כל הפוסטים מאת levavot

"משחקים באש" – השטח בוער! על מדורות ילדינו ועלינו…

קוראים יקרים, ברצוני לשתף אתכם בחוויה מיוחדת משנה שעברה בל"ג בעומר.

במסגרת תפקידי כמורה וכמחנך כיתה, קבלתי את המלצת מנהל בית הספר בו אני עובד ויצאתי לבקר במדורות תלמידי (אגב, שמחתי לראות כי לא הייתי המורה היחיד מבית ספרנו שביצע ביקור מסוג זה…)

קצת אחרי חצות… שוטטתי בין מדורות התלמידים הפזורות ברחבי העיר למשך כשעתיים וברצוני לשתף אתכם כאמור, ברשמים מביקור זה. התובנה הבסיסית והמרכזית היא שהשטח בוער והתוכן חסר – אנו משחקים באש.

אומנם, במקבץ המדורות הראשון בו ביקרתי התקבלתי בזרועות פתוחות מלאות אהבה וחום (תרתי משמע). פגשתי בתלמידים שמחים, מאורגנים בתנועות נוער מסודרות וממוסגרות, שרים שירי מדורה, ממלאים את אש המדורה בחום אנושי ומעניקים משמעות חיובית לכינוסם.

אולם, למציאות שונה בתכלית הגעתי במקבצי המדורות אחרים בהם ביקרתי ברחבי שכונות רבות בעירנו היפה. את פני קיבלו ילדים ונערים נדהמים (שאינם תלמידינו), המחפשים את עצמם ואת מקומם, רודפים משטות אחת לחברתה, ומעיסוק בשתיה חריפה לרדיפה זולה אחר בנות הנענות לשברי חיזור אלו. ילדי כיתה ה' (גילאי 10-11) יושבים סביב מדורה לבדם ללא מבוגר ומעסיקים את עצמם בהליכה על פלטת עץ המונחת על האש ("משחקים באש" כבר אמרנו?). חברי כיתות י"א-י"ב מרעילים את עצמם בנרגילות וסיגריות לקול צרחות הדיסק ברכב המנגן בעקשנות את אותו שיר דיכאוני בפעם ה-62 כמנין שנות המדינה ללא הפסקה. תלמידי כיתות ט' וי' עוסקים בתחרות שתיה חריפה ובני נוער רבים אחרים משוטטים בעיר ללא מטרה.

במרקם אנושי מגוון זה חסרו לי אנשי חינוך, מדריכם ומדריכות, מורים ומורות מנהלים ומנהלות שיבקרו את תלמידיהם ויכוונו אותם למטרה מסויימת ולכיוון מסויים. דמויות יקרות אלו הרואים בחייהם שליחות, נעדרו מנוף המדורות וחסרה השלמת העבודה החינוכית הקשה וההשקעה המרובה בין כותלי בית הספר. אין בכוונתי שאנשי החינוך הנ"ל ישמשו בתפקיד שיטור ו/או בתפקיד אחראי משמעת, אלא כאנשי חינוך משמעותיים המכוונים ומנחים את התנהגות התלמידים ובאים לחלוק מנסיונם וממאור פניהם.

עם זאת ואולי אף מעבר לכך, בעיקר חסרתם שם אתם – ההורים. היכן הייתם? האם ישנתם בשקט כשילדכם בן העשר עמד בשעה שתיים בלילה במרכז המדורה בין להבות האש? היה נוח לכם לדעת כי ילדכם חשוף לזרים שאינכם מכירים ואינכם יודעים את זהותם (כמוני לדוגמא)? האם בכלל הצלחתם להירדם כאשר בנכם ערך עם חברו תחרות שתיית אלכוהול? כיצד בנכם חזר הביתה לאחר בילוי מפוקפק זה? מה היו השלכות האלכוהול על גופו ובריאותו? לאלו תכנים נחשף ב"מדורה"? מהי המדורה עבורו? האם מקום פורקן נטול משמעות ואחריות, הממלא לילה שלם ללא שינה בריקנות מוחלטת, מהוה חלק מהתפריט החינוכי אותו אתם רוצים להעניק לילדכם? כיצד בנכם יאמין לכם כשתסבירו לו כי חינוכו יקר וחשוב בעינכם, בעודכם מפקירים את מדורתו באופן מוחלט? האם האמירות "תשמור על עצמך" ו\או "תעשה חיים" מספיקות על מנת שבנכם יצליח לעצב אישיות בוגרת, אחראית ונבונה בסביבה כה עויינת? האם למקרה המזעזע הבא שלא נדע או נשמע בחדשות שמקורו באותו שעמום המוביל לוונדליזם נוכל לומר "כיצד הגיעו למצב כזה…"? האם בילוי כמתואר לעיל לא מדליק את כל הנורות האדומות וזועק להתערבותנו?

תהיות רבות על חינוך ילדינו עלו לי בסיורי ורק חלק קטן מהן שטחתי לפניכם. פנייתי אלכם, כפנייתי אל עצמי, באה ממקום כואב אך מאמין כי עדיין לא מאוחר…

אנו משחקים באש – בואו נהיה נוכחים ונכוון את ילדינו כיצד להתחמם מאש המדורה, אך לא חלילה להישרף ולהיכוות ממנה!

בהצלחה לכולנו במדורות הבאות.

הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מעלה אדומים.

.

עוד על ל"ג בעומר:

מה בין רשב"י ל"אבסולוט" – ל"ג בעומר מתקרב. מה עושים בנינו ובנותינו במדורות? הרב ליאור זיו סייר בהן ומדווח מהשטח.

הורות והתבגרות: לקראת לג בעומר – בין הכמיהה לנסתר להשקעה בעשייה בחיים –

שיחה עם הבן הצדיק על התפתחותו הפיזיולוגית

השאלה:

בננו בן 16 ולומד בישיבה תיכונית חזקה מאד מבחינה דתית. הוא "ילד טוב ירושלים", לומד יפה, הולך לתנועת נוער נפרדת לגמרי ולא מתעסק עם בנות, סרטים וכד' (לפחות על פי הידוע לנו). לאחרונה שמענו אמירות רבות בעניין החשיבות לשוחח עם מתבגרים על נושא ההתפתחות הפיזיולוגית ואיננו מרגישים בנוח עם זה (הן משום שהנושא ששייך לעניינים שבצניעות, והן משום שאנו חוששים לפגוע בתמימותו). שאלתנו היא, האם חשוב לשוחח על כך עם כל בן מתבגר, או שישנם בנים שאצלם יהיה הדבר בבחינת "לעורר את השד מרבצו"? האם עצם השיחה על הנושא לא תיצור אצלו התעניינות מיותרת שעלולה לפגוע בטהרת המחשבה שלו ובשמירת העיניים?

 

תשובות:

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:

הפן המקצועי והתורני צריכים ללכת יחד. לאחר התייעצות עם רבנים ובתיאום עימם תשובתי היא כי חובה לשוחח עם המתבגר וליצור ערוץ תקשורת פתוח בנושא. הרבה יותר טוב שהנער יקבל את המידע בטהרה ובקדושה מהוריו ומוריו מאשר שיספוג אותו באופן מעוות כפי שהוא מופיע באינטרנט וכד'. אבות ומורים יכולים לפתוח בשיחה בנושא דרך לימוד עניינים אלו המופיעים בתורה.

הורים יקרים,

קודם כל, אני חושבת שהתשובה לשאלתכם מהפן התורני וגם מהפן המקצועי צריכה להיות אותו דבר.  כשיש קונפליקט בין הגישה התורנית והגישה המקצועית, זה יוצר בלבול ואפילו זלזול.  כדי למנוע את הקונפליקט הזה, התייעצתי עם כמה רבנים.  תשובתי מתואמת עם השקפתם ודעתם על העניין.

בימינו, כשהחשיפה למידע כל כך גדולה במדיה הטכנולוגית, חובה למבוגרים – הורים ומורים — לדבר על עניינים רגישים עם כל מתבגר. בני נוער מתעניינים וחושבים על נושאים אלה, וזה הכי טבעי ונורמאלי. כאשר הילדים מתבגרים — פיסית, פסיכולוגית ורגשית – יש להם מחשבות ורגשות רבים על אספקטים רבים של החיים.  הם חושבים בצורה ביקורתית ואידיאליסטית, ומודעים לעצמם כיצורים מיניים.  ההורה (והמורה כשליח של ההורה) הוא הכתובת הטובה ביותר עבור המתבגר לקבלת תשובות, מידע וערכים נכונים.

חשוב מאד שלמתבגרים יהיה שיח פתוח עם האנשים האחראיים על חינוכם וגידולם – ההורים והמורים. רוב רובם של הנוער לומד על נושא המיניות ונושאים רגישים ואינטימיים אחרים מבחוץ, מהמדיה או מהחברים. זאת אומרת שהם שומעים שקרים/הזיות ומקבלים מידע ודעות מעוותים מתרבות זרה.

מורה אחת שאלה את התלמידות שלה, מי למדה על נושא המיניות ממקור מוסמך – הורה או מורה, ומתוך מעל 30 תלמידות, רק שתיים הצביעו. זה אומר שאף אחד לא יודע מה יש במוחות של התלמידים ומה הם חושבים על העניין. כל הזבל מהאינטרנט מגיע דרך החברה לילדים ולנוער גם אם הילד האישי של מישהו לא רואה סרטים ולא נמצא בחברה מעורבת.

אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה ילדים ובני נוער לא פונים אלינו באופן ספונטני כדי לשתף אותנו במחשבות ובחוויות שלהם.  הורים ומורים צריכים לפתוח את השיח עם הילדים ובני הנוער באופן כללי כך שגם יהיה קל למתבגרים לדבר על הנושאים היותר רגישים.

טבעי לאבות לדבר עם בניהם על מיניות, במיוחד כאשר יש הזדמנות בהקשר של לימוד תורה והנושאים האלה עולים בלימוד. לאבות, מורים ורבנים זו הזדמנות לשוחח על הנושאים הרגישים האלה מהפן התורני, שנותן חשיפה הכי טהורה ואידיאלית. ככל שהשיח יותר ישר ובריא, כך אפשר לבדוק איפה בדיוק בנכם נמצא במחשבות, בהבנות ובגישה שלו.

אף פעם לא מאוחר מדי להזמין את בנכם לשיחה כזו. בנכם, כמו כל ילד ומתבגר, צריך להרגיש שהוא יכול לפנות אליכם ולשאול כל שאלה ולשתף אתכם בכל עניין, דעה ושמועה מחברים או מכל מקום אחר, בצורה גלויה.  יחד עם הצניעות בנושאים אלה, הוא גם צריך לקבל את התחושה שזה נושא רגיל ומדובר ולא מוחבא וסודי. כך יהיה הדבר טבעי אצלו והוא לא ייבהל מזה.

בברכה,

שושנה הימן,
לייף סנטר, המרכז להורות מקושרת ומכון ניופלד ישראל
www.lifecenter.org.il
www.neufeldinstitute.co.il

 

:

הדרכת ילדינו בנושא ההתבגרות אינה שייכת רק למי שנכשל בעניין הזה. היא חלק מן ההכנה לחיי נישואין בקדושה. זו ממש מצווה והצלה עבורם, בהווה ובעתיד.

להורים הנבוכים שלום רב.
אני מניח שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ, ואם זכיתם לבן תורה כזה, ודאי שיש לכם מניית זהב בתוצאה המרשימה הזו.
כיוון שתורה אתם מבקשים, ברצוני לשאול אתכם האם יש לראות בהדרכות של הורים לילדיהם בנושא ההתבגרות – שלב המעבר לחיי הבגרות ובעקבותם הקמת בית בישראל – חלק מהחובה התורנית-חינוכית של הורים כלפי ילדיהם לכתחילה ככל ענייני החינוך או שמא מדובר בדבר שאינו חובה לכתחילה, אינו חלק מהחינוך הישר והטוב אלא דבר של דיעבד השמור לאלה שילדיהם נפלו ברשת תרתי משמע?
אין לי צל של ספק שאתם בוחרים באפשרות הראשונה ללא כל היסוס. מה קרה פתאום? פשוט מאד, כששמנו על כף המאזניים את הדברים כהווייתם התשובה נראית כה ברורה.
כשאתם מדריכים את ילדיכם בענייני בגרותם הפיזיולוגית והמנטאלית אתם לא פחות מאשר מכינים אותם לתפקידם הנישא והמרומם ביותר בחייהם – בניית זוגיות ומשפחה בישראל.
לכן, לא רק שאין בזה כל פסול אלא זו מצוה של ממש. אחת ממצוות האב שחייב לעשות עבור בנו היא "להשיאו אישה". כשאתם משוחחים עם הבן על נושאים שבקדושה אתם מכינים אותו לחיי ההווה מתוך המבט על התפקיד הגדול – אותו יממש בעזרת ה' בעוד שנים ספורות.
לגבי החשש לפגיעה בתמימותו של הבן, כמעט ולא ייתכן שבנכם אינו חשוף לעניינים ולמושגים הללו. הרי תורתנו הקדושה מלאה בתיאורים אלו ובמיוחד בספר בראשית ואין לך מסכת בתלמוד שאין בה אזכור מענייני האישות משום שגם חיי האישות  ובמיוחד הם חייבים להיות מתוך תורה.
בנכם, כמתבגר בריא בנפשו ובגופו, נחשף כבר לבגרותו המינית ולשוני שבין בנים לבנות בשלב הבגרות, ובאופן טבעי הוא ודאי שואל את עצמו שאלות, מתחבט ומחפש תשובות לשאלותיו. אלו שאלות קיומיות עבור המתבגרים ולא דבר צדדי בחייהם. האם תרצו שיחפש תשובות אלו במקומות ובאתרים לא ראויים?
נכון שגם לאחר ההדרכה שלנו אין כל ביטוח שהבן לא יחפש משהו אחר, אך אנו עשינו את שלנו. נתנו לו הדרכה ממקורה של תורה, ובמיוחד אם היינו פתוחים איתו והראנו לו כמה טבעי לשוחח בקדושה על נושאים אלו.
דווקא השתיקה בעניינים אלו עשויה לפגוע בתמימותו של הבן שזקוק כל כך לתשובות ובאין מענה ראוי וכשר אולי יתפתה לחפש בבורות נשברים.
נכון שיש קושי אובייקטיבי לשוחח בעניינים אלו, אך לפני ה"איך" יש להיות בטוחים ב"מה". כלומר, מה חובתנו כהורים וכהורים בדור הזה. לאחר שהבנו שהדרכה הורית כזו היא ממש מצוה והצלה עבור הבן שלנו, בהווה ובעתיד, ניתן לחשוב על אפשרויות שונות כיצד להעלות את הנושא.
ספרים נפלאים נכתבו בעניין זה ובהם עצות מעשיות להורים כיצד לפתוח את הנושא עם הבן. ברצוני להמליץ מאד על ספריו של ידידי ורעי הרב אלי שיינפלד "היצר הלב והאדם" ו"הבן שלי מתבגר". שני הספרים הללו מספקים ידע בסיסי ויותר מכך אודות ההתבגרות גם מזווית עיניהם של המתבגרים, ומובילים את ההורים צעד אחר צעד לשיחות מעין אלו עם הבנים, והכל בגובה העיניים ובשפה קולחת.
מאחל לכם שתרוו נחת מכל צאצאיכם ותובילו אותם לחופה בקדושה ובטהרה.

נייד: 052-6070954
אתר: www.more-lanoar.co.il

 

נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת:

חשוב מאד לשוחח על כך הבן וליצור עימו ערוץ הידברות בתחום זה. החיבור לגוף אינו "שד", והכנה מתאימה, הכוללת גם את הצד הבריא שבכך, עשויה להרגיע ולהעניק תחושה שיש למי לפנות.

שלום וברכה, ההתלבטות שהבאתם מעידה על רצונכם ללוות את ילדכם המתבגר בתקופה משמעותית בחייו, לצד החשש לפתוח או להעלות סוגיות טרם זמנן. אולם עצם האמירה, שמא יהיה הדבר בבחינת "לעורר את השד מרבצו"  מעוררת בי אי-נוחות מסוימת.

החיבור לגוף והמיניות הבריאה אינם "שד". מדובר בדחף טבעי ונורמלי שחשוב ללמוד אודותיו, ולווסתו. כמו בכל נושא, ובפרט בתחומים אלו, לא די לצאת מנקודת הנחה ש"הילדים יודעים" או "שזה לא מעסיק אותם" או ש"עם הזמן החיים כבר יכינו אותם". שיח על מיניות וההתפתחות הפיזיולוגית חשוב ומשמעותי במהלך כל שלבי ההתפתחות השונים ובמיוחד בתקופת ההתבגרות.

במשפחות רבות נושא המיניות אינו מדובר באופן פתוח מתוך החינוך לצניעות ושמירת הפרטיות, אולם חשוב שנאפשר ערוץ הידברות גם בתחום זה עם ילדינו כבר מגיל צעיר באופן המותאם לשלבי ההתפתחות השונים ולאישיותו של הילד. יש להתגבר על המבוכה והקושי, מכיוון שהחלופה לחינוך מיני עלולה להיות האינטרנט או מקורות מידע שאינם מותאמים להם.

עיקר הסוד הוא ביצירת תקשורת פתוחה ומכבדת – בפרט בתחום האינטימי. עלינו לזכור שהילדים קולטים מסרים מיניים באופן מודע ולא מודע כבר מינקות: האופן שבו הם לומדים להתייחס לאיברי הגוף, לניקיון, ליופי ואסתטיקה, לתגובות הסביבה לשאלות שהם מציגים ולסקרנותם בנושא, וכמובן במודל הזוגי של ההורים – בהבעת רגשות אהבה מחד גיסא ובשמירה על צניעות מאידך גיסא.

שיחה על מיניות אינה רק הנחיות של מה אסור וממה יש להיזהר (כמו הטרדה מינית או חשיפה לתכנים פורנוגרפיים), חשוב לדבר על הצד הבריא של המיניות, ועל כך שהיא חלק בלתי נפרד מיחסים המבחינים את בני הזוג מאחרים ומייצרים אינטימיות וקרבה. לפי היהדות יש בחיי אישות ממד של התחברות פנימית עמוקה הנעטפת בקדושה ובצניעות, ובספרי הקבלה הם מכונים חיבור. יחסי אישות הם קודם כול יחסים, ולכן הם כוללים את היכולת להקשיב לעצמי, להתחבר לאחר, להיות רגיש לצרכיי ולצרכי הזולת, לתקשר, להביע רגשות ולשתף בתחושות. עם זאת, עלינו לגלות רגישות לפרטיותם של ילדינו ולהקשיב ליכולת שלהם להכיל את המידע.

פתיחות-יתר שאינה מותאמת מצד ההורה, ומאידך סגירות וקושי רב להתייחס תחום זה עלולים להסב נזק. לכן יש לברר בעדינות מה הילד יודע ומה הוא מעוניין לשאול, לשים לב לתגובותיו ובהתאם לכך לנווט את המשך השיחה. לעיתים ניתן להשתמש ב"טריגר" כלשהו כמו אירוע חדשותי, משפט, שאלה וכד' .

היות ומדובר במתבגר – יתכן ושיח כזה יתאפשר ביתר פתיחות מול האב. אולם זה לא מחייב. הדבר תלוי במידה רבה באישיות ובנכונות של ההורה. בכל מקרה, חשוב שלא נשאיר את הדיבור על כך רק בידי "גורמי חוץ חיצוניים" – חינוכיים או רפואיים, או חלילה למידע לא מבוקר ולא מותאם אשר הילדים עשויים להגיע אליו בכוחות עצמם או באמצעות חבריהם.

הידיעה שבנכם יכול לפנות אליכם לשתף, לברר ולשאול הינה בעלת חשיבות רבה, ומומלץ לייצר זאת כבר מגיל צעיר בהזדמנויות שונות ולא לחכות לשיחה של "לקראת גיל ההתבגרות" או "ליל הכלולות".

לסיכום, איני חושבת שעצם השיחה על כך עלולה לייצר "התעניינות מיותרת". להיפך. שיחה רגישה המותאמת לילדכם עשויה להרגיע, לתת מידע, לנרמל, לתת תחושת תמיכה וידיעה שיש למי לפנות גם בנושאים אישיים, שמישהו מקשיב לי ומכיל אותי. הסתרה/הכחשה  ואי דיבור הם אלו המשאירים אותנו לבד ומייצרים קושי בהתמודדות. ולכן השאלה שכדאי שתישאל אינה האם לדבר אלא כיצד?

נעמה מוזס – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, יועצת למיניות, CBT, מרצה ומנחת סדנאות. 054-4798064

 

הרב יעקב אידלס, לשעבר ראש הישיבה התיכונית חיצים, איתמר:

גם נערים צדיקים מתמודדים עם יצרם בכל יום. הכרחי לפנות אליהם ולשוחח עימם בעדינות על הנושא משום שלנערים מתבגרים, ובייחוד לצדיקים שבהם, יש תחושה של בדידות גדולה עם תחושותיהם סביב ההתפתחות המינית. בזכות שיחה מעין זו שקיימתי עם נער צדיק נמנע אסון ב"ה.

ההתלבטות שלכם מובנת, ואשריכם שיש לכם בן כזה וזוהי ההתלבטות. יהי רצון שתזכו להוסיף ולרוות ממנו נחת.

ראשית, על עצם הנושא וודאי שיש לשוחח, משום שגם הנער התמים ביותר והשמור ביותר חווה התבגרות פיזיולוגית המחייבת התייחסות ותמיכה. גם אם תשוחחו אתו על כך, לא אתם תהיו אלו שיזכירו לו את יצרו. אם הוא בריא, אזי יש לו יצר שמתפתח בשנים אלו, והוא מזכיר לו את עצמו מדי יום. מבחינה זו- אין חשש ל"עורר את השד מרבצו"- השד בתקופה זו של החיים ערני מתמיד אצל כולם, גם אצל הצדיקים, כך שגם מי שלא נחשף מעולם לתכנים מקולקלים – זקוק לתמיכה ולתחושה שיש לו כתובת אמינה אליה יוכל לפנות.

מעבר לכך, במציאות הטכנולוגית בה אנו חיים, יש חשש מאוד גבוה שגם נער צדיק נחשף לעיתם בעל כורחו לתכנים רעים שעלולים לגרום לשיבוש ובלבול רב.

השאלה היא כיצד לשוחח עמו, באילו נושאי משנה לגעת ובאילו לא.

לעניות דעתי כדאי לפתוח באופן מאוד עדין וכללי בשיחה על הנושא, כמובן שיש לעשות זאת בעיתוי ובאווירה המתאימים, ולאט לאט לתת לו להוביל את השיחה בצורה בה נוכל לראות מתגובותיו היכן הוא מונח ביחס לנושא ועד כמה היה רוצה לגעת בו.

לנערים מתבגרים, ובייחוד לצדיקים שבהם, יש תחושה של בדידות גדולה עם תחושותיהם סביב ההתפתחות המינית. הם זקוקים להבנה שהם לא היחידים שמתמודדים עם הקשיים, ולעיתים גם לעצה איך להימנע ממכשול, ולא פחות חשוב – איך להתמודד עם כישלון בתחום הזה, באופן שלא יפיל אותם בייאוש, בעצבות ובתחושת מיאוס כלפי עצמם.

לפני קיום השיחה יש להתייעץ איך מקיימים שיחה כזו. אין כאן המקום להאריך- יש חומר רב גם באתר "לב אבות" ובספרים מצוינים שיצאו לאחרונה ["הבן שלי מתבגר" ועוד].

 

אוסיף חוויה אישית. לפני מס' שנים, הייתי בהתלבטות דומה לגבי תלמיד אהוב מאוד, צדיק ותמים, ירא שמים לחלוטין, מעורב בדעת עם הבריות, ובסופו של דבר החלטתי לפעול כפי שכתבתי לעיל – לפתוח אתו בשיחה על הנושא ולראות לאן זה יתגלגל, האם הוא ימצא בכך פתח לדבר על דברים שלא הייתה לו האפשרות לדבר עליהם באופן אחר.

התגובה הייתה מדהימה. הוא סיפר לי שהוא נכשל פעם-פעמיים, והשיחה שלי הייתה לו כגלגל הצלה. הוא לא ידע עם מי לדבר על כך, ועצם העובדה שהוא הבין מהשיחה שהוא אינו היחידי בעולם שמתמודד עם הבעיה, וגם לאדם שחטא יש מוצא ודרך, מאוד הקלה עליו. בסיום השיחה אמר לי משהו שמאז לא נותן לי מנוח: "תודה שדיברת אתי, חשבתי להתאבד".. כמה צדיקים מסתובבים עם תחושה כזו? גם אם ב"ה בסוף הם לא מתאבדים, הרי הם מסתובבים עם תחושה נוראה שאין להם עם מי לחלוק אותה.

לסיום – לפני שכתבתי את הדברים האחרונים, התקשרתי לאותו תלמיד שהיום הוא תלמיד מיוחד במינו בישיבה גבוהה, וביקשתי את רשותו לפרסם את הסיפור, כמובן בעילום שם. הוא אמר לי שזה חשוב מאוד ואחר כך הוסיף בס.מ.ס: "אתה זוכר שדיברתי אתך בעניין הזה לפני כמה חודשים? הרגשתי בנוח לפנות אליך רק בעקבות השיחה ההיא. חד משמעית".

בהצלחה!

הרב יעקב אידלס, הר ברכה 0525665702


 

טל-לי אביב כהן, פסיכולוגית חינוכית וקלינית:

אין להתעלם מהתפתחות נורמטיבית. יש לפתוח בשיחה עם הנער בעדינות ובזהירות, אולם ללא מבוכה וללא נתינת תחושה שעיסוק בנושא הוא בעייתי.
זוהי שאלה חשובה ביותר, כיון שהדים לה אנו מוצאים בגיל מבוגר יותר כאשר עניני בינו ובינה נעשים רלוונטים יותר.

ולתשובתי, האם ניתן להתעלם מהתפתחות נורמטיבית, אשר באין מענה לשאלות המתעוררות עולה חרדה רבה, רגשות אשם, ניסיון לשלוט וכו'?

נער בגיל 16 כבר מזמן חווה את התפתחות גופו ואם הוא נער שאינו חשוף למידע אקדמי הוא נחשף לבטח לידע מצד העולם-חברים.  לצערנו מסתובב בעולם ידע פעמים מדויק יותר ופעמים פחות. פעמים רבות משולבים בידע זה רגשות, פחדים, סקרנות מעבר לנדרש וכו'.

ע"כ, אין ספק שפתיחה עדינה וזהירה על מנת לבדוק היכן ילדיכם עומד עם הנושא הינה חשובה ביותר.

תנו לנער לשאול ומתוך כך השיבו לו בצורה ברורה, ללא מבוכה וללא נתינת תחושה שעיסוק בנושא הוא בעייתי.

השיבו עפ"י מה שנשאל. 

חשוב ששיחה כזו תעשה ע"י מי שאינו חווה מבוכה וקושי לדבר עם עצמו על הנושא.

בהצלחה

 

הרב אלי שינפלד, מחבר הספרים 'היצר, הלב והאדם' ו'הבן שלי מתבגר', ר"מ בישיבת חורב ורב קהילת "נווה הגבעה" בגבעת זאב:

נערים תורניים הם גם על פי רוב יותר מצפוניים והרגישות הרוחנית שלהם עלולה להוביל אותם לתסכולים גדולים ולעיתים אף לייאוש וחידלון. חשוב לשוחח עם הנער באופן מסודר, בעדינות ובבטחה, ועל ידי כך יתחזק בע"ה הקשר ביניכם ובנכם יתחמש בכלים טובים להתנהלות עם עולם החומר ויצריו.

זה נכון שלעיתים לשיח אודות ההתבגרות יש 'מחיר' מסוים.

אבל לשתיקה יש גם מחיר ומחיר השתיקה על פי רוב כבד יותר. תקצר היריעה מלפרט את המקרים בהם השתיקה וחוסר השיח הביאו למצבים מאוד לא נעימים.

ניתן לומר כי על פי רוב נער מתבגר בגיל שש עשרה נחשף ונפגש עם כוחות היצר וגם הוא מתמודד עם אתגריו, על אף שהוא נמצא בתנועת נוער נפרדת ואינו צופה בסרטים בעיתיים. (מה גם שלעיתים לא תמיד אנחנו ההורים יודעים במדויק עם מה הוא מתמודד, למה הוא נחשף ומה המענה אותו הוא מקבל).

גם אם נצא מנקודת מוצא שהוא חי בעולם די נקי מבחינתו, עדיין יש לשוחח עימו שיחה נעימה נינוחה בה נפרט עקרונות משמעותיים על אודות התבגרותו.

בשיחה הוא יכיר ובעיקר יוכל לתת פשר לשינויים הפיזיולוגים שעוברים עליו וגם להוסיף ולברר את הקומה הערכית-מוסרית לגבי התנהלות נכונה של עולם היצרים.

יש מי שחושב שעם נערים תורניים לא צריך לשוחח שהרי יש להם עוגנים רוחניים משמעותיים כלימוד תורה ותפילה וכן על זה הדרך, אבל צריך לדעת שאותם נערים תורניים הם גם על פי רוב יותר מצפוניים ולעיתים הרגישות הרוחנית שלהם מובילה אותם לתסכולים גדולים ולעיתים אף לייאוש וחידלון.

לכן ברור לי שיש לדבר עימם בצורה נכונה ולו תהיה השיחה בבחינת לחזק את המחוזקים, והיה זה שכרנו…

זאת ועוד. מטרת השיחה היא לא לפתור בעיות ואין מגמתה להיות תרופה למכה. אדרבה, השיחה נועדה לחמש את המתבגר בכלים להתנהלות נכונה עם עולם החומר ועם יצריו, וברוך ה' לכל אדם, מעצם היותו אדם, יש התמודדויות ואתגרים בתחום.

מניסיוני הדל אני רואה ששיחה נכונה ומסודרת (ולא נוכל במסגרת תשובה זאת לפרט את תכני השיחה, צורת השיחה וכו') עם נערים מתבגרים תורניים יותר ותורניים פחות עושה הרבה טוב. מחזקת את הקשר. מקרינה שיש כתובת לשיח, מנרמלת את ההתמודדות, מחזקת ועושה הרבה סדר בלב ובמוח של המתבגרים.

הרבה הורים מובכים ולא תמיד יודעים כיצד לגשת לשיח שכזה, וכגודל המניעות כך גם גודל ההזדמנות והתועלת.

נסכם ונאמר שיש לדבר עם הילד שיחה על אודות התבגרותו, בלי קשר לרמתו הרוחנית ולרמת החשיפה שלו לתכנים בעיתיים. כמובן שיש להתאים את השיחה לבן הספציפי ולגעת בנקודות הנכונות בעדינות ובבטחה.

בהצלחה רבה


 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

אנו נמצאים בעולם בו ידע הוא נחלת הכלל, כך שתפקידנו הוא בעיקר לכוון את הילד – לתעל ולנתב את המידע שיגיע לפתחו למחוזות של קדושה. השיח הוא חיוני ומקטין את הצורך לחפש תשובות בשדות זרים.

שאלתכם מעסיקה הורים רבים שמגדלים בני נעורים. ברור לי שילד בגיל 16 עסוק ברמה זו או אחרת בבניית זהותו המינית, בשינויים הפיזיולוגיים שנוכחים בגופו, מצב שקורא לשיחה פתוחה על הכול. בל נשכח שאנו נמצאים בעולם בו ידע הוא נחלת הכלל, כך שתפקידנו הוא בעיקר לכוון את הילד – לתעל ולנתב את המידע שיגיע לפתחו – למחוזות של קדושה. הדיבור, הדברור, השיח- הם חיוניים. בכך שנפתח בשיחה, הילד יבין שיש דלת פתוחה, דרכה יוכל להיכנס ולקבל תשובות מהורים מביני עניין ואוהבים. הדיבור החופשי מצמצם את הסקרנות הטבעית שיש לכל  נער נורמטיבי לגבי נושאים שבצנעה, כך שיקטן הצורך לחפש תשובות בשדות זרים.

אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

פרשת בהר

1. "וקראתם דרור בארץ" (ויקרא כה, י)

 

שאלה לדיון: עבדות מול חופש

רבים מאתנו, בייחוד נערים ונערות בגיל ההתבגרות, שואפים לעצמאות ולחיי דרור. מהם חיי הדרור הרצויים בעיניכם? אילו סוגי עבדות אתם מכירים?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

  • הראי"ה קוק, עולת ראיה ב, רמה:

אדם צריך לשאוף לחירות פנימית, בה הוא נאמן לעצמיות שלו, לצלם האלוקים שבו, ולא נשלט בידי רצונותיהם ומחשבותיהם של אחרים.

ההבדל שבין העבד לבן החורין איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפך בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותה הרוח הנישאה, שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לתכונה הנפשית של צלם אלוקים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שווים את ערכם. מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית העצמית, כי אפ במה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו איזה שליטה שהיא, בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית – במה שהאחר מוצא שהוא יפה וטוב.

  • אביתר בנאי, קרוב אליך, גיליון 25:

עבדות יכולה להתבטא בתלות בכבוד, בפרסום, בכמה האחרים מפרגנים לי ואוהבים אותי. יש אנשים שבונים את ערכם העצמי על פי מידת הפופולריות שלהם. לעתים הדמיונות להיות מפורסמים ואהודים על כולם הופכים למוחשיים ביותר, וכשמתבררת האמת והכבוד נגוז קשה להם מאד להתמודד.

בניקיונות לפסח מצאתי יומן ישן מגיל שמונה עשרה. אני מעתיק מתוכו קטע:

"אתם לא תאמינו איך עבדו עליי.

יש בחצר של ההורים שלי מחסן.

יש שם את התופים שלי ואת הפסנתר והגיטרה.

על הקירות ריססתי בגרפיטי מלא שמות של זמרים.

מאנגליה בעיקר, קצת מאמריקה. באנגליה המוזיקה טובה יותר.

לילה אחד, באמצע שאני מנגן שירים של החברים של נטאשה,

אני שומע מבחוץ קהל גדול מוחא לי כפיים.

מיד יצאתי החוצה, אבל לא היה שם אף אחד.

למחרת בלילה שוב, מחיאות כפיים. יצאתי,

אין אף אחד. בלילה השלישי שוב. יצאתי.

הפעם עמדו שם אלף איש ומחאו לי כפיים סוערות.

שאלתי אותם למה הם באו ומה הם רוצים,

הם אמרו לי שהם אוהבים אותי מאד.

יצאנו כמה פעמים עד שהם הציעו להתחתן אתי.

שכרנו בית בתל אביב.

על דלת הכניסה תלינו "כאן אוהבים את אביתר".

יום אחד, חבר שלי סיפר לי שראו אותם עם מישהו אחר.

הקנאה בערה בי.

הרגשתי מיותם, עזוב, תלוי באהבה של אלף איש.

הערך העצמי שלי תלוי באהבה של אלף איש.

זה הרבה אנשים לארגן כל פעם.

עבד.

עבודת פרך.

מצרים".

בשנה הבאה בני חורין.

 

  • הרב יהושע שפירא, האינטרנט ובני הנוער

אחד הסוגים של עבדות הדור שלנו הוא התמכרות לאינטרנט. הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת ההסדר ברמת גן יוזם הקמת אינטרנט רימון, מדבר על השפעת האינטרנט על הנוער, על תופעות לוואי ועל הסכנות. הרב מציע להורים עצות ופתרונות. לסרטון

 

 

2. "או דודו או בן דודו יגאלנו, או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו" (ויקרא כה, מט)

 

שאלה לדיון: משפחה

איזו חשיבות יש למשפחה (ביחס לאדם הפרטי ולחברה בכלל)? כמה צריך להשקיע במשפחה הגרעינית ובמשפחה המורחבת? מה עושים כשיש התנגשות בין משפחה לקריירה?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

  • הראי"ה קוק, עין איה שבת, פרק ב, קפב:

כאשר משפחה מתנהלת בטוב ובקדושה, יש לכך השפעה גם על מעגלים רחבים יותר. החברה, האומה, וכל האנושות מתברכים בסופו של דבר מחיי משפחה שלמים וקדושים.

השלמת הבית באורחות צדק היא ההתחלה להצלחת החברה בכללה, וחיי החברה בהיותם מתרוממים למצב טוב, תוסד מזה ברבות הימים הצלחת האומה. על כן הקדושה הביתית היא ראשית להצלחה הכללית שבכללות האומה, וכערך משפחה אחת אל כללות האומה, כן הוא ערך עם ה' אל כלל המין האנושי… ולשם כך נראו ישראל ראשית, מפני שכך העניין של ההשלמה הכוללת הולך וכובש לו מקום בעולם קמעא קמעא, והראשית הם ישראל.

 

  • הרב יעקב אריאל, צוהר לנישואין עמ' 218, 219:

החברה הדתית אינה מספיק ברורה במסרים שלה לגבי משפחה וקריירה. לא ייתכן שיעודדו נשים לקריירה תובענית ואחר כך ידרשו מרבנים להתיר את דחייתה של הקמת המשפחה.

אני מאשים את החברה הדתית על מערכותיה השונות, שמסריה מגומגמים: מצד אחד היא מעלה על נס נשים צעירות מצליחניות ומדרבנת אותן לקריירה בגיל צעיר, ומאידך לא נעשה במקביל שום דבר, שיעודד נשים להצליח גם בדבר הגדול והחשוב ביותר: להקים משפחה ולגדלה. ייאמר ברורות: אין בדבריי שמץ של ביקורת על הצלחתן של נשים בתחומי המדע, הכלכלה והחברה. באתי רק לטעון, שאין לעשות חצי מלאכה ולהציג רק צד אחד בלי המקבילה שלו. דומה הדבר למתיחת רגל אחת מול קיצורה של האחרת. התוצאה הבלתי נמנעת היא צליעה קשה. ומכיוון שיש צליעה, על מי מטילים את האחריות לריפויה? על הרבנים! דורשים מהם שיתירו בניית זוגיות ללא משפחתיות, ושיאפשרו את דחיית הרחבתו של התא המשפחתי מפני הזוגיות. זה לא הוגן. "תבן אין ניתן לעבדיך, ולבנים אומרים לנו עשו". אל יטילו את מחדליה של החברה על רבניה.

אני מציע לרבנים לא ליפול למלכודת זו, אלא להטיל בחזרה את מלוא כובד האחריות על החברה הדתית, המגמגמת והפוסחת על שתי הסעיפים.

לא באתי להרתיע את הרבנים מפסיקה נקודתית במקרים חריגים ובעייתיים, אף שגם הם במקרים רבים קורבן של מדיניות כללית. אולם כאמירה תורנית עקרונית עליהם להשמיע קול ברור, צלול וחד משמעי נגד התרבות המורטורית, ההדוניסטית, האנרכיסטית הכלל עולמית, ההורסת את המסגרת המשפחתית, המשחיתה את נפש האדם והממיטה חורבן על הקיום האנושי התקין.

 

  • אוהל יעקב ולאה, עמ' 156, 169

האווירה המשפחתית בה גדל הילד משפיעה עמוקות על רגשות האמונה שלו. ככל שחוויות של אמונה יקיפו את הילד, וילווהו באופן תמידי – כן תגדל אישיותו הרוחנית.

 

רגשות האמונה מתחילים ביחס להורים ומשם הם מתרחבים אל הבורא ית'… אמונה אינה הוכחה חד פעמית, אלא התנסות רגשית המתחילה משנות הינקות. ומכאן שהחוויות המתחילות בילדות, קובעות את עוצמת והיקף יכולת האדם להכיר את המציאות האלוקית המתגלה בחייו. ככל שחוויות של אמונה יקיפו את הילד, וילווהו באופן תמידי – כן תגדל אישיותו הרוחנית.

 

שאלה פותחת: פירות

"ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע" (ויקרא כה, יט)

לעתים אנו עמלים על משהו וזוכים לראות פירות, ולעיתים אנו עמלים ומישהו אחר קוצר את הפירות.

נסו להיזכר במקרה בו עמלתם על משהו וזכיתם לראות פירות. מה הרגשתם?

האם קרה לכם שמישהו אחר קצר את הפירות בעניין שאתם עבדתם עליו? כיצד התמודדתם?

 

 

פ"ש חינוך לפרשת בחוקותי 

מעוניינים ברעיונות נוספים לשולחן השבת?

פותחים שולחן – לפרשת בהר

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת בהר

 

 

מדורת לג בעומר עם צלליות של בני נוער שעומדים לפניה

מה בין רשב"י ל"אבסולוט"

מדורת לג בעומר עם צלליות של נוער

אווירת מסתורין של לילה אפוף להבות מרצדות. רחשי עצים מתנפצים בלהב האש החורך אותם. דמויות כהות נעות מסביב. נשמעים קולות צחוק והוראות המארגנים לבל ישליכו עוד עצים. יהיו אירועים כאלה שעיקר העניין יעסוק בארגון הטכני של הערב וביצירת אווירה מחשמלת: מנגל, בשרים, מוזיקה וגחלים לוחשות. ויהיו גם כאלה שיעסקו בחידונים, דברי תורה וסיפורי אגדה הקשורים לדמותו של הצדיק רבי שמעון בר יוחאי והחבריא קדישא.

כל גיל וענינו, אך ככל שנצפין בגרף הגיל המתבגר, הנאיביוּת הלוחשת סביב הלהבות תצריך מאתנו המבוגרים שימת לב מיוחדת, על מנת לחוש ולהקשיב מבין שורות הגחלים הלוחשות. ואם חשבתם שהכוונה לגילאי כיתה ז' או ח', הרי שבימינו אפשר כבר לרדת בחתך הגיל.

לפתע נמצא, שישנו חיבור מדהים בין אורות "הזוהר הקדוש" לבין "האורות" הבוקעים מבקבוק הוודקה וה"רדבול". ואיך שלא, הרי כדי להשיג את עומק אורו של רשב"י זקוקה החברה לייצר אווירה חופשית ומשחררת. חומרי השחרור הטובים ביותר לחיבור המינים הלא הם משקאות הפלא לסוגיהם השונים.

בלחץ חברתי מתון ובפיתוי דברים זה קורה מהר מאד, והראשונה הנועזת פורצת את הדרך, ואז, אחת ועוד אחת הן תבואנה אחריה אל התיבה המשכרת. וכשהן שותות, בין "שוט" (לגימה קטנה) אחד לשני, הן כבר "מגלגלות עיניים" לשמיים, במקרה הטוב, ובמקרה הרע אל בתי החולים.

"אך אל דאגה אבא-אמא, הכול "בסבבה ובצחוקים". למה יש חברים? הם כבר "יטפלו בי" מבלי שאתם תרגישו, באישון ליל ללא הפרעת מנוחתכם, יְפנו אותי ברכב או ברגל אל מקלט ביתי. אני מבטיחה שנתחשב, באמת שנתחשב… ונחוס על יום עמלכם הבא. האם לא לשם כך נועדה דלת "הבייסמנט" בכניסה האחורית של הבית?"

והבנים? אצלם האלכוהול מקפיץ את רף האלימות ומעשי הוונדליזם באופן טבעי, כך שנזקים להם ולסובבים כמעט צפויים מראש, מסתם מילה שנאמרה שלא במקום.

ואתם… ואנחנו… נקפל את עצמנו אל המיטה הרכה עד ליום המחר, בו צפוי שנהיה עייפים ומרוצים מתחושת החג האפוף מסתורין של גחלים לוחשות, נקניקיות מתהפכות, להבות מרצדות, והילת קדושת הצדיק הפורס את חסותו על ילדי הירח שלנו בצל הלהבות.

יתכן שזה קצת מלחיץ אך זו לא הכוונה, אמנם מניסיון הל"ג בעומר שעבר, והתעצמות השימוש באלכוהול, עלולה הילולת החג להיהפך לקול יללה וענות חלושה. ובמידה, וכהורים ומבוגרים, נהיה מודעים אל הנאמר בין השורות המלחשות, נדע למזער נזקים וטעויות של ילדינו "מבקשי האורות".

טיפים להורים

 

  • שאל את בנך/בתך על שמות משתתפי המדורה הנערכת בתנועה, חבורה, כיתה וכו'.
  • שאל על מיקום מדויק של המדורה, גם אם נקבע מקומה מחוץ ליישוב, ושדר ביקור אפשרי אצל החוגגים.
  • אסוף מספרי טלפונים ניידים של חברים נוספים לצורך יצירת קשר להמשך הערב.
  • דאג לברר האם כללי החגיגה ברורים לגבי התעסקות עם אש וחומרים דליקים תרתי משמע: בנזין וכו' מחד, וחומרי אלכוהול מאידך. שאל מפורשות האם יש בכוונת מי מהמשתתפים לשתות אלכוהול או "מקדמי עישון וריגוש אחרים"?
  • בדוק האם ישנם מבוגרים או מדריכים במדורות. אם כן בדוק עד מתי הם יהיו נוכחים שם.
  • ערוך סיור נימוסי בין המדורות ובעיקר במדורת בנך/בתך בשעות המועדות (23:00 – 4:00) ללא הודעה מראש. תאם עם הורי החברים סבב ביקורים נוספים.

אבי רומנו, מנהל היחידה לקידום נוער, מועצה מקומית אפרת

.

עוד על ל"ג בעומר:

"משחקים באש"-השטח בוער! על מדורות ילדינו ועלינו… – ל"ג בעומר מתקרב. מה עושים בנינו ובנותינו במדורות? הרב ליאור זיו סייר בהן ומדווח מהשטח.

חינוך לעצמאות – ברוך שפטרני מעונשו של זה

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:


 

 

 

הרב דעואל (דולי) בסוק, מנהל מחוז מרכז בישיבות בנ"ע ולשעבר ראש אולפנת צביה ירושלים

סרטונים נוספים של הרב בסוק:
מצוות החינוך, חינוך ע"י צפייה והזדהות עם ההורה
חינוך לאמת – הבסיס לתקשורת
חינוך של חוויה או חינוך של מאמץ?
התמודדות עם החופש הגדול
סמכות וצמיחה אישית

2 משחקי מגנטים מתפרדים תוך כדי תעופת יונה

"הורות והתבגרות": המשכיות ונפרדות בגיל ההתבגרות

2 משחקי מגנטים מתפרדים תוך כדי תעופת יונה

להאזנה להקלטת התוכנית:



 

הרב הפסיכולוג בני להמן,

פסיכולוג, ר"מ בישיבת הר עציון

הנושא:

 המשכיות ונפרדות בגיל ההתבגרות

 

 

 

 

 

עצמאות בגיל ההתבגרות

הכמיהה לעצמאות

שאלה: הבת שלי – בת 16 –  רוצה לעשות טיול לטבריה לבד עם עוד 4 חברות, לישון על החוף וכו'. לא נראה לי בכלל העסק, וכשלא הסכמתי – התפוצצו היחסים בינינו. בכלל היא טוענת שאני חונקת מדי ולא נותנת לה מספיק עצמאות. א. האם נהגתי נכון כשאסרתי על הטיול ואיך מתמודדים עם התגובה שלה? ב. מה באמת מידת העצמאות הנכונה לתת לילדים בגיל זה?

תשובה: ההורות לילדינו המתבגרים היא אתגר לא פשוט, ולפעמים הוא תופס אותנו לא מוכנים לשינויים המהירים שחלו בבננו או בבתנו, שעד זמן כה קצר היו ילדים צעירים, ממושמעים, ומחפשים את קרבתנו כהורים. מטבעו, גיל ההתבגרות הוא גיל שבו המתבגר או המתבגרת צריכים לגבש את זהותם, להפוך בהדרגה להיות יותר עצמאיים ויותר נשענים על עצמם. חלק מתהליך זה מלווה בהתרחקות שלהם מההורים, ביותר עמידה על שלהם, ובהישענות רבה יותר על חברים בני גילם. מוקד הענין שלהם, המודלים שלהם לחיקוי, והאנשים שנהיים יותר משמעותיים בגיל זה הם הרבה פעמים לא ההורים ולא בני משפחה אחרים, אלא חברות או חברים מהכיתה, מהשבט או ממסגרות חברתיות אחרות.

בעידן הפוסט-מודרני, שבו הצעירים חשופים לאפשרויות ונתיבים רבים להתפתחות, שלב גיבוש הזהות נהיה מורכב ומסובך יותר, ומתמשך זמן רב יותר. אחת ההשלכות מכך היא גם התחלה מוקדמת יותר של התבגרות ורצון בעצמאות. כך נוצר מצב שבו ילדים בני 12 הם כבר מצד אחד מתבגרים, ומצד שני כמעט ואינם מצוידים בבשלות רגשית כדי להיות עצמאיים ולקבל החלטות משמעותיות בכוחות עצמם.

בהקשר לשאלה "מהי מידת העצמאות הנכונה לתת לילדים בגיל זה?", קשה לתת תשובה מוחלטת שתתאים לכל המשפחות ולכל המתבגרים. משפחות שונות נבדלות ביניהן בסגנונן, וגם בין ילדים שונים במשפחה אחת יש הבדלים בין-אישיים, שנובעים מאופים ואישיותם. ההמלצה שלי בענין זה היא להקפיד על כמה כללי מסגרת:

ראשית, יש להגדיר, ועדיף מראש, מהם הגבולות הנראים להורים מתאימים מבחינת המשפחה (שעות יציאה וחזרה מבילוי עם חברים, שינה מחוץ לבית וכו'), תוך כדי בדיקה בהקשר הרחב יותר של המסגרת החברתית שבה נמצאת הבת. בישוב קטן או במסגרת שבה כל החברות אכן מורשות לצאת יחד לבילוי, ישנם מצבים שבהם איסורים בכל התחומים עשויים לבודד את הבת (או את הבן המתבגר) חברתית. לכן, קביעת הגבולות (ושיחה עליהם עם המתבגרת מראש) היא חשובה, ובו בזמן ההורים צריכים להגדיר מה כן מותר, ומהם התחומים שבהם הם מגדילים את טווח החופש והעצמאות של המתבגר.

הכלל השני הוא שהחינוך צריך להרגיל את הילד לעצמאות בהדרגה, ולהגדיל טיפין טיפין גם את תחומי האחריות, וגם את תחומי העצמאות, באופן שבו המתבגר לא ימצא עצמו בגיל 18 מבלי שום התנסויות המאפשרות לו לתפקד בכוחות עצמו, להסתדר במקומות חדשים, ובסביבות לא מוכרות.

לאם ששואלת, אני מציעה לבחון באילו תחומים היא אכן מאפשרת לביתה, שבגיל 16 אכן צריכה לקבל עצמאות בתחומים מסוימים, את אותן התנסויות המקדמות עצמאות. ככל שהבירור הזה יכול להיעשות בשיתוף פעולה ובדיאלוג עם הבת, כך יפחתו בדך כלל העימותים, וניתן יהיה לעבור יותר בקלות את גיל החתחתים הנקרא גיל ההתבגרות. 

ד"ר רבקה תובל-משיח, פסיכולוגית קלינית, וראש המחלקה הקלינית, אוניברסיטת בר-אילן 

פסלים ממצרים העתיקה מסביב לשולחן ליל הסדר - המדריך לליל הסדר מוצלח

המדריך המזורז לסדר פגז

כמה טיפים שיעשו לכם סדר בפסח הזה וישדרגו אותו לאירוע שלא תשכחו הרבה זמן

 

פסלים ממצרים העתיקה מסביב לשולחן ליל הסדר - המדריך לליל הסדר מוצלח

אם נקבע שמדובר בלילה החשוב ביותר בשנה זו לא תהיה הגזמה. יותר מליל-שבועות ואפילו יותר מיום כיפור. לא מדובר בעוד חג או מפגש חברתי מורחב. זהו אירוע בסדר גודל אחר לגמרי. הפעם מוקד ההתרחשות אינו בית-הכנסת אלא הבית הפרטי והשולחן המשפחתי שלנו. העברת לפיד המסורת לדור הבא היא הלב של הלילה הזה, ויש בו הזדמנות נדירה לחוויה רוחנית, חינוכית ומשפחתית מעצימה, שתשאיר רושם לכל השנה.

מצד שני, אם לא נערכים ללילה הזה כראוי, עלולים בקלות לפספס את ההזדמנות ולהחמיץ את המתנה המיוחדת שקיבלנו. ארבעה מכשולים עיקריים עומדים בדרכנו: א. טווח רחב של גילאים סובב את השולחן, עם רמה ותחומי עניין שונים. ב. נוסח ההגדה לפעמים מַלְאֶה ולא מובן. ג. הרעב. הצבא צועד על קיבתו, וגם משפחה שלא אכלה כבר כמה שעות, עלולה להרהר על עוף וקיינדלך במקום להתרכז בתוכן האמיתי. ד. העייפות. שבועות על ניקיונות וקרצופים נותנים את אותותיהם, ורבים מחכים למפגש עם הכרית יותר מאשר לאליהו הנביא.

 

מי שטרח בערב פסח

 

הכנה נכונה היא מפתח חשוב להצלחה. כדאי לתכנן מראש את הזמן כך שנסיים את ההכנות יומיים לפני החג, ולא רבע שעה אחרי הדלקת נרות, כמקובל… את הזמן שנותר להקדיש למנוחה, טיול ("ברכת האילנות" כבר אמרתם?) והכנה רוחנית לחג. בתום הישיבה המשפחתית על חלוקת התפקידים המסורתית – מי מנקה איזה חדר, הקדישו רבע שעה להטלת משימות מסוג שונה. כל אחד צריך להכין לליל הסדר קטע משלו – הצגה, חידה, סיפור, משחק, פירוש יפה על ההגדה. העיקרון המנחה: הלילה הזה שייך לכ-ו-ל-ם! לא כצופים מן הצד אלא כמשתתפים פעילים. לא כדאי לפגוש את ההגדה פעם ראשונה סביב שולחן החג, אחרי שנה שלא התראינו. באים אליכם אורחים? נפלא. הכינו אותם מראש לקראת מה הם באים ושלבו אותם כשותפים מלאים להתרחשות ולא רק כצופים מן הצד. אתם מוזמנים לפנק את עצמכם ואת הילדים בהגדות חדשות לחג, מן השפע העצום שאנו מתברכים בו כל שנה. בין הניקיונות וגם אחריהם קבעו חברותות – אח גדול לומד עם צעיר ממנו ומתכוננים יחד לחג. לא לשכוח לנקות לפסח את ארגז התחפושות. יהיה לו שימוש חשוב בערב הזה.

 

אווירה וציפייה

 

חשוב ליצור בבית אווירה חיובית מכינה. זה יתבטא בשירים סביב שולחן המשפחה בשבתות שלפני, בסיפור לילדים לפני השנה, במוזיקה ששמים ברקע תוך כדי הניקיונות, ואפילו בהכנת לוח 'ספירת הגומר' בציפייה ללילה הגדול. ילדים קולטים ומפנימים היטב האם פסח בבית שלהם מְלוּוֶה בצלילי לחץ, כעס ועייפות או מתנגן בהתרגשות, שמחה וציפייה. דאגו לסידור ישיבה אופטימאלי, בו כולם רואים זה את זה ומרגישים קשורים. צרפו את השולחן הנוסף מהבוידעם כדי שנרגיש כמו בני מלכים ולא כמו סרדינים. מומלץ שעורך הסדר ישב במרכז השולחן, כשהוא נגיש לכולם, ולא בראשו של שולחן ארוך כשהוא מרוחק מן הקצה השני. הכינו לידו שקית עם פרסים קטנים/אגוזים/עדשים משוקולד כדי לצ'פר כל מי שאמר פירוש יפה או שאלה טובה. עריכת שולחן מושקעת ומיוחדת, כולל תפאורה ושלטים מסביב, מוסיפים מאוד. בכל אלו חשוב לשתף את הילדים, תוך שימת לב שכל אחד מארבעת הבנים מקבל את המקום שלו, ותורם את חלקו להתרחשות המשפחתית.

 

לא ינום ולא ישן

 

היעד: להישאר ערים וערניים עד סוף הסדר. האמצעי: ערב פסח, אחת בצהריים, כל המשפחה הולכת ל-י-ש-ו-ן! להשתיק טלפונים, לכבות סלולארי, ולהתמסר עם כל הלב לאגירת כוח ומרץ ללילה הגדול. מי שיצליח לסיים את הבישולים בערב שלפני  – אשריו (טיפ קטן לעקרות הבית החרוצות: חבל להשקיע אנרגיות וזמן בבישול קדחתני של חמש מנות עיקריות שיפארו את שולחן החג. עד שמגיעים ל'שולחן עורך' מספיקים להתמלא בכל-כך הרבה מצות, יין, כרפס וחסה שאין עוד הרבה מקום לדברים אחרים). לא כדאי להגיע לערב מורעבים. אכלו בצהריים קצת פירות, ירקות, עוף וכדו'. יש עניין לאכול מצה לתיאבון אך לא כדאי שקרקורי הקיבה יכתיבו את הקצב של הערב. הודיעו לכולם שייקח זמן עד שנגיע לאוכל. שלא יהיו לחוצים. לא התכנסנו כאן הלילה ל'ערב אכילה'.

 

הרגע הגדול הגיע

 

התאמצו להתחיל את הסדר כמה שיותר מהר. גם כך התפילה ארוכה מהרגיל ויש גם הלל. לא כדאי להתעכב בפטפוטים בבית הכנסת ולא להימרח בבית. יש משפחות שמעדיפות לבחור נושא אחד שיהיה הציר הסובב לתכני הערב (לדוגמא: עם ישראל שהלילה הזה הוא יום ההולדת שלו, אמונה והשגחה פרטית, הודאה והכרת הטוב, ניסים), ויש שמעדיפים להשאיר זאת פתוח. כדאי לגוון בדברים שנשלב בערב: רעיונות (קצרים!) רלוונטיים, סיפורים, חידות, הצגות, שירים (כמה שיותר), ולשים לב שכל אחד מן הילדים מקבל את המקום שלו, לשמוע ולהשמיע. הכלל המנחה של כל הערב הזה: חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. כל מה שמשרת את המטרה הזו, ועוזר לקרב אותה אל הלב שלנו – יתקבל בברכה.

 

מי שמעונין ברעיונות נוספים למשחקים, דיונים והפעלות – 

 

שאלות לדיון ושיח משפחתי על שולחן הסדר

 

יין מצה והגדה

חשוב להתאים את התכנים אל הנוכחים ולהתאמץ לשתף גם את הילד השקט ושאינו יודע לשאול שמאזין מן הצד בדממה.

דוגמאות:

 

– ליל הסדר –  איזה חלק בליל הסדר/בהגדה אתם הכי אוהבים? למה?

איזה חלק מההגדה אם לא היינו קוראים אותו, זו לא היתה בשבילך הגדה?

 

– "השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין" – מה ה'מִצְרַיִם' שלך? – כל אחד יאמר דבר אחד אליו הוא קצת משועבד והיה רוצה להשתחרר ממנו בשנה הקרובה (למשל: פייסבוק, סלולארי, העבודה, כסיסת ציפורניים, תשומת לב יתירה לְמַה שהסביבה חושבת עלי וכדו'). האם אתה מוכן שהמשפחה תתרום לך תשומת לב לשעבוד שלך? האם תהיה מוכן לקבל אותם כשליחים להיגאל? מאיזה שעבוד השתחררת השנה? יש לך איזה טיפ איך 'יוצאים ממצרים'?

 

– "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" – במה אתם מרגישים שונים הלילה מאיך שהייתם בערב הזה לפני שנה?
האם אתם אוהבים שינויים או מעדיפים דווקא את המוכר והישן? למה קשה להשתנות? מה יכול לעזור לנו לעשות את זה? כל אחד יאמר מה הוא מאחל לעצמו לשנה הבאה, ומה לכל המשפחה.

 

– "עבדים היינו לפרעה במצרים" – למה עם ישראל היה צריך להיוולד כְּעַם מתוך סבל נורא של שעבוד ארוך במצרים? מדוע חשוב כל-כך לזכור את מה שהיה שם? נסו להיזכר בחוויה לא נעימה או משבר שעבר עליכם באופן אישי, האם אתם יכולים למצוא דברים חיוביים שהפקתם ממנו? נסו לענות על אותה שאלה גם ביחס לעם ישראל ככלל.

 

– "כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו: פסח, מצה ומרור" –

מה מסמלים בעיניך שלושת הדברים הללו? במה הם באים לידי ביטוי בחיים הרגילים שלנו?

פסח – האם חווית שפסחו עלייך? ( באופן חיובי). איפה הרגשת שדוחפים אותך להיגאל?

מצה – מה לא החמצת השנה? מה מתוכי הצלחתי לְמַצוֹת השנה? האם הצלחתי להביא לעולם ממהותי הפנימית?

מרור – מה מהשנה "מריר" לי? האם ניתן להפוך מר למתוק? כשמצה ומרור מונחים לפנייך, על מה אתה חושב?

 

– ומה איתך? – מה היית עושה לו היית במקומם של המיילדות או במקומו של עמרם במצרים? האם היית מוכן לקפוץ לים כפי שעשה נחשון? בְּמַה היום אתה מוכן 'לקפוץ למים' ראשון? איך אתם מבינים את אותם ארבע חמישיות מעם ישראל שמתו במכת חושך כי לא רצו לצאת ממצרים? מה פשר העקשנות של פרעה לסרב לשלח את ישראל למרות כל המכות הניחתות עליו? האם אתם מכירים תופעות מהסוג הזה מהחיים היום?

 

– "כנגד ארבעה בנים דיברה התורה" – עם איזה בן את/ה הכי מזדהה? עִבְרוּ יחד על רשימת הבנים וחפשו נקודות טובות שאפשר לקחת לחיינו מכל אחד מהבנים. אם יש לכם הגדה עם ציורים – מה דעתכם על האופן בו ציירו את ארבעת הבנים? האם אתם מסכימים לדמות הסטריאוטיפית ש'הלבישו' על כל אחד מהם? האם יש עוד טיפוסים של בנים נוסף על הארבעה שהייתם מוסיפים? אם היית בן מההגדה – איזו שאלה היית אתה שואל על סיפור יציאת מצרים? ומשימה קטנה לאבא ואמא- כל הורה יאמר על כל אחד מבניו ובנותיו במה הוא רואה בו 'בן חכם'.

 

– "והיא שעמדה לאבותינו" – אם סבא וסבתא אתכם סביב השולחן בקשו מהם לספר את הסיפור האישי שלהם, הכי מפחיד, הכי מסוכן, שהכי ראו בו את יד ה', איך ניצלו מקרב/הפגזה/מלחמה/איך עלו לארץ.

מאבא ואמא בַּקְשוּ שיספרו על ליל הסדר אחד שלא ישכחו כל חייהם.

 

– "צא ולמד" – מה הלימוד הכי משמעותי שלמדתי השנה?

 

– "ולבן   הארמי ביקש לעקור את הכול" – מה עלול בימינו, בתוכנו, לעקור את הכול?

 

– "מלמד שהיו ישראל מצוינים שם" – כל אחד בוחר מישהו מן המסובים ואומר לכולם במה אותו אחד מצוין, בְּמַה ייחודו ואיכותו.

 

– "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה" – בעז"ה נזכה גם אנחנו לגאולה שלימה בקרוב. איזו זכות יש לעם ישראל בדורנו שבגללה ה' יגאלנו במהרה? כל אחד מהמסובים ינסה לומר לפחות דבר אחד.

 

– אפיקומן – איזה מתנה היית רוצה לבקש מההורים תמורת האפיקומן? ואיזו מאבינו שבשמים? מה היית רוצה לבקש מעצמך? חשוֹב איזה 'אפיקומן' אתה רוצה למצוא השנה?

לא אוכלים דבר אחרי האפיקומן כדי שטעמו יישאר. עם איזה 'טעם' אתה יוצא מליל הסדר?

 

– "שירה חדשה שבחו גאולים" – האם חוויתי השנה את טביעת אצבעו של הקב"ה בהשתלשלות העניינים?

 

– "אילו הוציאנו ממצרים ולא…דיינו" – איפה הכי קשה לך לעצור באמצע השיר? למה?

כל אחד יאמר שני דברים פרטיים שעליהם הוא מודה לה' ושמח, עוד אחד בו הוא מודה להורים או למישהו מהמסובים, ועוד דבר אחרון עליו הוא מודה, הקשור לעם ישראל.

 

חג חירות כשר ושמח!

 

דף סיכום להרצאה לקראת ליל הסדר. ליקט ממקורות שונים: הרב יוני לביא. 

 

 

רעיונות למשחקים והפעלות לשולחן הסדר

 

עניבת מצות

– "מלמד שהיו ישראל מצויינים שם" – סבב פרגונים. אפשר להתייחס לתכונות חיוביות של המשתתפים או לחלק שלהם בהצלחת הערב (ניקיונות, בישולים, טבילת כלים, עריכת שולחן, קניות וכדו'). כדי להבטיח שכולם יקבלו מילים טובות – כל אחד מקבל פתק שכתוב עליו : ל______ (לרשום את אחד השמות) עד היום לא אמרתי לך תודה ש…/ תודה לך שאתה תורם למשפחה_________.

פנטומימה – להציג מושג מההגדה (למשל: והיא שעמדה, חד גדיא) ללא מילים וכולם צריכים לנחש.

'איזו מכה!' – לחלק את הילדים לקבוצות וכל אחת צריכה להכין הצגה קצרה על אחת המכות. השאר צופים ושופטים ומחלקים פרסים להצגות מצטיינות – המכה המפחידה ביותר, מצחיקה, מגעילה (כך שכולם זוכים בפרס). כדאי להשתמש בחפצים להמחשה כעזר: קטשופ (דם), שמפו נגד כינים, כדורי צמר גפן (שחין), כדורי פינג פונג (ברד), תרסיס נגד ג'וקים (ארבה)…

סיפור אישי – כל אחד בוחר לעצמו דמות אחת מההגדה ומספר את סיפור יציאת מצרים מנקודת מבטה (לדוגמא: פרעה, כינה ממכת הכינים, אבן מהפירמידות, חרטום מצרי, ערב רב וכדו') – נסו להחיות את הדברים כמה שיותר ולהיות יצירתיים ומפתיעים…

– מידי פעם תנו לילדים "הפסקת התפרקות" שתאפשר להם לענות על הצורך בתנועה והפעלת הגוף. לא קל לשבת שעות שלימות על כיסא, בטח כשאתה עוד לא בן שמונה. זה יעזור להם לשמור על מיקוד ולהפחית את הקופצניות לאורך הסדר. אם אתם רואים ירידה ברמת הקשב תנו לכל הילדים משימה כמו: "עכשיו כולם יורדים מהכיסאות ומקפצים כמו צפרדעים", או "רוצו סביב השולחן כמו החיות הטורפות ממכת ערוב".

– ספרו חלק מסיפור ההגדה עם שגיאות ('למלך מצרים קראו אנטיוכוס') ותנו לילדים הקטנים לתקן אתכם.

– כששרים חד גדיא בקשו מהנוכחים להוסיף אפקטים קוליים מתאימים לחיות (ילדים מתים על זה, ולא תאמינו איך הגדולים נכנסים חזק לעניין)

– השתמשו בבננה להעמיד פנים שהטלפון מצלצל ופרעה על הקו. נהלו את השיחה או תנו לאחד המשתתפים לעשות את זה

– על הילדים הגדולים להכין מראש תשדירי חדשות על ההתרחשויות האחרונות במצרים. התשדיר יכלול דיווחים ופרשנויות וגם ראיונות עם חלק מהמשתתפים בתור פרעה, משה, הדוב ממכת הערוב וכדו'. המרואיינים יכולים לאלתר את הרעיונות בעצמם, או לחלק למשתתפים כרטיסיות שהוכנו מראש (לדוגמא: "אתה פרעה. כרגע התעוררת באמצע הלילה על ידי יועציך שדיווחו לך על כך שאין מי שתייה בכל מצרים, רק דם. כתב הרדיו רוצה לשמוע מה יש לך לומר לאומה המצרית ומה אתה מתכוון לעשות?").

– שקית הסיפורים – אספו אביזרים מהבית (מפתח, בובה של חייל, שעון וכדו') לתוך שקית אטומה. כל אחד בתורו עוצם עיניים ושולף מהשקית חפץ. עליו לספר את הסיפור שלו בהקשר ליציאת מצרים. זה דורש מעט יצירתיות אבל עשוי להצליח מאוד.

– מי או מה אני – כתבו על כרטיסים שמות אנשים או מושגים מסיפור החג. מכסים את עיניים של אחד המשתתפים במטפחת, מראים לכולם את הכרטיס, ויש לו חמש שאלות בלבד כדי לזהות מה רשום עליו. ניתן לענות על שאלותיו בכן/לא בלבד. מושגים לדוגמא: פרעה, אליהו הנביא, הבן החכם, מרור, חרוסת, חמץ, צפרדע וכדו'.

– משחק התאמה – הכינו זוגות תואמים של ביטויים הקשורים בפסח. למשל, "הִלל" על כרטיס אחד ו"כורך" על השני. "עשר" על אחד ו"מכות" על השני. המשיכו – ארבע/קושיות; מצה/שמורה; כוס/אליהו – עד שיהיו לכם מספיק כרטיסים כדי לדחוף מתחת לצלחת של כל אחד מהסועדים. בשלב כלשהו, הורו לכל האורחים להרים את הצלחות, לקרוא את הכרטיס ולנסות למצוא את בן הזוג שלהם.

 

נקודות חשובות לקראת ליל הסדר

 

קערת הסדר

חשיבות ההכנה הרוחנית לפני * בחירת נושא לסדר * היכרות עם ההגדה * "חלוקת עבודה" בין בני המשפחה בהכנת רעיונות, סיפורים והצגות * יצירת אווירה מתאימה * והעיקר לא לכעוס * הכנת האורחים * "דמי פסח" (אגוזים ופרסים) * חשיבות השאלות * סידור ישיבה נוח כשכולם שותפים ורואים זה את זה * עריכה מושקעת * לשתף את הילדים בהכנות * תפאורה מתאימה * שינויים ככל האפשר * בגד חדש * שינה בצהריים לפני * לא לבוא רעבים * לשיר כמה שיותר *  לשלב דיונים ומשחקים *

והכלל המרכזי: "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

דף סיכום להרצאה. רשם: הרב יוני לביא. הרעיונות לקוחים מאנשים ומקורות רבים ותודתנו נתונה להם.
תגובות והוספות יתקבלו בברכה: . 054-6702313 . לחומרי תוכן נוספים: milatova.org.il

 

עוד עם הרב יוני בנושא ליל הסדר:

אודיו: הורות והתבגרות: ליל הסדר – ענין של חינוך – ליל הסדר הוא כולו עניין של חינוך – "והגדת לבנך". מה אנחנו מצפים מילדינו בימי ההכנה המכריעים לקראת ליל הסדר? איך מבקשים עזרה מהילדים באופן שלא נגיע כולנו מותשים, מתוחים ועצבניים לליל הסדר? מה ראוי לעשות בליל הסדר עם הילדים?

וכאן הבן שואל – עידוד שאלות בשולחן החג כבסיס לפתיחות לחינוך ולימוד.

עושים סדר – טיפים להעשרת ליל הסדר ועידוד השתתפות פעילה של כל הנמצאים

פותחים שולחן – לקראת פסח – רעיונות חינוכיים לנושאים לדיון עם הילדים בליל הסדר

"כנגד ארבע בנות דיברה התורה…" – לא רק ארבעה בנים יש בפסח, גם בנות. וכל אחת מהן מתכוננת לחג בדרך שלה. קבלו הצצה קטנה אל ארבעת המופלאות וגם כמה נקודות למחשבה לקראת פסח המתקרב…

פסלים ממצרים העתיקה מסביב לשולחן ליל הסדר - המדריך לליל הסדר מוצלח

עושים סדר

פסלים ממצרים העתיקה מסביב לשולחן ליל הסדר - המדריך לליל הסדר מוצלח

כמות האנרגיה שאנחנו משקיעים בניקיונות לפסח היא עצומה. אך לפעמים זה גורם לנו להזניח את המצווה העיקרית והייחודית של ליל הסדר – "והגדת לבנך". הערב המיוחד הזה עלול להיות מעייף ומשעמם, עם ציפיה עצבנית להגיע כמה שיותר מהר ל'שולחן עורך' ומשם למיטה, והוא עשוי להיות לילה של חוויה משפחתית-חינוכית עצומה שתשאיר זיכרונות נעימים לזמן רב. כדי להפיק ממנו את המקסימום חשוב להתכונן לפני, ולהתנהל נכון תוך כדי.

כמה ימים לפני החג כדאי לכנס את כל בני המשפחה ולהטיל על כולם (כולל האורחים) להכין משהו לקראת האירוע. הצגה, חידה, סיפור, משחק, פירוש יפה על ההגדה. אפשר להשתמש בהגדות מבוארות ואם צריך הגדולים יעזרו לקטנים. חשוב מאוד לסיים את הניקיונות וההכנות מבעוד מעוד ולהשתדל לנוח בצהריים של ערב פסח. אומנם חשוב לאכול מצה לתיאבון אך מצד שני לא כדאי להגיע ללילה הזה מורעבים ולהיות חסרי סבלנות בגלל קרקורי הקיבה. במהלך הערב חלקו את קריאת ההגדה בין כולם, והוסיפו מידי פעם גיוון במשחקים, חידות ודיונים. הכינו מראש כמה פרסים קטנים (לא חייב להיות משהו יקר, תזכרו שעוד תצרכו לממן את האפיקומן…) כדי לחלק למי שעונה תשובות נכונות או הכין משהו יפה. חשוב להקפיד לשתף את כולם ולכל אחד לפנות ברמה שלו. אם נצליח להפוך את הערב מטקס טכני מַלְאֶה למשהו חוויתי, מובן, נוגע ולפעמים אפילו משעשע, הרושם שהוא ישאיר אחריו יהיה גדול ביותר.

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

 

עוד עם הרב יוני בנושא ליל הסדר:

המדריך המזורז לסדר פגז –  טיפים שיעשו לכם סדר בפסח הזה וישדרגו אותו לאירוע שלא תשכחו הרבה זמן / שאלות לדיון ושיח משפחתי / רעיונות למשחקים והפעלות לשולחן הסדר

וכאן הבן שואל – עידוד שאלות בשולחן החג כבסיס לפתיחות לחינוך ולימוד.

אודיו: הורות והתבגרות: ליל הסדר – ענין של חינוך – ליל הסדר הוא כולו עניין של חינוך – "והגדת לבנך". מה אנחנו מצפים מילדינו בימי ההכנה המכריעים לקראת ליל הסדר? איך מבקשים עזרה מהילדים באופן שלא נגיע כולנו מותשים, מתוחים ועצבניים לליל הסדר? מה ראוי לעשות בליל הסדר עם הילדים?

פותחים שולחן – לקראת פסח – רעיונות חינוכיים לנושאים לדיון עם הילדים בליל הסדר

"כנגד ארבע בנות דיברה התורה…" – לא רק ארבעה בנים יש בפסח, גם בנות. וכל אחת מהן מתכוננת לחג בדרך שלה. קבלו הצצה קטנה אל ארבעת המופלאות וגם כמה נקודות למחשבה לקראת פסח המתקרב…