תגית: גבולות

הבחור בן 18 ויש לנו חשש שהוא שותה…

התמכרות לאלכוהול בקרב בני נוער

שאלה:
אנחנו הורים לבחור בן 18 שבימים אלה החל את לימודיו במכינה תורנית קדם-צבאית. בננו בחור ערכי עם הרבה חברים ומידות טובות עם מגוון רחב של תחומים ותחביבים כמו ספורט, קריאה וטיולים. לאחרונה אירעו מספר דברים שהעלו אצלנו את החשד כי מפעם לפעם בננו נוהג לשתות אלכוהול (בירה ומשקאות חריפים). נמצאו רמזים לכך גם בבית וגם ברכב המשפחתי שאותו הוא לוקח מפעם לפעם כדי לצאת עם חברים. מצד שני לא הבחנו אצלו בשום סימן קוגניטיבי או התנהגותי חריג שיכול לאשר בפועל את חששותינו. אנו מתלבטים מאוד כיצד לנהוג ולוּ משום שמדובר בילד שבעבר מעולם לא היו איתו בעיות. אנו חוששים לו אך לא פחות מכך חוששים לפגוע בו שלא בצדק. כיצד כדאי לנהוג?

תשובה:
התלבטויות מהסוג שלכם נפוצות אצל משפחות אשר הולכות על הקו הדק בין מתן כבוד ועצמאות למתבגרים לבין שמירה על מסגרת ומשמעת.  אכן ככל שאנו משחררים את הרסן ומאפשרים לילדינו יותר עצמאות ויותר חשיפה ל"עולם הגדול" כך פוחתת ה"שליטה" שלנו עליהם וכך צריך לגדול האמון אשר אנחנו נותנים בהם. אכן חשוב שהמתבגרים יבינו כי העצמאות המיוחלת שלהם בא במחיר של אחריות, גם אם עסקת החבילה הזאת לא בדיוק מקובלת עליהם.

תופעת שתיית אלכוהול רווחת כיום בתרבות הכללית, בקרב מתבגרים ובמידה מסוימת גם בקרב הנוער הדתי. על אף ששיעור האלכהולוזים אצל יהודים הינו נמוך בהרבה לעומת בני לאומים אחרים, התופעה אכן קיימת ואף אולי נמצאת במגמה מדאיגה של עליה בארץ. יתרה מזו, אנו חיים כיום בחברה אשר מאמצת ומעצימה מסרים על פעולות פנאי השאולים מתרבויות אחרות. שתיית אלכוהול מוצגת כיום בתוכניות טלוויזיה, בסרטים ובשלטי חוצות כסוג של בילוי ומהווה סמן חיצוני אבל פוטנטי של בגרות. מתבגרים עושים לעצמם משוואה פשוטה: מבוגרים שותים אלכוהול. אם גם אני שותה אלכוהול, סימן שאני מבוגר.

הדילמה שאתם מציגים מעלה מספר מחשבות.

טוב שאתם ערניים לגבי הנעשה עם הילד שלכם. הורים רבים, אם מתוך עצלנות ואם מתוך תפיסה מעוותת של מתן אחריות למתבגרים, אינם משגיחים כיאות על ילדיהם ומתעלמים מכל הנורות האדומות. לא כל נורה אדומה מצביעה בהכרח על בעיה, אולם אין בעיות בלי נורות אדומות. כך שכל פעם שנדלקת נורה חדשה, יש לבדוק את הדברים.

 חשוב להבחין האם מדובר בנער אשר מידי פעם שותה בירה עם החברה' על מנת לשחק אותו גדול. ישנם גם "ילדים טובים" העושים זאת. אמנם צריכים להיזהר במצבים שכאלו ששתיית אלכוהול בשביל ה"פוזה" לא תתדרדר לשימוש קבוע אשר יפגע בתפקוד של הילד. גם כאשר נודע לנו כי הבן (או הבת) שותים אלכוהול, עלינו לבדוק את כלל תיפקודו של הילד לפני שמגיעים למסקנה כי קיימת בעיה חמורה. חשוב מכל, עלינו לבדוק אם אין הילד במצוקה נפשית אותה הוא מנסה "לפתור" על ידי בריחה לאלכוהול.

עוד לפני הגיעם של ילדים לגיל 18 יש לנהל בבית דיון פתוח על נושאים הקשורים לעישון, סמים ואלכוהול. יש לאתגר את הילדים לדבר בעד ונגד שימוש בדברים אלו על מנת שהם יוכלו לפתח את החשיבה ואת החיסון שלהם כלפי נושאים אלו. כמובן, שעלינו לבדוק את הרגלי צריכת האלכוהול שלנו ולבדוק היטב אלו מסרים אנו משדרים לילדינו.

כאשר עולה חשד של שימוש באלכוהול בעת הנהיגה במכונית המשפחתית, יש לנהוג ביתר זהירות וקפדנות בשל הסכנות המיוחדות הקשורות בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. הורה שמאפשר לבן או לבת שלו לקחת את המכונית המשפחתית הינו שותף מוסרי לאחריות על הנעשה עם המכונית ובתוכה. הורה אשר אינו מרוצה מהשימוש של ילדיו במכוניתו יכול פשוט לסרב לאפשר להם את השימוש בה.

ייתכן והחומרים המחשידים במכונית הם "רק" של החברים של הילד. לדעתי, טיעון כזה, אם הוא קיים, הינו חלש ובסופו של דבר מתחמק מהאחריות האמיתית אותה עלינו לדרוש מילדים הנוהגים במכונית שלנו.

עם כל האי-נעימות שבעניין, כאשר עולות חשדות בנושא כל כך חשוב, אין מנוס מפתחיה בשיחה כנה עם הילד. כאשר ישנה מערכת יחסים טובה בין הורים לילדים, ניתן להעלות כל נושא בשיחה – אפילו חשדות אשר בסופו של דבר יוכחו כעורבא פרח. אם מערכת היחסים בין ההורים לילדים איננה מאפשרת העלאת נושאים קשים, יש לחשוב פעמיים – או אפילו שלוש – אם יש לתת לילד לנהוג במכונית המשפחתית.

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה.

"למה לכולם מרשים ולי לא"

אין מצב שהמילים האחרונות לא מוכרות לכם. הרי זה התכסיס הידוע (והיעיל) ביותר שהילדים משתמשים בו כדי להשפיע עלינו. וכי איזה הורה רוצה שהבן/ת שלו יהיה שונה מכולם? וכי יש דבר נורא יותר מלהיות המסכן שצריך לעזוב באמצע רק בגלל ההורים הקשוחים והאטומים שלו?… וזה חוזר בווריאציות שונות: "לכל הבנות בכיתה שלי מרשים לחזור באחת ורק אני צריכה להיות כמו תינוקת שחוזרת עד אחת עשרה", "לכל החבר'ה בשבט יש פייסבוק ורק אני באווט טוטאלי".

האמת חייבת להיאמר שהטענה אינה מופרכת מן היסוד, והיא צריכה להילקח בחשבון במערכת השיקולים. גם אם אני מעדיף שבני לא ישתמש בדבר מסויים או ישתתף בפעילות כזו או אחרת, אם הדבר יגרום לו להיות חריג בחברה ושונה מכולם יש מקום להתחשבות מסויימת בדבר.

יחד עם זה צריך לזכור שני דברים: לא צריך להאמין אוטומטית למשפט "לכולם מרשים ורק לי לא". ייתכן שברגעים אלו ממש בשלושים ושניים בתים של בני הכיתה של בני נשמעת בדיוק אותה הסיסמא וההורים התמימים פשוט בולעים את הפיתיון. מעבר לזה, גם אם כולם עושים דבר מסויים אין זה מחייב אותי, וזכותי כהורה לקבוע את המדיניות החינוכית בבית שלי. אני מכיר אבא אחד שכאשר היה שומע מפי בנו את המשפט – "אבל למה לכולם… ורק לי לא?" – היה לוקח אותו אל הדלת, פותח אותה ואומר: אתה רואה מה כתוב על הדלת? משפחה לוי. כשיהיה כתוב כאן משפחת 'כולם' תעשה מה שכ-ו-ל-ם עושים… ".

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

עוד מאמרים בנושא:

אמא- אבל לכל האחרים מותר…! /  הרב יונה גודמן – איך להגיב כאשר הילדים שולפים את הקלף המנצח- "אבל לכולם מותר!"?

אז למה לכולם יש?! / הרב יוני לביא – שיטת ה"כ-ו-ל-ם" מפורסמת להפליא בין הילדים ואפקטיבית להפליא אצל ההורים. שוב ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו שולפים את האשראי וקונים מוצרים שאנחנו לא רוצים או מתירים דברים שאנו יודעים שלא יעשו טוב לילד שלנו. כיצד מתגוננים מול נשק יום הדין שמערטל אותנו שוב ושוב מעקרונותינו ההוריים?

האם אנחנו מפנקים את ילדינו הקטנים יותר מידי?



הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

הורות והתבגרות: כפייה וקבלה מרצון

להאזנה להקלטת התוכנית:


הרב אלישע וישליצקי
הרב אלישע וישליצקי ז"ל, ראש ארגון "קרן הקהילות" להעצמת גרעינים תורניים ברחבי הארץ 
לפינת הרב גודמן: הצבת גבולות לנוער מתוך אימון בכוחות הילד

רחוב בלילה

המבדיל בין יום ובין לילה

אחת מנקודות החיכוך הבולטות בין הורים לילדים היא נושא שעות השינה, או ליתר דיוק – הרגע בו הן מתחילות. לילדים קטנים יש נטייה מעצבנת לסרב ללכת לישון בשעה שההורים רוצים. העניין הוא שכשהם הולכים ומתבגרים זה לא נעשה טוב יותר. הויכוח המסורתי על שעת החזרה הביתה או השעה בה הם צריכים לכבות את המחשב, להגיד לילה טוב לפייסבוק, עשוי להפוך למוקד מתיחות יומי.

אלא שאחד המקומות בהם חשוב להפעיל את מעט הסמכות ההורית שעוד נשארה בידינו – הוא דווקא כאן. הסיבה להתעקש על כך אינה רק כדי למנוע ממנו להתעורר מחר בצהריים ולהפסיד תפילה במניין או זמן ק"ש. זו הבעיה הקטנה. הסיבה המרכזית היא שהשוטטות בשעות הקטנות של הלילה (ברחוב או ברשת), ללא שום השגחה של מבוגרים, לעיתים בחברה מפוקפקת, היא הרסנית ועלולה לגרור לדברים שליליים. מובן גם שמי שהולך לישון בשלוש לא יימָצֵא למחרת בותיקין, יפקח עין רק לקראת ארוחת הצהריים ולכן בערב הוא לא ירגיש עייפות ושוב ילך לישון מאוחר, וחוזר חלילה.

בהחלט מתקבל על הדעת שזמן ההליכה לישון בחופש יהיה מאוחר יותר מאשר בזמן הלימודים, אך גם אז צריך להתרחק מהתופעה של שינוי סדרי עולם והפיכת לילה ליום ולהפך. יש להישמר ממצב בו ההורים הולכים לישון ומותירים את הילד ספון בחדרו הפרטי עם המחשב, ללא כל ביקורת והשגחה.

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר בצוות "לב אבות"

המחשב ובני נוער


שאלה:
 בני מכור למחשב, לא קם מהכסא – מה לעשות?

תשובה:

הורים יקרים,

זהו זה, המחשב הוא עובדה קיימת בכל בית, כמעט וניתן לומר זאת גם על החיבור לאינטרנט על גרורותיו השונות.

לפני שנרד לפרטי ההתייחסות, נאמר כי עלינו להבין ולשכנע את עצמנו ואת ילדינו כי המחשב הוא כלי עזר עם דגש תחת המילה 'כלי' ולא שעשוע להעביר בו את שעות הפנאי. הורים אשר יתייחסו למחשב ככלי בלבד, לכתיבת המסמכים או לתקשורת חיונית עם המכותבים, אזי הילדים יווכחו שאכן זהו שימושו, ותופעת "בילוי הזמן" מול המחשב תצטמצם!

נושא שעות הבילוי מול המחשב הוא מסוג ההתמודדויות שלנו כהורים אשר התכחשות או שלילה מוחלטת תוביל לניתוק בינינו לבין ילדינו ולהתגברות התופעה. יחד עם זאת אפשר, ראוי ומצוי ואולי אף מחובתנו, להגדיר בגילאים השונים הגדרות שונות ולגלות דווקא "שותפות מכוונת".

ילד עד גילאי 7-8 אשר מבלה שעות רבות מול מסך המחשב, בדרך כלל משחק את משחקי המחשב השונים. מדובר במשחקים המותקנים במחשב, בתוכנות משחק ובגלישה באתרי משחק. ראשית, עלינו לפקח על "רשימה לבנה", זאת אומרת, רשימת משחקים או אתרי משחקים שההורים ראו ואשרו (צניעות, אלימות וכו'), את השימוש בהם. יש לציין בפני הילדים כי אנו סומכים עליהם שהם ישחקו רק במשחקים שאישרנו להם, ואם הם מעונינים להוסיף משחק עליהם לפנות לאחד ההורים בכדי להוסיף את המשחק לרשימה הלבנה.

נוסף על כך עלינו להגביל את זמן השימוש במחשב, עם "תקופת צינון". לדוגמא 20 דק' ברציפות של משחק, המתנה של לפחות חצי שעה ושוב אפשרות של 20 דק' נוספות (בהתאם לגיל). בסיכום היום הילד יוכל להשתמש במחשב 40-50 דק' לסירוגין.

רעיון מומלץ נוסף הוא לשים שעון גדול ליד המחשב בכדי שהילד יאכוף את הזמנים על עצמו.

מגילאי 9 ועד 12-13 בנוסף על האמור לעיל (ובהתאמה לגיל) יש עניין לשבת עם המתבגר מול המחשב פעם בשבוע למשך כמה דקות ולסקור יחד עמו את מקומות הגלישה, אתרי הפורומים והפייסבוק שהבחורצ'יק גולש בהם. זאת בכדי שאנחנו נהיה "שותפים פעילים" בעיסוקיו של המתבגר במחשב. השיתוף לא חייב להיות מכורח הבילוש אלא כחוויה שיתופית של היכרות הדדית.

מגילאי בר/בת מצווה ואילך בנוסף ובהתאמה לנאמר לעיל, יש עניין לפתוח את הנושא בשולחן שבת (וכיוצא בהזדמנויות שכאלה) סביב הכותרת של: "ההתמכרות למחשב". מי חושב שהוא יודע להגביל את עצמו וכיצד? מה ניתן לעשות בכדי לצמצם את התופעה? מהו זמן ממוצע סביר לשימוש במחשב? האם וכיצד יש הבחנה בין שימוש במחשב לצורך שיעורי בית ועבודות לבין תקשורת עם חברים ומשחק?

ברמות גבוהות יותר ובגילאים מתקדמים ניתן לפתח דיון על איזה מין אנשים אנו עומדים להיות כאשר כל ההתקשרות בינינו היא דרך המקלדת ולא דרך התקשורת הבלתי אמצעית של פנים מול פנים.

הרב שמואל שנהב, מנהל תיכון ישיבה תיכונית נעם, ירושלים

נחישות וכוח פנימי

נחישות היא המאפיין הקריטי ביותר מכל המאפיינים בהצבת גבולות בהורות. היא מבטאת את נכונות ההורה לשלם את המחירים הכרוכים בעמידה על עקרונות חשובים ובשמירה על גבולות חיוניים. גישה נחושה של הורים מעבירה מסר תקיף, חד משמעי ונקי מספקות. ילד שחווה מסר כזה יקבל ביתר קלות את הגבול שההורה יציב לו. לעומת ילד להורה מתלבט, המציב לכאורה את אותו גבול אך מעביר מסר לא ודאי ולא החלטי.

נחישות מבטאת את תחושת השלמות הפנימית של ההורה. טעות היא לחשוב שנחישות מתבטאת בקשיחות, הערות, איומים או עונשים. הנחישות מתבטאת פעמים רבות דווקא בהתייחסות רגועה אך תקיפה, בטון דיבור החלטי אך לא מאיים, באמירות קצרות אך חד משמעיות. נחישות אינה מסתמכת על דחף רגעי אלא קשורה בנושא שלגביו יש למנהיגים עמדה חזקה, מעורבות אישית ואכפתיות רבה. נחישות מבטאת עוצמה פנימית והיא קשורה למידת השכנוע והשלמות הפנימית של האדם.

יש הבדל משמעותי בין מעשה שאדם עושה מתוך שכנוע פנימי לבין מעשה שהוא עושה ללא שכנוע או מתוך חובה. כאשר המעשה אינו מבוטא את הקול האישי, חש האדם מאולץ, מגושם ולא שלם עמו. כאשר מבטא המעשה את קולו האינדיבידואלי, הוא מרגיש צודק. אם התנהגות ההורים אינה מבטאת את צורכיהם, רגשותיהם וערכיהם, הם אינם חשים שלמים עם עצמם.

הורים שמציבים גבולות בלי שהם שלמים איתם, אל להם להתפלא שילדיהם אינם נענים להם. לכן, הורים נחושים אינם הורים צועקים, מאיימים או מענישים, אלא הורים שילדיהם מרגישים שהם באמת מתכוונים למה שהם אומרים או עושים.

הקשר בין תחושת הכוח הפנימי לבין השימוש בכוח ממשי הינו קשר הפוך: ככל שההורה מרגיש יותר כוח פנימי כך הוא צריך פחות להשתמש בו. הורים שמרגישים כוח מבפנים, ילדיהם ייענו להם יותר גם במשימות קשות. הורים שמרגישים חלשים מבפנים, ילדיהם יתנגדו להם יותר גם במשימות קלות.

לפעמים, עצם הנחישות המשודרת לילד, ההרגשה הברורה והחזקה שההורה עיקש ומוכן "ללכת עד הסוף" עושה את שלה והילד נענה להצבת הגבול ביתר קלות.

נחישות הורית מתחילה פעמים רבות בנכונותם "ללכת עד הסוף" בדמיון. בני אדם אינם מעיזים לדמיין את מה שעלול לקרות ממה שהם מפחדים ממנו. כתוצאה מכך, פחדיהם גוברים והם משותקים בעשייה. כאשר הורים חוששים ללכת עד הסוף בדמיונם; כאשר הם חוששים לדמיין כיצד ייראו הדברים אם הילד יסרב להוראותיהם והם ייאלצו להפעיל כוח – הם נעשים חלשים. פעולותיהם במציאות מוכתבות על ידי הפחד הפנימי שלהם. לעומת זאת, כאשר הורים אוזרים עוז לראות בדמיונם גם את התוצאות הקשות שעלולות להיגרם כתוצאה ממהלכים שיינקטו, הם נעשים חזקים. מעשיהם במציאות משוחררים מפחדים, משדרים לילד ביטחון ולכן הם אינם צריכים בדרך כלל להגיע ביחסיהם עם הילד למקומות הקשים שאליהם הגיעו בדמיונם.

נראה, אם כן, כי כאשר הורים חשים תחושת שלמות פנימית עם הגבולות שהם מציבים לילד, הילד יחוש בסמכותם וייענה להצבת הגבולות. נחישות הורית מתבטאת במתן הוראות תוך התייחסות רגועה אך תקיפה, בטון דיבור החלטי אך לא מאיים, באמירות קצרות אך חד משמעיות.

מתוך אתר 'הידברות'

לא קם בבוקר

לא קם בבוקר

שאלה: בני בן ה-17 הוא תלמיד כיתה י"ב. המשמעת הלימודית התרופפה, ובני מנצל זאת לרעה. הוא מזלזל בלימודים, נעדר מהם לעיתים תכופות. הוא קם בבוקר מאוחר. זה מאוד מדאיג אותי. בתחילה, ניסיתי להעיר אותו, אבל זה הגביר את המתח בינינו. עכשיו, אני מניחה לו לישון, אבל אינני יודעת האם אני נוהגת נכון. אני חוששת שהמצב ילך ויחמיר.

תשובה: דבר ראשון צריך לזכור שיש לנערים מתבגרים צורך גדול בשינה. מסתבר שהם צריכים את זה גם בשביל הצמיחה הפיזית וגם בשביל ההתפתחות הרגשית והרוחנית שלהם. המשמעות היא שה'מום'  הזה הוא 'מום עובר'. אני מעריך שרוב מוחלט של בני הנוער הישנוניים גדלים להיות מבוגרים עירניים וחרוצים.

השאלה היא, אם כך, כיצד להפחית את הנזקים העכשוויים הנגרמים מההתעוררות המאוחרת על חשבון התפילה והלימודים. חשוב לציין, שלפני שמתייחסים לבעיה כבעיה חינוכית חשוב לשלול קיומה של  בעיה רפואית. לעיתים הבעיה היא אמיתית וזקוקה לטיפול רפואי. אם יש חשד כזה אזי קודם כל חשוב להתייעץ עם רופא. יצויין שקיימת היום מוּדעוּת גבוהה לבעיות שינה וישנן מעבדות שינה שבהן דברים אלו נבדקים.

בהנחה שאין בעיה רפואית, נפנה לתגובתנו החינוכית:

אפשר לשאול מושגים מעולם התעסוקה והעבודה. מסתבר שכשיש לנער מחוייבות להגיע לעבודה (הטוב ביותר הוא שהבן יתנסה בעבודה בחופש) או למטלה אחרת שלו (כגון יציאה לטיול) הוא מצליח לקום ולתפקד עצמאית. התפקוד במסגרת הלימודים אמור להתדמות למחוייבות המסגרתית לעבודה.

זה המקום לזכור ולהזכיר לבן שהזכות להיות במסגרת לימודית עד גיל 18 (ומעבר לכך) הוא זכות ומתנה שהחברה מעניקה לצעיריה. האופציה האחרת במדינות אחרות היא הצטרפות למעגל העבודה בגילאי 16-17. כל נער ונערה נהנים בכל שנת לימודים מהשקעה של החברה וההורים בסכומים של עשרות אלפי שקלים. ה'תמורה' להשקעה זו אמורה להיות צמיחה, למידה והתפתחות. תפקוד ראוי במסגרת הלימודית הוא חלק מה'תמורה' המצופה.

בנוסף לזה, חשוב לזכור שהעימוּת עם מתבגר עייף וישנוני בשעות הבוקר היא קשה מאד. צריך לשמור את הדרישות ללילה שלפני, עם דרישה ללכת לישון בזמן סביר. צריך לתכנן יחד את תהליך ההתעוררות וכיצד הנער רוצה לעמוד במשימת ההתעוררות. האם הוא רוצה להתעורר לבד? האם הוא מבקש את עזרתנו?

חשוב לדבר בגלוי עם ביה"ס על מערכת הציפיות מהתלמיד. האם ביה"ס נוקט בסנקציות? אם כן, אפשר להגיע לחשיבה משותפת כיצד 'לקנוס' את הבחור המסרב להתעורר.

כל האמור לעיל הוא נכון גם למחוייבות שלנו כלפי קיום מצוות ק"ש ותפילה בזמנה ובמנין.

התרופפות המסגרת בביה"ס אינה הרשאה לזלזל בק"ש ובתפילה. מאידך, בגיל 17 – מדובר בחובה של הנער ולא של הוריו.

שיקוף של ההתנהלות הבעייתית ('אתה הולך לישון מאוחר ולכן לא ממלא את חובותיך כלפי הקב"ה וכלפי המסגרת שלה אתה מחוייב') תעזור. גם אם היא לא תשיג תוצאות מיידיות – המסר הנכון והאמיתי יחלחל.

בהצלחה.

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי

עוד מאמרים מהרב הולנדר בלב אבות:

לבן שלנו יש חברהשמענו שלבננו יש חברה… אנחנו מתנגדים עקרונית לחברות בגיל הזה…

מבחני קבלה לישיבות תיכוניותמבחני הקבלה לישיבות התיכוניות באופק. הבן נבוך. אתם נבוכים. קבלו מורה דרך קצר.

מסע לפוליןעל מסע לפולין – דילמות חינוכיות, ליווי ותמיכה הורית

´קצרים בתקשורת´ – התמודדות עם בת ´מרדנית´: בגיל 16 מנסה המתבגרת להגדיר את זהותה האישית. הדבר כרוך לעיתים בהתנהגות חצופה, בבדיקת גבולות ובעימותים חוזרים ונשנים. הרב יוני הולנדר נותן כלים לאב הנמצא במערכת תקשורת בעייתית עם בתו.

הדרכה מול לימודיםלאיים על הפסקת ההדרכה כשהיא כנראה פוגעת בלימודים? על איבחון הסיבה האמתית

חברים בעייתייםהבן שלי התחבר עם חבר´ה בעיתיים ביותר…

חינוך לצניעותכיצד מחנכים לצניעות? עקרונות וטיפים

ילד מושעה בביתהשעו את בננו מהלימודים. מאז הוא מתבטל ולא עושה שום דבר כדי לנסות לחזור ללימודים…

מבט קצר אל חופשת הקיץ

desert1

שוב חלפה לה שנה ואנו ההורים נקראים להתכונן לקראת חופשת הקיץ הממשמשת ובאה. אנו, שעסוקים כל העת בטיפול במשפחה ודאגות אחרות נמצאים בתחושת לחץ סמוי מפני הבאות. אין מדובר בחופשה קצרת מועד אלא בפרק זמן ארוך המכיל חלל זמן פנוי ומיגע מדי. פרק זמן המתאפיין בתחושת פורקן גדולה, חוסר מסגרת, פריצת גבולות והפיכת הסיכויים לסיכונים. כהורים, אם לא נדע להיערך לחופש הגדול נכון ולהכין את עצמנו ואת ילדינו לקראת בואו – אזי עלולים אנו להיכנס כלשונם של הורים רבים "לסיוט הבא".

במאמר זה ברצוני להתמקד בבני הנוער ובמיוחד באלו הנמצאים בשלבי המעברים להתחלות חדשות (כגון מעבר לחט"ב/ תיכון/ מסגרת חדשה) משום שכאן נצטרך משנה זהירות.

אין זה סוד שסדרי החיים משתנים בחופשה: זמן היקיצה, השינה ותרבות הבילוי. מפגשים חברתיים שבמהלך השנה לא באים לידי ביטוי – בחופשה הם מזומנים ומצויים יותר. הכרויות לא צפויות מן הרחוב, לא רק הרחוב היישובי המוכר אלא גם רחובות בערים הגדולות ובמרחב הציבורי הרחב. בחופש כל המדינה הופכת לרחוב שלם בו בני הנוער תרים בלחפש מה לעשות ואיך למלא את החלל החסר. כל תכנית אשר בוחרים המתבגרים אינה מכסה את כל שעות היום, דבר המצריך הערכות של ההורים להציע מגוון אפשרויות לתעסוקה עם מרווחי זמן קצרים שיהוו 'זמן פנוי' נטו.

בני הנוער הנמצאים בשלבי מעבר משמעותיים כמו מיסודי לתיכון בעצם נמצאים בפרק זמן רגיש במיוחד. מספר תחושות מלוות את בני הזמן הזה: לדוגמא, את בוגרי כיתות ח' מלווה תחושת עליונות כבוגרי בית הספר הנמצאים בשיא בגרותם ונכנסים לעולם המבוגרים האמיתי. מאחוריהם תקופה של שמונה שנות לימוד שהסתיימה לה. העבר חלף והעתיד לא נודע. תחושת עמימות ועליונות המדרבנת כניסה מהירה ככל האפשר לעולמם של המבוגרים עם כל המשתמע לטוב וחלילה להפך. מתוך מעקב על מספר מחזוריי תלמידים אוכל לומר שפרק זמן זה בעיקר עבור שכבות החטיבה והתיכון הצעירות הינו זמן רגיש ואולי אף דורש משנה זהירות.

נזקים לא מעטים הפוקדים את בני הנוער במהלך תקופת החופש מלווים לאחר מכן על ידי גורמי הטיפול בקהילה לאורכי זמן ממושכים. ולכן בכוונתי לעורר אותנו המבוגרים לקראת החופשה להתארגנות מוקדמת ומכינה.

הצעות להורים לקראת החופש:

  • בשלב ראשון אנו צריכים להתחיל כבר עתה להתכונן נפשית וארגונית לחופשת הקיץ קריא: בדיקה ותאום ציפיות עם בני הנוער – הידברות בנושא משום שנטיית הנוער היא ספונטנית באופייה ובלשונם " זורמים " לפי החברה, התנועה, וכל מה שזז… שוחחו על סדר יום, זמני יקיצה שינה, תפילות וכו'.
  • העלאת רעיונות לפעילות כבר מעתה על לוח שנה : פרטו את התכניות הוודאיות כמו עבודה, מחנה קיץ, סמינרים, חופשות משפחתיות וכו', ובמקביל את אלו הדורשות בדיקה למילוי החסר.
  • שריינו מקומות עבודה ותעסוקה לילדכם כבר עתה. אל תמתינו לרגע האחרון של סוף שנת הלימודים. צרו קשר כבר עתה עם כל אפשרות לתעסוקה – שכנים, מכרים, חברים וכו'.
  • אפשריות לתעסוקה אינן בהכרח עבודה בשכר. חישבו גם על התנדבויות שימלאו את הזמן הרב של ילדכם.
  • נצלו את החופשה המשפחתית להידוק הקשר עם הילדים במיוחד באמצעות פעילויות שיש בהם משימות צוות, מחנאות, ואתגרים המאפשרים מפגש עם הכוחות הצעירים שבכם. הדבר יתרום להדברות ולשבירת מחיצות אם ישנם כאלה.

שווה להכיר – טרמינולוגיה למושגי ומצבי סיכון

"חוף דוגית" – אינו בהכרח כפר נופש פסטורלי לדייגים שוחרי הספורט, אלא חוף לצעירים וצעירות בעיקר מהציבור הדתי (ובתוספת מבקרים ערבים) הבאים לחפש בנות, סמים ואלכוהול.

"בית ריק בשבת או בכלל " – הוא מתכון להפקרות באישור ההורים.

פסטיבלים – אירועים מועדים לפורענות, שווה לבדוק היכן, סגנון הפסטיבל, מי ומי ההולכים.

ככרות העיר – ככר ציון, החתולות, ככר האמריקאים, פאבים ומועדונים – ריכוז גדול של סכנות לנער/ה המתבגרים בכלל ובחופשת הקיץ בפרט.

טיולים – תכנון טיול מקדים ומקום המצאות,חברים נלווים, מזג אוויר,ואפשרויות ליצירת קשר זמין עשויים להפחית מצבי סיכון ופגיעה במטיילים.

מחשב – גולם אמיתי שעלול לקום על יוצרו, ולהפוך את המתבגר לאדם בודד, גם אם הוא בחברת מיליוני חברים ווירטואלים.

לסיכום – מומלץ מאד להתארגן נכון,לתאם ציפיות, וליצור לוח זמנים צפוף כמה שיותר לילדים.

נתפלל ונקווה כולנו לתקופה רגועה ומועילה.

אבי רומנו, מנהל היחידה לקידום נוער מועצה מקומית אפרת

לדאוג או לא לדאוג מן החופש הגדול ?

צמד המילים "החופש הגדול" מעורר אצל הורים רבים תחושות לא חיוביות. במקביל, אצל הילדים יש תחושה הפוכה של שמחה גדולה. פתאום אין את השגרה רגילה המאפיינת ימי לימודים. שגרה זו יוצרת מתחים רבים בין הורים לילדים ללא קשר לגיל הילד. ההורים חייבים לשים לב לנקודה חשובה. בני האדם כל הזמן מפרשנים את האירועים המתרחשים סביבתם. אנו נותנים משמעות לאירועים בהקשר לעצמנו, לאנשים אחרים ולחיים בכלל. הפירוש ומתן המשמעות נעשה דרך המבנה האישי של כל אדם, מכאן שכל אחד מאתנו יפרש בדרך שונה וייחודית לו, את אותם האירועים. לא פעם, פרשנות שאנו נותנים למצבים השונים מעוררת בנו הרגשה שלילית. כך גם לקראת החופש הגדול, הדרך שבה נתייחס לחופש הגדול תוביל אותנו. אם נגיד לעצמנו כל הזמן "כמה קשה זה הולך להיות", "אני מאוד אוהב את ילדיי אבל מה אני אעשה איתם חודשיים", "אין לי כח למאבקים איתו" ועוד ועוד משפטים מחלישים, ברור שבגישה כזאת הסיכוי להתרומם קטן ביותר. אני מציע גישה הרבה יותר שמחה ומקרבת. חייבים להתייחס לחופש כאל אתגר ישים בתחום המשפחה והבית. חופשת קיץ יכולה להיות תקופה שמחה ונפלאה אם הגישה שלנו תהיה כך. יש לנו הזדמנות כהורים לבדוק את היחסים עם הילדים שלנו, יש לנו הזדמנות להיות יותר זמן עם הילדים (זה יכול להיות אפילו מהנה ביותר לשחק במשחקי קופסה עם הילדים שלנו), יש לנו הזדמנות להיזכר בתפקיד שלנו כהורה (עניין שביום יום אינו כל כך מתרחש עקב עיסוקינו הרבים). ונקודה חשובה נוספת: משפחה היא הביטחון הבסיסי שניתן לילד, הבית הוא המקום הטבעי בו הוא מרגיש מוגן, בחיק האם הוא מרגיש אהוב, ובקרבת האב הוא מרגיש מוערך.

אך לעיתים, במרוץ החיים אנו ההורים שוכחים את התפקידים המהותיים שלנו ונכנסים לשגרת החיים. וכך אנו מעבירים ימים על גבי ימים בתור מפרנסים או מפיקי אירועי תרבות של המשפחה. בתור שוטרים האחראים שכולם יצייתו לכללים או בתור עובדי מטבח, ודאי שכל התפקידים האלו חשובים והבית לא יכול לתפקד בלעדיהם וכבר אמרנו שהבית עצמו גם הוא משרה הרגשה של הגנה.

גם בחופש יש לשים גבולות. הסיכוי להצליח בהשגת סדר יום תלוי בכוחות של ההורים להקפיד על כך. יחד עם זאת, חשוב לשמור על פרופורציות בהתייחסות לגבולות בחופשה: לא להתעקש על מה שלא חיוני, ולגלות הבנה לצורך של הילד לצאת קצת מהמסגרת.
בתחומים מסוימים, למשל שעת שינה וכו', כדאי לנסח חוקים חדשים מיוחדים לחופש, ולנצל את הזמן לקרבה משפחתית, להנאה, למנוחה וגם להניח לילדים לגלות תחומי עניין חדשים שאין זמן להתפנות אליהם במהלך הלימודים.

כדי לא להיות הורים מרירים וכועסים, מידי פעם (ויש אומרים מידי ערב) אנו צריכים להזכיר לעצמנו שכל ילד וילד מילדינו צריכים מאתנו גם יחס עמוק יותר ואישי יותר. כשאנו לא נותנים להם אותו, אין כמוהם להזכיר לנו את זה כל אחד בדרכו שלו.

החופש הגדול הוא הזדמנות מצוינת לעבודה הורית.

 

מתוך ראיון שערך אבינועם הרש (מחנך, סמנכ"ל חברים מקשיבים, ומעביר סדנאות למורים ולנוער) עם הרב יהודה נוימן מנהל חטיבת ביניים 'אור תורה אריא"ל סטון'