תגית: אמונה

עד דרוש אחיך

השבת אבדה

כשנולד אדם הוא אינו לוח חלק. טבועים בו אמונות ודעות, יצרים וחוקים, תפקידים ומכשולים, אלא שאנו צריכים למצוא אותם מחדש, לגלות את מה שכבר ידענו ואבד ממנו. ואנו נעזרים באחרים, מבקשים שימצאו את אבדתנו ואנו נמצא את זו שלהם. וכך קורה שיש מי שמוצא אבידה ובטוח כי זו אבידתו, אלא שמי שלצידו יאמר לו כי זו אינה שלו, וכי עליו לדרוש אבידה אחרת. ויש מי שממליץ לתלמידו ליטול אבידה מסויימת, אלא שהתלמיד יודע כי אין זו אבידתו. וכך אנו עוברים בדרך, מחפשים אבידות ומוצאים אבידות, מנסים להתאים אבידה לבעליה. ומי ששולח את כל תלמידיו או ילדיו למצוא אבידה מסויימת במקום מסויים, ומי שמחפש את אבידתו היכן שכולם מחפשים אותה, שניהם יחיו חיים של אחרים.

מתחילה שנה, רבים מהבנים והבנות מחפשים את אבידותיהם, ורבים מההורים והמחנכים פותחים משרד לאבידות ומציאות ורוצים להתאים בין הילד ובין האבידה, אלא שפעמים רבות אנו מתאימים את האבידה שלנו לילד, והוא מתמרד ואינו רוצה, שהרי עוד לפני שנולד הראוהו את אבידתו. ופעמים אחרות הילד מוצא אבידה ואנו משוכנעים כי אין זו שלו, ואנו מתמרדים. אלו מרידות קדושות, ורק אם נתייחס אליהם כך, לשני הסוגים, נמצא איש את אבידתו. נזכיר לעצמנו ולילדים כמה חובה יש לדרוש אבידות, לחפש אחריהן, אך גם לחשוד בהן.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת

לומדים להיות הורים

לומדים להיות הורים

אדם לא יכול פשוט להיכנס לרכב ולהתחיל לנהוג. לפני שיזכה לפריבילגיה זו הוא חייב לעבור סידרת שיעורים ארוכה (ויקרה), מבחן תיאוריה, טסט פנימי ולבסוף גם טסט חיצוני. עיקרון זה נכון בכל תחום. כל התעסקות עם משהו מורכב ומשמעותי דורשת הכנה, לימוד ותרגול. חוץ מאשר בתחום אחד. הורות. אל הדבר העצום ורב המשמעות הזה ניתן לגשת ללא שום הכשרה ושום הכנה. כל זוג יכול להביא לעולם ילדים מבלי שאף אחד ישאל: האם אתם בשלים לזה? האם יש לכם כישורים הוריים בסיסיים? מיומנויות טיפול בילדים? אומנם, בסופו של דבר רוב האנשים מסתדרים, אבל אין ספק שיש לזה מחיר גבוה. כמה טעויות נעשות בדרך, כמה נזקים חינוכיים שלא תמיד אפשר לתקן.

המשמעות של כל זה עבורינו היא פשוטה. בתור זוג שהשאיפה שלו להעניק לילדיו הורות אחראית, מוּדַעת ויעילה, כדאי לנצל כל הזדמנות הנקרית בדרכנו כדי ללמוד להיות הורים. לא להסתפק באינטואיציה הבסיסית או במה שראינו בבית הורינו, אלא ללכת לסדנאות להנחיה הורית, לקרוא ספרים העוסקים בחינוך ילדים, לשאול שאלות ולשוחח עם אנשי חינוך על סוגיות העולות על הפרק. לצד כל זה, להיפגש זה עם זו בצורה קבועה – כדי לנתח אירועים משפחתיים ולהפיק יחד לקחים לגבי ההתנהלות בעתיד. אם נתייחס לתפקידנו ההורי בלא פחות כבוד ממה שנוהגים להתייחס לדברים פעוטים בהרבה, גם התוצאות שנניב והטעויות שייחסכו יהיו בהתאם.

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

פראיירים לא מתים…

לפני שבועות מספר נאלצתי לטפל בבעיה בטלפון סלולרי. חיכיתי, במקרה יחד עם אחד מחשובי הרבנים בציונות הדתית, כשעה וחצי בתור, עד שהגיע תורנו. התיישבתי מול הפקיד עם בתי, והצגנו את הבעיה. באותם רגעים נכנסו שני בחורים צעירים, ניגשו לאחראית המשמרת שעמדתה הייתה בסמוך אלי, ולאחר גילויי חברות הציג אחד מהם מכשיר סלולרי יקר שנשבר וביקש עזרה. הנערה החביבה ערכה מספר שיחות טלפון, ניגשה למחסן והביאה לו טלפון חדש. על הישן רשמה "נשבר בחנות. להחזיר לחברה". שנינו, הרב ואני, יצאנו לדברי בתי פראיירים.

שנים רבות הסברתי לילדי כי אני מקווה שיהיו פראיירים, שידעו לוותר, שלא יחפשו קומבינות ולא יקוו להרוויח כסף קל. שתמיד יהיו ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים, כבניו של אברהם אבינו, בקיצור – פראיירים. שידעו אמנם לעמוד על מה שמגיע להם ומה שהם ראויים לו, אך ידעו כי עדיף לחיות חיים של פראיירים, שעמלים קשה וממתינים בתור ולא מביטים על מה שאחרים משיגים, ויודעים כי פראיירים לא מתים. הם לא מתים כי הם משפיעים ומחנכים, מותירים חותם וזכרם נותר לעד.

חינכתי כך וראיתי עד כמה קשה לקבל זאת ברגע המבחן, כאשר הפראייר מקבל צורה ופנים. זהו רגע המבחן שלנו כהורים. אם נגיב בכעס ונדרוש "צדק", אם לא ניתן דוגמא אישית ונראה כי אנו דבקים בחינוך אותו אנו נותנים, ירד החינוך לטמיון.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת

חינוך להתמודדות

שאלה: האם חינוך להתמודדות איננו מחליש את הצעירים. האם לא נכון להציב בפניהם אמיתות ברורות ופשוטות?

תשובה:

1. הקדמה נחוצה וידועה, ובכל זאת נכון לחזור עליה מידי פעם – בחינוך יש אמנם עקרונות, אך הם צריכים להתיישם על בני אדם שמשתנים תדיר, מפתיעים, לא צפויים, ובעיקר לא ברורים עד תום. ולכן תמיד, תמיד צריך לבחון כיצד מתקבל המעשה החינוכי בנפשו של המתחנך. האם לעדן את הדרישה או להקצין אותה, האם לפתוח את החינוך או לאטום אותו, דברי קהלת הידועים: "עת ל… ועת ל… " יפים מאוד כאן.

2. מהו הבסיס? השלד הרוחני. השלד חייב להיות ברור ופשוט, חיוני, מלא בשמחה וגם במחויבות. מה בשלד הבניין הרוחני? אמונה בה', אמונה בתורה ובמצוות, ראייתם כעוגן הקיום וכמצפן ההתנהגות.

3. דהיינו – אמונה בה' ובתורתו איננה פולקלור, תרבות, לא מסורת ואף לא דת. היא תמצית הקיום שלנו, היא 'טעם החיים' שלנו. היא מרכז הקיום האישי, היא לב המשפחה, והיא תמצית הקהילה.

4. ומה עם הקרמיקה? – כשהיסודות איתנים, כשלומדים תורה בבית, כשהקפדה על מצוות היא שמחה (גם כשקשה פה ושם) אז הקרמיקה יכולה להיות בעלת צבעים שונים. זה לא שכל צבע ייכנס (בוודאי לא בעידן של תקשורת גלובלית פתוחה ומלאת פסולת תרבותית בצד דברים טובים), אבל אפשר לפגוש תופעות תרבותיות בצורה מורכבת. במצב זה לא כל ספר 'חילוני' הוא 'טרפה' (אם כי יש להיזהר מאלה שהם כן), לא כל סרט הוא אוטומטית אלילות וזימה (אם כי יש כאלה והרבה), לא כל חילוני הוא שטחי, ולא כל הגיג של הוגה דעות חילוני הוא ריק מתוכן וגורר ישירות תגובה של ביטול. וגם כשנתקלים בתופעות שליליות (וכי ברחוב לא נתקלים בהם, בכל צעד ושעל?) האם אי אפשר להתמודד עימם? וכבר צווחה התורה: "ולא תתורו אחרי עינכם ואחרי לבכם" (לא מתבוננים בכל דבר, לא שומעים כל דבר). ככל שהיסודות עמוקים יותר, כך ניתן להתמודד ביותר הצלחה.

5. לא יעזור לנו – בכל מקום שמגיעים אליו צריך להתמודד. הבה נבנה אפוא יסודות מוצקים מחד, ונלמד פרק בהלכות התמודדות מאידך. האם אנו מעדיפים שילדינו יגלו את סודות ההתמודדות בכוחות עצמם? האם לא נכון שיקבלו צידה לדרך מההורים? האם לא נכון שכשהם יעמדו מול קונפליקט מטריד הם יראו בחלון את דמות דיוקננו? ההורים מעבירים לילד מסר בזיכרון פניהם ועיניהם. האם נכון להשאיר את הסוגיה הטורדת ביותר ליד המקרה והאינטואיציות של ילדינו בלא שהדגמנו להם התמודדות מהי?!

 הרב רפי פוירשטיין, רב קהילה בהר נוף, י-ם. חבר הנהלת רבני צהר.

עוד עם הרב רפי פויירשטיין:

חינוך להתמודדות – חינוך מוגן או חינוך להתמודדות? לחסן ולהעצים את הילד או להמנע מלחשוף אותו לסיכונים? נשאלת השאלה במישורים שונים – לגבי חברים, בתי ספר, האווירה שבבית…

בן מתבודד ומסתגר – הבן מתנהג בצורה מוזרה- לפנות לפסיכולוג או לרב?

וידאו: בני ´עסוק´ יותר מידי – "בני עסוק כל היום במחשב". יש הורים שמנסים להגביל זמן מחשב לילדים, ויש שמעדיפים להתעלם. הרב רפי פוירשטיין מציע דרך שלישית.

בת מצווה – כיצד מתכוננים לבת מצווה? תוכנית לימוד, ועל צומת המעבר בחיי הבת

האינטרנט והחופש הגדול – הבת שלי מבלה שעות ליד האינטרנט. אני משערת שבחופש הגדול זה יהיה מהבוקר עד הערב. מה עושים מבלי להיגרר לעימותים אינסופיים?

החברים של הבן – בני בן ה – 12 מתרועע עם ילדים שאינם לרוחנו מבחינה דתית והתנהגותית, האם להפסיק חברות זאת, ואם כן, כיצד?

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה – על חינוך לבחירה בתקופת החופש הגדול

חלה הדרדרות דתית אצל בננו – התייחסות חיובית לבן שמפסיק לשמור מצוות, והתלבטות האם להוכיח ולהעיר לו

מה קורה בגיל ההתבגרות – תיאור התהליכים העוברים על מתבגרים והתמודדות ההורים איתם.

עד כמה לדאוג – הבן "חומק בין האצבעות", אני מודאגת…

פסיכולוג או רב – הוא מתנהג בצורה מוזרה. האם ללכת לפסיכולוג ? איננו רוצים לפנות לאיש מקצוע (כגון פסיכולוג) אלא לרב, האם אנו צודקים בכך?

שאלות בוטות של בני נוער – על היחס לשאלות מתריסות בעניני אמונה

תיכון או אולפנה? – רשימת שיקולים בבחירת תיכון או אולפנה שיתאים לאופי של הבת

גבולות – כיצד מציבים גבולות בגיל ההתבגרות?

פסיכולוגיה יהודית

 

הרב אלישע אבינר וד"ר ברוך כהנא, פסיכולוג קליני

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:


הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים לחצו כאן.

 

שאלות בוטות של בני נוער

ערמה של סימני שאלה - איך עונים לבני נוער?

שאלה: בִּתנו בת ה – 16 שואלת בבית שאלות בוטות מאוד שנראות בעינינו על גבול הכפירה ממש. הדבר גורר ויכוחים ואי-נעימויות גם באירועים משפחתיים כולל שולחן שבת ועוד. כיצד עלינו לנהוג במקרה כזה?

תשובה:

1. לחזור בשאלה – השאלה הפכה לגורם מאיים במחוזותינו. האם זה בגלל המשבר הרוחני הגדול שפקד את עמנו בתהליך החילון? האם משום שלא תמיד אנחנו עצמנו יודעים את התשובות לשאלות שילדינו שואלים אותנו? הבה נזכור שהבן הירוד ביותר מארבעת הבנים של ההגדה הוא זה שאינו יודע לשאול ולא זה שאיננו יודע מה לענות (התם). והסיבה היא שזה שאיננו יודע לשאול, לא יחפש לעולם אחר התשובה. גם אם נעמיס על מוחו 'תשובות', הן יהיו חסרות משמעות עבורו, כי הן אינן עונות על צורך פנימי אצלו. ולכן הגיע הזמן שנתיידד עם השאלות שלנו ושל ילדינו.

2. לחזור בתשובה – ראשית, פעמים רבות גישה המתבטאת בתגובה כמו: "איזו שאלה מעניינת ועמוקה את שואלת" עשויה להקהות  את העוקץ מההתרסה שבשאלה.

השלב הבא: "הבה ונלמד אותה יחד, היא כל כך רצינית שאנחנו חייבים לברר אותה לעומק". גישה-תשובה מסוג זה מתעלת את האנרגיות החיוביות של השאלה (והשליליות של הביקורת) לכיוון חיובי. השאלה הופכת לכוח מניע המוביל לחיפוש רציני אחר תשובה.

השלב השלישי – אם ההורים יודעים ספר – יחפשו את הספר המתאים (בנושא, ברמה, בתוכן ובצורה) ויקבעו 'חברותא' סביבו. אם ההורים יודעים קצת פחות יתייעצו עם הרב, מה ואיך ללמוד. או יקבעו פגישה משותפת עם רב הקהילה לשם לימוד משותף.

3. לסיכום – אנחנו לא נבהלים, שאלה היא חיובית ובונה. ועכשיו הבה ונבנה יחדיו כשהשאלה היא לנו מניע ומכוון.

הרב רפי פוירשטיין, רב קהילה בהר נוף, ירושלים. חבר הנהלת רבני צהר

עוד עם הרב רפי פויירשטיין:

בן מתבודד ומסתגר – הבן מתנהג בצורה מוזרה- לפנות לפסיכולוג או לרב?

וידאו: בני ´עסוק´ יותר מידי – "בני עסוק כל היום במחשב". יש הורים שמנסים להגביל זמן מחשב לילדים, ויש שמעדיפים להתעלם. הרב רפי פוירשטיין מציע דרך שלישית.

בת מצווה – כיצד מתכוננים לבת מצווה? תוכנית לימוד, ועל צומת המעבר בחיי הבת

האינטרנט והחופש הגדול – הבת שלי מבלה שעות ליד האינטרנט. אני משערת שבחופש הגדול זה יהיה מהבוקר עד הערב. מה עושים מבלי להיגרר לעימותים אינסופיים?

החברים של הבן – בני בן ה – 12 מתרועע עם ילדים שאינם לרוחנו מבחינה דתית והתנהגותית, האם להפסיק חברות זאת, ואם כן, כיצד?

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה – על חינוך לבחירה בתקופת החופש הגדול

חינוך להתמודדות – האם חינוך להתמודדות איננו מחליש את הצעירים?

חינוך להתמודדות – חינוך מוגן או חינוך להתמודדות? לחסן ולהעצים את הילד או להמנע מלחשוף אותו לסיכונים? נשאלת השאלה במישורים שונים – לגבי חברים, בתי ספר, האווירה שבבית…

חלה הדרדרות דתית אצל בננו – התייחסות חיובית לבן שמפסיק לשמור מצוות, והתלבטות האם להוכיח ולהעיר לו

מה קורה בגיל ההתבגרות – תיאור התהליכים העוברים על מתבגרים והתמודדות ההורים איתם.

עד כמה לדאוג – הבן "חומק בין האצבעות", אני מודאגת…

פסיכולוג או רב – הוא מתנהג בצורה מוזרה. האם ללכת לפסיכולוג ? איננו רוצים לפנות לאיש מקצוע (כגון פסיכולוג) אלא לרב, האם אנו צודקים בכך?

תיכון או אולפנה? – רשימת שיקולים בבחירת תיכון או אולפנה שיתאים לאופי של הבת

גבולות – כיצד מציבים גבולות בגיל ההתבגרות?