כולנו חולמים על קשר כל כך קרוב עם ילדינו עד שבתקופת הדייטים נהיה אנו, ההורים, הכתובת הטבעית עבורם להתייעצות. ברוב המשפחות, זהו חלום שכדאי להתפכח ממנו. מבחינה מסויימת – טוב שכך. אם בננו מתלבט בגלל החסרונות של בת זוגו, הוא יעדיף לספר על כך למישהו רחוק יותר. אם הוא יחליט לצרף אותה למשפחה – הוא בודאי ירצה שנלמד לאהוב אותה, בלי לדעת על החסרונות שהפריעו לו.
מה, בכל זאת, המקום שלנו כהורים?
א. לתת חוות דעת כלליות וחיוביות.
כלליות – להגיד: התכונה הזאת והזאת חשובה לדעתנו. ולא – האם יש לה את התכונה הזאת והזאת?
חיוביות – לא להגיד "כדאי לך לברוח מבחורות רעשניות", אלא – "נראה לנו שבחורה שקטה תתאים לך". לא "אל תיקח בחורה שלא יודעת מה היא רוצה ללמוד" אלא "תזכור איזה יתרון יש בבחורה שכבר גמרה ללמוד ועובדת" (כל אלו דוגמאות בלבד ולא הבעת דעה).
ב. ילדינו לא צריכים לשמוע לנו כי אבא ואמא אמרו. עלינו להתייחס אליהם כאל כל מבוגר אחר ולנמק את דעתנו. כשנסביר להם מדוע אנחנו חושבים כך ולא אחרת, לא רק הבן שלנו יקשיב לנו יותר אלא גם אנחנו נרוויח, כי נצטרך לבחון את מחשבותינו והרגשותינו, ולא לדבר רק מתוך תחושות בטן, או גרוע מכך – מתוך פחדים ודעות קדומות.
ג. כשאנחנו רוצים להשמיע דעה, נזכיר תמיד לעצמנו: השאלה היא מי בת הזוג המתאימה לבן שלי. לא באיזו כלה ומחותנים אני אוכל להתפאר.
ד. זכותנו לדבר. זכותנו לבקש מבננו להקשיב לנו. אבל הרבה יותר טוב מלדבר הוא לשוחח. לשאול. להתעניין. לא רק במי מדובר, אלא במה שילדנו גילה על עצמו. על בגרותו, גבריותו, העדפותיו, יכולותיו, דרך הקשר הזה. הוא ישמח שנגלה גם אנחנו עד כמה הילד הקטן שלנו התפתח. אם רק נקשיב בענווה, ולא נחשוב שעל כל משפט שלו מוטל עלינו לתת תגובה מחנכת – תהיה לנו שיחה טובה בע"ה.
ה. גם אם לא מתייעצים אתנו – עדיין יש לנו מה לומר בתחום. נמליץ בחום ללכת להתייעצות כשצריך (ומתי לא צריך?), נמליץ על כתובת מתאימה, ואף נציע לשלם כשמדובר בייעוץ מקצועי.
ו. אפשר לבקש במפורש: מי שתהיה אשתך תכנס למעגל המשפחתי הקרוב ביותר. קשה לנו לראות בחורה זרה ומיד להתקשר אליה. לכן, בבקשה, תביא אותה הביתה עוד לפני שאתם מחליטים ביניכם בחיוב. זה יכבד אותנו, שנוכל להתרשם, וגם ההתקשרות אליה תהיה יותר הדרגתית וטבעית.
ז. מותר לנו להמליץ על עצמנו. על טביעת העין שלנו, נסיון החיים שלנו, ועל האהבה והקירבה שלנו אתך, בננו, שבזכותה נוכל לתת לך עצה טובה. אבל – שתי תזכורות: כשמגזימים בהמלצה עצמית זה מריח כמו גאווה, וגם – כשאנחנו מציעים את חוות דעתנו, זאת רק חוות דעת. לא כפיה מעשית או רגשית.
ח. מעורבות בקשר שנבנה אצל ילדינו, היא לא רק לקבל עידכונים ולהביע עמדות. כשבִּתנוּ נפגשת עם בחור שמוצא חן בעיניה, נרבה בחיזוקים חיוביים לאישיוּת שלה ולמראה שלה. כך נעזור לה להגיע לפגישות שמחות ומוצלחות. נוכל גם לעזור לה אם נקנה לה בגד חדש, תכשיט או מערכת איפור. נוכל להציע לבננו כסף כדי שיוכל להזמין את הבחורה לאכול בחוץ. אם הוא עסוק יותר מאתנו, נדאג אנחנו לנקות מבפנים ומבחוץ את הרכב שבו הוא יבוא לאסוף אותה. אם הם כבר בשלב של לעשות פיקניק ביחד – נוכל לעזור לו או לה להכין משהו טעים.
ט. לפעמים אנחנו רוצים מעוּרבוּת לא בשביל הבן אלא בשבילנו. נראה לנו שיש פה הזדמנות להכניס צבעים עזים וסיפורים רומנטיים לחיינו מלאי השגרה. את המנגינה הזאת כדאי וצריך להפסיק. יש הרבה דרכים להכניס עניין לחיינו, או יותר מכך – לגלות את הענין שכבר קיים מתחת למעטה השגרה. הדייטים של הבן שלנו לא אמורים לפתור לנו את הבעיה שלנו. יש לו זכות לפרטיות, ולנו יש הזדמנות לגבור על הסקרנות.
י. המצב הקשה ביותר הוא כשההורה משוכנע שהבן שלו עומד לעשות שגיאה חמורה. במצב כזה, אתה, ההורה, זקוק להכוונה צמודה. ראשית כדאי לבדוק מהיכן נובעת הוודאות שלך. אולי לא ממקומות ענייניים. שנית כדאי לבחון את מצב מערכת היחסים שלך עם הבן שלך. אולי זאת מערכת יחסים שבה דיבור יוכל לעזור, אולי זאת מערכת יחסים שבה דיבור לא יועיל, ואולי הוא אפילו יזיק. עלינו לדעת, שהאחריות שלנו היא רק על מה שבידינו. על כל השאר לא נותר לנו אלא להתפלל.
מעוּרבוּת היא מילה שמציינת רצון הדדי לקשר. התערבוּת היא מהלך חד צדדי. יהי רצון שננהג כלפי המתבגרים שלנו ברגישות ובכבוד, וכך נזכה, שהם ישתפו אותנו בחייהם, במקום שננסה להידחק לשם בכוח.
הרבה שמחות!
טל רחמני
הרבנית טל רחמני מלמדת במדרשת "מעמקים" ובמכללת אפרתה
