בעולם הדיגיטלי שלנו פועלת דמותי הוירטואלית יותר מאשר אני עצמי. רוב הסיכויים שאת ואתה הקוראים את דברי, אינכם מכירים אותי, ודמותי כלל לא חשובה בעיניכם. ה"אני" נמצא במחשבי משרד הפנים, בכתבות בעיתון וב"ראש יהודי", בטוקבקים, ברשתות חברתיות, בתמונות ודימויים, הרבה יותר מאשר במציאות. העולם הוירטואלי ודימויו תופסים את מקומו של העולם האמיתי, והילדים חיים בשני עולמות, וזה הוירטואלי משמעותי יותר לרבים מהם. "מי אני?" שואל ילד את עצמו. זה שההורים מכירים? זה שהתחפש לבן 18 בפייסבוק? זה שכותב טוקבקים תחת השם "זה שיודע" או "גורנישט"? ריבוי הערוצים הביא לריבוי האישיות, וראוי להורים לתת את הדעת על חינוך הילדים לבניין אישיות מוצקה אחת, שגם בדימוייה הוירטואליים היא עדיין משקפת את האישיות האמיתית, המוסרית והברורה.
המפתח לכך הוא בבניין הבטחון העצמי של הילד, שאינו צריך להסתתר ולגבש זהות אלטרנטיבית. כדאי לשוחח עם הילדים על הנזקים של פיצול האישיות, על השקר שבדימוי הוירטואלי/טלויזיוני, על הזיוף בהפיכת המייצג לדבר עצמו, על שמירת העיניים ועל הטוב והישר הנשקף מן המראה שלהם כשהם לא מחופשים. חברו בין הילד לבין שמו, לבל ירצה להיות אנונימי ובכך לברוח מאחריות, הזכירו לו כי דעתו חשובה וראוי שיביע אותה בפורום הנכון. הזכירו לעצמכם ולהם כי חברים וירטואליים יכולים להיות חברים אמיתיים רק אם הם אמיתיים, הרי גם לרבש"ע אנו יכולים להתייחס רק מתוך הופעתו במציאות חיינו.
הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת
