תגית: אחים ואחיות

פותחים שולחן – לפרשת כי תצא

יופי – "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ" (כא,יא) – מה המקום שתופס היופי והמראה החיצוני בתרבות היום? מה המקום שלו בחיים הפרטיים שלנו? האם לדעתכם רוב האנשים מרוצים מאיך שהם נראים? איך אתם מרגישים עם המראה-החיצוני שלכם? האם לדעתכם לאנשים הנחשבים יפים יש יותר סיכוי להצליח ולהתקדם בחיים? מה דעתכם על בחור המבקש תמונה של המיועדת בטרם יסכים להיפגש איתה למטרת נישואין? יש הטוענים שדווקא אצל בחורים העניין של המראה החיצוני של הצד השני תופס מקום מאוד מרכזי. האם אתם מסכימים לכך?

אחים – "וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים…וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר" (כא,טו) – מה ההשפעה שיש למיקום של הילד בתוך המשפחה על אופיו? האם נכון שילדים בכורים הם יותר מפונקים? יותר מושקעים מאשר הבאים אחריהם? האם בן יחיד במשפחה של בנות או להפך – מושפעים מכך? האם ללדת תאומים זה יתרון או חיסרון? בתנ"ך מוצאים פעמים רבות מערכות יחסים בעייתיות ביותר בין אחים לאותה משפחה (קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו…) – מה  אנחנו יכולים ללמוד מכאן לחיים שלנו? האם אתם מכירים משפחות בהן יש מערכות יחסים טובות וחמות בין האחים? מה הסוד שלהם?

כיוון אחר בתוך המשפחה – "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ" (כא,יח) – מה הסיבה לכך שבמשפחה בעלת כיוון דתי/ערכי מסויים, צומח ילד עם כיוון אחר לגמרי? האם זוהי 'אשמת' ההורים, הסביבה, הוא עצמו? האם יש מצבים בו משפחה צריכה להוקיע ולנתק קשר עם אחד מבניה?

גברים ונשים – "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה" (כב,ה) – במה אתם מוצאים הבדלים בין בנים לבנות? האם יש לחלק מההבדלים שורש משותף? האם ההבדלים בין בנים לבנות הם תוצאה של חינוך, השפעה סביבתית, הבדלים מולדים בנפש, גם וגם? מה ההשלכות של לימוד בבית ספר מעורב – מבחינה לימודית – האם זה עושה טוב לבנים? לבנות? מה ההשלכות של זה מבחינות חברתיות ואחרות? האם לדעתכם לאנשים שגדלו בחברה מעורבת יהיה קשה יותר ליצור בעתיד קשר למטרת נישואין? או אולי להפך? למה?

גירושין – "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ" (כא,יג) – בשנים האחרונות תופעת הגירושין התעצמה מאוד, גם בציבור הדתי. מדוע זה קורה? מה דעתכם על זוג שלא טוב להם ביחד אבל נמנעים מלהתגרש בינתיים "בגלל הילדים"?! מתי לדעתכם כדאי לזוג עם בעיות בזוגיות ללכת לטיפול ולעבוד על זה ומתי נכון להרים ידיים ולהעדיף את האופציה של גירושין? מחקרים מראים שרוב הגירושים מתרחשים בחמש השנים הראשונות לנישואין. האם היה אפשר לצפות את זה מראש?

הוצאת שם רע – "וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע" (כב,יד) – איך תגיבו אם מישהו יבוא אליכם פתאום ויתחיל לספר משהו רע על מישהו שאתם מכירים? ומה יקרה כאשר המספר הוא אדם חשוב ומכובד או בעל עמדה כלפיכם? האם כאשר מתהלכות שמועות שליליות על מישהו – ייתכן שהכול שקר ועלילה או ש"אין עשן בלי אש" ובטח יש שם משהו לא כשר? מה השלב בו ראוי שהעיתונות תפרסם את שמו ותמונתו של נאשם – מרגע שהוא נעצר/מוגש כתב אישום/בית המשפט פוסק שהוא אשם? האם יש דרך לתקן הוצאת שם רע על מישהו?

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת כי תצא

פרשת ויחי

1. "וידגו לרוב בקרב הארץ" (בראשית מח, טז)

שאלה לדיון: משפחות ברוכות ילדים

מהו היחס שלכם למשפחה ברוכת ילדים? מהן המעלות במשפחה כזו ועם אילו אתגרים היא מתמודדת?

מהו גודל המשפחה הרצוי לדעתכם, והאם לדעתכם יש לעסוק ב"תכנון משפחה"?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

א. רבי צדוק הכהן מלובלין (פוקד עקרים, אות ב):

ההשתוקקות ללדת ילדים על אף האתגר לדאוג לפרנסתם טבועה בעם ישראל. בזכות צעקתה של רחל "אם אין מתה אנכי", זכתה ליוסף אשר ניתן לו כוח הפרייה והרבייה – "וידגו לרוב בקרב הארץ".

כמו שאמרה רחל "ואם אין מתה אנכי", כי מי שאין לו בנים חשוב כמת, ודבר זה הוא החשק של איש הישראלי… אצל בני ישראל הם משתוקקים לרוב בנים ולא ידאגו כלל מאין יפרנסום, שיקוו לה' יתברך שייתן מזונו לכל איש די מחסורו… ועל כן, כאשר צעקת איש הישראלי לבנים הוא מצד הזה מצד עצמו, שאין חפץ בכל שעשועי העולם, שהם אצלו כלא ונחשב כמת בלא בנים כאשר הוא אצל איש הישראלי… על כן זכתה רחל ליוסף שבו הוא שורש כוח הפרייה ורבייה ד"ידגו לרוב", וכן עיקר שם אפרים "כי הפרני" וגו', וכן אמרו בני יוסף ליהושע "ואני עם רב עד אשר כה ברכני ה'", שבו שורש הריבוי הראוי לזרע ישראל שזכתה לו רחל על ידי צעקתה לה' יתברך על זה במילוי חסרונה. ועל כן קראתו "יוסף" לומר "יוסף ה' לי בן אחר", כי לא נסתפקה בו עדיין, שעדיין לא נשקע חשקה שחשקה לריבוי בנים.

 

ב. הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה, מתוך "צוהר לנישואין" עמ' 221-226:

היכולת ללכת ולהתמודד עם החיים באופן מעשי היא אישית לכל אחד ואחד. יש זוג שיכול להוליד ילד כמעט בכל שנה ויעשה זאת במרץ ובשמחה, ויש אישה החייבת מנוחה של שנתיים עד ההיריון הבא. אולם נשים רבות שואבות כוח מכך שאינן מתערבות בנושא ההריונות, יותר מהכוח שהן שואבות מההפסקות באמצעות אמצעי מניעה.

היכולת ללכת ולהתמודד עם החיים באופן מעשי היא אישית לכל אחד ואחד. יש זוג שיכול להוליד ילד כמעט בכל שנה ויעשה זאת במרץ ובשמחה, ויש אישה החייבת מנוחה של שנתיים עד ההיריון הבא. לא לפי זה ייקבע גן העדן שלהם. במתירנות הפושה בו שיבש העולם המערבי אצל רבים את מהלך החשיבה התורני, יש רק לזכור: על אף התפיסות המודרניות ממשיך הטבע במריו, ומעל גיל ארבעים וחמש הסיכוי ללדת יורד באופן משמעותי ביותר.

במהלך השנים שמנו לב, שאצל נשים רבות הכוח הנפשי לגידול ילדים חזק יותר, כאשר הן מרגישות שאינן "מתערבות" בנושא ההריונות – מהכוח שהן שואבות מההפסקות באמצעות אמצעי מניעה.

פעמים רבות מערכת השיקולים של זוג צעיר מאד היא בוסרית, והם עצמם יתחרטו בעתיד על החלטתם. כאשר אנו משוחחים עם זוג בנושא זה, אנו מדגישים שהנזק מנטילת כדורים לדחיית ההיריון הראשון הוא סטטיסטית פרומילים בודדים בלבד, אך אנו, במכון פוע"ה, מטפלים בכל שבוע בפרומילים אלו.

כמו כן, אם קיימת אצל זוג בעיית פוריות המצריכה טיפול, חבל שהטיפול יתחיל באיחור ניכר עקב הדחייה המכוונת של ההיריון הראשון. דוגמה אופיינית לכך הייתה לנו במכון לפני זמן מה. זוג, שנמצא איתנו בקשר טלפוני קרוב לשנתיים, ביקש פגישה אישית. כשהגיעו לביתי, שמחתי מאד לראותם אחרי שנתיים של קשר טלפוני רציף. פניתי אל הזוג ואמרתי: "שמחה גדולה היא לראות אתכם פעם ראשונה בצל קורתנו" שמתי לב שבני הזוג מסתכלים זה אל זה כתוהים: לספר לו או לא? שאלתי אותם לפשר העניין והם חייכו ואמרו: "כבוד הרב, זו לא הפעם הראשונה. היינו אצלך לפני שבע שנים, סמוך לחתונתנו, כשבאנו להתייעץ על אמצעי מניעה. דיברת איתנו והסברת לנו בחן ובחסד שהדבר לא מתאפשר, אך סברנו שאנחנו חכמים יותר ומנענו היריון קרוב לחמש שנים. היום אני מצטערת לא רק שלא שמענו בקולך, ולא רק על הזמן שהפסדנו, אלא על כך שדחפתי לעצמי הורמונים מיותרים במשך חמש שנים. חבל שלא צעקת עלינו…"

 

ג. ד"ר חנה קטן, מתוך "צוהר נישואין" עמ' 229

שאיפתנו הגדולה והנצחית היא לתכנן משפחות גדולות בישראל. עלינו לדאוג שילדינו יפנימו בטבעיות את האושר והשמחה, החובה והזכות בהבאת ילדים לעולם.

אני חוששת מאד מאווירה חברתית מתירנית, שעלולה להיווצר בעקבות היתר גורף למנוע היריון אף לזמן קצר בלי התייחסות ספציפית בכל מקרה עם אישיות רבנית – בייחוד כאשר היתר כזה עומד בניגוד מוחלט לשאיפה הגדולה והנצחית: לתכנן משפחות גדולות בישראל. לדעתי, המקור להלך רוח זה נעוץ בחינוך: האם אנחנו דואגים שילדינו יפנימו בטבעיות את האושר והשמחה, החובה והזכות בהבאת ילדים לעולם – אושר שאין לו תחליף ושהוא כלל אינו מובן מאליו – או שאנחנו מעצימים את חשיבות הקריירה, הלימודים וההגשמה העצמית הפרטית על חשבון ההגשמה האמיתית שבאימהות היהודית, שהיא מתנת שמים? דעתי כדעת הרב יעקב אריאל שליט"א – שאלו הם נושאים שיש לדון עליהם כבר בבית הספר היסודי, ובוודאי בתיכון – גם בישיבות! – כשהנשמות של ילדינו פתוחות יותר לקבל ערכים כעין אלו.

סיפור ישן ואותנטי, המעלה בי חיוך עד היום:

זוג בסביבות גיל ארבעים פנה לבדיקת אולטרה-סאונד הריוני. כאשר ראו את העובר על הצג, התרגש הבעל עד דמעות ואמר: "לילד הזה אנו מחכים כבר עשרים שנה!" פניתי לעיין בתיק הרפואי שלהם כדי למצוא את סיבת אי-הפריון הממושך, אך הבעל הקדים ואמר: "יש לנו כבר 15 ילדים בבית, אך לילד הזה חיכינו עשרים שנה!". זהו, לדעתי, תכנון משפחה חיובי למופת…

 

2. "פחז כמים אל תותר" (בראשית מט, ד)

 

שאלה לדיון: זריז או פוחז

מהו ההבדל בין אדם זריז לאדם פוחז או בהול? כיצד קונים את מידת הזריזות, ומה יעשה מי שאין לו מוטיבציה פנימית לפעול ולעשות?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

א. שם משמואל בשם הרבי מקוצק, פרשת בראשית תרפ"א:

חיצונית אדם זריז ואדם פוחז נראים דומים. גם בכיוון ההפוך, אדם מתון ואדם עצלן נראים שווים במבט חיצוני. הגבול העובר ביניהם הוא המחשבה המלווה את המעשה. זריזות מלווה בחשיבה, ופחזות היא עשייה ללא חשיבה. אדם מתון עושה הכול ביישוב הדעת ולכן לפעמים נראה כי אינו עושה דבר, ואילו אדם עצלן מתעצל הוא אפילו לחשוב…

זקני האדמו"ר הגדול מקוצק הגיד בהפרש שבין עצל למתון, שלכאורה לפי שטחיות הדברים בקתא חדא נינהו (הם נראים שווים), והגיד הוא שמתון הוא העושה ביישוב הדעת, על כן אינו ממהר לעשות דבר, ועצל הוא להיפך, שמתעצל להתיישב בדעתו ועושה בלי התיישבות הדעת.

 

ב. רמח"ל מסילת ישרים, בביאור מידת הזריזות:

על אף שעבודת ה' הרצויה יותר היא זו הנובעת מתוך השתוקקות פנימית, ניתן לפעמים לעורר את המוטיבציה הפנימית על ידי זריזות ותנועה חיצונית.

כמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יוולד ההתלהטות. והיינו, כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצווה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה, כן הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית  והחשק והחפץ יתגבר בו וילך. אך אם יתנהג בכבדות בתנועת אבריו, גם תנועת רוחו תשקע ותכבה. וזה דבר שהניסיון יעידהו. ואמנם כבר ידעת שהנרצה יותר בעבודת הבורא יתברך שמו הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה…"צמאה לך נפשי", ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שיימשך מזה שתיוולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית.

 

ג. שפת אמת זכור תרל"ד:

הדרך העיקרית לקנות את מידת הזריזות בנפשנו היא על ידי השמחה בידיעה כי למעשינו ישנה חשיבות עליונה.

ועיקר הזריזות בא על ידי השמחה שאדם זוכר כמה מעשיו מגיעים עד לשמים.

 

שאלה פותחת: חיוך, מאור פנים

"ולבן שיניים מחלב" (בראשית מט, יב)

אמר ר' יוחנן (כתובות קיא:): טוב המלבין שיניים לחברו (המחייך לחברו) יותר ממשקהו חלב, שנאמר ולבן שיניים מחלב, אל תקרי לבן שיניים אלא ליבון שיניים.

 

מתי חייכתם לאחרונה והרגשתם ששימחתם מישהו?

האם זכור לכם מקרה בו הייתם מבואסים וחיוך של מישהו עזר לכם להרגיש טוב יותר?

איזו דמות חייכנית ומאירת פנים אתם מכירים?

 

 

 

 

פותחים שולחן – לפרשת אמור

משפחה – "כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו" (כא,ב) – האם מלבד סעודות שבת יוצא לכם לקיים מפגשים משפחתיים? האם אתם מרוצים מהמצב הזה? במה מיוחד הקשר שלכם עם בני המשפחה לעומת הקשר עם אנשים מבחוץ? האם יש אצלכם במשפחה מריבות וויכוחים בין האחים לעיתים קרובות? על אילו דברים? מה מיוחד במשפחה שלכם לעומת משפחות אחרות? האם הייתם רוצים משפחה גדולה/קטנה יותר? אילו דברים טובים תיקחו מתוך הבית שלכם לבית שתקימו בעז"ה בבוא היום? מה תרצו שיהיה אחרת?

גירושין – "וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ" (כא,ז) – בשנים האחרונות תופעת הגירושין התעצמה מאוד, גם בציבור הדתי. מדוע זה קורה? מה דעתכם על זוג שלא טוב להם ביחד אבל נמנעים מלהתגרש בינתיים "בגלל הילדים"?! מתי לדעתכם כדאי לזוג עם בעיות בזוגיות ללכת לטיפול ולעבוד על זה ומתי נכון להרים ידיים ולהעדיף את האופציה של גירושין? מחקרים מראים שרוב הגירושים מתרחשים בחמש השנים הראשונות לנישואין. האם היה אפשר לצפות את זה מראש?

תורה וחיים – "וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא" (כא,יב) – צעירים דתיים רבים יוצאים לַעולם מן הישיבה/מכללה/מדרשה בְּרָמָה רוחנית גבוהה, מלאים מוטיבציה ערכית וברצון לחיים בו התורה תתפוס מקום חשוב. רבים מהם מגלים אחרי שנים ספורות שמכל הרצונות הטובים לא נותר הרבה. מדוע זה קורה? האם יש דרך למנוע זאת? האם ניתן לעשות הכנה במוסדות החינוך כדי שדברים ייראו אחרת? האם אפשרי ליצור בתוך המוסדות להשכלה גבוהה מסגרות מיוחדות שיספקו לסטודנטים דתיים את המענה שהם זקוקים לו?

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת אמור

פותחים שולחן – לפרשת ויגש

ילד במשפחה – "יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן" (מד,כ) – האם לדעתכם יש משמעות מיוחדת למיקום של הילד בתוך המשפחה? (בכור/הצעיר ביותר/ילד 'סנדוויץ'/בת בין חמישה בנים, או להפך/תאומים/ילד שנולד לזוג בגיל מבוגר מאוד או אחרי שנות ציפייה ארוכות). לְמַה צריכים ההורים לשים לב כדי שהמעמד המיוחד לא ישפיע לרעה על הילד?

סיכונים – "וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן" (מד,כט). רש"י: "שהשטן מקטרג בשעת הסכנה".

איפה עובר הגבול בין לקיחה של סיכון סביר כחלק מהחיים לבין הסתכנות מוגזמת ולא אחראית – נסיעה בטרמפים (באילו נסיבות?), נהיגה בעייפות, פגישה עם מישהו שהכרתם באינטרנט, קפיצה ליהודייה, טרק לדרום אמריקה?

טוב הצומח מהרע –  "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם" (מה,ה) – יצא לכם לפגוש בחיים סיטואציות שנראו שליליות ובסוף התברר שצמח מזה דבר טוב? נסו לתת דוגמאות מחייכם הפרטיים ומההיסטוריה של עם ישראל. האם הדבר בידי שמים בלבד או שגם לנו יש חלק והשפעה על הדבר?

ארץ ישראל – "מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף… רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד" (מה,ט) – האם יש משהו שיכול לגרום לכם לעזוב את הארץ, ואפילו למשך זמן מוגבל? (טיול, אופציה לקידום בעבודה והעלאה במשכורת בחו"ל, מצוקה כלכלית חריפה, סכנה ביטחונית גדולה, בעיות חברתיות, אי-מציאת בן/ת זוג).

לחצים מבחוץ – "וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי…וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם…פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ" (מה,יא) – האם כדאי להימנע מקבלה של כספים וסיוע אחר (דוגמאות מתחומים שונים: תקציבים ממשלתיים, הסיוע האמריקני למדינת ישראל, עזרה מההורים) מחשש שזה יגרור השפעות ולחצים נלווים ותלות שתפגע בהתנהלות העצמאית ובנאמנות לדרך ולערכים שלכם?

בחירת מקצוע – "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ" (מו,ג) – מה השיקולים שצריכים להנחות אותנו בבחירה של מקצוע לחיים – משהו שמעניין אותי/ שמרוויחים בו הרבה כסף/ שקל למצוא בו עבודה / מקצוע המתאפיין בשעות עבודה נוחות שיאפשרו להקדיש זמן למשפחה / שעם ישראל זקוק לו במיוחד? באיזה סדר חשיבות אתם מדרגים את הרשימה הנ"ל?

אנשי רוח – "וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ. רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם" (מז, כא-כב) – האם לדעתכם מדינה כיום צריכה לתת יחס מיוחד לאנשי הרוח שלה? (להעניק להם הטבות והקלות / תמיכה כלכלית / פטור משירות צבאי).

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת ויגש

פ"ש חינוך לפרשת ויגש

הקשבה וגבולות חלק ג' – השפעה על אחים צעירים

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:


 

 

 

 

 

 

טל-לי אביב כהן, פסיכולוגית חינוכית וקלינית, מטפלת משפחתית

הקשבה וגבולות חלק א'
הקשבה וגבולות חלק ב'

פותחים שולחן – לפרשת תולדות

אחים שונים"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים" (כה,כז) – איך קורה שבמשפחה אחת גדלים שני ילדים (ועוד תאומים!) שונים כל כך זה מזה? האם אתם מכירים תופעות כאלו מן החיים?
כיצד להורים צדיקים כמו יצחק ורבקה יוצא בן רשע כמו עשיו? איך קורה שבמשפחה דתית פתאום בן אחת סר מן הדרך? מי 'אשם' בזה? למה יצחק אהב יותר את עשיו ואילו רבקה את יעקב?

הבכורה – "מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי" (כה,לא). מה הייתה משמעות הבכורה בימים ההם? למה היה חשוב ליעקב לקנות אותה? (האם מה שעניין אותו היה לקבל כפליים בירושה?). חוץ מזה, האם בכורה זה דבר שאפשר בכלל 'לקנות' אותו?

– נקודה למחשבה – שימו לב שלאורך כל ספר בראשית, הבכור נדחה ואת התפקיד המרכזי תופס דווקא הבן הצעיר יותר (קין והבל, ישמעאל ויצחק, עשיו ויעקב, ראובן ויהודה, אפרים ומנשה). מה משמעות הדבר?

שקרים – "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" (מיכה ז,כ) – כיצד מסוגל "יעקב איש תם" לשקר לאביו, להתחזות לאחיו, ולקחת ממנו במרמה את הברכה? האם בחיים יש לדבוק באמת בכל מצב או שיש מקרים בהם ניתן לשנות מן האמת ולשקר? מה הסיכון בדרך הזו ומה המחיר שלה? (נקודה למחשבה: האם יש קשר בין מעשהו של יעקב למה שקרה בהמשך חייו כששהה אצל לבן שרימה אותו במשך עשרים שנה בנישואיו ובמשכורתו שוב ושוב?).

"גניבת" הברכות –  האם יצחק לא הכיר ברשעותו של עשיו? האם ייתכן שידע בדיוק את אופיו של עשיו אך הייתה לו סיבה מיוחדת מדוע לקרב דווקא אותו? למה רבקה ויצחק פשוט לא מדברים ביניהם על הבנים ועל השאלה למי נכון להעניק את ברכת הבכורה, והיא צריכה לסובב אותו בכחש? האם ייתכן שהייתה ביניהם מחלוקת עקרונית מי מתאים להיות הבן שימשיך את השושלת? איך אפשר בכלל 'לגנוב' ברכה? הרי מדובר בעניין רוחני של שפע שמגיע משמים למיועד לו. על מי יעקב בא כאן 'לעבוד'? למה יצחק, רגע אחרי שנחרד מהתרמית, אומר "גם ברוך יהיה"?

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת תולדות

פ"ש חינוך לפרשת תולדות

אימת האחיות

שאלה: יש לי בן בן שבע עשרה שמתנהג אל אחיותיו הצעירות ברודנות. הוא מצווה עליהן להכין לו שתיה, לסדר ולנקות, מעיר להן על התנהגותן ולבושן ומפנה כלפינו ההורים, אצבע מאשימה בנוגע לחינוכן. מה לעשות?

עזרה ראשונה: התנהגותו של הבן אכן פוגענית ואינה רצויה. אציע לפעול בו זמנית בכמה ערוצים:

ערוץ האחיות- אציע לשבת עמן ולברר את תחושותיהן. בשלב הבא, כדאי לנסות להסביר להן כי אחיהן עסוק מאוד בבניית זהותו האישית ואינו פנוי כרגע להתבונן במצב מנקודת מבטן. אציע לבקש מהן להמתין עוד מעט בטרם יתלהט המצב ולאפשר לכם, ההורים לשוחח עמו ולרסן את התנהגותו.

ערוץ הבן- כאן אציע להזמין את הנער לשיחה ולברר כיצד הוא מרגיש בבית ומדוע הוא מתייחס כך לאחיותיו. חשוב לציין כי בכוחו לתרום ולהוות מודל חינוכי חיובי ומשמעותי עבור אחיותיו (אפשר לחשוב איך) ועם זאת, הוא אינו ההורה ואת השגותיו על שיטות החינוך יוכל לומר להורים בנחת ובצנעה. ניתן להציע לו להתנסות בחינוך או בהתנדבות  במסגרות פורמאליות ועם הכוונה (תנועת נוער, מ.ד.א) ולחלוק, מתוך ההתמודדותו האישית את תובנותיו על בני אדם.

חשוב לברר עד כמה ההתנהגות בבית מתבטאת גם במסגרות אחרות בהן הנער נמצא.

במידה והנער חסום במהלך השיחה או תוקפני ומאיים – יש לפנות לקבלת יעוץ עקבי להורים או לשקול פניה למסגרת של טיפול משפחתי, ובמקרים חריפים ורחבים- להפנות את הנער לטיפול פסיכולוגי פרטני.

 

נעמי עיני, פסיכולוגית חינוכית מומחית, בוגרת בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית ולשעבר מנהלת השרות הפסיכולוגי חינוכי של גוש עציון

"הורות והתבגרות": קשר בין אחים

להאזנה להקלטת התוכנית:



 

נחמה קירשנבאום אבינר,

פסיכולוגית קלינית

מאמרים בנושא בלב אבות:
להיות שייך: תחושת השייכות כבסיס להתפתחות וצמיחה
שבט אחים

עוד עם נחמה קירשנבאום אבינר בלב אבות:

סרט: בניית הערך העצמי בגיל ההתבגרות – הרצאה מהכנס 'מתבגרים באהבה' של לב אבות בקצרין
– האם הערך העצמי הוא כלי או האם הוא מטרה? אבל האם אפשר לתת ארגז כלים לבניית הערך העצמי? האם חשיבות מידת הענווה מתנגשת עם היכולת להכיר בערך העצמי?

אודיו: הורות והתבגרות: פורים וחינוך לשמחה – איך מונעים נזק משתיית אלכוהול ב פורים אצל מתבגרים? יש דברים שיש לאסור לחלוטין? איך מחנכים לשמחה נכונה? על ערך עצמי, על אקלים בבית, ועל השקפה אופטימית לחיים. עם הרב אלישע אבינר, הרב יונה גודמן ונחמה קירשנבאום אבינר

הורות לנצח – הורים כשדכנים – איך הורים אמורים להתמודד עם בת/בן רווקים?  שיחה עם נחמה קירשנבאום אבינר

"הורות והתבגרות": אלימות כלפי הורים וכלפי אחים

להאזנה להקלטת התוכנית:



הפסיכולוגית יעל שפר
מאמרים על נושא האלימות:

article icon אלימות של נער כלפי הוריו 
video icon אלימות בני נוער כלפי הוריהם 
video icon מדוע בני נוער אלימים?
article icon מתבגרים חסרי מנוח 

מאמרים בלב אבות מאת יעל שפר:
גיל 15 הנורא – על תופעת ההתנגדות וההתבגרות
שלושת הסלים – לא רק לחובבי כדורסל

 

 

 

 

שבט אחים

"אני אחיך אל תשכח…"

בניית האחווה המשפחתית היא אחד האתגרים הגדולים הרובצים לפתחם של ההורים. הוא דורש השקעה מתמדת, אך ללא ספק היא משתלמת מאוד.  קשר משפחתי חם ואיכותי הוא אוצר יקר ואין לו תחליף. גם אם יש לך אלפי חברים בפייסבוק, ברגע האמת מי שיבוא לעזרתך ויחלץ אותך בעת צרה אלו קודם כל בני המשפחה שלך.

איך עושים את זה? הנה כמה כיוונים למחשבה:

  • יצירת חוויות משפחתיות מגבשות – נצלו כל הזדמנות של מפגש משפחתי (בארוחת ערב סתמית, בטיול משפחתי בחופש, בטקס הדלקת נרות חנוכה וכן הלאה) ליצירת חוויה משפחתית נעימה של שיח, התעניינות, שיתוף והנאה. הורים שיובילו נכונה את המהלך יצמיחו משפחה מדברת, מקשיבה ומגובשת.
  • כל אחד אהוב בפני עצמו – אחד הלקחים מסיפור יוסף ואחיו הוא האחריות של ההורים להימנע מלעורר קינאה בין הילדים. "אמר רב: לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב לבנו יוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (שבת ד,ב). כל ילד צריך להרגיש אהוב ומוערך בפני עצמו, כך שלא יהיה מאויים מהענקה של יחס טוב לאחיו.
  • הניחו להם להסתדר – האינטואיציה הטבעית של הורים דוחפת אותם למהר ולהתערב בכל מריבה בין הילדים. המציאות מלמדת שאם נצליח לעצור את עצמנו ולהמתין – את רוב המריבות מצליחים הילדים לפתור בעצמם!
  • לחלוק ולהתחשב – בלא מעט בתים יש היום חדר לכל ילד ומחשב לכל צאצא. אין ספק שזה חוסך מריבות וויכוחים ויוצר הפרדה המספקת להורים שקט תעשייתי. מצד שני, מחמיצים כאן הזדמנות לחנך את הילדים להתחשבות ולהרגיל אותם לוויתור. אדרבה, מוטב שיהיה רק מחשב אחד ובאותו חדר יגורו כמה ילדים. הם יצטרכו ללמוד לראות את האחר ולקחת בחשבון את זכויותיו וצרכיו, נכס גדול לחיים כאנשים בוגרים.
  • דוגמא אישית – האופן בו בני הזוג מתייחסים זה לזו, והדרך בה הם מתייחסים לבני משפחתם היא ספר הלימוד הטוב ביותר לילדים מהי משפחה ואיך לנהוג בזולת.

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.