כל הפוסטים מאת levavot

פינת הרב גודמן: יחס חינוכי לאפלקציית הסיקרט

מה היא אפליקציית הסיקרט?



.

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

מה אפשר ללמוד מכיכר ציון להורות יום יומית?



 

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

הכיפה הזרוקה: הבלבול וההבהרה

א.

כשמתבגר מוריד את הכיפה, הוריו מתחילים לדאוג. הורדת הכיפה היא סמל לשאלות, אולי גם לדחיית ערכים ואמונות שיקרים להורים.

מדוע נער יחוש אמביוולנטיות בנוגע ללבישת כיפה? מדוע שיעלו שאלות אודות התוקף של שמירת פרטי המצוות? מדוע שידחה את דרך החיים של הוריו ומוריו? מדוע נראה שלתופעה זו יש טבע אקראי ולא צפוי? בהחלט, זה קורה גם "במשפחות הטובות ביותר".

ישנה יותר מתשובה אחת לכל אחת משאלות אלו. ההסבר הספציפי למתבגר מסוים תלוי ב – האם וכיצד הוא מתקדם בחציית הגשר מילדות לבגרות. כשהתמודדתי עם שאלות אלו בניווט השנים המבלבלות בגידול ילדיי, מצאתי תשובות הגיוניות בתחום תיאוריית ההיקשרות ומדעי ההתפתחות. ישנן דינמיקות רבות הקשורות אחת בשנייה המעורבות בתהליך של פיתוח תחושת עצמיות בוגרת, אבל במאמר קצר זה נתמקד בבסיסי ובנורמאלי ביותר.

העדשה שלי לניתוח רבים מהנושאים הקשורים בגידול ילדים היא הדינמיקה ההיקשרותית, כיון שדינמיקה זו היא בעלת השלכות עצומות על ילדינו. כשילדינו צעירים, האנרגיה ההיקשרותית היא מה שגורם לילדינו להתנהג כמונו ולהיות נאמנים לנו. אבל כשילד מגיע לגיל בר מצווה ואביו אומר "ברוך שפרטני מעונשו שלזה", מבחינה נוירולוגית, עסוק מוחו של הילד באופן אינטנסיבי בהכנת הילד לתפקוד עצמאי. בפעם הראשונה בחייו, המתבגר יכול לתהות אודות מחשבותיו; לבחון את רעיונותיו; הוא מסוגל לשפוט את מעשיו. הוא יכול לחשוב באופן אידיאלי, וכתוצאה מכך כל דבר או כל אחד שלא עומד באידיאל המצופה נתון לביקורת נוקבת – כולל הורים, מורים ובמיוחד עצמו!

מתבגר אמור להיות מונע על ידי מנוע פנימי לחשוב ולהרגיש באופן עצמאי, להגדיר את גבולותיו, אמונותיו, העדפותיו, מטרותיו ושאיפותיו, כך שהוא יוכל להשתלב בחברה ובו זמנית לאחוז בערכיו, אמונותיו וגבולותיו. תהליך זה יוצר חלל – תחושת נפרדות, שונות, בדידות – שאמור להתמלא במודעות הולכת וגוברת לעצמי הייחודי המתהווה.

על מנת שתהליך מופלא זה יתרחש, המתבגר צריך להיות בעל רצון נגדי חזק – כוח המתנגד לתחושת לחץ הנובעת מההוראות, פקודות וסדרי יום של אחרים. עד ש"סדר יומו" ברור לו, עליו להדוף הצידה את "סדרי היום" של אחרים, כגון הורים ומורים. ככל שאמונותיו ברורות לו פחות, כך הוא יתנגד יותר למה שנדמה לו כלחץ הנובע מאמונותיהם של אחרים – וזה יכול ליצור את ההתנגדויות המעשיות המעוררות את דאגתם ובהלתם של הורים ומחנכים מסביבו. אם בגיל שש, או שמונה, הוא חבש כיפה וקיים מצוות נוספות על מנת להידמות ולהיות נאמן לאביו / אחיו הגדול / מורה / וכו', הרי בגיל 16 הוא אמור למצוא את סיבותיו ואמונותיו בקיום מצוות. מתבגרים רבים רק חשים לחץ חיצוני, אבל ייתכן ואינם ממלאים את החלל הפנימי בהתמודדות ברעיונותיהם ורגשותיהם המעורבים.

שנות צמיחה אלו אינן הזמן להציף את המתבגר בהוראות ומידע, אלא תקופה למשוך החוצה ולעודדו להביע את רעיונותיו, רגשותיו, דעותיו, ערכיו, אמביוולנטיות והתלבטויות אישיות. הורים ומורים יסייעו למתבגרים רבות בהצגת מרחב לכל אלה, מרחב אשר יצמצם את הרצון הנגדי ויסייע למתבגר להתמודד ולחקור את רגשותיו ורעיונותיו, כך שגם כשהגשר מילדות לבגרות הוא צר ורעוע, הוא יצליח לחצותו בהצלחה, עם הכיפה על הראש.

ב.

בחלק הראשון של מאמר זה, ציינו שבהתפתחות נורמאלית, מתבגרים אמורים להיות מוּנעים על-ידי התהוותם הפנימית, לחשוב ולחוש עצמאית, להגדיר לעצמם גבולות, אמונות, קדימויות סדרי עדיפויות, יעדים ושאיפות. בעוד שבהיותם צעירים יותר הם שמרו מצוות משום שהוריהם ומוריהם ציפו זאת מהם, עתה הם אמורים למצוא את המשמעויות והאמונות של עצמם בשמירת מצוות. כאשר ההתפתחות מתקדמת באורח נורמאלי, המתבגר יתעמת, רגשית ואינטלקטואלית, עם הקשיים, הדילמות והפרדוקסים של שמירת המצוות, ויתחבט בקונפליקט הפנימי בין האידיאלי כפי שהוא נראה בעיניו לבין תפישת המציאות שלו. כאשר קיים בשבילו מרחב לבטא את כל-כולו בהקשר הבטוח של יחסיו עם הורים ומורים מבינים ואוהבים, קיימים סיכויים טובים שהוא יבחר בדרכם של הוריו ומוריו.

אולם קיימות דינמיקות אחרות המשפיעות על התפתחותו, והורים ומורים צריכים להיות מודעים במיוחד למתבגר שהתנהגותו מאותתת על כך שהוא מתנתק מהם. 'הינתקות מגוננת' היא תגובה אינסטינקטיבית המתבטאת בהתנגדות למגע ולקירבה עם אדם משום שקשה מדי לשאת את הפגיעוּת המלווה לקירבה עמו. מדובר במנגנון מצוי של המוח, שאמור להיות נתון לגאות ושפל. למשל, אם אתה נפגע על-ידי מישהו שקרוב אליך, אתה עלול לחוש זמנית צורך לשמור על מרחק ממנו ועמדתך תהיה "לא איכפת לי", עד שאתה מתקרב אליו שוב, דבר הגורם למגננות להתמוסס. בדומה לכל הכוחות האחרים בטבע, גם לצורך האנושי להתחבר וליצור קשר יש צד הפוך – והוא האינסטינקט להתנתק או להתרחק. מגננה זו אף יכולה להפוך לתקועה ומשתלטת. אם זה קורה, היא הורסת את ההֶקשר להתפתחות בריאה בהורות ובהוראה. כשזה קורה, אנו יכולים להרגיש ולראות את התנגדותו של הילד, אבל בדרך כלל איננו ערים למתרחש. עד כמה שזה נוגע למתבגר, הוא אינו מתנתק ומתגונן ביוזמתו; מוחו פשוט מתוכנת כך על-מנת להגן עליו מפני כאב רב מדי.

השאלה הנותרת לפתרון היא, מפני מה המתבגר מתגונן? מפני מה נאלץ מוחו להגן עליו?

התשובה טמונה במהות של מערכת יחסים. במערכת יחסים צריכה להיות קבלה אמיתית של המכלול של האדם. כאשר המתבגר מרגיש שהוא אינו מסוגל לעמוד בציפיות של האנשים היקרים לו ביותר, כואב לו, ואת הכאב איננו מסוגל לשאת. כאשר המתבגר מרגיש שהוא יכול להיות משמעותי בעיני הוריו או מוריו רק אם הוא מתנהג בדרך מסוימת, הוא אינו יכול לחשוף את מחשבותיו ורגשותיו האמיתיים בשל פחד להידחות. רגשות אלו הופכים מכאיבים מכדי לחוותם; המגננות הטבעיות של המוח מרדימות בהדרגה את הרגשות החיוניים של איכפתיות, אכזבה, עצב ופחד, ומולידות אצלו גישה של חוסר-איכפתיות, 'קוליות' וחוסר-פחד. הדחף להיות קרוב ולהתחבר נכנס להילוך אחורי, והמתבגר נסוג ממסגרת היחסים. היפוך זה של האינסטינקט להתחבר גורם לדחיית הכללים, ההדרכה והערכים של הורים או מורים. ככל שהילד רגיש יותר, הוא יהפוך ביתר קלות ל'ממוגן', מאחר שהוא חש בצורה חריפה יותר שלא קיים מקום לעצמיותו במסגרת היחסים. גישתו של המבוגר, הבעות הפנים, שפת הגוף, טון הדיבור והמלים שלו – כל אלה נוטלים חלק בדינמיקה זו.

המפתח להורה או למורה הוא להישאר במסגרת היחסים מתוך הבנה, איכפתיות ונאמנות. המתבגרים זקוקים למעורבות עשירה, משמעותית ויומית עם מבוגרים הדואגים להם. על ההורים להמשיך להעניק בעקביות מזמנם וסבלנותם, לסעוד ארוחות משותפות לעתים קרובות, לספק שיגרה וריטואלים, ולשוחח עם המתבגרים אודות הבנת עולמם. לבני-העשרה צריכה להיות גישה לפרספקטיבה בוגרת יותר בעת שהם מנווטים את דרכם יום-יום, דרך שגדושה לא אחת דרמה חריפה, מבוכה חברתית ופרספקטיבה בלתי-בוגרת. הקושי הגדול הוא שלנוכח התנהגות מתבגרים שסותרת את ערכיהם של המשפחה, מתגבר הניסיון של ההורים ו/או המורים ללחוץ על המתבגר ליישר קו וללכת בדרך הישר. עצם לחץ זה משדר לעתים מסר למתבגר – שמבולבל בין כה וכה – שמערכת היחסים הזו לא יכולה להכיל אותו.

האתגר הגדול להורים ומורים הוא להאמין בילד, להאמין שהוא מסוגל לצמוח מעבר לתקופה מורכבת זו ולשדר לו מסר זה. כאשר המתבגר יקבל מהאנשים היקרים לו ביותר שמה שעובר עליו הוא נורמאלי, שיש מקום למחשבותיו ושאין דבר שיפריד בינם לבינו, זה מאפשר למוחו להוריד את המגננות ולחדש את תהליכי הצמיחה. עמידה איתנה ואמיתית במסגרת היחסים היא המפתח לעצמאותו האמיתית של המתבגר, שתכלול התפתחות מערכת בוגרת של אמונות ונהגים בשמירה על התורה והמצוות.

לרכישת הבנה נוספת על-אודות איך ומדוע בני-עשרה מתרחקים מהוריהם ומאחרים שהם אמורים ללכת בעקבותיהם, מומלץ לקרוא את דבריו של ד"ר גורדון ניופלד ב"למה זה כל כך מסובך?!" ולהשתתף בקורסים "הכוח להיות הורה" או "להבין את גיל ההתבגרות".

שושנה היימן, מנכ"ל לייף סנטר המרכז להורות מקושרת, מנהלת בי"ס להורות מקושרת במכון לנדר, מרצה ומנהלת סדנאות בכל רחבי ישראל. למידע נוסף, צלצלו 1599-550-777 או 0528-405568, או במייל 

עד דרוש אחיך

השבת אבדה

כשנולד אדם הוא אינו לוח חלק. טבועים בו אמונות ודעות, יצרים וחוקים, תפקידים ומכשולים, אלא שאנו צריכים למצוא אותם מחדש, לגלות את מה שכבר ידענו ואבד ממנו. ואנו נעזרים באחרים, מבקשים שימצאו את אבדתנו ואנו נמצא את זו שלהם. וכך קורה שיש מי שמוצא אבידה ובטוח כי זו אבידתו, אלא שמי שלצידו יאמר לו כי זו אינה שלו, וכי עליו לדרוש אבידה אחרת. ויש מי שממליץ לתלמידו ליטול אבידה מסויימת, אלא שהתלמיד יודע כי אין זו אבידתו. וכך אנו עוברים בדרך, מחפשים אבידות ומוצאים אבידות, מנסים להתאים אבידה לבעליה. ומי ששולח את כל תלמידיו או ילדיו למצוא אבידה מסויימת במקום מסויים, ומי שמחפש את אבידתו היכן שכולם מחפשים אותה, שניהם יחיו חיים של אחרים.

מתחילה שנה, רבים מהבנים והבנות מחפשים את אבידותיהם, ורבים מההורים והמחנכים פותחים משרד לאבידות ומציאות ורוצים להתאים בין הילד ובין האבידה, אלא שפעמים רבות אנו מתאימים את האבידה שלנו לילד, והוא מתמרד ואינו רוצה, שהרי עוד לפני שנולד הראוהו את אבידתו. ופעמים אחרות הילד מוצא אבידה ואנו משוכנעים כי אין זו שלו, ואנו מתמרדים. אלו מרידות קדושות, ורק אם נתייחס אליהם כך, לשני הסוגים, נמצא איש את אבידתו. נזכיר לעצמנו ולילדים כמה חובה יש לדרוש אבידות, לחפש אחריהן, אך גם לחשוד בהן.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת

רעש

לפני עשרים שנה רכשנו בית לא רחוק מפסי רכבת, כיוון שידענו כי תוך שנה תפסיק הרכבת לצפור על המסילה. בימים הראשונים התעוררנו מכל צפירה, אולם לאחר זמן הפסקנו להתעורר. לאחר שנה, משנעלמה הצפירה, הייתי מתעורר תקופה ארוכה בשעות בהן צפרה הרכבת בעבר. למדתי מכך שרעש אינו תלוי ברמת הדציבלים, אלא ביכולת שלנו לעשות סדר במציאות ולקבלה.

הרבה רעש יש בחיים שלנו, אולם הוא אינו נובע ממה שסביבנו אלא מהפער בין ההרגלים, הציפיות וההיגיון שלנו ובין המתרחש בחוץ. תינוק בוכה בבית כנסת אינו גורם רעש כמו מבוגרים המשוחחים בתפילה, כיוון שמילדים איננו מצפים לשקט (וממבוגרים כן!….)

כשיש סדר בחיים, אין רעש, אלא שאנו מתקשים לעשות סדר בחיים. איך אפשר למצוא הגיון בכל הכאוס הניבט ממהומת החיים? לשם כך לימדונו רבותינו כי רק מי שמסוגל לראות מבעד להווה את התמונה הכללית המאירה והטובה, יש סדר בחייו. אם נביט על ילדינו בעין טובה ומתוך מבט בוטח, מצפה ומייחל לעתיד טוב, מעשיהם בהווה לא יהיו "רעש". אם נבין את גיל ההתבגרות, אם נשוחח איתם וננסה להזדהות עם קשייהם, אם ניזכר בזמן בו היינו גם אנו צעירים ונבוכים, יחדלו הקולות הרועשים, ולפתע נראה את המציאות מסודרת בשלשות ובנחת, עקודים, נקודים וברודים (עפ"י אורות הקודש א', עמ'  קפ"ט).

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת

מבקרים אצל סבתא

ילדיכם נסעו לסבא וסבתא לשבוע, ובמקרים רבים המדדים הרוחניים והחינוכיים שלכם שונים מאלו של בית הוריכם. אצל ההורים יש טלוויזיה ואינטרנט ללא הגבלה, מפנקים את הילדים בממתקים ובמתנות למרות שאתם נגד פינוקים מיותרים, הבריכה בעיר מעורבת ובתי הקולנוע לא באים בחשבון. מצד שני סבא וסבתא מאוד רוצים לבלות קצת עם הנכדים, וחוץ מזה אין סידור אחר לחופש הגדול.

כידוע, התורה שבכתב אינה מכירה בדרך כלל במצבים של דיעבד, אבל במקרים רבים חז"ל יצרו שתי מערכות הלכה מקבילות – האחת לכתחילה והשניה בדיעבד. חכמים יכלו לבקש רק מצב לכתחילה, אולם הבינו כי סטנדרטים גבוהים הם המצב הטוב והרצוי, אבל לעיתים, במהלך חיים, צריך לדעת להסתפק בחוסר השלמות. יש להדגיש כי ההכרה בחוסר השלמות יש בה מן השלמות בעצמה, אולם על כך בפעם אחרת.

במקרים רבים עומדים גם ערכים מנוגדים למבחן, כמו במקרה שלנו –  כיבוד הורים מול "לכתחילה" רוחני והלכתי, ואז צריך להכריע. אם היה מדובר בכיבוד הורים מול שמירת שבת, התשובה הייתה ברורה, אולם כאן מדובר בשאלה מורכבת הרבה יותר. אציע כי נעמיד תנאים מסוימים שיהיו ברורים ומוסכמים (ראוי שהילדים יזדהו איתם) כמו גדרי צניעות וכו' במקום שאי אפשר להתפשר. נסכים גם שיש מקומות בהם צריך לקבל דיעבד אחד למען לכתחילה אחר, ונדגיש כי הוויתור הזמני נעשה למען כבוד סבא וסבתא שהוא חשוב. בכל מקרה חשוב להכין את הילדים – היכן יש תפילות במניין באזור ומה שעות התפילה, אילו פעילויות מעניינות ומתאימות לרוחכם מתקיימות, אם ומה הם שעות הצפייה בטלוויזיה. וכרגיל, עשו זאת תוך הסבר ובנעימות, בעיקר עם הילדים ולא רק עם סבתא. חופשה טובה לילדים ולנו.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת