כל הפוסטים מאת levavot

הבחור בן 18 ויש לנו חשש שהוא שותה…

התמכרות לאלכוהול בקרב בני נוער

שאלה:
אנחנו הורים לבחור בן 18 שבימים אלה החל את לימודיו במכינה תורנית קדם-צבאית. בננו בחור ערכי עם הרבה חברים ומידות טובות עם מגוון רחב של תחומים ותחביבים כמו ספורט, קריאה וטיולים. לאחרונה אירעו מספר דברים שהעלו אצלנו את החשד כי מפעם לפעם בננו נוהג לשתות אלכוהול (בירה ומשקאות חריפים). נמצאו רמזים לכך גם בבית וגם ברכב המשפחתי שאותו הוא לוקח מפעם לפעם כדי לצאת עם חברים. מצד שני לא הבחנו אצלו בשום סימן קוגניטיבי או התנהגותי חריג שיכול לאשר בפועל את חששותינו. אנו מתלבטים מאוד כיצד לנהוג ולוּ משום שמדובר בילד שבעבר מעולם לא היו איתו בעיות. אנו חוששים לו אך לא פחות מכך חוששים לפגוע בו שלא בצדק. כיצד כדאי לנהוג?

תשובה:
התלבטויות מהסוג שלכם נפוצות אצל משפחות אשר הולכות על הקו הדק בין מתן כבוד ועצמאות למתבגרים לבין שמירה על מסגרת ומשמעת.  אכן ככל שאנו משחררים את הרסן ומאפשרים לילדינו יותר עצמאות ויותר חשיפה ל"עולם הגדול" כך פוחתת ה"שליטה" שלנו עליהם וכך צריך לגדול האמון אשר אנחנו נותנים בהם. אכן חשוב שהמתבגרים יבינו כי העצמאות המיוחלת שלהם בא במחיר של אחריות, גם אם עסקת החבילה הזאת לא בדיוק מקובלת עליהם.

תופעת שתיית אלכוהול רווחת כיום בתרבות הכללית, בקרב מתבגרים ובמידה מסוימת גם בקרב הנוער הדתי. על אף ששיעור האלכהולוזים אצל יהודים הינו נמוך בהרבה לעומת בני לאומים אחרים, התופעה אכן קיימת ואף אולי נמצאת במגמה מדאיגה של עליה בארץ. יתרה מזו, אנו חיים כיום בחברה אשר מאמצת ומעצימה מסרים על פעולות פנאי השאולים מתרבויות אחרות. שתיית אלכוהול מוצגת כיום בתוכניות טלוויזיה, בסרטים ובשלטי חוצות כסוג של בילוי ומהווה סמן חיצוני אבל פוטנטי של בגרות. מתבגרים עושים לעצמם משוואה פשוטה: מבוגרים שותים אלכוהול. אם גם אני שותה אלכוהול, סימן שאני מבוגר.

הדילמה שאתם מציגים מעלה מספר מחשבות.

טוב שאתם ערניים לגבי הנעשה עם הילד שלכם. הורים רבים, אם מתוך עצלנות ואם מתוך תפיסה מעוותת של מתן אחריות למתבגרים, אינם משגיחים כיאות על ילדיהם ומתעלמים מכל הנורות האדומות. לא כל נורה אדומה מצביעה בהכרח על בעיה, אולם אין בעיות בלי נורות אדומות. כך שכל פעם שנדלקת נורה חדשה, יש לבדוק את הדברים.

 חשוב להבחין האם מדובר בנער אשר מידי פעם שותה בירה עם החברה' על מנת לשחק אותו גדול. ישנם גם "ילדים טובים" העושים זאת. אמנם צריכים להיזהר במצבים שכאלו ששתיית אלכוהול בשביל ה"פוזה" לא תתדרדר לשימוש קבוע אשר יפגע בתפקוד של הילד. גם כאשר נודע לנו כי הבן (או הבת) שותים אלכוהול, עלינו לבדוק את כלל תיפקודו של הילד לפני שמגיעים למסקנה כי קיימת בעיה חמורה. חשוב מכל, עלינו לבדוק אם אין הילד במצוקה נפשית אותה הוא מנסה "לפתור" על ידי בריחה לאלכוהול.

עוד לפני הגיעם של ילדים לגיל 18 יש לנהל בבית דיון פתוח על נושאים הקשורים לעישון, סמים ואלכוהול. יש לאתגר את הילדים לדבר בעד ונגד שימוש בדברים אלו על מנת שהם יוכלו לפתח את החשיבה ואת החיסון שלהם כלפי נושאים אלו. כמובן, שעלינו לבדוק את הרגלי צריכת האלכוהול שלנו ולבדוק היטב אלו מסרים אנו משדרים לילדינו.

כאשר עולה חשד של שימוש באלכוהול בעת הנהיגה במכונית המשפחתית, יש לנהוג ביתר זהירות וקפדנות בשל הסכנות המיוחדות הקשורות בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. הורה שמאפשר לבן או לבת שלו לקחת את המכונית המשפחתית הינו שותף מוסרי לאחריות על הנעשה עם המכונית ובתוכה. הורה אשר אינו מרוצה מהשימוש של ילדיו במכוניתו יכול פשוט לסרב לאפשר להם את השימוש בה.

ייתכן והחומרים המחשידים במכונית הם "רק" של החברים של הילד. לדעתי, טיעון כזה, אם הוא קיים, הינו חלש ובסופו של דבר מתחמק מהאחריות האמיתית אותה עלינו לדרוש מילדים הנוהגים במכונית שלנו.

עם כל האי-נעימות שבעניין, כאשר עולות חשדות בנושא כל כך חשוב, אין מנוס מפתחיה בשיחה כנה עם הילד. כאשר ישנה מערכת יחסים טובה בין הורים לילדים, ניתן להעלות כל נושא בשיחה – אפילו חשדות אשר בסופו של דבר יוכחו כעורבא פרח. אם מערכת היחסים בין ההורים לילדים איננה מאפשרת העלאת נושאים קשים, יש לחשוב פעמיים – או אפילו שלוש – אם יש לתת לילד לנהוג במכונית המשפחתית.

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה.

פרשת תרומה

1. מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי (שמות כה, ב)

 

שאלה לדיון: נדיבות

מה לדעתכם חשוב יותר, נדיבות הלב או נדיבות מעשית? האם יש ערך לנדיבות מעשית כאשר איננה באה מהלב? האם יש ערך למידת הנדיבות כאשר היא איננה באה לידי ביטוי באופן מעשי?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

  • הראי"ה קוק, אורות הקודש ג, שיג:

נדיבות הלב חשובה ונשגבה יותר מן ההטבה המעשית בפועל. מי שזוכה להיות "גאון החסד" – נדיב לב באופן מיוחד, וגם לבטא את נדיבותו בפן המעשי, הרי זה נפלא. אולם, כשמודדים דברים על פי ערכם האמתי, ולא רק על פי הדברים שמתגלים כלפי חוץ, מצליחים לזהות את יופייה של נדיבות הלב, גם כאשר היא איננה יכולה להתבטא באופן מעשי.

בגאונות החסד של נדיב גדול, שהחסד וההטבה הם משאת נפשו ונזר חייו, מכירה ההסתכלות הפנימית את זיו החסד מצד עצמו, שהוא דבר יותר יקר ומרומם, יותר נשגב ונעלה, מכל הפעולות של החסדים וההטבות המתגשמות במעשה ובפועל.

מאושרים אנו כולנו אם אור של חסד זורח בקרבנו. מאושר הוא העולם, מאושרת היא האנושיות, ומאושרת היא האומה, כשחזיון של נדיבות גאונית מתגלה באחד מבניה…

וגאונות החסד הזאת מתגלה לפעמים אצל עניי ארץ, רק שהוד הקודש של חיי החסד שוכן תמיד בלבם פנימה, ולפעמים יוצא אל הפועל בנדיבות מעשית, כשייפגש הכישרון הנדיבותי את היכולת לזה, בהתגלמו בפועל, יפליא רוח זה יותר. אבל מעריכי החיים בערכם האמתי, הוגי הדעות וחושבי המחשבות בטהרתן, יכירו את הדר החסד, גם בהיותו מעולף בצעיפים רבים של חסרון יכולת להתגלות.

 

  • מדרש תנחומא (משפטים א) על הפסוק "כי תראה חמור שונאך רבץ תחת משאו… עזוב תעזוב עמו" (שמות כג, ה):

התורה מצווה להתנדב באופן מעשי ולסייע לשונא בפריקת החמור אף על פי שזה לא "בא מהלב". כתוצאה מכך, יתכן והשנאה תתפוגג והלבבות ישובו להתחבר זה לזה.

אמר ר' אלכסנדרי: שני חמרים היו מהלכין בדרך והיו שונאין זה את זה. רבץ לו חמורו של אחד מהם, ראה אותו חברו ועבר, משעבר אמר: כתיב בתורה כי תראה חמור שונאך וגו' עזוב תעזוב עמו, מיד חזר וטען עמו. התחיל לשיח בלבו, אמר: כך היה פלוני אוהבו ולא הייתי יודע, נכנסו להם לפונדק ואכלו ושתו. מי גרם להם שעשו שלום, על ידי שהביט בתורה וכו'.

 

  • הרב אליהו דסלר, מכתב מאליהו חלק א, קונטרס החסד עמ' 36-37:

רגילים אנו לחשוב כי נתינה לזולת באה כתוצאה מאהבה ומרצון להיטיב לאדם האהוב. אולם ניתן לומר את ההיפך. הנתינה לזולת היא זו שמולידה את האהבה בליבנו אליו. כאשר אדם נותן מעצמו לזולת, העצמי שלו מתרחב ומתפשט, ועל ידי כך מתרחש חיבור בין הנותן והמקבל ונוצרת אהבה.

האם הנתינה היא תולדת האהבה, או להיפך, האהבה באה מן הנתינה?

הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם ייטיב לו. אבל הסברה השנייה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא – אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה – הנה הוא דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם. וכן הראוני מקור בדברי רבותינו ז"ל כסברה זאת השנייה, כי כך שנינו במס' דרך ארץ זוטא (פ"ב) "אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"…

כללו של דבר, זה אשר ייתן האדם לזולתו, לא יאבד ממנו, אלא זו היא התפשטות עצמותו, כי ירגיש אשר גם חלק לו בחברו זה אשר נתן לו. זו היא הדבקות שבין אדם לזולתו, אשר נקרא לה בשם "אהבה".

 

2. כפתור ופרח (שמות כה, לג)

שאלה לדיון: פרפקציוניזם

כפתור ופרח הוא ביטוי למשהו מושלם. עד כמה צריך האדם לשאוף להיות מושלם? האם צריך לחתור לקבל 100 בכל מבחן ולהגיש עבודות מושלמות? ומה לגבי שלמות בעבודת ה'? האם מותר לנו לסלוח לעצמנו על טעויות וכישלונות?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

  • צבי איל ואלי טייב, מי שטעם יין הונגרי, עמ' 54, 58-59, 110-111:

חשוב שנלמד לצחוק על עצמנו ועל כישלונותינו, ולא ניקח את עצמנו יותר מדיי ברצינות. האפשרות לטעות היא חלק מזה שאנו בני אדם ולא מלאכים.

חשיבות ההומור והצחוק לחיים מוכחת על ידי המדע כעניין התורם לבריאות התקינה היומיומית…

למדו לצחוק על הקשיים, לצחוק באופטימיות שבטוחה שאין בכל הקשיים ממש, שאסור להתייחס אליהם ברצינות יתרה.

גם את עצמכם עליכם להפסיק לקחת ברצינות תהומית.

מה יש? צחקו קצת גם על עצמכם.

אם הדימוי העצמי שלכם אינו גבוה, מן הסתם אתם נוטים לצחוק על עצמכם צחוק של זלזול. זהו צחוק הרסני.

לצחוק על עצמכם צחוק של חיבה הוא ההפך הגמור,

זוהי משימה קשה לאין ערוך.

לעג של חיבה הוא לעג אוהב, זהו לעג לחסרונות ולחולשות,

שמלא אמון באישיות הטובה שמסתתרת מאחוריהם….

כששוברים את הכוס צועקים "מזל טוב". מה עושים כשטועים בחיי הנישואין? אנחנו רק בני אדם…

אם אשתך עושה טעות, מה תעשה? אתה צריך לצעוק "מזל טוב". ריבונו של עולם, איך אוכל להודות לך, שנתת לי אישה כל כך טובה ונפלאה,

לא רק שהיא טובה, היא גם עושה טעויות, וואו, איזו זכות."

אם היא לא הייתה עושה טעויות,

היא לא הייתה מהעולם הזה. (ר' שלמה קרליבך)

 

  • הרב חיים סבתו, אני לדודי עמ' 34-35:

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם עם אפשרות של ירידה וקלקול, ולכן, מכוח מידת האמת של הבורא, נתנה לנו את האפשרות לחזור בתשובה ולתקן את מה שקלקלנו. הטעויות והכישלונות הם חלק בלתי נפרד מעולמנו, אך ההתמקדות של האדם צריכה להיות בתיקון.

התשובה היא מן החסדים הגדולים של הבורא…

ואף על פי כן נראה, שגם חסד גמור זה יש בו ממידת האמת. מפני שכאשר ברא הבורא את עולמו, בהכרח נמצא בו היסוד של אפשרות הירידה והקלקול, ולכן מוכרח שיימצא בו גם יסוד התיקון… ולכן החסד של התשובה, יושר יש בו ואמת יש בו. אמיתתו של הבורא הביאה לכך שתשובה נבראה עוד קודם לעולם. אופן התיקון נברא עוד קודם לשאר הבריאה מפני שבבריאה עצמה מונחת אפשרות העיוות שלה, והרי עיקר עולמנו הוא התיקון…

לפיכך, רשאים אנו בתפילותינו ובתחינותינו לבקש סליחה, לא ממידת החסד והרחמים בלבד, אלא אף ממידת האמת. "כי הוא ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו" (תהילים ק"ג, יד).

 

  • פרו' חיים גינות, בין הורים למורים, עמ' 124-126 (מופיע גם במדור "כותבים חינוך"):

הפרפקציוניזם והלחץ של התלמיד להצליח מבלי להיכשל עלולים לפגוע בלמידה. המכשול העיקרי בלימודים הוא הפחד מכישלון ומביקורת. המסלק את הפחד מעורר רצון לנסות. המקבל בהבנה טעויות מעודד ללמוד.

לעתים קרובות שואלים מורים בעצת פסיכולוג כיצד להמריץ ילדים ללמוד. התשובה לכך היא: תנו בהם את ההרגשה, שכישלון אינו אסון. המכשול העיקרי בלימודים הוא הפחד מכישלון ומביקורת, הפחד להיראות חסר שכל. מורה יעיל מאפשר לכל ילד לשגות בלא שיהיה צפוי לעונש. המסלק את הפחד – מעורר רצון לנסות. המקבל בהבנה טעויות – מעודד ללמוד.

כדי להניע את תלמידיו ללמוד יזם מורה אחד ויכוח על משמעות הכישלון בחייהם. הילדים דיברו על החשש מכישלון ועל הכאב שבהשפלה. כתוצאה מוויכוח זה חיברו התלמידים יחד עם המורה כמה סיסמאות ממריצות. הרשימה נתלתה במקום בולט.

  1. בכיתה הזאת מותר לטעות.
  2. רק מי שאיננו עושה איננו טועה.
  3. משגיאות אפשר ללמוד.
  4. מותר לך לשגות אך אַל תדבק בשגיאה ואַל תתרץ אותה.
  5. הטעות נועדה לתיקון.
  6. עסוֹק בתיקון ולא בטעות.
  7. מכל שגיאותיי השכלתי.
  8. הכישלון איננו אסון.
  9. הכישלון מעשיר את הניסיון.

בראשית השנה שלח המורה מכתבים בנוסח אחיד לכל תלמיד ותלמיד: "יש לי בעיה ואני זקוק לעזרתך. אני רוצה לעודד את כל הילדים להצביע ולענות על שאלות. אך לדאבוני יש ילדים שאינם משתתפים בשיעורים. הם חוששים 'שיצחקו עליהם'. אני זקוק לשיתוף פעולה מצדך כדי להבטיח ששום ילד לא יהיה ללעג בגלל תשובה לא נכונה. מלים או טעויוֹת – שפירושן למעשה, אפילו ברמז, ש'אתה טיפש' – אסורות בהחלט. הן פוגעות ברגשות ומונעות התקדמות. במקום שתעליב ילד אחר מוּטב שתגיד: 'לי יש תשובה אחרת'."

המכתב נועד לילדים בלבד, אך גם הוריהם קראו אותו. הוא שיקף את גישת המורה והדגים להורים כיצד ראוי שינהגו אף הם. בכל פעם שילד הפר כלל זה או אחר – קיבל תזכורת: העתק המכתב.

מורה אחת, שרצתה לשחרר את תלמידיה מפחד שגיאות הכתיב, אמרה להם כך: האיוּת של מלים חדשות אינו פשוט. לכן, אם יש מלה שאינכם בטוחים מה הכתיב שלה (א' או ע', ת' או ט') – כתבו אותה וסמנו במקף את האות הבלתיברורה. אני כבר אבין למה אתם מתכוונים ואוסיף את האותיות החסרות. תשובת הילדים הייתה – שפע סיפורים, שירים ומבחנים.

 

שאלה פותחת:

"ויקחו לי תרומה" (שמות כה, ב)

לאיזה סוג של תרומה אתם מתחברים? (תרומה כספית, עזרה בבית, התנדבות עם זקנים/ילדים/חולים, קירוב לבבות ועוד)

באיזו תרומה קשה לכם יותר לעסוק? מדוע?

 

 

 מעוניינים ברעיונות נוספים לשולחן השבת?

פותחים שולחן – לפרשת תרומה

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת תרומה

 

אתגרים חינוכיים בחג החנוכה

חג החנוכה מזמן לילדינו ולנו מגוון אתגרים חינוכיים. אמנה להלן שמונה ועוד אחד, כמספר נרות החנוכייה ואיעזר במחלוקתם של בית הלל ושמאי כקריאת כוון חינוכית.

אתגרי החג:

אתגר ה"יחד" הגרעיני והמורחב, האתגר ההלכתי, אתגר החופש והגבולות, אתגר ניהול השעמום והזמן, אתגר הלחץ החברתי, אתגר התלות- עצמאות, אתגר התזונה, אתגר דמי הכיס. על כל אלה ועוד, מנצח כשָמַש, אתגר האתגרים – אתגר הנוכחות ההורית.

ישנם יופי ועוצמה בהתכנסות משפחתית ובלקיחת פסק זמן משותף לצורך מפגש עם בני המשפחה הגרעינית והמורחבת. ואולם האידיליה אינה תמיד כזו כשנפגשים, בפרט אם לאורך השנה נטווים בין בני המשפחה  חוטים מעטים מדי של קרבה, לכידות וערבות הדדית.  באשר להדלקת הנרות גופא, זו הופכת לעיתים ל"אירוע  נפיץ", כאשר אנו ההורים, מעמיסים עליה הידורים וציפייה לשותפות ולבקיאות של כל הצאצאים במזמורי התהילים  ובמילות ששת בתי "מעוז צור" ורואים בה אבן בוחן ליחסי המתבגר עם יוצרו.

שעות רבות נשארים ילדינו בבית במהלך החג (בהנחה שלא נסענו לאילת או לחו"ל) והופכים לילה ליום ולהיפך. החברותיים שבהם, יצאו להסתובב עם חברים ועלולים להגיע ולהיחשף לבילויים הרחוקים מרוח הבית.   "משעמם לי" הם יגידו כשנתקשר לשאול לשלומם או שיבחרו בדחיינות ועיסוק אינסופי בפלאפון או ישיבה מול הטלוויזיה.

באשר לאוכל – חג החנוכה מהווה אסון קולינרי. הררי סופגניות מוצעים לנו ולילדינו חינם אין כסף, בכל אירוע חברתי, וכל שנה מושקת במאפיות "קולקציה" חדשה ומפתה של המתוק השמן הזה.

ודמי חנוכה – האם ילדינו זקוקים לכסף או למתנה? לשם מה? ומי נותן וכמה? והאם מדובר כאן בהזדמנות לחינוך לניהול כלכלי?

רבים האתגרים החינוכיים שמציב לנו חג החנוכה והגדול מכולם,  נעוץ במידת היכולת שלנו להיות נוכחים עבור ילדינו.

נוכחות הורית משמעה נוכחות פיסית ונוכחות ערכית התנהגותית. על ילדינו לחוש שאנו בקרבתם (אם יזדקקו) וכי ערכי יסוד ברורים מלווים את התנהלותנו בעולם ומעצבים את תפישתנו החינוכית.

בהקשר זה, ילד/ נער החי תחת תודעת הנוכחות ההורית, מכיר את עמדות הוריו בסוגיות החינוכיות-ערכיות שהוצגו לעיל ומקיים שיח מתמשך, לאורך חייו, עם (או נאבק מול) הקול ה"הורי" הפנימי שהטמיע בתוכו.

כהורים נוכחים, נפעל לספק לילדנו מראה מעצימה, "כותל" ומודל להתמודדות עם אתגרי החיים והנפש. במצבי כאב ומצוקה בפרט, נִדרֵש לאיפוק ואומץ לב על מנת להימנע מלתקן עבור הבן/הבת את המקולקל והפגום ולעמוד (מבחינה נפשית) בסירוב ובריחוק, אותם  יתבעו מאתנו, כחלק משלב גיבוש עצמיותם.

שלושה שותפים באדם, נאמר במסכת קידושין (ל', ע"א) וחובתנו כהורים להתמודד עם האתגרים הנזכרים ועם רבים אחרים ובמקביל – להתפלל לבורא העולמים.

לעניין הדלקת נרות החג, בית שמאי גורסים –פוחת והולך (התחלה ממציאות/ חנוכיה שלמה ומאירה) ובית הלל – מוסיף והולך.   אציע, בצניעות,  לשלב בין שתי התפישות: מחד- לגבש ולהעניק לילדינו "משנה חינוכית" וערכית שלמה וסדורה ומאידך –  להשתכלל ולהוסיף וללמוד על בסיס יום יומי, פרקי סבלנות, אמון, דוגמא אישית, בטחון (בקב"ה ובילדינו) ואהבה.

לתגובות:  במייל:  

נעמי עיני, פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית, מתנדבת בארגון "לב אבות"

"הורות והתבגרות": מפגש בני הנוער עם התרבות המערבית

DSC01082

להאזנה להקלטת התוכנית:


 

 

 

 

 

 

 

בימי החנוכה אנו זוכרים את ההתמודדות והמאבק של החשמונאים מול השפעת תרבות יוון. ובזמנינו, הראשונים לקנות השפעות חיצוניות הם בני הנוער. בני נוער הם גמישים, עדיין פתוחים לשינויים, מחפשים את החדש ואת המתחדש. לכן הם מושפעים יותר מהמבוגרים מזרמי הרוח הנושבים בסביבה. יתרה מזאת, בני הנוער וצעירים הם סוכני המהפכות בחברה, לא רק מפני שהם גמישים יותר, אלא גם מפני שהפ מבקשים להיות שונים מהוריהם. לכן הדריכו אותנו רבותינו לשמר את בנינו ובנותינו לבל ייחשפו לתרבויות זרות בעוצמה כזאת המסכנת את ההמשכיות והנאמנות לדרך האבות. זאת אומרת שחשיפת יתר עשויה להביא אותם לאימוץ דרך שונה, דרך אחרת. גם בימי החשמונאים, בני הנוער הובילו את ההתבוללות בתוך התרבות היוונית. בספר המכבים ב' מסופר על צעירים, לבושים בתלבושת אופיינית יוונית, שהתאמנו ב'אפביון' – סוג של חינוך גופני אינטנסיבי וצבאי. גם כשחלק מהנוער הצטרפו למרד החשמונאים, הם עדיין החזיקו מתחת בגדיהם חפצי עבודה זרה. אז גם בימים הם, אלה שתרמו באופן משמעותי לחדירת ההתיוונות בתוך ארץ ישראל, במדינת יהודה, היו הצעירים. כיצד נחנך אנו את בנינו בהתמודדות עם השפעת תרבות המערב?

עם הרב דוד סתיו, מראשי ארגון רבני צהר ורבה של שוהם, והרב עמיחי גורדין, ר"מ בישיבת הר עציון

הרב דוד סתיו והרב עמיחי גורדין

לשיחת המשך על ערכים בתרבות הפנאי המערבית

לפינת הרב גודמן – קושי באידיאולוגיה? התרבות המערבית

מטבעות

דמי חנוכה – למשמעותו של מנהג

מנהג ישראל לחלק לילדים "דמי חנוכה" במהלך חג החנוכה. יש המכינים מעטפה מיוחדת עם "דמי חנוכה" עבור כל אחד מילדי המשפחה, ומעניקים לו את המעטפה בטכס מיוחד ורב רושם. ויש קהילות (בבל, אלג'יר ובוכרה) שבהן נהגו להכין עוגות דבש ולהסתיר בתוכן מטבעות כסף וזהב, כל אחד קיבל פרוסת עוגה ובתוכה הפתעה. יש שחילקו רק לבנים רווקים, ויש שחילקו לכל הצאצאים ואף לחתנים. יש שחילקו דמי חנוכה בכל ימי חנוכה, ויש שהקפידו על ערב מסויים (מובא המנהג של חלוקה ביום החמישי של חנוכה. הנימוק הוא הלכתי: היום החמישי של חנוכה לעולם לא נופל בשבת).

מה הטעם למנהג "דמי חנוכה"? יש המשיבים, שאין צורך בסיבה מיוחדת להענקת מתנה לילדים, כל הזדמנות – ובכלל זה חג החנוכה – היא טובה. אבל, נדמה שאי אפשר להסתפק בתשובה פשוטה זו, מפני שיש מגדולי ישראל (רבנים ואדמורי"ם) שמאוד הקפידו לחלק דמי חנוכה לכל צאצאיהם והורו לתלמידיהם וחסידיהם לנהוג כך.

מספר טעמים הוזכרו למנהג "דמי חנוכה":

א. חג החנוכה הוא חג החינוך, ולכן נתנו לילדים מטבעות אחדות לחלק לצדקה. ומדוע דווקא בחנוכה מצאו לנכון להרגיל את הילדים למצוות צדקה? מפני שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב בהדלקת נרות חנוכה, לכן עליו למכור את כסותו או לשאול על הפתחים על מנת להשיג כסף לקנות שמן (שו"ע או"ח תרעא א). מובן מזה שיש ענין מיוחד לחלק צדקה בחנוכה. מסתבר שזה יסוד המנהג שהמג"א מדווח עליו: "נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים" (מג"א סי' תע"ר). לכן, חילקו לילדים מעות כדי שיוכלו למסור אותן לנערים העניים שסבבו על הפתחים.

ב. יש שהוסיפו, שחילקו דמי חנוכה לכל הילדים על מנת שלא לבייש את הנערים שסבבו על הפתחים. כדי שלא לבייש את מי שאין לו חילקו גם למי שיש לו.

ג. אחרים אמרו, שמנהג דמי חנוכה קשור לגזירת היוונים שלא ללמוד תורה. כאשר ניצחו החשמונאים את היוונים ובטלה הגזירה, ביקשו למשוך בחזרה את הילדים לתורה, לכן נתנו להם מטבעות כדי לחבב עליהם את לימוד התורה. כפי שכותב הרמב"ם, שילדים קטנים מפתים אותם במיני מתנות שילמדו תורה. ומתוך ש"לא לשמה" יבואו ל"לשמה" כשיגדלו.

ד. ויש אומרים, שזה כנגד גזירת היוונים ש"פשטו ידם בממון" של ישראל (רמב"ם). כלומר, היוונים החרימו את רכושם של היהודים ורוששו אותם. כשניצחו ישראל את היוונים, חזר אליהם ממונם ושלטו בו שוב כרצונם. לכן, הנהיגו לחלק דמי חנוכה לילדים, כדי להזכיר את הנס, שממוננו בידינו לעשות בו כרצוננו. 

למדנו ארבעה טעמים שונים למנהג דמי חנוכה: אחינוך למצוות צדקה. ב. עידוד ללימוד תורה. גשלא לבייש את מי שאין לו. ד. זכר לניצחון על היוונים שביקשו לשדוד את ממונם של ישראל.

אין אחידוּת בטעמים, כל אחד מהם מתייחס למישור שונה לגמרי. אבל יש להם מכנה משותף: ההנחה שלא סתם נותנים כסף לילדים. "דמי חנוכה" הם לא "דמי כיס" לבזבוז במכולת או בקיוסק הסמוך. כל אחד ממנהגי ישראל יש לו טעם ושורש רוחני או חינוכי. לכן, אם קיים מנהג ישראל לחלק כסף לילדים, ניתן להניח שיש לו משמעות חינוכית וצריך לגלותה.

כל הטעמים הנ"ל הם יסודות חינוכיים חשובים על היחס הנכון לכסף. הטעם הראשון מדגיש שמי שזוכה בכסף לא צריך לשמור אותו רק לעצמו אלא חייב לחלק ממנו לצדקה. השלישי – מדגיש שהצדקה לא תינתן בדרך ביזיון. העוני הוא לא רק קושי חומרי אלא גם פסיכולוגי. חלוקת כספי הצדקה לנזקקים עלולה להנציח את הפערים הסוציו-אקונומיים ולהכאיב פסיכולוגית על הנזקקים. בחנוכה, כל הנערים מקבלים דמי חנוכה על מנת שלא לבייש את מי שאין לו. השני – הכסף משמש כתמריץ וכפיתוי לעידוד לימוד תורה. יש עיקר בחיים ויש טפל בחיים. הטפל צריך לשמש כאמצעי להשגת העיקר – בניין הרוח. הרביעי – ביטוי לניצחון על היוונים שפשטו ידם בממוננו. שמחה על ממון וכסף?! כן! איננו בזים לממון. כלל ישראל איננו מזלזל בממון. אומה זקוקה לממון לשם מִחיתה וכלכלתה. עצמאות כלכלית היא תנאי לעצמאות ישראל. לכן, למרות שעיקרו של חנוכה הוא הודיה על העצמאות הרוחנית והלאומית, יש בו גם רמז קל על חשיבות העצמאות הכלכלית.

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

פרשת חיי שרה

  1. "אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אישה לבני ליצחק" (בראשית כד, ד)

שאלה לדיון:

הכתוב מספר לנו על שליחותו של אליעזר עבד אברהם. האם אדם יכול לדעת מהי שליחותו בעולם? אם כן, כיצד?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

א. שפת אמת, פרשת חיי שרה, תרל"ט, ד"ה "ובמדרש עבד משכיל":

תקציר: חז"ל מייחסים לעבד אברהם את השבח "עבד משכיל" – שאמר מוטב לי להשתעבד בבית זה ולא בבית אחר. עומק העניין הוא שאדם יכול למצוא את תיקונו במקום בו הוא נמצא, ואל לו לחפש את תיקונו במקום אחר.

…שלא עלה דעתו לבקש דרך לצאת מן העבדות, רק למצוא תיקונו בהעבדות עצמו. כמו שנאמר איזהו חכם המכיר את מקומו. ולכן מיד אמר עבד אברהם אנכי. שכל שמחתו הייתה במה שהוא עבד לאברהם ולא להיות חופשי מן העבדות… ודבר זה נוהג בכל אדם, למצוא תיקונו במקומו ושלא לחפש מדרגות אחרות כנ"ל.

 

ב. הרב אלימלך בר-שאול, ריח מים עמ' 64:

תקציר: לעיתים מנסה אדם לעבור ממקומו למקום אחר ("מקום" במובן של שליחות, תפקיד). אם מרגיש הוא חסימות ועיכובים רבים בניסיון לעבור למקום השני, סימן הוא כי אל לו לעבור. במקום בו הוא נמצא, שם נמצאת שליחותו.

"ויפגע במקום" (בראשית כח, יא) – ביקש לעבור, נעשה העולם כולו כמין כותל לפניו (בראשית רבה, שם)

"במקומך יושיבוך". לכל אדם – מקומו המיועד לו. והיה אם ינסה האדם לשנות מקומו, ומן השמים לא יסכימו, לא יוכל לעשות זאת. לא יעלה רצונו בידו, על אף כל מאמציו. על אף כל חשבונותיו ביחס למקום החדש אשר יכסוף אליו ויחתור לקראתו. לכאורה פתוחה הדרך ופנוי המעבר, אבל צרורות קטנים יתייצבו מולו כטורי הרים. כל סיבה קטנה ודלה תיהפך למחיצה גבוהה.

והיה אם יתמה ויזעף – יעלה לנגד עיניו זכר דברי חז"ל: "נעשה העולם כולו כמין כותל לפניו". ואין לעבור בו בשום פנים. וסימן הוא: אם אין לעבור מזה והלאה, הרי שהמקום שהוא עומד בו – הוא מקומו. הוא – ולא אחר. כאן עמידתו וכאן שליחותו.

 

ג. הרבנית אורה רבקה וינגורט, אור הלבנה, עמ' 238-240:

תקציר: בעומק הלב, יודעים אנחנו מהי שליחותנו בעולם והתקשרות לצדיק או לחכם יכולה לסייע בידנו לברר זאת. אולם התהליך צריך להתחיל בבירור פנימי. עלינו לשאול את עצמנו כמה שאלות: מהם הכוחות שלי, מה "בוער" בעצמותיי, מהם חלומותיי, ועל פי ר' צדוק – היכן נקודת הקושי שלי. במקום בו הכי קשה לי, שם דווקא נמצאת השליחות.

לכל אחד מאתנו חלק ייחודי בתורה ותיקון מיוחד בעולם, ועלינו לגלות אותו, אך שאלת השאלות היא – איך עושים את זה?

נקודת המוצא צריכה להיות, שאי שם עמוק בפנים, אנו יודעות את התשובה לשאלה: לשם מה באנו לעולם. את התיאור של חז"ל על העובר שבמעי אמו – נר דלוק על ראשו, והוא צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, והמלאך מלמד אותו שם את התורה כולה, מסביר רבי נחמן מברסלב כך: "קודם שיצא האדם לאויר העולם, מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבוד ולהשיג בזה העולם…".

אמנם, לפני שיצאנו לאויר העולם המלאך סתר לנו על פינו, ושכחנו את כל מה שהוא לימד אותנו, אך קל יותר להיזכר בידע שהיה בידינו פעם, מאשר ללמוד משהו חדש… על כן מכנה רבי נחמן את החיפוש אחר ייחודינו כ"השבת אבידה".

אמנם, יש היום סוגי גמ"חים לרוב, ואפילו ראיתי מודעות בדבר משפחות המקיימות מצוות השבת 'ילדים שאבדו', אך על גמ"ח להשבת האבדה הנ"ל עוד לא שמעתי. לא שמעתי, עד שקראתי את המשך דבריו של ר' נחמן. לדבריו, הצדיק הוא זה ש"משיב את האבדות הנ"ל". כלומר, הדרך לגלות את העצמיות שלנו, היא על ידי התקשרות לאדם צדיק או חכם שיכול להנחות אותנו.

נשמע פשוט, נכון? אלא שישנו עוד פרט 'שולי'. כשם שבהשבת אבדה אין מחזירים אותה לאדם עד שיודעים כי הוא נתן בה את הסימנים בכנות, כך "הצדיק אינו משיב לו האבדה, עד שידרשנו אם אינו רמאי או שקרן…". כלומר, לאלו שחשבו שהגענו לנוסחת פלא – אין מנוס. התהליך מתחיל בעבודת בירור פנימית, שתוכנה בעיקר הוא כנות ואמיתיות עם עצמנו. שמעתי מהרב גינזבורג, שגם הרבי מליובאוויטש אמר שאפשר לקבל עצה ממנו רק לאחר שהאדם עשה התבוננות נוקבת בעצמו…

ולכן, השלב הראשון ב'חיפוש אחר עצמנו' היא בשאלת השאלות הנכונות, כגון: מהם העקרונות שבוערים בעצמותי? מהם החלומות שלי? מהם הכוחות והכשרונות שלי? אלו 'מתנות' אני נותנת לעולם?

רבי צדוק הכהן מלובלין הולך בכיוון אחר של בירור. "כל אחד ידע, שבמה שיצרו תוקפו ביותר הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר, להיות נקיים וזכים אצלו. ובדברים שהרבה לפשוע בהם ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר לבב…". כלומר, הבירור צריך להתמקד בנקודות התורפה, במקומות בהם אני רואה שאני נכשלת בהם שוב ושוב.

אך האמת היא, שייתכן ונגלה כי המעלות והחסרונות שלנו הם בעצם שני צדדים של אותה המטבע…

 

 

  1. "ואומר אל אדוני, אלי לא תלך האישה אחרי" (בראשית כד, לט)

ופירש רש"י: "אלי" כתיב (ולא "אולי"). בת הייתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו.

שאלה לדיון: "דיבור נגוע"

על פי רש"י, הייתה "נגיעה אישית" בדיבורו של אליעזר. אמנם הוא הלך בשליחותו של אברהם לחפש אישה ליצחק, אך בליבו ביקש שיצחק יישא את הבת שלו לאישה. ב"סלנג" מכונה דיבור מסוג זה "דיבור נגוע". האם לדעתכם כל "דיבור נגוע" הינו שלילי? לדוגמה, מה צריך מנהל בית ספר לעשות במקרה שאימא לוחצת עליו לשלב את בנה הסובל מבעיות התנהגות חמורות בכיתה רגילה, וטוענת כי השילוב יתרום מאד לתלמידי הכיתה?

ובאותו עניין, עד איזה גבול צריך להישמר מ"דיבור נגוע"? לדוגמה, בגיבושים ליחידות מסוימות בצבא. בחור רוצה להתקבל ליחידה כלשהי בה מספר המקומות מוגבל, ושואלים אותו מה דעתו על מועמד אחר. לא קל להמליץ על מישהו אחר באופן אובייקטיבי כאשר בעקבות המלצתך אתה עצמך עלול להישאר בחוץ… האם על בחור כזה להימנע ממתן חוות דעת על המועמד השני בשל "הנגיעה" שלו?

 

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

א. שפת אמת, חיי שרה, תרל"ח:

תקציר: לפעמים חשוב לומר במפורש "יש לי אינטרס אישי בעניין" או כפי שנהוג לומר "גילוי נאות…", על מנת להיות ישרים ונקיים. אליעזר היה מודע ל"נגיעה" שיש לו, וחשש כי הדבר עלול לפגום בשליחותו ולעכב אותה. לכן סיפר ללבן ובתואל על "נגיעתו" ועל ביטול רצונו, ובכך "ניקה" את עצמו.

ברש"י אלי כתיב וכו'. כי בודאי אליעזר עשה השליחות בכוונה רצויה, שהרי הצליח בשליחותו. אף על פי שהיה נוגע במה שרצה להשיאו לבתו. אף על פי כן ביטל עצמו בעבור רצון הצדיק. ויש לומר שזה עצמו סיפר להם, שלא יעכבו הדבר באשר שגם הוא נוגע בדבר, ואף על פי כן מבטל רצונו כנ"ל.

 

ב. רמח"ל, מסילת ישרים, בפרטי מידת הנקיות:

תקציר: צריך לתת עצה לטובת המתייעץ, ואין לערב בכך נגיעות אישיות. אם הדבר יכול לגרום נזק לנותן העצה, עדיף שיימנע ממתן עצה.

אך זאת היא חובת האדם הישר, כאשר יבוא איש להתייעץ בו, ייעצהו העצה שהיה הוא נוטל לעצמו ממש, מבלי שישקיף בה אלא לטובתו של המתייעץ, לא לשום תכלית אחר קרוב או רחוק שיהיה. ואם יארע שיראה הוא הזק לעצמו בעצה ההיא, אם יכול להוכיח אותה על פניו של המתייעץ – יוכיחהו, ואם לאו – יסתלק מן הדבר ולא ייעצהו. אך על כל פנים, אל ייעצהו עצה שתכליתה דבר זולת טובתו של המתייעץ, אם לא שכוונת המתייעץ לרעה, שאז ודאי שמצווה לרמותו. וכבר נאמר (תהילים יח, כז): "ועם עיקש תתפתל", וחושי הארכי יוכיח!

 

 

שאלה פותחת

"ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כד, א):

מהן תחושותיכם ביחס לאנשים זקנים? כיצד אתם מרגישים בביקור ב"בית אבות" או במחלקה גריאטרית בבית חולים (רחמנות, כבוד, סקרנות, רתיעה)? האם ישנו זקן או זקנה (במשפחה או בכלל) שהייתם רוצים לשבת עימו, להאזין לקורות חייו, ואולי אף להעלות אותם על הכתב?

 

גיל ההתבגרות – זה גם לא קל להם…

לא קל להם - התמודדות עם שינויים בגיל ההתבגרות

התמודדויות רבות ומגוונות פוגשות אותנו בשלב בו הילדים שלנו הופכים לאנשים קטנים. הבוקר קיבלתי טלפון מאמא המספרת בכאב על השינוי שחל בבנה היקר. "הוא כבר לא קם לתפילה, מסתגר הרבה בחדר, כל מילה שניה שלו זה 'עזבו אותי' או 'תפסיקו לחפור…', אני לא מבינה לאן נעלם הילד המתוק שלי"? היא שאלה בכאב אמיתי.

הילד המתוק שלה (ושלנו..), מסתבר, לא נעלם לשום מקום. הוא פה. אלא שהוא מתמודד עכשיו מול חזיתות רבות של שינויים, וגם הוא מחפש ורוצה למצוא את עצמו ואת אישיותו מחדש.

ננסה להגדיר את גיל הנעורים דרך שלושה מאפיינים עיקרים:

1. כניסה לעולם המבוגרים.

הילד שלנו מתחיל לעבור תהליך פנימי של יציאה מעולם הילדים. הוא כבר רוצה לשייך את עצמו לעולם המבוגרים. רוצה להביע את דעתו, רוצה שוויון זכויות, רוצה מעמד, מחפשת דעה ייחודית, ובעיקר רוצה להרגיש שווה ערך לגדולים.

2. בניית האישיות הייחודית.

הילד או הילדה שלנו שהולכים וגדלים, מתחילים לפתח את האישיות הפנימית שלהם. הם בונים את האמונות שלהם, את התפיסה העצמית שלהם – 'מי אני?, מה אני? מה חשוב לי, במה אני מאמין?' וכמו כן הם מגלים לראשונה, כי בתוכם קיים עולם רגשי פנימי, ייחודי, עוצמתי, שונה ולעיתים גם סוער במיוחד. לא פעם חוויה זו הינה מפחידה ומאיימת עליהם. "האם אני בסדר? האם זה נורמלי? אולי משהו אצלי לא כל כך בכיוון?…".

3. שינויים הורמונליים.

בואו לא נשכח, שבתוך כל אלו, הילד שלנו חווה שינויים פיזיולוגים חדים בגופם ובנפשם. כאימהות אנו יכולות להיזכר בשלב הזה בחיינו, איך הרגשנו? מה עבר עלינו? ננסה להיזכר בהריונות שלנו, או במצבים שונים של שינויים הורמונליים, אשר אלו בוודאי משפיעים גם על ההרגשה הפנימית. האבות שבינינו, יכולים להיזכר בתקופת הבגרות שלהם, או לחשוב על האישה שלהם, מה קורה לה כשהיא בתקופות של שינויים הורמונליים? כיצד זה משפיע על מצב הרוח?  כעת נחזור לילדים שלנו, אשר כל השינויים הללו הם חדשים ועוצמתיים עד מאוד בעבורם.

מתוך כל אלו חשוב להפנים ולזכור – זה לא קל לנו, אבל זה גם לא קל עבורם! תחושות של בדידות לעיתים, הפחד שאולי אני משוגע או לא נורמלי, הרצון למצוא חן בעיני החברה, להרגיש אדם ייחודי, עומס של רגשות חדשים, שינויים הורמונליים רבים, וגם לחץ לימודי שגובר, כל אלו (ועוד..) לא עושים את התקופה הזו לקלה או פשוטה בעבורם.

אם כך, מה ניתן לעשות, כיצד אנו כהורים יכולים להקל עליהם ואיך אפשר להתמודד עם הקשיים בצורה טובה ומקדמת עבור כולם?

להקשיב – באמת

זה נשמע אולי כסיסמא בנאלית שלא מולידה תוצאות, אך למרות זאת, אני מציעה לפתוח את הלב ואת העיניים ולקרוא בעיון.

ראשית, כשאנו מדברים על הקשבה, אנו קודם כל מתכוונים להתעניינות כנה. לא לחיטוט ולא לשאלות של סקרנות. כשאנו פונים אל ילדינו, מתוך רצון אמיתי לדעת ולשמוע מה עבר עליהם, איך הם מרגישים או מה הם חושבים, זה כבר נתפס אחרת בעיני הילד או הילדה. מעבר לכך, חשוב לתת את התחושה שאיננו יודעים מה הם חושבים או מרגישים, שיש להם עולם פנימי ייחודי, אשר אנו נשמח עד מאוד להכירו.

יתרה מכך, צריך שהתעניינות זו תעשה בגובה העיניים. מתוך שיחה ידידותית אמיתית, אך לא כמו אדם מבוגר המקשיב לילד קטן… זו בדיוק התחושה שהילד או הילדה שלנו, לא זקוקים לה כרגע.

נוסף על כך, נזכור שגם הם, כמו רובנו, זקוקים לפחות עצות, וליותר הבנה, השתתפות וכבוד אמיתי לתחושות. אפשר וכדאי לחשוב ולנתח יחד עמם את המצבים השונים או הדילמות שלהם, אך חשוב שנדגיש (קודם כל לעצמנו…) וניתן להם את התחושה שהכוח להחליט ולדעת מה לעשות ואיך לפעול, נמצא בתוכם.

עניין נוסף הקשור להקשבה שלנו מתייחס לשיחות ודיונים בנושאים הנתונים למחלוקת. הילד שלנו, כזכור, הנער המתבגר או הנערה, זקוקים להרגיש שהם אנשים ייחודים, ושכך גם הדעה שלהם – ייחודית, מעניינת ושונה. לכן, גם אם הם מבטאים דעה קיצונית ומוזרה, לא כדאי לקפוץ ולפסול דעתם מיד. כמו כן לא כדאי לקחת את זה יותר מדי ללב, אלא לזכור שזהו שלב, חלק חשוב מתהליך ההתפתחות שלהם, וחלק מהרצון הבריא לבנות ולעצב את אישיותם.

עקרון נוסף בהקשר זה הוא השלווה שלנו, היכולת להישאר רגועים ולא להיבהל מהם כל כך מהר. ושוב, גם אם מדובר בדעה מוזרה או חריפה, בהתנהגות היסטרית ולא מאוזנת, לא כדאי להילחץ. חשוב, מאוד חשוב, לשדר בטחון, שאיננו נבהלים. שאנו יודעים שהם נורמליים, שהכל בסדר, שהם בסדר, ושאנחנו פה בשבילם. כשירצו.

כשהנערה או הנער רואים ומרגישים את הלחץ שלנו, זה עלול להלחיץ אותם גם כן. 'מה, אני עד כדי כך מפחיד? אני עד כדי כך קיצוני שאבא ואמא נבהלים כל כך?'. לכן, גם אם זה לא תמיד קל, חשוב לשדר רוגע, ואמון. בכך אנו מחזקים את הביטחון העצמי שלהם, ומעניקים להם תחושת הגנה.

כל אלו באים במטרה אחת והיא לאפשר להם לחוש את הייחודיות, העצמיות, הכבוד, והבגרות אשר הם זקוקים להרגיש. כשאנו כהורים נדע להעניק להם ולחזק בהם תחושות אלו באופן טבעי, הם פחות ופחות יצטרכו לדרוש או לחוש זאת, בדרכים לא דרכים…

(אי"ה נמשיך להרחיב בדרכי התמודדות נוספות, במאמר הבא).

המון הצלחה ונחת!

אודליה מימון (MA), יועצת זוגית ואישית, מנחת קבוצות ומרצה בנושאים שונים, מחברת הספר "אוצרות פנימיים". ליצור קשר – מייל:  , טל': 0545219871.   אתר:  http://www.otsarpnimi.co.il

עוד מאמרים על שינויים בגיל ההתבגרות והתמודדות, מאת אודליה מימון:

עידוד – לחזק עוד ועוד!  למה חשוב לעודד וכיצד מעודדים?

דימוי עצמי בגיל ההתבגרות – ומה תפקיד ההורים? כיצד מעודדים מתבגרים? כיצד נענים לצרכים שלהם?

קשר תלותימתבגרים רבים יוצרים במהלך תקופת התיכון קשרים תלותיים עם חברים. מהו קשר תלותי וכיצד מזהים אותו? מה עלינו לעשות כהורים?

תלמיד ישיבה תיכונית כותב במחברת

מכתב לבן שעולה לישיבה התיכונית

תמונה צביקה מור

בני היקר!

יש רגעים בחיים שאסור לפספס ובשבילי זה אחד מהם. בעוד רגע תדלג כמה שלבים בהתבגרות שלך ותהפוך בין רגע לעצמאי שצריך לדאוג לעצמו. כיתה ח' כבר הרבה מאחוריך, והפנימייה הולכת להוציא ממך הרבה כוחות של אחריות ועצמאות שאומנם נחשפו בך במשך השנים אך עכשיו אין לך ברירה. אתה תהיה בחזית, ואני מאמין בך שתוכל לצלוח את המסלול הזה בהצלחה עם כל מה שקיבלת מאתנו ומה שהשגת בעמלך.

האתגרים שיעמדו מולך עוד רגע רבים וגדולים. הם יחכו לך בלימודים, בבית המדרש, בחדר האוכל ועם החברים בפנימייה. אתה הולך לעבור את גיל ההתבגרות בישיבה התיכונית כשסביבך מתבגרים רבים שלא בדיוק סגורים על עצמם וזה בסדר, כך דרכו של עולם. אתה הולך ללמוד שעות רבות יותר ותכנים שדורשים מאמץ רב. אתה הולך לישון מעט בלילה ולעבוד קשה ביום.

אתה הולך לבנות את העולם האמוני שלך כשברקע חברים שמושכים לכל מיני כיוונים, והכי קל למשוך למטה. הגעת לשלב בחייך שהעשייה היא פרי הבחירה שלך. חשוב מאד שתשאל את עצמך מידי פעם מה אתה רוצה לעצמך, איך אתה רוצה לראות את חייך. זו תהיה כל הזמן הבחירה שלך באיזה צד להיות ואני אכבד כל בחירה שלך. תמיד תחשוב טוב על צעדך ותשקול היטב את כל האפשרויות וההשלכות. אני מאחל לך שתהיה בין אלה שמושכים תמיד למעלה.

הישיבה התיכונית היא כלי שעומד לשימושך. היא כלי שמוציא מתוכו מה שזורעים בו, והתוצאות מגוונות מאד. ראיתי שיוצאים ממנה בחורים אידיאליסטים שטובת הכלל מול עיניהם, וראיתי גם לא מעט טיפוסים רדודים שלא נמצאים בחזית העשייה של עם ישראל.

אנחנו מצדנו, מתפללים עליך עוד לפני שנולדת שתגדל להיות תלמיד חכם מאיר בישראל. זו דרכנו ואנו רואים בה חובה שהיא גם זכות גדולה והלוואי שתבחר לממש את הזכות הזו, ולתת את שלך למאמץ המלחמתי על צביונו של עם ישראל שנמשך מאז היותנו לעם. רק אתה תחליט מה יהיה החלק שלך במסע הארוך של עם ישראל.

עם כל המאמץ הזה אתה תבנה את עצמך ותגבש אישיות שתצטרך לעמוד בצומת הבאה בסוף השמינית ולהחליט כיצד ייראו חייך בעתיד. הישיבה התיכונית היא שלב חשוב בגיבוש הזהות העצמית שלך אז אל תפספס את השנים היפות הללו.

כן אני יודע זה נשמע מפחיד אבל כבר "הזהרתי" אותך קודם שאתה הולך להתבגר בבת אחת בעוד כמה רגעים.

יש לך הזדמנות נפלאה לפתוח דף חדש בחיים ולהשאיר מאחור דברים שרצית להיפטר מהם. שום דבר מהעבר שלך לא יקבע את העתיד שלך, ולא הנסיבות קובעות מה יהיה אתך אלא היחס שלך אליהן. בכוחך להצליח בלימודים בישיבה התיכונית גם אם לא הצלחת כל כך בשנים הקודמות. הכל באמת תלוי בך, וגם אם אינך יודע כיצד להשיג את ההצלחה, תמיד תוכל לבחור לרדוף אחריה בלי וויתורים עצמיים.

אחד מהאתגרים הגדולים ביותר שתפגוש בשנים האלה יהיה אתגר הקדושה. אין אדם בעולם שנמלט מההתמודדות הזו, והחדשות הטובות הן שגם כאן הגבורה נמצאת אצלך וממתינה שתממש אותה. בורא עולם נתן לך כוחות ומשימות וביכולתך לנצח. זו תהיה התמודדות יומיומית וגם אם נפלת אל תתייאש! המשך הלאה ונצח ככל יכולתך. כל יום יעמוד בפני עצמו, כל שעה תימדד בפני עצמה ואם הצלחת בה – יש לך 100% הצלחה.

אחת העצות הטובות שנתנו לנו חכמנו היא "שוב יום אחד לפני מיתתך" ואז נמצאו כל ימיך בתשובה. פשוט לחיות את ההווה עם הפנים לעתיד. פשוט לקבל על עצמך בכל יום ואפילו בכל שעה לחיות רק את היום הזה או רק את השעה הזו בקדושה. כשההחלטה והמאמצים מופנים כל פעם כלפי יחידת זמן קטנה קל יותר להשיג את הניצחון.

לסיום אני מאחל לך שההזדמנות הנפלאה הזו להתחלה חדשה בחיים תהיה בשבילך מקום של שאיפה ועשייה. אף פעם אל תפסיק לשאוף למעלה. שמעתי פעם ממישהו: "כוון לירח, גם אם פספסת אתה עדיין בין כוכבים".

אוהב מאד ומתפלל להצלחתך!

אבא

צביקה מור, מאמן הורים ונוער, התמחות באימון ADHD,

052-6070954 more-lanoar.co.il

פותחים שולחן – לפרשת כי תבוא

עין טובה – "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה'" (כו,יא) – מה הם חמשת הדברים הכי טובים שיש לך בחיים? מתי בפעם האחרונה יצא לך להגיד לה' תודה עליהם? האם לדעתכם למרבית האנשים יותר טוב או יותר רע בחיים? האם בני-אדם יודעים להעריך את מה שיש להם? מה גורם לאנשים מסויימים לראות תמיד את "חצי הכוס הריקה"? איך אפשר לְפַתֵּחְ מבט שיראה את הטוב והחיוב שיש בחיים שלנו?

ההורים ואנחנו – "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ" (כז,טז) – האם לדעתכם מערכות היחסים שיש היום בין הורים לילדים שונות ממה שהיו לפני דור או שניים? במה? מה עושים כאשר יש חילוקי דעות בין הבן/ת להורים על נושאים שונים – שעת חזרה הבית, סגנון לבוש, מקום לימודים? כיצד מגיעים להכרעה?

הטוקבקים – "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" (כז,כד)– מה דעתכם על תופעת הטוקבקים? מה הצדדים הטובים והרעים שיש בה? האם יש לה השפעה על השיח הציבורי ועל היחסים בין אנשים מעבר לגבולות האינטרנט? האם לדעתכם יש להתנות רישום שם ומקום מגורים בכתיבת טוקבק או שאפשר לאפשר את זה בעילום שם? אם הייתם צריכים לנסח כללים להתבטאות ראויה בטוקבקים – מה הייתם אומרים? ואחרון חביב – איך אומרים טוקבק בעברית?

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת כי-תבוא

ילדי ADHD לומדים גמרא. כיצד נעזור להם?

הנושא של הפרעת קשב וריכוז הוא נושא מפורסם ונדון רבות, המאמר דלהלן, לא מתמקד בכלליות הנושא, אלא בהשלכות הספציפיות הנוגעות ללימוד הגמרא במוסדותינו בחדרים וישיבות.
וכבר בפתח הדברים הערה כללית: ישנם תחומים מקצועיים רבים המוזכרים במאמר זה, אולם בכוונה תחילה לא כתבנו את הכינויים המיוחדים שלהם, אלא זה נכתב בשפה פשוטה ומובנת לכל אדם, וזאת כדי שהמאמר ישיג את מטרתו.

1. ההגדרה של הפרעת קשב וריכוז ADHD
הבעיות הנלוות
  • קושי להתרכז לאורך זמן במהלך ביצוע מטלות ממושכות או בזמן משחק.
  • קושי להתייחס לפרטים ונוטה לעשות שגיאות שנראות כנובעות מרשלנות.
  • לעתים קרובות נראה שאינו מקשיב כשמדברים אליו.
  • קושי בארגון פעילויות או משימות.
  • נטייה להימנע ממשימות הדורשות מאמץ מנטלי )מחשבתי( ממושך.
  • נטייה לאבד דברים, להם זקוק להשלמת משימה.
  • מצב שכיח שבו גירויים חיצוניים מסיחים את דעתו.
  • נטייה לשכוח דברים במהלך פעילות שגרתית.

בנוסף להפרעה עצמה עלולים ילדי ADHD לסבול מלקויות למידה שונות, הנלוות להפרעה עצמה ומקשות עליהם ללמוד ולהתפתח בדרך רגילה, כשאר בני גילם. לילדים אלו נוספות לפעמים בעיות מוטוריות וכן קושי בתאום עין יד. שתי תכונות אלו מקשות על – הכתיבה. יש גם שכיחות של בעיות בשפה, קריאה, כתיבה, קושי בעבודה רצופה, זאת אומרת כשיש רצף של משימות לבצע הם לא יזכרו את הסדר, וגם ישמיטו חלק מהמשימות.

פעמים רבות מצוי גם שילדים אלו מתקשים בזיכרון לטווח הקצר. מלבד הקושי הלימודי ברכישה והבנה של חומר, דברים אלו גם משפיעים לרעה על התנהגותו של הילד ועל האינטגרציה שלו עם החברה, ופוגעים ביכולתו לתכנן ולצפות מראש מה תהינה התוצאות ממעשיו. וממילא הוא מסוגל לבא לידי מעשים בלתי מחושבים שהוא עצמו מתחרט עליהם, הן מבחינה מוסרית, והן בכללי חברה. וזאת לא רק בגלל ההפרעה עצמה, אלא גם בגלל ההשלכות הרגשיות שהוא סובל כתוצאה מהקשיים בלימוד, שזה יוצר מעגל של רגשות שליליים. כי כתוצאה מהקושי בלימוד, הדימוי העצמי נופל וכל המוטיבציה נחלשת, ומכאן נסללת הדרך לקשיים בחברה, ובמשפחה. וכל זה מוריד לילד את הביטחון עצמי, וממילא משקיע פחות בלימודים, והתוצאות בלימוד פוחתים והולכים, וחוזר חלילה .

מבחינה רפואית הפרעת קשב (ADD) או הפרעת קשב ופעילות יתר (היפראקטיביות) (ADHD) הן הפרעות נוירו קוגניטיביות ונוירו פסיכולוגיות. כלומר, אלו הם הפרעות שיסודן בתפקוד לקוי של – – מערכת העצבים המרכזית (המוח) ויש להן השלכות על המישור הלימודי והרגשי ו/או ההתנהגותי.

2. קשיים בלימוד גמרא הנובעים מבעיית ADHD

במאמרינו נתמקד בעיקר בהשלכה ספציפית הנובעת מבעיית ADHD , המפריעה ללימוד הגמרא. הגמרא הוא הספר שנחשב מאז ומעולם למוטיב המרכזי בלימודי היהדות, וההתייחסות אליו היתה, לא הייתה רק בהקשר לתוכנו ההלכתי או החשיבתי, אלא כיסוד ובסיס המביא להשקפה טהורה, ליראת שמים ולחוסן רוחני, ידועות אמרותיהם של חכמינו ז"ל שבכל דור ודור, על חשיבות לימוד התורה, ועל חובתו של כל יהודי באשר הוא לעסוק בה.
אי לכך נחשב לימוד הגמרא בכל הישיבות בארץ ובעולם כנושא הלימודים העיקרי, שתופס את עיקר השטח של הלימוד, הן בכמותו והן באיכותו. אולם דא עקא, שבלימוד הגמרא, ובמיוחד בדיונים ההלכתיים שבו, טמון קושי מיוחד, לא רק בשל השפה הארמית, אלא בשל ניסוחו הייחודי, התמצאות והקיצור שבו. שימוש במונחים תלמודיים מסובכים, חוסר סימני פיסוק, והשפה הארמית המשתלבת יחד עם לשון הקודש ולוגיקה מורכבת.
יש קושי מיוחד בסוגיות ארוכות.

בגמרא יש מאפיינים ייחודיים שאין בשום ספר אחר, הן מבחינת הקריאה הפשוטה, והן מבחינת המשמעות והחשיבה העמוקה מאפיינים אלו אינם קיימים בשום ספר, וגם בספרי הקודש אינו מצוי נוסח של דף גמרא. לומד מיומן רואה בכל שורה ושורה בגמרא חידה ואתגר. לכל ילד זה קשה, ובמיוחד קשה לתלמיד עם בעיית הקשב והריכוז ADHD /ADD זו עבודה לא קלה ללמוד בכלל וכל שכן גמרא שהיא הרבה יותר מורכבת ונראית לפעמים בגדר של ה"אי אפשרי" בשבילם. אחד המאפיינים העיקריים של הקושי בלימוד הגמרא על פני לימודים אחרים הוא שבשאר הלימודים מה שנדרש מכל תלמיד הוא "ללמוד".. ואילו בגמרא, לא די בלימוד הגמרא עצמו אלא מעבר ללימוד הגמרא, צריך גם ללמוד "כיצד ללמוד"…

בלימוד גמרא ישנם אסטרטגיות למידה רבות, שכל לומד משתמש איתם ביודעין ובלא יודעין, וכל ילד שמתחיל ללמוד גמרא מפתח עם הזמן אסטרטגיות למידה רבות, וככל שהוא יותר גדל, הוא יותר ויותר "לומד איך ללמוד".

3. הכישורים המיוחדים הדרושים ללומד הגמרא

נציג כאן רשימה חלקית של האסטרטגיות והכישורים המיוחדים הנצרכים ללימוד גמרא: נקדים נקודה להבהרה, אין הכוונה באמור להלן, שכל ילד עם הפרעת קשב וריכוז מתקשה במיומנויות אלו, ישנם הרבה ילדים עם ADHD שמבינים טוב בלימוד, ומצליחים בגמרא, וגם ילדים שכן מתקשים יש קושי שהוא בדרגה קלה וקל להם להתגבר עליו ולהצליח. אמנם יש ילדים שכן
מתקשים בכל האמור, ומטרתנו להביא זאת למודעות של ההורים והמורים, שישימו לב ולבדוק, איפה יש נקודת קושי שצריך טיפול וטיפוח,
הרשימה דלהלן היא אסופה של קשיים העלולים להיות, לפעמים ישנם יותר מקושי אחד אצל ילד, ומיותר לומר שאין כוונתנו, שכל האסטרטגיות האלו חסרות לכל ילד עם ADHD .
א. הבנת הנקרא של הגמרא; יותר קשה להפיק את המשמעות מדברי הגמרא, מלהוציא את המשמעות מלשון של ספר אחר, כי פעמים רבות בגמרא המשמעויות הן עמוקות ונסתרות.
ב. חשיבה "גמישה"; יכולת התגמשות וזרימה עם הקושיות והתירוצים, בגמרא יש הרבה סוגיות שמתפתלות ומשנות כל הזמן את הכיוון, זאת אומרת שהבנת הרעיון המרכזי של הסוגיא משתנית תוך כדי המהלך, וממילא יש גם שינוים בפסיקת ההלכה, עקב שינוי ההבנה, ודבר זה יכול להיות בסוגיא אחת מספר פעמים, ילד עם הפרעת קשב שקשה לו להתגמש, יתקשה במיוחד בסוגיא כזו, לעקוב אחרי הפיתולים והשינויים של הסוגיא. ויצטרך הנחיה והדרכה
מיוחדת כיצד ללמוד סוגיא זו.
ג. הרבה מאד חשיבה מופשטת. ישנם בגמרא סוגיות רבות שהנושאים הנידונים הם בדברים מופשטים, ולא הולכים בהדרגה מהמוחש אל המופשט. גם הספיקות וצדדי השאלות הם ברעיונות עדינים ודקים, שצריך הרבה מיומנות בסוג חשיבה כזו בכדי לקלוט את המסר הנכון של הסוגיא. וילד עם לקות בקשב וריכוז, רואה דברים על פי רוב רק ב"שחור לבן", מה שנקלט בחושים הברורים שלו, וקשה לו להתמקד ולהתייחס לדברים שהם "אבסטרקטיים" דהיינו מופשטים. והמלמד שלו יצטרך להשתמש עם יותר המחשות וכלים, כדי לקרב אליו את הבנת הרעיון הנידון.
ד. הבנת המהלך. שלא כבספרים אחרים, יש בגמרא מקבץ של מספר שלבים המחוברים יחד עם רצף רעיוני, ישנם לפעמים סוגיות שמורכבות מ 8 – 7 ויותר שלבים, ובמשך התהליך הרצפי ישנם שינוים בהבנות ובהלכה, לפעמים הסוגיא גולשת מהרעיון המרכזי למטרת משנה ומתפתח שם דיון שלם על הנושא הצדדי הנכנס דרך אגב, ואח"כ הסוגיא חוזרת לנקודת ההתחלה. זוהי מטלה הנראית קשה מאוד לבעלי קשיים בקשב וריכוז. וצריך להקנות להם אסטרטגיות מיוחדות לשם כך.
ה. הבעה טובה. כל דבר חכמה שהאדם חושב ודן בו, הרי הוא יעמיק את הבנתו על ידי ההבעה, דהיינו על ידי שיביע ויסביר את הבנתו הפנימית הוא עצמו יבין טוב יותר. בלימוד גמרא נחוץ כושר הבעה מפותח כדי להביע את הסברות העמוקות שבתלמוד, כדי להגיע "להבעה המחדדת את ההבנה". לקות בקשב וריכוז גוררת אחריהם לפעמים חסר בשפה, המקשה ומכביד על ההבעה, בשיחה קצרה יומיומית אולי לא נבחין בכך, אבל כשניכנס אתם לשיחה יותר חשיבתית הממוקדת בנושא ספציפי מיד נבחין בכך. הרי לנו קושי נוסף המעכב את הבנת הגמרא לילדים אלו. המצריך לפעמים התמקדות ספציפית בבעיה עם מומחיות לפיתוח שפה.
ו. תפיסה טובה (במילים אחרות זיכרון לטווח קצר וזיכרון פעיל). תכליתה לתפוס ולאחד את כל השיטות הרעיונות והפרטים ולחבר ולקשר כל פרט במשבצת המתאימה לו, ולפעמים יש חלק מסוים בסוגיא שמתקשר לחלק שקדם לו בכמה שלבים, ולא לזה הסמוך לו. וכל זה מאד קשה לבעלי בעיות קשב וריכוז, כי יותר קל להם להתמקד בדבר אחד, ולדלג מפרט למשנהו, מאשר לארגן ולסדר כמות של פרטים יחד, אם נסתכל במגירה של החפצים שלהם או בחדר השינה שלהם, נבין זאת מיד. (יש להבדיל בין המונח תפיסה בלשון המדוברת דהיינו הבנה טובה לבין תפיסה שבשפה המקצועית הינו כושר להחזיק כמות ידע במוח ולעבד אותם הן בכדי להבינם והן בכדי לאחסן את החומר בצורה יעילה בזיכרון לטווח הארוך) וכשהמלמד יכין סוגיא זו, יצטרך לזכור מלכתחילה שלתלמיד המיוחד צריך לערוך כלים המסייעים לזכור ולתפוס את המכלול.
ז. אוצר מילים גדול ובעיקר בארמית: התלמוד כתוב בלשון הקודש ובארמית. ולבעלי קשב וריכוז מצוי במידה גבוהה עיכוב שפתי, בקליטת אוצר מילים . קושי נוסף מצד השפה הוא בתמרון בין שתי השפות השולטות בתלמוד. לשון הקודש וארמית המשתלבים יחד, ומעכבים את ההבנה המהירה והפקת המשמעות של המסר הנכתב . לפעמים יכולה בעיה זו בלבד הנראית לכאורה כקושי צדדי, לגרום לבלבול אצל הילד שירחיק אותו מהגמרא, ומצד שני עם תשומת לב נכונה, וכמה עצות פרקטיות שניתן לתלמיד כיצד להבחין בין שני השפות, ולעשות את הסדר והתרגום הנכון, נחסוך ממנו התמודדות מיותרת, ונקרב אותו אל הלימוד.

כל האסטרטגיות והכישורים הללו שייכים ללמידה בכללות, להיסטוריה גאוגרפיה מתמטיקה וכו'. אבל בגמרא במיוחד אי אפשר להסתדר בלי הכלים האלו .

ובכן, ילד רגיל קולט ולומד שלב אחר שלב את כל הכלים הנדרשים
אבל לילד עם ADHD / ADD קיים קושי כפול, האחד הוא בלימוד הגמרא עצמו, והשני בלימוד האסטרטגיות ופיתוח כישורי הלמידה שצוינו לעיל.
נקודה נוספת ישנה באסטרטגיות הלמידה, המביאות עמם קושי נוסף, והוא, שמלבד עצם הידע של האסטרטגיות צריך גם ידע מקצועי מיוחד כיצד מלמדים אסטרטגיות וכיצד מרגילים את התלמיד להשתמש אתם (מטה קוגניציה), שהרי אין ידע אסטרטגי כידע של קושיא בגמרא, זו מיומנות מיוחדת ללמד תלמידים "כלי למידה".
סיכומם של דברים:
לסיכום; ישנם שלושה קשיים עיקריים העלולים להימצא אצל ילדים עם לקות בקשב וריכוז:
1.חוסר היכולת להתרכז ולהפנים את הידע  (כי הלקות גורמת לו הסחות דעת תכופות)
.2 ADHD עלול לפגוע בחלק מכישורי הלמידה (זיכרון ושפה).
.3 קושי כללי בקליטת אסטרטגיות לימוד.

4. ADHD ואינטליגנציה

חשוב להדגיש כי כל ליקויי הלמידה אינם קשורים כלל לאינטליגנציה, ועשויים להופיע בילדים אינטליגנטיים מאוד, ואף במחוננים. שילוב כזה של מחוננות, ליקוי למידה והפרעת קשב וריכוז – קיים, ויש להכיר בו ולהתייחס אליו,
במיוחד בגלל התסכול העצום הנגרם לילד שסובל ממנה אצל הילד האינטליגנטי והחכם, התסכול עוד יותר חמור, כי הוא יושב בכתה עם עוד 25 ילדים ומנסה להקשיב ובאמת מתאמץ ופעם אחרי פעם לא מצליח ומקבל ציון של 60% (אם הוא בכלל מקבל ציון).
יש ילדים שאחרי המבחן אומרים אני לא יודע למה לא הצלחתי הרי חזרתי טוב, ואנחנו בלב אומרים אם הוא היה חוזר באמת הוא היה זוכר, אלא הוא כנראה לא חזר טוב. או אפשר לשמוע את המשפט הבא: "אם הוא היה מתאמץ הוא היה מצליח".
אחרי שאנו יודעים איך תלמיד עם ליקוי ADHD לומד גמרא. אנו צריכים לומר "אם הוא היה מצליח הוא היה מתאמץ"…
ובמקום לחשוב, "אם הוא היה רוצה הוא היה יכול", עלינו להפוך את הסיסמא ולחשוב "אם היה יכול הוא היה רוצה".
זהו החלק של החדשות הטובות, שאמנם בידינו לגרום בעזרת השם, שהוא יוכל וממילא הוא גם ירצה, כפי שיבואר להלן, עם מלמד שעבר הכשרה, אפשר לקדם ולעזור הרבה מאוד לילדים אלו, זאת לא תיאוריה אלא דברים שהוכחו בניסיון בשטח, שעל ידי לימוד והוראה נכונה, ממש השתנו ילדים אלו לבלי הכר, והתחילו להצליח בלימודים ולאהוב את הלימוד.

5. האבחון

חלילה לנו להחליט לבד למי יש הפרעה זו ולמי אין, כי ישנם כ 16 אפיונים שדומים – ל ADHD לעין הלא מקצועית. כגון בעיות תחושתיות, ראיה כפולה, תופעות לוואי לתרופות, מחוננות, הפרעות שינה, עיבוד שפה איטי, בעיות רגשיות ועוד, וכמובן שהטיפול בהם משתנה מקושי אחד למשנהו. ואילו הסימפטומים של מגוון הפרעות אלו, דומות מאוד אחת לשני. לכן בהכרח להגיע לעין חדה שתבחן ותאבחן את סוג הקושי.

לצורך אבחון וטיפול בבעיות אלו, יש לפנות לאבחון דידקטי לפעמים דווקא נוירולוג (לא חייבים דווקא פסיכיאטר), יוכל לקבוע ולאמת את התוצאה הסופית מהו ההפרעה המדויקת, ומה רמת חומרתה.

6. העזרה והטיפול

ולצורך הטיפול צריך להגיע להוראה מתקנת (מלבד הטיפול התרופתי הנצרך כשצריך), ההוראה המתקנת תתבסס על האבחון בהתאם לסוג הלקות שתמצא, כי לא הרי הוראה לילד עם הפרעת קשב וריכוז כהוראה מתקנת לילד עם קושי בקריאה או הפרעה תחושתית. עם זאת בגישתנו לטיפול אחרי הקביעה שזה אמנם הפרעת קשב וריכוז אמיתית, עלינו לדעת שלקות זו אינה ניתנת לריפוי מוחלט, כי הגורם לה הוא ככל הנראה, התפתחות חריגה של מסלולים מוחיים מסוימים. מטרת הטיפול היא, שיפור התסמינים ועקיפת הקושי הבסיסי, תוך קבלת המשך הקיום של הקושי, והוראה והדרכה ברורה לתלמיד כיצד להתמודד עם קושי זה, עד שנגיע למינימום של הפרעה בתפקודו הלימודי וההתנהגותי.

המורה הפרטי, שהוא מומחה בלקויות הללו וגם מתמצא בפרקטיקה של סיוע ופיתוח, יוכל לעזור לו ללמוד ולהצליח תוך שידע לזהות את הצדדים החזקים שלו, ומשם לבנות אותו, להמשיך בדרכו בהצלחה.

לא נפרט כאן את כל אופני הטיפול, כי רבים הדרכים והשיטות ותקצר היריעה. העיקר הוא שטיפול ועזרה אמיתית משתנים מילד לילד, ומאבחן יסודי ידע לערוך תכנית התערבות המתאימה ספציפית לכל ילד באשר הוא, לפי כישרונותיו תכונותיו והסביבה בה גדל.

נכתוב בקצרה את הבסיס לטיפול נכון ללימוד הגמרא לילד קשה למידה. ישנם שני יסודות המורכבים יחד, האחד הוא הגמרא והשני הוא הילד. כמו שכתבנו למעלה, את היחודיות של "ספרהגמרא" אשר הוא גורם אחד של הקושי, שגם לילד רגיל יש קושי זה אלא שהוא מצליח להתמודד עמו, וזה מצד החומר. הגורם השני של הקושי, הוא מצד הילד העיכובים בכישורים ובמיומנויות של הילד עצמו, שהם לקויים וחלשים, וזה גורם לקושי בכל לימוד שיהיה הן בלימודי חול, והן בלימודי קודש הקלים יותר כחומש רש"י ומשניות והלכה.

אבל כששני הקשיים נפגשים יחד, דהיינו המורכבות של הגמרא יחד עם הלקות של הילד, יגדלו הקשיים שבעתיים.

וממילא כשאנו ניגשים לעזור לילד זה, מוכרחים אנו להתייחס ולהתמקד בכל אחד משני הגורמים האלו, דהיינו עלינו לדעת כיצד ניקח את החומר וניצור לו "ידיות לאחיזה" שהתלמיד יוכל לאחוז את חומר הלימוד שלא ישמט מידו, וכדברי הרמח"ל בספרו "דרך תבונות" בו הוא מבאר את דרכי הלימוד, הוא ממשיל את הכללים שהוא נותן למזוודה כבידה שקשה לנושאה, וכשבא החכם – ומחבר לו ידיות, הריהו גורם שיוכלו להרים ולסחוב את כל המזוודה על תכולתה מבלי לאבדה.

וכן עלינו לדעת מה הם הכישורים הלקויים והחלשים אצל הילד, וכיצד נחדד ונפתח אותם למקסימום האפשרי. ואם נמשיך במשלו של הרמח"ל נוסיף כאן שמלבד התקנת הידיות על המזוודה, עלינו גם לקחת את האדם הנושא אותה, ולעשות אתו אימונים של הרמת משקולות כדי לחזק את שריריו, אחרת גם כשיתפוס את המזוודה עם הידית שלה, הוא עדיין לא יצליח להרימה מפני חולשתו להרים משאות. כך שהמורה הפרטי שלמד ויודע את הכישורים, ואת הדרכים לפיתוחם. הוא בעצם המאמן האישי של תלמידו, שהופך אותו מילד נחשל, לילד לומד פעיל בדרך להצלחתו.

ובעצם יש כאן פעולה נוספת והוא החיבור של שני הכיוונים יחד, וזה על ידי כך שהמאבחן של התלמיד הוא גם המתווה של דרך הטיפול, והוא יוצר דרך מתאימה לכל תלמיד, בו המורה הפרטי ידריך את תלמידו גם בהוראת ספר הגמרא, שפתה וצורת חשיבתה ומהלכיה, בצירוף התייחסות לכישורים של התלמיד, הגם שהגמרא היא שווה אצל כל אחד, אבל הדרך כיצד להדריך את התלמיד המתקשה משתנה לכל אחד לפי רמת כישרונותיו וההרכב המיוחד שלו.

נתאר אופן אחד של טיפול מקצועי, ילד שבגלל הקשב וריכוז, מתקשה בקליטת מהלכים (עיין לעיל ברשימת האסטרטגיות) שזה מאד יכול להפריע בגמרא, אנו נבחר סוגיות ממקומות מפוזרים בש"ס, נתחיל בסוגיות עם הרכב קטן יחסית, ונראה לילד לא רק את תוכן הסוגיא, אלא גם נתמקד להסביר לו את הדפוס והתבנית של הסוגיא, דהיינו המסגרת החיצונית המובילה את המהלך, ע"י שנכין לתלמיד דבר שנקרא "מפות קוגניטיביות" דהיינו תרשימי זרימה וסכמות כך שהוא יקבל שליטה ותפיסה על הרצף של הסוגיא, ולאט לאט נעבור לסוגיות יותר מורכבות, עד שהוא יתפוס את הכיוון, וככה הוא יוכל בע"ה להצליח לבדו אפי' בסוגיה המורכבת עם מספר מרובה של מהלכים. כיון שידע מה מצפה לו, ויהיה מיומן לדעת איזה אסטרטגיות עליו לשלוף כעת מתיקו כדי לא להתבלבל ולא לאבד את ידיו ורגליו, אלא לכבוש את הסוגיא על ידי שרטוטים ותרשימים עד שתהא מונחת מסודרת בכיסו, ויזכרנה.

בתחילת התהליך, משורטטות המפות על ידי המורה. וכאשר התלמיד לומד אותם או משלים משפטים בצורה של קלוז', על המורה להכין עבורו את המבנה הגרפי של מהלכי הסוגיא.

ובשלב הבא נלמד אותו איך לעשות את התרשימים לבד. המטרה הסופית היא להביא את הלומד ליכולת של הכנת מפה פנימית, ובהמשך למפה קוגניטיבית לא כתובה, בתוך מערך החשיבה שלו.

על ידי המפות הקוגניטיביות ניתן בקלות יתר להבין את הסוגיא כאשר במבט אחד רואים את כל התמונה, וכן יבין במבט אחד את הלוגיקה של הסוגיא. לאחר זמן התלמיד יבין שכל מפה מסמל לוגיקה שונה ויתרגל ויבין את מהלך הסוגיא לפני קריאת הטקסט. אך אם נתאר את הדברים בעל- פה, הדבר יתבע מאמץ רב וריכוז לאורך זמן והקשבה רבה מצד התלמיד. באמצעות טבלה ניתן לפעמים להבין במבט אחד סוגיא שלמה הכתובה בחצי עמוד גמרא.
המפה הקוגניטיבית מהווה תמריץ להכנה עצמית. התלמיד ההיפראקטיבי צריך להיות פעיל ואקטיבי בכל מהלך השיעור ולא להיות במצב של כלי קיבול ללא תנועה.

גם ניתן להכליל חומר רב יותר בטבלה מטקסטים כתובים, טבלאות מצטיינות בדרך כלל בהצגה כמות גדולה של נתונים בשטח קטן, ובכך שהן מסייעות למשתמשים לזהות ערכי נתונים בודדים (ד"ר צבי קנריק ותשח"ל על שיחד מזמנו בכדי לעבור על המאמר ועל הערותיו המחכימות).

לא נאריך כאן בדוגמאות נוספות, כי צריך לשם כך ספר עב כרך, עם הרבה הרבה הכשרה. מה שבעיקר חשוב לזכור הוא, שהמורים המגידי שיעור, צריכים להיות מודעים לכל הנאמר במאמר זה, ולנסות להתחבר רגשית לילד המתקשה, הריווח יהיה כולו של התלמיד, מכיוון שהתגובות וההערות שיקבל ממוריו ומחנכיו יהיו יותר מתונות ומתחשבות, והלוואי שיהיו גם מעודדות.

כל התלמידים צריכים עידוד וחיזוק, אבל תלמידים אלו על אחת כמה וכמה, שהם צריכים מנה כפולה ומכופלת של עידוד על בסיס יומיומי, זהו החמצן והכוח שעמו הם יכולים להתמודד עם הקושי שלהם.

ועוד נקודה חשובה להורים היקרים, השוכרים את שירותיו של המורה הפרטי, אל תהססו לשאול את האברך, אם הכיוון ברור לו, ואם הוא מרגיש שיש בידו באמת את הכלים, הנדרשים, הן להוראת הגמרא, והן לפיתוח הכישורים של הילד, (ודוגמא קטנה, יש ילד שצריך להסביר לו את הגמרא מספר פעמים, ויש ילד שהעזרה והפיתוח שלו הוא דווקא כשנותנים לו להתאמץ לבד, וכמובן מכוונים אותו, רק זה עוזר לו, ואילו כשנסביר לו זה פוגע בהתפתחות שלו). כדאי ומומלץ לבקש מהאברך פגישה מפעם לפעם לשמוע על התקדמויות וכדומה.

כי סוף סוף ההורים הם הדואגים באמת, וכשנמצאים בשטח ומבררים, זה עוזר להתקדמות. ושוב נזכיר הניסיון בשטח הוכיח, שהילדים שקיבלו עזרה מקצועית, על ידי אברכים שעברו הכשרה נכונה, לא רק שההצלחה בלימודים שלהם השתנתה, אלא הרבה בעיות התנהגות שהיו בעבר, נעלמו או נחלשו, הביטחון עצמי עולה. והמשוב שחוזר מההורים ומהמלמדים בכיתה הוא חזק מאוד.

7.תרופות מעוררות

הטיפול באמצעות תרופות מעוררות (ריטלין) עשוי לשפר זמנית את תפקודי הקשב, להפחית את האימפולסיביות ולהפחית את תנועתיות היתר. הודות לכך הוא עשוי לשפר כישורי למידה. להגביר את יכולת הריכוז, את יכולת התכנון מראש, את הסבלנות בהכנת עבודות בכיתה ובבית, להפחית טעויות בפתרון בעיות חישוב ועוד. המאבחן יכול להמליץ על נטילת הכדור אך גם אז יהיה על ההורה להגיע לרופא נוירולוג או פסיכיאטר שרק הם רשאים לתת מרשם לכך.

על פי נוהלי משרד הבריאות, את המרשם הראשוני לריטלין רשאי לתת נוירולוג, פסיכיאטר או רופא ילדים שהתמחה בהתפתחות הילד. אבל לגבי המשך טיפול, כל רופא רשאי לשנות את המינון של הריטלין.

כאן חשוב מאוד להבהיר כמה נקודות, האחת למרות שנכונות העובדות, שישנם הרבה בחורים שהתרופה ממש הפכה את חייהם למנוחה, זאת על פי אמירות שנשמעות הרבה מפי רמי"ם ומלמדים שאומרים "קיבלתי ילד חדש לכיתה" ילד רגוע משתתף פעיל ומקשיב. כן שמעתי מפי הילדים והבחורים עצמם, בנוסח, "את כל זה פספסתי עד היום?
ממש חבל…", ובפרט אצל לומדי גמרא, שומעים משפטים כמו, "לא האמנתי שקטע גמרא עם תוס' יכול להיות כל כך מושך ומעניין, חשבתי תמיד שהמשגיחים בשיחותיהם רק מגזימים וכדומה" ועוד הרבה פתגמים ומשפטים מהסוג הזה, המראים עד כמה התרופה הזו, פשוט לוקחת את דף הגמרא, ומגישה אותו על מגש של כסף לפני הבחור.
(יש לציין כי ישנם כל מיני טיפולים אימונים ותרגילים, וכן שיטות הוליסטיות כהומאופתיה וכדומה, המנסים להיות תחליף לריטלין . האמת בדברים אלו, שזה מסייע ומשפר קצת, למי שאין לו ADHD – ADD אמתי, אבל לתלמיד עם ADHD והתלמיד רוצה ללמוד גמרא ברצינות ובמיומנות, רק התרופה כמו ריטלין הוכיחה את עצמה ביעילות, העוזרת לתלמיד להגיע למטרתו.)
בכל זאת לא נכחיש שישנם גם מקרים שזה לא כל כך מצליח, (או שהתרופה לא פועלת או שיש תופעות לוואי מרובות) ועל כאן חשוב להעיר כאן הערה נחוצה, פעמים רבות זה תלוי במומחיות של הגורם הרפואי אליו פנו, כי "יש מומחים ויש מומחים" וצריך באמת לברר היטב לפני שהולכים, אצל כאלו שכבר טופלו שם בעבר והם מרוצים, או שהגורם המפנה הוא אמין ואחראי, ואומר בפה מלא שהוא שולח לאדם עם ניסיון של הצלחה בשטח. חשוב להדגיש את הכרחיות המעקב הקפדני של הרופא המטפל, מעקב שמטרתו הגדרת סוג התרופה והמינון המתאימים לילד המסוים מתוך שאיפה לשיפור מרבי בתפקוד הילד ומזעור תופעות לוואי לא רצויות.

יש כאן ענין של החלטה איזה תרופה לתת, צריך לדעת שריטלין הוא רק השם הקלאסי המוכר, אבל יש כמה סוגים לתרופות להפרעת קשב וריכוז, ואצל כל אחד פועל משהו אחר, זה דבר שקשה לדעת לפני הטיפול, צריך שיקול דעת וזהירות, הן באיזה סוג מתחילים והן במינון, כי יש אמנם כאלו שממש מיום למחרתו, כבר רואים שינוי גדול לטובה, הילד מתחיל להירגע להקשיב, וממש גן עדן אתו. אבל יש גם כאלו שיכולים להרגיש בהתחלה רק שינוי קטן, או שזה מפריע להם מכל מיני סיבות, ולפעמים מקבלים עקב זאת החלטה שגויה, שריטלין לא יועיל לילדם, והם יורדים מהכיוון הזה. ברוב המקרים זו החלטה לא אמיתית, כי מה שצריך הוא להתייעץ עם המומחה – או עם עוד נוירולוג וכדומה, ובהרבה מקרים הוכח, שכשהעלו את המינון, הכל התייצב, או ששינו לסוג אחר, במקום ריטלין, נותנים לדוגמא "אדרול" או "סטרטרה", כל אחד עם מעלותיו ומגרעותיו יש שפועלים זמן ארוך יותר, ויש שמשתחררים לאט לאט וכדומה, לא ניכנס כאן לאורך פרטי הדברים שאין כאן מקומם.
לסיכום, יש לברר למי הולכים, וצריך לדאוג לכך שהמטפל ימשיך ויעקוב אם סוג התרופה מתאים, ואם המינון מדויק.
יש לציין שהניסיון הוכיח שברגע שהתלמיד התחיל להצליח יותר בלימודיו, מיד התחיל גם מעגל התגובות הרגשיות להתהפך למעגל חיובי, דהיינו ברגע שהוא מתחיל להצליח הוא מקבל יותר ביטחון עצמי, וממילא מתנהג יותר בכבוד, ומקבל משוב חיובי מהסביבה שלו (חבריו מוריו והוריו), ומכאן הדרך קצרה ליותר השקעה והצלחה בלימודים, ומכאן למוטיבציה וביטחון עצמי וחוזר חלילה, כך שהמעגל החיובי מביא בעקבותיו יותר ויותר תוצאות חיוביות שבמקורם התחיל על ידי התרופה.

לסיכום:

ADHD – ADD יכול להוות גורם ישיר לקושי מיוחד בהצלחת לימוד גמרא וחובתנו אנו לזהות את זה ואח"כ להבין זאת היטב, וממילא נוכל בעזרת השם גם לעזור להם.

אלכסנדר אשר מושקוביץ, מאמן ומפתח כישורים ומערכות חשיבה תלמודיים
לתגובות והערות ניתן לשלוח לדוא"ל