תגית: בוגרים 18+

הזכות לבחור

לאחרונה אני מוצאת את עצמי יושבת מול רווקים, ובעיקר רווקות, בגילאי 25 ומעלה, ומתאמצת לשכנע אותם שמותר להם לבחור, לברר, לסנן, ולא להיענות לכל הצעה שנשלחת לעברם. לכאורה זה כל כך פשוט ומובן מאליו; בכל תחום מתחומי החיים אנו עושים זאת: בוחרים, כל הזמן בוחרים!

אנחנו בוחרים מה ללמוד, היכן לגור, עם מי, מה לקנות ובאיזו איכות, היכן לעבוד, לאיזו הופעה ללכת ובאיזה צימר לנפוש. לפני שאנו עושים צעדים אלו, אנו שואלים, בודקים, משווים, מבררים, ומקווים שהבחירה שהגענו אליה אחרי תהליך הבירור תהיה אכן לטובה ולברכה. אם לא נהיה מרוצים בסופו של דבר, נדע שלפחות השתדלנו לבחור את מה שנראה לנו טוב ומתאים.

דווקא בנושא כל כך חשוב ומרכזי, כמו בחירת בן/בת זוג, מוצאים הרווקים עצמם תחת לחץ סביבתי מאסיבי, 'לחטוף' מכל הבא ליד, מה שמציעים לך, בלי לבדוק 'יותר מדי', בלי לברר, העיקר שאולי יקרה משהו. לחץ המעביר תחושה שאולי זו הזדמנות חייך, ואם לא עכשיו, ואתו – מי יודע אם בכלל, ואימתי.

באמת הכל נובע מרצון טוב (חייבים לעשות משהו!), מדאגה (מה האלטרנטיבה?), מאמונה (אף פעם אי אפשר לדעת מאיפה זה יגיע), מרצון להפיח תקווה (מה עדיף – שתישארי לבד בבית???), מייאוש (ממילא אין מה שאתה מחפש…) – ומתוך כל אלו, ביחד או לחוד.

אפשר להבין את הלוחצים: לכל אחד מהם כמה סיפורים באמתחתו, איך זה קרה באופן לא צפוי, עם מישהו שלא היינו מעלים על הדעת, על ידי מישהו שלא הכיר אותו ואותה, ובכל זאת זכה להיות שליח ההשגחה, והנה, עובדה, היתה חופה ויש בית!!!

נכון, הם צודקים. גם לי יש סיפורים כאלה.

ובכל זאת: כמה זה מתיש, למנות למעלה ממאה דייטים, ולזכור שעשרות מהם לא היו קשורים בעליל, וחלקם מעליבים עד משפילים: "זה מה שחושבים עלי???", "מצבי קשה עד כדי כך???".

לקראת כל אחד מהם התכוננה הבחורה במלוא תשומת הלב: איפור, לבוש, התכוונות, והבחור התגלח, 'וירד וטבל ועלה ונסתפג', ושניהם הגיעו עם ציפייה, חלומות, ציורים אפשריים… ומפח נפש צורב!!! תחושת ריק, עלבון, התשה, עוד תקווה שמצאה עצמה מושלכת לרחוב האשליות המנופצות.

כשמגיעה ההצעה הבאה, שלא נראית קשורה, זו שוב התלבטות קשה אם לסרב או לצאת: זכר המפגש המתיש צרוב בזיכרון, לא בא לצאת לעוד דייט מתסכל, ועם זאת, יש רצון עז להתחתן, וחשש להצטייר כ'סרבן דייטים', בררן ומתנשא, ואולי אם אסרב הפעם, יימנעו להבא מלהציע לי…

אפשר לחלק את חוויותינו לאלו שנותנות אנרגיות, ולאלו שלוקחות אנרגיות. דייטים חסרי סיכוי הם זוללי אנרגיות גדולים, ומדללים את המאגרים הטבעיים של שמחת החיים, התקווה והחיוניות, עד כדי ירידה למינוס.

יש לי סיסמא שאני משננת אותה לעוסקים בהיכרויות: תפקידנו הוא שלא תהיה 'פאדיחה'! שגם אם השידוך לא יגיע לחופה, הוא ישאיר זיכרון של ערב נעים. אם בני הזוג לא ימצאו עניין להמשיך, הם יוכלו לחשוב לעצמם: למי הוא, או היא, מתאימים מבין חבריי?

כדי שזה יוכל לקרות, מותר לשאול מי מכיר ומי יודע , אצל מי אפשר לברר, מי עוד מכיר? לשמוע את מילות התיאור, להקשיב למנגינה, ולהקשיב לעצמנו – האם משהו נשמע לי שייך, מעניין, מתאים? ואחרי כל אלו, מותר להגיד 'תודה שחשבת, לא מתאים לי'.

אז מה, לא ננסה? אולי דווקא הפעם נחמיץ את השעה והאדם?

אני מרשה לעצמי לומר, שלפגישות שאין להן סיכוי מלכתחילה, יש גם כן 'תג מחיר', ובמזומן.

נכון שאין לדקדק בכל פרט ופרט, וכדאי להשאיר מקום להפתעות ולהיכרות עם מקום לא מוכר, של הזולת וגם שלי. יכול להיות שהמציאות תהיה שונה מאוד מההצהרות שהצהרתי, יכול להיות שהוא יהיה שונה מאוד ממה שאמרו עליו, אבל לפחות שתהיה היתכנות של קשר.

(לאלו ששפר מזלם והם מוצפים בהצעות, וגם זה אתגר לא פשוט, אני מציעה להפעיל מערכת סינון ביתית, או חברית. לבקש מבן משפחה או חבר שסומכים עליו, שיהיה מוכן לברר ולעשות את מלאכת הניפוי הראשונה, כך שעל שולחן העבודה של המועמד תהיינה לא יותר משלוש הצעות בזמן נתון, והוא יוכל לבחור אחת מביניהן, בלי להתבלבל מהשפע המוצע).

לנו, המציעים או המבררים, חשוב לזכור, שהגנה על בריאות הנפש של צעירינו ועל האמון שלהם בעצמם (ובנו), זו מצווה וחובה. נשתדל להרבות בהצעות מתאימות, נקבל בהבנה ונכבד את הרצון לבדוק, לברר, ולהשיב בחיוב או בשלילה. והעיקר, לא להתייאש, ולנסות שוב!

התפרסם ב"צהר"

חיה מאיר, יועצת ומאמנת אישית

"הורות והתבגרות": איך לעזור לילדים לחפש בן/בת זוג?

להאזנה להקלטת התוכנית:



ענת נובוסלסקי, פסיכולוגית ורבנית, מנהלת המיזם "הורות לנצח"

עוד עם ענת נובוסלסקי ב'הורות לנצח':

האם יש גבול להתייעצות הורים?

 

עוד בנושא בלב אבות:

מעורבות או התערבות, כיצד מלווים בן או בת שמתחילים לצאת? מה תפקידנו? זכותנו לדעת או זכות הפרטיוּת של הבן והבת?

הורות לנצח – הורים כשדכנים

"הורות והתבגרות" בנושא: מוכנות ובשלות לנישואין

"הורים כבני אדם", שיחה מהלב של פסיכולוגית ואמא על תפקיד הורים בליווי ילדיהם לקראת בניית זוגיות טובה

בדיקת "דור ישרים"- זמן הצלבת מידע, בדיקות גנטיות לקראת נישואין – מתי לבצען? ההתלבטויות והתפקיד ההורי

הזכות לבחור, חיה מאיר משוחחת עם רווקים ורווקות שסביבתם לוחצת עליהם להתחתן. הורים, אנא הקשיבו לשיחה זו!!!

הבן אינו מספיק בוגר להתחתןהוא הכיר מישהי ומעוניין להתחתן איתה. לדעתנו הוא לא בוגר ולא מספיק יציב. האם להתנגד לנישואין?

תסמונת הקן המתרוקן, המתבגרים עוזבים את הבית. ההורים נותרים בו לבדם. זוהי הזדמנות להסתכל באופן אחר על הילדים.

 

 

 

 

 

כיצד לעזור לבן עשרים ומעלה

שאלה:
יש לנו ילד באמצע שנות העשרים שלאחרונה עזב את המסגרת שבה היה מתוך מחשבה לצאת לעבוד ואז משהו השתבש בתוכניות שלו ומזה כמה שבועות הוא פשוט לא עושה כולם. הוא ער בלילה עד מאוחר וישן עד אמצע היום, הוא לא מחפש עבודה אלא פשוט "מעביר" יום ועוד יום.

אנחנו מנסים שוב ושוב לעודד אותו לעשות משהו משמעותי, אבל הוא לא משתף פעולה ובעיקר מתרחק מאיתנו אחרי כל ניסיון שכזה.

זה מתסכל אותנו, מעורר בנו רגשות קשים. ואנחנו שואלים מה לעשות? איך לעשות. כמה זמן אפשר לתת לו ככה לא לעשות כלום?

תשובה:

בפתח דברי, חשוב לומר שהכאב שלכם מאד מובן. קשה לנו לראות את ילדינו (גדולים כקטנים) כשהחיים שלהם מבולבלים, כשאין להם מטרה או סדר, כשיום רודף יום ולא נראה אור באופק. הרצון ההורי הפשוט שיהיה לילדינו טוב, תחושת האחריות להוביל אותם לחיים מסודרים, בטוחים, ויצירתיים, דוחפים אותנו במצבים כאלה לעשות כל דבר כדי להחזיר אותם למסלול. כאשר הם דוחים את הרצון הטוב שלנו, את המאמצים שלנו, כשהם מבקשים שנעזוב אותם ודי – זה מתסכל. כשאנחנו רק מבקשים לשוחח איתם על המצב, גם מתוך אמירה ברורה שאנחנו לא יודעים את הפתרון, והם בדיבורים או במעשים שמים לנו שלט: "שטח פרטי – אין כניסה". טבעי שזה יעורר בנו רגשות קשים.

השאלות הראשונה שעולות הן: מה לעשות איתם? מה לומר להם? אבל אני רוצה לפתוח דווקא בשאלה מה לעשות עם עצמנו? מה לומר לעצמנו? ורק אחר כך להתייחס גם לשאלות מה לעשות ומה לומר לו?

מצבים כאלה מבלבלים גם אותנו. לעיתים הם מעוררים בנו תחושות מוגזמות של פחד, כעס, דאגה, כשלון, אשמה וכדו'. ראשית חשוב שנדע שלהרבה ילדים יש תקופות כאלה, שזה נורמטיבי (אולי גם לנו הייתה תקופה כזו בעבר). יש תקופות שבהן ילדינו מתכנסים בתוך עצמם, מתנתקים קצת מהעולם ומהסדרים המקובלים בו, כדי לברר משהו עם עצמם. לפעמים זה במודע ולפעמים לא. לפעמים זה כדי לברר, ולפעמים הבירור נעשה בעקבות הניתוק הזה. הרבה פעמים אחרי תקופות כאלו יש צמיחה גדולה. ובכל מקרה זה לא אומר שככה הם יישארו לנצח, גם אם לנו לא ברור כמה זמן זה ימשיך. ולכן אין מקום לכל התחושות הקשות, הרבה טוב יכול לצמוח מתוך תקופות כאלה. חשוב שנהיה עם לב פתוח ותשומת לב, שנדאג להם אבל שלא נהיה מודאגים, שלא נהיה בלחץ, ובוודאי שלא נרגיש כישלון, שנאמין במה שהשקענו בהם עד היום, שנאמין בנו! וגם בהם! שלא נתפתה לחשוב שכדאי ואפשר לקחת אחריות על החיים שלהם. הוא כבר מבוגר, וחושב שניתן לו עצמאות מתוך אימון ולא מחוסר ברירה.

ככל שילד מבוגר יותר, באופן טבעי הוא רוצה יותר עצמאות. חשוב שהוא ידע שאנחנו תמיד נהיה לצידו, תמיד שמחים לסייע. אבל גם חשוב שאנחנו נזכור ושהוא יידע שהאחריות אצלו! וזה צריך להיות אמיתי, בפנים, לא רק טכני חיצוני. ילדים מרגישים היטב את העולם הפנימי של הוריהם, ומגיבים לא רק למעשים של ההורים אלא גם לעולמם הפנימי.

"ילד" באמצע שנות העשרים הוא כבר לא ילד, הוא מבוגר. יש סבירות גבוה שהוא בעצמו מודע למצבו, ושיש לו באופן טבעי רצון שחייו יהיו טובים ומסודרים. אין צורך לשנן לו שהוא חי באופן לא פרודוקטיבי. גם אם בתגובה לכל מיני אמירות וניתוחים שלנו הוא מצדיק את ההתנהלות שלו, זה לא אומר שזה מה שהוא אומר לעצמו. רוב הסיכויים שהוא מודע למצבו, שהוא בעצמו מוטרד ממנו, ומסיבות שונות הוא בוחר לא לשתף אותנו.

במצב כזה הטוב ביותר הוא לשאול אותו האם ואיך אפשר לעזור לו. אם הוא עונה – זה מעולה, וחשוב לתת לו את מה שהוא מבקש. אם הוא לא עונה, צריך פשוט להאמין בו, למרות שזה לא תמיד כל כך פשוט. בכל מקרה אל נתפלא אם ההתעקשות שלנו לנהל איתו שיחה, רק תרחיק אותו. חשוב לזכור שיתכן ובמצב כזה הוא דווקא רוצה וצריך עידוד, קבלה וסבלנות ולא לחץ לעשות משהו. יתכן והוא צריך מרחב מקבל שיאפשר לו לברר משהו עם עצמו.

כדאי לנסות לראות את הטוב שיש בו ולפרגן לו, ניתן בזהירות מידי פעם להעלות איזה רעיון או אפשרות, אפשר לנסות למצוא מישהו אחר בסביבה שיזום אתו שיחה, אבל הכל צריך להיות על בסיס של נתינת עצמאות ואימון.

לעיתים במצבים כאלה, הבן מאבד קצת את האימון שלו בעצמו. האימון שלנו בו יכול לחזק אותו, ואולי גם יקרב אותו אלינו. יתכן וזה מה שיביא אותו ליזום פניה אלינו. לכן כל כך חשוב לא להילחץ, לא להיחלש אלא להמשיך להאמין, לתת עצמאות מתוך אימון.

הרב צחי להמן, ראש בית מדרש מרץ וחבר הנהלת צהר.

 

"הורות והתבגרות" בנושא: מוכנות ובשלות לנישואין

להאזנה להקלטת התוכנית:

 


הרב משה ברלינר,

מטפל משפחתי ויועץ נישואין

על הנושא מאת הרב ברלינר:
מהי האחריות של ההורים בשידוכים של ילדיהם?

על הנושא בלב אבות:
הבן אינו מספיק בוגר להתחתן
יכול להיות שהבת שלי לא מתחתנת בגללי
כיצד משוחחים עם בת רווקה על מצבה
"הורים כבני אדם"

הרב משה ברלינר

נערה עצובה סוגרת את התיק שלה

בת 25 המחפשת עצמה

הבת הרווקה מחפשת עת עצמה

שאלה: הבת שלי – רווקה, בת 25 – עסוקה בלחפש את עצמה, מבולבלת ולא זזה בכלל. מה יהיה? איך עוזרים לה?

תשובה: התיאור שלך משדר את המצוקה של בתך. מדבריך משתמע שהיא לא לומדת, לא עובדת, מתנהלת בפסיביות מוחלטת, "לא זזה בכלל". אם אכן כך הם פני הדברים, זקוקה הבת לייעוץ מקצועי.

לעומת זאת, אני רוצה להניח שבתך לא הגיעה למצב כל כך אקוטי. היא עובדת לפרנסתה, אולי לא בעבודה הכי מועדפת על ידיה, לומדת/סיימה לימודים ומחפשת תעסוקה הולמת, רוצה למצוא בן זוג אולם מתקשה לפעול באופן אקטיבי לכיוון.

קשה לנו כהורים לראות את ילדינו שלא במיטבם. בגיל זה ציפית לראות את בתך נשואה, אולי אם לילד או שניים, מתפקדת ומאושרת. סביר להניח שגם בתך רצתה בכך, אבל תוכניותיה השתבשו. במציאות זו היא נתונה יותר למצבי רוח מטלטלים, רגישה לדימוי העצמי שלה, מאוכזבת מעצמה, ותחושות אלו דוחקות אותה לפינת הבלבול וחוסר המעש.

במקביל, גם אנחנו כהורים חווים תחושת כישלון. בצד המחשבות המציקות לנו, איפה טעינו, מתגנבות גם מחשבות שיפוטיות כלפי הבת, למה היא לא יכולה להיות 'כמו כולן'? למה היא כל כך מבולבלת? למה היא לא מזיזה את עצמה? תחושות אלו מוקרנות אליה, עם מטען הכאב והתסכול הנלווים, ומוסיפים לה מטען קושי נוסף לשאתו.

בתך צריכה יותר מכל את התקווה שלך, את האמון והאמונה שלך, שהיא תוכל למלא את משאלותיה לטובה, ובע"ה תמצא את עצמה, את בן זוגה ואת העיסוק המתאים לה. על 'מצע רגשי' כזה, תומך ומחזק, אפשר לנסות לפעול: למצוא זמן נאות לשיחה על מחשבותיה, תוכניותיה, איך ניתן להתקדם לכיוון היעדים שהיא רוצה בהם, מי יוכלו להיות לה לעזר בדרכה, אילו סוגי מידע היא צריכה כדי להתקדם מהמקום הנוכחי והיכן ניתן להשיג מידע זה (בין אם מדובר בכיוון לימודי או מקצועי, ובין אם מדובר במציאת בן זוג).

חיה מאיר, יועצת ומאמנת אישית

גיל חינוך-עד מתי?

 

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

חינוך ילדים הינו דבר מורכב, המצריך כוחות נפש רבים והתמודדויות עם לבטים קשים -האם לאחר גיל ההתבגרות יש צורך להמשיך ולחנך את הילדים? והאם באותה דרך שנהגנו עד כה? ואולי דווקא לתת להם לפעול על פי שיקול דעת ולשאת בתוצאות?

מהו מטרתו האמיתית של החינוך ? והאם חלה חובה על ההורים להמשיך ולחנך את ילדיהם כשהם נמצאים בגילאי 18 ומעלה?

הרב זאב קרוב עונה על שאלות אלו, ונותן עיצות איך לפעול בצורה בריאה ונכונה מול הילד.

הרב זאב קרוב, מרצה בנושא חינוך ילדים, לשעבר ראש הישיבה התיכונית קרני שומרון

הסרט מהאתר אורות tv – סוגיות בחינוך ילדים

.

 

עוד עם הרב זאב קרוב בלב אבות:

התמודדות עם משברים בגיל ההתבגרות – איך מתמודדים עם משברים דתיים בגיל ההתבגרות? האם בעיות גיל ההתבגרות הן תופעה של העדן החדש? איך נבין את מה שהנערים עוברים? ומה אפשר לעשות?

"הורות והתבגרות" בנושא: חינוך למצוות בשמחה בגיל ההתבגרות – שאלות מאזינים: הישיבה התיכונית השניאה על בני הבכור את הלימודים. לשלוח את אחיו הקטן לישיבה? איך לחנך את המתבגרים להתפלל בשמחה? האם אפשר לעודד לפעמים תפילה ביחיד במקום תפילה בציבור?

מבחן התוצאה או מבחן הדרך? – על חשיבות החינוך לדרך נכונה ולא לתוצאה

החינוך החיובי – מהות החינוך- "אל תעשה" או "עשה"?

עין טובה על ילדינו  – על החשיבות לדון לכף זכות את ילדינו למרות הקושי שבכך..

בני קנה אייפוד ללא אישור – על אייפוד, אמון וחינוך לעצמאות

ישיבה או מכינה

שאלה:

בננו שמיניסט בישיבה תיכונית. במהלך החודשים האחרונים מגיעים רבנים מישיבות ומכינות שונות ומציגים את "מרכולתם" בפני הבחורים הצעירים. בננו הלך כבר לארבע ישיבות ולא מצא בהן את עצמו, והוא מתחיל לחשוב על מכינה קדם צבאית כאופציה רצינית. כהורים, חבל לנו מאד. לבננו יש יכולות לימודיות גבוהות, ואנו חוששים כי אופי הלימוד במכינה ולאחריו השירות הצבאי המלא יוציאו אותו לגמרי מן הלימוד הישיבתי. כמו כן, אנו חוששים מן ההשלכות העתידיות של הבחירה הזו על תחומים נוספים בחיים, כמו שחיקה בקיום המצוות, קריירה צבאית ועוד. לדעתנו הוא פשוט עוד לא מצא את הישיבה "הנכונה" עבורו, או שמראש הגיע לישיבות הללו עם איזושהי חסימה. מצד שני, איננו רוצים ללחוץ עליו כי ידוע הכלל ש"אין אדם למד אלא ממקום שליבו חפץ", ובנוסף איננו שוכחים כמובן שהוא כבר לא ילד קטן, ועליו להחליט בעצמו. אנחנו רוצים להדגיש כי רצוננו שיבחר בישיבה ולא במכינה מותאם לאופיו וליכולותיו, ולא נובע מכך שאנחנו "סגורים" ולא מאפשרים דרכים אחרות. בננו השני למשל, הוא בעל אופי אחר לגמרי, ובבוא היום יתכן מאד שנמליץ לו ללכת למכינה.

 

תשובות:

 

:

הלימוד הישיבתי והשקיעה בעולמה של תורה, בניית הקשר עם תלמידי חכמים והליכה לאורם הם המפתחות לבניית בית יהודי שורשי שימשיך את שרשרת הדורות. כל הבחירות העתידיות שלו תהיינה מושפעות מהדרך בה יבחר בצומת הזו, שהיא אולי החשובה ביותר בחיים שלנו כיהודים מאמינים ושומרי תורה. שוחחו עמו על כך, אך לא באופן של הטפת מוסר, אלא מתוך אמון מלא.

 להורים היקרים שלום וברכה,

השלב הבא בחיים של בנכם דורש תשומת לב, התבוננות והכנה רבה משום שהוא איננו עומד לעצמו אלא יש בו בכדי להשפיע על עתידו של בנכם בכל המישורים: האישי, הרוחני, הזוגי והחברתי.

לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שדווקא הלימוד הישיבתי והשקיעה בעולמה של תורה, בניית הקשר עם תלמידי חכמים והליכה לאורם הם המפתחות לבניית בית יהודי שורשי שימשיך את שרשרת הדורות.

הישיבה – זו שממשיכה את ישיבתו של אברהם אבינו שהוא "זקן ויושב בישיבה" – היא לבדה החממה להתפתחות התורנית של האדם בישראל כבר אלפי שנים.

אני כותב לכם את הדברים הכול כך מובנים מאליהם משום שדווקא בגלל שהם כך, הם לפעמים נשכחים מאתנו, וכשמדובר בבנכם כלל לא בטוח שהוא יודע ומבין מה באמת עומד כאן על הפרק.

לעשות 4 שבושי"ם ולצאת בידיים ריקות זו עובדה לא נעימה שגם מעלה כמה סימני שאלה כגון: האם בנכם סגור על עצמו? האם הוא יודע מה הוא רוצה ומחפש? מה הפריע לו שם? מה כן היה טוב?

אלו שאלות שיש לברר אתו כשלב שני לאחר שדיברנו והעמקנו בעניינה של הישיבה וחשיבות הבחירה בהווה לחיים העתידיים שלו, החל מהאופן שבו ייכנס לשירות הצבאי ועד לאשה שיבחר להקים אתה את ביתו ולחנך את ילדיו. אפשר להגיד שכל הבחירות העתידיות שלו תהיינה מושפעות מהדרך בה יבחר בצומת הזו, שהיא אולי החשובה ביותר בחיים שלנו כיהודים מאמינים ושומרי תורה.

כשאתם משוחחים אתו בעניין זה, השתדלו להציב יותר סימני שאלה מסימני קריאה. אל תהפכו את השיחה לשיחת מוסר. שדרו לו אמון מלא. אל תהפכו את הסוגיה הישיבתית שלו לסוגיה שלכם, כאילו שעליו ללכת לישיבה כדי לרצות אתכם. תנו לו בחירה חופשית. זה לא ילך בדרך אחרת וכפי שכתבתם "אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ".

השאלה שלכם נוגעת בעניין הישיבות אך לא נוגעת בכלל בחיים של בנכם באופן כללי. האם הבעיה היא רוחנית. כלומר, הבן לא סגור על עצמו מבחינה רוחנית. כן או לא ישיבה. במקרה זה יש לעסוק איתו כאמור בחשיבות הישיבה לשרשרת הדורות, לבחון פרמטרים שונים שחשובים לו בישיבה ולבדוק איזו ישיבה עונה על הכי הרבה פרמטרים. בהמשך כדאי לבנות איתו את הדרך להצלחה בישיבה. בכל זאת מקום חדש עם דרישות חדשות וגבוהות. מומלץ להיעזר בר"מ שלו בישיבה התיכונית או אישיות תורנית בעלת השפעה עליו.

ייתכן שהעניין כאן הוא קושי בקבלת החלטות שמתבטא במישורים נוספים בחייו. במקרה זה יש לעשות עבודה עם איש מקצוע שילמד אותו אחת ולתמיד את המיומנות החשובה הזו. הוא יקבל כלים שיסייעו לו גם בחייו הבוגרים.

לסיום, אחת הדרכים להיכנס ברגל ימין לישיבה הגבוהה היא השקעה בתורה ותפילה בעיקר בחצי השני של כיתה יב. דווקא אז, כשהשמיניסטים מרגישים שהעולם שלהם יש עלילות גבוהה לנסיגה רוחנית בבחינת "אכול ושתה כי מחר בישיבה הגבוהה". דווקא אז להגביר חילים לתורה ולתפילה ולסיים את הישיבה התיכונית עם הראש למעלה.

מאחל לכם הרבה נחת מבנכם. שתזכו שימשיך את שרשרת הדורות מתוך חיבור עמוק לתורה ולמצוות!


אתר: http://www.more-lanoar.co.il/

 

אבינועם הרש, מחנך, וסמנכ"ל חברים מקשיבים:

ההיסטוריה מעידה שגם ממסלול המכינות יצאו דמויות הוד ששמור להם מקום של כבוד בהיכל הגבורה והתהילה של דברי ימי מדינתנו. אישיות שהיא רצינית מטבעה, תוכל לקבל כלים ומטען רוחני רב עוצמה גם במסלול המכינות. תחושת הגיבוי והידיעה שאתם סומכים עליו, חשובה לא פחות לביטחונו ולהצלחת הבחירה.

 שלום לכם.

מבלי להכיר אתכם או את בנכם, דומני שרצונכם שהוא ילך בדווקא לישיבה ולא למכינה מובן וראוי בהחלט לכובד ראש. אני בטוח כי שיקוליכם מבוססים ומעוגנים בהיכרות העמוקה והאישית שיש לכם אתו.

ובכל זאת, תרשו לי להתייחס לגורמים המעכבים שכתבתם אודות ההשלכות העתידיות:

"שחיקה בקיום המצוות, קריירה צבאית ועוד."

ההיסטוריה מעידה שגם ממסלול המכינות יצאו דמויות הוד ששמור להם מקום של כבוד בהיכל הגבורה והתהילה של דברי ימי מדינתנו:

אלירז פרץ, רועי קליין ויהונתן נתנאל הי"ד, כמו גם להבדיל אל"מ עופר וינטר, לא חשודים כהוא זה על השחיקה בקיום מצוות או חפיפניקיות. דמותם וחייהם משמשים כמגדלור חינוכי ומוזכרים תדיר כמושא לחיקוי.

אני בטוח שגם בקרב החיים, ישנם תלמידים רציניים ביותר שהלכו לצבא ולא רק שלא ניזוקו מכך אלא הכלים והצידה שקיבלו לדרך מהמכינות עזרו להם בהפצת האור ובקידוש ה' בצבא.

כלומר, בוודאי שאישיות שהיא רצינית מטבעה, תוכל לקבל כלים ומטען רוחני רב עוצמה גם במסלול המכינות.

בכל אופן, מאחר שאמרתם ובצדק, ש"אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ", הייתי מנסה להפגיש אותו עם דמויות חיוביות. בהחלט יכול להיות שברגע שהמסר שלכם מגיע ממכם, יש לו קשיים יתרים ורעשי רקע בקבלתו) שלמדו גם בישיבה ונותן להם לפרוש בפניו את התמונה:

שיקולים בעד ובנגד. הניסיון האישי שלהם ועוד.

כך או כך, אחרי שבנכם קיבל את התמונה, הייתי בהחלט משאיר לו את הבחירה ומתפלל לקב"ה שיביא לו את הסיעתא דשמיא לבחור את המקום הנכון ביותר בעבורו.

מאחר ששתי הבחירות ראויות בעיני,  תחושת הגיבוי והידיעה שאתם סומכים עליו, חשובה לא פחות לביטחונו ולהצלחת הבחירה, שגם ככה טומנת בחובה התלבטויות רבות עקב שינוי המצב.

בברכה.

אבינועם הרש, מחנך, סמנכ"ל חברים מקשיבים, מעביר שיחות וסדנאות לנוער

לתגובות: 

 

 

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד::

הכותרת "מכינה" או "ישיבה" לא יוצקת את התוכן, לא קובעת את הרציניות, ולא מייצרת "דתומטר"…  הכול סטיגמות. מי שרציני – יהיה רציני בכל מקום, ומי שלא רציני – יהיה לא רציני בכל מקום.

כדי לענות על שאלה זו, רציתי לקבל חוות-דעת רחבה יותר מאנשים שלומדים ועובדים בתוך עולם הישיבות. היה חשוב לי להסתכל על השאלה מנקודות מבט רחבות יותר, כי לפעמים הנחות היסוד שלנו  גורמות לנו להסתכל על המצב בצרות אופק.

המכתב מביע הנחת יסוד שמכינה זה לא רציני, ואילו ישיבה זה רציני.

יש בו הנחת יסוד שמכינה מוציאה אנשים חלשים מבחינה תורנית, ואילו ישיבה מוציאה אנשים חזקים מבחינה תורנית.  בנוסף, יש הנחת יסוד במכתב, שמכינה מובילה לשירות צבאי ארוך ומתיש ואילו ישיבה מביאה לשירות צבאי קצר.

ההנחות הללו אינן נכונות, ואשתף אתכם במילים של רב שלום הימן.

יש מכינות רציניות מאד, הרבה יותר מישיבות רבות, ויש ישיבות רציניות מאד, הרבה יותר ממכינות רבות.  יש בוגרי מכינות רבים שמקפידים על כל התורה, ויש יוצאי ישיבות רבים שהפכו להיות חילונים או "לייטים" (כלומר שלא מקפידים על תורה ומצוות).

יש יוצאי מכינות שעשו צבא רגיל (3 שנים), או עברו בהמשך לישיבה אחרת ועשו הסדר, ויש יוצאי ישיבות שעשו 3 שנים צבא כמו כולם ואף האריכו את השירות.

הכותרת "מכינה" או "ישיבה" לא יוצקת את התוכן, לא קובעת את הרציניות, ולא מייצרת "דתומטר"…

הכול סטיגמות.

בנוסף – ההורים גדלו בעולם שבו לא היו מכינות, וכל מה שהכירו היה ישיבות הסדר עתיקות או ישיבות גבוהות רציניות. אלא שמפת הישיבות והמכינות השתנתה רבות מאז, עד כדי כך שהמציאות הזו זרה להורים רבים.

מי שרציני – יהיה רציני בכל מקום, ומי שלא רציני – יהיה לא רציני בכל מקום.

יותר מזה: מי שלא רציני – יש יותר סיכוי שהמכינה תהפוך אותו לרציני מאשר ישיבה, כי ישיבה לא מתעסקת בדברים כאלה ואילו מכינה כן.

 

סוף דבר – אין בזה כללים. הכל תלוי בילד עצמו, מה מושך אותו, איזה מקום שובה את ליבו ואיפה הוא מרגיש בבית.

בברכה ובהצלחה,

שושנה הימן, מנהלת מכון ניופלד ישראל, ממונה על פיתוח הקורסים של ניופלד בעברית, ועל ההכשרה והפיקוח במודל.  שושנה היא מנהלת לייף סנטר-המרכז להורות מקושרת, יועצת להורים ומורים ומנחת קבוצות בעלת ניסיון של 35 שנה בתחום.

 

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:

לעניות דעתי נכון לומר לבן שלכם את האמת על מה שאתם חושבים עליו בהקשר הלימודי. בסופו של דבר הבחירה היא שלו והוא צריך כמה שיותר נתונים מאנשים שמכירים אותו ורוצים בטובתו. ייתכן שזה ישפיע כבר עכשיו וייתכן שזה יזרע זרעים להמשך התהליך אחרי שכבר יבחר מקום.

מכיוון שאני עוסק רבות בהכוון השמיניסטים, אני בהחלט מזדהה עם הדילמה.

פעמים רבות אני מרגיש שהנער הניצב בפניי יכול לפרוח ולהתפתח בישיבה וחבל יהיה לבחור אחרת. בנוסף לזה חשוב לזכור שמבחינת הצבא הרבה יותר קל לעבור מישיבה למכינה מאשר להיפך. (או במילים אחרות כמעט בלתי אפשרי לעבור ממסלול של מכינה למסלול של הסדר)

הכותבת מדגישה בסוף דבריה את הכלל ש"אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ" ונדמה לי שכאן טמון המפתח של כל העניין:

לעניות דעתי נכון לומר לבן שלכם את האמת על מה שאתם חושבים עליו בהקשר הלימודי. בסופו של דבר הבחירה היא שלו והוא צריך כמה שיותר נתונים מאנשים שמכירים אותו ורוצים בטובתו, למרות שייתכנו רגעים שדברים אלו רק יגבירו את הבלבול… אני מאמין שבסופו של דבר העצמת הבחירה ודיון מעמיק בכלל השיקולים יעזרו לבנים להגיע לכלל החלטה מושכלת. ייתכן שזה ישפיע כבר עכשיו וייתכן שזה יזרע זרעים להמשך התהליך אחרי שהוא כבר יבחר מקום.

פעמים רבות קורה שהבנים בוחרים במסגרת אחת ולאחר זמן קצר הם מרגישים ש'זה לא זה' ומחפשים מסגרת אחרת. יש לזה חסרונות אבל גם לא מעט יתרונות. הגמישות המאפשרת תיקון תוך כדי המסלול היא היום דבר נפוץ. הרבה פעמים הבנים הללו שבוחרים מסגרת שבה הלימוד הוא פחות אינטנסיבי מתחילים לחפש משהו שיותר מתאים לרוחם ולשאיפותיהם, הם דוחים את השירות בעוד שנה וגם חוזרים ללמוד לאחר השרות הצבאי להם.

בנוסף לכך אני ממליץ להתייעץ עם הר"מ של הבן לעיתים (עוד) שיחה ממנו יכולה לעזור לבנים לראות ביתר בהירות את מצבם ולכוון באופן מדויק יותר את בחירתם.

המון הצלחה!

 

הרב דוד זולדן, מחנך בישיבה תיכונית:

להורים תפקיד חשוב מאוד בליווי של תהליך החיפוש והבחירה, אך המתבגר יודע מה מצפים ממנו ואין צורך ללחוץ עליו. כמו כן, חשוב שלא להעביר תחושה של אכזבה מבחירה שאינה מתאימה לצפיות שלכם.

 ראשית, בחירת מסגרת ההמשך היא החלטה דרמטית המלווה בחששות רבים וחשוב שתעשה מתוך בחירה של המתבגר. חשוב להבין כי המתבגר נמצא בשלב בו הוא מגבש את זהותו האישית בכלל ואת זהותו הדתית בפרט. זהו תהליך של בירור וחיפוש טבעי ובריא העשוי להוביל לגיבוש זהות אישית ודתית מגובשת ויציבה אך עלול להוביל לבלבול וזהות מפוזרת. בחירת מסגרת ההמשך היא קבלת החלטה המקבעת במידת מה את הזהות האישית והדתית. כמובן שישנם רבים שגם לאחר מכן 'נודדים' בין מסגרות שונות כחלק מאותו תהליך. "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ" (ע"ז יט ע"א)  – קודם ללימוד תורה יש לכוון את חפץ הלב, את הרצון, את הזהות. לאחר מכן ניתן לבחור מקום בו חפצים ללמוד  -"לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ". (שם)

להורים תפקיד חשוב מאוד בליווי של תהליך החיפוש והבחירה. מחקר שנעשה באוניברסיטת בר-אילן מצא כי להורים יש את ההשפעה הרבה ביותר על בחירת מסגרת ההמשך של המתבגר (יותר מהרמי"ם בישיבה התיכונית ואף יותר מקבוצת השווים החברתית). המתבגר יודע מה מצפים ממנו ואין צורך ללחוץ עליו. כיום ישנם מכינות "ישיבתיות" רבות ואפשר לכוון ולהמליץ לבדוק אותם, מתוך אמון כי המתבגר ידע לזהות את המקום בו ליבו חפץ. כמו כן, חשוב שלא להעביר תחושה של אכזבה מבחירה שאינה מתאימה לצפיות ההורים.

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

ככל ההורות שלנו צומחת, אנחנו לומדים להאריך אט אט את החבל אליו קשור הילד המתבגר. לעתים נמצא שמורכב עבורנו להאריך את החבל. הילד המתוק והצדיק הוא כבר איש, ראוי להגן על עם ישראל, איש עם שיקול דעת , עם מחשבות, ועם נטיות נפש עצמאיות.

לגבי בנכם היקר מפז – גם אם הוא בעל יכולת אינטלקטואלית גבוהה, עם פוטנציאל לגדול בבית מדרש על 'רמה גבוהה', לבו נוטה לאווירה שבבית המדרש של המכינה. ויכול מאד להיות שדווקא שם הוא יצמח  ויעלה  במעלות הקדושה, התורה, והיראה, מתוך מחויבות לדוגמה אישית, ומתוך רצון למשוך את החברים מעלה מעלה. עתים שאנו מכוונים גבוה, מתוך רצון שהילד יגדל בתורה וביראה ובמידות, אך אם נמצא שזה לא מתאים לרצונו של הילד, התוצאה תהיה הפוכה לחלוטין. ברור, אם כן, שמתיקות התורה תתגלה במקום בו יחפץ לבו. הבן היקר בדק מספר ישיבות [היום ההיצע הוא עצום, ב"ה], והחליט לכיוון של המכינה. תברכו אותו במאור פנים. תנו לו להרגיש שאתם שמחים בבחירתו וקשובים לרחשי ליבו. והעיקר- תרבו בתפילה. תכוונו לשפע של אהבת תורה  ודבקות בו יתברך. בהצלחה רבה!

אתרhttp://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

פינת הרב גודמן: הכוון לעתיד בכיתה י"ב ושמירת אחריות




.
הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא וראש תחום חינוך אמוני, מכללת אורות ישראל
.
להקלטת התוכנית המלאה: הורות והתבגרות: הכוון לעתיד לתלמידי י"ב
 

 

בתנו יוצאת עם בחור לא דתי

שאלה:

בתנו בת ה-17 לומדת באולפנה ומתנדבת במד"א. לפני כחודש וחצי נודע לנו כי היא יוצאת עם בחור חילוני אותו הכירה במד"א. אנחנו משפחה תורנית, (בעלי אף משמש כר"ם בישיבה תיכונית), והקשר הזה מאד לא מוצא חן בעינינו. אמנם, מדובר בבחור ערכי, אולם מכאן ועד לשמירת מצוות הדרך מאד רחוקה. ניסינו לדבר על ליבה, אך היא שבויה בקסמו ובטוחה כי עם אהבה אמתית ניתן לגשר על כל הפערים. אנחנו מרגישים במצוקה גדולה. חינכנו את ילדינו על טהרת הקודש, הם גדלו במסגרות נפרדות ותורניות, וחשבנו כי נאמנות לקיום המצוות ואהבת תורה יהיו בבסיס חייהם. גם בתנו זו נראתה תמיד מזוהה עם תפיסת עולמנו, וההתנדבות במד"א הייתה אחרי חשיבה מרובה תוך ידיעת האתגרים הרוחניים העלולים לעמוד לפתחה. כל כך בקלות היא מוותרת על כל עקרונותיה? האם האהבה חזקה מהכול?

 

תשובות:

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD:

אני מציע לכם לראות את הדברים מנקודת מבט של מבחן ערכים לבתכם ומבחן אהבה עבורכם, וכך להציב את הדברים בפניה והכל מתוך אהבה ודאגה כאחד. אם המצב הנוכחי הוא שבתכם מדברת אתכם בחופשיות על העניין, עליכם לשמור מכל משמר על ערוץ פתוח אתה. בשום אופן לא להיגרר לתגובות מהבטן, לא לפגוע בכבודה כשאתם בארבע עיניים אתה וקל וחומר מול אחיה ואחיותיה. פשוט להיות לבביים וענייניים.

להורים המודאגים שלום וברכה,

החיים מטבעם מזמינים לנו התמודדויות קטנות וגדולות שקוראות לנו לגדול, להעמיק ולמצוא בתוכנו קומה גבוהה יותר, משאבים חזקים יותר מהקושי העומד מולנו.

ההתנדבות במקומות מעין אלו, בהם נמצאים בנים ובנות בכלל ומרקע שונה בפרט, מזמינים מצבים של קרבה בין המינים. כמעט ואי אפשר שלא יקרו שם מקרים מעין אלה.
מציע לכם לראות את הדברים מנקודת מבט של מבחן ערכים לבתכם ומבחן אהבה עבורכם, וכך להציב את הדברים בפניה והכל מתוך אהבה ודאגה כאחד.

הקשר הזה לא בריא. נקודה. גם אם החבר היה בחור ישיבה ירא שמים (?) זה ממש לא טוב עכשיו. איני מכיר את בתכם ובכל זאת הסטטיסטיקה מלמדת שטרם הגיעה העת. קל וחומר כשמדובר על בחור שהעולם שלכם זר לו לחלוטין, ומה שעומד על הפרק הם התום והטוהר של בתכם, והציפייה העמוקה ממנה שבבוא הזמן תבנה את המקדש הפנימי של ביתה עם בעלה.

יש דבר אחד שאסור שיקרה בשום אופן והוא שהחברות הזו תרד למחתרת. אם חלילה בתכם תרגיש מאוימת, הרי שהקושי מולכם עשוי להפוך למכנה משותף נוסף עם אותו בחור והקשר רק ילך ויתהדק ויגיע (מהר יותר) למקומות לא טובים. אם תוכלו לשמור על ערוץ פתוח עם בתכם ולדבר על הקשר בחופשיות – כבר עשיתם הרבה מאד. זה הבסיס שממנו תוכלו להשפיע עליה.

אם המצב הנוכחי הוא שבתכם מדברת אתכם בחופשיות על העניין, עליכם לשמור מכל משמר על ערוץ פתוח אתה. בשום אופן לא להיגרר לתגובות מהבטן, לא לפגוע בכבודה כשאתם בארבע עיניים אתה וקל וחומר מול אחיה ואחיותיה. פשוט להיות לבביים וענייניים.

אם אתם כבר לא הכתובת, משום שמיציתם את העניין איתה או משום שהגעתם למשבר, נסו למצוא דמות עם יכולת השפעה עליה וכמובן הכל בעקיפין.

אל תשלו את עצמכם שאיסור היפגשות איתו יעשה את העבודה. הוא רק יגביר את הגעגועים בלב, הקיימים ממילא, ויצוק דלק למדורה הזו. גם מבחינה מעשית יהיה קשה מאד עד בלתי אפשרי לעקוב אחריה 24/7 ולא נראה לי שאתם רוצים להיכנס לסרט הזה.

ההשפעה עליה תיעשה בשני מסלולים מקבילים. האחד הוא הלבביות והחמימות -"את לעולם הבת האהובה שלנו". השני מכוון יותר לבירור והעמקה של הסוגיות העומדות כאן על הפרק: מה זה להיות יהודי, מהי תורה, מהו בית יהודי, שמירת הכוחות לבניין הבית האמיתי, הבעיות והסכנות בחברויות מעין אלה וכו'.

כשנותנים לה כבר בתחילת הדרך הצהרת כוונות שאתם מתנגדים לקשר אך זו צריכה להיות החלטה שלה מתוך הבנה שלה – מסירים את העוקץ והצורך למרוד ולעשות דווקא, ומשאירים את מרחב השיחה שהוא הוא הבסיס שלה לחישוב מסלול מחדש.

שאלה נוספת שאתם עשויים להיתקל בה עם הזמן היא האם לאפשר לה לארח אותו בביתכם?

במצב הנוכחי כשמדובר בנערה בוגרת בסוף התיכון, והנחת היסוד היא שבכל מקרה יש לטפל בעניין בכפפות של משי מתוך כבוד ורגישות, הרי שהנוסחה היא "מכבדים עד הבית". כלומר, לאחר שניסיתם להניא אותה מהרעיון והיא נשארה בשלה, הרי שהכללים הם שהבית נשאר בערכיו לחלוטין ו"חבר כזה לא אצלנו" (לאמיתו של דבר, גם חבר דתי ואפילו דתי אינטנסיבי לא בדיוק מתאים בגיל זה).

מצד אחד שומרים על ערוץ פתוח ומדברים על הכל, ומאידך הדגל של הבית נשאר מורם תמיד לכל אורך הדרך. זה הבית שלכם ויש את האחים הקטנים שזקוקים לדוגמא אישית. במקרים נדירים יש לאפשר לבת להביא חבר הביתה. לפעמים יש בזה יתרון בכך שניתן לעמוד במשהו על טיבו.

ולכם ההורים היקרים יש מבחן אהבה אמיתי. הכי קל לאהוב ילד שהולך בתלם שיעדנו לו. קשה מאד לאהוב ילד ש"בוגד" בערכים של הבית. אולי זה משבר ההתבגרות שלה. אולי כך היא מורדת ומנסה לבנות את הנפרדות שלה. מה שבטוח הוא שבכל מקרה היא צריכה הורים אוהבים עד הסוף.

מאחל לכם צמיחה גדולה בקשר עם בתכם ותזכו לעמוד איתה תחת החופה בבניין בית נאמן בישראל!

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD


אתר: http://www.more-lanoar.co.il/

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

אכן. המצוקה גדולה. האם ישנה דמות חיצונית – מחנכת או מדריכה שיכולה להיכנס לתמונה ולתת לבתכן מבט-על לגבי המציאות המורכבת שהיא נכנסת אליה? 

הכאב. הדאגה, והתסכול ניכרים בשאלתך. אכן, המצוקה גדולה. 17 שנה של חינוך תורני וערכי, עם דוגמה אישית של אהבת התורה והמצוות מתפוגגים מול היכרות סתמית במסגרת התנדבות במד"א. האם אכן כך?

הילדה שקלה היטב לפני שפנתה למסלול, ולקחה בחשבון שתעמוד לפני ניסיונות רוחניים וערכיים והכריעה בעד ההתנדבות, למרות החשש. זה מראה על החוסן שקיבלה בבית. אך האם ההחלטה היתה מגובה בשאלת רב?

בשכלול עמוק של כל הסיכונים, מול הרצון לעשיית חסד? מסגרת זו ידועה כמסוכנת בהיבטים האלו דווקא, ולא מעטים הסיפורים על בנות שנלכדו ברשתם של בחורים שאינם יהודיים כלל…. פה מדובר בבחור ערכי, אך לא שומר מצוות.  עם כל ההערכה ההדדית ביניהם, בוודאי שיש סיבה גדולה לדאגה. האם ישנה דמות חיצונית – מחנכת או מדריכה שיכולה להיכנס לתמונה ולתת לבתכן מבט-על לגבי המציאות המורכבת שהיא נכנסת אליה?

אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

יפעת גלבוע, עו"ס קלינית ופסיכוטרפיסטית, מטפלת בנוער ובמבוגרים, מנהלת מרכז הורים ילדים בגיל הרך:

ככל שתקדישו לנושא ההתאהבות של בתכם אנרגיה רבה יותר ותנסו לשכנע אותה או למנוע ממנה את הקשר, היא עלולה "להתחפר " ולהעמיק את הקשר. עצתי היא: הנמיכו את הלהבות… 

שלום לכם,

אני מניחה שכהורים המעורבים בחיי בתכם אתם מאוד דאוגים ואולי אפילו מרגישים אשמה על כך שאפשרתם לבתכם להתנדב במקום שבו עליה להתמודד עם אתגרים רוחניים העלולים לשנות את חייה וגלגלתם לפתחה ניסיון מסוג זה שבו לדעתכם היא לא הצליחה לעמוד…

האמת, שלא אתייחס בתגובתי לתהליך ההתאהבות אלא אהיה מעשית ואומר לכם שימו לב – ככל שתקדישו לנושא ההתאהבות של בתכם אנרגיה רבה יותר ותנסו לשכנע אותה או למנוע ממנה את הקשר , עלול להיווצר מצב בו היא רק "תתחפר " ותעמיק את הקשר… הניצחון ב "מאבק " הדעות ביניכם לבין הזוג  ייהפך להיות מטרה בפני עצמה ובחינת הקשר הזוגי  בניהם תיהפך למטרה משנית… כך, במקום להתרשם ולבדוק את הקשר עם בן זוגה של בתכם, אם הוא נכון או לא נכון לה, מתאים או לא מתאים, יתאחדו בני הזוג להתארגנות משותפת למאבק מולכם וזה יהיה ה" דבק " שיאחד בניהם, מולכם, ההורים הדואגים …

ולכן-  עצתי היא: הנמיכו את הלהבות…

יפעת גלבוע

 טלפון 0508266258
אתר : samimlev.co.il

 

רותי מדן, יועצת חינוכית:

נראה שבתכם נמצאת בשלב של ההתאהבות ובכלים הגיוניים קשה כרגע לשוחח עמה. חשוב למצוא הזדמנות לשבת אתה, להקשיב לה ולבדוק שהיא הובנה היטב גם אם אין הסכמה. לאחר שדעותיה יובנו תוכל היא להקשיב לכם. עליה להכיר במשמעויות של הדרך. אם היא תמשיך את הקשר עם בחור שאינו שומר מצוות היא עלולה להגיע לדילמות לא קלות. תוכלו להבהיר לה ברכות ובבהירות את הדילמות הללו.

הורים  יקרים!

הכאב הרב וההתלבטויות ניכרים במכתבכם. אתם לא לבד. הורים רבים נתקלים בשאלות הללו החל מהגיל הצעיר כשהילדים מתחברים על חברים  שמעוררים אצלנו  את השאלה האם להתערב  בלי להזיק וכיצד. כשהילדים מתבגרים ויכולותיהם כמעט בלתי מוגבלות גם הדילמות שלנו כהורים הופכות להיות כמעט בלתי מוגבלות. טוב שהצפתם את הנושא כי הוא אכן, כאוב.

נוכח הסיטואציה שלכם נוצר פער מסוים ביניכם לבין הבת. לא ציפיתם שכך יקרה מאחר ובניתם בית עם אהבת תורה וחינוך לקיום מצוות. ציפיתם לנאמנות ולכך שהילדים יאהבו וימשיכו בדרך ובעקרונות שלכם -שלהם. וכעת אתם מאוכזבים ובעיקר מתלבטים ודואגים. מתוך דבריכם אני משערת שהפער החל עם החלטתה של בתכם להתנדב במד"א. ואם השערתי נכונה – דאגתכם לא הייתה לשווא.

אנסה להביע את עמדתי בכמה נקודות:

העקרונות שלכם לא השתנו, בתכם יודעת אותם היטב וזו ההזדמנות לשבת אתה. תחילה להקשיב לה ולבדוק שהיא הובנה היטב גם אם אין הסכמה. לאחר שדעותיה יובנו תוכל היא להקשיב לכם. אתם הורים, אוהבים תמיד, חינכתם ועשיתם את המיטב, ובמידה והיא בוחרת בדרך שונה עליה להכיר במשמעויות של הדרך. אם היא תמשיך את הקשר עם בחור שאינו שומר מצוות היא עלולה להגיע לדילמות לא קלות. תוכלו להבהיר לה ברכות ובבהירות את הדילמות הללו. היא צעירה ואולי לא רואה זאת. בנוסף חושב מאד לדעתי להדגיש את העובדה שכבחורה בוגרת ההחלטות והאחריות עליהן הם שלה.

חשוב להבחין בין אהבה והתאהבות. יש המגדירים התאהבות כהתנהגות דומה לשל אנשים מכורים או לא יציבים (אין היגיון, יש התרגשות מתמדת, הגוף מתנהג אחרת, קשה לישון ועוד).  לאחר שלב ההתאהבות מגיעה האהבה –  שבה קיימת יותר אחריות ומחויבות וגם אינטימיות (על פי העקרונות של האוהב. כשמדובר על אנשים שומרי מצוות  העקרונות הם הלכתיים). נראה שבתכם נמצאת בשלב של ההתאהבות ובכלים הגיוניים קשה כרגע לשוחח עמה. נקווה שתבונתה הבסיסית תועיל לה.

כאשר הורים נשאלים על דעתם לגבי בן או בת הזוג של הילדים קיימים סיכוי וסיכון. לא להביע עמדה – קשה, אך, בלא מעט מקרים הבעת העמדה השלילית  גרמה לדרדור הקשר ללא תקנה. כיון שציינתם שמדובר בבחור ערכי ועל כך ב"ה, יש מקום לקוות שאולי בתכם תצליח להביא אותו להכרות עם עולמה- עולמכם.  בכל מקרה הצעתי לכם היא לשמור על קשר בכל מחיר ולא לוותר על כך למרות אינכם משנים את  הערכים שלכם.

ההתנדבות במד"א כרוכה בהרבה רצון טוב ועשיית חסד. עד כמה שידוע לי ההתנדבות כרוכה בהרבה התנסות ובהרבה  ניסיונות  שלא תמיד  ילדינו עומדים בהם. הלוואי ובידינו היה ניתן  לשפר את ההתנהלות במקומות אלו.

רותי מדן

יועצת חינוכית וזוגית

אלון שבות.

תנצלו את הזמן ליצור קשר

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

על המיזם "הורות לנצח"

היא כבר מרוויחה יפה ועדין חושבת שאת המחשב החדש אתם צריכים לממן לה? מיזם "הורות לנצח" בא לתת מענה להורים למבוגרים צעירים אלה שעדיין חיים בבית ואלה שכבר עפו מהקן. רווקים או נשואים צעירים מעמידים אותנו ההורים בפני אתגרים חדשים הדורשים למידה והערכות חדשה.

אנו משופעים בחוגי הורים לגיל הרך ומוזמנים לערבי הורים מיוחדים לגיל ההתבגרות. אולם כשילדינו מחליפים קידומת ומטפסים בשנות העשרים לחייהם המבוכה כמו גם הבדידות של ההורים רבה. מיזם "הורות לנצח" בהובלתה של הרבנית ענת נובוסלסקי ובסיועה של הפסיכולוגית נחמה קירשנבאום אבינר נועד להציף את האתגרים המיוחדים העומדים בפני הורים לצעירים בוגרים, להעלות את העניין למודעות הציבורית ולהציע דרכי פעולה.

 

עוד סרטונים מ'הורות לנצח':

מי אמר שרווקות מאוחרת היא בעיה?

הורות לנצח – הורים כשדכנים

האם יש גבול להתייעצות הורים?

כמה באמת עולה חתונה?