תגית: בילויים

איש בהודו עם חליל וכוברה

הילדים נוסעים להודו

איש בהודו עם חליל וכוברה

הקדמה

 

לא מעט מבנינו ובנותינו נוסעים לטיולים ארוכים במזרח או בדרום אמריקה. טיולים אלו מאתגרים את הקשר המשפחתי ומעלים בפני ההורים שאלות רבות. יצא לי לנסוע פעמיים להודו ולהכיר מקרוב את חווית המטיילים הישראלים. בשורות הבאות אנסה לתאר את התופעה ולהציע דרכי התמודדות. הנחת היסוד של המאמר היא "עִמו אנוכי בצרה". בכל מקום בו הילד נמצא אנחנו כהורים צריכים להיות איתו.

מדוע הילדים רוצים לנסוע

 

רבים מבני הנוער משתעשעים ברעיון הנסיעה וזאת מסיבות שונות. הנתיב בו הולך הצעיר בארץ תובעני וסגור. עם סיום התיכון, הוא משרת בצבא או בשירות הלאומי. ובעצם אין לו מקום או זמן לבדוק מחדש את העולם הרוחני שהונחל לו על ידי הוריו ומחנכיו. לשם כך נוטלים חלק מן הצעירים פסק זמן של טיול בחו"ל. הטיול משרת מטרות רבות ולעיתים סותרות.

א. להכיר עולם: יש לצעיר הרגשה כי העולם אותו הוא מכיר מוגבל וסגור. לשם כך ברצונו להכיר את "העולם הגדול". אמנם גם הכרה זו מוגבלת למדי, הרי התרמילאים הולכים במסלולים קבועים ולכן נפגשים רק עם תופעות מסוימות!

ב. להכיר תרבויות חדשות: בכל מקום יש תרבות שונה. יש שמעוניינים להכיר מקרוב תרבויות המאתגרות את התרבות שבה הם גדלו. העמדת שתי תרבויות זו בצד זו מאירה את שתיהן באור חדש.

ג. להכיר את עצמי: הטיול והבדידות שבו מאפשרים למטייל לפגוש את עצמו בהקשרים שונים ממה שהוא רגיל. הקשרים אלו מאפשרים לו להבין את עצמו בדרכים שונות ממה שהוא הורגל בהן.

ד. ניסויים בקשרים חברתיים חדשים: חבורות המטיילים נוטות להיפרד ולהיקשר מחדש. וכך עושים הצעירים ניסויים בקשרים חדשים ובאופנים שונים של קשר.

ה. להתנסות בחוויות חדשות: הטיול מאפשר לתרמילאים לפגוש חוויות מסוגים חדשים. מסמים ועד יוגה וסדנאות שתיקה במקדשים שונים.

המטייל הדתי מוּנע בנוסף לכך ממניעים אחרים:

א. החיים בתוך מסגרת דתית דורשים התנהגות מסוימת. ההלכה מתייחסת לכל תחומי החיים. לא פעם מרגיש הצעיר הדתי כי יש עיניים העוקבות אחריו כל הזמן. הנסיעה לטיול משחררת אותו מחלק מהעיניים הללו.

ב. במיוחד בהודו יש ניחוח דתי. לעיתים דווקא המקום הדתי שבה מאפשר לצעיר הדתי לבדוק את מקומו הדתי ביחס אליה.

ג. המפגש עם העצמי חשוב לצעיר הדתי מאוד. הוא שואל את עצמו עד כמה אני תוצר של חינוך ועד כמה אני מה שאני.

את הסיפורים על המסע שומעים הצעירים מחבריהם שנסעו כבר. המטיילים חוזרים ארצה ואוהבים לספר על חוויותיהם. ממרחק נראים הדברים מרשימים יותר מאשר מקרוב. וכך הסיפורים על החוויות השונות עוברים מפה לאוזן בין דורות המטיילים וסיפורים אלו מזינים את הרצון לצאת לטיול.

בעידן האינטרנט ניתן לקרוא יומני מסע למיניהם ולהתחבר לרוח האופפת אותם. אמנם יומנים אלו נכתבים מנקודות מבט מגוונות. אך ניתן לראות בהם דוגמאות לסיפורי החבר'ה.

המטייל הדתי אינו שונה בהרבה מהמטייל שאינו דתי. לא פעם יצא לי לפגוש בהודו אנשים שרק דרך שפתם יכולתי לזהות אם הם בוגרי החינוך הדתי או לא. כיוון שלעיתים המטייל מטשטש את זהותו הדתית. גם אם הוא אינו מטשטש אותה, ההקשר של הטיול מוציא אותו מההקשרים של הארץ. הטיול פותח פתח להתנסויות חדשות. המסגרת החברתית הקיימת בארץ נחלשת והמטייל פתוח לקשרים ולהקשרים חדשים.

תגובת ההורים בשלב ההתלבטות

 

הרצון לצאת לטיול יוצר חרדה אצל כל ההורים. כולנו שמענו סיפורים רבים וקשים על מטיילים שנעלמו או נפצעו, על מטיילים שהתמכרו לסמים או השתבשה עליהם דעתם. קשה להורים גם המחשבה שהבן נמצא במקום שאין להם קשר איתו.

להורים דתיים יש חרדות נוספות על החרדות של כל הורה. היוֹת הבן ויותר מכך הבת כל כך רחוקים מכל המסגרות המוכרות מוסיף על חרדות ההורים. יש חשש מבוסס שתוך כדי הטיול הם יבדקו מחדש את העקרונות שעליהם הם גדלו ואולי יחליטו לשנות דברים מסוימים.

לדעתי על ההורים להגיב באופן מתון. התנגדות חריפה ובוטה עלולה להביא לנתק בין הבן להוריו. נתק כזה רק מחמיר את הסיכונים ועלול לדחוף אותו להרחיק לכת. מצד שני מותר להורים להביע את חששותיהם ולשתף בהם את הבן. הבן ישקול את הדברים ויחליט על דרכו. שיחות פתוחות בין הבן להוריו מאפשרות להורים להיות איתו בכל הדרך המפותלת. שיחה פתוחה מאפשרת לבן גם להשתעשע ברעיון ובסוף לוותר עליו.

יצא לי לשוחח לא מעט עם תלמידים שחלמו על נסיעה למזרח. כיוון שהייתי שם תיארתי להם את המסע מכל ההיבטים שאני רואה אותם – היפים והמאתגרים וכן את החלקים הקשים והמסוכנים. היו כאלה שלאחר שיחה (שבה כיבדתי מאוד את רצונם לנסוע), הם החליטו שלא לנסוע. דומני שבמצב כזה התנגדות גורפת עלולה לגרום דווקא את ההיפך ולהפוך את הנסיעה לעץ שאי אפשר לרדת ממנו.

כדאי שההורים יגלו הבנה גם למניעי הטיול. הטענה "את שביל ישראל כבר עשית?" איננה משמעותית לבן. הוא נמצא במקום אחר והוא מחפש דברים אחרים. כדאי להבין את מניעיו, אם כי ניתן בהחלט להסתייג מהם. יש רבים שהטיול קשה להם והם מקצרים אותו וחוזרים הביתה. אם היציאה היתה בעימות עם ההורים יתכן שהם יישארו רק כדי לא להודות בטעות. אם היציאה היתה מתוך הסכמה וברכה, שיבה מוקדמת תהיה נוחה ושמחה.

שלב ההכנות למסע

 

בשלב זה יש הרבה ציפייה והרבה חשש אצל המתבגר. כהורים טוב להיות איתו בכל התהליך.

לדעתי כדאי שההורים יהיו מעורבים בחשיבה על הטיול. יקראו חומר בעניין ויכירו מקרוב את המסלולים והאתרים שאליהם נוסע הבן. כדאי להם לקרוא או לשמוע סיפורים של מטיילים אחרים כדי להתקרב למוטיבציות של הבן.

עליהם להבין את חששותיו ולהכיל גם את הרצון שלו להתרחק ולהתנסות בדברים חדשים. אנו יכולים לקנות לו אביזרים שהוא יהיה מעוניין בהם ובכך לחזק את הקשר בינו לבינינו. בשלב זה כדאי גם לתכנן את ערוצי הקשר. האם יהיה עם הילד טלפון נייד רגיל הקולט רק במקומות שיש בהם רשת סלולארית, או טלפון לוויני הקולט בכל מקום. לתרגל דיבור בסקייפ או בטכניקות אחרות. ולקבוע תדירות של שיחות המתאימה גם לבן וגם להורים. כדאי גם לפתוח אתר פייסבוק, או אתר שיתוף תמונות אחרים, כדי שהבן יוכל ביתר קלות להעביר תמונות שהוא מצלם לפייסבוק שלו ומשם יוכלו ההורים לצפות בהם. חשוב שלאורך כל המסע יהיה ערוץ תקשורת חם והדוק בין הבן להוריו. כך יוכלו ההורים ללוות את כל שלבי הטיול ולהיות שם כאשר הבן יהיה זקוק להם.

כדאי להכיר גם את שותפיו למסע ואולי אף להכיר את הוריהם כדי שתוכלו להיוועץ ולתקשר יחד עם הבנים. רצוי שלא למתוח ביקורת על השותפים למסע, כי כך תוכלו להבין טוב יותר מה עובר על הבן.

בזמן המסע

 

כאשר הבן יוצא לטיול, חשוב שהוא יצא עם ברכת הוריו. לתאם איתו דרכי תקשורת קבועות הן בטלפון והן באינטרנט או בסקייפ, ודרכי העברת תמונות. זה משאיר את ההורים בתמונה לאורך כל המסלול. גם אם הוא נקלע למצוקה גופנית או נפשית, הקשר עם ההורים יכול להביא לו ולהורים ברכה מרובה.

תוך כדי הטיול כדאי לשמור על קשר הדוק ומתעניין. לא קשר שבודק את הבן או הבת. לא קשר שמחפש אותם בפינה. אלא קשר שבו יש להורים מה ללמוד מן הילדים. ולילדים יש בו מה ללמוד מן ההורים.

לא מעט הורים נוסעים בחופשה שלהם לבקר את הילד במקומות בהם הוא מסתובב. לרוב, ביקורים כאלה פוריים לשני הצדדים. ההורים מבינים מה מושך ומסעיר את הבן, והבן זוכה לביקור שיכול להיות מאוד משמעותי עבורו. הייתי שותף במנאלי לפגישה כזו בין זוג הורים לחבורת מטיילים שהבת הייתה חלק מהם. הפגישה וההבנה שההורים גילו לטיול בנתה נדבך נוסף בקשר בין ההורים לילד.

החזרה הביתה

 

החזרה מן המסע קשה מאוד למטייל. החיים במסע יש בהם התרגשות יום-יומית. יש בהם פתיחות וקשב שאינם מצויים בחיים הרגילים. השעון מתנהל אחרת. לכן יש תמיד משבר בחזרה ארצה. על ההורים ללוות את הבן בתוך המשבר הזה. לא כדאי ללחוץ עליו למצוא מיד עבודה או מסגרת לימודים. לעיתים הוא בכלל לא שם. הוא מחפש עוד את חבריו מהודו כדי להמשיך איתם משהו מן המסע. זה לא תמיד הולך. יום אחד פגשתי במרכז ירושלים צעיר שהכרתי בהודו. הזמנתי אותו לכוס קפה. תוך כדי שתייה הרגשנו שנינו שמה שהיה שם לא יכול לחזור בבית קפה בירושלים.

לעיתים הילד גם שינה את עולמו הדתי. שינוי זה לעיתים הוא מבלבל את הילד ואת הוריו. יש דברים שנראים סותרים זה את זה. הילד יכול גם להתפלל בדבקות רבה ובו זמנית לא להקפיד על הלכות אחרות.

הראש שלו נראה לעיתים כמצוי בשני מקומות בו זמנית, כאן ושם, וזה קשה מאוד ומבלבל מאוד.

בתקופה זו חשובה מאוד התמיכה הלא-שיפוטית של ההורים. "אתה הבן שלנו בכל מה שאתה עובר".

סיכום

 

חווית המסע היא חווית התבגרות. הדרך בה מלווים ההורים את בנם יכולה להניח דפוסים לדרך בה יתנהלו היחסים בין הילד המבוגר להוריו המבוגרים. דרך של ליווי/קִרבה/קבלה/ושיתוף יכולה לפתוח ערוצים יפים של תקשורת בין הילד המבוגר להוריו.

לעומת זאת, מאבק חריף/התנכרות/כעס/והסתרה יכולים להגביה חומות בין הילד להוריו. הוא אולי יקפיד בכבודם אבל מאחורי גבם הוא יחיה במציאות אחרת לגמרי.

האתגר הוא קשה, מסובך ומורכב. אבל אם נעבור אותו בהצלחה אולי ניצור מערכת יחסים חדשה של הורים בוגרים וילד בוגר שיש ביניהם הרבה הערכה והקשבה והרבה למידה הדדית.

הרב דורי (אביגדור) הנמן, מחנך

"משחקים באש" – השטח בוער! על מדורות ילדינו ועלינו…

קוראים יקרים, ברצוני לשתף אתכם בחוויה מיוחדת משנה שעברה בל"ג בעומר.

במסגרת תפקידי כמורה וכמחנך כיתה, קבלתי את המלצת מנהל בית הספר בו אני עובד ויצאתי לבקר במדורות תלמידי (אגב, שמחתי לראות כי לא הייתי המורה היחיד מבית ספרנו שביצע ביקור מסוג זה…)

קצת אחרי חצות… שוטטתי בין מדורות התלמידים הפזורות ברחבי העיר למשך כשעתיים וברצוני לשתף אתכם כאמור, ברשמים מביקור זה. התובנה הבסיסית והמרכזית היא שהשטח בוער והתוכן חסר – אנו משחקים באש.

אומנם, במקבץ המדורות הראשון בו ביקרתי התקבלתי בזרועות פתוחות מלאות אהבה וחום (תרתי משמע). פגשתי בתלמידים שמחים, מאורגנים בתנועות נוער מסודרות וממוסגרות, שרים שירי מדורה, ממלאים את אש המדורה בחום אנושי ומעניקים משמעות חיובית לכינוסם.

אולם, למציאות שונה בתכלית הגעתי במקבצי המדורות אחרים בהם ביקרתי ברחבי שכונות רבות בעירנו היפה. את פני קיבלו ילדים ונערים נדהמים (שאינם תלמידינו), המחפשים את עצמם ואת מקומם, רודפים משטות אחת לחברתה, ומעיסוק בשתיה חריפה לרדיפה זולה אחר בנות הנענות לשברי חיזור אלו. ילדי כיתה ה' (גילאי 10-11) יושבים סביב מדורה לבדם ללא מבוגר ומעסיקים את עצמם בהליכה על פלטת עץ המונחת על האש ("משחקים באש" כבר אמרנו?). חברי כיתות י"א-י"ב מרעילים את עצמם בנרגילות וסיגריות לקול צרחות הדיסק ברכב המנגן בעקשנות את אותו שיר דיכאוני בפעם ה-62 כמנין שנות המדינה ללא הפסקה. תלמידי כיתות ט' וי' עוסקים בתחרות שתיה חריפה ובני נוער רבים אחרים משוטטים בעיר ללא מטרה.

במרקם אנושי מגוון זה חסרו לי אנשי חינוך, מדריכם ומדריכות, מורים ומורות מנהלים ומנהלות שיבקרו את תלמידיהם ויכוונו אותם למטרה מסויימת ולכיוון מסויים. דמויות יקרות אלו הרואים בחייהם שליחות, נעדרו מנוף המדורות וחסרה השלמת העבודה החינוכית הקשה וההשקעה המרובה בין כותלי בית הספר. אין בכוונתי שאנשי החינוך הנ"ל ישמשו בתפקיד שיטור ו/או בתפקיד אחראי משמעת, אלא כאנשי חינוך משמעותיים המכוונים ומנחים את התנהגות התלמידים ובאים לחלוק מנסיונם וממאור פניהם.

עם זאת ואולי אף מעבר לכך, בעיקר חסרתם שם אתם – ההורים. היכן הייתם? האם ישנתם בשקט כשילדכם בן העשר עמד בשעה שתיים בלילה במרכז המדורה בין להבות האש? היה נוח לכם לדעת כי ילדכם חשוף לזרים שאינכם מכירים ואינכם יודעים את זהותם (כמוני לדוגמא)? האם בכלל הצלחתם להירדם כאשר בנכם ערך עם חברו תחרות שתיית אלכוהול? כיצד בנכם חזר הביתה לאחר בילוי מפוקפק זה? מה היו השלכות האלכוהול על גופו ובריאותו? לאלו תכנים נחשף ב"מדורה"? מהי המדורה עבורו? האם מקום פורקן נטול משמעות ואחריות, הממלא לילה שלם ללא שינה בריקנות מוחלטת, מהוה חלק מהתפריט החינוכי אותו אתם רוצים להעניק לילדכם? כיצד בנכם יאמין לכם כשתסבירו לו כי חינוכו יקר וחשוב בעינכם, בעודכם מפקירים את מדורתו באופן מוחלט? האם האמירות "תשמור על עצמך" ו\או "תעשה חיים" מספיקות על מנת שבנכם יצליח לעצב אישיות בוגרת, אחראית ונבונה בסביבה כה עויינת? האם למקרה המזעזע הבא שלא נדע או נשמע בחדשות שמקורו באותו שעמום המוביל לוונדליזם נוכל לומר "כיצד הגיעו למצב כזה…"? האם בילוי כמתואר לעיל לא מדליק את כל הנורות האדומות וזועק להתערבותנו?

תהיות רבות על חינוך ילדינו עלו לי בסיורי ורק חלק קטן מהן שטחתי לפניכם. פנייתי אלכם, כפנייתי אל עצמי, באה ממקום כואב אך מאמין כי עדיין לא מאוחר…

אנו משחקים באש – בואו נהיה נוכחים ונכוון את ילדינו כיצד להתחמם מאש המדורה, אך לא חלילה להישרף ולהיכוות ממנה!

בהצלחה לכולנו במדורות הבאות.

הרב ליאור זיו, ר"מ בישיבה תיכונית מעלה אדומים.

.

עוד על ל"ג בעומר:

מה בין רשב"י ל"אבסולוט" – ל"ג בעומר מתקרב. מה עושים בנינו ובנותינו במדורות? הרב ליאור זיו סייר בהן ומדווח מהשטח.

הורות והתבגרות: לקראת לג בעומר – בין הכמיהה לנסתר להשקעה בעשייה בחיים –

מדורת לג בעומר עם צלליות של בני נוער שעומדים לפניה

מה בין רשב"י ל"אבסולוט"

מדורת לג בעומר עם צלליות של נוער

אווירת מסתורין של לילה אפוף להבות מרצדות. רחשי עצים מתנפצים בלהב האש החורך אותם. דמויות כהות נעות מסביב. נשמעים קולות צחוק והוראות המארגנים לבל ישליכו עוד עצים. יהיו אירועים כאלה שעיקר העניין יעסוק בארגון הטכני של הערב וביצירת אווירה מחשמלת: מנגל, בשרים, מוזיקה וגחלים לוחשות. ויהיו גם כאלה שיעסקו בחידונים, דברי תורה וסיפורי אגדה הקשורים לדמותו של הצדיק רבי שמעון בר יוחאי והחבריא קדישא.

כל גיל וענינו, אך ככל שנצפין בגרף הגיל המתבגר, הנאיביוּת הלוחשת סביב הלהבות תצריך מאתנו המבוגרים שימת לב מיוחדת, על מנת לחוש ולהקשיב מבין שורות הגחלים הלוחשות. ואם חשבתם שהכוונה לגילאי כיתה ז' או ח', הרי שבימינו אפשר כבר לרדת בחתך הגיל.

לפתע נמצא, שישנו חיבור מדהים בין אורות "הזוהר הקדוש" לבין "האורות" הבוקעים מבקבוק הוודקה וה"רדבול". ואיך שלא, הרי כדי להשיג את עומק אורו של רשב"י זקוקה החברה לייצר אווירה חופשית ומשחררת. חומרי השחרור הטובים ביותר לחיבור המינים הלא הם משקאות הפלא לסוגיהם השונים.

בלחץ חברתי מתון ובפיתוי דברים זה קורה מהר מאד, והראשונה הנועזת פורצת את הדרך, ואז, אחת ועוד אחת הן תבואנה אחריה אל התיבה המשכרת. וכשהן שותות, בין "שוט" (לגימה קטנה) אחד לשני, הן כבר "מגלגלות עיניים" לשמיים, במקרה הטוב, ובמקרה הרע אל בתי החולים.

"אך אל דאגה אבא-אמא, הכול "בסבבה ובצחוקים". למה יש חברים? הם כבר "יטפלו בי" מבלי שאתם תרגישו, באישון ליל ללא הפרעת מנוחתכם, יְפנו אותי ברכב או ברגל אל מקלט ביתי. אני מבטיחה שנתחשב, באמת שנתחשב… ונחוס על יום עמלכם הבא. האם לא לשם כך נועדה דלת "הבייסמנט" בכניסה האחורית של הבית?"

והבנים? אצלם האלכוהול מקפיץ את רף האלימות ומעשי הוונדליזם באופן טבעי, כך שנזקים להם ולסובבים כמעט צפויים מראש, מסתם מילה שנאמרה שלא במקום.

ואתם… ואנחנו… נקפל את עצמנו אל המיטה הרכה עד ליום המחר, בו צפוי שנהיה עייפים ומרוצים מתחושת החג האפוף מסתורין של גחלים לוחשות, נקניקיות מתהפכות, להבות מרצדות, והילת קדושת הצדיק הפורס את חסותו על ילדי הירח שלנו בצל הלהבות.

יתכן שזה קצת מלחיץ אך זו לא הכוונה, אמנם מניסיון הל"ג בעומר שעבר, והתעצמות השימוש באלכוהול, עלולה הילולת החג להיהפך לקול יללה וענות חלושה. ובמידה, וכהורים ומבוגרים, נהיה מודעים אל הנאמר בין השורות המלחשות, נדע למזער נזקים וטעויות של ילדינו "מבקשי האורות".

טיפים להורים

 

  • שאל את בנך/בתך על שמות משתתפי המדורה הנערכת בתנועה, חבורה, כיתה וכו'.
  • שאל על מיקום מדויק של המדורה, גם אם נקבע מקומה מחוץ ליישוב, ושדר ביקור אפשרי אצל החוגגים.
  • אסוף מספרי טלפונים ניידים של חברים נוספים לצורך יצירת קשר להמשך הערב.
  • דאג לברר האם כללי החגיגה ברורים לגבי התעסקות עם אש וחומרים דליקים תרתי משמע: בנזין וכו' מחד, וחומרי אלכוהול מאידך. שאל מפורשות האם יש בכוונת מי מהמשתתפים לשתות אלכוהול או "מקדמי עישון וריגוש אחרים"?
  • בדוק האם ישנם מבוגרים או מדריכים במדורות. אם כן בדוק עד מתי הם יהיו נוכחים שם.
  • ערוך סיור נימוסי בין המדורות ובעיקר במדורת בנך/בתך בשעות המועדות (23:00 – 4:00) ללא הודעה מראש. תאם עם הורי החברים סבב ביקורים נוספים.

אבי רומנו, מנהל היחידה לקידום נוער, מועצה מקומית אפרת

.

עוד על ל"ג בעומר:

"משחקים באש"-השטח בוער! על מדורות ילדינו ועלינו… – ל"ג בעומר מתקרב. מה עושים בנינו ובנותינו במדורות? הרב ליאור זיו סייר בהן ומדווח מהשטח.

אל תעבידו אותם בפרך

אל תעבידו אותם בפרך

אחרי תקופת לימודים ארוכה, "שבים" הבן והבת הביתה לחופשת פסח. בעצם – לא לחופשת פסח אלא להכנות לפסח. הם נוחתים בימים הלחוצים של הניקיונות… כל מי שגר בבית חייב להיות שותף למאמץ המשפחתי להכנת הבית לפסח. וגם הם נדרשים לתת את חלקם. אסור לוותר להם. זוהי חובה מוסרית טבעית שקודמת לטיולים ולבילויים. וזוהי חוויה בונה שמחנכת אותם לאחריות משפחתית ולנשיאה בעול לקראת העתיד.

אם נקבע מינון נכון לדרישותינו, הן אפילו עשויות למלא אותם סיפוק. אבל, אם לא נגלה רגישות ראויה, עלולה שהותם בבית להפוך לסיוט, וה"עונג" ל"נגע" (בהיפוך אותיות). אם נעמיס עליהם אין סוף מטלות, שחלקן אינן קשורות לפסח (כגון, צביעת הבית וכיבוס הוילונות, סידור המחסן וכסוח הדשא) ולא נותיר להם פנאי לעצמם, או שישררו בבית מתח ועצבנות שמדכאים כל שמחה – חוויתם מהשהות בבית לא תהיה חיובית. אם נתכתש איתם יום-יום לפני פסח, פסח ייחרת בזכרונם כחג של סבל וקושי, מפני התודעה איננה מבחינה בין פסח להכנות לפסח.

לכן, אל נוותר להם אבל גם אל נעביד אותם בפרך. אסור שייוצר מצב שכל פעם שהבן יודיע על כוונתו לצאת מהבית, נפתיע אותו במטלה נוספת. אלא נכין רשימת מטלות מוגדרות שביצוען המרוכז מותיר לו חלק מהשבוע לטיול קצר. רצוי להרכיב איתו את הרשימה על מנת להתחשב בהעדפותיו. והעיקר – הכל בשמחה. לא בעצבנות ולא במתח.

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

רחוב בלילה

המבדיל בין יום ובין לילה

אחת מנקודות החיכוך הבולטות בין הורים לילדים היא נושא שעות השינה, או ליתר דיוק – הרגע בו הן מתחילות. לילדים קטנים יש נטייה מעצבנת לסרב ללכת לישון בשעה שההורים רוצים. העניין הוא שכשהם הולכים ומתבגרים זה לא נעשה טוב יותר. הויכוח המסורתי על שעת החזרה הביתה או השעה בה הם צריכים לכבות את המחשב, להגיד לילה טוב לפייסבוק, עשוי להפוך למוקד מתיחות יומי.

אלא שאחד המקומות בהם חשוב להפעיל את מעט הסמכות ההורית שעוד נשארה בידינו – הוא דווקא כאן. הסיבה להתעקש על כך אינה רק כדי למנוע ממנו להתעורר מחר בצהריים ולהפסיד תפילה במניין או זמן ק"ש. זו הבעיה הקטנה. הסיבה המרכזית היא שהשוטטות בשעות הקטנות של הלילה (ברחוב או ברשת), ללא שום השגחה של מבוגרים, לעיתים בחברה מפוקפקת, היא הרסנית ועלולה לגרור לדברים שליליים. מובן גם שמי שהולך לישון בשלוש לא יימָצֵא למחרת בותיקין, יפקח עין רק לקראת ארוחת הצהריים ולכן בערב הוא לא ירגיש עייפות ושוב ילך לישון מאוחר, וחוזר חלילה.

בהחלט מתקבל על הדעת שזמן ההליכה לישון בחופש יהיה מאוחר יותר מאשר בזמן הלימודים, אך גם אז צריך להתרחק מהתופעה של שינוי סדרי עולם והפיכת לילה ליום ולהפך. יש להישמר ממצב בו ההורים הולכים לישון ומותירים את הילד ספון בחדרו הפרטי עם המחשב, ללא כל ביקורת והשגחה.

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר בצוות "לב אבות"

בִּתי מבלה בליל שבת מחוץ לבית עם חברות…

בִּתי מבלה בליל שבת מחוץ לבית עם חברות

שאלה: 
בִּתי (בת ה- 13) יוצאת בליל שבת מיד אחרי הסעודה לפגוש חברות וחוזרת בשעות הקטנות של הלילה. אנחנו – ההורים – סבורים שזה לא מתאים לבת לבלות בלילה מאוחר ובמיוחד בליל שבת, אבל היא טוענת שכך נוהגות כל החברות שלה. האם נכון שנלחץ עליה שתישאר בבית בניגוד לנורמה המקובלת בין החברות?

תשובה:
זוהי אכן דילמה קשה להורים. מצד אחד, כמו כל הורה, אתם מעוניינים שילדיכם ייטלו חלק בפעילות חברתית. להיות מקובל בחברה ולחוש תחושת שייכות חשובים מאוד לבני נוער. המפגשים ביום בליל שבת הם לעתים קרובות המפגש העיקרי של השבוע.

מצד שני, כמו הורים רבים, אתם מרגישים שישנה בעיה במסגרת החברתית הזו. הורים מרגישים שמפגשים אלו איבדו כל פרופורציה, כשילדים בורחים משולחן השבת כדי להיפגש עם חבריהם, עם או בלי השגחת מבוגרים, ולעתים נשארים בחוץ עד 1 או 2 לפנות בוקר.

השאלה הראשונה שעליכם לשאול את עצמכם היא, כמה השפעה יש לכם על בתכם על מנת להגיע להבנה בנוגע למפגשים ביום שישי בלילה? האם בתכם מקשיבה לכם כשאתם מבקשים ממנה להישאר בבית או לחזור בזמן? האם היא מתחשבת בדעתכם ומקבלת את רצונכם בעניינים שנוגעים אליה? האם חשוב לה לרצות אתכם? האם היא מעריכה את ערכיכם? אם התשובה לשאלות אלו היא "כן", אז לא יהיה מסובך להגיע איתה להבנה לגבי כמות המפגשים ואורכם בליל שבת. אם מערכת היחסים שלכם קרובה ועמוקה דיה, היא תתחשב ברצינות בדאגותיכם ובקשותיכם. סביר להניח שהיא גם תיהנה משהייה בקרב המשפחה בשבת.

הרגשתכם שישנה בעיה במפגשים חברתיים עמוק לתוך הלילה צריכה להוביל אתכם לסמוך על האינטואיציה שלכם, להתערב ולהעניק לבתכם הכוונה. היא עדיין בגיל שהיא זקוקה להכוונות אלו, זקוקה להגבלת הזמן מחוץ לבית, צריכה שידאגו שתהיה השגחה הולמת ושהפעילות החברתית מתאימה לגילה בכלל ולשבת בפרט. אתם תרצו לדעת מי הם חבריה ולהעניק לבתכם הרגשה שחבריה תמיד רצויים בביתכם. ילדים שהוריהם מעורבים בחייהם ובקבלת ההחלטות, לרוב מרגישים נאהבים יותר ושהוריהם דואגים להם יותר מילדים שניתן להם החופש בכל החלטותיהם. ייתכן שהם יתלוננו מעת לעת, אבל אין ספק שהם שמחים שהוריהם דואגים להם ושומרים עליהם.

אם אתם צופים התנגדות מבתכם, שתיאלצו לבסוף לוותר, או שהיא תתגנב מהבית בלי רשותכם, אזי צריך לשקול את נושא המפגשים בלילות שבת בהקשר רחב יותר. במצב כזה תצטרכו לפעול מחוץ לשאלת "לילות שבת" ולהתמקד בחיזוק מערכת היחסים והחזרתה למקום הנכון, שבו יהיה טבעי עבורה לכבד את דעתכם ורצונכם. לגבי מערכת יחסים מהסוג הזה, קל יותר להגיע לעמק השווה, הן בנושאים כגון לילות שבת והן בנושאים רלוונטיים אחרים בהם תרצו שקולכם יישמע.

שושנה היימן, מנכ"ל לייף סנטר המרכז להורות מקושרת, מנהלת בי"ס להורות מקושרת במכון לנדר, מרצה ומנהלת סדנאות בכל רחבי ישראל. למידע נוסף, צלצלו 1599-550-777 או 0528-405568, או במייל 

עוד בנושא בלב אבות:

שוטטות בליל שבת

חופים מסוכנים

מי איננו מכיר את השלטים הפזורים לאורך הכנרת, המזהירים את המטיילים שלא לרחוץ בחופים לא מוסדרים. כמה וכמה רוחצים קפחו את חייהם כאשר רחצו בחוף ללא מציל…

יש חופים מסוכנים יותר! סכנתם היא מסוג אחר: לא פיזית אלא רוחנית ונפשית, כגון: חוף דוגית, חוף גולן… את החופים הללו פוקדים אלפי בני נוער דתיים במהלך חופשת הקיץ. חלקם לנים לילה אחד בחוף, אחרים שוהים בו ימים ושבועות, באווירה חופשית-חילונית, מופקרת, משוחררת מכל גבולות, הרחק מעינם הבוחנת של המבוגרים, ומתנסים בכל מיני התנסויות שליליות: אלכוהול, סמים, פריצות ועריות. כל מי ששוהה שם נשאב לתוך אווירה עכורה זו.

מה לעשות?

1. בראש ובראשונה לנסות לשכנע את הנער/ה שלא לנסוע לשם. להציע להם אלטרנטיבה "כשרה": חוף כינר, חניונים ברמת הגולן. הלינה בחוף היא בחינם, בחניונים – בכסף, לכן בני נוער מעדיפים את חופי הכנרת. על ההורים "לספוג" את מימון הלינה.

2. אם השכנוע לא עוזר, מוצדק להפעיל את הסמכוּת ההורית למנוע את ההתנסות המסוכנת. אם יש משהו שמצדיק "כפייה" ושימוש בסמכוּת זה בדיוק זה.

3. אם אין להורים כוח לעצור אותו/ה, חובה לתאר לו את הסכנות המזומנות לו שם (אלכוהול, סמים, פריצות…), הפיתויים, הלחץ החברתי, ולסכם איתו על גבולות התנהגות.

4. לצייד אותו בפלאפון ולשמור איתו על קשר רציף. חשוב שהקשר עם הבית ועם מה שהבית מסמל לא יינתק אלא ילווה אותו באשר הוא שם. כל שיחה עם הבית עשויה להחזירו מעט ל"שפיוּת". הנער צריך להפנים שאין "שטחים מתים" ללא בית והורים.

5. אם יש צורך בכך (הימים חולפים והנער קבע את משכנו על החוף ומצבו מתדרדר), צריך לאזור אומץ, לקום ולנסוע לשם, לבקר במקום ולהחזיר את הילד הביתה.

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

הורות בחופש

החופש הגדול עשוי להיות דבר טוב. הוא מאפשר התאווררות, פיתוח תחומי עניין מגוונים ואגירת כוחות לקראת שנת הלימודים הבאה. דא עקא, לעיתים מהווה החופש זירת התגוששויות בין הורים לילדיהם. התגוששות ומתח הנובעים בין השאר מפערי ציפיות.

חלק מילדינו מצפים בקיץ ל'חופש מהחיים' ולא רק מהלימודים. מבחינתם, תפקידם העיקרי בקיץ הוא לצבור בילויים. הם אוכלים, מתקלחים (לפעמים…), לוקחים כסף, רצים מפעילות חווייתית אחת לרעותה ומשאירים מאחוריהם שובל של כלים, בגדים ושלל חפצים שההורים צריכים לסדר. למותר לציין כי ציפיות ההורים מהתנהגות ילדיהם בימי החופש הן אחרות לגמרי.

בפועל, במשפחות מסוימות ההורים עובדים בקיץ שעות נוספות כדי לממן נסיעות אין-סופיות של ילדיהם לקניון ולבאולינג, למחנה ולקייטנה, לים ולסרט (הַתאימו את הדוגמאות לגיל הילדים ולאופי המשפחה). ההורים אמנם שמחים שהילדים זוכים למנוחה ולהנאה, אך מצפים לשותפות בהפעלת הבית ולפעילויות קיץ הכוללות גם עשייה ערכית ומשמעותית. פעם אחר פעם נהפכים ימי הקיץ לעימות בין ההורים לילדיהם סביב השאלה האם תפקידו של הצעיר הוא רק לבלות וליהנות, או גם לתרום ולעשות: בעזרה בבית, בחסד לנזקקים, בלימוד תורה ובתחומים ערכיים אחרים. הפער בין ציפייה לימים שבמרכזם 'כיף' ובילויים לבין ציפייה לימים שיש בהם (גם) משמעות, הוא היוצר לעתים מתחים פנים-משפחתיים המגיעים לשיא בימי החופש הארוכים (מידי…).

המסקנה פשוטה: כדי ליצור קיץ משמעותי ומהנה (גם להורים) יש צורך בעבודה הורית מוּדעת. ההורים נדרשים להתכונן לקיץ כדי שכולם יֵצאו ממנו נשכרים. בזמן שנותר עד לחופש הגדול על ההורים לחשוב, תחילה לחוד ולאחר מכן יחד עם ילדיהם, כיצד להפוך את הקיץ לתקופה של צמיחה אישית ומשפחתית כאחד. סוף דבר,דווקא בימי הקיץ – אין חופש מהורות…

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

הווצאפ של החופש הגדול

חומר שחולק למשתתפים בסדנה "איך לעבור בשלום את החופש הגדול": התכתבות עם נער על איך לתכנן את החופש הגדול. מומלץ להדפיס ולחלק לילדים…

למסך מלא / גירסה להדפסה

 

 

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"