותם בחיק הקהילה. ההורה בעצם ממנה אחרים שעליהם הוא סומך, שגם הם יכולים לעזור, לתמוך, להשפיע, ולטפל בילדיו. הילדים מוכוונים לא רק להורה, אלא גם למבוגרים נוספים שמחוברים למשפחה ומסוגלים לפתח קשר בריא עם הילדים, מבוגרים שמשקפים את ערכי המשפחה.
לגבי בר המצווה בפרט, זו הזדמנות אידיאלית לשדך את הילד למורה שיכול ללמד אותו לבר מצווה, וגם להיות מודל עבורו, ליצור ולטפח מערכת יחסים אתו. ההגעה לגיל המצוות, כשהבן הופך להיות חלק מהמניין, היא זמן אופטימלי לבקש ממורה או מרב לדאוג לבנך – לא רק בהכנה לבר המצווה אלא בהקשר רחב יותר. בהחלט את יכולה להסביר למורה או לרב שחסר לבנך דמות אב שיכולה לענות על שאלותיו, ושאת מחפשת את הדרך לשדך את בנך עם דמות שיכול לפתח אתו שיחות על נושאים שמעסיקים את בני הנוער שמחכים למישהו שייתן להם מענה. אולי ההורים של חבר טוב של בנך יכולים לספק תמיכה. או לפעמים הרב יכול להמליץ על נער בוגר יותר כמו מדריך לנוער שיכול לספק לבנך את התמיכה והקרבה. הבנים שלך צריכים להרגיש שכל דמות נוספת בחייהם עומדת לצדך כדי שתמשיכי להיות הדמות הראשית. אחרים לא מחליפים אותך אלא תומכים במשפחה.
כמובן, גם כשאת בונה לעצמך ולמשפחתך קהילה תומכת, את רוצה להישאר מקושרת היטב לבנים שלך; ולספק את הביטחון כבסיס הבטוח בשבילם. בזכות נוכחותך בחייהם, הם יוכלו לפתח את העצמיות שלהם ובגרות אמתית.
אני מאחלת לך הרבה הצלחה וסיוע מלמעלה.
בברכה,
שושנה הימן
www.lifecenter.org.il
www.neufeldinstitute.co.il
יפעת גלבוע, עו"ס קלינית ופסיכוטרפיסטית, מטפלת בנוער ובמבוגרים, מנהלת מרכז הורים ילדים בגיל הרך:
ההתמודדות עם ילדים ללא דמות אב אינה פשוטה. כדאי למצוא דמויות שישמשו כחונכים עבורם, וחשוב לקבל גם עזרה מקצועית.
שלום לך אימא
אני מניחה כי ההתמודדות הטכנית וגם הרגשית עם ילדים ללא דמות אב תומכת ויציבה עבורם, היא לא פשוטה …
אין ספק שהילדים זקוקים גם לדמות גברית בחייהם ובעיקר לקראת שנות ההתבגרות שלהם…
עצתי לך היא : להיעזר במשפחתך המורחבת או בחברים טובים על מנת " לחנוך " את הבנים, או במתנדבים, חונכים וכד', חשוב שדמויות אלה יבחרו בקפידה ויתחייבו לקשר מחייב יציב וקבוע עם הילדים, יש צורך לדעתי לשבת גם עם איש מקצוע מתחום החינוך או הטיפול ,כדי לקבל גם עזרה מקצועית.
בהצלחה
יפעת גלבוע
טלפון 0508266258
אתר : samimlev.co.il
