שאלה:

בני למד עד לפני חנוכה בכיתה י' בישיבה תיכונית. עם היציאה לחופשה נכפתה עלינו "חופשה" ללא הגבלת זמן. בננו נזרק מהישיבה. אינני יכול לומר שאני מופתע. קיבלנו כמה וכמה אזהרות על התנהגות שאינה הולמת. הוא מגדל שיער, מסתובב עם בנות, מעשן, רואה סרטים בפלאפון באופן לא מבוקר, ולא עסוק בלמידה. בחודשים האחרונים ניסינו לדבר על ליבו לא פעם ולא פעמיים אולם שום דבר לא זז. כעת מסתיימת חופשת חנוכה, איננו יודעים עדיין לאן פנינו מועדות מבחינה מעשית, אך שאלתי העקרונית היא: האם לגלות כלפיו אמפתיה, או להצטרף לביקורת של הישיבה?

תשובות:

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:

המראה החיצוני שלו, ההתנהגויות שלו, ההתנגדויות שלו, הקשיחות שלו – כל אלה הם תוצאות של מגננות שהתחזקו עם הזמן. אתם הכתובת היחידה שלו כרגע. אם תפנו גב אליו ותצטרפו לביקורת של אחרים, הוא יישאר לבד והמצב רק יכול להתדרדר.

במצב שאתם מתארים, בנכם לא קשוב לשום ביקורת כי כבר "לא אכפת לו."  מבחוץ, הוא נראה כנער שמתריס, מתחצף, בז, וכפוי טובה.  מבפנים, התמונה האמתית שונה לחלוטין.  הוא בהחלט צריך אתכם ואת האמפתיה שלכם.  אתם הכתובת היחידה שלו כרגע.  אם תפנו גב אליו ותצטרפו לביקורת של אחרים, הוא יישאר לבד והמצב רק יכול להתדרדר.

המראה החיצוני שלו, ההתנהגויות שלו, ההתנגדויות שלו, הקשיחות שלו – כל אלה הם תוצאות של מגננות שהתחזקו עם הזמן מפגיעות גדולה מדי לשאת. בנכם לא עושה את מה שהוא עושה מתוך רצון. הוא לא יכול לשלוט על זה. מזמן מוחו הפעיל מגננות כדי לשמור עליו.  מגננות אלו באמת מגנים עליו מחוויות פגיעות שמעוררות רגשות כמו אכזבה, עצב וצער.  אבל למגננות האלו יש מחיר מאוד גבוה – הן מונעות מבנכם להרגיש אכפתיות, יכולת לחשוב פעמיים, רצון ללמוד, יכולת לראות טעויות או לקבל ביקורת, יכולת להתחשב בדעות של אחרים, ועוד ועוד.  בעצם המגננות האלו גורמות לו לתפקד כילד הרבה יותר צעיר מגילו. בנוסף, בנכם נשאר בבהלה מתמדת כי אין לו מנוחה נפשית, והעישון ומשיכה לסרטים בפלאפון הם רק שני סימנים למאמץ שלו לצמצם את תחושת הבהלה.

בנכם צריך אתכם. אתם יכולים להיות המטפלים הטובים ביותר. המגננות האלו צריכות להתרכך ובנכם צריך להרגיש שוב את הרגשות החיוניים המניעים את תהליכי ההתבגרות והתנהגות אחראית. אתם יכולים לקבל את הדרך לספק לבנכם את התנאים ההכרחיים שיעזרו לו לחזור לעצמו, בחור רגיש, אכפתי, מתחשב ואחראי.

בברכה,

שושנה הימן

www.lifecenter.org.ilwww.neufeldinstitute.co.il

:

מתוך הסיפור נראה שהבן שלכם זקוק לגירויים חזקים בכדי להרגיש את החיים. זה לא מקרה שהוא גם עם בנות וגם עם סיגריות וגם עם סרטים לא מבוקרים. הוא חי בקצה. יש סיבה שהחיים הנורמטיביים לא מדברים אליו. יש להגיע איתו לשיחה שהנושא שלה והאווירה בה רחוקים מאד מכיוון משמעתי. במידה ולא ילך בדרך הטובה והנעימה, אולי יגיע הזמן להשתמש בדרך הטובה והקשה. המטרה תהיה לגרום לו לרדוף אחריכם במקום שאתם תחזרו אחריו ללא הרף.

לאב היקר והמודאג שלום וברכה,

כואב מאד לקרוא את הסיפור שלך, ולפני הכל אני משתתף השתתפות כנה בצערכם, במיוחד כשהילד ללא מסגרת כרגע – דבר גרוע ביותר כשלעצמו. אך דווקא עומק הצרה מכריח אותנו להעמיק יותר בתוכנו ולחפש משאבים חבויים השמורים לנו למצבים מעין אלה. מתוך המבט הזה ננסה לענות על שאלתך.

לעצם העניין וכתשובה לשאלתך, יש לבדוק קודם את ה"מה" ואחר כך את ה"איך". כדי לענות על השאלה כיצד להגיב להתנהגות הבן, שאל את עצמך מה אתה רוצה ומה חשוב כרגע ביחסים עם הבן שלך לאור המצב החמור שהגיע אליו. או במילים אחרות איזו מבין התגובות תקדם את המצב העגום של הבן שלכם ושל יכולת ההשפעה שלכם עליו.

ישנם כמה נעלמים בסיפור שלכם שפתרונם יכול לתת לנו כיוון להתקדמות. למשל, כמה זמן נמשך המצב הזה? מה היה מצבו הלימודי וההתנהגותי לפני? מה הישיבה עשתה מצדה בעניין? איך הבן מתפקד באופן כללי בבית, מולכם, מול אחיו ומול החברים? מה הבן כן אומר מעבר לסירוב שלו? האם קיים מבוגר שמשפיע או יכול להשפיע עליו חיובית?

בכל אופן, מתוך הסיפור נראה שהבן זקוק לגירויים חזקים בכדי להרגיש את החיים. זה לא מקרה שהבן שלכם גם עם בנות וגם עם סיגריות וגם עם סרטים לא מבוקרים. הוא חי בקצה. יש סיבה שהחיים הנורמטיביים לא מדברים אליו. אולי הם משעממים אותו. אולי הוא לא יודע איך או פשוט לא יכול להצליח במסגרת הנוכחית.

בכדי לקבל תשובות לשאלות הללו עלינו להגיע איתו לשיחה שהנושא שלה והאווירה בה רחוקים מאד מכיוון משמעתי. יש לשאול אותו שאלה פשוטה ורבת עוצמה: "מה אתה רוצה?". הכוונה, "איך אתה רוצה לסיים את תקופת הישיבה/תיכון? מה אתה רוצה שיהיה לך ביד בסוף התקופה הזו?" מטרת השאלות הללו לחבר אותו ל"אני" היותר פנימי שלו – זה שלא חי רק את הרגע ופיתוייו – אלא יודע לחשוב קדימה ולחלום על חיים מספקים ומלאי עשייה חיובית.

לתת לו לדבר. להקשיב לו. לנסות להבין למה הוא "יורה לעצמו ברגל" והאם הוא מבין בכלל את ההשלכות של בחירותיו. לנסות בכל דרך לגרום לו להבין שיש לו הרבה מה להפסיד בבזבוז של השנים הללו.

מישהו צריך לקיים איתו את השיחה הזו. אם למרות הפערים הקשר ביניכם מאפשר את השיחה הזו, דאגו לקיים אותה. מתוך דבריך לא ברור אם קיימתם שיחה ראויה או שהדיבורים היו של "שיחות מסדרון" שבדרך כלל לא נושאות פרי ובוודאי לא בנושאים עדינים.

במידה וזכיתם לרגע חסד והבן גילה את רצונו האמיתי למלא את חייו בעשייה חיובית שבראשה למידה ובניית האישיות, נסו לבדוק איתו על מה זה נופל, וייתכן שתצטרכו לגשת לאבחון בכדי להעריך את היכולות הרגשיות והלימודיות שלו.

החזרה שלו למסגרת חינוכית חיונית ביותר, אך רק לאחר החלטה של הבן שתכליתה "חישוב מסלול מחדש". עליו לעשות צעדים ראשונים בעניין בטרם יחזור לישיבה הנוכחית או למסגרת אחרת. זאת כדי להבטיח שלא ייקח איתו את הבעיות למקום החדש. בכל אופן, בינתיים, יש לבנות איתו סדר יום מפורט ומלא הכולל מרכיבים של למידה ועשייה שיאפשרו לו לצמצם פערים לימודיים ולהיות שקוע בעולם חיובי.

ואולי ייתכן שהבן שלכם הוא "ילד כוח" ואז יש לדבר אליו בשפה שהוא מבין כי היא ורק היא יכולה להניע אותו לפעולה חיובית.

במידה ולא הולך בדרך הטובה והנעימה, אולי הגיע הזמן להשתמש בדרך הטובה והקשה. המטרה היא לגרום לו לרדוף אחריכם במקום שאתם תחזרו אחריו ללא הרף.

כיצד? הרעת תנאים. אם כיום הוא מקבל הטבות מסוימות כדוגמת זמן מחשב וחבילת סלולאר – קחו אותם ממנו. אם הוא לא מבין את ערכה של מסגרת לימודית, הוא מבין היטב ערכו של מחשב וטלפון נייד. המטרה היא להחזיר אותו לשולחן הדיונים כשאתם מנהלים את הדיון וההחלטות מעמדת כוח.

את הקו הנוקשה עליכם להציב ולהציג בפניו בשיחה מטרימה, שהרי אין עונשין אלא אם כן מזהירין, ואז להעמיד בפניו את הבחירה ולקוות שיבחר בדרך הטובה. אם לא, זו לגמרי הבחירה שלו ועליו לשאת בתוצאות. תתכוננו לאפשרות של "צונאמי" גדול מצדו ולהפגנות והרמות קול, אך זה בדיוק המבחן שלכם כהורים – ללמד אותו לשאת בתוצאות של בחירותיו.

מאחל ומקווה בשבילכם, שלא תצטרכו להשתמש בדרך הקשה, ושהדברים יסתדרו מתוך שיח וקרבה ותרוו ממנו הרבה נחת בהווה ובעתיד!

נייד: 052-6070954
אתר: www.more-lanoar.co.il

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:

יש לשוחח עם הבן באווירה רגועה על מצבו ועל המשך דרכו מתוך אמפתיה ודאגה. בתהליך ההיפרדות מן הישיבה כדאי מאד להיעזר בקציני ביקור סדיר מטעם המועצה שתפקידם ללוות תלמידים במצב כזה עד למציאת מסגרת חינוכית מתאימה.

באופן עקרוני חשוב לציין שהתופעה של 'להזרק מהישיבה' הולכת ומצטמצמת בשנים האחרונות. הפעילות של משרד החינוך וגם של הנהלת החמ"ד בעניין יצרה את המצב (הרצוי והנכון) הזה.

יחד עם זאת, בודאי יש מצבים של חוסר התאמה בולט בין הקו החינוכי של המוסד לבין השאיפות וההתנהלות של חלק מהתלמידים ונכון לאפשר 'היפרדות' של המוסד והתלמיד.

כל זה קשור לתמונה הכללית, עכשיו לתמונה הפרטית אצלכם בבית.

נראה לי שנכון להושיב את הבן לשיחה רצינית באוירה רגועה. (אולי בבית קפה?)

ולשאול כמה שאלות:

• האם המצב הזה הוא התגשמות שאיפותיו של בנכם שרצה לעזוב את המוסד שלו רק שלא היה לו האומץ ו/או היכולת, או שהוא היה מעדיף להישאר למרות ההתנהלות החלקית שלו?
• מהם שאיפותיו? עם מה הוא רוצה לצאת מתקופת התיכון?
• באיזה סוג מוסד הוא רוצה ללמוד: פנימייתי ישיבתי? תיכוני עם לינה בבית?

אם מרגישים שאפשר להעמיק יותר בשיחה אז אולי כדאי גם לשאול מהם השאיפות הרוחניות שלו? איזה מין מבוגר הוא היה רוצה להיות מבחינה רוחנית וערכית?

אפשר ליצור מצב שבו הוא לא יצטרך לתת תשובות מידיות לשאלות הללו. אפשר לקבוע ישיבת המשך שבה הוא יצטרך לבוא עם תשובות. (וחשוב לדאוג שהוא ירשום לעצמו את השאלות).

נראה לי כי חשוב מאד שהוא יבין שהוא בצומת דרכים מאד חשובה והניסיון הבא במוסד הבא חייב להצליח. הוא צריך לדעת שהוא צריך להגיע מחוייב למסגרת ולדרישותיה ושלא יקרה שמוסד הלימודים הבא שלו הוא עוד תחנה בדרך למטה חלילה.

בעניין האמפתיה אני חושב שמאד נכון לגלות כלפיו אמפתיה והבנה – זה תמיד לא נעים להיות מסולק מבית הספר. ואין ספק שזה גורר הרגשות כואבות גם אם הם לא מורגשות על פני השטח.

כמו כן לא נכון 'ליישר קו' עם הישיבה וביקורתה. הבן שלכם מתחיל בתהליך הפרדות מהישיבה ואתם לא רוצים שהוא יזהה אתכם עם ההיפרדות הזו. אני חושב שמילת המפתח כאן היא דאגה. חשוב שהוא ירגיש שאתם דואגים לו.

ועוד עניין , טכני אבל חשוב. ע"פ החוק הרשות המקומית (העירייה או המועצה האיזורית/מקומית) מופקדים על כך שכל הילדים הגרים בתחומם יהיו משובצים בבית ספר כלשהו. לצורך כך יש קבס"ם (קציני ביקור סדיר) בכל מועצה שתפקידם ללוות את התלמידים שאין להם מסגרת עד למציאת מסגרת מתאימה עבורם. אני מאד ממליץ להעזר בהם. מדובר באנשי מקצוע המכירים טווח רחב של מסגרות ויודעים 'לפתוח דלתות' סגורות. חוץ מזה חשוב לדעת שהמוסד שהרחיק את בנכם מחוייב לעזור גם הוא במציאת מסגרת חלופית ובעצם אין לו סמכות לסלק תלמיד עד שאין לו מסגרת חלופית.

בהצלחה רבה!

‏

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

הדרך ארוכה וכואבת, אולם אינכם מפחדים. בינתיים הרעיפו עליו מאהבתכם, קבלו אותו כמות שהוא, ובמקביל התפללו עליו.

אתה מתאר סיטואציה מאד כואבת. פרותיך המתוקים מתעטרים במעטפת קוצנית [זמנית!]. כמה טרחתם ועמלתם על צמיחתו. כמה אתם מתפללים להצלחתו, לקרבת א-ל, לקשר חם עם ריבונו של עולם- ועם עצמו, בעיקר. אך אינכם מפחדים מדרך ארוכה. והישועה- בוא תבוא, בקצב ובצורה המדויקת לנשמה שלו. ובינתיים, תרעיפו עליו מאהבתכם, חייכו אליו, חבקו אותו, הראו שאתם שמחים בו, מקבלים אותו כמות שהוא.  חזקו בו את האמון בעצמו, במשפחתו, ביכולותיו. ובמקביל- התחברו לנעים זמירות ישראל. אין כמו ספר התהילים- לשמח לב אנוש. וקמעה, קמעה- כך היא גאולתם של ישראל- הישועה- בוא תבוא. האמינו בזה!

אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני – מאמר נוסף בעניין:

נשירה מבית ספר איננה מתחילה ביום אחד אלא הינה סופו של תהליך הנמשך חודשים אם לא שנים. כאשר נער מגיע למצב של נשירה כבר קשה מאד לעזור לו. לא רק שהוא בדרך כלל נמצא בפיגור משמעותי בחומר הלימודים, אלא שהוא גם הגיע למצב של ייאוש, פקפוק ביכולתו ללמוד ולעמוד במשימות החינוכיות ונהיה עצוב ואף מדוכא.

עם זאת, הורים יכולים לזהות סימנים מוקדמים לנשירה כמו ירידה בהישגים לימודיים, איחורים והיעדרויות רבים, אי הכנת שיעורי בית, אדישות  כלפי בית הספר, תלונות רבות על מורים והתחברות לילדים אחרים אשר מתקשים גם הם בלימודים או אשר בעצמם כבר נשרו. כמו כן, ילדים המרגישים את עצמם מנוכרים מבית הספר וממטלות לימודיות הינם בסכנה של נשירה.

ילדים לא נושרים כי טוב להם בבית הספר או כי  הלימודים ממלאים אותם בסקרנות וסיפוק. נושרים רבים הינם בעלי ליקויי למידה כגון דיסלקציה, בעיות שפה, קשיים בהבעה בכתב או קשיי קשב וריכוז. עבורם החוויה הלימודית הייתה רצופה תסכולים בגלל הקשיים בעמידה בקצב של הכיתה, בהגעה להישגים להם הגיעו שאר הילדים, חוסר העמידה בציפיות של ההורים שלהם ואף אי יכולת לעמוד בציפיות שלהם מעצמם. ילדים אלו חשים כי אין הם מצליחים להגיע לשליטה על המסגרת החינוכית – דבר שגורם להם מועקה – ועל כן הם מחליטים כי הדרך היחידה שהם יכולים להרגיש מידה מסוימת של שליטה, היא פשוט לברוח מבית הספר.

לעומת ילדים עם קשיי הלמידה, סוג אחר של ילדים הנושר מבית הספר הם ילדים עם מועקות רגשיות שאינן קשורות ליכולתם הלימודית כי אם ליכולתם לגייס את כוחות הנפש הנדרשים על מנת לעמוד בתסכולים הרגילים של בית הספר, בדרישות של זמן ומאמץ, בכישלונות שכמעט כל תלמיד נוחל מדי פעם ובתחרות מול ילדים אחרים. מצבים שכאלו יכולים להיגרם מכך שהילד נתון ללחצים רבים בעקבות אירועים או התרחשויות במשפחה – אובדנים, התעללות, מאבקים קשים בין ההורים – או בשל חוסר בטחון, דימוי עצמי נמוך או דיכאון.

הנשירה קיימת גם בקרב ילדים הבאים ממשפחות אשר אינן מעודדות את ילדיהם לסיים את התיכון ולהגיע ללימודי המשך. נדמה כי כיום חלה ירידה משמעותית במספרן של משפחות שכאלו אם כי הסטטיסטיקה עדיין מצביעה על שיעור נמוך יותר לזכאות לתעודות בגרות בישובים הנחשבים "חלשים" יותר.

אז מה לעשות?

כמו ברוב הבעיות האחרות של ילידם, המפתח לטיפול מוצלח נעוץ בזיהוי מוקדם. חובה על הורים להיות מעורים בנעשה עם ילדיהם בבית הספר ולעקוב אחרי ההתקדמות שלהם. כאשר ילד מתקשה בלימודיו, אין לתלות את זה בכך שהוא "עצלן" או בכך שהמורה "לא בסדר". יש תמיד לוודא אם אין לילד קושי בלמידה ואם קיימת דרך אחרת ללמד, ואפילו לחשוב להעבירו לבית ספר אחר המתאים לו יותר.

יש להיות זהירים וערים לסימנים מוקדמים של עצבות או דיכאון אצל ילדים. ניתן לזהות מצבים שכאלו על ידי שינויים משמעותיים בהרגלים ובחיים היומיומיים של הילדים בתחומים של אכילה, שינה, עצמאות, מצבי רוח ויחסים עם בני משפחה.

במקרים שבהם ילדים נמצאים על סף הנשירה או כבר נשרו, יש להיזהר מביקורתיות יתר. הילד יודע שזה לא בסדר ושאתם מאוכזבים. הוא לא צריך לשמוע את זה עוד מאתיים פעמים. בראש וראשונה הוא זקוק לאהבה, הבנה ותמיכה. תמיד אפשר להשלים בגרות אחרי הצבא. יש להיזהר שלא לגרום לילד להתרחק מהמשפחה ולהסתבך עם אותם הדברים הנמצאים ברחוב.

יש לזכור כי יש ילדים אשר אינם בנוים ללימודים בבית הספר או שאין להם את הבגרות הנדרשת על מנת לשבת בבית הספר, לעמוד בדרישות ולהתמודד עם התסכולים. יש לזכור כי חלק מילדים אלו לוּ היו חיים לפני 1000 שנה, בתוך חברה עם דרישות וציפיות אחרות, היו מצליחים. יש לעודד ילדים אלו למצוא את התחום שבהם הם יכולים להצליח.

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה.

עוד בעניין סילוק מן הלימודים:

סולק מהלימודים ונמצא בבית