תגית: אלכוהול

מדורת לג בעומר עם צלליות של בני נוער שעומדים לפניה

מה בין רשב"י ל"אבסולוט"

מדורת לג בעומר עם צלליות של נוער

אווירת מסתורין של לילה אפוף להבות מרצדות. רחשי עצים מתנפצים בלהב האש החורך אותם. דמויות כהות נעות מסביב. נשמעים קולות צחוק והוראות המארגנים לבל ישליכו עוד עצים. יהיו אירועים כאלה שעיקר העניין יעסוק בארגון הטכני של הערב וביצירת אווירה מחשמלת: מנגל, בשרים, מוזיקה וגחלים לוחשות. ויהיו גם כאלה שיעסקו בחידונים, דברי תורה וסיפורי אגדה הקשורים לדמותו של הצדיק רבי שמעון בר יוחאי והחבריא קדישא.

כל גיל וענינו, אך ככל שנצפין בגרף הגיל המתבגר, הנאיביוּת הלוחשת סביב הלהבות תצריך מאתנו המבוגרים שימת לב מיוחדת, על מנת לחוש ולהקשיב מבין שורות הגחלים הלוחשות. ואם חשבתם שהכוונה לגילאי כיתה ז' או ח', הרי שבימינו אפשר כבר לרדת בחתך הגיל.

לפתע נמצא, שישנו חיבור מדהים בין אורות "הזוהר הקדוש" לבין "האורות" הבוקעים מבקבוק הוודקה וה"רדבול". ואיך שלא, הרי כדי להשיג את עומק אורו של רשב"י זקוקה החברה לייצר אווירה חופשית ומשחררת. חומרי השחרור הטובים ביותר לחיבור המינים הלא הם משקאות הפלא לסוגיהם השונים.

בלחץ חברתי מתון ובפיתוי דברים זה קורה מהר מאד, והראשונה הנועזת פורצת את הדרך, ואז, אחת ועוד אחת הן תבואנה אחריה אל התיבה המשכרת. וכשהן שותות, בין "שוט" (לגימה קטנה) אחד לשני, הן כבר "מגלגלות עיניים" לשמיים, במקרה הטוב, ובמקרה הרע אל בתי החולים.

"אך אל דאגה אבא-אמא, הכול "בסבבה ובצחוקים". למה יש חברים? הם כבר "יטפלו בי" מבלי שאתם תרגישו, באישון ליל ללא הפרעת מנוחתכם, יְפנו אותי ברכב או ברגל אל מקלט ביתי. אני מבטיחה שנתחשב, באמת שנתחשב… ונחוס על יום עמלכם הבא. האם לא לשם כך נועדה דלת "הבייסמנט" בכניסה האחורית של הבית?"

והבנים? אצלם האלכוהול מקפיץ את רף האלימות ומעשי הוונדליזם באופן טבעי, כך שנזקים להם ולסובבים כמעט צפויים מראש, מסתם מילה שנאמרה שלא במקום.

ואתם… ואנחנו… נקפל את עצמנו אל המיטה הרכה עד ליום המחר, בו צפוי שנהיה עייפים ומרוצים מתחושת החג האפוף מסתורין של גחלים לוחשות, נקניקיות מתהפכות, להבות מרצדות, והילת קדושת הצדיק הפורס את חסותו על ילדי הירח שלנו בצל הלהבות.

יתכן שזה קצת מלחיץ אך זו לא הכוונה, אמנם מניסיון הל"ג בעומר שעבר, והתעצמות השימוש באלכוהול, עלולה הילולת החג להיהפך לקול יללה וענות חלושה. ובמידה, וכהורים ומבוגרים, נהיה מודעים אל הנאמר בין השורות המלחשות, נדע למזער נזקים וטעויות של ילדינו "מבקשי האורות".

טיפים להורים

 

  • שאל את בנך/בתך על שמות משתתפי המדורה הנערכת בתנועה, חבורה, כיתה וכו'.
  • שאל על מיקום מדויק של המדורה, גם אם נקבע מקומה מחוץ ליישוב, ושדר ביקור אפשרי אצל החוגגים.
  • אסוף מספרי טלפונים ניידים של חברים נוספים לצורך יצירת קשר להמשך הערב.
  • דאג לברר האם כללי החגיגה ברורים לגבי התעסקות עם אש וחומרים דליקים תרתי משמע: בנזין וכו' מחד, וחומרי אלכוהול מאידך. שאל מפורשות האם יש בכוונת מי מהמשתתפים לשתות אלכוהול או "מקדמי עישון וריגוש אחרים"?
  • בדוק האם ישנם מבוגרים או מדריכים במדורות. אם כן בדוק עד מתי הם יהיו נוכחים שם.
  • ערוך סיור נימוסי בין המדורות ובעיקר במדורת בנך/בתך בשעות המועדות (23:00 – 4:00) ללא הודעה מראש. תאם עם הורי החברים סבב ביקורים נוספים.

אבי רומנו, מנהל היחידה לקידום נוער, מועצה מקומית אפרת

.

עוד על ל"ג בעומר:

"משחקים באש"-השטח בוער! על מדורות ילדינו ועלינו… – ל"ג בעומר מתקרב. מה עושים בנינו ובנותינו במדורות? הרב ליאור זיו סייר בהן ומדווח מהשטח.

על שינויים בתרבות השתייה (החריפה…) של ילדינו

שינויים בתרבות השתייה

מכתב גלוי להורים לקראת ימי הפורים הבאים עלינו לטובה..

 

בשנים האחרונות מתרבים הדיווחים על צעירים מתוכנו שחלק מתרבות הפנאי שלהם כולל צריכת שתייה חריפה. הדברים מגיעים לשיא לקראת פורים, ולעתים מתוך פורים נוצר הרגל המגביר את הנורמה לאורך השנה כולה. המסמך הבא מבקש להיות מעשי. אין בו רעיונות עמוקים על ימי הפורים, אלא ניתוח ישיר של תופעת השתייה בפורים ולאורך השנה, תוך ניסיון לזהות מספר נקודות כֶּשל נפוצות.

א.      נפתח בפורים.

 

בחלק גדול מהקהילות מקיימים מסיבה למבוגרים. בה בעת, רוב בני הנוער נמצאים במוסדות הלימוד בליל פורים וממילא אין עבורם תכנית פורים בקהילה או בסניף. ברם רק "רוב" בני הנוער נמצאים במוסדות – ולא כולם. בכל קהילה קיימת קבוצה שאינה לומדת במוסדות פנימייתיים (או במוסדות עירוניים שבהם עושים מסיבת פורים ראויה). דווקא קבוצה זו, שחלקה לעתים חלשה יחסית מבחינה תורנית, נותרת ללא מסגרת או הכוונה, בלילה שבו מאמינים הם כי מצווה "לעשות שמח", בין השאר באמצעות ריבוי שתייה. לעתים הם מנסים להצטרף למסיבה של מבוגרים, אך לפעמים הם חשים שאינם רצויים שם. אחרים אינם מעלים על דעתם להשתתף במסיבה של המבוגרים, ונוסעים לעיר "לחפש את השמחה".

קבוצה זו "נופלת" בין הכיסאות. ההורים עסוקים במסיבותיהם וסומכים על מסגרות החינוך הבלתי-פורמליות, אך בסניף יודעים כי רוב הצעירים נמצאים במסגרת בתי הספר ואין רואים טעם או יכולת לארגן פעילות מכוונת לקבוצה קטנה. בפועל, אין מי שלוקח על עצמו את האחריות החינוכית בערב רווי סכנות זה. התוצאה היא הפקרות נוראה – צעירים בגילאי תיכון ש"חונכו" כי יש מצווה דתית להרבות בשתייה, בפרט בערב זה, משוטטים ללא הכוונה וללא מסגרת חינוכית או תורנית שתכוון או תכיל את שכרותם.

ב.      גילאי חטיבת הביניים

כן קיימת קבוצת סיכון נוספת – גילאי חטיבת הביניים. לרובם אין מסיבה בבית הספר בערב פורים ובה בעת אין הם מוזמנים למסיבה של ההורים. אף בני גיל זה חשים גדולים דיים כדי להשתכר (הרי הם בני מצווה ומחויבים במצוות…). ההורים אינם מודעים (או אומרים לעצמם: "לפחות בפורים ניתן לילד להשתולל קצת. מה כבר יקרה"…). התוצאה היא נערים בגיל צעיר מאוד, ללא בגרות או בשלות, ששותים לשוכרה ללא מסגרת תורנית או חינוכית תומכת או מכוונת. לעתים הילד אומר להוריו שהוא "הולך לסניף". ההורים חושבים שכוונתו לפעילות מסודרת ואילו הוא מתכוון למקום מפגש טכני שמהווה נקודת הזנק לבילוי אחר, מסוכן למדי. מעבר לבעיה החינוכית-מוסרית, השכרות חוברת לעתים לחוסר הבגרות ומביאה חלילה לסכנה פיזית או לפגיעות מיניות (כן, בפורים. על ידי ילדינו), וד"ל. כל זה חובר לאווירה הכללית של "ונהפוך הוא" המתפרשת כהיתר להתרת הרסן בתחומי צניעות והתנהגות, "וכדי בזיון וקצף" (לא רק בעיני שרות פרס ומדי…).

ג.       הצעות מעשיות

  1. ברמת הקהילה: מומלץ כי בכל קהילה יקבעו מי לוקח אחריות חינוכית על שתי קבוצות אלו של צעירים (וצעירות…) בליל פורים (ובעצם, גם לאורך השנה): האחת, גילאי תיכון שאינם לומדים במוסד פנימייתי או במוסד שמארגן פעילות איכותית בפורים, והשנייה, גילאי חטיבת ביניים. האחריות יכולה להיות מוטלת על רכז נוער, תנועת הנוער או כל גורם אחר. עליהם להודיע לנוער מראש מה הם כללי ההתנהגות במסיבת הפורים. אם אין מבנים מסגרת פעילות ראויה ומוגנת בליל פורים, יש להודיע מפורשות להורים שאין תכנית לגילאים אלו. בה בעת, ראוי שאותם אחראים יקיימו שיחה פתוחה ונעימה עם הצעירים, עוד לפני פורים, על אתגרי פורים מצד אחד ועל גבולות אישיים דווקא בלילה זה, מצד שני.
  2. ברמת המשפחה: על ההורים להיות מודעים לסכנות ולאתגרים הטמונים באופי הבילוי בליל פורים, ו"לקחת אחריות" על מעשיהם של ילדיהם המתבגרים, כל בית לפי דרכו. יש לברר בדיוק לאן הצעיר מתכנן ללכת ומה תכנית הערב שלו. באחת: "לא יודע", "נראה", "תלוי בחברה" אינן תשובות קבילות בערב רווי סכנות רוחניות ואולי חלילה פיזיות. הגיעה העת לנוכחות הורית משמעותית.
    בשיחה נוחה ונינוחה, מתוך דיאלוג וכבוד, יש לעזור לו לגבש כללי עשה ואל-תעשה בדבר אופי ההתנהגויות שהוא יסכים להצטרף אליהן בלילה זה. למותר לציין ששיחת תיאום ציפיות כזו לא ניתן לקיים כשהנער עומד ליד הדלת בליל פורים עצמו, ויש להקדים ולקיימה כמה ימים קודם.
  3. ברמת הכיתה: על המחנכים להוסיף, בצד השיעורים היפים בהם עוסקים בעומק הרעיונות של המגילה וימי הפורים, גם שיעור שבו ישוחחו יחדיו על תרבות החגיגות של פורים, על סכנות ועל בלמים אישיים.

 

ד.        שתייה

 

 מכאן לעניין העקרוני של שתייה, לאו דווקא בהקשר לפורים. קיימים דיווחים רבים על עלייה תלולה במספר הצעירים העוסקים בשתייה חריפה בזמן הפנאי, אם במסגרת קומזיץ או פוייקה ואם במסגרת מסיבת יום הולדת או ב"סעודה שלישית" שהצעירים מארגנים לעצמם כאשר אין נוכחות של מבוגר בבית. אצל חלק זה בילוי קבוע במוצאי שבתות ואצל בוגרים יותר – בחתונות. בכל המצבים אין מדובר ב"כוסית" של "לחיים" אלא בשתייה מרובה, לעתים עד כדי שכרות. הפאבים לדתיים, הצומחים כפטריות אחר הגשם בכל עיר, מלאים במיטב בוגרינו המשמשים גם דוגמה אישית לצעירים יותר.

להתרחבות התופעה חוברים גורמים שונים: תרבות פוסט-מודרנית נטולת מעצורים; הגברת ההתעניינות בשתייה אצל דור ההורים הדתיים-לאומים (ראו את מדורי היין בעיתונות שלנו או את הבקבוק היוקרתי בשולחן השבת); היכרות עם שתייה חריפה דרך "טיש" שחלק ממקדמי רוחות החסידות מארגנים (לטעמי, טיש יכול להיות מצוין, אך שתייה חריפה בטיש בגיל תיכון היא טעות חינוכית שיש למחות נגדה) ועוד. לזה הוסיפו מאפיינים של גיל ההתבגרות, נכונות ליטול סיכונים, רצון לחוות חוויות ולחץ חברתי, והנה קיבלנו תמהיל רווי אדים מסוכנים.

ה.      "מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך"

 

אמנם כן, "מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך". עיקר החינוך הוא להרבות אור, להוסיף תורה ואידאלים וכו'. ברם, נוסף על הגישה החינוכית העקרונית הזו (הרואה את העיקר בחינוך "חיובי"), יש צורך גם בהתמודדות ישירה הכוללת שיחות הסברה מפורשות הן להורים הן לצעירים. דומה הדבר לזהירות בדרכים. פשיטא שבנושא זהירות בדרכים עיקר השינוי מושג באמצעות חינוך למידות טובות, אך הכול מבינים שבינתיים יש צורך גם בהסברה ישירה על הנושא עצמו וסכנותיו. דא עקא, בעת שקהילות ובתי ספר רואים בעין יפה שיחות בנושא "זהירות בדרכים"; עדיין קיימת אצל אנשי שלומנו התנגדות רחבה מאוד לשיחות בנושא אלכוהול. הן קהילות והן מוסדות חינוך אינם מוכנים לאפשר הסברה חיונית כזו ("זה לא באמת קיים אצלנו"; "העיקר זה חינוך למידות טובות"; "זה יוציא שם רע על הישיבה\אולפנה\קהילה"; "אצלנו הנוער תמים וזה יפגע בתמימותו ויתן לו רעיונות"). בה בעת, הורים רבים פשוט אינם יודעים כיצד לדבר על זה עם הצעירים.

ו.     ברשותכם, אבקש להתייחס בקצרה לנימוקים אלו:

 

  1. אילו הייתה הצעה למקד את כל הפעילות החינוכית רק במלחמה נגד נגעים, אכן היו צודקים המבקרים הטוענים שהעיקר זה חינוך לדברים חיוביים. אך אכן העיקר הוא להמשיך לחנך בע"ה לתורה גדולה, לערכים, לאידאלים ועוד. הקריאה היא לאפשר (ואף ליזום!) גם הסברה מעת לעת בנושא נקודתי בוער זה. מותר לדבר גם על "סור מרע" ולא רק על "עשה טוב", אף כי זה העיקר.
  2. הטענה כי "הנוער שלי הוא תמים, חבל להכניס לו רעיונות לראש" – היא עצמה תמימה. הנוער מכיר אישית חברים שעסוקים בשתייה חריפה. אנו לא נחדש לו דבר. מבוגר החש קושי לעסוק בנושא בצורה ישירה מוזמן להציג את הדיון כשאלה, "מדוע אחרים עוסקים בזה כבילוי פנאי לגיטימי…". אף התורה וחז"ל לא התביישו ולא היססו מלדבר בצורה גלויה וישירה נגד מגוון תחלואי העולם הזה. אף כאן עלינו ללמוד מהם.
  3. החשש שיֵצא שם רע על המוסד או על הקהילה שאִפשרו לקיים שיחות הסברה – מובן, אך שֵם רע גדול פי כמה יֵצא אם חלילה יתברר בפרהסיה שצעירים מהמקום עסוקים בשתייה חריפה בפועל.
  4. סוף דבר, צריך לדבר ולחנך, בעיקר למסרים גבוהים, אך גם להתמודדות עם קשיים ממוקדים. בצד החינוך, צריך לא לחשוש מהטלת גבול. לא להתבייש לקבוע גבולות גזרה של התנהגות רצויה לעומת התנהגות אסורה, אף אם לדעת הילד זה מיותר ("אבל אימא, זה רק יין וכולם שותים…") ולפי הצורך להגביל הליכה למקומות בעייתיים.

 

ז.       שיקול דעת

 

כבכל סוגיה חינוכית, יש להיזהר מבהלה או היסטריה. נדרשים שיקול דעת והתמודדות עניינית, אך גם הסרה של התחפושת היוצרת דימוי שכל אתגרי החינוך הם אצל השכנים וה"אחרים". בנפשנו הדבר.

התורה עצמה אינה מסתפקת רק בחינוך, אלא מציבה מצוות מעשיות שחלקן יוצרות גם גדר ממשי מפני נפילות אפשריות. בהקשר שלנו בולטת ביניהן, "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו" (דברים כב, ח). חז"ל כבר לימדו אותנו כי אין החיוב של בניית "גדר הגנה" מיועד רק לגגות. עלינו לבנות "גדר" בפני כל דבר העלול להוות סכנה לבני ביתנו או לאחרים.[1] עלינו להבין כי "נפילה" עלולה להיות לא רק מהגג אלא גם בעקבות שתייה, בעת שמחה או מסיבה, בפורים או לאורך השנה. חובתנו הבסיסית כמבוגרים וכהורים היא לא רק לחנך באמצעות מסרים נעלים, אלא גם בעזרת הסברה מצד אחד והצבת גדר וגבולות ממשיים מצד שני.

פורים שמח!

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

 

 עוד בנושא:

בני נוער ותרבות האלכוהול מאת אבי רומנו

למה הם שותים אלכוהול מאת הרב אלישע אבינר

תרבות הבילוי ושתייה של משקאות אלכוהוליים בקרב בני נוער ובקרה הורית מאת יאיר אפטר 

 


[1]     "אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בו אדם" (רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש יא; שולחן ערוך, חושן משפט תכז, ז), וכן קיצור שולחן ערוך: "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה" (סימן קצ).

הבחור בן 18 ויש לנו חשש שהוא שותה…

התמכרות לאלכוהול בקרב בני נוער

שאלה:
אנחנו הורים לבחור בן 18 שבימים אלה החל את לימודיו במכינה תורנית קדם-צבאית. בננו בחור ערכי עם הרבה חברים ומידות טובות עם מגוון רחב של תחומים ותחביבים כמו ספורט, קריאה וטיולים. לאחרונה אירעו מספר דברים שהעלו אצלנו את החשד כי מפעם לפעם בננו נוהג לשתות אלכוהול (בירה ומשקאות חריפים). נמצאו רמזים לכך גם בבית וגם ברכב המשפחתי שאותו הוא לוקח מפעם לפעם כדי לצאת עם חברים. מצד שני לא הבחנו אצלו בשום סימן קוגניטיבי או התנהגותי חריג שיכול לאשר בפועל את חששותינו. אנו מתלבטים מאוד כיצד לנהוג ולוּ משום שמדובר בילד שבעבר מעולם לא היו איתו בעיות. אנו חוששים לו אך לא פחות מכך חוששים לפגוע בו שלא בצדק. כיצד כדאי לנהוג?

תשובה:
התלבטויות מהסוג שלכם נפוצות אצל משפחות אשר הולכות על הקו הדק בין מתן כבוד ועצמאות למתבגרים לבין שמירה על מסגרת ומשמעת.  אכן ככל שאנו משחררים את הרסן ומאפשרים לילדינו יותר עצמאות ויותר חשיפה ל"עולם הגדול" כך פוחתת ה"שליטה" שלנו עליהם וכך צריך לגדול האמון אשר אנחנו נותנים בהם. אכן חשוב שהמתבגרים יבינו כי העצמאות המיוחלת שלהם בא במחיר של אחריות, גם אם עסקת החבילה הזאת לא בדיוק מקובלת עליהם.

תופעת שתיית אלכוהול רווחת כיום בתרבות הכללית, בקרב מתבגרים ובמידה מסוימת גם בקרב הנוער הדתי. על אף ששיעור האלכהולוזים אצל יהודים הינו נמוך בהרבה לעומת בני לאומים אחרים, התופעה אכן קיימת ואף אולי נמצאת במגמה מדאיגה של עליה בארץ. יתרה מזו, אנו חיים כיום בחברה אשר מאמצת ומעצימה מסרים על פעולות פנאי השאולים מתרבויות אחרות. שתיית אלכוהול מוצגת כיום בתוכניות טלוויזיה, בסרטים ובשלטי חוצות כסוג של בילוי ומהווה סמן חיצוני אבל פוטנטי של בגרות. מתבגרים עושים לעצמם משוואה פשוטה: מבוגרים שותים אלכוהול. אם גם אני שותה אלכוהול, סימן שאני מבוגר.

הדילמה שאתם מציגים מעלה מספר מחשבות.

טוב שאתם ערניים לגבי הנעשה עם הילד שלכם. הורים רבים, אם מתוך עצלנות ואם מתוך תפיסה מעוותת של מתן אחריות למתבגרים, אינם משגיחים כיאות על ילדיהם ומתעלמים מכל הנורות האדומות. לא כל נורה אדומה מצביעה בהכרח על בעיה, אולם אין בעיות בלי נורות אדומות. כך שכל פעם שנדלקת נורה חדשה, יש לבדוק את הדברים.

 חשוב להבחין האם מדובר בנער אשר מידי פעם שותה בירה עם החברה' על מנת לשחק אותו גדול. ישנם גם "ילדים טובים" העושים זאת. אמנם צריכים להיזהר במצבים שכאלו ששתיית אלכוהול בשביל ה"פוזה" לא תתדרדר לשימוש קבוע אשר יפגע בתפקוד של הילד. גם כאשר נודע לנו כי הבן (או הבת) שותים אלכוהול, עלינו לבדוק את כלל תיפקודו של הילד לפני שמגיעים למסקנה כי קיימת בעיה חמורה. חשוב מכל, עלינו לבדוק אם אין הילד במצוקה נפשית אותה הוא מנסה "לפתור" על ידי בריחה לאלכוהול.

עוד לפני הגיעם של ילדים לגיל 18 יש לנהל בבית דיון פתוח על נושאים הקשורים לעישון, סמים ואלכוהול. יש לאתגר את הילדים לדבר בעד ונגד שימוש בדברים אלו על מנת שהם יוכלו לפתח את החשיבה ואת החיסון שלהם כלפי נושאים אלו. כמובן, שעלינו לבדוק את הרגלי צריכת האלכוהול שלנו ולבדוק היטב אלו מסרים אנו משדרים לילדינו.

כאשר עולה חשד של שימוש באלכוהול בעת הנהיגה במכונית המשפחתית, יש לנהוג ביתר זהירות וקפדנות בשל הסכנות המיוחדות הקשורות בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. הורה שמאפשר לבן או לבת שלו לקחת את המכונית המשפחתית הינו שותף מוסרי לאחריות על הנעשה עם המכונית ובתוכה. הורה אשר אינו מרוצה מהשימוש של ילדיו במכוניתו יכול פשוט לסרב לאפשר להם את השימוש בה.

ייתכן והחומרים המחשידים במכונית הם "רק" של החברים של הילד. לדעתי, טיעון כזה, אם הוא קיים, הינו חלש ובסופו של דבר מתחמק מהאחריות האמיתית אותה עלינו לדרוש מילדים הנוהגים במכונית שלנו.

עם כל האי-נעימות שבעניין, כאשר עולות חשדות בנושא כל כך חשוב, אין מנוס מפתחיה בשיחה כנה עם הילד. כאשר ישנה מערכת יחסים טובה בין הורים לילדים, ניתן להעלות כל נושא בשיחה – אפילו חשדות אשר בסופו של דבר יוכחו כעורבא פרח. אם מערכת היחסים בין ההורים לילדים איננה מאפשרת העלאת נושאים קשים, יש לחשוב פעמיים – או אפילו שלוש – אם יש לתת לילד לנהוג במכונית המשפחתית.

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה.

צלליות של חברים בעייתיים מסביב לכוסות בירה

3 שאלות ותשובות

שכתוב תשובות ל-3 שאלות שנמסרו בשיחה בעל פה

א. תפקיד ההורים כאשר הבן מגלה חוסר מוטיבציה לימודית

ליצור אווירה של לימוד אישי, מקום שקט. אווירה של לימוד אישי כדוגמא. לזכור שלימוד והצלחה דורשים רצון והנאה. ישנן ארבע ברכות לפני התפילה כאשר הראשונה היא על הנאה מעצם הלימוד. כאשר אנחנו כהורים לוחצים על הילד ללמוד, פוחתים גם הרצון וגם ההנאה מהלימוד. כמובן, לגילאים שונים דרושות מוטיבציות שונות שמתאימות לגילם ולאישיותם של הילדים. הורה שלא מכיר את ייחודיותו של הילד, לא יוכל למצוא את הדרך להשפיע עליו.

חשוב לכבד את הילד ולהדגיש במיוחד את כוחותיו ואת זכות בחירתו. אם לא, הוא יעשה את זה בלאו הכי בדרכו. בשולחן ערוך האמירה היחידה המנוסחת בלשון 'אסור' מופנית להורים: "אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויעלים עיניו מהם, שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול" (קיצוש"ע קמ"ג, י"ז).

ב. תפקיד ההורים כאשר בנם נגרר אחרי חברים שליליים

האם שלחנו את ילדינו לחברים שליליים? ההתייחסות שלנו אליהם כעצמאים וחכמים והגדרתנו אותם כטובים, מפנות אותם לחברה טובה. אם נראה לכם כהורים שחברת הילד לא מתאימה לחינוכו, טוב לפתוח איתו בשיחה. חשוב שזו לא תהיה הרצאה אלא שיחה עם הילד שבה תחשבו ביחד איתו מה טוב לו. חברים זה מלשון חיבור. חברים הם יסודות האישיות במיוחד אצל ילדים.

במיוחד צריך להיזהר ולבדוק לְמה אנחנו מתייחסים כשלילי. כל הדרכים לא מובילות לרומא אבל כל השיטות יכולות להוביל לקדושה. לפעמים פחד מדחייה, פחד שאני (הילד) לא מספיק טוב, מרד נגד הורים כפייתיים וחוסר חיזוקים גורמים לילד לפנות לחברה שלילית. לעומת זאת, תמיכה בדימוי העצמי של הילד יכולה לכוון אותו לחברה חיובית יותר.

צריך לשמוע מהילד מה חשוב לו, מה כואב לו. שמיעה בלי ביקורת מאפשרת לנו ללמוד מהי הבעיה. הסדר הוא תמיד ללמוד וללמד. תוכחה עצמית חייבת תמיד לבוא לפני תוכחת הזולת, במיוחד לפני תוכחת הילדים. כאשר אנחנו פתוחים, הילדים שלנו ירצו להתייעץ איתנו. אם לא, שום דבר לא יעזור. אלף פסיכולוגים לא חזקים כמו הורה טוב אחד.

ג. תפקיד ההורים כאשר הבן נמשך אחרי שתיית אלכוהול

שתיית אלכוהול לרוב היא כדי להוכיח שאני מבוגר, עצמאי או כטיפול עצמי בכאבים אישיים, כאבים בחברה, כאבים בבי"ס, כאבים בבית או בעיות אחרות. היכרוּת ופתיחות יעזרו לנו לגלות את הבעיה.

לזכור שלכל דבר רע (אצל אנשים נורמליים) יש מטרה חיובית. הרבה פעמים שימוש בשתייה, ואפילו אלימות, זהו סוג של טיפול עצמי. טיפול שעוזר אבל יוצר בעיות חדשות וגרועות יותר.

הרב ד"ר דניאל סטולפרפסיכולוג קליני

החבר´ה שותים בירה

התמכרות לאלכוהול בקרב בני נוער

שאלה: בני סיפר לי שבמפגשים של החבר'ה, הם נוהגים לשתות בירה לבנה על מנת "לתפוס ראש טוב" ולזרום. אני מאוד מודאגת. לטענתו הם שומרים על הגבולות ולא מפריזים. האם עלינו להתערב או לא?

תשובה: שני מישורים שעלינו להתייחס אליהם מצויים בשאלה זו: תופעת השתייה לכשעצמה, ותופעת הלחץ החברתי והעמידה כנגד הזרם.

בעניין הלחץ החברתי נאמר כי בקרב בני הנוער "מפגש" גרידא של דיבור או משחק סולידי הוא בגדר מפגש חסר. הנוער רוצה לרגש את עצמו. אחת הדרכים לעשות זאת הוא בשתיית אלכוהול. ריגוש זה שבני הנוער כל כך מתאווים לו הוא בשני מישורים. א. במישור האישי, הנער מעוניין לעשות לעצמו טוב וכאשר הוא לא מכיר את דרכי הדיבור עם עצמו ואת ההנאה מעניינים שהוא חווה מידי יום הוא מחפש דרכים נוספות. באם יש לו נטייה לאלכוהול, ייתכן והוא יתנסה בשתייה. ב. המישור השני הוא הריגוש הקבוצתי. כאן יש בוודאות עניין של לחץ חברתי. כאשר החבורה נפגשת יש ציפייה "לעשות משהו", או אז תגיע הצעה לשתות, והשאר שהם חלק מהקבוצה ישתתפו בעשייה – השתייה.

הורים יקרים אני עומד להפתיע אתכם, ואולי אף אתם תפתיעו את המתבגר באֹמרכם אליו את הדברים להלן:

אם הבחור איננו משתכר מכוסית של משקה נאמר לו כי "אין פסול, סכנה או דבר שלילי לשתות כוסית של משקה. הבעיה היא חוסר השליטה לגבי מה שעתיד להתרחש לאחר אותה כוסית.

מה לעשות, כולנו נבראנו עם משיכה לתאוות. יש תאווה שקל להתרחק ממנו, ויש תאווה שכמעט שאין ביכולתנו להימנע ממנו. תחום השתייה שייך לקטגוריה השנייה.

הכל טוב ויפה, אך כיצד נבהיר למתבגר שלנו את הסכנה הטמונה בדברים שעומדים להתרחש לאחר שתיית הכוסית הראשונה? (עוד כוסית ועוד… עד לאובדן ההתפכחות…)

הבה נשאל את המתבגר כמה שאלות:

כיצד מרגיש בחורצ'יק שמנמן שלא יכול להתאפק מלזלול עוד קוביית שוקולד לאחר שאכל חפיסה שלימה?  מה תגיד לו? מתי קרה לך דבר דומה?

כשידוע לך שאם תאחר לעבודה או לבית הספר יענישו אותך ותצטער על כך מאוד, אז מדוע בכל אופן אינך קם בזמן?

אתה מכיר את עצמך, ומודע לכך שאם אתה הולך לשון אחרי 12:00 היום שלך למחרת מתחיל וממשיך על "רגל שמאל", מדוע אם כן אתה כמעט כל לילה נוהג לישון אחר חצות?

אתה מול המחשב, אתה מרגיש שהזמן "נשרף" לך על כלום, ובכל אופן חולפות להם דקות רבות מול המחשב בעיסוק במשחק טפשי. למה זה קורה לנו?

תשובה אחת לכל השאלות הללו: מה לעשות, כך הוא יצר האדם, מתחיל במקובל ברגיל ובסביר, אך נגרר ונגרר למעבר למה שאנו באמת רוצים.

ובעצם בבואנו להתייחס לסוגיית ההיגררות לטיפה המרה נמצאנו מתייחסים גם לסוגיית הלחץ החברתי. שוב, אין אולי רע בתחילת התהליך כאשר אתם הצעירים יוצאים לבילוי עם חברים ששותים, אבל הלחץ החברתי גורר אתכם בתת-מודע לעשות את אשר השתכנעתם שאתם ממש לא רוצים לעשות (לשתות).

בני/בתי היקר/ה מי לא רוצה לשלוט בחייו, וגם כאשר מסביב יש כאלה שלא יודעים לעשות כך? תהיו חזקים כלפי עצמכם ותדגישו חזור והדגש "אני קובע לעצמי ולא מישהו, משהו או כל דבר אחר!"

הרב שמואל שנהב, מנהל תיכון ישיבה תיכונית נעם, ירושלים

תרבות הבילוי ושתייה של משקאות אלכוהוליים בקרב בני נוער ובקרה הורית

בקיץ האחרון כולנו התעוררנו למציאות אלימה. מציאות שבה בני-נוער שותים וודקה ומאבדים שליטה. בני-נוער הנוהגים לשתות משקאות אלכוהוליים אינה תופעה חדשה. עם זאת ניתן לראות יותר ויותר בני נוער שותים משקאות אלכוהוליים וירידה בגיל תחילת השתייה. בל"ג בעומר האחרון באחד מהמושבים המבוססים בישראל, ילדי כיתה ו' התארגנו לקראת המדורה, זו היתה הפעם הראשונה שהם הורשו לארגן מדורה ללא ההורים. אכן הילדים ארגנו קרשים תפוחי אדמה ו.. שני בקבוקי וודקה.

בעבר נהגו אנשי המקצוע לציין שסיבת השתייה של מתבגרים נובעת מבעיה, מצוקה או טראומה שהנער חווה. אם בעבר נהגנו לומר ש"בעיה מובילה לשתיה", כיום ניתן לראות ש"שתייה מובילה לבעיה". כיצד הפך האלכוהול מרכיב מרכזי בתרבות הבילוי של בני הנוער, עד כדי כך שחלק מבני נוער מציינים שללא אלכוהול אין בילוי? במאמר זה אנסה להתחקות אחר הסיבות המרכזיות לשתיית בני נוער ולמנות דרכים בהם הורים יכולים לשפר את הבקרה ההורית על מנת להפחית הסיכוי שילדיהם ייפגעו בעקבות שתיית משקה אלכוהולי.

רצון להיות "גדולים": 

 

ראשית יש לזכור שתחילתו של הרומן בין המתבגרים לאלכוהול נובע מהרצון שלהם לחוות את עצמם "גדולים". סיגריות נרגילה ואלכוהול מהווים חלק מטקס המעבר מילדות לבגרות. הצורך של בני הנוער להיפרד מעולם הילדות ולהיכנס לעולם המבוגרים מעודד אותם לבחור סמלים המאפיינים את עולם המבוגרים – אלכוהול הוא אחד מהם.

זמינות האלכוהול:

סיבה עיקרית לשתיית אלכוהול היא זמינות המשקה. מאוד קל להשיג וודקה במדינת ישראל. וודקה נמכרת בכל מקום, 24 שעות ביממה במחירים הנעים בין 20 ל 120 ₪. כפי שבני נוער יודעים לציין "אין שום בעיה להשיג". למרות שהחוק הישראלי אוסר על מכירת משקאות אלכוהוליים למי שטרם מלאו לו 18 שנים, חלק מבתי הממכר מוכרים לבני נוער. במידה ו"יש בעיה" ולא מוכרים לנער משקאות אלכוהוליים, הוא יבקש מבחור או בחורה הנמצאים בקרבת מקום לקנות להם את המשקה האלכוהולי ואף ישאיר להם "טיפ" במידת הצורך.

לשתות זה חוקי: 

 

במדינת ישראל שתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני נוער אינה מהווה עבירה בחוק. אלכוהול הינו הסם השכיח ביותר בקרב בני-נוער, יותר מסגריות (ניקוטין) או חומרים נדיפים. קיימת נטייה לזלזל במשמעות החוק ולומר שלחוק מעין זה לא יהיו שיניים. אכן ישנם בני נוער שיעברו על החוק כפי שהם עוברים על החוק בתחומים נוספים, וישנם בני-נוער שהנם שומרי חוק. עם זאת, מנתוני הרשות הלאומית למאבק בסמים ואלכוהול לגבי שכיחות השימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני נוער ניתן ללמוד ששכיחות השימוש בסמים חוקיים גבוהה יותר משימוש בסמים לא חוקיים בקרב בני נוער. כנראה שלחוק יש השפעה על כמות המשתמשים.

התעשייה: 

 

קיימת תעשייה שלמה המעודדת את ילדינו לקנות משקאות אלכוהוליים. ראשיתה בפרסומות ענק, המשכה בהזמנות למסיבות שמצויין בהם "אלכוהול חינם" לבני נוער, וכלה במכוניות הממלאות את הבג'ז במשקאות אלכוהוליים המגיעות למתחמי בילוי, מסיבות חוף, חורשות או מדורות ל"ג בעומר ומוכרות את המשקאות בתוך מתחמי הבילוי (או כפי שנהוג לקרוא להם Car Bar).

אלכוהול בבתים:

 

גם בבתים יש משקאות אלכוהוליים. חלק מבני הנוער יודעים לתאר כיצד הם לוקחים משקאות מהבית. בחלק מהמקרים ההורים נוסעים לחופשה והבית הופך למקום מפגש לבני נוער הכולל משקאות חינם מהבר המקומי. זכור לי נער ממושב בצפון שתיאר כיצד הוא הזמין קבוצת חברים אליו הביתה לערב שתייה שכלל וודקה שהיה בארון המשקאות של הוריו. עוד הוא ציין שלאחר שלגמו את כל הבקבוק, מילאו אותו במים על מנת שלא לעורר חשד והחזירו את הבקבוק למקומו.

האטרקציה: 

 

ילדינו גדלים על אטרקציות. הרעיון שצריך מתווך באירוע על מנת ליהנות מהחוויה, הינו תהליך נלמד כמעט מיום היוולדם של ילדינו. הליצן שמגיע כבר ביום ההולדת שנתיים והדי'-גיי' שמגיע ליום ההולדת בכיתה ד' הנם האטרקציות שעליהם ילדינו גדלים. סיגריות, נרגילה ואלכוהול הם האטרקציות הבאות. לא מעט מבני הנוער יציינו שהסיבה שהם שותים אלכוהול היא "כי משעמם".

הראש: 

 

אכן אלכוהול יכול לשנות את הראש. סטלה, סוטול, היי, שחרור, כיף הם רק מילים נרדפות לאותה התחושה ששתייה של משקה אלכוהולי יכול לתת. בד"כ מגיל 15 נשמע בני נוער שמדברים על הכיף שבשתייה. השחרור הצחוקים והקטעים שחבריהם עושים בעקבות שינוי מצב התודעה "משדרג" את האירוע. חלק מבני הנוער אף יודו שהם לא יכולים ליהנות מבילוי ללא תדלוק מקדים (תדלוק=שתייה). באחת מההרצאות להורים, פנה אלי אבא וציין שבתו (בת ה-16) ארגנה מסיבה בביתם וביקשה ממנו לארגן משקאות אלכוהוליים. האב סרב, הבת בכל זאת ארגנה מסיבה, החברים הגיעו והלכו לאחר חצי שעה כי… לא היה אלכוהול.

לחץ קבוצתי:

 

אותו מושג נדוש אבל מאוד רלוונטי לשתיית משקאות בקרב בני נוער. יום שישי, אחת לפנות בוקר, גינה ציבורית. חבורה של שמונה בני נוער בכיתה ט' יושבים בגינה החשוכה. אחד דאג לנרגילה, השני דאג לוודקה, השלישי לא אוהב וודקה ולא את עשן הנרגילה. עם זאת, ההחלטה לעשן או לשתות אינה תלויה רק בטעם האישי, אלא ברצון של אותו נער לחוות את עצמו שייך לחבורה. ברור לאותו הנער שהשתייה תסמן אותו כשייך, "מגניב" וכחלק מכולם. מתברר שבקרב בני נוער הרצון לחוות שייכוּת לעיתים קרובות גובר על השכל הישר. חלקם יהיו מוכנים להסתכן בהתנהגות שעלולה לפגוע בהם בשם הצורך להיות "בפנים".

סף ריגוש גבוה:

 

לאור העולם המהיר והגירויים המהירים, ילדינו מתרגשים מחוויות בעוצמות גבוהות. אם בעבר משחקי ילדים הצטמצמו לגוגואים, רביעיות, גולות, חבל, גומי וכדור רגל. בעידן המחשב והטלויזיה הרב ערוצית, המשחקים שילדינו נחשפים אליהם הנם בעוצמה גרייה גבוה יותר, כך שאותו גירוי שריגש ילד לפני 20 שנה כבר לא מרגש את ילדי 2010. הם צריכים "יותר חזק" על מנת ליהנות ולהתרגש. אכן לאלכוהול יש את הפוטנציאל לעשות זאת.

ההורים: 

 

הורים בד"כ לא מעודדים את ילדם לשתות משקאות אלכוהוליים אך בהחלט מאפשרים זאת. ראשית התופעה הינה בגיל 12 כאשר הורים מארגנים מסיבות בת-מצווה במועדונים ודאנס ברים על רקע משקאות אלכוהוליים. חלקם אף מזמינים בר אקטיבי לאירוע. אמנם המבחנות בבר האקטיבי אינם ממולאות במשקאות אלכוהוליים. אך ילדינו מתאמנים ב"להקפיץ" מיץ ענבים. לאחר מכן מגיעות מסיבות הבר-מצווה שבחלקם הילדים מחפשים את המשקה האלכוהולי ואכן זוכים לקבל אותו באותו אירוע, למרות נוכחות המבוגרים. לעיתים הורים עדים לקניית משקאות אלכוהוליים של ילדיהם ולא עושים דבר. באחד ממפגשי ההורים ציינה בפני אימא לנער בן 15 שביום שישי האחרון היא ראתה את בנה יוצא מהבית עם שני בקבוקי אלכוהול. לדבריה זה לא קשור אליו, בנה לא אוהב לשתות. המשקאות שייכים לחבר שלו שביקש ממנו לשמור לו את המשקאות. מתברר שרוב בני הנוער קונים את המשקאות מכספי הוריהם. דמי הכיס והכסף לסרט ופיצה לעיתים מהווים דרך להתארגנות של מספר ילדים על מנת לקנות בקבוק משקה חריף.

העובדה שהורים מאפשרים לילדיהם לבלות בשעות הלילה המאוחרות ברחובות, לצאת בסביבות 12 בלילה לבילויים ללא ידיעה ברורה היכן ילדיהם נמצאים ומה הם עושים בזמן הבילוי הופכת לא מעט מקומות בילוי אזורים בטוחים לשתייה.

מניעה: 

 

אם כך כיצד ניתן למנוע את הבעיה המדאיגה של שתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני נוער?

התשובה אינה נמצאת במקום אחד. למדיניות המניעה יש משמעות רבה. חשוב לחוקק חוקים המגבילים את שתיית בני הנוער. החוקים יאפשרו לרשויות האכיפה למנוע מבני הנוער לשתות במקומות ציבוריים. גם לגורמי האכיפה יש תפקיד חשוב, לאכוף ושוב לאכוף את החוקים האוסרים מכירה של משקאות אלכוהוליים לבני נוער או נהיגה תחת השפעת אלכוהול. לצערנו, מספר רב של עסקים ופיצוציות מתפרנסים מעבריינות. לעיתים אף מוכנים לקבל דוחות ולהמשיך לעבור על החוק בשל הרווח הרב שהם משלשלים לכיסם ממכירת משקאות אלכוהוליים. גם למערכת החינוך יש תפקיד: ראשית, להגביר את המודעות לנזקי השתייה. ושנית, להקנות מיומנויות חברתיות שיאפשרו לנער/ה להתמודד במצבי לחץ.

קביעת מדיניות, אכיפה וחינוך הנם גורמים משמעותיים במניעה, אך הגורם המשמעותי ביותר הוא ההורים. ילדינו יוצאים מהבית לבלוי וחוזרים הביתה לאחר הבילוי. כיום ברור יותר ויותר, שהגורם המשפיע ביותר על קבלת ההחלטות של הילד – האם לשתות או לא. ואם כן, שתייה מבוקרת או לא – הם ההורים.

עצות: 

 

להלן מספר עצות שיוכלו לשפר את הבקרה שלכם ההורים על תרבות הבילוי של ילדיכם. הורות מיטבית אינה מונעת לחלוטין את האפשרות להיחשפות ילדינו למצבי סיכון. עם-זאת, להורים תפקיד מרכזי בהכוונה ויצירת תפיסה בקרב ילדיהם להימנעות והתמודדות עם מצבי סיכון.

חשוב לזכור שילדכם המתבגרים זקוקים למרחב של עצמאות המאפשר חשיבה עצמאית וביקורתית. הצורך שלהם למרחב משלהם הכולל דרישה לפרטיות, למפגשים חברתיים וקבלת החלטות עצמאית הינו תהליך בריא שחשוב לעודד. עם זאת, עדיין מדובר בחוויות ראשוניות הזקוקות להדרכה, הכוונה ובקרה. קבוצת השווים (החברים) אינה יכולה להוות תחליף להכוונה ובקרה, זהו מקומם ותפקידם של ההורים מתוקף ניסיונם והאהבה שהם רוכשים לילדיהם.

להלן מספר עצות ליצירת בקרה הורית:

– התעניינו בילדכם, דאגו מידי יום לשאול אותו לשלומו במפגש פנים אל פנים ולא דרך הטלפון.

– רצוי לקיים ארוחה יומית משותפת שבה ניתן יהיה לדבר סביב השולחן.

– במידה וילדכם יוצא מהבית בררו לאן הוא יוצא ועם מי?

– במידה וילדכם יוצא לבילוי, דאגו לשאול אותו לאן הוא הולך, עם מי הוא הולך, האם הוא מתכוון לשתות משקה אלכוהולי וכיצד הוא מתכוון לסרב לשימוש בסמים?

– העבירו מסר ברור על התנגדותכם לשתיית משקאות אלכוהוליים עם חבריו במקומות הבילוי.

– הגדירו לילדכם את שעות החזרה מחברים או מבילוי.

– היו ערים מידי פעם כאשר ילדכם חוזר מבילוי.

– עודדו את ילדכם לברוח במידה והוא נחשף למצבי סיכון הכוללים: שיכורים, דילרים, שימוש בסמים על ידי חברים, ילדים או אנשים שהם עלולים להסתכסך עימו.

– בקרב בנים, הסיכון לפציעה, פגיעה ומעורבות באירוע אלים גדול יותר מאשר בקרב נערות. חשוב לשוחח עם בנים לגבי היכולת שלהם לבטא את גבריותם בדרכים לא סיכוניות.

– חשוב להגביל את דפוסי הבילוי של ילדכם במידת הצורך.

– צפו מילדכם לקחת אחריות בכל מרחב שבו הם דורשים עצמאות – בחדר שלהם, ב"יציאות" שלהם, בלימודים שלהם, בנהיגה שלהם ובמפגשים החברתיים שלהם. הגדירו בצורה ברורה את המושג אחריות וכיצד אתם מצפים שהיא תתבטא בחיי היום יום.

– במידה וילדכם לוקח את הרכב, בררו שהוא לא מתכוון לשתות. במידה והוא נוסע עם חברים לבילוי בדקו עם ילדכם לגבי נהג תורן ובררו את שמו.

– דברו עם ילדכם ואפשרו ערוץ תקשורת פתוח. היו גאים בו והמשיכו לחזק ולעודד אותו במקומות הראויים. גישה חיובית תאפשר קבלת המסרים שלכם.

לבסוף המשיכו לאהוב את ילדיכם המתבגרים גם ברגעים קשים. הם זקוקים לחום, אהבה והגנה גם אם הם מתכחשים לכך, וזכרו שבריאותם הנפשית והגופנית חשובה יותר מאושרם כפי שהם רואים אותו בגיל הנעורים.

יאיר אפטר, מנהל מכון יסודות יוזמות חברתיות

עוד עם יאיר אפטר בלב אבות:

"אני אוהב אותי" – על הערכה עצמית בקרב מתבגרים ותפקיד ההורים / איילה לויטה ויאיר אפטר – מדוע הערכה עצמית חשובה וכיצד מטפחים אותה?

פורים

מרימים את פורים

 

פורים בפתח וההתרגשות גואה. חג כל-כך קצר אבל עמוס בתכנים והארות שמצטופפים בתוך יום אחד בלבד. האם נצליח להכיל את השפע?

לקראת סעודת הפורים החגיגית קבלו אוסף שאלות לדיון, הפעלות ומשימות כדי להעשיר את השולחן המשפחתי, ולגעת באופן חוויתי ומעניין באוצרות שפורים מביא בכנפיו.

 

"פותחים שולחן" – שאלות למחשבה ודיון

 

  • מה בעיניכם הייחודיות של פורים משאר החגים?
  • במה פורים הזה שונה אצלכם מפורים שעבר?
  • מה הייתם רוצים לקחת מפורים השנה?
  • מה התחפושת הכי מקורית/הזויה/מתוחכמת/מרגשת שנתקלתם בה?
  • לעמוד על שלך"וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה" (אסתר ג,ב) – איפה עובר הגבול בין לעמוד על שלך ולהתעקש על עקרונותיך לבין התחשבות בסביבה ובאילוצי הנסיבות? דילמה מן החיים: הוזמנת יחד עם כל החברים מהמשרד לחגוג יום הולדת לבוס במסעדה יוקרתית. אתה מגיע ומגלה שהיא לא כשרה. מה תעשה? תסתובב ותחזור הביתה? תשב עם כולם ותשתה קולה בפחית? אם גילית את זה יום לפני האירוע – האם התשובה תהיה שונה?
  • מסכות ותחפושותלא רק ילדים אוהבים להתחפש אלא גם מבוגרים. ולא רק בפורים אלא כל השנה. אילו סוגים של 'תחפושות' אתם מכירים מהעולם האמיתי?

האם יש פער בין איך שאנשים מבחוץ מכירים אתכם לבין איך שהקרובים אליכם מכירים אתכם? למה?

האם הבגדים, המקצוע, אזור המגורים שלנו הם חלק מתחפושת שעטינו על עצמנו או משקפים את האני האמיתי שלנו? האם אתה שמרגיש שהסובבים אותך מכירים אותך באמת? האם אתה מכיר את עצמך באמת?…

  • מה עומד מאחורי המנהג להתחפש בפורים? האם זה מתאים ליהדות שכל כך מטפחת את מידת האמת והיושר ומחנכת לכך שאתה צריך להיות אתה עצמך ולא מישהו אחר?!
  • "מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו?"עד כמה אתם נוהגים לפרגן ולשבח אנשים? כמה מחמאות נתתם ביממה האחרונה? מה המחמאה האחרונה שקיבלתם? איך הרגשתם כשזה קרה? מהי הדרך 'הנכונה' להגיב למחמאה?
  • "והשתייה כדת" – תמוה מכל הוא המנהג להשתכר "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" – השכל מנוטרל ואפילו הדבר המרכזי ביותר בסיפור המגילה מתבלבל. מה הסיבה להתנהגות כל כך חריגה, מוזרה, ו'לא יהודית'? כמה אתם שותים בפורים? מה זה עושה לכם?

 

הפעלות קבוצתיות

 

* מי האיש – לוקחים פתקים ועל כל אחד מהם רושמים שם של דמות מן המגילה. שמים בשקית ומערבבים וכל אחד מן המשתתפים שולף פתק. עליו להציג לכולם את הדמות דרך פנטומימה בלבד והשאר ינסו לנחש במי מדובר.

* והרי החדשותמְדַמִים מהדורת חדשות אותנטית המדווחת על אירוע/ים מהמגילה. למשל: סילוק ושתי / בחירת אסתר / ניסיון ההתנקשות במלך וכדו'. בוחרים קריין מגיש, כתב מהשטח, פרשן, ראיון בשידור חי עם דמויות מהסיפור וכן הלאה.

* בית המשפט – מעלים לדיון נושא מן המגילה. בוחרים מתנדבים לתפקיד עורכי הדין בצד התביעה, ההגנה וחבר המושבעים. נושא לדוגמא: האם מרדכי פעל נכון כאשר עמד בהפגנתיות מול המן למרות שסיכן בזה את עצמו ואת כלל ישראל?!

* 'טעות לעולם חוזרת'המשימה: לחבר קטע המתאר התרחשויות במגילה או מונולוג של אחת מן הדמויות, ולשתול בו כמה שיותר טעויות, דקות ונסתרות ככל האפשר. מקריאים לקהל את הקטע ועליו לזהות את הטעויות.

* מצא את הטוב בוחרים אחת מן הדמויות הבאות מתוך המגילה ומחפשים מה אפשר ללמוד ממנה אבל לטובה: ושתי, בגתן ותרש, זרש, המן, חרבונה. כשמניחים רגע בצד את מרדכי ואסתר הצדיקים ומתמקדים בכוונה באחרים, עם קצת מעוף ויצירתיות עשויים להתגלות דברים מפתיעים ויפים…

* סיפור לסירוגין – שניים או שלושה משתתפים צריכים לספר יחד את סיפור המגילה כשכל אחד אומר מילה אחת בלבד. הראשון מתחיל במילה ראשונה (למשל: לפני), השני ממשיך (הרבה), השלישי (שנים), ושוב הראשון (בשושן) וכן הלאה. עליהם לעשות את זה במהירות האפשרית ולאלתר תוך כדי…

 

לכל מי שחשב שהוא מכיר את פורים

 

אין אחד שלא יודע לדקלם כמעט בעל-פה את סיפורם של מרדכי והמן, אסתר ואחשוורוש. אך במבט בוחן מזדקרים כמה סימני שאלה נוקבים שדורשים הסברים מניחים הדעת. האם יהיו לכם כאלו?…

 

האשם האמיתי

 

מרדכי הוא ללא ספק אחד מגיבורי המגילה. הקריאה "ברוך מרדכי היהודי" הפכה לאחת מסיסמאות הפורים. אך מי שיבחן את הדברים מחדש ללא משוא פנים לא יוכל שלא להתרשם מכך שמרדכי הוא בעצם האשם הגדול באסון הנורא שכמעט בא עלינו. אם הוא לא היה מתעקש לעמוד בהפגנתיות כנגד המן כשכולם מסביב כורעים ומשתחווים, הייתה נחסכת מאיתנו הצרה הזו. למה אתה צריך לעצבן את המן?! האם חסרות דרכים להתחמק ממקום האירוע רגע לפני שהמן מגיע?! מי התיר לך לסכן סתם כך את כל עם ישראל?!

 

ההתנקשות

 

האם מרדכי שמח שלקחו את אסתר לבית אחשוורוש? כולם יגידו שלא. אבל רגע אחד, אם כך, מדוע הלשין על בגתן ותרש שרצו להתנקש במלך? הרי זו הזדמנות פז להיפטר ממנו ולשחרר את אסתר! אם כבר, היה על מרדכי לעזור להם ולא להפריע!

 

"מאיפה את, יקירתי?"

 

גם אחשוורוש לא יוצא חף משאלות. כולנו ראינו כיצד בגלל אי-ציות אחד הוא ממהר להיפטר מושתי המלכה. בעקבות זאת הוא מתחיל תהליך ממושך של ארבע שנים שבסופו נבחרת מלכה חדשה. אלא שלמרבה ההפתעה ההכרזה החגיגית על המלכה מלווה במבוכה נוראית. מתברר שהמלכה החדשה סרבנית לא קטנה בעצמה וממאנת לגלות למלך את מוצאה. איך ייתכן שאחשוורוש הסכים 'לבלוע צפרדע' שכזו?! וכי עשינו דרך ארוכה כזו כדי לחזור שוב לאותה נקודה בדיוק??

 

מה כולם אשמים?

 

המן כועס על מרדכי שמסרב לכרוע ולהשתחוות לו. בסדר גמור. בעולם העתיק היו לא מעט דרכים כדי לטפל בטיפוסים שכאלו. סיכול ממוקד באישון ליל או אפילו סתם לצוות להשליך אותו לכלוב האריות. אבל מה פתאום לרצות בגלל זה להשמיד ע-ם ש-ל-ם?! גם אם אתה כועס על מרדכי, מה עשו לך כל השאר, כולל נשים ותינוקות שלא חטאו מעולם?

 

הכסף

 

המן מציע לאחשוורוש כדי שיסכים להשמדת היהודים 10,000 כיכר כסף (!) ששווים נאמד היום במיליארד דולר. למה כל כך הרבה? כנראה ידע שלא פשוט לשכנע את המלך להסכים למעשה נורא כזה. תמורת סכום עתק כזה, חשב המן, גם אחשוורוש עשוי להתרצות. אך ראו פלא, אחשוורוש מסכים לַבּקשה, ויחד עם זה מוותר על הכסף!!! ("הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך"). איך ייתכן?!  מה, הוא פרייר?! וכי כיצד יממן את משתאות הפאר הראוותניים ללא הכנסות מהצד?!

 

"תבוא מחר"

 

"יבוא המלך והמן מחר אל המשתה אשר עשיתי להם". למה מחר?! מדוע להמתין עוד יום?! עם ישראל כולו מצוי בסכנת השמדה, וְלַך, אסתר, יש זמן?! חייבים לעשות משהו בדחיפות! איך אפשר לחכות?! האם אסתר תפסה פחד ברגע האחרון ודחתה הכול למחר? האם היא חשבה שעוד לילה ישנה משהו?!

 

למה זה מגיע לנו?!

 

ובכלל, מדוע הגיעה ליהודים גזירה נוראה כזו? האם בגלל משתה אחשוורוש? הרי לפי הפשט לא היה בו שום פסול. אפילו הפרדה בין גברים לנשים הייתה ("גם ושתי עשתה משתה נשים", בנפרד), היו שם את כל ההכשרים שרק תרצו ("לעשות כרצון איש ואיש").  מה הם עשו שהגיע להם דבר כזה?!

 

אז למה אתה מתחפש השנה?

 

אחד ממאפייני הפורים הוא המנהג להתחפש. מנהג שנראה קצת מוזר ותמוה. האם זה מתאים ליהדות שכל כך מקפידה על מידת האמת והיושר, ועל כך שאתה צריך להיות אתה עצמך ולא מישהו אחר?!

 

"והשתייה כדת"

 

והפלא הגדול מכל הוא המנהג להשתכר. עד כמה? "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". עד כדי כך שהשכל לגמרי הולך לאיבוד ואפילו הדבר הכי מרכזי בסיפור המגילה מתבלבל. מה הסיבה להתנהגות כל כך חריגה, מוזרה, ו'לא יהודית'?

 

ולקינוח – מה הקשר בין "אוזני המן" לאוזניים של המן?  מה, היו לו אוזניים משולשות?

נשמח לתשובות כמו גם לקושיות נוספות:

 

פורים שמח!

על מסכות בפורים ובחיים

חג הפורים, הנו הזדמנות ראויה לדון במסכות ובמשמעותן וכן לזהות מסכות שאנו עוטים על עצמינו בחיי היום יום.

מהי מסכה?

מסכה היא חפץ המכסה חלק מן הפנים או את כולם. מקור המילה הוא כנראה מן המילה הלטינית Masca שפרושה רוח רפאים, ומערבית (ג'סטאר), שפרושה 'אדם בתחפושת'.  למילה יש גם בסיס בשפה העברית, בהיותה קשורה למילה מסך.

מן הנאמר ניתן ללמוד שמסכה משמעה כיסוי והסתרה, אך טמון בה גם ההיפך: ההחלטה מה יתגלה ובפני מי.

כפסיכולוגית חינוכית אני מוצאת שהמסכה משמשת הזדמנות לחרוג מסט קבוע וצפוי של התנהגות, לבטא תעוזה ובעיקר – לבחון גבולות.   בהקשר זה, רבים מן המתחפשים בוחרים לעטות על עצמם כסות של דמות השונה בתכונותיה החיצוניות ו/או הפנימיות מאלו שמאפיינות אותם בחיי היום יום, ומגשימים בכך משאלה או כמיהה סמויה שאינה ניתנת למימוש באורח חייהם הנוכחי.  ויש גם בונוס- כל הנ"ל מתבצע בתוך "מרחב מוגן", של זמן ומקום ותחת אישור והסכמה חברתית.

באופן גורף ניתן לומר כי רבים מבני הנוער אוהבים להחצין כוח ועוצמה, לשאת "כלי נשק" ולהצטבע בצבעי מלחמה, הם גם מרבים להתנסות בצביעת שיער, באיפור בולט ויש הבוחנים את הגבולות באמצעות לבישת בגדים המשדרים מיניות או לחילופין ע"י לבישתם של בגדים של בני המין השני.

לבישת מסכה ותחפושת, מאפשרת גם קיומם של שיח והתנהגות משוחררות מעכבות פורמאליות ותרבותיות ויצירת קשרים /בחינה של מערכות יחסים חדשות וקיימות.  שתיית אלכוהול מהווה להבנתי אמצעי נוסף, להפחתת מחסומים אישיותיים, תרבותיים ומצפוניים – מוסריים.

השימוש במסכה אינו נחלת חג הפורים בלבד כמובן.   אפקט "מיסוך" דומה  קיים כשאנו משוחחים בטלפון עם אדם מסקרן שעדיין לא פגשנו, מתכתבים עם חבר וירטואלי, שולחים וואצאפ פוגעני או חושפני או במקרים חריגים, מטרידים אזרחים תמימים בטלפון.  מחקרים הוכיחו כי הריחוק הנוצר מהיעדר המבט זה בעיניו של זה ומחוסר ההכרות האישית, מאפשר לנו לנקוט בהתנהגות נועזת עד בלתי מוסרית.

חשוב לציין כי לבישת מסכה אינה רק פעולה שלילית, באם נוצר רושם שכזה מן הדברים. יש בה גם מן ההגנה הטבעית מפני חשיפת יתר ואף מניצול חברתי.  בריא וחשוב שאדם יכיר את עצמו על נטיותיו וקשייו וישמור חלקים מאישיותו ומחשבותיו לעצמו. הכרחי  שיבחן את המציאות וידע להבחין בין מידע שמתאים למסור ולשתף לכזה שלא מתאים, בין מידע הכרחי למידע מיותר/ מייגע או מזיק וכן שיזהה הבדלים בין מקבלי המידע על שלל כוונותיהם.  חשוב גם שאדם ידע להתמודד עם מצבים של עמימות ושליטה חלקית בנעשה.

אנו כהורים וכבעלי וותק בעולם, יכולים לסייע לילדינו לעשות את ההבחנות ולרכוש את המיומנויות הללו.

פורים בגיל ההתבגרות הנו אתגר נפיץ. על חודה של מסיבה או בקבוק בירה מתרחשות דרמות משפחתיות וחינוכיות. חשוב שנדע, (ואף נזכר בעצמינו בגילאים אלה), מה מסתתר מאחורי הלהט של הבן /הבת לשתות, להסתפר ולצבוע את השיער, או ללכת עם מכנסיים.   מומלץ להשקיע מאמץ וללמוד, עכשיו ולאורך השנה כולה, מהו עולם התוכן שלהם, מה מעסיק אותם, מה הם היו רוצים לעשות או לבחון, שאינם עושים זאת ביום יום (לפחות לא בגלוי) וממה היו רוצים להשתחרר.

כאשר אני נשאלת לגבי תגובות מתאימות להצהרות על שתיה מתוכננת, צביעת שיער, תספורת גלח וכד' –  אני ממליצה על פי רוב לנשום עמוק, להכיל את הצורך של המתבגר/ת לבחון גבולות ולהיות חלק מהחבר'ה, לא להטיל ווטו גורף על הכל, ולסכם על:

  • מספר מוגבל של קווים אדומים שלא יחצו (הלכתיים, משפחתיים- מה שעקרוני ביותר להורים)
  • נוכחותו של מבוגר משגיח באירועים השונים.
  • חזרה מהירה לשגרה.

 

מומלץ גם לעמוד בקשר עם מחנכים ומנהלים על מנת להבין את עמדותיהם החינוכיות, את תכניותיהם ואת חלוקת האחריות והציפיות שלהם מכם.

שיהיה חג טוב ושמח (יש לנו במי להתגאות ככלות הכל),

ולא לשכוח שמעורבות בחיי המתבגרים חשובה תמיד. פורים הוא רק קצה הקרחון.

 

נעמי עיני, פסיכולוגית חינוכית, בוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית ופעילה בארגון "לב אבות"

למה הם שותים אלכוהול

הקדמה


מחקרים רבים מוכיחים זאת: בני הנוער צורכים יותר ויותר אלכוהול. בימינו, שתייה אלכוהול לשוכרה היא תופעה הרבה יותר רחבה מצריכת סמים. אמנם, השימוש בסמים טרם נעלם מהנוף הישראלי, אבל המסע ההסברתי והחינוכי נגדו נתן את אותותיו. ישנה מוּדעוּת גדולה לסכנת השימוש בסמים. לכן, השימוש בסמים קשים פחת. עדיין נותרה עבודה גדולה ביחס לסמים הקלים (התרמילאים במזרח הרחוק הם אחד הגורמים להחדרת הרגלי צריכת הסמים הקלים בחברה הישראלית). אבל, מה שמדאיג ביותר הוא השינוי ביחס לשתיית האלכוהול. יותר ויותר בני נוער שותים משקים אלכוהוליים על מנת להשתכר. הם שותים בלילי חמישי, במוצאי שבתות, במסיבות, בחגיגות. הם בעיקר שותים ביחד (בחברה) ופחות לבד, אבל יש מספיק הזדמנויות לחגוג ביחד וללגום משקה עד לשוכרה. הם לא מסתפקים בהרמת כוסית סמלית "לחיים" אלא שותים ושותים עד שמשתכרים.

מדוע בני נוער שותים? רשימת הסיבות היא ארוכה. לדוגמה: השגת הנאה מיידית, חיקוי המבוגרים, כרטיס כניסה לחברת המבוגרים (עיין: חגיגות בר מצווה, שמחלקים בהן משקאות אלכוהוליים לכל חברי הנער שחוגג את בר המצווה שלו. סמל למעמדם החדש!!), סקרנות והתנסות, קשיים ומשברים אישיים של גיל ההתבגרות – בני נוער כמו מבוגרים משתכרים על מנת לשכוח את "צרותיהם". האלכוהול מעניק אשלייה של פיתרון, כפי שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש". בגיל ההתבגרות, מתעוררים לחצים וקשיים שונים אצל בני הנוער. במקום להתמודד איתם התמודדות אמיצה, הם בורחים אל השתייה. ועוד, אחד הדחפים לשתיית האלכוהול הוא תחושת הריקנות. לאחר שתיית האלכוהול יש הרגשה של שובע פנימי, מתמלאים כל חללי הנפש. בני נוער הסובלים מריקנות, מחיים חסרי תוכן, פונים אל השתייה.

לרוב, בני נוער שותים בקבוצה. זוהי "שתייה חברתית", עם כל המאפיינים של התהליכים בתוך קבוצה – היגררות ולחץ חברתי. לפעמים, ההצטרפות לשתייה היא כרטיס הכניסה לקבוצה, או אמצעי להתבלט בה. לפעמים, מופעל על הנער לחץ חברתי שאיננו נותן לו ברירה אלא להצטרף לשתייה.

מדוע בני נוער נורמטיביים שותים?

רשימה זו מסבירה חלק ניכר מתופעת השתייה על ידי בני נוער המוכרת לנו. אבל, עדיין נותרה חידה אחת בלתי פתורה: מה פשר שתייתם של נערים יציבים, אידיאליסטים, מקובלים בחברה, שחייהם מלאי תוכן (= התנדבות והדרכה), ללא משברים נפשיים וללא קשיים משפחתיים? מדוע הם שותים במפגש חברתי? מדוע ישיבת צוות בתנועת נוער נפתחת בשתיית פחית בירה?! יש מי שיאמר שזוהי השפעתה של הנורמה, של הפרסומות, של התקשורת. הנורמה החברתית בסיוע סוכני השינוי שלה (= תקשורת ופרסומת) כופה את עצמה גם על מי שאיננו זקוק לה. היא הכשירה את השתייה בעיני הבריות, הפכה אותה ללגיטימית ורצויה. "כולם שותים" הוא גורם רב השפעה על בני הנוער.

יש הסבורים ששאלה זו איננה שאלה. מדוע בני נוער שותים? מפני שזה מוסיף שמחה, זה משחרר, זה מכניס ל"ראש טוב", זה "כיף". ובעצם, מדוע שלא לשתות פחית בירה או כוס יין?! אם נניח בצד את הסכנה להיסחפות, שיתחילו בפחית ויסיימו בחבית, וגם נניח בצד את הסכנה בנהיגה (כוס אחת משפיעה על העירנות ועל מהירות התגובה), איזה פסול קיים בשתיית כוס אחת של יין המחממת את האווירה בין החברים ומוסיפה שמחה?

אכן, חלקם שותים בשביל להרבות בשמחה. "יין ישמח לבב אנוש" (יש באלכוהול מרכיב אחד – אתנול – שפועל על מרכז ההנאה והעונג במוח!!). אבל, נדמה שקיימת סיבה נוספת.

הסרת עכבות


הסיבה הנוספת קשורה לתפקיד ששתיית משקאות אלכוהוליים ממלאת בתקשורת החברתית (שהיא יקרה מאוד לבני נוער): היין מסיר עכבות. בשפתם של בני הנוער: "אני שותה על מנת להיות בראש טוב". בזכות השתייה, מסתלקת הבושה הטבעית, אין כובד ראש, יותר קל לפרוץ גבולות אישיים, להביע רגשות בצורה חופשית, להעיז ברמת התקשורת החברתית.

חז"ל ניסחו זאת במאמר הידוע "נכנס יין יצא סוד" (סוד = יין = 70). בדרך כלל, אין אדם מחלק את סודותיו עם זולתו, הוא שומר עליהם בתוך ליבו. אבל, בהשפעת היין, נחלשות העכבות והן סרות, והאדם מעיז לספר את סודותיו. ה"סוד" שבאדם הם גם מאווייו הנסתרים, הטובים והרעים. בהשפעת האלכוהול, הם מתפרצים. אצל אנשים גדולים – הסוד הוא מופלא בקדושה. אצל אנשים קטנים – הסוד הוא טמא. לכן קושר הפסוק בין יין לפריצות: "זנות יין ותירוש יקח לב" (הושע ד יא), ובחז"ל "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (סוטה ב א).

היין משחרר את האדם מהעכבות שלו. העכבות הן הגבולות והמחסומים הפנימיים שמצויים בכל אחד ואחד: הבושה הטבעית, הריסון העצמי, המצפון. בתוך האדם בוערת אש גדולה המבקשת להתפרץ. העכבות עוצרות אותה. ללא עכבות, הפנימיוּת נשפכת החוצה: נכנס יין – יצא סוד: סודות שהאדם מבקש להסתיר וכן סודות שאין האדם מודע להם, סודות מאירים וסודות אפלים. בהשפעת היין הם כולם משתחררים וגולשים החוצה.

כמו כן, בהשפעת היין, אין איפוק, והרגשות זולגים: שמחה מוחצנת וצחוק מתגלגל, או לחלופין – עצב ובכי. הפנימיוּת נשפכת. אצל האדם הבוגר, שולטת הדעת על הרגשות, היא מווסתת ומרסנת אותם. האדם הבוגר הוא מאופק. אבל היין מחזיר אותו לימי הילדות שבהם שלטו הרגשות באין מפריע. ילד קטן מגיב לכל גירוי רגשי בצורה מוחצנת: כאב קטן הוא סיבה לבכי וליללות, מתנה קטנה גוררת קריאות שמחה מוגזמות. כך בדיוק מתנהג השתוי: הוא מגיב בצורה מאוד רגשית לכל גירוי חיצוני, מפני שהוא איננו שולט על רגשותיו אלא הם שולטים עליו. הבעותיו הרגשיות (שמחה, עצב, אהבה, וכו') אינן בהכרח מלמדות על מה שבאמת מסתתר בפנימיותו. אם בהשפעת היין הוא בוכה, זה איננו מעיד שהוא נושא איתו כאב פנימי, ואם הוא שמח זה לא מעיד שהוא אדם מאושר. הבעותיו הרגשיות עשויות לבטא את תחושתו הרגעית – כאן ועכשיו. זיכרון של אירוע עצוב יעורר אותו לבכי, וזיכרון של אירוע שמח יביא אותו לצחוק. לכן, לרוב מי ששותה עם חברים שמח (בגלל שלהיות יחד זה "שמח"), ומי ששותה לבד – עצוב.

אלימות


בהשפעת היין, סרות העכבות, ועלול האדם להפוך ליצור אלים. ויכוח בנאלי עלול להתגלגל תוך שנייה לתגרת ידיים אלימה, להתכתשות נוראה. אין השתוי שולט בעצמו, ביצריו, בכעסיו, בתגובותיו. הסכר נפרץ, ומים עכורים זורמים בשצף. כפי שמתאר המדרש (מדב"ר י ח): "מעשה בחבורה אחת של זלין ["זולים"] שהיו יושבים ושותים יין עד חצי הלילה ולא היו משתכרים. בא להם יין אמרו למזוג יין ביין [= למהול שני סוגי יין] היו עושים כן עד שנכנס בהם היין. עמדו והִכּו זה את זה מתוך השכרות. נפלה הצווחה בעיר ובא הלופר [= השוטר!] ותפשם ומסרם למלכות ונאבדו כולם. מי גרם להם? היין שהיו שותים!".

ממחקר שנערך לפני 10 שנים עולה בירור שיש אחוז גבוה יותר של אלימות בקרב שתיינים. יש חוקרים שטוענים שהאלכוהול מגביר את האלימות רק באדם שמלכתחילה אלים באופיו. אחרים סבורים שהאלכוהול מביא גם אנשים שקטים וביישנים לאלימות. מדוע? מפני שהשתייה מסירה את כל הבלמים הפנימיים, והדחפים הנסתרים משתלטים על האדם (לפי תיאוריית "הסרת המעצורים", האלכוהול מדכא את מרכז העצבים במוח, ומסיר את כל הגורמים המרסנים של האישיות).

יצר העריות


גם יצרים מודחקים נוספים עלולים לדלוף החוצה בהשפעת שתייה אלכוהולית, המסירה את העכבות ואת השליטה העצמית. כפי שמתאר המדרש (במד"ר י ב) על הפסוק "כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים" – "סוף שהוא מתיר את העבירות ועושה אותן הפקר כמישור, מסיח עם אישה בשוק, מנבל פיו דברים רעים בשִכרוּת ואינו מתבייש… הא למדנו שהיין גורם לזנוּת". בהשפעת היין, רמת השיחה יורדת פלאים, והאדם מרשה לעצמו התנהגויות בלתי מוסריות. אם במפגש החברתי נוכחים שני המינים, הם עלולים – תחת השפעת היין – לפרוץ נורמות מוסריות ודתיות בסיסיות.

מבט חינוכי


ובחזרה לשאלתנו, מדוע בני נוער, אידיאליסטים, מובילים מבחינה חברתית, ללא משברים אישיים או משפחתיים, שותים משקאות אלכוהוליים במפגשיהם החברתיים? מדוע הם זקוקים ל"משקה"? מה חסר להם אם לא ילגמו פחית בירה או כוס היין?!

חלקם על מנת להרבות בשמחה, אבל חלקם ששותים במטרה להסיר עכבות – "לזרום" – במפגשים חברתיים, להעיז יותר, לשבור מחסומים של בושה בין החברים ובמיוחד במפגשים בין שני המינים. גם אלו וגם אלו יתלו את מעידותיהם (פליטות פה, גסויות, השתוללות, ואף חמור מזה) בהשפעת האלכוהול ויוכלו לרחוץ בניקיון כפיהם. אבל, פריצת הגבולות בהשפעת האלכוהול היא צעד ראשון לפריצת גבולות מודעת, מתוך צלילות גמורה.

מבחינה חינוכית, שתיית משקה אלכוהולי בשביל להסיר עכבות היא שלילית. העכבות המוסריות – ריסון עצמי, מחסומים מוסריים פנימיים, שיקול דעת ושליטה על רגשות – נבנות בעמל רב במהלך השנים. הן נדבך חשוב בהישגים הרוחניים של כל אחד ואחד, בחינוך העצמי, בגבורה של כבישת היצר. הניסיון להשתחרר אפילו באופן זמני מהעכבות באמצעות חומרים פסיכו-אקטיביים מעיד על כשל בהבנת ייעודו של האדם, תפקודו ומהותו. העכבות המוסריות הן תפארתו של האדם.

יש הטוענים – אדרבה, מי שיש לו עכבות פנימיות בחיים, מי שמתקשה לתקשר בחברה בצורה נורמאלית או סובל מהערכה עצמית נחותה ונדחף לשולי החברה, מומלץ שיסתייע ביין על מנת להסיר את העכבות ולתפוס מקום מרכזי!! אין לך תרופה טובה יותר לרפא אותו מתחלואיו הפסיכולוגיים מכוס מקשה שיאפשר לו להשתחרר מהעכבות הפנימיות שלו?! התשובה פשוטה: היין לא ירפא אותו ולא ישחרר אותו מהעכבות שלו, לא יחולל בו לא מהפך נפשי ולא שינוי פסיכולוגי. אחרי שהשפעת היין תפוג הוא ישוב למקומו הראשון, לשלל תסביכיו. על מנת להשתחרר מעכבות פסיכולוגיות, נדרשת עבודה קשה, ולא די בכוס משקה. היין משחרר את האדם מעכבותיו בצורה מלאכותית, לכן השפעתו היא זמנית. כאשר אדי היין מתנדפים, מתנדפת גם אשליית הפיתרון. הקשיים חוזרים, ואיתם גם הייסורים והכאבים הפנימיים.

כושר שיפוט ועבודת ה'


חז"ל לא רק גינו את השכרות ולעגו לשיכור אלא גם הכירו בהשפעת כמות קטנה של יין על כושר השיפוט של האדם. התורה אוסרת על מי ששתה יין להורות ולהיכנס למקדש, "יין ושכר אל תשת… בבואכם אל אוהל מועד… ולהבדיל בין הקודש ובין החול, ובין הטמא ובין הטהור" (ויקרא י ח-ט). ומסביר ספר החינוך (מצ' קנב) "שורש המצווה ידוע – שאין ראוי להתעסק בדברים היקרים בתכלית היוקר [= החשיבות] כמו עניני המקדש ודברי התורה אלא רק בעת שיהיה האדם מיושב בדעתו ומכוון בכל מעשיו". חז"ל הורו לנו שהאיסור חל על מי ששתה רביעית יין ולא רק על מי ששיכור כלוט, מפני ששתיית כמות קטנה של יין עשוייה לפגוע ביישוב דעתו של האדם ולטשטש בין קודש לחול. לא רק בנהיגה זקוק האדם לצלילות הדעת גמורה (כוס בירה פוגעת במהירות התגובה הנדרשת לנהיגה!!), אלא גם בעבודת ה'. הפולחן של עבודה זרה היה משולב עם שתיית יין, עם שכרות והסרת עכבות טוטאלית, אובדן עשתונות ושחרור יצרים. לא כן, עמידתנו לפני ה'.

לאור זאת, כיצד הורו לנו לשתות יין בפורים, "מחייב לבשומי בפוריא עד דלא ידע"? גם אם מטרת השתייה היא להרבות ב"משתה ושמחה", יש בזה הימור מסוכן? "עד דלא ידע"?! התייחסות לשאלה זו מצוייה בראשונים (ארחות חיים, כלבו): "וחייב אדם לבסומי בפוריא – לא שישתכר שהשיכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים ולכמה עבירות זולתן. אך שישתה יותר מלימודו מעט כדי שירבה לשמוח…". לא שישתכר אלא שישתה יותר מלימודו. אבל השאלה עדיין נותרה בעינה: כיצד התירו לשתות יותר מלימודו, הרי אפילו רביעית יין משפיעה על תודעתו של האדם ומשנה אותה?

השפעת היין היא תלויית אווירה תרבותית. האווירה התרבותית שבה חי האדם קובעת את טיב הסוד שמתגלה עם הסרת העכבות בהשפעת היין – האם נפשו האלוקית תשתחרר או נפשו הבהמית תשתחרר, כפי שלימדונו חז"ל (מגילה יב ב): כ"שישראל אוכלין ושותין – מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות. אבל אומות העולם שאוכלין ושותין – אין מתחילין אלא בדברי תיפלות. וכן בסעודתו של אותו רשע [= אחשורוש], הללו אומרים: מדיות נאות, והללו אומרים: פרסיות נאות". חכמינו הניחו שמצוות היום בפורים – קריאת המגילה בלילה וביום, ההודייה לקב"ה על הנס, משלוח המנות והמתנות לאביונים – יוצרות אווירה של קדושה, הן מעודדות ותומכות בקדושה שבחיים ולכן יתגלה דווקא הסוד הקדוש והטהור שבאדם: "אוכלין ושותין – מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות". תשובה זו רמוזה בספר כלבו (לאחד הראשונים): לאחר שקבע שלא ישתכר אלא ישתה רק יותר מלימודו, הוסיף "כדי שירבה לשמוח ולשמח האביונים וינחם אותם וידבר על לבם וזו היא השמחה השלמה".

הרב אלישע אבינר, ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

מחקר: רוצים למנוע שימוש בסמים ואלכוהול ? חזקו התפתחות חיובית ומנהיגות במתבגרים

לעתים קרובות הורים מרגישים חסרי אונים בכל הנוגע לצריכת סמים ואלכוהול בקרב ילדיהם. מחקרים בתחום החינוך למניעה משני העשורים האחרונים מלמדים שעל ידי עידוד הילדים למעורבות בפעילויות הקהילה ובית הספר, בפעילויות ספורט וכדומה, יכולים ההורים להשפיע על יכולת ילדיהם להתנגד לצריכת סמים ואלכוהול. בידי ההורים מצוי כוח השפעה רב על ילדיהם והם מהווים גורם דומיננטי בהחלטות שמקבלים הילדים, במיוחד בשנים החשובות של תחילת גיל ההתבגרות.

בשנות התשעים של המאה העשרים ערכו שני צוותי חוקרים בתחום מניעת סמים ואלכוהול בארצות הברית (דונבון, ג'סור וקוסט: הוקינס, קטלנו ומילר) מחקר אשר תוצאותיו תומכות בהתמקדות בפוטנציאל החיובי של הילדים ולא בפוטנציאל השלילי העלול להוביל לצריכת סמים ואלכוהול. אם נעצים את ילדינו כך שירגישו נוח עם עצמם, מחוברים לקהילותיהם ויבינו שמוקד שליטתם הוא פנימי, נעניק להם את הכוח להתגבר על מכשולים רבים. חוקרים רבים הגדירו גישה חדשה זו למניעה בשם "התפתחות של בני נוער באורח חיובי" שכן במקום להתמקד בהתנהגות הבעייתית, ההתמקדות היא בפוטנציאל העצום הטמון באנשים הצעירים.

קיימות אינספור דרכים למניעת התנהגות מסוכנת על ידי עידוד תעסוקה חיובית. תלמידים יצירתיים, למשל, יכולים לתרום מכישרונם בעיצוב עלון בבית הספר וכך לטפח את תחושת הביטחון ביכולותיהם ובמקביל לתרום לקהילת בית הספר באמצעות עשייה. עידוד הילדים להעריך את השונה והמגוון מסייע להם להרגיש טוב עם עצמם ולהבין את הקהילה הסובבת אותם. קבוצות למידה בשעות שאחרי הלימודים יכולות לסייע לילדים בביצוע שינויים ובהבנה עד כמה הם יכולים לשפר את יכולת הלמידה שלהם.

מגוון פעילויות מובנות יכול להועיל במניעת התנהגויות סיכון מסוימות אך בכל הנוגע למניעת שימוש בסמים ואלכוהול, אנשי המחקר עדיין מתחבטים במציאת הדרכים היעילות ביותר.

מה מבדיל בין ילדים המחליטים לשתות אלכוהול ולצרוך סמים מאלו שאינם עושים זאת? החוקרים מציינים כי בתחילת גיל ההתבגרות רק מעטים מהילדים צרכו חומרים אלה אך עד כיתה י' נראה היה שרובם התנסו לפחות פעם אחת בסמים ובאלכוהול. כמו כן, לא היה כל גורם מקשר בין הילדים – אחדים היו חכמים, אחרים התקשו בלימודים, חלק היו מקובלים בקרב חבריהם ואילו אחרים לא, לחלקם היו הורים פעילים ולאחרים היו הורים נעדרים, אחדים היו ספורטאים ואחרים לא. מה יכול, אם כך, להיות המאפיין המשותף לקבוצה כה רב גונית של מתבגרים?

החוקרים ניסו לבחון שאלה זו בצורה הפוכה ושאלו: מה עשוי להיות המשותף לילדים שלא צרכו סמים ואלכוהול? התשובה הייתה ברורה: כמעט כל הילדים אשר החליטו שלא לצרוך סמים ואלכוהול היו מנהיגים בבית הספר, בבתי הכנסיות ובקהילות שלהם. הם מילאו תפקידי מנהיגות וקידמו פעולות מודעות לשיפור כישורי המנהיגות שלהם. לא כולם היו "מנהיגים טבעיים" אך רובם קידמו את כישורי מנהיגותם והפכו לפעילים במועדונים ולראשי קבוצות ספורט.

סקירת הספרות המקצועית מאפשרת להבין מדוע הייתה המנהיגות המאפיין המשותף לתלמידים שהחליטו להתנגד לצריכת סמים ואלכוהול ומוכיחה כי המנהיגות נותנת מענה לחלק מהגורמים הפעילים המובילים צעירים לצריכת סמים ואלכוהול. תלמידים מנהיגים מרגישים מחוברים לבתי הספר ולקהילותיהם ובעלי אחריות הן למעשיהם והן למעשי מי שמונהגים על ידם. תלמידים אלו מפתחים יחסים משמעותיים עם מבוגרים ומורים ומתוך התנסויותיהם המנהיגויות, הם מפתחים הערכה עצמית עוצמתית.

המסקנה המתבקשת היא שההחלטה לצרוך סמים ואלכוהול היא אישית ולכן יש לקדם ולפתח את המתבגרים בתקופה בה הם עשויים לקבל החלטות מכריעות בעניין זה. החוקרים ממליצים להורים ולאנשי מקצוע בתחום החינוך והמניעה, לאמץ חינוך למנהיגות לשם סיוע במניעת התנהגות בעייתית. המחקר מלמד שכהורים, ביכולתנו להנחיל כישורי מנהיגות לתלמידים וייתכן שזהו "מפתח הקסם" אותו חיפשו אנשי המקצוע בתחום המניעה ב"פיתוח חיובי של צעירים".

יפה צוברי, מידענית הרשות הלאומית למאבק בסמים ואלכוהול.

התפרסם ב"אתר יסודות". http://www.yesodot3.co.il

 

עוד מיפה צוברי בלב אבות:

צריכת אלכוהול וגיל ההתבגרות / תקציר מאמר – תקציר מחקר מקיף על צריכת אלכוהול על ידי מתבגרים, והשפעתה עליהם. מניעה והתמודדות