תגית: אלימות

מדורת לג בעומר עם צלליות של בני נוער שעומדים לפניה

מה בין רשב"י ל"אבסולוט"

מדורת לג בעומר עם צלליות של נוער

אווירת מסתורין של לילה אפוף להבות מרצדות. רחשי עצים מתנפצים בלהב האש החורך אותם. דמויות כהות נעות מסביב. נשמעים קולות צחוק והוראות המארגנים לבל ישליכו עוד עצים. יהיו אירועים כאלה שעיקר העניין יעסוק בארגון הטכני של הערב וביצירת אווירה מחשמלת: מנגל, בשרים, מוזיקה וגחלים לוחשות. ויהיו גם כאלה שיעסקו בחידונים, דברי תורה וסיפורי אגדה הקשורים לדמותו של הצדיק רבי שמעון בר יוחאי והחבריא קדישא.

כל גיל וענינו, אך ככל שנצפין בגרף הגיל המתבגר, הנאיביוּת הלוחשת סביב הלהבות תצריך מאתנו המבוגרים שימת לב מיוחדת, על מנת לחוש ולהקשיב מבין שורות הגחלים הלוחשות. ואם חשבתם שהכוונה לגילאי כיתה ז' או ח', הרי שבימינו אפשר כבר לרדת בחתך הגיל.

לפתע נמצא, שישנו חיבור מדהים בין אורות "הזוהר הקדוש" לבין "האורות" הבוקעים מבקבוק הוודקה וה"רדבול". ואיך שלא, הרי כדי להשיג את עומק אורו של רשב"י זקוקה החברה לייצר אווירה חופשית ומשחררת. חומרי השחרור הטובים ביותר לחיבור המינים הלא הם משקאות הפלא לסוגיהם השונים.

בלחץ חברתי מתון ובפיתוי דברים זה קורה מהר מאד, והראשונה הנועזת פורצת את הדרך, ואז, אחת ועוד אחת הן תבואנה אחריה אל התיבה המשכרת. וכשהן שותות, בין "שוט" (לגימה קטנה) אחד לשני, הן כבר "מגלגלות עיניים" לשמיים, במקרה הטוב, ובמקרה הרע אל בתי החולים.

"אך אל דאגה אבא-אמא, הכול "בסבבה ובצחוקים". למה יש חברים? הם כבר "יטפלו בי" מבלי שאתם תרגישו, באישון ליל ללא הפרעת מנוחתכם, יְפנו אותי ברכב או ברגל אל מקלט ביתי. אני מבטיחה שנתחשב, באמת שנתחשב… ונחוס על יום עמלכם הבא. האם לא לשם כך נועדה דלת "הבייסמנט" בכניסה האחורית של הבית?"

והבנים? אצלם האלכוהול מקפיץ את רף האלימות ומעשי הוונדליזם באופן טבעי, כך שנזקים להם ולסובבים כמעט צפויים מראש, מסתם מילה שנאמרה שלא במקום.

ואתם… ואנחנו… נקפל את עצמנו אל המיטה הרכה עד ליום המחר, בו צפוי שנהיה עייפים ומרוצים מתחושת החג האפוף מסתורין של גחלים לוחשות, נקניקיות מתהפכות, להבות מרצדות, והילת קדושת הצדיק הפורס את חסותו על ילדי הירח שלנו בצל הלהבות.

יתכן שזה קצת מלחיץ אך זו לא הכוונה, אמנם מניסיון הל"ג בעומר שעבר, והתעצמות השימוש באלכוהול, עלולה הילולת החג להיהפך לקול יללה וענות חלושה. ובמידה, וכהורים ומבוגרים, נהיה מודעים אל הנאמר בין השורות המלחשות, נדע למזער נזקים וטעויות של ילדינו "מבקשי האורות".

טיפים להורים

 

  • שאל את בנך/בתך על שמות משתתפי המדורה הנערכת בתנועה, חבורה, כיתה וכו'.
  • שאל על מיקום מדויק של המדורה, גם אם נקבע מקומה מחוץ ליישוב, ושדר ביקור אפשרי אצל החוגגים.
  • אסוף מספרי טלפונים ניידים של חברים נוספים לצורך יצירת קשר להמשך הערב.
  • דאג לברר האם כללי החגיגה ברורים לגבי התעסקות עם אש וחומרים דליקים תרתי משמע: בנזין וכו' מחד, וחומרי אלכוהול מאידך. שאל מפורשות האם יש בכוונת מי מהמשתתפים לשתות אלכוהול או "מקדמי עישון וריגוש אחרים"?
  • בדוק האם ישנם מבוגרים או מדריכים במדורות. אם כן בדוק עד מתי הם יהיו נוכחים שם.
  • ערוך סיור נימוסי בין המדורות ובעיקר במדורת בנך/בתך בשעות המועדות (23:00 – 4:00) ללא הודעה מראש. תאם עם הורי החברים סבב ביקורים נוספים.

אבי רומנו, מנהל היחידה לקידום נוער, מועצה מקומית אפרת

.

עוד על ל"ג בעומר:

"משחקים באש"-השטח בוער! על מדורות ילדינו ועלינו… – ל"ג בעומר מתקרב. מה עושים בנינו ובנותינו במדורות? הרב ליאור זיו סייר בהן ומדווח מהשטח.

אלימות בני נוער כלפי הוריהם

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

פרופ´ משה אדד, חתן פרס ישראל, ראש אקדמי במכללת צפת. לשעבר מנהל המחלקה לקרימינולוגיה, אוני' בר-אילן

מתבגרים חסרי מנוח

בשנים האחרונות הפכו האלימות והתוקפנות בקרב בני נוער לתופעות נפוצות בחיינו, והורים רבים ניצבים מולן חסרי אונים. מרפאת המתבגרים הוקמה על מנת לתת מענה למתבגר ולהוריו בשאלות והתנהגויות מטרידות. המרפאה מסייעת בין השאר בקביעת הגבול בין הנורמלי לפתולוגי בגיל רגיש זה, ובמתן כלים להתמודדות במצבים שונים. במפגש עם המתבגר נתייחס לשלבי התפתחותו המוקדמים, למשפחתו ומקומו בה, קשריו הבין-אישיים, תפקודו ופגיעותו התורשתית.

טלטלות גיל ההתבגרות הן שלב הכרחי בחיים בדרך להתפתחות נפשית תקינה. זהו שלב בו המתבגר נמצא על פרשת דרכים ברצף שבין ילד לבוגר, כאשר בחיי היומיום הוא נע בין שני הקצוות של הרצף: אפשר לשבת עם המתבגר ולשוחח איתו כמו עם מבוגר, ומייד לאחר מכן הוא עלול להסתבך בקטטה עם אחיו בן החמש. ואכן, הוא עדיין לא מבוגר. גופו אמנם גדול וטעון בהורמונים, אך התנהגותו לעתים קרובות עדיין ילדותית.

תקופת ההתבגרות היא תקופה של הגדרת הזהות העצמית וגיבוש הזהות המינית. על מנת שהתהליך יעבור בשלום יש צורך בקבלת נורמות, בשליטה עצמית, בהשתייכות חברתית ובמעבר לחשיבה בוגרת, אחראית ועצמאית. כל המטען הערכי והרגשי שרכש המתבגר מהוריו בשנות חייו הראשונות, עומד בגיל זה למבחן המציאות והחברה. אין פלא כי לעתים הוא משדר מצוקה בצורת התנהגות פרועה וחסרת רסן. הוא צועק, מכה, בועט וטורק דלת, כי הוא נמצא בעיצומו של תהליך הבשלה שכלי, פיזי ורגשי. האישיות מתפתחת בהדרגה, ומתקדמת לקראת גיבוש סופי בסיום גיל ההתבגרות (כאשר סיום זה מתארך ולא תמיד מוגדר בבירור).

מהן הסיבות להתנהגות קיצונית של בני נוער?

אנשי המקצוע מונים שלוש סיבות עיקריות להתנהגות חריגה בגיל ההתבגרות:

א. שינויים פיזיולוגים בגוף ו"השתוללות" של הורמונים.

ב. מעבר לשלב ביניים בהתפתחות המוח, המלווה בתהליכים פסיכולוגיים שונים.

ג. גמילה רגשית מהתלות בהורים ופיתוח צורך בייחודיות, עצמאות ותפקוד חברתי נורמטיבי.

סיבה ראשונה: השינויים בגוף

הגוף תופס מקום חשוב ומרכזי בחיי המתבגר והוא מעסיק אותו שעות רבות ביום. הוא מהווה בסיס לדימוי העצמי, מקור לדחפים ולהתרחשותם של שינויים רבים, שלמתבגר אין שליטה עליהם. השתוללות ההורמונים משפיעה על הגובה, המשקל, הקול, הופעת שיער גוף, פצעי בגרות, צמיחת איברים, מחזור חודשי אצל הנערה וקרי לילה אצל הנער. אלה הן תופעות ביולוגיות המסמלות את תחילת גיל ההתבגרות, שמתחילות כיום בגיל תשע עד עשר שנים, מוקדם הרבה יותר מבעבר.

דימוי גוף חיובי מביא לתחושת ערך עצמי טובה ולשליטה בגוף ובתנועותיו. המתבגר בודק את גופו וגבולותיו, עמידותו וחוזקו, ומבלה שעות רבות מול המראה. לעתים הוא אף פוגע בעצמו ולוקח סיכונים, כדי להרגיש תחושת כוח ושליטה: הוא לא ישן מספיק, לא אוכל כראוי, מגזים בפעילות ספורטיבית, או תוקף את עצמו ומתנסה בסיגריות, סמים, אלכוהול. הוא מקעקע, מחורר ופוצע את גופו.

תחושות אלו מובילות אותו לעיתים גם למצבים קיצוניים ופליליים הכוללים שבירת החוקים ותקיפת אנשים אחרים, והוא פורץ, גונב, תוקף, לוקח דברים בכוח, או נוהג במהירות או בלי רישיון. במקרים כגון אלה חשוב וצריך לפנות לאיש מקצוע מוסמך, פסיכולוג או פסיכיאטר ילדים לצורך אבחנה מבדלת וטיפול מתאים בהקדם. לעתים מדובר באבחנה של הפרעת התנהגות, אישיות בעייתית, דיכאון או בעיה רגשית או תורשתית אחרת.

סיבה שנייה: התפתחות המוח ותהליכים פסיכולוגיים

המוח מתחיל להתפתח כבר ברחם, ועד גיל חמש בערך הוא מגיע ל- 95 אחוז מנפחו הסופי. בין גיל חמש לגיל שתים-עשרה עדיין ממשיכות להתפתח האונות הפרונטליות שבמוח האחראיות על הרגשות, השליטה העצמית, כושר השיפוט, התכנון והארגון.

בגיל ההתבגרות, בין גיל שתים עשרה לגיל שש-עשרה בערך, עדיין מתפתחת האונה הפריאטלית (הקודקודית), שאחראית על עיבוד המידע שמתקבל מהסביבה באמצעות החושים. כמו כן מתפתחת האונה הטמפורלית (הרקתית), שאחראית על השפה ועל השליטה הרגשית. התפתחות המוח שטרם הושלמה בגיל זה, מהווה גורם נוסף לחוסר בגרות ולהתנהגות חריגה שמאפיינת בני נוער.
בין גיל שש-עשרה לגיל עשרים ואילך ממשיך להתפתח במוח הקורפוס קלוסום (הרשת העצבית המחברת בין שני חצאי המוח ומעבירה מידע ביניהם) שאחראי לאינטליגנציה, להכרה, למודעות עצמית ולגיבוש מרכיבי האישיות.

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו שהמוח ממשיך להתפתח גם בשנות העשרים לחיינו, ובמיוחד באזורים שאחראים על כושר השיפוט, ההיגיון, השליטה הרגשית והמיומנות החברתית. אלה הם בדיוק אותם האזורים במוח שאחראים על הבעיות המאפיינות את גיל ההתבגרות, כגון חוסר שליטה ושיפוט חברתי מוטעה לעתים. המתבגר חש שהוא חזק וגדול, כאשר למעשה שיקול הדעת שלו לקוי, סף התסכול שלו נמוך והוא לא מתחשב בסביבתו. הוא מתקשה להתמודד עם התסכולים, מגיב תגובת יתר לכל כישלון, המלווה בתחושה שהוא "לא שווה כלום" ו"אין לו בשביל מה לחיות". כל אכזבה או ביקורת מובילים לייאוש ולתגובות קיצוניות, לעתים עד כדי ניסיונות אובדניים.

המתבגר מנסה להבין את העולם הסובב אותו ולהתאים את עצמו למצבים חדשים, אך מתקשה לעשות זאת, הן מאחר שמוחו עדיין לא סיים את התפתחותו, ואישיותו עדיין לא מגובשת, והן מחמת השפעות סביבתיות שאחריהן הוא נגרר. אין פלא, לכן, כי לעתים מתקשים ההורים והמורים להבין אותו, והגבול הדק שבין נורמה לפתולוגיה נסדק.

סיבה שלישית: גמילה רגשית מההורים

הגמילה הרגשית מהתלות בהורים היא תהליך התנתקות פסיכולוגי שעובר כל מתבגר, והוא הכרחי להתפתחות אישית ונפשית תקינה. כדי ליצור לעצמו זהות פנימית בוגרת ועצמאית, המתבגר חייב לעבור שלב של היפרדות מההורים. ההורים מצידם לעתים מבולבלים, מופתעים, כואבים וחסרי אונים מול התנהגותו הקיצונית של ילדם. המתבגר כועס עליהם, מתחצף, מסתגר בחדרו ונוהג בהם בריחוק וזרות. הוא בודק גבולות ועלול לקחת סיכונים, להסתבך עם החוק או להגיב בהתנהגות קיצונית. המסר שלו הוא "עזבו אותי לנפשי", "תרדו ממני" ו"אל תגידו לי מה לעשות".
גם להורים קשה. הקשר עם המתבגר עלול להיות קשה וסוער ומלווה מאבקים ועימותים. את מקומם של ההורים, שהיו עד כה מרכז עולמו – ולמתבגר קשה למעשה להינתק מהם – תופסים כעת החברים, ואילו ההורים מהווים עתה עבור המתבגר שק איגרוף, עליו הוא פורק את תסכוליו. החברים הופכים להיות גורם מרכזי בחייו של המתבגר, והוא נגרר אחריהם ושואף להשתייך לקבוצה ו"להיות כמו כולם".

מצד אחד – המתבגר מרוכז בעצמו, אינו מתחשב באחרים ואינו מסוגל לראות דברים מנקודת מבטו של מישהו אחר. מצד שני – הוא צובר ידע, מפתח תחומי התעניינות ומתחבט בשאלות הנוגעות למהות החיים. הוא מבלה שעות רבות עם מכשירים ידידותיים כמו טלוויזיה, מחשב וטלפון סלולארי, ונוטה להעריץ כוכבי טלויזיה. במאה ה – 21 אמצעי התקשורת תופסים מקום מרכזי בעיצוב דמותו של המתבגר המצוי, והוא מושפע מהם לטוב ולרע.

תגובת ההורים

בדרך כלל נוקטים ההורים בשתי שיטות פעולה:

שיטת "היד הקשה" – איומים, סנקציות ועונשים, גוררת בדרך כלל הסלמה והקצנה בהתנהגות המתבגר, וזאת כדי להוכיח להורים שהוא מבין לפחות כמוהם, לא מפחד מהם ושהוא חזק יותר. הכלים החינוכיים שהורים ומחנכים הפעילו על הילדים בדורות הקודמים, ובהם עונשים כבדים, כוחנות ודרישה לציות אוטומטי – אסורים בחלקם על פי החוק ובחלקם לא רלוונטיים לזמננו. הנזק עלול להיות רב מן התועלת, וליצור נתק טוטאלי בין הצדדים.

שיטת הכניעה – כניעה לתוקפנות ולסחטנות של המתבגר כדי להימנע מעימותים גורמת לו לצבור ביטחון ולהאמין כי יוכל להשיג הכל באמצעות איומים ואלימות. הוא מנצל את חולשת ההורים וסוחט אותם רגשית. ניסיונות התקרבות של ההורים, שכנועים, בקשות והסברים לא תמיד משפיעים עליו וגוררים תגובה בנוסח "אל תתערבו לי בחיים". חשוב לזכור שהיעדר גבולות וסמכות הורית עלולים להביא גם הם להתנהגות קיצונית ולאלימות.

לכן, השיטה המומלצת היא שיטת האמצע – חינוך (הצבת גבולות) והענקת אהבה במקביל. יש להיאבק בהתנהגות הקיצונית והאלימה, אך לא לאבד את הגבול על ידי עודף נתינה והגנתיות יתר. אפשר וצריך להתמודד עם המתבגרים בתקופה קשה זו בחייהם, באמצעות הידברות ומימוש הסמכות ההורית. התייחסות והקשבה למתבגר מסייעים להגיע לשיתוף פעולה ולתוצאות חיוביות, משדרים רוגע ומשפרים את התקשורת בין הצדדים.

מה צריכים ההורים לעשות?

  •  חשוב לתת למתבגרים מרחב ועצמאות, אך במקביל לדרוש מהם לגלות אחריות, ולהדגיש בפניהם שההשגחה עליהם היא חובתנו המוסרית והחוקית כהורים. יש להרשות להם לצאת לבלות, למשל, אך עלינו לדעת עם מי ולאן הם הולכים ומתי הם חוזרים.
  •  יש להציב גבולות ברורים, תוך התחשבות בנורמות המקובלות של הגיל והתקופה. לא כדאי להתעמת עם המתבגר בנושאים חסרי משמעות כמו צבע השיער, בגד מסוים, או המוסיקה שהוא מאזין לה, אך יחד עם זאת צריך ההורה להעביר את המסר שיש כאן מי שמציב גבולות.
  •  חשוב להדגיש בפני המתבגר כל הזמן את היתרונות, היכולות והצדדים החיוביים שלו, לדעת להחמיא ולפרגן.
  •  יש לשוחח איתו ולהזהירו מפני הסכנות האורבות לו, כגון סמים, אלכוהול, אלימות ונהיגה שלא כחוק. יש לסייע לו להפעיל שיקול דעת ולקחת אחריות על מעשיו, להסביר מדוע אנו מבקשים ממנו לעשות כך ולא אחרת, ולהזהירו כי הוא עלול להיענש.
  •  יש לתת לו הנחיות כיצד לנהוג במידה ונקלע לצרה, כיצד לפעול ובמי להיעזר.
  •  כדאי לנצל הזדמנות שבה כולכם רגועים כדי להסכים יחד על נהלים מסוימים, מתוך החלטה משותפת וכבוד הדדי. לסכם, למשל, שהוא יכול לישון אצל חבר אך צריך להודיע לנו…
  •  ההורה צריך לתת דוגמה אישית למתבגר באופן דיבורו והתנהגותו כדי שיאמץ לעצמו סטנדרטים המקובלים בחברה, ללא אלימות מילולית או פיזית.
  •  לנקוט בשיטת הדלת הפתוחה: הוא מוזמן לבוא ולדבר איתנו בכל זמן שהוא מעוניין בכך. כנגד זה – אם היום זה לא היום שלו ואין לו רצון לשוחח, מומלץ לוותר ולא להיכנס לעימותים מיותרים.
  •  כדאי לבלות זמן איכות יחד ולפתח ערוצי תקשורת משותפים. רצוי לשתף אותו, במידה, גם במה שעבר עלינו במשך היום או השבוע, אולם לא להעמיס עליו חרדות, קונפליקטים בלתי פתורים, ופחדים של ההורים.
  •  רצוי להקשיב לו ולשוחח אתו בגובה העיניים, ולא מתוך עמדת שליטה או התנשאות.
  •  יש להגביר את הפיקוח והנוכחות ההורית בחייו של המתבגר, בגלל העדר הניסיון שלו ונטייתו לחשוף את עצמו לסיכונים. לא לחשוש לומר לו שאנחנו בעניינים, דואגים, אוהבים ומתייחסים. עלינו להוכיח שאכפת לנו ממנו ולכן נאבק בהתנהגותו השלילית ולא נניח לו להרוס את חייו ועתידו.
  •  במקרים של התנהגות שלילית קיצונית של המתבגר, ניתן לשתף אם צריך את הסביבה הקרובה, בני משפחה וחברים של הילד, ולא לשמור אותה בסוד, כדי להשיג סיוע או תמיכה שעשויים להיות רבי ערך.
  •  לא להיגרר, למאבקי כוח, הטחת האשמות, איומים או מכות. לא להיעלב ולא לאבד שליטה, וזאת על מנת למנוע הסלמה ומאבקי כוח קיצוניים. לענות בשקט או להשהות את התגובה הרצויה למועד אחר.
  •  אם למרות הכל קשה להורים להתמודד, יש לפנות ליעוץ מקצועי כגון מרפאת מתבגרים, פסיכולוג למתבגר, פסיכיאטר ילדים. לעתים שיחות של המתבגר עם גורם מקצועי והדרכה של ההורים יספיקו כדי לשפר את המצב. במקרים קיצוניים ניתן לשלב טיפול תרופתי באופן זמני.

ד"ר אלידה מגור, מנהלת מרפאת מתבגרים ומומחית בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מאוחדת מחוז יהודה ודרום

פורסם ב"מאוחדת בשבילך", מגזין קופ"ח מאוחדת, 2010\7

למה הם שותים אלכוהול

הקדמה


מחקרים רבים מוכיחים זאת: בני הנוער צורכים יותר ויותר אלכוהול. בימינו, שתייה אלכוהול לשוכרה היא תופעה הרבה יותר רחבה מצריכת סמים. אמנם, השימוש בסמים טרם נעלם מהנוף הישראלי, אבל המסע ההסברתי והחינוכי נגדו נתן את אותותיו. ישנה מוּדעוּת גדולה לסכנת השימוש בסמים. לכן, השימוש בסמים קשים פחת. עדיין נותרה עבודה גדולה ביחס לסמים הקלים (התרמילאים במזרח הרחוק הם אחד הגורמים להחדרת הרגלי צריכת הסמים הקלים בחברה הישראלית). אבל, מה שמדאיג ביותר הוא השינוי ביחס לשתיית האלכוהול. יותר ויותר בני נוער שותים משקים אלכוהוליים על מנת להשתכר. הם שותים בלילי חמישי, במוצאי שבתות, במסיבות, בחגיגות. הם בעיקר שותים ביחד (בחברה) ופחות לבד, אבל יש מספיק הזדמנויות לחגוג ביחד וללגום משקה עד לשוכרה. הם לא מסתפקים בהרמת כוסית סמלית "לחיים" אלא שותים ושותים עד שמשתכרים.

מדוע בני נוער שותים? רשימת הסיבות היא ארוכה. לדוגמה: השגת הנאה מיידית, חיקוי המבוגרים, כרטיס כניסה לחברת המבוגרים (עיין: חגיגות בר מצווה, שמחלקים בהן משקאות אלכוהוליים לכל חברי הנער שחוגג את בר המצווה שלו. סמל למעמדם החדש!!), סקרנות והתנסות, קשיים ומשברים אישיים של גיל ההתבגרות – בני נוער כמו מבוגרים משתכרים על מנת לשכוח את "צרותיהם". האלכוהול מעניק אשלייה של פיתרון, כפי שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש". בגיל ההתבגרות, מתעוררים לחצים וקשיים שונים אצל בני הנוער. במקום להתמודד איתם התמודדות אמיצה, הם בורחים אל השתייה. ועוד, אחד הדחפים לשתיית האלכוהול הוא תחושת הריקנות. לאחר שתיית האלכוהול יש הרגשה של שובע פנימי, מתמלאים כל חללי הנפש. בני נוער הסובלים מריקנות, מחיים חסרי תוכן, פונים אל השתייה.

לרוב, בני נוער שותים בקבוצה. זוהי "שתייה חברתית", עם כל המאפיינים של התהליכים בתוך קבוצה – היגררות ולחץ חברתי. לפעמים, ההצטרפות לשתייה היא כרטיס הכניסה לקבוצה, או אמצעי להתבלט בה. לפעמים, מופעל על הנער לחץ חברתי שאיננו נותן לו ברירה אלא להצטרף לשתייה.

מדוע בני נוער נורמטיביים שותים?

רשימה זו מסבירה חלק ניכר מתופעת השתייה על ידי בני נוער המוכרת לנו. אבל, עדיין נותרה חידה אחת בלתי פתורה: מה פשר שתייתם של נערים יציבים, אידיאליסטים, מקובלים בחברה, שחייהם מלאי תוכן (= התנדבות והדרכה), ללא משברים נפשיים וללא קשיים משפחתיים? מדוע הם שותים במפגש חברתי? מדוע ישיבת צוות בתנועת נוער נפתחת בשתיית פחית בירה?! יש מי שיאמר שזוהי השפעתה של הנורמה, של הפרסומות, של התקשורת. הנורמה החברתית בסיוע סוכני השינוי שלה (= תקשורת ופרסומת) כופה את עצמה גם על מי שאיננו זקוק לה. היא הכשירה את השתייה בעיני הבריות, הפכה אותה ללגיטימית ורצויה. "כולם שותים" הוא גורם רב השפעה על בני הנוער.

יש הסבורים ששאלה זו איננה שאלה. מדוע בני נוער שותים? מפני שזה מוסיף שמחה, זה משחרר, זה מכניס ל"ראש טוב", זה "כיף". ובעצם, מדוע שלא לשתות פחית בירה או כוס יין?! אם נניח בצד את הסכנה להיסחפות, שיתחילו בפחית ויסיימו בחבית, וגם נניח בצד את הסכנה בנהיגה (כוס אחת משפיעה על העירנות ועל מהירות התגובה), איזה פסול קיים בשתיית כוס אחת של יין המחממת את האווירה בין החברים ומוסיפה שמחה?

אכן, חלקם שותים בשביל להרבות בשמחה. "יין ישמח לבב אנוש" (יש באלכוהול מרכיב אחד – אתנול – שפועל על מרכז ההנאה והעונג במוח!!). אבל, נדמה שקיימת סיבה נוספת.

הסרת עכבות


הסיבה הנוספת קשורה לתפקיד ששתיית משקאות אלכוהוליים ממלאת בתקשורת החברתית (שהיא יקרה מאוד לבני נוער): היין מסיר עכבות. בשפתם של בני הנוער: "אני שותה על מנת להיות בראש טוב". בזכות השתייה, מסתלקת הבושה הטבעית, אין כובד ראש, יותר קל לפרוץ גבולות אישיים, להביע רגשות בצורה חופשית, להעיז ברמת התקשורת החברתית.

חז"ל ניסחו זאת במאמר הידוע "נכנס יין יצא סוד" (סוד = יין = 70). בדרך כלל, אין אדם מחלק את סודותיו עם זולתו, הוא שומר עליהם בתוך ליבו. אבל, בהשפעת היין, נחלשות העכבות והן סרות, והאדם מעיז לספר את סודותיו. ה"סוד" שבאדם הם גם מאווייו הנסתרים, הטובים והרעים. בהשפעת האלכוהול, הם מתפרצים. אצל אנשים גדולים – הסוד הוא מופלא בקדושה. אצל אנשים קטנים – הסוד הוא טמא. לכן קושר הפסוק בין יין לפריצות: "זנות יין ותירוש יקח לב" (הושע ד יא), ובחז"ל "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (סוטה ב א).

היין משחרר את האדם מהעכבות שלו. העכבות הן הגבולות והמחסומים הפנימיים שמצויים בכל אחד ואחד: הבושה הטבעית, הריסון העצמי, המצפון. בתוך האדם בוערת אש גדולה המבקשת להתפרץ. העכבות עוצרות אותה. ללא עכבות, הפנימיוּת נשפכת החוצה: נכנס יין – יצא סוד: סודות שהאדם מבקש להסתיר וכן סודות שאין האדם מודע להם, סודות מאירים וסודות אפלים. בהשפעת היין הם כולם משתחררים וגולשים החוצה.

כמו כן, בהשפעת היין, אין איפוק, והרגשות זולגים: שמחה מוחצנת וצחוק מתגלגל, או לחלופין – עצב ובכי. הפנימיוּת נשפכת. אצל האדם הבוגר, שולטת הדעת על הרגשות, היא מווסתת ומרסנת אותם. האדם הבוגר הוא מאופק. אבל היין מחזיר אותו לימי הילדות שבהם שלטו הרגשות באין מפריע. ילד קטן מגיב לכל גירוי רגשי בצורה מוחצנת: כאב קטן הוא סיבה לבכי וליללות, מתנה קטנה גוררת קריאות שמחה מוגזמות. כך בדיוק מתנהג השתוי: הוא מגיב בצורה מאוד רגשית לכל גירוי חיצוני, מפני שהוא איננו שולט על רגשותיו אלא הם שולטים עליו. הבעותיו הרגשיות (שמחה, עצב, אהבה, וכו') אינן בהכרח מלמדות על מה שבאמת מסתתר בפנימיותו. אם בהשפעת היין הוא בוכה, זה איננו מעיד שהוא נושא איתו כאב פנימי, ואם הוא שמח זה לא מעיד שהוא אדם מאושר. הבעותיו הרגשיות עשויות לבטא את תחושתו הרגעית – כאן ועכשיו. זיכרון של אירוע עצוב יעורר אותו לבכי, וזיכרון של אירוע שמח יביא אותו לצחוק. לכן, לרוב מי ששותה עם חברים שמח (בגלל שלהיות יחד זה "שמח"), ומי ששותה לבד – עצוב.

אלימות


בהשפעת היין, סרות העכבות, ועלול האדם להפוך ליצור אלים. ויכוח בנאלי עלול להתגלגל תוך שנייה לתגרת ידיים אלימה, להתכתשות נוראה. אין השתוי שולט בעצמו, ביצריו, בכעסיו, בתגובותיו. הסכר נפרץ, ומים עכורים זורמים בשצף. כפי שמתאר המדרש (מדב"ר י ח): "מעשה בחבורה אחת של זלין ["זולים"] שהיו יושבים ושותים יין עד חצי הלילה ולא היו משתכרים. בא להם יין אמרו למזוג יין ביין [= למהול שני סוגי יין] היו עושים כן עד שנכנס בהם היין. עמדו והִכּו זה את זה מתוך השכרות. נפלה הצווחה בעיר ובא הלופר [= השוטר!] ותפשם ומסרם למלכות ונאבדו כולם. מי גרם להם? היין שהיו שותים!".

ממחקר שנערך לפני 10 שנים עולה בירור שיש אחוז גבוה יותר של אלימות בקרב שתיינים. יש חוקרים שטוענים שהאלכוהול מגביר את האלימות רק באדם שמלכתחילה אלים באופיו. אחרים סבורים שהאלכוהול מביא גם אנשים שקטים וביישנים לאלימות. מדוע? מפני שהשתייה מסירה את כל הבלמים הפנימיים, והדחפים הנסתרים משתלטים על האדם (לפי תיאוריית "הסרת המעצורים", האלכוהול מדכא את מרכז העצבים במוח, ומסיר את כל הגורמים המרסנים של האישיות).

יצר העריות


גם יצרים מודחקים נוספים עלולים לדלוף החוצה בהשפעת שתייה אלכוהולית, המסירה את העכבות ואת השליטה העצמית. כפי שמתאר המדרש (במד"ר י ב) על הפסוק "כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים" – "סוף שהוא מתיר את העבירות ועושה אותן הפקר כמישור, מסיח עם אישה בשוק, מנבל פיו דברים רעים בשִכרוּת ואינו מתבייש… הא למדנו שהיין גורם לזנוּת". בהשפעת היין, רמת השיחה יורדת פלאים, והאדם מרשה לעצמו התנהגויות בלתי מוסריות. אם במפגש החברתי נוכחים שני המינים, הם עלולים – תחת השפעת היין – לפרוץ נורמות מוסריות ודתיות בסיסיות.

מבט חינוכי


ובחזרה לשאלתנו, מדוע בני נוער, אידיאליסטים, מובילים מבחינה חברתית, ללא משברים אישיים או משפחתיים, שותים משקאות אלכוהוליים במפגשיהם החברתיים? מדוע הם זקוקים ל"משקה"? מה חסר להם אם לא ילגמו פחית בירה או כוס היין?!

חלקם על מנת להרבות בשמחה, אבל חלקם ששותים במטרה להסיר עכבות – "לזרום" – במפגשים חברתיים, להעיז יותר, לשבור מחסומים של בושה בין החברים ובמיוחד במפגשים בין שני המינים. גם אלו וגם אלו יתלו את מעידותיהם (פליטות פה, גסויות, השתוללות, ואף חמור מזה) בהשפעת האלכוהול ויוכלו לרחוץ בניקיון כפיהם. אבל, פריצת הגבולות בהשפעת האלכוהול היא צעד ראשון לפריצת גבולות מודעת, מתוך צלילות גמורה.

מבחינה חינוכית, שתיית משקה אלכוהולי בשביל להסיר עכבות היא שלילית. העכבות המוסריות – ריסון עצמי, מחסומים מוסריים פנימיים, שיקול דעת ושליטה על רגשות – נבנות בעמל רב במהלך השנים. הן נדבך חשוב בהישגים הרוחניים של כל אחד ואחד, בחינוך העצמי, בגבורה של כבישת היצר. הניסיון להשתחרר אפילו באופן זמני מהעכבות באמצעות חומרים פסיכו-אקטיביים מעיד על כשל בהבנת ייעודו של האדם, תפקודו ומהותו. העכבות המוסריות הן תפארתו של האדם.

יש הטוענים – אדרבה, מי שיש לו עכבות פנימיות בחיים, מי שמתקשה לתקשר בחברה בצורה נורמאלית או סובל מהערכה עצמית נחותה ונדחף לשולי החברה, מומלץ שיסתייע ביין על מנת להסיר את העכבות ולתפוס מקום מרכזי!! אין לך תרופה טובה יותר לרפא אותו מתחלואיו הפסיכולוגיים מכוס מקשה שיאפשר לו להשתחרר מהעכבות הפנימיות שלו?! התשובה פשוטה: היין לא ירפא אותו ולא ישחרר אותו מהעכבות שלו, לא יחולל בו לא מהפך נפשי ולא שינוי פסיכולוגי. אחרי שהשפעת היין תפוג הוא ישוב למקומו הראשון, לשלל תסביכיו. על מנת להשתחרר מעכבות פסיכולוגיות, נדרשת עבודה קשה, ולא די בכוס משקה. היין משחרר את האדם מעכבותיו בצורה מלאכותית, לכן השפעתו היא זמנית. כאשר אדי היין מתנדפים, מתנדפת גם אשליית הפיתרון. הקשיים חוזרים, ואיתם גם הייסורים והכאבים הפנימיים.

כושר שיפוט ועבודת ה'


חז"ל לא רק גינו את השכרות ולעגו לשיכור אלא גם הכירו בהשפעת כמות קטנה של יין על כושר השיפוט של האדם. התורה אוסרת על מי ששתה יין להורות ולהיכנס למקדש, "יין ושכר אל תשת… בבואכם אל אוהל מועד… ולהבדיל בין הקודש ובין החול, ובין הטמא ובין הטהור" (ויקרא י ח-ט). ומסביר ספר החינוך (מצ' קנב) "שורש המצווה ידוע – שאין ראוי להתעסק בדברים היקרים בתכלית היוקר [= החשיבות] כמו עניני המקדש ודברי התורה אלא רק בעת שיהיה האדם מיושב בדעתו ומכוון בכל מעשיו". חז"ל הורו לנו שהאיסור חל על מי ששתה רביעית יין ולא רק על מי ששיכור כלוט, מפני ששתיית כמות קטנה של יין עשוייה לפגוע ביישוב דעתו של האדם ולטשטש בין קודש לחול. לא רק בנהיגה זקוק האדם לצלילות הדעת גמורה (כוס בירה פוגעת במהירות התגובה הנדרשת לנהיגה!!), אלא גם בעבודת ה'. הפולחן של עבודה זרה היה משולב עם שתיית יין, עם שכרות והסרת עכבות טוטאלית, אובדן עשתונות ושחרור יצרים. לא כן, עמידתנו לפני ה'.

לאור זאת, כיצד הורו לנו לשתות יין בפורים, "מחייב לבשומי בפוריא עד דלא ידע"? גם אם מטרת השתייה היא להרבות ב"משתה ושמחה", יש בזה הימור מסוכן? "עד דלא ידע"?! התייחסות לשאלה זו מצוייה בראשונים (ארחות חיים, כלבו): "וחייב אדם לבסומי בפוריא – לא שישתכר שהשיכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים ולכמה עבירות זולתן. אך שישתה יותר מלימודו מעט כדי שירבה לשמוח…". לא שישתכר אלא שישתה יותר מלימודו. אבל השאלה עדיין נותרה בעינה: כיצד התירו לשתות יותר מלימודו, הרי אפילו רביעית יין משפיעה על תודעתו של האדם ומשנה אותה?

השפעת היין היא תלויית אווירה תרבותית. האווירה התרבותית שבה חי האדם קובעת את טיב הסוד שמתגלה עם הסרת העכבות בהשפעת היין – האם נפשו האלוקית תשתחרר או נפשו הבהמית תשתחרר, כפי שלימדונו חז"ל (מגילה יב ב): כ"שישראל אוכלין ושותין – מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות. אבל אומות העולם שאוכלין ושותין – אין מתחילין אלא בדברי תיפלות. וכן בסעודתו של אותו רשע [= אחשורוש], הללו אומרים: מדיות נאות, והללו אומרים: פרסיות נאות". חכמינו הניחו שמצוות היום בפורים – קריאת המגילה בלילה וביום, ההודייה לקב"ה על הנס, משלוח המנות והמתנות לאביונים – יוצרות אווירה של קדושה, הן מעודדות ותומכות בקדושה שבחיים ולכן יתגלה דווקא הסוד הקדוש והטהור שבאדם: "אוכלין ושותין – מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות". תשובה זו רמוזה בספר כלבו (לאחד הראשונים): לאחר שקבע שלא ישתכר אלא ישתה רק יותר מלימודו, הוסיף "כדי שירבה לשמוח ולשמח האביונים וינחם אותם וידבר על לבם וזו היא השמחה השלמה".

הרב אלישע אבינר, ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

פינת הרב גודמן: מניעת אלימות דרך חינוך




 

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

"הורות והתבגרות": אלימות כלפי הורים וכלפי אחים

להאזנה להקלטת התוכנית:



הפסיכולוגית יעל שפר
מאמרים על נושא האלימות:

article icon אלימות של נער כלפי הוריו 
video icon אלימות בני נוער כלפי הוריהם 
video icon מדוע בני נוער אלימים?
article icon מתבגרים חסרי מנוח 

מאמרים בלב אבות מאת יעל שפר:
גיל 15 הנורא – על תופעת ההתנגדות וההתבגרות
שלושת הסלים – לא רק לחובבי כדורסל

 

 

 

 

השימוש בסמים בקרב בני הנוער

בשנים האחרונות הפך השימוש בסמים לנחלת הכלל: לא עוד סמים בקרב שכבות אוכלוסיה  במצב סוציו-אקונומי נמוך בלבד, אלא שימוש בסמים גם בקרב אוכלוסיות מבוססות יותר ואף בקרב  הנוער הדתי.

השימוש בסמים מלווה באווירה חברתית סלחנית וסובלנית, אך למעשה מדובר בתופעה שהפכה לנפוצה ומהווה בעיה קשה לחברה בישראל.

מנתוני מחקרים עולה כי :

  • ישנו גידול מתמשך בשכיחות השימוש בסמים בקרב בני נוער. ממחקרים עולה כי  כ-10.7% מדווחים על שימוש בסם לא חוקי כלשהו. כ- 14% מדווחים על שימוש בחומרים נדיפים (טיפקס, דבק מגע , גז מזגנים , גז צחוק וכד').
  • גיל תחילת השימוש הולך ויורד. שימוש בחומרים נדיפים: החל מגיל 12, עישון סיגריות, שתיית משקאות אלכוהוליים: החל מגילאי 13, שימוש באקסטזי: גילאי 13.6, שימוש בחשיש, מריחואנה או גראס: החל מגילאי 14.6.
  • הסמים (והאלכוהול) זוהו כגורמים עיקריים לתחלואה ומוות בקרב בני נוער היות והשימוש בהם מוביל לעיתים להתנהגויות מסכנות כגון פעילות מינית, זנות, אלימות, תאונות דרכים והתאבדות.
  • נראה כי בקרב בני נוער עולה מחבר העמים וכן בקרב האוכלוסייה האתיופית והערבית אחוז השימוש בסמים גבוה יותר.
  • אחוזי שימוש גבוהים במיוחד אצל נוער הנושר ממסגרות החינוך.

אוכלוסיית המתבגרים הינה אוכלוסיה בסיכון בשל מספר גורמים:

  1. שינויים דרסטיים בכל תחומי חיי המתבגר כמו צמיחה מואצת, שינויים הורמונאליים ושינויים בחשיבה המביאים לקושי בהסתגלותו ובהסתגלות הסביבה.
  2. בלבול אישי וחברתי- פער בין בשלותו הקוגניטיבית של המתבגר (גיל 16 לערך) לבין בשלותו הרגשית (גילאי 25 לערך). כמו כן בחברה המערבית המודרנית, שלא כמו בחברות מסורתיות, אין ציון ברור לזמן בו הופך ילד למבוגר.
  3. בני הנוער נתונים ללחץ חברתי, הם מחפשים את זהותם ומתקשים לעיתים לעמוד בדרישות החברה מול תכתיבים חברתיים מצד קבוצת השווים.
  4. מתבגרים נוטים להתנהגות של נטילת סיכונים על מנת לבחון את גבולות העצמי  שלהם ואת יכולותיהם.

לעיתים שימוש  מזדמן בסמים עשוי להיות אחד ממרכיבי הנורמה החברתית ואינו הופך לתלות ואף יתכן כי לאחר גיל ההתבגרות תחלוף התופעה, אולם  חלק מן המתבגרים שהתחילו להשתמש בסמים בגיל הנעורים ימצא בסם מענה לפתרון בעיותיו וידרדר להתמכרות.

השפעות סביבתיות ומגמות התנהגותיות העשויות לנבא אפשרות של שימוש  קבוע בסמים:

 

סממנים התנהגותיים:

תוקפנות, חיפוש ריגושים, צורך בגירויים מרובים והתנסויות חדשות, נטייה להרפתקנות ולנטילת סיכונים, אימפולסיביות, קושי בדחיית סיפוקים, הישגים נמוכים, הפרעות קשב וריכוז שאינן מטופלות כראוי ונטייה להתגרות בחוק.

מניעים חברתיים:

חיים בסביבה בה הזמינות לסמים ואלכוהול גבוהה, קשר עם גורמים עבריינים, נורמות חברתיות מתירניות בנושא ופיקוח סלחני, נטייה להיגרר אחר לחץ חברתי והשתלבות חברתית לקויה.

משתנים משפחתיים:

קושי בהתנהלות ההורית- בהצבת גבולות ובתמיכה, שימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני משפחה, משברים משפחתיים- גירושין, מוות, חולי וכד', אלימות במשפחה, ניצול מיני או פיזי.

ע"פ תיאוריית "סמי השער" (Kandel) קיימים מספר שלבים התפתחותיים של מעורבות בשימוש בסמים: 1- שתיית בירה או יין. 2- עישון סיגריות או שתיית משקאות אלכוהוליים כבדים. 3- שימוש במריחואנה. 4- שימוש בסמים בלתי חוקיים אחרים.

נמצא כי- 96% מבני הנוער שהידרדרו לשימוש בסמים בלתי חוקיים עברו את שלושת השלבים הראשונים. מכאן ששימוש בחומרים ממכרים, גם אם הם חוקיים, בגיל צעיר מעלה את הסיכון לשימוש קבוע ואף להתמכרות בגיל בוגר יותר.

סימני אזהרה התנהגותיים:

 

חלק מן הסימנים המעידים על אפשרות של בעיה הקשורה בשימוש בסמים הם:

    • שינויים קיצוניים במצבי הרוח: אגרסיביות, אדישות, עצבנות, חרדה, דיכאון.
    • ירידה לא מוסברת בתפקוד כמו: ירידה בהישגים, היעדרות ממסגרות קבועות, ירידה בעניין ובמוטיבציה.
    • שינוי בהתייחסות כלפי המשפחה: התרחקות, הסתגרות בחדר הפרטי, עימותים גוברים.
    • אבדן התיאבון, ירידה במשקל, חולשה, הזנחה אישית.
    • אימוץ עמדות שאינן נורמטיביות, התנהגות אנטי חברתית, התנהגות המועדת לפציעות.

התערבות:

 

אם אתם חושדים כי ילדכם משתמש בסמים, תלמיד בכתתכם או אחד מחבריכם, פנו אליו בשיחה ישירה וכנה: הסבירו ופרטו את הסיבות לדאגתכם ואת חשדותיכם, הימנעו מלהאשים או להטיף- הטפת מוסר או האשמות עלולים ליצור נתק בניכם. כבדו את רגשותיו ודעותיו גם אם אינכם מסכימים עמו בכדי שיוכל להתבטא בגילוי לב.

פניה לטיפול:

 

בכדי לבחון ולהעריך את מימדי השימוש לרעה בסמים יש לפנות לאיש מקצוע.

אבחון והערכה כוללים מספר מימדים:

  1. זיהוי ואבחון דפוסי השימוש: סוגי הסמים הנצרכים, כמותם, תדירות השימוש ומשך הזמן.
  2. הערכת נזקי השימוש: מבחינה אישית, חברתית, משפחתית ומשפטית.
  3. התייחסותו ותפישתו של הפונה כלפי השימוש בסמים.
  4. סביבת הטיפול: טיפול פרטני, מסגרות טיפוליות בקהילה, מסגרת טיפולית סגורה, אשפוז לגמילה פיזית- תלוי בהיקף וחומרת הבעיה.

מטרות הטיפול:

 

  •  להקנות דפוסי תקשורת ויחסי גומלין מאוזנים עם חברים והורים.
  •  לחזק את ההערכה העצמית, השליטה העצמית ולפתח מיומנויות אסרטיביות.
  •  להקנות לנער/ה מיומנויות חברתיות כדי שיוכל לעמוד בלחץ חבריו והשפעות התקשורת.
  •  לסייע לו למצוא דרכים חלופיות לסיפוק הצורך בריגושים.

מחקרים מצביעים על כך:

  •  ככל שהטיפול ארוך יותר חל שיפור משמעותי יותר במצב הנער/הנערה.
  •  קשר טיפולי עם המשפחה מגביר את סיכויי המטופל להשלים את הטיפול.
  •  טיפול קוגניטיבי התנהגותי מגביר את יעילות הטיפול בתחום זה של השימוש לרעה בסמים.

יפעת גלבוע, עו"ס קלינית MSW מטפלת פרטנית במבוגרים ובני נוער  טלפון: 0508266258.

לקריאה נוספת:

גורמים העלולים להפנות צעירים אל המשקה האלכוהולי ואל שתייה מופרזת / אלכס גינייזר. מה מביא ילדים להתמכרות בשתיה חריפה?

מחקר: רוצים למנוע שימוש בסמים ואלכוהול? חזקו התפתחות חיובית ומנהיגות במתבגרים / יפה צוברי. להורים כוח רב בעיצוב גישת הילדים לסמים ואלכוהול. מחקרים מצאו כי התמקדות בפוטנציאל החיובי של הילדים מובילה להעצמתם האישית ומכאן להימנעותם ממצבים סיכוניים. קיימת חשיבות עמוקה לחינוך למנהיגות המגביר את…

תרבות הבילוי ושתייה של משקאות אלכוהוליים בקרב בני נוער ובקרה הורית / יאיר אפטר. מדוע בני הנוער צורכים אלכוהול? סקירה מקיפה מלווה בעיצות מעשיות להתמודדות עם התופעה

אלימות של נער כלפי הוריו

שאלה: יש לנו קשיים רבים עם ניר, בן 16, הילד ללא מסגרת חינוכית מזה כ-3 שנים. כל המאמצים שאנו עושים לשווא. הילד מתנהג בצורה אלימה ובוטה כלפי אחיו ואחיותיו וכן כלפי אמו. הוא מטיל מוראן עליהם, גונב כספים לאמו ולאחותו הגדולה. ניסיתי בגישות חיוביות לדבר אל ליבו וללא אלימות אך זה לא עוזר.

לאחרונה פנינו למשטרה בדבר תלונה על סחיטה באיומים על אימו ואחותו, וכן על גניבת כספים, ואנו פשוט מעוניינים שייצא מחיינו. האם לא די בסבלנו? וזה רק חלק קטן מהסבל שאנו עוברים יום יום שעה שעה. האם זה לא "בן סורר ומורה"?!

ממתין לתשובה ולעזרה

תשובה: התנהגותו האלימה של בנכם היא "השפה" שהוא סיגל לעצמו כדי לחוות התייחסות אליו, וכן להרגיש שהוא חזק ושולט, והכל יראים ממנו. גניבת הכסף מייצגת, בין היתר, סמל הרומז באופן "לא מודע" על חוסר האהבה שהוא חש מכם כלפיו. הוא גונב כדי להיענש ובכך להרגיש שאתם לא אוהבים אותו. המצב הריגושי סבוך בשל חוסר האמון ההדדי וחוסר הכבוד ההדדי שהתהווה במשך השנים הרבות ביניכם. אנא, זכור שמלך הכבוד הוא הקדוש ברוך הוא, והוא ברא אותנו בצלמו ובדמותו. כולנו זקוקים לחוות אהבה וכבוד. "ואהבת את ה' א-לוהיך" – הקב"ה דורש ממני האדם הקטן לאוהבו, משמע שהוא מעריך אותי, אני שווה משהו. באין תחושה פנימית של אהבה וכבוד, יהיה מוכן הילד (האדם) להתנהג באופן שלילי, כדי לחוות התייחסות ואפילו שלילית… והעיקר לחוות שהוא קיים.

בנכם חייב לחוות אחריות וחיוניות. אתה זקוק לו והוא זקוק לך. התייעץ עמו והענק לו חשיבות. בתחילה הוא יחשוד בך, אך בהמשך הוא ישמח להיות ליועץ ולחוות חשיבות ממך אליו. הדגש נא את העובדה שהוא בנך. הדרך לשינוי ארוכה, אך אפשרית! חינוך הוא שינוי, וזקוקים לאמונה ולסובלנות כדי להשיגו. נראה לי שחשוב לשתף את העובדת הסוציאלית, והיא בודאי תערב את הפסיכולוגית החינוכית של העירייה או של המועצה.

חשוב שתדע כי המחלקה הפסיכולוגית של אוניברסיטת בר-אילן ברמת גן הקימה קליניקה לייעוץ ולטיפול ותוכל לפנות ולהיעזר בה.

חזק ואמץ. בכוחך ליצור את השינוי.

 (עיין נא בספר "העבריין בהתהוותו", הוצאת אור-עם, ת"א 1989, וכן בספר של דרייקוס, "ילדים האתגר", ת"א).

ילדים ונוער העושים מעשים שליליים כדי להיענש! הייתכן?

"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי א ח) – זו היתה הצעתו של שלמה המלך, והוא הוסיף "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ (=הנהגתו) שונא בנו" (שם יג כד). אכן כן, תורה ומוסר חשובים ביותר החל מהגיל הרך. רבי מאיר בשם רבו לימד אותנו (בפרק ד משנה כ מפרקי אבות), כי הלומד ילד לְמה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש. השגרות (=מסרים) הוריות ומסרים של הגננות והמורות בגיל הרך ועד גיל 3-4, יוצרים את "הקרקע המכינה" של האדם, ובתהליך זה מפנים התינוק בתאי מוחו את המותר ואת האסור. אם ההשגרות (=המסרים) ההוריות מועברות בשובע (כשילד רעב הוא אינו רגוע ולכן יש לספק לו את צורכו עד שישבע. וכמו במובן הפיזי כך הוא הרעב הרוחני: יש לדאוג שלא יהיה לו חסך בחיוויי אהבה וכו' החשובים ביותר לרוגע הנפשי שלו), באהבה, בחום, בקול ידידותי באופן עקבי וחוזר על עצמו וכן באסרטיביות, הרי שהן תהיינה אוצר חבוי ופעיל שיאפשר לילד לחיות בעולם של גבולות, של קביעות ושל התעצמות חיובית. תיווצר בו מפה מכוונת המזכה אותו לתחושות טובות. הסביבה מעודדת את התנהגותו והוא חווה את עצמו רצוי ובסדר, טוב ואהוב.

דומה התינוק שנולד "לעיוור נפש" הנמצא בבית ובו חדרים רבים ומקלחות וכו', והוא חייב ללמוד להתמצא בבית הזה. אם התהליך ייעשה בחום, ביד מושטת ומלטפת, בשובע, בחיבוקים ובמילות עידוד (חיוך, מחיאת כפיים, שירה ועוד) הרי שהוא ישמח ללמוד את גבולות הבית, ישאב בתוכו נפשית את החום והאהבה, בתנאים של שובע, והא יתעצם ביכולתו להתמצא בביתו. בעת מצוא הוא יפעל מרצונו הפנימי וינהיג את עצמו לפי הכללים והחוקים של בני ביתו.

התהליך הזה יאפשר לו בשנים הבאות (9-4 ש') לעבור תהליך של חיזוק ההפנמות ושל התעצמות האני (ה-EGO) בדרך ההזדהות עם הוריו ועם כל "סוכני השינוי" האחרים (סבים וסבתות, גננות, מורים ומורות, דודים ודודות ועוד), וכן עם מסורת אבותיו ועוד…

ההפנמה (0- 4\3 ש') וההזדהות (9-4 ש') יאפשרו לו ליצור "קרקע נפשית" שתעצים אותו מתוך פנימיותו. חשוב ביותר, בגיל הרך, להרבות בלטיפות, נשיקות חיבוקים ובאהבה, בהענקת תשומת לב ייחודית ועוד, על מנת לחזק את הפרט בדרך איחודית והשתייכותית.

הפרט הגדל, יִרְצה להיות חלק אינטגראלי מהמשפחה ויתנהג באופן חיובי. אם המסרים (=ההשגרות) יהיו נוקשים, נעדרי אהבה, חום, שובע פיזיולוגי ונפשי, הרי שהם (המסרים, ההשגרות) יופנמו בו בדרך שתהיה מלווה בחרדות לא מודעות, ואף דרך ההזדהות תהיה שלילית, ותעצים את החרדות (נוירוטיזם; אנא לעיין בספר של אדד – "העבריין בהתהוותו" הוצאת "אור עם" ת"א, 1989), שיגבירו את אי יציבותו הנפשית של הילד ושל הנער שיחווה את עצמו "כלא בסדר". תחושה זו ש"אני לא בסדר" היא פנימית ולא מודעת. היא תוביל את הילד ובהמשך את הנער החש כ"לא בסדר" לחפש להיטהר, בדרך העונש. באופן לא מודע, כלומר מתוך תחושה פנימית שאינה קוגניטיבית-לוגית, הוא יעשה מעשים שליליים, וישאיר עקְבות כדי להיתפס ולהיענש, ובכך לחוות… היטהרות… ושוב… חוזר חלילה. במצב זה אסור להורה להעניש, כי העונש כאן, במצב הנפשי הסבוך והפתולוגי, רק יחמיר את מצבו הנפשי של הילד/הנער, ויוביל אותו להחמיר בהתנהגותו השלילית. אכן, לצערנו הרב, שגינו כהורים אוהבים בתחילת הדרך. לעולם לא נשכח את שלמדנו במשנה (חגיגה ב א, ובפרקי אבות, בפירושו של הרב קהתי זצ"ל נמצא את התמצית): "כשנטה אלישע בן אבויה למות בא רבי מאיר ע"ה לבקרו וביקש ממנו שיחזור בתשובה: אמר לו, אלישע, אם אשוב האם יקבלוני? אמר לו רבי מאיר, כתוב (בתהילים צ ג): תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. כלומר, עד דכדוכה של הנפש מקבלים תשובה".

נחפש כל דרך ובכל זמן אפשרי, כדי להחזיר את הילד/נער לשיווי משקלו הנפשי (הומיאוסטאזיס) וכך, בס"ד, ישוב להתנהג כהלכה. יש לאפשר לילד/נער לשוב ולחוש שהוא חשוב לנו ושייך לנו, ואהוב עלינו… ועוד ועוד. המסר חייב להיות מועבר באופן ברור וחד משמעי, וח"ו לא במסר כפול (Double bind).

הקב"ה העניק לנו את היכולת לשוחח עם הילד בדרך לא ורבאלית (=לא מילולית), על ידי מבט חם, חיבוק אוהב, קול חם ונעים, לחיצת יד ועוד, וכן בדרך ורבאלית (מילולית) שתאפשר לילד לקלוט מילים שהוא כה רוצה לשמוע: "אתה יקר לי/לנו", "יוסי אהוב", "יוסי יקר", "יוסי שלנו"… בתחילת הדרך החדשה והאחרת שאנו נוקטים בה, הוא יחווה חוסר אמון. אך בהמשך יחול שינוי. הדרך קשה, מאכזבת, כי התוצאה והשינוי לא ימהרו להופיע.

תמיד נזכור שהנזק הלא מכוון שיצרנו, הוא עמוק מאד, הוא לא מודע, ואכן הוא היה עלול להוליד ילד רוצח…

עלינו לפעול באמונה בה' ולהתפלל שה' ידריך אותנו לעשות את הטוב. כמובן שדרך הטיפול המקצועי חשובה ביותר, ועם זאת היא תשיג את המטרה רק אם נשתף פעולה ונשנה את האוריינטאציה ההורית בכיוון הרוח האמונית: "המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים". אִלו הקב"ה היה מאיר על הארץ באמצעות השמש בעוצמה יתרה היינו כולנו עיוורים…

לחנך, במחילה, ברחמים, אט אט בשובע נפשי ורוחני, בעידוד, בהענקת חשיבות לילד, באהבה אמיתית וקבועה ושאינה תלויה בהתנהגות. אהבה תמיד ובכל מצב, בדומה להקב"ה האוהב אותנו תמיד ורק בזכות אהבתו אותנו, אנו קיימים.

יש להתחזק ולחזק את הנער/הילד ולא להתייאש. כל עוד אדם מפעיל את דעתו אין הוא יכול להתייאש. סיפר לי הסופר מר מרדכי רסל ז"ל, כי ידידו במחנות ההשמדה, היה בכל יום, בשובו מעבודת הפרך לצריף הדולף, עמל לחרות עוד קו על קרש מיטתו כי האמין שככל שירבו הקווים, הרי שחבלי הגאולה יופיעו. וכך היה, הוא שרד בהאמינו שהקב"ה ירחם, משום שהוא האמין בו. עוד ליטוף ועוד מילה, לאט ובהתמדה, יתהווה השינוי החיובי.

מי ייתן ותראה ברכה רבה.

פרופ´ משה אדד, חתן פרס ישראל, ראש אקדמי במכללת צפת. לשעבר מנהל המחלקה לקרימינולוגיה, אוני' בר-אילן

תיאוריית גיל ההתבגרות

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

פרופ´ משה אדד, חתן פרס ישראל, ראש אקדמי במכללת צפת. לשעבר מנהל המחלקה לקרימינולוגיה, אוני' בר-אילן

לחיות לרגלי הר הגעש – הורים מתמודדים עם תופעת השתייה של משקאות אלכוהוליים

מדו"ח הרשות למלחמה בסמים עולה כי כ- 30% מבני הנוער בישראל מדווחים כי השתכרו לפחות פעם אחת בשנה האחרונה. קרוב ל- 30% מבני הנוער הלומד, חושבים כי אין סיכון או שהסיכון בשתיית אלכוהול פעמים אחדות בשבוע נמוך. ובכן, אין להקל ראש בנזקים החמורים שנגרמים כתוצאה משתייה לא מבוקרת וכפי שאנחנו רואים סביבנו – מגיעים לעיתים עד כדי מוות. אל תחכו שהר הגעש ההרסני של האלכוהול יתפרץ לכם בפרצוף!

השעה – 00:30, גינה ציבורית, נרגילה, כמה בקבוקי קולה, עטיפות של חטיפים וחבורה של ילדים שותקים, צוחקים, שומעים להיט חדש במכשיר הסלולר שלהם שנמצא במצב "ספיקר" (רמקול).

בשנים האחרונות, זו תמונה די רגילה בשביל מי שמסתובב עם כלבתו בגינות הציבוריות בלילות. לומר את האמת, על פניו, משיחות עימם הם בסך הכול, אחלה נוער, חלקם אפילו עם ערכים ושאיפות שלא נופלות מכל דור קודם.

נכון, התמונה הזו לא מלבבת ובעייתית אך הבעיה העיקרית אינה טמונה בה ואפילו לא בנרגילה שממנה אני בוחר להתעלם לרגע. הבעיה היא בערב האחד הזה שבו מישהו מהם יחליט שהגיע הזמן לחגוג, לבדוק, להסתקרן או אולי להרים כוס לסיום הלימודים והוא ייערך לזה בהתאם. זה לא קשה, טלפון אחד לחבר בן 18, או בדיקה קטנה במזווה האלכוהול המשפחתי, היערכות נכונה… והאלכוהול שוטף את האירוע.

אלכוהול כמלבה אלימות

 

זה בדיוק מה שקרה ב-4 ביוני 2011, בשעה 02:00 בלילה, בין שישי לשבת. בלילה זה, נדקר פיליפ גלר על ידי חברו הטוב לכיתה, כשהם היו תחת השפעת אלכוהול. היו חברים נוספים שהיו עדים לאירוע אך אף אחד מהם לא מצא לנכון לקרוא לעזרה והוא נותר מתבוסס בדמו עד מותו הטרגי. פיליפ הוא מבאר שבע ולכן בצמוד למותו כבר הוטלה הסטיגמה כי זה קורה רק במקומות מרוחקים ובפריפריות.

מתוך הנתונים ומניסיוני במפגשים מקצועיים שאני מקיים עם בני נוער, זה קורה בכל מקום בארץ, בכל המגזרים ובכל סוגי הישובים. בתחום האלכוהול המצב חמור ממה שהורים נוטים לחשוב. הוא נמצא שם ובועט כל הזמן מתחת לפני השטח, ממש כמו הר געש המאיים להתפרץ ובכל פעם מוריד את אפרו החם על עוד בית בכפר אך התושבים נוטים לחשוב שזה מתרחש רק "בקצה הכפר".

אחריות אישית לצד דוגמא אישית של ההורים

 

העובדות הן שלא מדובר בבקבוק בירה, לא מדובר על לשתות עד ש"מסתובב לי קצת הראש". תופעת השתייה בקרב בני נוער מאופיינת בשתייה לא מבוקרת. מדובר על שתייה עד אובדן הכרה, הרעלת אלכוהול, נזקים פיזיים, נזקים נפשיים ולעיתים מגיעה עד מוות. המפגשים עם בני- נוער מבהירים לי, כל פעם מחדש, עד כמה הם לא מודעים לאופן בו האלכוהול משפיע על גופם ונפשם. רובם לא מבינים שגם ההורים שלהם לא תמיד יודעים רבות בנושא.

הורים שכן מבינים את המשמעויות וההשלכות, לעיתים קרובות מפחדים לדבר עם ילדיהם על כך. רוב ההורים שכן מדברים, הם עושים זאת פעם ב…, על הדרך.

לומר לנוער לא! מעולם לא היה מספיק, חלק גדול מאיתנו בדק את הגבולות בדיוק כמו ילדינו. ברוב המקרים זה נגמר בשלום. עם זאת, כיום, כסף ואלכוהול זמין, השילוב של אלכוהול בריכוזים גבוהים, לחץ חברתי לשתייה, משובות נעורים, הורמונים משתוללים והורים ללא מסר ברור וללא דוגמא אישית, יכולים להיות 'קוקטייל' הרסני עבור ילדינו.

במפגשים שלי עם בני נוער, אני משתף אותם באירוע הטרגי שקרה ליובל מסיירת יהלום – הנדסה קרבית, אשר נפטר מהרעלת אלכוהול במסיבת סיום מסלול של יחידתו. החיילים ביחידה סיפרו שיובל לא נהג לשתות כמויות גדולות וגם לא עישן. כאשר הוא איבד הכרה, חבריו חשבו שנרדם ובינתיים, מערכות גופו פסקו מלתפקד.

המסר שאני מקפיד להעביר לבני הנוער באמצעות האירוע של יובל הוא, שייקחו אחריות אישית על חייהם. אני נוהג לומר להם שהאשמה במצב, בו תרבות הבילוי מוצפת במשקאות אלכוהוליים, לא מוטלת עליהם אך האחריות למנוע את האסון הבא לחלוטין נמצאת אצלם. מספיקה רק פעם אחת על מנת לשלם מחיר יקר בשל שתייה לא מבוקרת.

עם זאת, האחריות ודאי לא מסתיימת בחלקם של בני הנוער. גם לנו ההורים, יש אחריות למצב ואחריות לפתרון הבעיה. במפגשים עם הורים אני לומד שעולם המבוגרים שיחרר יותר מידי את הרסן. קצת נפלנו באשליית "ילדינו הגדולים והמפוקחים שיודעים לשמור על עצמם וניתן לסמוך עליהם". יכול להיות שהם חכמים הרבה יותר מאיתנו כשהיינו בגילם, אך נפשם נותרה אותה נפש נערית סקרנית, נלחצת חברתית ומלאת סערות. חשוב שלא נתבלבל: הם בעלי ניסיון של ילדים בגילם, לא יותר ולא פחות. לכן, לניסיון ולחכמת החיים שלנו יש תפקיד חשוב, במטרה לעזור להם לא להיפגע.

להלן מספר "טיפים" שיכולים לעזור לנו לעזור להם:

 

  • שוחחו עם ילדיכם על הסיכונים: חשוב שנשוחח על הנושא עם ילדינו משתי סיבות: האחת, כי אנחנו מתעניינים בהם והשנייה, להעביר מסר לגבי התופעה. רצוי לייצר מצב להדברות בישיבה סביב השולחן, בהליכה בים או בבית קפה בזמן שאתם רק שלהם!
  • לקרוא יותר. ידע זה כוח!
  • לתלות על המקרר כתבות שתירצו לדבר עליהם.
  • להיות נוכחים ומעורבים בחייהם ולשאול לפני יציאה האם יהיה אלכוהול בבילוי?
  • בררו עם מי הם יוצאים ולאן הם הולכים.
  • הגדירו שעת חזרה מהבילוי.
  • השתדלו להיות ערים כשהם חוזרים מבילוי, או שתאמרו להם לעבור דרך חדר השינה, להעיר אתכם ולתת נשיקת לילה טוב. תוך כדי, ניתן לראות אם הם חזרו בזמן ואם הם נמצאים במצב יציב.
  • ולבסוף, כדאי להצטרף לסיירות הורים: הדבר יאפשר לכם להכיר טוב יותר את תרבות הבילוי של בני הנוער ולתקשר טוב יותר עם ילדיכם בנושא.

תראו, סביר להניח שילדיכם ישתו משקאות אלכוהוליים, אם הם לא שתו עד כה. השאלה המרכזית היא, האם הם יאבדו שליטה?

אכן, בשעת המבחן, כשלא נהיה לידם, השליטה והבחירה לשתות או לא יהיו רק בידיים שלהם. והשאלה הבאה היא, האם אתם נמצאים בראש שלהם והאם הם מתחשבים בכם. כי אם הם מכבדים אתכם ויודעים עד כמה אתם דואגים להם, הם לא 'ידפקו' לעצמם את הראש עם משקאות אלכוהוליים.

כמו כן, רצוי, לעיתים, לשאול את עצמנו, האם הילדים סופגים מאיתנו כלים ומיומנויות על מנת לבצע בחירות מושכלות? לנו, ההורים, יש את היכולת להשפיע.

הר הגעש מתפרץ כל יום קצת, אל תחכו שהוא יכסה את הכפר!

נועם לפיד, עו"ס, מנחה בכיר במכון יסודות

התפרסם בעיתון יסודות