כל הפוסטים מאת levavot

עד כמה לדאוג

 

שאלה: אנו מרגישה כי בני "חומק לי בין האצבעות". הוא תלמיד כיתה י"א ואני חוששת לעתיד ה'דתיות' שלו. הגורמים לחשש נובעים מצורת לבושו והופעתו החיצונית בכלל, סוג המוזיקה אותה הוא צורך באינטנסיביות רבה. אציין רק שהוא בסך הכול מתפלל יפה, מקפיד על ברכות ולומד מצוין. אך הוא כל כך שונה מציפיותינו, אנו מודאגים.

תשובה:

  1. אשרי אדם מפחד תמיד – דאגה הינה רגש חשוב ההופך אותנו לערניים כלפי המתרחש בסביבתנו, ופעילים בניסיון להבטיח הצלחה. לכן עצם רגש הדאגה אותו את חשה הינו חיובי ובריא.
  2. אל תירא עבדי יעקב – אך יש דאגה משתקת, ויש דאגה המובילה לאיבוד שיקול הדעת. אדם שדאגתו איננה מרוסנת ונשלטת עשוי להגיב בהתפרצות או בשיתוק העשויות אך להחריף את מצבו.
  3. בטח ה' ביעקב – הדאגה לעתידו של בנך עשויה להעביר לו מסר ברור שתוכנו: "אין לי בטחון בך, אינני סומכת עליך". כבדרך אגב (כאילו אין זאת עובדה חשובה כלל ועיקר) את מציינת שהוא מתפלל יפה ומברך וכו'. נראה כי דאגתך משבשת עליך את האפשרות לראות באופן מדויק את כל תכונותיו הטובות והבריאות של בנך.
  4. וזאת הברכה – הביטחון בבנך הוא סוג של ברכה. מחזקת ומכוונת. בנך שונה ממך אך נראה כי הוא ספג ממך את חוט השדרה היסודי של האמונה בתורה ובמצוות. תחושת האמון והביטחון שתשרי עליו, תוך שאת מסבירה לו את טיבה, משמעותה אתה בדרך הנכונה, שינויי הסגנון שלך אינם פוגמים בזהותך היסודית , 'חזק ואמץ'.

הרב רפי פוירשטיין, רב קהילה בהר נוף, ירושלים. חבר הנהלת רבני צהר

עוד עם הרב רפי פויירשטיין:

בן מתבודד ומסתגר – הבן מתנהג בצורה מוזרה- לפנות לפסיכולוג או לרב?

וידאו: בני ´עסוק´ יותר מידי – "בני עסוק כל היום במחשב". יש הורים שמנסים להגביל זמן מחשב לילדים, ויש שמעדיפים להתעלם. הרב רפי פוירשטיין מציע דרך שלישית.

בת מצווה – כיצד מתכוננים לבת מצווה? תוכנית לימוד, ועל צומת המעבר בחיי הבת

האינטרנט והחופש הגדול – הבת שלי מבלה שעות ליד האינטרנט. אני משערת שבחופש הגדול זה יהיה מהבוקר עד הערב. מה עושים מבלי להיגרר לעימותים אינסופיים?

החברים של הבן – בני בן ה – 12 מתרועע עם ילדים שאינם לרוחנו מבחינה דתית והתנהגותית, האם להפסיק חברות זאת, ואם כן, כיצד?

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה – על חינוך לבחירה בתקופת החופש הגדול

חינוך להתמודדות – האם חינוך להתמודדות איננו מחליש את הצעירים?

חינוך להתמודדות – חינוך מוגן או חינוך להתמודדות? לחסן ולהעצים את הילד או להמנע מלחשוף אותו לסיכונים? נשאלת השאלה במישורים שונים – לגבי חברים, בתי ספר, האווירה שבבית…

חלה הדרדרות דתית אצל בננו – התייחסות חיובית לבן שמפסיק לשמור מצוות, והתלבטות האם להוכיח ולהעיר לו

מה קורה בגיל ההתבגרות – תיאור התהליכים העוברים על מתבגרים והתמודדות ההורים איתם.

פסיכולוג או רב – הוא מתנהג בצורה מוזרה. האם ללכת לפסיכולוג ? איננו רוצים לפנות לאיש מקצוע (כגון פסיכולוג) אלא לרב, האם אנו צודקים בכך?

שאלות בוטות של בני נוער – על היחס לשאלות מתריסות בעניני אמונה

תיכון או אולפנה? – רשימת שיקולים בבחירת תיכון או אולפנה שיתאים לאופי של הבת

גבולות – כיצד מציבים גבולות בגיל ההתבגרות?

מי מפחד מהחופש הגדול?!

beach1

"גיל ההתבגרות הוא תקופה של שינויים מהירים", אומר פתגם ידוע, "מגיל 12 עד גיל 18, מזדקנים ההורים בעשרים שנה לפחות…". אם המשפט הזה עדיין משעשע אתכם, כנראה שלכם אין ילדים בגיל המדובר. עבור הורים רבים, התקופה הזו היא משהו שכדאי לעבור אותו כמה שיותר מהר ועִם כמה שפחות נזקים. הילד הקטן והמתוק שלהם, זה שתמיד ציית לכל פקודה ושש ללכת עם אבא לבית הכנסת, פתאום מגלה ניצני מרדנות. חוזר הביתה בשעות הקטנות של הלילה (ומתעורר בבוקר בהתאם), מוסיקה בקולי קולות נשמעת מחדרו (ולאו דווקא של אברהם פריד), הלימודים והמחויבות לבית לא בדיוק עומדים בראש מעייניו, וגם הבגדים והשער שלו/ה לא תואמים בדיוק את אופנת מאה-שערים. "איפה טעינו?", מייסרים ההורים את עצמם, "כשאנחנו היינו בגילו לא חלמנו אפילו להתנהג ככה!" ואולי הגרוע מכל – 'מה יאמרו הגויים?!' סליחה, השכנים (אם כי בעניין הזה, בדרך כלל אפשר להירגע. הבן של השכן לא בהכרח ירוק יותר).

ואם כל זה אינו מספיק, צרה חדשה מגיעה. החופש הגדול. 'אני לא מבין את הדבר הזה. רק בגלל שהמורים צריכים חופש כזה ארוך כולנו צריכים לסבול?!', יאמר הגבר בטרוניה. 'אני כבר יודעת מה יקרה. אחרי שבוע אחד תיגמר לו התעסוקה ואז הוא יתחיל לטפס על הקירות, לעלות על העצבים ולשגע את השכנים', תקונן אשתו.

אז קודם כל, בואו ונירגע. הזמן המיוחד של החופש טומן בחובו אתגר גדול, ואפשרות להגיע לדברים חשובים שלא ניתן להשיג בזמן אחר. לא אמרנו שזה קל. בבתים רבים הבן או הבת שעד היום שהו בבית זמן קצר ביום פתאום נמצאים מהבוקר עד הערב, והמציאות החדשה יוצרת בעיות ומתחים. אך מצד שני יש כאן פוטנציאל עצום ואם רק 'נעבוד' נכון נוכל להפיק ממנו המון. ניתן כמה נקודות לדוגמא.

"חנוך לנער"

מצוות החינוך שבמקור מוטלת על ההורים, במהלך רוב השנה מתבצעת בעיקר על ידי שליח – המוסד החינוכי. החופש הוא הזדמנות מצוינת לחזור למצב המקורי. עכשיו כשהבן או הבת נמצאים קרובים וזמינים כל כך זה הזמן לחנך! ובעניין הזה כל האמצעים כשרים. לפעמים לימוד משותף (כדאי לתת לנער/ה לבחור נושא/ספר הקרוב לליבו) הוא דרך טובה, שיכולה לתרום לחיזוק הקשר והשיח ביניכם. אך פעמים רבות דווקא 'החינוך העקיף', זה שבא על ידי שיחות סתמיות על הא ועל דא, פעילות משותפת ודוגמא אישית בהתייחסות לכל מיני תחומים ובעיות – יש לו היכולת להשפיע ולחלחל יותר מכל. חשוב גם לשים לב לשעות השינה של הנער, צורות הבילוי שלו והחברים איתם הוא מסתובב (גם אלו הוירטואליים…דרך אגב, האינטרנט שמותקן בביתכם – הוא תחת ביקורת וסינון?).

תכנון מראש

מכירים את התופעה שמגיעים לחופש עם הרבה רצונות ורעיונות נפלאים ואחרי כמה שבועות נחרדים לגלות שכמעט כלום לא יצאו אל הפועל והזמן זלג מבין האצבעות מבלי שהספקנו לבצע אפילו חלק מן התוכניות?! אחת הסיבות המרכזיות לכך היא החלופות הנוחות והקלות שיש בבית (טלוויזיה, אינטרנט וכדו') שבקלוּת עלולים להימשך אחריהם ולא לפנות להגשמת כל הרעיונות והתכנונים, שמטבע הדברים דורשים יותר מאמץ והשקעה. עצה שימושית היא שההורים יזמינו את בנם/בתם טרם תחילת החופש לישיבת חשיבה ועבודה משותפת. ישמעו בקשב את כל הרעיונות, הרצונות והתכנונים שיש לילד לגבי החופש, יחוו דעתם, יציעו עוד הצעות אם צריך, ויטכסו ביחד עצה מה הצעדים שיש לנקוט כדי "להוריד את הדברים אל המציאות" ולהגשים את הדברים בפועל.

מחויבות

חופש הוא זמן מצוין להתרגל למחויבות כלפי המשפחה ועבודות הבית. בני נוער רבים, בפרט כאלו הגרים בפנימייה, יכולים לבלות חודשים ארוכים מבלי שיצטרכו אפילו פעם אחת לנקות את הבית, לשטוף כלים, לתלות כביסה, לשמור על האח הקטן וכדומה. עכשיו זו ההזדמנות להתרגל לנשיאה בעול. חשוב לא להגזים ולא 'להנחית' יותר מדי דברים בבת אחת, אך צריך שהנער יתרגל לזה שבחיים יש לא רק זכויות אלא גם חובות. אינך יכול לגור בבית וליהנות מכל שירותיו, מבלי לתת משהו בתמורה.

דוגמא אישית

בכל השנה הילדים עוקבים אחרינו ההורים, ובחופש כאשר הם יותר בבית – במיוחד. וכאן יש מקום חשוב לדוגמא האישית. כאשר הבן רואה את אביו מתכנן את זמנו, הולך לתפילה במניין, קובע עיתים לתורה, בוחר בצורה ראויה את צורות הבילוי שלו, יש סיכוי שילך בעקבותיו. אך אם ההורה עצמו לא עושה את הדברים הללו, קשה לצפות וגם לא הוגן לדרוש מהילד שיעשה את זה בעצמו.

"קשר משפחתי"

החופש הוא הזדמנות מצוינת לחזק את הקשר המשפחתי. בין ההורים לילדים ובין הילדים עצמם. במשפחות רבות תקופת הלימודים היא זמן בו כל אחד 'חי לעצמו'. מלבד סעודות השבת אין כמעט הזדמנויות למפגש בין בני המשפחה, לשיחה ודיון משותפים ולצבירת חוויות מגבשות. הליכה לקניות ביחד, ביקורים משפחתיים וחברתיים, טיולים ואפילו ביצוע משותף של עבודות הבית הן הזדמנות מצוינת לחזק את הקשרים, דבר שייתן את פירותיו כל השנה.

ובכל זאת –  חופש…

וכמובן, לא שכחנו, חופש הוא גם זמן לבילויים ולמנוחה. אומנם לא טוב לאפשר לנער/ה לשבש את הסדרים לגמרי ולהפוך יום ללילה, אבל לא נורא אם הולכים לישון קצת יותר מאוחר וקמים קצת יותר מאוחר (אומנם ישנה מחלוקת ידועה בין ההורים לילדים מה ההגדרה של 'קצת', אבל עם מעט רצון טוב ניתן להגיע לעמק השווה). בין לבין, זוהי הזדמנות מצוינת לטייל, להתאוורר ולהקדיש יותר זמן לתחביבים. שאלו את ילדכם מה הוא אוהב לעשות, ונסו לעשות את זה יחד איתו. אם טיול נועז של שלושה ימים במצוקי נחל דרגות זה יותר מדי בשבילכם, גם ללכת למופע מוסיקלי ביחד, לשחות בים, לשחק כדורסל, או סתם לנגן בגיטרה על הדשא יכולים להיות הזדמנות מצוינת לחזק את הקשר ביניכם.

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

פרשת שלח לך

1. "ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי, והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה" (במדבר יד, כד)

 

שאלה לדיון: לחץ חברתי

בפרשתנו מסופר על כלב בן יפונה ויהושע בן נון שלא נכנעו ללחץ החברתי של המרגלים האחרים והביאו רוח אחרת אל בני ישראל. כיצד לדעתכם ניתן לעמוד מול הכוח האדיר של השפעה חברתית, במיוחד בגיל הנעורים? האם ככלל עדיף להיות "בזרם" או להיות עצמאי לגמרי?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

  • הרב אברהם בהר"ן, החברה והשפעתה עמ' 27:

לחברה ישנה השפעה אדירה על האדם, לטוב ולרע. האדם צריך להכיר בכך ולהשתדל בכל כוחו לנצל זאת אך ורק לקבלת השפעה חיובית.

אדם השואף לעלות בדרך השלמות האמתית, ולצעוד בעקבותיו של אבינו אברהם העברי, אשר זכה להיקרא כך משום שהיה לו העוז לעמוד לבדו מעבר אחד בעוד העולם כולו עומד מן העבר האחר, אדם כזה מן ההכרח שיהיה מודע לכוחות האדירים של החברה המאיימים להסיט אותו מדרכו זו.

עליו להבין על בוריה את התלות של נפש האדם בחברה. עליו להכיר את דרכי השפעתה, את אמצעי הנגד שהבורא העניק לאדם לשמור על עצמאותו, ואת התחבולות שניתן לנקוט בהן כדי לדחות ולהדוף את ההשפעה השלילית של החברה. עליו גם לדעת כיצד לנצל טבע זה של האדם להיות מושפע השפעה חיובית, לצורך יצירת ובניית אישיותו המקורית והעצמאית שהיא כולה חיובית.

זה מול זה ברא ה' את האדם. מול חולשתו של האדם נוכח כוח ההשפעה האדיר של החברה, קיימת באדם ישות ייחודית, המבדילה ומייחדת אותו מאחרים, והיוצרת תחושה ותודעה של בסיס מוצק ואיתן בתוכו פנימה. תוך הישענות על בסיס זה יוכל לעמוד מול ניסיון ההשפעה מן החוץ.

 

  • רמח"ל, מסילת ישרים בביאור מפסידי הזהירות:

במצב בו החברה לועגת למי שהולך בדרכי ה', יש להתאזר בגבורה ובאומץ רוח על מנת לעמוד כנגד החברה. על אדם הנמצא בסיטואציה כזו לחשוב כי אילו היו לועגים לו על מאמציו להרוויח כסף, היה בוודאי ממשיך להתאמץ ולא מתחשב בדעתם של הבריות. קל וחומר בנושא החיוני הזה, השייך לנשמת האדם ולעיקר חייו.

ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעיג עליו, לא ישית לבו אל הלעג ההוא, אדרבא, ילעג על מלעיגיו ויבזם. ויחשוב בדעתו, כי לו היה לו להרוויח ממון הרבה – ההיה מניח מה שהיה צריך לזה מפני חבריו שלא ילעגו? כל שכן שלא ירצה לאבד נשמתו מפני לעג! ועל דרך זה הזהירו זיכרונם לברכה (אבות ה, כ): הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים. ודוד אמר (תהילים קיט, מו) "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש", שאף על פי שרוב המלכים עסקם ודיבורם בדברי גדולות והנאות, ודוד, שהיה גם כן מלך, לכאורה תהיה לו לחרפה אם בהיותו בחברתם יהיה הוא מדבר בדברי מוסר ותורה, תחת ספרו מן הגדולות ומתענוגות בני אדם כמוהם – הנה לא היה חש לזה כלל, ולא היה לבו נפתה בהבלים האלה, אחרי שכבר השיג האמת, אלא מפרש ואומר "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש". וישעיה כמו כן אמר (ישעיה נ, ז): "על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש".

 

  • הראי"ה קוק, אורות הקודש ג, צז:

האדם צריך לדעת להשיב תשובה ברורה על שאלת ה"איכה". לא להתנכר לעצמיותו.

ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור…

חטא אדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואיבד את עצמו. לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת "איכה", מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחוויה לאל זר… וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל.

באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות והלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח. וכיון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה.

 

 

 

2. "טובה הארץ מאד מאד" (במדבר יד, ז)

 

שאלה לדיון: ראייה חיובית, אופטימיות

שנים עשר המרגלים הלכו לתור את אותה ארץ, אולם נתנו פרשנות שונה לחלוטין למראות שנגלו לפניהם. עשרה מהם הוציאו את דיבת הארץ ואמרו: ארץ אוכלת יושביה היא, ואילו כלב בן יפונה ויהושע בן נון התבוננו על הדברים באופטימיות ואמרו: טובה הארץ מאד מאד.

מדוע לדעתכם יש לנו לפעמים נטייה לפרש את המציאות באופן שלילי, לשפוט התנהגויות של אנשים אחרים בביקורתיות, לראות את הרע? כיצד ניתן לצבוע את המציאות בצבעים יפים יותר, להתאמן בראייה חיובית?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

  • צבי איל ואלי טייב, מי שטעם יין הונגרי, עמ' 20-27:

הדרך בה אנו מתבוננים על הזולת היא השתקפות של הדרך בה אנו מתבוננים על עצמנו. אם איננו רואים את הצד החיובי שבזולת, כנראה שגם על עצמנו איננו מביטים באופן חיובי. יש לחזק את האמון שלנו בעצמנו, ללמוד לקבל מחמאות ויחס חיובי כלפינו, וכך נצליח להשיב יחס חם לסובבים אותנו ולגלות בהם את הטוב.

 

כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם (ספר משלי). חכמתו של שלמה המלך בספר משלי מלמדת אותנו שכמו המים, שבהם משתקפים הפנים, כן בליבו של הזולת משתקף ליבנו. היחס שלנו לזולת הוא השתקפותו של יחסנו לעצמנו…

כמים הפנים לפנים – התחושות שמתגלות לנו כשאנו נמצאים בחברתם של אחרים, משקפות לנו את מה שאנו מרגישים באשר לעצמנו ולא תמיד מודעים לו.

כשקשה לנו להחמיא לעצמנו – קשה לנו לקבל מחמאות, ואף קשה לנו להחמיא לאחרים.

אלו הן שלוש "מראות" בתוך הנפש שלנו, שבהן משתקפות זו מול זו מערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם הזולת.

המראה הראשונה היא הדרך שבה אנו מתייחסים לעצמנו ומעריכים את מי שהננו.

המראה השנייה היא הכישרון שלנו לספוג את יחס הסביבה ולהפנימו, להוקיר יחס חיובי ואוהב ולקבל ביקורת בבגרות.

המראה השלישית היא יכולתנו להשיב יחס חם לסובבים אותנו, המידה שבה אנו מגלים כלפיהם חיבה ומעריכים אותם בגלוי.

שלוש המראות הן שלוש השתקפויות של כוח האהבה והאמון בנו…

חיזוק האמון בעצמנו צריך לחזק את אמוננו בסובבים אותנו, בקרובים וברחוקים.

 

  • ר' נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן רפב:

הדרך להגיע לראיה חיובית היא על ידי ברירת הטוב מן הרע והתמקדות בו. יש לחפש אחר הנקודה הטובה שיש בכל דבר ובכל אדם (גם אם היא קטנה וכמעט לא מורגשת), לבודד אותה מן הרע ולהתמקד בה. התנהלות כזו תביא בסופו של דבר גם לשיפור ממשי במציאות.

 

דע, כי צריך לדון כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה…

ועוד מעט ואין רשע – שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב, שיש בו עדיין, ששם אינו רשע, כי אף על פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצווה או דבר טוב מימיו, ועל ידי זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב, ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, על ידי זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב  בתשובה על ידי זה. וזהו: ועוד מעט ואין רשע – על ידי שמוצא בהרשע עוד מעט טוב, ששם אינו רשע, על ידי זה.

 

  • בעל הנתיבות שלום בשם הסבא מלכוביץ, נתיבות החינוך פד:

ראייה חיובית מתחילה באמונה כי כל יהודי הוא יהלום, אבן יקרה. לעיתים מכוסה הוא בבוץ, אולם הבוץ רק דבוק אליו מבחוץ, ובשום פנים לא חלק מהותי ממנו. אם רק נסיר את הבוץ, אורו יתחיל לנצנץ.

יהודי, אפילו נפל הרבה ממדרגתו ושקוע בטיט היון, אין להתייאש ממנו, שהרי הוא כמו אבן טובה ויהלום שנפל לבוץ, שצריך רק להרימו ולרחוץ אותו מהבוץ שנדבק בו, ומיד יתחיל אורו לנצנץ…

 

 

שאלה פותחת – דיון בסגנון קצת אחר…

"טובה הארץ מאד מאד" (במדבר יד, ז)

לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מקטרים על הארץ (חם בטבריה), על המדינה והשלטון (שמאלנים פה כולם), על החינוך (לא יודעים אפילו מה זה שמע ישראל, כל היום עם הסמארטפונים) ועוד.

אז בואו ננסה בלי ציניות:

מה בעצם טוב בארץ הזו? מדוע לא נחליף אותה בארץ אחרת?

מה טוב במדינה ובשלטון שלנו? (במערכת החינוך, המשפט ועוד)

מה אני הכי אוהב כאן, אשר בזכותו אשאר בארץ הזו ואבנה בה את ביתי בע"ה?

 

 

מעוניינים ברעיונות נוספים לשולחן השבת?

פותחים שולחן – לפרשת שלח

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת שלח

מבט קצר אל חופשת הקיץ

desert1

שוב חלפה לה שנה ואנו ההורים נקראים להתכונן לקראת חופשת הקיץ הממשמשת ובאה. אנו, שעסוקים כל העת בטיפול במשפחה ודאגות אחרות נמצאים בתחושת לחץ סמוי מפני הבאות. אין מדובר בחופשה קצרת מועד אלא בפרק זמן ארוך המכיל חלל זמן פנוי ומיגע מדי. פרק זמן המתאפיין בתחושת פורקן גדולה, חוסר מסגרת, פריצת גבולות והפיכת הסיכויים לסיכונים. כהורים, אם לא נדע להיערך לחופש הגדול נכון ולהכין את עצמנו ואת ילדינו לקראת בואו – אזי עלולים אנו להיכנס כלשונם של הורים רבים "לסיוט הבא".

במאמר זה ברצוני להתמקד בבני הנוער ובמיוחד באלו הנמצאים בשלבי המעברים להתחלות חדשות (כגון מעבר לחט"ב/ תיכון/ מסגרת חדשה) משום שכאן נצטרך משנה זהירות.

אין זה סוד שסדרי החיים משתנים בחופשה: זמן היקיצה, השינה ותרבות הבילוי. מפגשים חברתיים שבמהלך השנה לא באים לידי ביטוי – בחופשה הם מזומנים ומצויים יותר. הכרויות לא צפויות מן הרחוב, לא רק הרחוב היישובי המוכר אלא גם רחובות בערים הגדולות ובמרחב הציבורי הרחב. בחופש כל המדינה הופכת לרחוב שלם בו בני הנוער תרים בלחפש מה לעשות ואיך למלא את החלל החסר. כל תכנית אשר בוחרים המתבגרים אינה מכסה את כל שעות היום, דבר המצריך הערכות של ההורים להציע מגוון אפשרויות לתעסוקה עם מרווחי זמן קצרים שיהוו 'זמן פנוי' נטו.

בני הנוער הנמצאים בשלבי מעבר משמעותיים כמו מיסודי לתיכון בעצם נמצאים בפרק זמן רגיש במיוחד. מספר תחושות מלוות את בני הזמן הזה: לדוגמא, את בוגרי כיתות ח' מלווה תחושת עליונות כבוגרי בית הספר הנמצאים בשיא בגרותם ונכנסים לעולם המבוגרים האמיתי. מאחוריהם תקופה של שמונה שנות לימוד שהסתיימה לה. העבר חלף והעתיד לא נודע. תחושת עמימות ועליונות המדרבנת כניסה מהירה ככל האפשר לעולמם של המבוגרים עם כל המשתמע לטוב וחלילה להפך. מתוך מעקב על מספר מחזוריי תלמידים אוכל לומר שפרק זמן זה בעיקר עבור שכבות החטיבה והתיכון הצעירות הינו זמן רגיש ואולי אף דורש משנה זהירות.

נזקים לא מעטים הפוקדים את בני הנוער במהלך תקופת החופש מלווים לאחר מכן על ידי גורמי הטיפול בקהילה לאורכי זמן ממושכים. ולכן בכוונתי לעורר אותנו המבוגרים לקראת החופשה להתארגנות מוקדמת ומכינה.

הצעות להורים לקראת החופש:

  • בשלב ראשון אנו צריכים להתחיל כבר עתה להתכונן נפשית וארגונית לחופשת הקיץ קריא: בדיקה ותאום ציפיות עם בני הנוער – הידברות בנושא משום שנטיית הנוער היא ספונטנית באופייה ובלשונם " זורמים " לפי החברה, התנועה, וכל מה שזז… שוחחו על סדר יום, זמני יקיצה שינה, תפילות וכו'.
  • העלאת רעיונות לפעילות כבר מעתה על לוח שנה : פרטו את התכניות הוודאיות כמו עבודה, מחנה קיץ, סמינרים, חופשות משפחתיות וכו', ובמקביל את אלו הדורשות בדיקה למילוי החסר.
  • שריינו מקומות עבודה ותעסוקה לילדכם כבר עתה. אל תמתינו לרגע האחרון של סוף שנת הלימודים. צרו קשר כבר עתה עם כל אפשרות לתעסוקה – שכנים, מכרים, חברים וכו'.
  • אפשריות לתעסוקה אינן בהכרח עבודה בשכר. חישבו גם על התנדבויות שימלאו את הזמן הרב של ילדכם.
  • נצלו את החופשה המשפחתית להידוק הקשר עם הילדים במיוחד באמצעות פעילויות שיש בהם משימות צוות, מחנאות, ואתגרים המאפשרים מפגש עם הכוחות הצעירים שבכם. הדבר יתרום להדברות ולשבירת מחיצות אם ישנם כאלה.

שווה להכיר – טרמינולוגיה למושגי ומצבי סיכון

"חוף דוגית" – אינו בהכרח כפר נופש פסטורלי לדייגים שוחרי הספורט, אלא חוף לצעירים וצעירות בעיקר מהציבור הדתי (ובתוספת מבקרים ערבים) הבאים לחפש בנות, סמים ואלכוהול.

"בית ריק בשבת או בכלל " – הוא מתכון להפקרות באישור ההורים.

פסטיבלים – אירועים מועדים לפורענות, שווה לבדוק היכן, סגנון הפסטיבל, מי ומי ההולכים.

ככרות העיר – ככר ציון, החתולות, ככר האמריקאים, פאבים ומועדונים – ריכוז גדול של סכנות לנער/ה המתבגרים בכלל ובחופשת הקיץ בפרט.

טיולים – תכנון טיול מקדים ומקום המצאות,חברים נלווים, מזג אוויר,ואפשרויות ליצירת קשר זמין עשויים להפחית מצבי סיכון ופגיעה במטיילים.

מחשב – גולם אמיתי שעלול לקום על יוצרו, ולהפוך את המתבגר לאדם בודד, גם אם הוא בחברת מיליוני חברים ווירטואלים.

לסיכום – מומלץ מאד להתארגן נכון,לתאם ציפיות, וליצור לוח זמנים צפוף כמה שיותר לילדים.

נתפלל ונקווה כולנו לתקופה רגועה ומועילה.

אבי רומנו, מנהל היחידה לקידום נוער מועצה מקומית אפרת

איש בהודו עם חליל וכוברה

הילדים נוסעים להודו

איש בהודו עם חליל וכוברה

הקדמה

 

לא מעט מבנינו ובנותינו נוסעים לטיולים ארוכים במזרח או בדרום אמריקה. טיולים אלו מאתגרים את הקשר המשפחתי ומעלים בפני ההורים שאלות רבות. יצא לי לנסוע פעמיים להודו ולהכיר מקרוב את חווית המטיילים הישראלים. בשורות הבאות אנסה לתאר את התופעה ולהציע דרכי התמודדות. הנחת היסוד של המאמר היא "עִמו אנוכי בצרה". בכל מקום בו הילד נמצא אנחנו כהורים צריכים להיות איתו.

מדוע הילדים רוצים לנסוע

 

רבים מבני הנוער משתעשעים ברעיון הנסיעה וזאת מסיבות שונות. הנתיב בו הולך הצעיר בארץ תובעני וסגור. עם סיום התיכון, הוא משרת בצבא או בשירות הלאומי. ובעצם אין לו מקום או זמן לבדוק מחדש את העולם הרוחני שהונחל לו על ידי הוריו ומחנכיו. לשם כך נוטלים חלק מן הצעירים פסק זמן של טיול בחו"ל. הטיול משרת מטרות רבות ולעיתים סותרות.

א. להכיר עולם: יש לצעיר הרגשה כי העולם אותו הוא מכיר מוגבל וסגור. לשם כך ברצונו להכיר את "העולם הגדול". אמנם גם הכרה זו מוגבלת למדי, הרי התרמילאים הולכים במסלולים קבועים ולכן נפגשים רק עם תופעות מסוימות!

ב. להכיר תרבויות חדשות: בכל מקום יש תרבות שונה. יש שמעוניינים להכיר מקרוב תרבויות המאתגרות את התרבות שבה הם גדלו. העמדת שתי תרבויות זו בצד זו מאירה את שתיהן באור חדש.

ג. להכיר את עצמי: הטיול והבדידות שבו מאפשרים למטייל לפגוש את עצמו בהקשרים שונים ממה שהוא רגיל. הקשרים אלו מאפשרים לו להבין את עצמו בדרכים שונות ממה שהוא הורגל בהן.

ד. ניסויים בקשרים חברתיים חדשים: חבורות המטיילים נוטות להיפרד ולהיקשר מחדש. וכך עושים הצעירים ניסויים בקשרים חדשים ובאופנים שונים של קשר.

ה. להתנסות בחוויות חדשות: הטיול מאפשר לתרמילאים לפגוש חוויות מסוגים חדשים. מסמים ועד יוגה וסדנאות שתיקה במקדשים שונים.

המטייל הדתי מוּנע בנוסף לכך ממניעים אחרים:

א. החיים בתוך מסגרת דתית דורשים התנהגות מסוימת. ההלכה מתייחסת לכל תחומי החיים. לא פעם מרגיש הצעיר הדתי כי יש עיניים העוקבות אחריו כל הזמן. הנסיעה לטיול משחררת אותו מחלק מהעיניים הללו.

ב. במיוחד בהודו יש ניחוח דתי. לעיתים דווקא המקום הדתי שבה מאפשר לצעיר הדתי לבדוק את מקומו הדתי ביחס אליה.

ג. המפגש עם העצמי חשוב לצעיר הדתי מאוד. הוא שואל את עצמו עד כמה אני תוצר של חינוך ועד כמה אני מה שאני.

את הסיפורים על המסע שומעים הצעירים מחבריהם שנסעו כבר. המטיילים חוזרים ארצה ואוהבים לספר על חוויותיהם. ממרחק נראים הדברים מרשימים יותר מאשר מקרוב. וכך הסיפורים על החוויות השונות עוברים מפה לאוזן בין דורות המטיילים וסיפורים אלו מזינים את הרצון לצאת לטיול.

בעידן האינטרנט ניתן לקרוא יומני מסע למיניהם ולהתחבר לרוח האופפת אותם. אמנם יומנים אלו נכתבים מנקודות מבט מגוונות. אך ניתן לראות בהם דוגמאות לסיפורי החבר'ה.

המטייל הדתי אינו שונה בהרבה מהמטייל שאינו דתי. לא פעם יצא לי לפגוש בהודו אנשים שרק דרך שפתם יכולתי לזהות אם הם בוגרי החינוך הדתי או לא. כיוון שלעיתים המטייל מטשטש את זהותו הדתית. גם אם הוא אינו מטשטש אותה, ההקשר של הטיול מוציא אותו מההקשרים של הארץ. הטיול פותח פתח להתנסויות חדשות. המסגרת החברתית הקיימת בארץ נחלשת והמטייל פתוח לקשרים ולהקשרים חדשים.

תגובת ההורים בשלב ההתלבטות

 

הרצון לצאת לטיול יוצר חרדה אצל כל ההורים. כולנו שמענו סיפורים רבים וקשים על מטיילים שנעלמו או נפצעו, על מטיילים שהתמכרו לסמים או השתבשה עליהם דעתם. קשה להורים גם המחשבה שהבן נמצא במקום שאין להם קשר איתו.

להורים דתיים יש חרדות נוספות על החרדות של כל הורה. היוֹת הבן ויותר מכך הבת כל כך רחוקים מכל המסגרות המוכרות מוסיף על חרדות ההורים. יש חשש מבוסס שתוך כדי הטיול הם יבדקו מחדש את העקרונות שעליהם הם גדלו ואולי יחליטו לשנות דברים מסוימים.

לדעתי על ההורים להגיב באופן מתון. התנגדות חריפה ובוטה עלולה להביא לנתק בין הבן להוריו. נתק כזה רק מחמיר את הסיכונים ועלול לדחוף אותו להרחיק לכת. מצד שני מותר להורים להביע את חששותיהם ולשתף בהם את הבן. הבן ישקול את הדברים ויחליט על דרכו. שיחות פתוחות בין הבן להוריו מאפשרות להורים להיות איתו בכל הדרך המפותלת. שיחה פתוחה מאפשרת לבן גם להשתעשע ברעיון ובסוף לוותר עליו.

יצא לי לשוחח לא מעט עם תלמידים שחלמו על נסיעה למזרח. כיוון שהייתי שם תיארתי להם את המסע מכל ההיבטים שאני רואה אותם – היפים והמאתגרים וכן את החלקים הקשים והמסוכנים. היו כאלה שלאחר שיחה (שבה כיבדתי מאוד את רצונם לנסוע), הם החליטו שלא לנסוע. דומני שבמצב כזה התנגדות גורפת עלולה לגרום דווקא את ההיפך ולהפוך את הנסיעה לעץ שאי אפשר לרדת ממנו.

כדאי שההורים יגלו הבנה גם למניעי הטיול. הטענה "את שביל ישראל כבר עשית?" איננה משמעותית לבן. הוא נמצא במקום אחר והוא מחפש דברים אחרים. כדאי להבין את מניעיו, אם כי ניתן בהחלט להסתייג מהם. יש רבים שהטיול קשה להם והם מקצרים אותו וחוזרים הביתה. אם היציאה היתה בעימות עם ההורים יתכן שהם יישארו רק כדי לא להודות בטעות. אם היציאה היתה מתוך הסכמה וברכה, שיבה מוקדמת תהיה נוחה ושמחה.

שלב ההכנות למסע

 

בשלב זה יש הרבה ציפייה והרבה חשש אצל המתבגר. כהורים טוב להיות איתו בכל התהליך.

לדעתי כדאי שההורים יהיו מעורבים בחשיבה על הטיול. יקראו חומר בעניין ויכירו מקרוב את המסלולים והאתרים שאליהם נוסע הבן. כדאי להם לקרוא או לשמוע סיפורים של מטיילים אחרים כדי להתקרב למוטיבציות של הבן.

עליהם להבין את חששותיו ולהכיל גם את הרצון שלו להתרחק ולהתנסות בדברים חדשים. אנו יכולים לקנות לו אביזרים שהוא יהיה מעוניין בהם ובכך לחזק את הקשר בינו לבינינו. בשלב זה כדאי גם לתכנן את ערוצי הקשר. האם יהיה עם הילד טלפון נייד רגיל הקולט רק במקומות שיש בהם רשת סלולארית, או טלפון לוויני הקולט בכל מקום. לתרגל דיבור בסקייפ או בטכניקות אחרות. ולקבוע תדירות של שיחות המתאימה גם לבן וגם להורים. כדאי גם לפתוח אתר פייסבוק, או אתר שיתוף תמונות אחרים, כדי שהבן יוכל ביתר קלות להעביר תמונות שהוא מצלם לפייסבוק שלו ומשם יוכלו ההורים לצפות בהם. חשוב שלאורך כל המסע יהיה ערוץ תקשורת חם והדוק בין הבן להוריו. כך יוכלו ההורים ללוות את כל שלבי הטיול ולהיות שם כאשר הבן יהיה זקוק להם.

כדאי להכיר גם את שותפיו למסע ואולי אף להכיר את הוריהם כדי שתוכלו להיוועץ ולתקשר יחד עם הבנים. רצוי שלא למתוח ביקורת על השותפים למסע, כי כך תוכלו להבין טוב יותר מה עובר על הבן.

בזמן המסע

 

כאשר הבן יוצא לטיול, חשוב שהוא יצא עם ברכת הוריו. לתאם איתו דרכי תקשורת קבועות הן בטלפון והן באינטרנט או בסקייפ, ודרכי העברת תמונות. זה משאיר את ההורים בתמונה לאורך כל המסלול. גם אם הוא נקלע למצוקה גופנית או נפשית, הקשר עם ההורים יכול להביא לו ולהורים ברכה מרובה.

תוך כדי הטיול כדאי לשמור על קשר הדוק ומתעניין. לא קשר שבודק את הבן או הבת. לא קשר שמחפש אותם בפינה. אלא קשר שבו יש להורים מה ללמוד מן הילדים. ולילדים יש בו מה ללמוד מן ההורים.

לא מעט הורים נוסעים בחופשה שלהם לבקר את הילד במקומות בהם הוא מסתובב. לרוב, ביקורים כאלה פוריים לשני הצדדים. ההורים מבינים מה מושך ומסעיר את הבן, והבן זוכה לביקור שיכול להיות מאוד משמעותי עבורו. הייתי שותף במנאלי לפגישה כזו בין זוג הורים לחבורת מטיילים שהבת הייתה חלק מהם. הפגישה וההבנה שההורים גילו לטיול בנתה נדבך נוסף בקשר בין ההורים לילד.

החזרה הביתה

 

החזרה מן המסע קשה מאוד למטייל. החיים במסע יש בהם התרגשות יום-יומית. יש בהם פתיחות וקשב שאינם מצויים בחיים הרגילים. השעון מתנהל אחרת. לכן יש תמיד משבר בחזרה ארצה. על ההורים ללוות את הבן בתוך המשבר הזה. לא כדאי ללחוץ עליו למצוא מיד עבודה או מסגרת לימודים. לעיתים הוא בכלל לא שם. הוא מחפש עוד את חבריו מהודו כדי להמשיך איתם משהו מן המסע. זה לא תמיד הולך. יום אחד פגשתי במרכז ירושלים צעיר שהכרתי בהודו. הזמנתי אותו לכוס קפה. תוך כדי שתייה הרגשנו שנינו שמה שהיה שם לא יכול לחזור בבית קפה בירושלים.

לעיתים הילד גם שינה את עולמו הדתי. שינוי זה לעיתים הוא מבלבל את הילד ואת הוריו. יש דברים שנראים סותרים זה את זה. הילד יכול גם להתפלל בדבקות רבה ובו זמנית לא להקפיד על הלכות אחרות.

הראש שלו נראה לעיתים כמצוי בשני מקומות בו זמנית, כאן ושם, וזה קשה מאוד ומבלבל מאוד.

בתקופה זו חשובה מאוד התמיכה הלא-שיפוטית של ההורים. "אתה הבן שלנו בכל מה שאתה עובר".

סיכום

 

חווית המסע היא חווית התבגרות. הדרך בה מלווים ההורים את בנם יכולה להניח דפוסים לדרך בה יתנהלו היחסים בין הילד המבוגר להוריו המבוגרים. דרך של ליווי/קִרבה/קבלה/ושיתוף יכולה לפתוח ערוצים יפים של תקשורת בין הילד המבוגר להוריו.

לעומת זאת, מאבק חריף/התנכרות/כעס/והסתרה יכולים להגביה חומות בין הילד להוריו. הוא אולי יקפיד בכבודם אבל מאחורי גבם הוא יחיה במציאות אחרת לגמרי.

האתגר הוא קשה, מסובך ומורכב. אבל אם נעבור אותו בהצלחה אולי ניצור מערכת יחסים חדשה של הורים בוגרים וילד בוגר שיש ביניהם הרבה הערכה והקשבה והרבה למידה הדדית.

הרב דורי (אביגדור) הנמן, מחנך

פרשת בהעלותך

1. "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל… ונשאו אתך במשא העם" (במדבר יא, טז-יז)

 

שאלה לדיון: מנהיגות

מיהו לדעתכם אדם הראוי למנהיגות? אלו תכונות צריכות להיות באישיותו של המנהיג? באיזה אופן תהיה השפעתו של המנהיג גדולה יותר על העם – מתוך קרבה או מתוך ריחוק (דיסטנס)?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

  • הראי"ה קוק, אורות הקודש ג, קנז:

אדם המתעלה מבחינה רוחנית ומרגיש את הצרכים של הציבור בתוך עומק רצונו עד שהציבור ממש חי בתוכו, מתאים להיות מנהיג ציבורי אידיאלי.

כל מה שהאדם מתעלה יותר בצורתו הרוחנית, מרגיש הוא יותר את הערך של הרבים, הציבור מתחיל להיות חי בתוכיותו, בלבבו ועומק רצונו הוא מרגיש את הצרכים הרבים של הציבור, את גודל הערך של החיים, המפעמים בכללות הציבור, והוא עומד כולו לעיני רוחו כדמות חטיבה אחת. הוא מרגיש את המציאות הממשית של הציבור, ומתמלא אליו אהבה וכבוד אין קץ. אז הרי הוא מתעלה להיות מנהיג ציבורי אידיאלי, מחשבותיו מתקדשות בקדושת הרבים, ומוסרו מתעלה להיות צדיק לרבים, ואור נשמתו מתחילה להאיר בקדושת אורו של משיח.

 

  • מתוך "רוח המפקד", חגית ששר, על דגן ורטמן הי"ד:

דגן ורטמן הי"ד, מפקד פלוגה בגולני, דאג באופן ממשי לפקודיו. הוא העביר אלפי שקלים מחשבונו הפרטי לחשבונם של חיילים מעוטי יכולת, לקח חסות על חיילים בודדים ודאג למלא מקררים ריקים בבתים של חיילים בהם ביקר.

חיים ציון לוי הופתע כשלסניף הבנק שבו עבד נכנס חבר ילדות, דגן ורטמן. ורטמן ניגש אליו ובפיו בקשה: להעביר מחשבונו 10,000 שקלים לחשבון אחר. הוא לא פירט מה יעד ההעברה ומה מטרתה.

מפעם לפעם שב ורטמן והופיע בבנק, וביקש להעביר סכומים של אלפי שקלים לחשבונות שונים. בסופו של דבר הבין לוי מה קורה כאן. ורטמן, מפקד פלוגה בגולני, תומך בכמה מחייליו שמשפחותיהם נקלעו לקשיים. "כשהייתי אומר לו 'יישר כח', היה מצטנף לתוך עצמו, מסתכל לצדדים שמא מישהו שומע ואומר 'אה, שטויות'. פעם אחת הוא גם הוסיף בשקט: 'מה יש לי לעשות עם משכורת כל כך גבוהה?'."

ורטמן התבלט גם בדאגה אבהית לחייליו. "היה לו חשוב שישרתו אצלו כמה שיותר חיילים בודדים", מספר דורון אלוני, אחד המפקדים בפלוגה, "חיילים בודדים הם לא רק חבר'ה נחמדים שצריך ללטף להם את הראש. זו השקעה אינסופית מכל הבחינות. אבל דגן האמין בטוטאליות כמ"פ, מה שאומר שמבחינתו 90 החיילים ו-15 המפקדים בפלוגה הם תחת אחריותו לכל דבר ועניין."

בימי ששי, לאחר שהחיילים יצאו סוף סוף הביתה, ורטמן התחיל לדאוג גם לבעיות הביתיות שלהם. "הוא היה מטייל בארץ בין חיילים עם בעיות ת"ש, ודואג שלא יחסר כלום כשהם מגיעים הביתה. הוא טיפל בדברים האלה בעצמו, מקרר, מדיח, מקרוגל, אוכל וכן הלאה, לכל חייל שזקוק."

לירון דמארי היה סגנו של ורטמן עד שיצא לחופשת לימודים, חודשיים לפני שנהרג. הוא לא ידע על העברות הכספים לחשבונות הבנק של החיילים, אבל את ביקורי הבית הוא הכיר היטב. "זה לא משהו סביר בין מ"פ לחיילים, אבל דגן הקפיד על זה. הוא היה נכנס לבית של חייל, פותח את המקרר, רואה שהמדפים ריקים, יוצא לעשות קניות, חוזר וממלא את המקרר – ורק אחר כך היה ממשיך בביקור."

 

  • הראי"ה קוק, עין איה ברכות א, פרק ה, לג:

חנה ביקשה מה' "זרע אנשים" וחז"ל הסבירו "זרע שמובלע בין אנשים", משום שעל מנת להשפיע על הדור צריך המנהיג להיות קרוב לבני דורו. כך דבריו ופעולותיו ייכנסו באופן טבעי ללב העם.

להשפיע על הדור מוכרח שיהיה המשפיע קרוב בדעתו אל הדור, באופן שיהיה ראוי להשפעה, על כן ויתרה החסידה (חנה) על שלימות עצמו (של שמואל) וביקשה שיהיה מובלע בין אנשי הדור היינו באופן שיהיה ראוי שיקבלו הנהגה ממנו. על כן פירש רב דימי שיהיו תכונותיו הגופניות ממוצעות, שלא יהיה נוטה לאיזה צד. כי בזה האופן תהיה פעולתו פעולה שלמה על העם ותיכנס בהם באופן טבעי שהיא דבר המתקיים לעד. כי אם יהיה בכללו נעלה מכל דורו באופן מופלג עד שלא יאתה כלל שיקבלו הנהגה ממנו, לא תבוא טובת הכלל מזה, גם אם יהיה נוטה לאיזה קצה אפשר שיפעל על איזה אנשים מיוחדים קרובים לתכונותיו, על כן יהיה ממוצע שיפעול על הכלל כולו.

 

 

 

 

2. "על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו" (במדבר ט, יח)

 

שאלה לדיון: הליכה לצדיק ושאלת רב

מה דעתכם על הליכה לצדיק? באילו עניינים רצוי לפנות לרב? האם אמונת חכמים מגבילה את העצמאות המחשבתית?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

  • רמח"ל, מסילת ישרים בחלקי הזהירות:

הצדיק דומה למי שהתהלך במבוך ובמאמצים גדולים הצליח למצוא את הדרך לבמה הגבוהה שבמרכז המבוך. כעת הוא יכול לעמוד מלמעלה ולהדריך את המהלכים במבוך מהי הדרך הנכונה להגיע אל התכלית.

אך אותם שכבר יצאו מן המאסר הזה, הם רואים האמת לאמיתו ויכולים לייעץ לשאר בני אדם עליו. הא ל מה זה דומה? לגן המבוכה – הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים – שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה – מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמתי או בכוזב, כי כולם שווים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין, שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית – שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יכול להזהיר את ההולכים בם לומר: זה הדרך לכו בו! והנה מי שירצה להאמין לו יגיע למקום המיועד, ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו – ודאי שיישאר אובד ולא יגיע אליו.

 

ישנה חשיבות רבה להסתופפות בצילו של הצדיק. כשלומדים תורה מפי הצדיק זהו ודאי דבר גדול, אולם אף כאשר רק רואים אותו זוכים לגדולה. הגדולה הנובעת מראיית הצדיק באה לידי ביטוי בשני עניינים: השפלות (שהיא מידה עליונה מאד כמו שמצאנו אצל הקב"ה), והתנוצצות המוח (הצדיק הוא בבחינת "מוח הכולל", ובראייתו הוא גורם להתנוצצות המוח שנמצא אצל כל אחד רק בפוטנציאל).

דע, שלראות את עצמו עם הצדיק האמת הוא גם כן דבר גדול מאד. בודאי כשזוכין לשמוע מפיו תורה, הוא מעלה יתרה, אבל גם כשאין שומעין תורה, הראיה לבד, שזוכין לראות את עצמו עם הצדיק, הוא גם כן טוב מאד. כי על ידי שרואין את עצמו עם הצדיק, על ידי זה מקבלין גדולה. ועיקר הגדולה היא שפלות, כמו שמצינו אצל השם יתברך: 'כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצא ענוותנותו' (מגילה לא, ע"א)…

ויש מוח כללי ויש מוחין פרטים, וכל המוחין הפרטים הם מקבלין ממוח הכולל, שהוא חכם הדור. וזהו מעלת הזוכה לראות את עצמו עם הצדיק האמת, שהוא חכם הדור, בחינת חכם הכולל כנ"ל. כי על ידי שזה החכם הכולל רואה אותו ומסתכל בו, על ידי זה מתנוצץ מוחו, ועל ידי שמתנוצץ מוחו, על ידי זה מקבל גדולה, כי עיקר הגדולה הוא על ידי התנוצצות המוח כנ"ל… כי כל אחד ואחד יש לו איזה מוח ודעת לפי מדרגתו. אבל המוח והדעת של כל אחד ואחד הוא מונח בקטנות, ואינו מתנוצץ, ועל ידי שמסתכל בו חכם הדור, שהוא מוח הכולל, על ידי זה מתנוצץ מוחו של כל אחד ואחד כפי מדרגת מוחו וכו'.

 

  • לבקר בהיכלו, שערים לדמותו של הרב בן ציון חיים פריימן זצ"ל, עמ' 272:

טוב ללכת לצדיק לבקש ברכה, אולם ישנו צינור ישיר לקב"ה, והוא התפילה.

סיפר אחיו ר' שוקי פריימן:

פעמים הייתי שח לאחי כי מבקש אני ללכת לרב'ה בעניין מסוים. זוכר אני כיצד היה אומר לי:

"אם אתה הולך לרב'ה לשאול שאלה, דע לך שעליך לעשות אחר כך מה שיאמר לך… ואם הולך אתה לקבל ברכה מפיו, טוב הדבר, אולם דע לך כי יש צינור ישיר לקדוש ברוך הוא, והוא התפילה". באומרו כן היה משרטט באוויר מעין צינור הנמשך כלפי מעלה. "תתפלל בכותל, בבית הכנסת, בכל מקום", היה מוסיף ואומר.

עד היום, מפעם לפעם, כשנקלע אני לאיזה קושי, עולה לפניי דמותו של אחי ר' בן ציון כשהוא מצייר בידו את הצינור הזה, העולה ישירות לשמים…

לילה אחד, אחרי פטירתו, ראיתי בחלומי את אחי עומד בכותל ומשרטט לי בידו את הצינור הזה. בבוקר הרגשתי כי עליי להתפלל היום באופן מיוחד. בדרכי לעבודה עצרתי בקבר רחל ועמדתי בתפילה.

 

 

 

שאלה פותחת: הזדמנות שנייה

בפרשתנו מופיעה האפשרות לעשות פסח שני.

נסו להיזכר במקרה בו ביקשתם הזדמנות שנייה ולא נענו לבקשתכם, ובמקרה בו הסכימו להעניק לכם הזדמנות נוספת.

מה הרגשתם בכל אחד מן המקרים? אילו השפעות היו לכך על המשך הדרך?

 

 

מעוניינים ברעיונות נוספים לשולחן השבת?

פותחים שולחן – לפרשת בהעלותך

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת בהעלותך

 

 

הורות והתבגרות: תחושת כישלון ואכזבה אישית של מתבגרים

פגיעה מינית בקרב בני נוער

להאזנה להקלטת התוכנית:

.
.
2 חילי טרופר
חילי טרופר, איש חינוך וחברה, מנהל אגף החינוך, רווחה ותרבות בירוחם
 

עוד עם חילי טרופר בלב אבות:

אין סימטריה – מתוך "מקום בעולם" / חילי טרופר, עמ' 73-78, .

חרדת בחינות - בלאק אאוט

חרדת בחינות

קריקטורה של ילדה עם חרדת בחינות - בלאק אאוט

שאלה: הבן שלי – בן 14 – מבריק, אך נתקף בחרדת בחינות קשה – פשוט "בלק אאוט" – ותמיד נכשל. כיצד ניתן להתגבר על בעיה זו?

תשובה:

תופעת חרדת הבחינות מוכרת לרבים. יש לדעת כי כדי להצליח במשימה, דרושה מידת מה של חרדה, אחרת נהיה אדישים ולא נשתדל להצליח. עם זאת חרדה רבה מידי, משבשת את התפקוד עד מקרה קיצוני כמו שתיארת. החרדה נובעת מכך שהאדם נותן משמעות רבה לתוצאות תפקודו ב"מבחן". בהרגשתו הוא נבחן על כלל תפקודו ואישיותו ולא רק על המבחן הספציפי.

לעיתים החרדה מתחילה לפני זמן המבחן עצמו, לילה קודם, באותו בוקר, סמוך למבחן או בזמן המבחן עצמו.

יכולים להיות ביטויים שונים לחרדה. יש מי שיפתח תגובות סומטיות או גופניות, כהזעת יתר, בחילה, שלשול, כאב בטן וכדו'. לעומתו, יהיה מי שירגיש שאינו יכול להתרכז, שאינו זוכר כלום, שאיננו מבין את השאלה וכדו'. אחר פשוט יבכה מרוב לחץ או יפחד נורא, בזמן שאדם אחר ידמיין את תוצאות "כשלונו" ועוד. כפי שאנו רואים יש סגנונות תגובה שונים.

פרופ' מולי להד קרא ל-6 הסגנונות הקיימים "גשר מאחד" שהם ר"ת של ששת הסגנונות; גופני, שכלי, רגשי, מערכת אמונות, חברתי ודמיוני. מכאן אנו רואים שאותה תחושת חרדה יכולה להתבטא בסגנונות שונים ובתופעות שונות. זיהוי מה אני מרגיש/עושה בזמן החרדה יכול גם לעזור לי לדעת איך להרגיע את עצמי. אדם שחרדתו מתבטאת בתגובה גופנית, רצוי לבדוק האם תרגילים גופניים מתאימים מסייעים להרגעה, כגון: מתיחה, אכילה… בעוד שאדם שסגנונו "שכלי" יעזור לו לחפש דרכים חשיבתיות-קוגנטיביות "להרגיע את עצמו", כגון: דיבור פנימי, דוגמת "את החומר הזה אני יודע, אני מכיר את הנוסחה…", וכך בכל סגנון.

כל הרגעה רגשית טובה, אך אינה מספקת. כאשר מדובר בחרדת בחינות יש לוודא שקיימים גם הרגלי למידה נכונים. שקיים ידע איך ללמוד למבחן, איך לסכם ואיך לזכור וכד'.

מי שמתקשה להתגבר על חרדה, גם לאחר שניסה להגדיר לעצמו מה אפיון החרדה ומה יעזור לו, יכול לפנות לעזרה. במקומות רבים יועצת ביה"ס מארגנת קבוצת תלמידים לעבוד על החרדה ולשפר את התפקוד. אפשר גם לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד ולא ארוך. ישנם סוגי טיפול שונים. אך תמיד צריך שיהיה דגש שיכלול הן זיהוי סגנון החרדה ודרכי הרגעה עצמית לצד חיזוק הכרת התלמיד את דרכי הלמידה שלו. שילוב של הרגעה ולמידה יאפשר לרוב שיפור משמעותי בתפקוד וסילוק חרדת הבחינות. טיפול נכון בחרדה יאפשר תפקוד נכון יותר בתחומי חיים רבים. כי חרדת בחינות אינה קשורה רק למבחנים, אלא לכל סיטואציה שהאדם תופס כמוערכת/ מבוקרת/ נשפטת על ידי אחרים. בהצלחה בבחינות ובחיים!

דורית שילוח פסיכולוגית חינוכית בכירה

גיבוש זהות דתית בגיל ההתבגרות

הרב אלישע אבינר מדבר בכנס 'מתבגרים באהבה' של לב אבות במעלה אדומים

.לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

נושא גיבוש זהות דתית בגיל ההתבגרות היא נקודה חשובה לעיתים מעיקה, ומקור למתח ולעימות, מכיוון שבכל מה שקשור לזהות יש ציפיה גדולה להמשכיות. מאידך, למה מברך האב, בהגיעו בנו לגיל 13, ברוך שפטרני מעונשו של זה?  אם גיבוש הזהות הוא מבוסס על חוויות הילדות, ובעיקר על החינוך שקיבל בבית, למה אין רצף מגיל הילדות עד תקופת גיבוש הזהות על סמך היסודות שקיבל הנער בבית בילדותו?

הרב אלישע אבינר בכנס לב אבות במעלה אדומים 2

פותחים שולחן – לחג השבועות ומגילת רות

תורה, תורה, תורה – האם את/ה אוהב/ת ללמוד תורה? האם את/ה מרוצה מהמקום שהיא תופסת בחיים שלך? מה תגיד לאדם/נער שטוען שהוא לא לומד תורה כי הוא אינו "מתחבר" לזה? איזה מין בן אדם היית אם התורה לא היתה קיימת כלל בחייך? האם היום קשה יותר ללמוד תורה מאשר פעם או בדיוק הפוך? האם אפשר להיות מנותק מתורה אך עדיין להיות אדם מוסרי? יש מצוות שלא היינו חושבים עליהן אם אלוקים לא היה מצווה עליהן, אך למה צריך את התורה בשביל איסורים כמו לא לרצוח, לגנוב או לשקר או מצוות כמו השבת אבידה ועזרה לעניים?

מגילת רות – א. אלימלך ומשפחתו ירדו מן הארץ מסיבות כלכליות. מה דעתכם על מי שיורד מן הארץ בגלל מצוקה כלכלית/בשביל משרה טובה יותר/כי נמאס לו מהמדינה?

ב. נעמי מחליטה לחזור לארץ ושתי כלותיה דבקות בה. יחסי כלה-חמות הן בדרך כלל מושא לבדיחות בעלות נימה שלילית. האם לדעתכם יש לזה יסוד במציאות? אם כן – למה זה קורה? האם יש דרך לגרום לכך שיהיה אחרת?

ג. ייחוסו של דוד, המלך האולטימטיבי של עם ישראל, נראה די מפוקפק. צאצא של גיורת מואביה (השייכת לעם שנולד ממעשה נורא של גילוי עריות בין לוט לבנותיו), מצד אחד, ומצד שני – צאצא של פרץ שנולד ממעשה יהודה ותמר שעל פניו נראה כזנות. האם אתם מעלים בדעתכם עוד דת אחרת שתספר על משיחה דברים שכאלו? מה לדעתכם משמעות הדבר?

ד. מה הקשר המהותי בין מגילת רות לחג השבועות? (לפחות שלושה דברים)

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת במדבר וחג השבועות