תגית: אינטרנט

הווצאפ של החופש הגדול

חומר שחולק למשתתפים בסדנה "איך לעבור בשלום את החופש הגדול": התכתבות עם נער על איך לתכנן את החופש הגדול. מומלץ להדפיס ולחלק לילדים…

למסך מלא / גירסה להדפסה

 

 

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

מה יעשה הנער?

הורים יקרים.

מה החלק שלנו בחינוך ילדינו? עד כמה אנחנו צריכים להיות מעורבים ומתי נכון להעביר אחריות לילדים?שאלה זו מורכבת שהרי מחד גיסא אנחנו רוצים שילדינו יהיו עצמאיים וילמדו לקחת אחריות. ומצד שני יש דברים שהילדים פחות מודעים אליהם ועלינו להיות מעורבים יותר ולהוביל אותם בצורה מבוקרת.

ניתן למור בצורה כללית כי בדברים בהם אנחנו יכולים לסמוך על שיקול הדעת של הילדים ועל הבנתם, בדברים אלו ניתן ואף ראוי להעביר את האחריות לידי הילדים, ועל ההורים להיות בקרים חיצוניים שמוודאים שההחלטות שמקבלים הילדים מתאימות לדרכינו החינוכית. אמנם יש דברים בהם עלינו ההורים להיות אלו שמובילים ומקבלים את ההחלטות.

במאמר זה נעמוד על נקודה אחת בה אנחנו ההורים צריכים להיות מעורבים יותר.

המדרש מספר על גדולתו של רבי מתיא בן חרש. פעם אחת עבר יצר הרע ליד בית המדרש וראה את רבי מתיא בן חרש, שהיה ידוע בהקפדתו הרבה בשמירת העיניים, לומד תורה והחליט להחטיאו. כאשר יצא רבי מתיא מבית המדרש, נדמה לו היצר כאישה יפה ובא לפניו. הסיט רבי מתיא את מבטו. בא לו יצר הרע מן הצד, שוב הסיט את מבטו, ושוב בא לו מן הצד. אמר לנערו ללבן לו ברזל, לקח אותו ושם אותו על עיניו וסימא אותם, בעיקבות כך יצר הרע נפל לאחוריו. הקב"ה שלח את המלאך רפאל, שישיב לו את ראיית עיניו. אמר לו רבי מתיא: "מי אתה"? השיב לו: "אני המלאך רפאל ונשלחתי להחזיר לך את הראיה". סרב רבי מתיא. חזר המלאך רפאל אל הקב"ה ואמר לו: ש"רבי מתיא מסרב לרפא את עיניו". אמר לו הקב"ה: 'אמור לו, שאני מחזיר לו מאור עיניו ומבטיחו שלא יחטא'.

רבי מתיא בן חרש עמד בפני התמודדות קשה, והיה מוכן לוותר על מאור עיניו על מנת לשמור על טהרת העיניים. האם רבי מתיא הוא היחיד שמתמודד? האם יצר הרע מנסה להפיל רק אנשים ידועים ומפורסמים? בוודאי שלא. אין מי שמחוסן בפני התמודדויות, ויצר הרע לא נמצא רק בבית המדרש, הוא נמצא גם בתוך הבתים שלנו.

מדי שנה מפרסם משרד החינוך נתונים לא פשוטים ביחס להרגלי הגלישה של בני הנעורים, על סמך סקר שנעשה בקרב התלמידים. על פי רוב, מתבצע הסקר בכיתות ה', ח' וי"א, כאשר השאלון מתייחס לגלישה באינטרנט במחשב בלבד, ואינו כולל את הרגלי הגלישה בטלפונים הניידים. מהשאלון עולה, כי מעל 70% מההורים מאפשרים לילדיהם לגלוש בלא הגבלה, כאשר מעל ל-50% מקרב ההורים אינם מגלים עניין כלל בגלישת ילדיהם. כ-60% מההורים אינם משוחחים עם הילדים באשר למעשיהם ברשת, ובכ-80% מהבתים לא מצוי חוסם כלשהו לאינטרנט.

בעקבות ממצאי הסקר, קורא משרד החינוך לציבור ההורים להיות מעורב יותר בשגרת חייהם של הבנים והבנות :

'הילד שלך יוצא מהבית, ואתה ההורה נוהג להתעדכן, היכן הוא מבלה, ומתי הוא אמור לשוב הביתה. הילד שלך גולש במחשב, האם אתה יודע היכן הוא גולש ועם מי הוא משוחח, מה הוא רואה שם וכמה זמן הוא עוד יבלה שם. ישנה חשיבות עליונה לשיתוף פעולה הנדרש מצד ההורים, שכן עליהם לדעת כי האינטרנט הוא עולם ומלואו, וכי הוא משמש כזירת התרחשות אמיתית עבור הילדים. הורים רבים סבורים, כי ניצול שעות הפנאי של הילד לגלישה במחשב הביתי, פוטרת אותם ממעקב ודאגה לשלומו. הורה אשר סבור, כי דלת הבית חוסמת את הסכנות האורבות לילדו ברחובות ובסמטאות, טועה. עליו  לדעת, כי האינטרנט פותח בפני הילד דלת, לא רק אל  הרחוב והסמטאות בעירו, אלא גם אל העולם הגדול, על כל המשמעויות הנלוות לכך'.

האינטרנט, על שלל יתרונותיו המשמעותיים, העצים בעשרת מונים את ההתמודדות של דורנו עם שמירת העיניים ועם בניית חיים של קדושה. אמנם גם בדורות הקודמים ההתמודדות לא היתה פשוטה, אבל אין להשוות את ההתמודדות בעבר לקשיים שנגרמים בעקבות האינטרנט, זמינות החטא, עוצמתו הגדולה והקלות הרבה בה ניתן ליפול ברשת ללא כוונה. חובה עלינו להקל את הניסיונות מילדינו היקרים, וַלא 'מה יעשה הנער ולא יחטא?'

על ילדינו לדעת כי לחסום את האינטרנט בפני אתרים מזיקים זו לא בושה, זוהי גבורה. עלינו להיות מודעים לקשיים שלהם ולהיות יותר אחראים.

היום, ברוך ה', קיימים פתרונות שמאפשרים לסנן אתרים מזיקים ובאחריותנו ליישמם בהקדם (לדוגמה נציין את אינטרנט רימון, שנותן פתרונות טובים ומסנן אתרים בצורה מבוקרת על פי דרישת הצרכן – ניתן ליצור קשר עם חברת 'אינטרנט רימון' על ידי מנוע החיפוש 'גוגל' באינטרנט…). ולוואי ונשכיל להשתמש ביתרונות האדירים שבקידמה המדעית, ובו זמנית נצליח לנטרל את החסרונות הנלווים, כך שנרוויח מכל העולמות.

הרב אלי שיינפלד, מחבר הספרים 'היצר, הלב והאדם' ו'הבן שלי מתבגר', ר"מ בישיבת חורב ורב קהילת "נווה הגבעה" בגבעת זאב

.

harav eli sheinfeld

עוד מאמרים מאת הרב אלי שיינפלד בלב אבות:

מבחן התוצאה  כמו במבחנים כך בהתמודדות הרוחנית – על מה אנחנו שמים את הדגש? על התוצאה או גם על הדרך?

מחלה ושמה פרפקציוניזם לפעמים מציבים רף גבוה של הצלחה. מתי זה מדרבן את הילד ומתי זה יכול לפגוע?

נזקי הפורנוגרפיה  שיחה עם נער. על מה נדבר וכיצד נדבר?

יפה השתיקה?  לשוחח עם הבנים או לא? לפתוח את הנושא או להמתין עד שיבואו לשאול?

כיצד לשוחח עם הבן על התפתחותו הפיזית?  ראשי פרקים לשיחה עמוקה על שינויים פיזיולוגיים בגיל ההתבגרות

הקלטות עם הרב אלי שיינפלד:

"הורות והתבגרות": שיח עם המתבגר    תקשורת עם מתבגרים היא לא רק צינור להעברת המסר והתכנים, אלא לב ליבה של הקשר בין ההורה לילד בגיל ההתבגרות והוא המפתח הכי משמועתי להצלחת הקשר החינוכי איתו.

"הורות והתבגרות" בנושא: הפיזיולוגיה של המתבגר  איך לפתוח שיחה – בתור מורה או בתור הורה – עם מתבגרים על השינויים הפיזיולוגיים שעוברים עליהם? אם לאבא קשה לדבר עם בנו על הנושא, האם האמא יכולה לדבר איתו?

"הורות והתבגרות" בנושא: האינטרנט והשפעתו על המתבגר

להאזנה להקלטת התוכנית:



 
"טכנולוגיית האינטרנט היא ברכה עצומה שמביאה לנו מידע בשפע. מצד שני, אפשר להשתמש בו לטוב ולרע. עוד לא שמענו על מישהו שהתמכר למכונת כביסה או למאוורר.. הכלי הוא לא רק אמצעי טכני, יש לו גם מסר שהוא מעביר – הוא מעצב ומשפיע. אין ספק שהדור הזה יהיה שונה מהדור של הוריו. הטכנולוגיה רצה קדימה, אבל המודעות והביקורת נמצאות צעד אחד אחורה. בפער הזה בין שניהם אנחנו משלמים מחיר גבוה, ומי שמשלם המחיר הכי גבוה הם הצעירים, הנוער."

הרב יוני לביא,
רכז ותיק בקו החם של לב אבות, ומנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה

מאמרים בנושא מאת הרב יוני לביא:
חגורות בטיחות- לא רק בכביש
לכודים ברשת
למה אין לי אינטרנט מוגן בבית?
על הורים, ילדים, והפייסבוק שביניהם
עצות וטיפים לגלישה בטוחה ומועילה
פייסבוק – הפנים שלא הכרתם

לאתר "ונשמרתם"
Harav Yoni Lavi

לרשימת הקלטות השידורם של התוכנית "הורות והתבגרות"

 

 

 

ההשלכות של שיתוף תמונות קשות מזירות פיגועים

הרצח הנורא של הלל אריאל ז"ל, מעבר להשלכות הישירות שלו על המשפחה והסביבה הקרובה הדגיש שוב פעם את עוצמת הרשתות החברתיות שמתדלקות ומוסיפות בהלה ולחץ באמצעות הפצת התמונות הקשות מזירת הרצח שמתפשטות לכל עבר: החל מהאינסטגרם הפופולארי במיוחד אצל הנוער ועד לפייסבוק ולוואטסאפ שמתחיל לתפוס כבר מהגילאים המוקדמים במיוחד: כיתות ה – ו.

נראה שגם אם התרגלנו לריטואל חסר האחריות מצד האתרים הגדולים שמנסים למכור ולקדם את האייטמים שלהם באמצעות כותרות כמו:

"תמונות קשות במיוחד מזירת האירוע", כולל הבאת העדויות מזירת האירוע בHD וברזולוציה של מיקרוסקופ אלקטרוני, הרי שמהירות ועוצמת התפשטות התמונות דרך הרשת המסועפת של מנהרות הוואטסאפ מצריכה התמודדות שונה:

כאן, כבר לא מדובר באתר צהוב ומוכר שלמדנו מראש היכן נמתחים גבולות האתיקה המטושטשים עד לא קיימים שלו:

ילד בכיתה ה', שקיבל את התמונה מחברו שקיבל מאחיו הגדול שמעודכן דרך קבוצת הסניף השכונתית.

התוצאות של חשיפה לחומרים כאלו מצד נוער בטווחי גילאים מוקדמים מיסודי ועד לתיכון יכולות להיות חמורות:

מפיתוח חרדה ואובדן הביטחון האישי לנערים שגרים ביישובי ספר, שכן הפעם בניגוד ל'טרמפיאדת הגוש' או מקום מועד אחר, מדובר בנערה שנרצחה באזור האמור להיות מוגן ביותר עבורה: חדרה האישי.

ועד לפיתוח הפרעות שנגרמות כתוצאה מחשיפה מוקדמת למראות שיש בהם בכדי לערער על עולמם הפנימי של הנחשפים הצעירים.

לכן, כדאי ומומלץ לכל הורה, לבדוק ולהיות מודע לתנועה העמוסה והקודחת תמידית שמתרחשת בקבוצות הוואטסאפ ובמכשירי הסמרטפון של ילדיהם: לא מתוך מקום של 'הצצה' ופגיעה בפרטיות אלא מתוך מעורבות ואכפתיות.

במידה ורואים שאכן התמונות הקשות הללו נמצאות במכשירים, יש מקום להסביר שכל הפצה ושיתוף של תמונות אלו, יכולה לגרום לתוצאות שיפגעו במגוון הדרכים המוזכרות לעיל בשאר מקבלי התמונה.

דווקא כעת, עם תחילת החופש הגדול, בו מספר שעות החשיפה לסמרטפונים ולרשתות החברתיות עולה באופן ניכר, הדבר חשוב והכרחי מתמיד וערנותם ומודעותם הנוכחת של ההורים לתופעה, חייבת לתפוס שבעתיים.

 

אבינועם הרש, מחנך, וסמנכ"ל חברים מקשיבים

לתגובות ניתן לפנות למייל הבא:

חינוך בתלת מימד

אין כמו אירועי 'הכתרות רב ורבנית פורים' במוסדות החינוך בכדי להציף כל מיני דפוסי התנהגות הקשורים לדברים שהצנעה יפה להם מצד התלמידים שביום יום הרגיל עקב הגבולות הברורים של מדיניות מוסדות החינוך שהם לומדים בהם הם לא היו מגיעים לכדי מימוש ופרסום.

לפעמים יש ומעשי הקונדס חורגים מגבולות הנורמה וגולשים לעבר מחוזות ההפקרות ומעוררים בשל כך פולמוס חינוכי מתחדש אודות הטיפול  והשיח היומיומי המתקיים במערכת החינוך אודות נושאי גיל ההתבגרות ויצר הנעורים.

לאחרונה נתקלנו בעוד אחד ממקרים אלו, בהם הגבול נחצה ובשל כך יצאו כמה גורמים מחוץ למערכת החינוך הפורמלית בקריאה נרגשת לציבור המחנכים לדבר עם תלמידיהם ביתר פתיחות, לעודד אותם, להיות להם לאוזן קשבת ובכלל להפסיק ולהתעלם משאלות גיל ההתבגרות העולות לפתחם מקרב תלמידיהם:

מסופקני האם קוראי הקריאה מודעים וערים מבפנים להתנהלות מערכת החינוך הפורמלית, רוצה לומר: עמדו בעצמם מול כיתה במציאות יומיומית ומכירים במגוון אילוצי השעה העומדים בפתחו של כל מחנך. תרשו לי לנחש שלא. ההנחה לפיה אנו, המחנכים, לא מספיק מודעים/רגישים/ערים/פתוחים/קשובים היא מקוממת במקרה הטוב, ומנותקת מהמציאות באחר.

אז הנה הצהרה רשמית של מחנך בישראל:

אני וחבריי המחנכים נמצאים עם תלמידינו. אנו מודעים לחלוטין להרגלי צריכת התרבות שלהם כמו גם למנעד הסכנות והפיתויים הנגזרים מכך.

אממ.. יש מחנכים שלא מודעים לתכנים שתלמידיהם צורכים? שלא שמעו מעולם על הנוער הדתי וחופשותיו ב'איה נאפה' והציוצים האחרונים שהם הקלידו היו ב'אגמון החולה?'.

סה לה וי. מסתבר שגם מערכת החינוך לא חפה מבינוניות.

עד כמה מורכבת הבעיה וגדול האתגר ניתן להסיק ממחקר מפורסם של ארגון הבריאות העולמי מלפני שנתיים שהעלה שילדי ישראל בגילאי 11-15 הם הראשונים בעולם מבחינת היקף הזמן שבו הם גולשים באינטרנט. צעירי ישראל זכו ב"מדליית כסף" בקטגוריה המצערת לא פחות: כמות הזמן שבה הם רובצים מול הטלוויזיה. עוד עולה כי 28.5% מילדי ישראל בגילאים אלה גולשים באינטרנט לפחות ארבע שעות ביום. כשזה מגיע לצפייה בטלוויזיה, המצב מדאיג אף יותר: 35.8% מבני 11-15 צופים בטלוויזיה יותר מארבע שעות ביום. (תמר טרבלסי-חדד, "ידיעות אחרונות"פורסם:  15.07.12 )

לשמחתנו נתוני הגלישה והצפייה בטלוויזיה בחמ"ד הם במצב טוב לאין ערוך, אולם היו בטוחים שרוב המחנכים הבקיאים במספרים אלה, מודעים לגודל ההתמודדות בלימוד 'הוויות אביי ורבא' בבוקר כאשר בערב תלמידיו ממשיכים לריתחא דאורייתא של האדמו"ר מ'גאליס' ביחד עם חסידיו מ'השמינייה'.

נכון, לוקח זמן לגוף גדול כמערכת החינוך לעשות את הטרנספורמציה הנדרשת בכדי להתאים את עצמה לאתגריה המתחדשים של הפוסט מודרנה, אבל שבוע המוגנות האחרון במערכת החינוך בסימן: 'לוקחים 30 שניות למחשבה לפני שמשתפים'  על שלל הסרטונים, החומרים, מערכי השיעור והמחקרים הרלוונטיים והעדכניים ביותר שהופצו וחולקו על ידי רכזי התקשוב לכלל סגל המורים, מלמד שהיא לגמרי בכיוון הנכון, ערה ומודעת לגודל השעה וחשיבות הסכנות בשימוש לא נכון במדיה: הן מצד ה'בין אדם לחברו' והן מצד 'קדושת המחנה'.

מעבר לכך, היכרות מבפנים עם תכני תחום ה'חינוך מתוך אמונה', תגלה מדוע זמנה של המנטרה הלעוסה עד כדי החלדה המופנית למחנכים, 'הגיע הזמן שתתחילו לדבר ולפתוח עם הנוער על הנושאים הללו' עבר והפך אותה ללא רלוונטית בעליל.

אנחנו מדברים. מנהלים פולמוסים. כותבים מערכי שיעור. ומציפים איתם ביחד את הנושאים הרגישים ביותר. עדיין יהיו מעידות. עדיין תלמידים בריאים בנפשם וביצרם יחפשו למרות ההתמודדות של מערכת החינוך תכנים מיניים. ויודעים מה? זה בסדר גמור.

כי זה בעצם ההבדל בין פיסול ועיצוב נשמות אנושיות, דינמיות לבין התעסקות עם טכנוקרטים.

ואם בקריאות עסקינן: אני הייתי מפנה את אותה קריאה בעיקר לחלק מציבור ההורים, אלו האמונים על הרגלי התרבות ושעות הפנאי של ילדיהם. די להביט בנתון של איגוד האינטרנט הישראלי:

האומר ש "63 אחוז מההורים לא יודעים היכן ילדיהם גולשים" (NRG    רעות וילף  23/7/2013)

בכדי להבין שיש יותר מידי זמן בהם הילדים נחשפים למגוון תכנים ללא שום פיקוח והשגחה מחוץ לכותלי בית הספר.

היום ככל הנראה המצב חמור הרבה יותר עקב הטכנופוביה המובנת של חלק גדול מההורים.

בהתחשב בכך ש'זה לעומת זה עשה האלוקים', ויש כיום חומרי הדרכה כמו גם מגוון כלים נהדרים וחדשניים הבנויים ומיוחדים להורים, בעצם לא נותר לנו אלא לחכות להצטרפות של חלק מההורים למערכת הבלימה שמערכת החינוך התחילה כבר מזמן.

אין לי ספק שביחד נוכל לה.

 

אבינועם הרש, סמנכ"ל 'חברים מקשיבים', מחנך ורכז תקשוב.

לתגובות וקבלת חומרי הדרכה והסברה להורים ניתן לפנות ל:

 

מכתב גלוי לילד שלי, אולי תפסיק לצפות בפורנו?

YCpic_0385 קטן

אני רוצה להיות שם בשבילך ילד שלי ואני לא יודע איך. אני רואה אותך בורח מכל מה שסביבך, אני רואה אותך שעות בחדר מול המחשב מטביע את כאבך ו"לוגם" לשכרה מכל הבא ליד. אני רואה אותך בורח לאותם מרחבים אינסופיים של אינטימיות מזויפת ואשלייתית שעולם הפורנוגרפיה מציע לתוך כף ידך. כשהייתי בגילך חשבתי שאני אהיה האבא הכי פתוח בעולם, אבא שישב עם הבן שלו וישוחח אתו על הכול. לא חשבתי אי פעם שאהיה מאותם האבות הללו שלא יודעים מה לומר ברגע הנכון, שאהיה מהזן של האבות שמורידים את מבטם ארצה ופשוט שותקים בדממה כה מרעישה ומקוממת.

אני רואה אותך מסתגר מאחורי אותן דלתות נעולות, וקשה לי לראות זאת. יש שיר ישן שמתנגן לי בראש ואולי אתה מכיר, השיר הוא של הביטלס "All You Need Is Love" (כל מה שאתה צריך הוא אהבה)? אתה יודע שהשיר הזה הולחן במיוחד עבור שידור הלוויין הראשון לפני 49 שנים ושודר בתפוצה רחבה ברחבי העולם. כן אהבה ולא פורנוגרפיה, זה מכתב גלוי לך ילד שלי שגם אתה מן הסתם נחשף כמו רבים אחרים בני גילך לתכנים הללו.

ילדי, כל כך רציתי שתרגיש כמה אני אוהב אותך. חלמתי שאנו יושבים יחד אב ובן ומשוחחים על לימודים, חברים, חלומות. רציתי שנלך לים יחד, נשחה לעבר השקיעה…. אחבק אותך חזק ואתה תחייך את החיוך שלך שממיס כל מי שסביבך… רציתי שתרגיש בנוח לשתף אותי בהתמודדויות שלך, בהצלחות הרבות שלך וכמובן גם באותן כישלונות לא נעימים. כך דמיינתי אותי בתור אבא לפני הרבה שנים כשהייתי בגילך.

אתה יודע ילד שלי זה לא שלא רציתי לשבת אתך ולהקשיב. אני מנסה להצליח כמו רבים וטובים בכל אותם חלומות שאנו מציבים לעצמנו בג'ונגל המטורף הזה של החיים, פתאום אני שם לב שלחלום על שנינו יחד לא פניתי את הזמן. האמת היא, שניסיתי כמה פעמים להתקרב אליך לשים את היד על הכתף ולשאול אותך בעדינות האם מתאים לך שנשוחח שנעשה משהו יחד. אתה היית עסוק בסמארטפון או במחשב שבחדר שלך, הרמת את מבטך לשנייה קצרה, מלמלת משהו לא מובן וחזרת לשחק בעולם שבנית לעצמך בשתי ידיך הקטנות.

רציתי לדבר אתך על אהבה, על אינטימיות, על מיניות. רציתי לדבר אתך על התחושות המבלבלות שהגוף שלך עובר בתקופה הזו. קיוויתי כשתקום כל בוקר ותסתכל על עצמך במראה תאהב את מה שאתה רואה! תאהב את עצמך, תחייך את החיוך המקסים שלך, ועם החיוך הזה תצא ליומך הארוך בבית הספר. במקום זה אני רואה בעיניים שלך כאב, כאב של בדידות, כאב של ניכור עצמי ותסכול עמוק. אני מנסה להתקרב ולחבק אותך ואני לא יודע איך לעשות זאת!?

אתה יודע, גם אני בגילך הרגשתי את אותן תחושות. גם אני רציתי שיחבקו אותי, שישבו איתי שיקשיבו לי שיסבירו לי מה עושים עם כל הבלבול והרעשים האלו סביבי. רציתי מאוד לגשת לכל מי שסביבי אבל הם היו עסוקים בחייהם. הם לא ראו את כאבי, אולי בחרו שלא לראות, אולי הם ראו ולא ידעו איך לגשת ולעזור. אני רואה את כאבך בני היקר, אני בוחר לראות אך אני לא יודע מה עושים מכאן.

הייתי רוצה לשבת אתך ולספר לך שבמקומות הללו שאתה בורח אליהם אין אהבה אמתית, זו אשליה ותו לא. אני לא רוצה לדבר במילים מוסריות גבוהות מידי, אני לא יודע עם זה יעזור שאספר לך על הניצול המחפיר של אותן נשים שעליהן אתה מסתכל. אני כן יודע שאתה מחפש להרגיש אהוב, אתה מחפש חום ואהבה. אתה מחפש מישהו לשוחח אתו שיעזור לך לעשות סדר בכל התחושות הטבעיות שאתה חש. זה בסדר שאתה סקרן, זה בסדר להרגיש את אותן תחושות נפלאות שגופך חש. אותם תכנים שאתה נחשף אליהם היא בעצם "הונאת פונזי", תחושותייך והרווח שאתה מרוויח בזמן הקצר ללא קשר אמתי ללא מחויבות או אינטימיות, הן בעצם הפסד רב.

אני כאן ילד שלי, אני זה שרוצה לאהוב אותך כפי שרק אב יכול לאהוב את בנו. אני כאן עבורך למרות שאני לא כל כך יודע מה לומר ואיך לומר זאת. אני תמיד פחדתי כילד שלא יראו אותי או שלא ישימו לב אליי, המחשבה שאתה עלול לחוש את אותו הדבר פשוט מוציאה אותי מדעתי. מה שאני כן יודע הוא שעליי להיות נוכח בחייך, אני יודע שעליי להיות משמעותי עבורך- love is all you need.

 

ד"ר יניב אפרתי, מומחה למיניות והתמכרויות נוער, מייסד ומנהל המרכז הישראלי לקידום מיניות בריאה (IHS). ר"מ ויועץ חינוכי בעבר וכיום חוקר ומרצה במכללות לחינוך. פוסט-דוקטורט במחלקה לפסיכולוגיה בבינתחומי. מקדם בניית כלים חינוכיים וטיפוליים לעזרה בתחום זה של מיניות בקרב מתבגרים ומבוגרים.

לעצור לפני התהום

לא חייבים ליפול

המשפטים הבאים מובאים מתוך ראיון עם האנתרופולוג תמיר ליאון. הם משקפים מציאות חריפה, שמחייבת את כולנו במחשבה מעמיקה.

 

*                      *                      *

'על הנוער היום נגזר להתבגר באמצע המהפכה הטכנולוגית המהירה בהיסטוריה. ההורים שלו לא מתחילים להבין באיזה עולם הוא חי. הם גם לא נמצאים מספיק זמן בבית כדי לנסות ולהבין את זה. בני הנוער עומדים חשופים, בעין הסערה.

מדהים אותי כל פעם מחדש עד כמה להורים אין מושג. מקרי האלימות, האלימות המינית, הרוע והניצול הקשים ביותר שנתקלתי בהם קורים דווקא ביישובים מבוססים, עם אוכלוסייה ממעמד סוציו־אקונומי גבוה ושירותי חינוך מצוינים.

דיברתי עם חוקרת הנוער שחקרה את הילדים בני ה–14 שהתעללו במבוגר מוגבל נפשית ופיזית. את יודעת מה הם אמרו לה? "הבכי שלו הצחיק אותנו". אני רואה ושומע דברים כאלה בכל המקומות, מסביון ועד שילה. מספר לי מחנך בכיתה ח' בשילה, ששני ילדים שרפו לילד אחר את היד, והם צוחקים. הוא זה שחינך גם אותם וגם את אחיהם הגדולים, והוא לא מבין איך זה יכול להיות.

הגבולות מיטשטשים אצל ילד שנמצא כל היום ביוטיוב. כשהייתי ילד, הייתי רואה עם החברים שלי סרטים של ברוס לי, ואז היינו עושים אחד לשני תנועות כאלה של קונג פו, אבל כל הזמן ידענו שברוס לי זה בסרט. הילדים היום לא בטוחים בזה. מה זה משנה מה אתה אומר לילד, אם הוא יושב חמש שעות עם הטלפון על הברכיים ושומע מסרים אחרים לגמרי? ' (מעובד מתוך ראיון ב'הארץ')

 

 

*                      *                      *

'באוניברסיטת מישיגן עשו מחקר עצום, שהראה שהסטודנטים של היום אמפתיים ב–40% פחות מהסטודנטים בעשור הקודם ובזה שלפניו. אם אמפתיה היא מדד לאנושיות, הילדים שלנו פחות אנושיים מאיתנו. הם משהו אחר.

בן הנוער "החדש", בניגוד למה שחושבים, הוא לא חכם יותר. לאורך כל השנים, תוצאות מבחני וקסלר המודדים איי.קיו היו בעלייה מתמדת. בכל כמה שנים עלה ממוצע האיי.קיו בכמה נקודות. בעשור האחרון העלייה נעצרה והתחילה ירידה.

הסמארטפון פירק את החלוקה בין הבית והחוץ. לבני הנוער אין אפשרות לעצור, לברוח או להתאוורר. הם בחרדה מתמדת מכך שמשהו קורה בלעדיהם, כל דקה הם רצים למסך לראות שהם לא פספסו משהו חשוב.

היום כבר אין "שכונה". כשמסתובבים בחוץ אחר הצהריים לא רואים נערים ברחובות. כולם בבית, עם הסמארטפון. הנוער הישראלי מוביל בעולם בשעות מסך. מדברים על תשע שעות מסך ביום. לדעתי זה הרבה יותר. בשעות טלוויזיה אנחנו רק במקום השני בעולם.

אנחנו רואים יותר ויותר מקרי אלימות קשה. נער פוגע בנער אחר לא כי הוא רע, אלא כי הוא לא מרגיש שהוא פוגע בו. הוא לא יודע שהוא פוגע בו. מחצית מילדי כיתה א' בישראל, נכון לשנה שעברה, כבר מחזיקים סמארטפון ברשותם. גיל החשיפה הראשונה לפורנו בישראל הוא תשע. הם רואים פורנו, בכמויות. מה שאני שומע מבני הנוער וממטפלים ומיועצים שעובדים עם בני נוער בתחום המיניות הוא שגם שם, במקום הכי אינטימי שלהם, הם בסרט.' (שם)

 

*                      *                      *

מה אפשר לעשות בנוגע למהפכת המסכים? הרבה, הרבה מאוד.

א. ילדים בכיתה א' לא צריכים סמארטפון, גם לא ילדים בכיתה ח'. סליחה על הארכאיות, אבל בכלל אין סיבה להכניס לבית ספר סמארטפון.

ב. גם ילדים ש'חייבים' סמארטפון (בשביל 'ווטסאפ' למשל) לא חייבים אפשרות גלישה (יש תוכנת סינון שלnetspark  (שמן הסתם אינה היחידה שקיימת בשוק) שעובדת על מרבית הסמארטפונים (חוץ מהאייפונים) ומונעת אינטרנט בצורה הרמטית, ולא, אני לא קשור בשום צורה לחברה הזאת…).

ג. גם אצל ילדים בגיל בוגר מאוד שכבר נראה לכם נכון לאפשר להם לגלוש באינטרנט, יש חובה להתקין סינון (ושוב, netspark) ולא פחות חשוב להתקין גובל זמן (גם את זה יש להם בnetspark). הבעיה היא לא רק התכנים אלא גם ההתמכרות למסך. כשאתה חושב על זה בצורה קרה ומפוקחת – אין שום סיבה שילד ישב על אינטרנט יותר משעה ביום.

ד. לא פחות חשוב מכל מה שכתבנו למעלה – סעיף ג' נכון גם על עצמנו, המבוגרים. גם אנחנו בני אדם. אצל ילדים ההתמכרות למסך והחשיפה לתכנים בעייתים הרבה יותר הרסנית, אבל גם מבוגרים צריכים להגביל את עצמם.

 

 

 

הרב עמיחי גורדין, ר"מ בישיבת הר עציון

פורסם בעלון שבת בשבתו, פרשת יתרו תשע"ו

הורות והתבגרות: היכן גולשים ילדינו וכיצד נגן עליהם?

להאזנה להקלטת התוכנית:

 

 

 

סרטון עם קטעים מהתוכנית:

 

שטלצר - גנז - אפרתי

ד"ר יניב אפרתי, מייסד ומנהל המרכז הישראלי לקידום מיניות בריאה (IHS)

יחזקאל שטלצר, מנהל אירגון 'שמור עיניך' לטיפול בנפילות באינטרנט ובהתמכרויות, ומייסד הארגון טיפ-טיפה להתמודדות של נוער בנפילות באינטרנט

ועקיבא גנז, סמנכ"ל של אינטרנט רימון

האינטרנט חולל מהפכה של ממש בחיינו – פותח אוצרות מידע שבעבר לא היו בהישג ידינו, אבל גם פתח לפנינו את הדרך למחוזות אפילים. אחד ממאפייני הבגרות הם כוח האיפוק, היכולת לדחות סיפוקים ולעמוד בפיתויים. הרבה מתבגרים מבקשים מאיתנו שנתייח סאליהם כמבוגרים לכל דבר, ונצייד אותם בכל הטכנולוגייה שמשרתת אותנו המבוגרים. אבל לא כל המתבגרים רכשו עדיין את יכולת האיפוק והריסון. מכאן לקשיים המאפיינים את גיל ההתבגרות, והדבר בא לידי ביטוי בעיקר מסביב נושא האינטרנט.
אנחנו צריכים לשאול את עצמינו קודם: היכן גולשים ילדינו? ד"ר יניב אפרתי, שחקר את הנושא שנים רבות, מציג נתונים.
מה עושים לגבי פרסומות לא צנועים בסרטוני יוטיוב? הילדים מסתכלים עלינו – איך אנחנו ההורים מגיבים? עדיף להציג גבולות או לנהל שיח פתוח?
מה הנוער מחפש? – למה האינטרנט כל כך מושך אותם?
עקיבא גנז, סמנכ"ל של אינטרנט רימון מציג נתונים לגבי אחוזי ילדים שגולשים באתרי פורנוגרפיה ועל תעשיית הפורנוגרפיה בישראל. למה הורים לא פועלים להגן על ילדיהם? למה אין מספיק מודעות? מה צריך לעשות ברמה הציבורית? מה הפתרונות הטכנולוגיים שקיימים? את מה הם פותרים ומה הם עדיין לא פותרים? מה יעיל ומה פחות יעיל? מה לגבי גלישה בטלפון חכם? האם התלונות מוצדקות שהגלישה בסמארטפון עם סינון היא יותר איטית?
יחזקאל שטלצר – חשיבות קידום החקיקה. מה עולה מהשטח לגבי גלישה באינטרנט במגזר הדתי? יש כלים שניתן להיעזר בהם בעבר לסינון? על עקיפת סינון וכלי דיווח. האם נער בן 16 יסכים שיתקינו לו תוכנת מעקב? לאם בני נוער מרגישים שהם זקוקים לעזרה אחרי נפילות באינטרנט, לאן הם יכולים לפנות? על הארגון החדש 'טיפ טיפה' – http://tiptipa.org.il/ – איזה כלים מוצעים שם? ועצות כליליות להורים שעשויות לסייע בחינוך הילדים.

עוד עם ד"ר יניב אפרתי על נושא האינטרנט בלב אבות:

בלחיצת כפתור – האינטרנט כאן. יתרונות וחסרונות. כלים להכוונת בני נוער. מבט פסיכולוגי.

ולעוד חומר בנושא האינטרנט בלב אבות:

חגורות בטיחות- לא רק בכביש – מה מסוכן יותר: לגור בקומה עשירית ללא סורגים או אינטרנט פתוח?

המירוץ אחרי החסם – הטכנולוגיה מתקדמת ואיתה הבעיות שמצריכות חסימה…

למה אין לנו אינטרנט מוגן בבית? – ברוב הבתים, האינטרנט והטלפונים החכמים הם ללא כל הגנה. יצאנו לרחוב וליקטנו כמה תשובות מעניינות של הורים.

עצות וטיפים לגלישה בטוחה ומועילה – כמה נקודות שחשוב לדעת על גלישה באינטרנט

השימוש באינטרנט – סכנות ופתרונות – האם רצוי להתחבר ל"אינטרנט כשר"? האם נכון לוותר על ההתמודדות?

הנוער הציוני-דתי באינטרנט: צילום מצב – נתונים סטטיסטיים אודות תופעת נערים הגולשים לאתרים פורנוגרפיים, והתייחסות לאמצעים למניעת הבעיה.

איש במשרד מדבר בהרבה טלפונים בבת אחת - על השפעת ריבוי הפלאפונים והאינטרנט על התקשורת בחיינו

דורו של מסיח – השפעות המסיחים השונים על הלמידה והחינוך

איש במשרד מדבר בהרבה טלפונים ביחד - על השפעת ריבוי הפלאפונים והאינטרנט על התקשורת בחיינו

האינטרנט ושאר המדיות משנות לנו באופן פיזי את המוח. את פירות הביאושים אנחנו אוכלים יחד עם ילדינו בתיאבון ומשלמים את המחיר.

בדורו של מסיח כולם מדברים עם כולם כל הזמן אך לא מוצאים חמש דקות לקפוץ להגיד שלום לשכנים החדשים מהבית ממול.

בדורו של מסיח כבר אי אפשר לקפוץ ככה סתם לחבר, לשאול מה נשמע או לבקש כוס סוכר מבלי שהתקשרת קודם "רק לבדוק אם אפשר לבוא". מאותה סיבה בדיוק אי אפשר לקפוץ לשכנים החדשים ממול כי עדיין אין את הנייד שלהם.

בדורו של מסיח כולם מדברים גם באוטובוס אך לא זה עם זה. היו ימים שיכולת לישון באוטובוס בדרך חזרה מהמילואים כשאף אחד לא ענה לשיחה באמצע תרגיל "רטוב". אתה בדרך לאילת ובשיחה עם מישהו מקרית טבעון אבל בשום אופן לא תדבר עם זה שיושב ממש לידך. בדורו של מסיח זה נהיה פדיחה לפתוח כך סתם בשיחה.

האמת היא שהמסיח לא חייב באמת להיות מסיח, וכדי שהוא לא יהיה כזה צריך להכיר את הצד הרע שבו ולקבוע כללי ברזל שישימו אותנו על כיסא המנהל במקומו. את פירותיו הבאושים של המסיח העולמי אנו אוכלים כבר עכשיו ולא ממש בתיאבון. הרשו נא לי להתמקד הפעם בפן אחד של המסיח והוא ההשפעה על המוח שלנו.

אז ככה, ההתפתחות והתפוצה של מכשירי ההדמיה MRI הביאו לגל של מחקרים נוירולוגיים בעשור האחרון שהולידו ספרות ענפה, שעל חלק ממנה אחראי הסופר ניקולאס קאר המסקר בשנים האחרונות את עידן המידע והשפעותיו. בספרו "רדודים: מה האינטרנט עושה למוחנו", מוצגים מחקרים רבים בנושא זה. למשל, במחקר שנעשה באנגליה, נסרקו מאות מוחות של נהגי מוניות מלונדון והודגמה דיספרופורציה אצל כלל הנהגים בין ההיפוקמפוס האחורי לקדמי. כבמשחק סכום אפס, ההיפוקמפוס האחורי שאחראי על הזיכרון המרחבי היה מפותח ביותר ביחס לכלל האוכלוסייה על חשבון ההיפוקמפוס הקדמי שאחראי על משימות זיכרון אחרות. נניח לרגע לנהגים הבריטים שימשיכו להסיע את לקוחותיהם בלי להשתמש בwaze, ונדבר עלינו.

מתברר שאותן שעות יומיות שאנו וילדינו עוסקים במדיה בצורותיה השונות אינן מסתיימות רק בבטלה וחוסר יצירתיות. מסתבר שקורה שינוי ממשי למוח שלנו בהתאם למינון והעוצמה של השימוש במדיה. המחקר מלמד בין השאר שהמוח שלנו אינו סטטי כלל וכלל. הוא מגיב היטב לסוג הפעילות שלנו ויוצר מעגלים חשמליים בהתאמה.

המכנה המשותף של כלל פעילויות המדיה הוא בין השאר הצורך להגיב במהירות לגירויים מהירים. למשל, להבין במהירות את התמונה בסרט, לקרוא במהירות את הכיתובית ולקשר אותה לתמונה, לקפוץ לרגע ממעבד התמלילים אל הודעה שנחתה זה עתה בתיבת הדואר האלקטרוני, לסגור אותה ולעבור מיד לציוץ של הדודה בטוויטר ושוב לחזור למעבד התמלילים. הריצות והקפיצות המטריפות הללו הופכות אותנו ל"כוח רב משימתי בין יבשתי". אנו לומדים לעשות הרבה דברים יחד ומהר, אך משלמים על כך מחיר כבד. המהירות הזו נוגסת לנו בהדרגה מהיכולת להתעמק, לקרוא בין השורות ולהשוות לידע מוקדם. המוחות שלנו הופכים לרדודים ובינוניים ולא מבחינה מטאפורית אלא מבחינה פיזית.

אולי לנהגי המוניות הבריטים זה כבר לא מפריע. להיפך, לתפקוד שלהם כנהגים זה רק הועיל, כמו גם לקריאת עיתון הבוקר הרווי בתמונות ודל במילים. אך מה קורה לילד בבית ספר פרימיטיבי ולא מתוקשב, שלומד בעיקר מספרי לימוד לאחר אלפי שעות צפייה ומשחקי וידאו? – ניחשתם נכון! הוא מתקשה בקריאה מעמיקה. המוח שלו לא נותן לו לעשות את זה או לפחות מקשה עליו את התהליך. גם ההוראה לא דורכת במקום בעידן המדיה. המורה צריך להיות "מרכז קהילתי" כדי לשמור על הקשב של תלמידיו. מאז ומעולם "הכריח" הספר את קוראיו לחשיבה ודמיון, לקריאה בין השורות ולניבוי. התרגול הרב של קריאה ממושכת לאורך שנים בנתה יכולת גבוהה של קשב שאפשרה עיבוד וניתוח (אסטרטגיות מטה-קוגניטיביות). כל אלה נפגשו קשות בדורו של מסיח וימשיכו להתפוגג אם לא ננקוט כהורים ומחנכים בצעדים דרסטיים.

בגלל עיסוקו של הכותב, הפינה שלנו עוסקת הרבה בישיבות התיכוניות ובאתגרים המיוחדים להן. אולי יש לנו כאן הסבר נוסף לקושי של נערינו בלימוד הגמרא. לימוד הגמרא, אפילו בבקיאות, דורש מיומנויות רבות ובראשן החזקת קשב. הגמרא דורשת להחזיק בראש כל הזמן את הכיוון הכללי של הסוגיה בו בעת שעוסקים בפרטים הרבים המובאים בשטף המהלך. כל זה כמעט  ולא יכול לקרות כשהמוח מכוון לעבוד בדרך כלל רק בפולסים קצרים.

הבשורה הטובה היא שהנגע הוא בר תיקון. ניתן בהחלט להרגיל את המוח לעבוד אחרת. ישנן כמה חברות המתמחות בטיפולים נוירו-קוגניטיביים בהפרעות קשב וריכוז העוסקות בדיוק בנקודה זו. הן די חדשות בשוק הטיפולי בהשוואה לטיפול התרופתי, ואולי עוד מוקדם מידי בכדי לרשום להן תיקוף חד משמעי, אך מוחם של מיודעינו הנהגים מלמד שההיגיון מאחורי הטיפולים הללו ברור לחלוטין.

ובינתיים, נוכל להציל את הדור הצעיר בכל פעילות בינאישית ומשפחתית טובה ואיכותית שתחזק את הקשרים בינינו ותרפה את הקשר שלהם למדיה. פשוט נהיה איתם בלי תירוצים וסיפורים. נעודד אותם לקריאה. נרגיל אותם לשיחה ושיתוף. נצא איתם לבריכה ולמשחק כדורסל. בעידן המידע, המדיה יכולה לתת את הכל חוץ מאפליקציית "חום ואהבה". את האפליקציה הזו השאיר ריבונו של עולם לנו ההורים והמחנכים אז בואו נשתמש בה והרבה.

 

צביקה מור, מאמן הורים ונוער, התמחות באימון ADHD,

052-6070954 more-lanoar.co.il

 

עוד מאת צביקה מור בלב אבות:

"צדיק ורע לו" – על עצבנות דתית של מתבגרים  לעומת הצעירים נטולי התפילה והציצית יש את אלה שבצד השני של הסקלה. שם תג המחיר גבוה לא פחות. מהי עצבנות דתית של מתבגרים? כיצד מאתרים בעיה כזו ומה הדרך לטפל בתופעה?

"תעסוקטף" – הצעה לסדר  הצעה למסד את עבודת נוער בחופש ולהכניס אותה כחלק מהרגולציה של החינוך הממלכתי-דתי.

העולם הדתי של מתבגרים עם ADHD  מדריך להורים על עולם הדתי של מתבגרים עם ADHD. עולמו הדתי וקשייו. הדרכה ופתרונות.

העיקר שיהיה בן אדם  מה מידת השפעת ההורים על בחירת מקצוע ועל עיסוקיהם של בניהם? אילו אמירות של הורים בנוגע לעתידם של בניהם מומלצות ואילו לא?

יושבים על הגדר – התמודדות עם חודשי הלימוד בכיתה ח' אחרי ההרשמה לישיבות התיכוניות  על קושי בריכוז בלימודים בכיתה ח' אחרי שהתלמידים כבר הבטיחו מקום בישיבה תיכונית. איך להעביר את שארית השנה באופן מיטבי? השלכותיה של תקופה זו ודרכי התמודדות.

לנפץ כמה סטיגמות על נוער הישיבות התיכוניות  הרב צביקה מור ו"פורום סדרת חינוך" מנפצים לנו כמה סטיגמות נפוצות על נוער הישיבות התיכוניות בנוגע ללימוד תורה, תפילות ועוד.

מכתב לבן שעולה לישיבה התיכונית  בננו עומד להתחיל תקופה חדשה בחייו עם המעבר ללימודים בישיבה התיכונית. הרב צביקה מור מתאר מהם האתגרים העומדים לפתחו, ומהי הדרך הטובה לצלוח אותם.

עבודה בחופש – שלב הזהירות   טוב להיות עצמאי וטוב להיות מחוייב, אבל עם זאת יש גם לא מעט סיבות לזהירות לגבי עבודת נוער בחופש.

פנימיה – מומלץ או לא?  אחת ההתחבטויות המטלטלות ביותר עבור הורים היא השאלה אם לשלוח את הבן או הבת לפנימיה. הרב צביקה מור מסביר את הקושי ומנסה לתת מענה.

שבירה ותיקון בסמכות ההורית כולנו מודעים לחשיבות סמכות הורית, אולם לפעמים אנו פוגעים בה במו ידנו. הרב צביקה מור מסביר כיצד נשברת הסמכות ההורית וכיצד ניתן לתקן אותה

שלוש ארבע ולעבודה  על חשיבות עבודת נוער בחופש

"הורות והתבגרות" בנושא: אחריות ומעורבות של ההורים בלימודי ילדיהם בתור מחנכת, מתי ליצור קשר עם ההורים לגבי הישגים נמוכים של תלמיד? מה עושים עם ילד שמסרב ללמוד? איך לעזור לכל הילדים בשיעורי הבית אחרי העבודה?

"הורות והתבגרות" בנושא: רישום לבתי הספר לקראת השנה הבאה

העברת אחריות לילד בעבודת ה´  כהורים ומחנכים, נשאף להעביר לילדינו ולתלמידינו אחריות בתפקידי החיים השונים שלהם. ומה לגבי האחריות בתחומי עבודת ה´?

אחריות חינוכית לאחר העברת האחריות בעבודת ה´ גם לאחר העברת האחריות לבן, איננו מפקירים את תפקידנו כהורים ומחנכים בבחינת "שגר ושכח". איך זה קורה?

הילד לא קם לתפילה – מה עושים? איך להתייחס לילד שלא קם בבוקר לתפילה – איך לעודד אותו לקום ולהתפלל

המתבגר שלנו משקר  ילד שמשקר להוריו גורם להרגשה של הרחקה. למה הוא משקר ואיך אפשר לטפל בתופעה?

מהו כישלון?…  הבן לא התקבל לישיבה התיכונית. האם נכשל? כישלון הוא לא רק התוצאה אלא גם האופן שבו אנחנו תופסים כישלון.

עולים לט´ – מתחילים את הישיבה התיכונית ברגל ימין  עולים לתיכון – מלווים את הבן בצעדיו הראשונים בישיבה התיכונית. מדריך להורים

תפקיד ההורים בבחירת הישיבה התיכונית  רבים מהורי ח´ שואלים "להיכן נשלח את הבן בשנה הבאה?"…

להעלות ניצוצות מהחופש

מעבר להיותו זמן מנוחה והתאווררות, מציב החופש הגדול בפני התלמידים והוריהם מראה המאפשרת לבדוק את אישיותם. האמנם החינוך שספגו בבית הספר הוטמע בהם או שמא ההתנהגות שלהם במהלך השנה הייתה רק תוצר של התניה ואילוף? אכן, החופש הגדול הוא קודם כול זמן התגלותה של הבחירה החופשית שבתלמיד במלוא הדרה. זו מופיעה לכל אורך היום ואוצרת ברכה וקללה: ברצונם יקומו לתפילה ויתפללו במניין, יקבעו עתים לתורה ויתלבשו בהתאם לסטנדרטים שחויבו לעטות על עצמם בשנת הלימודים, וברצונם יפרקו כל עול, למחצה, לשליש ולרביע.

חירות זו של החופש הגדול, השוברת את הקונפורמיות המובנית משנת הלימודים, היא הזדמנות גדולה למימוש "צלם אלוהים" שבתלמיד, זה ה"שבוי" בתוך המסגרות ומחכה להתגלות. דא עקא, עבור הורים רבים, כאלו שכבר הורגלו לשלוח את הילדים בבוקר ולראותם בערב, זמן זה נתפס כאיום. הזמן הרב שבו נדרש מהם לבלות עם ילדיהם מעמיד אותם מול חזיתות חדשות – אם ברמת הדוגמה האישית, הצבת הגבולות ונקודות החיכוך הרבות, ואם באמצעות ה"פלישה" של ילדיהם לאזור הנוחות והמרחב האישי שלהם. כבר אי אפשר לעשות בבית מה שרוצים ואיך שרוצים, כי הילדים מסתכלים.

אתגר גדול עומד אפוא בפנינו, מחנכים כהורים. בהכנה נכונה ובגיבוש אסטרטגיה מקדימה ניתן להפוך את החופש הגדול מזמן פרובלמטי ומאיים לחלון הזדמנויות לחשיפת הכוחות הטמונים בקרב ילדינו. במאמר זה אבקש להציע מספר דרכים שיעזרו להורים ללכת בכיוון הזה באחת הסוגיות הבעייתיות ביותר בחופש: הצפייה בטלוויזיה והשיטוט במרחב האינטרנטי.

מדליית זהב בחשיפה

נראה שמעולם לא היו הילדים ובני הנוער חשופים לתכנים אלימים, ברוטליים ומיניים כמו שהם חשופים להם בימינו. חשיפה זו איננה מתרחשת רק בתקשורת אלא גם באמצעות שלל משחקי מחשב ביתיים, דוגמת    X־box ופלייסטיישן, שהינם ספוגי אלימות ונוטפי תכנים בעייתיים. לנגד עינינו הולכת ומתבהרת אחת השאלות החינוכיות החשובות ביותר, הפוגשת אותנו בעיקר בחופש הגדול: האם ההורים באמת מודעים לגודל המנדט החינוכי המוענק להם לעיצוב עולמו של ילדם ועד כמה הם מודעים לטיב התכנים שהוא צורך?

מאחר שכאמור בזמן זה היקף הזמן שבו הילדים נמצאים תחת רשות ההורים גדל באופן משמעותי, הרי שישנה חשיבות גדולה שההורים יצטיידו בערנות ובמודעות תמידית למגוון המסרים המועברים לילדיהם בעולם המדיה. בנוסף לכך, עליהם להצטייד בכלים אפקטיביים שיעזרו להם במלאכת הוויסות והניטור כדי לסנן את התוכן הבעייתי הארוז והמזמין הנמצא בסלון הבית, בחדר הילדים או בצג הסמארטפון.

נפתח במספר נתונים. מחקר שביצע ארגון הבריאות העולמי ב–2012 מעלה ש–35.8% מילדי ישראל בגילאי 11 עד 15 צופים בטלוויזיה יותר מארבע שעות ביום. נתון זה מעניק לישראל את מדליית הכסף העולמית ביחס לשאר ילדי העולם, שניים רק לילדים הארמנים (36.1%).

ממצאי ארגון הבריאות העולמי בנוגע להיקפי הגלישה באינטרנט מלמדים שכאן אנחנו ממש אור לגויים; ישראל קטפה את מדליית הזהב העולמית עם דיווח על למעלה מ–28.5% מילדי ישראל בגילאי 11 עד 15 הגולשים לפחות מעל ארבע שעות ביום. חיבור קצר של שעות הצפייה בטלוויזיה עם שעות השוטטות ברשת מצייר לנו תמונה מדאיגה ביותר בנוגע לאפשרויות הבילוי של ילדינו, וכל זאת לפני שהוספנו את הימצאותם במרחב קבוצות הווטסאפ השונות.

נתון נוסף הראוי לציון, הפעם מארצות הברית, מביא לנו אינדיקטור נוסף להתבהרות התמונה המדאיגה על אודות עולם התוכן העכשווי. באחד המחקרים שנעשו על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקני (The American Psychological Association – APA) נמצא שעד סיום בית הספר היסודי, תלמידים נחשפים בממוצע בטלוויזיה ללמעלה מ–8,000 רציחות וללמעלה ממאה אלף אירועי אלימות ברמות שונות.

נתון זה הזכיר לי את אחת השאלות שהגיעה אליי דרך מוקד "חברים מקשיבים". הורים נבוכים מהמגזר הדתי תיארו בפניי כיצד לאחר שבנם משחק במשחק Mortal Combat, משחק הידוע באופיו הברוטלי, הוא מפתח אגרסיות ותוקפנות המופנית כלפי המשפחה ואחיו הקטנים. חשוב לציין שהבעייתיות הכרוכה בחשיפה, קל וחומר בהשתתפות, בפלטפורמות המעניקות לילדים ולנוער את חווית האלימות הדמיונית במרחב הנמצא מעבר לחוק ולגבולות הריאליזם הינה מסוכנת ביותר בהיותה זרז למנגנוני הזדהות אצלם. בעובדה זו נתקלתי לפני שלוש שנים אצל שני תלמידים שרבו ביניהם. בשלב מסוים ניסה אחד מהם להפעיל על חברו תרגיל שראה לדבריו מאוחר בלילה ב–WWE, תוכנית היאבקות המדמה קרבות מבוימים בעלי אופי אלים במיוחד.

בהערת אגב אציין שהסכנות מרובות שבעתיים בעולם התוכן שאליו הילדים והנוער נחשפים ברחבי הרשת. מחקרים שנעשו לאחרונה בארץ מגלים תמונה מדאיגה ביותר, ולפיה מעל 70% מההורים לא מעורבים או לא מודעים כלל לתכנים שאליהם נחשפים הילדים; החל מפרסומות פורנוגרפיות ועד התנכלויות ואתרי משחקים תמימים שמעודדים את הילדים למסירת פרטי אשראי.

התנגשות של מסרים

מצב עניינים זה גורם לתלמידים רבים לטלטלה. במסגרת שנת הלימודים יכולים התלמידים לקום בבוקר ולטבול בהוויות אביי ורבא, לינוק מהמוסד החינוכי ערכים בהתאם לתפיסה האמונית שלשמה נתכנסו בבית המדרש, אך כשיגיעו בסוף השנה לביתם לחופש הגדול הם יזפזפו עצמם לדעת מול המסך ויצפו במשך שעות במגוון סדרות ותוכניות המעודדות אותם להזדהות עם תכונות הקשורות בתככנות וביצירת מניפולציות רגשיות, כמו גם בהעמדת המימוש האישי בראש המדרג הערכי. כל זאת, כמובן, מבלי שנגענו במסרים הסמויים יותר, כמו היופי המוחצן ועוד ערכים התפורים בהתאם למידותיה של תרבות המערב.

כשמסרים אלו מתנגשים חזיתית בערכים שעליהם התחנכו התלמידים בבית הספר מתקבל דיסוננס המוליד קונפליקטים בתפיסת הזהות של הצופה במקרה הטוב או דחייה מוחלטת של ערכי בית הספר במקרה הרע. אל לנו לזלזל בכוחה המושך של המדיה. די לראות את העניין והריכוז המרובה שסדרות אלו מצליחות לשאוב מצופיהן כדי להבין עד כמה מרשימות יכולות המשיכה שלהן. נסו להשוות זאת ליצירתיות ולמתודות החדשניות שהמחנכים בימינו צריכים לפתח רק כדי שיוכלו לגעת בלב הילדים.

עוד אוסיף כי הצפייה המרובה בסדרות יוצרת בקרב הילדים ערפול חושים והעלאה של רף הגירוי. והנה, עם סיום החופש הגדול חוזרים התלמידים אל ספסל הלימודים, שם צפויים להם שיעורים פורמליים ועיסוק בסוגיות כמו "שור שנגח את הפרה". קשה לראות כיצד התלמידים יכולים להתחבר ללימוד שכזה. כשמאחוריהם עשרות שעות צפייה בתכני מדיה ויזואליים, המופקים במיליונים וארוזים בתלת מימד ובחיוּת ממשית, לא קשה להבין מדוע רבים חשים שהגמרא אינה מעניינת אותם.

התוצאות לא תאחרנה לבוא. דומני שאילו היה מתקיים סקר בקרב חתך מייצג של הילדים והנוער, ספק רב אם היקף ידיעותיהם על אודות דמויות חשובות מן העבר היהודי היה משתווה לידיעותיהם על אודות כוכביה העכשוויים של אחת מ"סדרות המופת"

כל זאת מחייב אותנו, ההורים, לצאת מהעמדה הפסיבית שבה רבים נמצאים ולפקח באופן אקטיבי על התכנים שהילדים צורכים בטלוויזיה או באינטרנט. אכן, הורים רבים חשים בורות ביחס לילדיהם בעולם המדיה והתקשורת. לא פעם עולה טענה בנוסח "בכל פעם שאנחנו מנסים להתערב או להבין איפה הילדים גולשים אנחנו נתקלים במבטי בוז המשייכים אותנו לתקופת האבן". בשל כך ההורים לא פעם לוקחים צעד אחורה ונותנים לילדיהם יד חופשית בעולם המדיה. אך טעות היא. הורה הרוצה לשמור על ילדו מהשפעות הרסניות חייב להיכנס אל העולם הזה ולפקח.

ללמוד שפה חדשה

כיצד עושים זאת? להלן מספר דרכים:

א.  ראשית יש להפנים כי אין הבדל בין ילד קטן שחוצה כביש לבד לבין ילד או נער שחוצה את הג'ונגל הווירטואלי של הסדרות והאתרים ברשת. הסכנות לשלומו של הילד/נער הרובצות במרחק הקלקת עכבר או שלט ראויות לזהירות דומה. כצעד ראשון טוב יעשו הורים המודעים לחוסר יכולתם לגלות מעורבות פעילה אם ישברו את המחשבה העצמית המונעת מהם להיכנס ל"ארץ המובטחת" של טכנולוגיית ילדי דור הפלזמה Screen Agers)).

ב. גיגול קצר ברחבי הרשת כמו גם חיפוש קצר ביוטיוב יוכלו לאתר הסברים מתומצתים ומהודקים היטב על אודות כל מידע ותוכן הנגיש לילדינו. כדאי ומומלץ להיכנס לאתרים המיוחדים שנבנו לשם כך דוגמת "לב אבות" או האתר של גלעד האן המקנה כלים, עזרים ותוכנות המאפשרים להורים בטיחות רבה יותר בהעמדת נתבי בקרה ייחודים ובעיקר ידידותיים.

ג. במסגרת התוכניות האלטרנטיביות מומלץ להציע גם את התכנים המרתקים שלא יוצא לילדים ולנוער לפגוש ביומיום, דוגמת האוסף המיוחד של מיטב הרצאות "טד". בנוסף, החופש הוא זמן מופלא לתת דרור ליצירתיות הרבה. אפשר להתחיל בערבי נוסטלגיה המלווים באירועים ובתמונות משפחתיות וכן במשחקים פשוטים המצריכים פתקים מוכנים מראש ובאמצעותם יענו בני המשפחה על שאלות אישיות הקשורות לחלומות או לפחדים שלהם. בנוסף אפשר לשחק במשחק "מה היית לוקח לאי בודד". זהו משחק פשוט וזמין, המפתיע בכמות הגילויים המשפחתיים שהוא מאפשר.

ד. כדאי וראוי לכל הורה לשבת ולצפות בפרקים שלמים של הסדרות שאליהן נחשף הילד. לאחר מכן רצוי לעבד ולתרגם את משמעות הדברים לילד כדי לציידו בכלים שיעזרו לו במלאכת עיבוד המסרים.

ה. תיאום ציפיות והגבלת שעות – ישנן היום תוכנות פשוטות כגון "פסק זמן" הניתנות להורדה עם הסברים להורה, ותכליתן למנוע רביצה ממושכת אל מול הטלוויזיה או המחשב. באותה מידה, הורים הרוצים לראות היכן ילדיהם גולשים דרך הסמארטפון יכולים לעשות זאת (כמובן שמומלץ לעשות זאת בתיאום עם הילדים כדי להימנע מתחושת חדירה לפרטיות) באמצעות תוכנות פשוטות המעדכנות את ההורים בדבר מקומות הגלישה של ילדיהם, ומספקות אפשרויות שליטה ובקרה שמעניקות ספקיות התוכן.

כללו של דבר, החופש הוא הזדמנות מופלאה להתחיל לחדש וליצור דיאלוגים להיכרות עמוקה עם בני המשפחה. הורים אקטיביים שיפקחו על התוכן התקשורתי שילדיהם צורכים, שיחשפו אותם לתכנים ולסדרות חינוכיים וערכיים ושיציעו אתגרים והתמודדויות אלטרנטיביים (בחירת מסלולי טיולים ולמידת הרקע על המקום תוך כדי האצלת סמכויות על הילד יכולה להיות התחלה נפלאה) יראו בוודאי את ההשפעה המבורכת על עצמאותם של ילדיהם.

זה לעומת זה עשה א-לוהים: הטכנולוגיות החינוכיות כמו גם התוכנות והכלים לשליטה, כולם מוכנים וזמינים לשימוש. נשאר רק לקום ולעשות מעשה. לא מחר. עכשיו. ואין הדבר תלוי אלא בהורים.

אבינועם הרש, מחנך בממ"ד תורני "חומת שמואל" ומעביר סדנאות לנוער בנושאי אתגרי גיל ההתבגרות

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון