כשנולד אדם הוא אינו לוח חלק. טבועים בו אמונות ודעות, יצרים וחוקים, תפקידים ומכשולים, אלא שאנו צריכים למצוא אותם מחדש, לגלות את מה שכבר ידענו ואבד ממנו. ואנו נעזרים באחרים, מבקשים שימצאו את אבדתנו ואנו נמצא את זו שלהם. וכך קורה שיש מי שמוצא אבידה ובטוח כי זו אבידתו, אלא שמי שלצידו יאמר לו כי זו אינה שלו, וכי עליו לדרוש אבידה אחרת. ויש מי שממליץ לתלמידו ליטול אבידה מסויימת, אלא שהתלמיד יודע כי אין זו אבידתו. וכך אנו עוברים בדרך, מחפשים אבידות ומוצאים אבידות, מנסים להתאים אבידה לבעליה. ומי ששולח את כל תלמידיו או ילדיו למצוא אבידה מסויימת במקום מסויים, ומי שמחפש את אבידתו היכן שכולם מחפשים אותה, שניהם יחיו חיים של אחרים.

מתחילה שנה, רבים מהבנים והבנות מחפשים את אבידותיהם, ורבים מההורים והמחנכים פותחים משרד לאבידות ומציאות ורוצים להתאים בין הילד ובין האבידה, אלא שפעמים רבות אנו מתאימים את האבידה שלנו לילד, והוא מתמרד ואינו רוצה, שהרי עוד לפני שנולד הראוהו את אבידתו. ופעמים אחרות הילד מוצא אבידה ואנו משוכנעים כי אין זו שלו, ואנו מתמרדים. אלו מרידות קדושות, ורק אם נתייחס אליהם כך, לשני הסוגים, נמצא איש את אבידתו. נזכיר לעצמנו ולילדים כמה חובה יש לדרוש אבידות, לחפש אחריהן, אך גם לחשוד בהן.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת

אדם לא יכול פשוט להיכנס לרכב ולהתחיל לנהוג. לפני שיזכה לפריבילגיה זו הוא חייב לעבור סידרת שיעורים ארוכה (ויקרה), מבחן תיאוריה, טסט פנימי ולבסוף גם טסט חיצוני. עיקרון זה נכון בכל תחום. כל התעסקות עם משהו מורכב ומשמעותי דורשת הכנה, לימוד ותרגול. חוץ מאשר בתחום אחד. הורות. אל הדבר העצום ורב המשמעות הזה ניתן לגשת ללא שום הכשרה ושום הכנה. כל זוג יכול להביא לעולם ילדים מבלי שאף אחד ישאל: האם אתם בשלים לזה? האם יש לכם כישורים הוריים בסיסיים? מיומנויות טיפול בילדים? אומנם, בסופו של דבר רוב האנשים מסתדרים, אבל אין ספק שיש לזה מחיר גבוה. כמה טעויות נעשות בדרך, כמה נזקים חינוכיים שלא תמיד אפשר לתקן.

המשמעות של כל זה עבורינו היא פשוטה. בתור זוג שהשאיפה שלו להעניק לילדיו הורות אחראית, מוּדַעת ויעילה, כדאי לנצל כל הזדמנות הנקרית בדרכנו כדי ללמוד להיות הורים. לא להסתפק באינטואיציה הבסיסית או במה שראינו בבית הורינו, אלא ללכת לסדנאות להנחיה הורית, לקרוא ספרים העוסקים בחינוך ילדים, לשאול שאלות ולשוחח עם אנשי חינוך על סוגיות העולות על הפרק. לצד כל זה, להיפגש זה עם זו בצורה קבועה – כדי לנתח אירועים משפחתיים ולהפיק יחד לקחים לגבי ההתנהלות בעתיד. אם נתייחס לתפקידנו ההורי בלא פחות כבוד ממה שנוהגים להתייחס לדברים פעוטים בהרבה, גם התוצאות שנניב והטעויות שייחסכו יהיו בהתאם.

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

לפני שבועות מספר נאלצתי לטפל בבעיה בטלפון סלולרי. חיכיתי, במקרה יחד עם אחד מחשובי הרבנים בציונות הדתית, כשעה וחצי בתור, עד שהגיע תורנו. התיישבתי מול הפקיד עם בתי, והצגנו את הבעיה. באותם רגעים נכנסו שני בחורים צעירים, ניגשו לאחראית המשמרת שעמדתה הייתה בסמוך אלי, ולאחר גילויי חברות הציג אחד מהם מכשיר סלולרי יקר שנשבר וביקש עזרה. הנערה החביבה ערכה מספר שיחות טלפון, ניגשה למחסן והביאה לו טלפון חדש. על הישן רשמה "נשבר בחנות. להחזיר לחברה". שנינו, הרב ואני, יצאנו לדברי בתי פראיירים.

שנים רבות הסברתי לילדי כי אני מקווה שיהיו פראיירים, שידעו לוותר, שלא יחפשו קומבינות ולא יקוו להרוויח כסף קל. שתמיד יהיו ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים, כבניו של אברהם אבינו, בקיצור – פראיירים. שידעו אמנם לעמוד על מה שמגיע להם ומה שהם ראויים לו, אך ידעו כי עדיף לחיות חיים של פראיירים, שעמלים קשה וממתינים בתור ולא מביטים על מה שאחרים משיגים, ויודעים כי פראיירים לא מתים. הם לא מתים כי הם משפיעים ומחנכים, מותירים חותם וזכרם נותר לעד.

חינכתי כך וראיתי עד כמה קשה לקבל זאת ברגע המבחן, כאשר הפראייר מקבל צורה ופנים. זהו רגע המבחן שלנו כהורים. אם נגיב בכעס ונדרוש "צדק", אם לא ניתן דוגמא אישית ונראה כי אנו דבקים בחינוך אותו אנו נותנים, ירד החינוך לטמיון.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת