תגית: גבולות

מבט קצר אל חופשת הקיץ

desert1

שוב חלפה לה שנה ואנו ההורים נקראים להתכונן לקראת חופשת הקיץ הממשמשת ובאה. אנו, שעסוקים כל העת בטיפול במשפחה ודאגות אחרות נמצאים בתחושת לחץ סמוי מפני הבאות. אין מדובר בחופשה קצרת מועד אלא בפרק זמן ארוך המכיל חלל זמן פנוי ומיגע מדי. פרק זמן המתאפיין בתחושת פורקן גדולה, חוסר מסגרת, פריצת גבולות והפיכת הסיכויים לסיכונים. כהורים, אם לא נדע להיערך לחופש הגדול נכון ולהכין את עצמנו ואת ילדינו לקראת בואו – אזי עלולים אנו להיכנס כלשונם של הורים רבים "לסיוט הבא".

במאמר זה ברצוני להתמקד בבני הנוער ובמיוחד באלו הנמצאים בשלבי המעברים להתחלות חדשות (כגון מעבר לחט"ב/ תיכון/ מסגרת חדשה) משום שכאן נצטרך משנה זהירות.

אין זה סוד שסדרי החיים משתנים בחופשה: זמן היקיצה, השינה ותרבות הבילוי. מפגשים חברתיים שבמהלך השנה לא באים לידי ביטוי – בחופשה הם מזומנים ומצויים יותר. הכרויות לא צפויות מן הרחוב, לא רק הרחוב היישובי המוכר אלא גם רחובות בערים הגדולות ובמרחב הציבורי הרחב. בחופש כל המדינה הופכת לרחוב שלם בו בני הנוער תרים בלחפש מה לעשות ואיך למלא את החלל החסר. כל תכנית אשר בוחרים המתבגרים אינה מכסה את כל שעות היום, דבר המצריך הערכות של ההורים להציע מגוון אפשרויות לתעסוקה עם מרווחי זמן קצרים שיהוו 'זמן פנוי' נטו.

בני הנוער הנמצאים בשלבי מעבר משמעותיים כמו מיסודי לתיכון בעצם נמצאים בפרק זמן רגיש במיוחד. מספר תחושות מלוות את בני הזמן הזה: לדוגמא, את בוגרי כיתות ח' מלווה תחושת עליונות כבוגרי בית הספר הנמצאים בשיא בגרותם ונכנסים לעולם המבוגרים האמיתי. מאחוריהם תקופה של שמונה שנות לימוד שהסתיימה לה. העבר חלף והעתיד לא נודע. תחושת עמימות ועליונות המדרבנת כניסה מהירה ככל האפשר לעולמם של המבוגרים עם כל המשתמע לטוב וחלילה להפך. מתוך מעקב על מספר מחזוריי תלמידים אוכל לומר שפרק זמן זה בעיקר עבור שכבות החטיבה והתיכון הצעירות הינו זמן רגיש ואולי אף דורש משנה זהירות.

נזקים לא מעטים הפוקדים את בני הנוער במהלך תקופת החופש מלווים לאחר מכן על ידי גורמי הטיפול בקהילה לאורכי זמן ממושכים. ולכן בכוונתי לעורר אותנו המבוגרים לקראת החופשה להתארגנות מוקדמת ומכינה.

הצעות להורים לקראת החופש:

  • בשלב ראשון אנו צריכים להתחיל כבר עתה להתכונן נפשית וארגונית לחופשת הקיץ קריא: בדיקה ותאום ציפיות עם בני הנוער – הידברות בנושא משום שנטיית הנוער היא ספונטנית באופייה ובלשונם " זורמים " לפי החברה, התנועה, וכל מה שזז… שוחחו על סדר יום, זמני יקיצה שינה, תפילות וכו'.
  • העלאת רעיונות לפעילות כבר מעתה על לוח שנה : פרטו את התכניות הוודאיות כמו עבודה, מחנה קיץ, סמינרים, חופשות משפחתיות וכו', ובמקביל את אלו הדורשות בדיקה למילוי החסר.
  • שריינו מקומות עבודה ותעסוקה לילדכם כבר עתה. אל תמתינו לרגע האחרון של סוף שנת הלימודים. צרו קשר כבר עתה עם כל אפשרות לתעסוקה – שכנים, מכרים, חברים וכו'.
  • אפשריות לתעסוקה אינן בהכרח עבודה בשכר. חישבו גם על התנדבויות שימלאו את הזמן הרב של ילדכם.
  • נצלו את החופשה המשפחתית להידוק הקשר עם הילדים במיוחד באמצעות פעילויות שיש בהם משימות צוות, מחנאות, ואתגרים המאפשרים מפגש עם הכוחות הצעירים שבכם. הדבר יתרום להדברות ולשבירת מחיצות אם ישנם כאלה.

שווה להכיר – טרמינולוגיה למושגי ומצבי סיכון

"חוף דוגית" – אינו בהכרח כפר נופש פסטורלי לדייגים שוחרי הספורט, אלא חוף לצעירים וצעירות בעיקר מהציבור הדתי (ובתוספת מבקרים ערבים) הבאים לחפש בנות, סמים ואלכוהול.

"בית ריק בשבת או בכלל " – הוא מתכון להפקרות באישור ההורים.

פסטיבלים – אירועים מועדים לפורענות, שווה לבדוק היכן, סגנון הפסטיבל, מי ומי ההולכים.

ככרות העיר – ככר ציון, החתולות, ככר האמריקאים, פאבים ומועדונים – ריכוז גדול של סכנות לנער/ה המתבגרים בכלל ובחופשת הקיץ בפרט.

טיולים – תכנון טיול מקדים ומקום המצאות,חברים נלווים, מזג אוויר,ואפשרויות ליצירת קשר זמין עשויים להפחית מצבי סיכון ופגיעה במטיילים.

מחשב – גולם אמיתי שעלול לקום על יוצרו, ולהפוך את המתבגר לאדם בודד, גם אם הוא בחברת מיליוני חברים ווירטואלים.

לסיכום – מומלץ מאד להתארגן נכון,לתאם ציפיות, וליצור לוח זמנים צפוף כמה שיותר לילדים.

נתפלל ונקווה כולנו לתקופה רגועה ומועילה.

אבי רומנו, מנהל היחידה לקידום נוער מועצה מקומית אפרת

האם לקנות לבן סמארטפון?

השאלה:

בננו לומד בישיבה תיכונית פנימייתית בכיתה ט'. כשיצא ללמוד בישיבה ציידנו אותו במכשיר פלאפון הכי מיושן שקיים בשוק. בלי אינטרנט, בלי וואטסאפ, רק אס אם אס, שירים ומשחקים. בהתחלה העניין עבר בסדר, בלי טענות מיוחדות. אולם מאז חג הסוכות, הוא אינו מפסיק לנדנד לנו שנקנה לו סמארטפון. לטענתו, הוא היחיד בכיתה שמסתובב עם פלאפון מיושן כזה. אנו בהתלבטות קשה מאד. מצד אחד, איננו רוצים לשדר לו חוסר אמון, ומצד שני, רבים וטובים נפלו בעניין הזה. חבל לנו על התמימות והצניעות הטבעית שלו. כמו כן, איננו יודעים אם נכון ללכת איתו "ראש בקיר" ולקלקל את היחסים הטובים בינינו. מה לעשות?

תשובות:

 

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:

נסו לדייק עם בנכם מדוע באמת הוא זקוק לסמארטפון, כמו"כ דייקו לעצמכם את הסיבה להתנגדות שלכם. אתם חוששים להחלשת מערכת היחסים ביניכם? יש כמה עקרונות שכדאי לדעת בעניין הזה.

אתם מעלים כמה נקודות חשובות. אין תשובה חד משמעית לשאלתכם אם לקנות או לא לקנות את הסמארטפון, ולכן אתן לכם חומר למחשבה שיעזור לכם למקד את שיקוליכם ולהגיע לתשובה שהיא נכונה עבורכם.

רק בגלל ש"לכולם יש" זה לא סיבה לקנות סמארטפון או כל דבר אחר.  (לא באמת ברור שבנכם הוא היחיד בכיתה עם פלאפון מיושן, מכיוון שכאשר אחוז מסוים של הילדים מסתובבים עם מכשיר מסוים, קל להגיד שיש לכולם). אם משהו מתנגש בערכיכם, הלחץ החברתי לא צריך להיות הגורם המחליט לקבל דבר.  דווקא ילד בוגר לא מושפע ממה שאחרים עושים, כי יש לו את הזהות, הערכים, והגבולות שלו, כך שהוא חושב באופן עצמאי.  לכן, אפשר לשאול למה הוא באמת רוצה את הסמארטפון?  מה זה ייתן לו?  כיצד זה יעזור לו?  האם הוא רק רוצה אותו כי לכולם יש?

כתבתם שאינכם רוצים לשדר חוסר אמון בבנכם, שלא בטוח אם אפשר לסמוך עליו בשימוש הסמארטפון, ואולי הוא ייכנע לפיתוי של מה הוא יכול לראות במכשיר.  אם הייתם בטוחים במאה אחוז שבנכם לא ישתמש בו לדברים לא צנועים, האם הייתם קונים לו את המכשיר?  או האם בכל זאת אתם חושבים שיש חוסר ערך לסמארטפון, כי הוא לא משרת שום צורך?הרי הטלפון הישן מספק את הצורך לשמור על הקשר עם הבית והמשפחה, והיכולת לקבל שיחות והודעות. אפשר לקחת בחשבון שבכל מקרה, בנכם יכול לראות דברים לא צנועים במכשירים של החברים שלו. זה ידוע שאם הילדים רוצים, הם יכולים להתכנס יחד, ולהסתכל במה שהם רוצים.

הזכרתם בשאלתכם שאינכם רוצים לקלקל את היחסים הטובים עם בנכם. מכיוון שאינני מכירה את טבע מערכת היחסים ביניכם, אזכיר כאן כמה עקרונות כלליים הנוגעים בנקודה הזו.  כאשר מערכת היחסים חזקה, בטוחה ועמוקה, ההורים דווקא יכולים לקחת החלטה שנוגדת לרצונו של הילד מבלי לדאוג שזה יפגע במערכת היחסים. הילד יכול להתאכזב אבל הוא יקבל את ההחלטה, ומערכת היחסים תמשיך כרגיל. יכול להיות מצב, שההורה לא מתנגד לסמארטפון באופן כללי, אבל הוא לא מסכים בשלב הזה כי הוא מכיר את ילדו מספיק כדי לדעת שבנו עוד לא מספיק בשל להשתמש בסמארטפון באחריות. אולי בהמשך כשהוא רואה עוד בשלות בילדו, הוא כן יסכים לקנות את המכשיר.  מערכת יחסים עמוקה מאופיינת על ידי החיפוש לקרבה פסיכולוגית ורגשית, הילד מוכוון להוריו, מקבל את הנחיותיו, ורואה את הוריו כנקודת המצפן שלו בחיים. ההורה יכול לראות אם הוא יכול לסמוך על ילדו;  השאלה היא, האם לילד יש אמון בהוריו כך שהוא סומך עליהם כשהם מחליטים לטובתו.

נקודה אחרונה:  אפשר לחסום את הדברים הלא רצויים בסמארטפון. אם ההורה מחליט שהוא כן רוצה לקנות לילדו את הטלפון הזה, אפשר להשתמש בחסימה הזאת.  זה יכול להיות הזדמנות לשוחח עם הילד על הטבע האנושי והצורך לשמור על נפשנו – לשמור על מה שאנחנו רואים ושומעים – בכל גיל כי קל מאוד ליפול בכל שלב בחיים, לא רק בילדות או בגיל ההתבגרות.  אין ספק שהעולם המודרני מלא אתגרים חדשים להורים, וחשוב שהורים ימשיכו להשפיע ולהדריך את ילדיהם ומתבגריהם.  מערכת היחסים עמוקה היא המפתח לשמירת הכוח של ההורה.

בברכה,

שושנה הימן,
לייף סנטר, המרכז להורות מקושרת ומכון ניופלד ישראל
www.lifecenter.org.il
www.neufeldinstitute.co.il

 

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD:

יש לדעת כי בקרב הנוער מכשיר סלולרי הוא לא רק אמצעי תקשורת אלא סטטוס חברתי וחפץ אישי ביותר. צריך לגשת אל הסוגיה הן באופן מהותי והן באופן טכני.

​את תשובתי אחלק לשניים: החלק הטכני שיעסוק במכשיר והחלק החינוכי שיעסוק ביחסים ביניכם ובגישה אל דרישת הבן.

בחלק הטכני, שהוא הפשוט יותר מבחינת הביצוע, ניתן להשיג היום מכשיר טלפון חכם עם הגבלות "מולדות" במכשיר, ובכל מקרה ניתן לשים חסימה חיצונית שלא תאפשר הורדת יישומים שאינם לרוחכם גם לא מרשת אלחוטית. בנוסף, תמיד ניתן לקבוע כלל ביניכם, שאין היתר להורדת סרטים למכשיר. ​

​בחלק החינוכי, ישנה משוואה גלויה וסמויה בדבריכם, שאם תגידו את דברכם ותעמדו על שלכם – הדבר יקלקל את היחסים הטובים אתו. האם אלו יחסים טובים?!

יחסים טובים הם כאלה שמאפשרים לדבר גם על מה שכואב ולא מסכימים, ובכל זאת נשארים יחד. יש לכם הזדמנות נהדרת להעמיק את הקשר ביניכם מתוך הסברת הקו החינוכי של הבית! כשהיחסים תקינים אין לחשוש מקלקולם אפילו לא בגלל המכשיר החכם שכה חשוב לבנכם. אני בטוח ששיח מכבד ורגוע סביב הסלולרי לא יציב מסך ביניכם…

באמת שבקרב הנוער מכשיר סלולרי הוא לא רק אמצעי תקשורת אלא סטטוס חברתי וחפץ אישי ביותר. אפשר להתווכח אם זה טוב או רע אך זו העובדה. בית המשפט פסק לאחרונה בפסיקה תקדימית שחיפוש ללא רשות במכשיר טלפון של אדם מהווה עבירה פלילית של חדירה לפרטיותו. המכשיר כיום הוא חפץ ממש פרטי ולפעמים פרטי מידי ומזה אתם חוששים, אך כאמור, ישנם פתרונות.

​לאחר שהחלטתם מה מדיניות הבית, עליכם לקחת בחשבון את העובדה שכיום, ברוב הישיבות התיכוניות, ישנם טלפונים חכמים לרוב התלמידים. היישומים החשובים ביותר עבור המתבגרים הינם היישומים של הרשתות החברתיות, בדרך כלל וואטסאפ ופייסבוק. עיקר התקשורת ביניהם נעשית בוואטסאפ, ויש לציין שבני הנוער עצמם מעידים ברבבותיהם שהיא שטחית וגוזלת זמן יקר, ובכל זאת הם שם…בשביל חלק גדול מהנוער, להיות עם טלפון בלי וואטסאפ זה בערך כמו לצאת לרחוב עם בגדים מלפני שלושים שנה.

​כשאתה בכיתה ובשכבה שכולם או אפילו רובם מקושרים בוואטסאפ ואתה לא איתם – אז אתה לא איתם! בנכם מבקש להיות חלק מהעניין החברתי בכיתתו ובשכבתו והטלפון הוא מרכיב חשוב בזה. יחד עם זה כדאי לדבר בבית על תקשורת נקייה, הוגנת ומכבדת ו​על החובה של כולנו להיות מנהלים ולא מנוהלים על ידי מכשיר או יישומון כל שהוא.

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD
נייד: 052-6070954

אתר: www.more-lanoar.co.il

 

 

ד"ר חנה קטן, מומחית ברפואת נשים ופריון:

כאן נבחנת מסירות ההורים לקדושה. עליהם לגונן על הילד מבחינה רוחנית כשם ששומרים עליו מבחינה גופנית.

ההתחבטות שלך מאד מובנת – את רוצה לשמר את עולמו הרוחני הטהור של הילד היקר שלך. מה חשוב מכך? השימוש בסמרטפון הוא אכן בעייתי, ואין אפוטרופוס…, כידוע..גם למבוגרים, אגב. פה נבחנת המסירות שלך לקדושה. אם הילד יבין שזה מאד חשוב לך לשמור אותו מנזק רוחני, בדיוק כמו שאת מגוננת עליו מנזק גופני, הוא יפנים זאת כערך עליון. הלחץ החברתי לא יכול להיות שיקול, ולהיפך- בעמידה איתנה על ערכיו- הוא יצא מחוזק ומחושל.

אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

 

עמליה טברסקי, יועצת חינוכית:

הבקשה להידמות לחברים אופיינית לגיל ההתבגרות. יחד עם זאת, הצבת גבולות חשובה מאד עבור המתבגר, ומעניקה לו תחושת יציבות. יש ליצור שיח והקשבה, ולא לחשוש להביע עמדה ברורה.

אנחנו מאד מבינים את הצורך של הילד להדמות לקבוצת השווים.

הוא ירגיש שווה רק אם ישתלב בחברה. בגיל ההתבגרות החברה תופסת משקל מאד רציני בחיי הילד. החברה היא במקום ראשון וההורים הם במקום האחרון. הילד רוצה לחקות את חבריו. היום זה הבגד. מחר זה התסרוקת. אח"כ הסמארטפון וכן הלאה.

ומאידך, מה עם ההורים? אסור להם להביע עמדה? איפה הגבולות שלהם?

גם הילד רוצה גבולות. הוא זקוק לידיעה שההורים לא נבהלים ממנו ונשמעים לכל גחמה. הילד זקוק לגב חזק ויציב. זה נותן לו תחושה שהוא יכול למרוד בלי בהלה מהסביבה. כלומר, לעבור את התקופה בצורה בריאה. אריקסון טוען שהתקופה הזאת, של חיפוש הזהות, היא שלב בהתפתחות הילד, ואל לנו ההורים להיבהל.

בשיח פתוח וחברי אפשר לשמוע את בקשת הילד ולהביע את דעתכם בנושא. השיח הפתוח יאפשר לילד לנמק את בקשתו ולכם לנמק את דעתכם. הילד ירגיש ששמעו אותו ולא החליטו מיד אם כן או לא. הוא ירגיש שיש כבוד למקום ולבקשה שלו. אפשרי לבקש מהילד שיהרהר בנושא, ולאחר שבוע לפתוח שוב את הנושא. אם תחליטו שזה לא מתאים לכם, תגידו לילד בצורה ברורה ותהיו שלמים עם זה. בצד זה, תוסיפו כי אתם בהחלט שומעים את בקשתו אבל אינכם מסכימים איתה.

בקיצור, שיח עם הילד נותן תחושה לילד שהקשבתם לו, אבל יחד עם זאת, יש לכם את האני מאמין שלכם. הוא יכבד אתכם כשירגיש שכיבדו אותו. בהצלחה.

 

יפעת גלבוע, עו"ס קלינית ופסיכוטרפיסטית, מטפלת בנוער ובמבוגרים, מנהלת מרכז הורים ילדים בגיל הרך:

חשוב ללבן את הדברים יחד, אך לפני כן יש לעשות שיעורי בית…

שאלתכם היא דוגמה טובה ללחץ חברתי עמו מתמודד בנכם באופן ישיר ואתם באופן עקיף. לצערנו הרב ישנם הורים המתמודדים עם סוגיית הסמארטפון בשלבים מוקדמים אף יותר…עוד בביה"ס היסודי….

לדעתי חשוב ללבן יחד עם בנכם את הסוגיה הנ"ל באופן מסודר, אך לפני הכול עליכם לעשות כמה דברים חשובים:

1- לבדוק עם מחנך הכיתה מה עמדתו ועמדת הנהלת הישיבה בנוגע לאחזקת פלאפון חכם, יתכן ותגלו שהישיבה אוסרת גלישה אינטרנטית או בכלל אחזקת מכשירים מסוג זה.

2- שוחחו עם הורים נוספים שילדיהם לומדים עם בנכם, יתכן שתגלו כי יש הורים נוספים העומדים במצב כשלכם ו " לא כצעקתה …"….גיבוש עמדה משותפת בין ההורים תיתן לכם הרבה כח.

3- יש מכשירים המאפשרים שיחות בוואטסאפ, שהיום תופס נתח נכבד מאוד בתקשורת הבין אישית והקבוצתית , ולא מאפשרים גלישה באינטרנט.

4- נסו לשער מה תהיה מידת "קלקול היחסים" עם בנכם במידה ותבחרו שלא לאפשר לו את רצונו, לא תמיד יש מקום לוויתור. לעיתים עליכם יהיה לעמוד על דעתכם, אלא אם כן נראה כי אין ברירה ומערכת היחסים הטובה עלולה לעמוד בסכנה של ממש.

5- שיקלו אופציה של פשרה – לא הכול בחיים הוא שחור לבן,

6-גבשו ביניכם עמדה אחידה כלפי הנושא , הגיעו מוכנים לשיחה.

7- היו פתוחים לשמוע רעיונות או דעות שונות מצד בנכם והבטיחו לו לשקול את דבריו והצעותיו. אפשרי לדון על העניין גם פעם נוספת ולשנות עמדות.

 

חשוב לנהל שיחה מכבדת ומכובדת, אל תכנסו ל "פינות " ואל תנהלו "חשבונות ". היו קשובים וענייניים. בהצלחה.

טלפון 0508266258
אתר : samimlev.co.il

 

מאמרים נוספים בנושא בלב אבות:

הילד רוצה סמארטפון? האם רצון הילדים להיות כמו 'כולם' צריך להשפיע עלינו כהורים לאפשר שימוש בסמארטפון, גם אם הרעיון לא מוצא חן בעיננו?
בני קנה אייפוד ללא אישור על אייפוד, אמון וחינוך לעצמאות

 

מדורת לג בעומר עם צלליות של בני נוער שעומדים לפניה

מה בין רשב"י ל"אבסולוט"

מדורת לג בעומר עם צלליות של נוער

אווירת מסתורין של לילה אפוף להבות מרצדות. רחשי עצים מתנפצים בלהב האש החורך אותם. דמויות כהות נעות מסביב. נשמעים קולות צחוק והוראות המארגנים לבל ישליכו עוד עצים. יהיו אירועים כאלה שעיקר העניין יעסוק בארגון הטכני של הערב וביצירת אווירה מחשמלת: מנגל, בשרים, מוזיקה וגחלים לוחשות. ויהיו גם כאלה שיעסקו בחידונים, דברי תורה וסיפורי אגדה הקשורים לדמותו של הצדיק רבי שמעון בר יוחאי והחבריא קדישא.

כל גיל וענינו, אך ככל שנצפין בגרף הגיל המתבגר, הנאיביוּת הלוחשת סביב הלהבות תצריך מאתנו המבוגרים שימת לב מיוחדת, על מנת לחוש ולהקשיב מבין שורות הגחלים הלוחשות. ואם חשבתם שהכוונה לגילאי כיתה ז' או ח', הרי שבימינו אפשר כבר לרדת בחתך הגיל.

לפתע נמצא, שישנו חיבור מדהים בין אורות "הזוהר הקדוש" לבין "האורות" הבוקעים מבקבוק הוודקה וה"רדבול". ואיך שלא, הרי כדי להשיג את עומק אורו של רשב"י זקוקה החברה לייצר אווירה חופשית ומשחררת. חומרי השחרור הטובים ביותר לחיבור המינים הלא הם משקאות הפלא לסוגיהם השונים.

בלחץ חברתי מתון ובפיתוי דברים זה קורה מהר מאד, והראשונה הנועזת פורצת את הדרך, ואז, אחת ועוד אחת הן תבואנה אחריה אל התיבה המשכרת. וכשהן שותות, בין "שוט" (לגימה קטנה) אחד לשני, הן כבר "מגלגלות עיניים" לשמיים, במקרה הטוב, ובמקרה הרע אל בתי החולים.

"אך אל דאגה אבא-אמא, הכול "בסבבה ובצחוקים". למה יש חברים? הם כבר "יטפלו בי" מבלי שאתם תרגישו, באישון ליל ללא הפרעת מנוחתכם, יְפנו אותי ברכב או ברגל אל מקלט ביתי. אני מבטיחה שנתחשב, באמת שנתחשב… ונחוס על יום עמלכם הבא. האם לא לשם כך נועדה דלת "הבייסמנט" בכניסה האחורית של הבית?"

והבנים? אצלם האלכוהול מקפיץ את רף האלימות ומעשי הוונדליזם באופן טבעי, כך שנזקים להם ולסובבים כמעט צפויים מראש, מסתם מילה שנאמרה שלא במקום.

ואתם… ואנחנו… נקפל את עצמנו אל המיטה הרכה עד ליום המחר, בו צפוי שנהיה עייפים ומרוצים מתחושת החג האפוף מסתורין של גחלים לוחשות, נקניקיות מתהפכות, להבות מרצדות, והילת קדושת הצדיק הפורס את חסותו על ילדי הירח שלנו בצל הלהבות.

יתכן שזה קצת מלחיץ אך זו לא הכוונה, אמנם מניסיון הל"ג בעומר שעבר, והתעצמות השימוש באלכוהול, עלולה הילולת החג להיהפך לקול יללה וענות חלושה. ובמידה, וכהורים ומבוגרים, נהיה מודעים אל הנאמר בין השורות המלחשות, נדע למזער נזקים וטעויות של ילדינו "מבקשי האורות".

טיפים להורים

 

  • שאל את בנך/בתך על שמות משתתפי המדורה הנערכת בתנועה, חבורה, כיתה וכו'.
  • שאל על מיקום מדויק של המדורה, גם אם נקבע מקומה מחוץ ליישוב, ושדר ביקור אפשרי אצל החוגגים.
  • אסוף מספרי טלפונים ניידים של חברים נוספים לצורך יצירת קשר להמשך הערב.
  • דאג לברר האם כללי החגיגה ברורים לגבי התעסקות עם אש וחומרים דליקים תרתי משמע: בנזין וכו' מחד, וחומרי אלכוהול מאידך. שאל מפורשות האם יש בכוונת מי מהמשתתפים לשתות אלכוהול או "מקדמי עישון וריגוש אחרים"?
  • בדוק האם ישנם מבוגרים או מדריכים במדורות. אם כן בדוק עד מתי הם יהיו נוכחים שם.
  • ערוך סיור נימוסי בין המדורות ובעיקר במדורת בנך/בתך בשעות המועדות (23:00 – 4:00) ללא הודעה מראש. תאם עם הורי החברים סבב ביקורים נוספים.

אבי רומנו, מנהל היחידה לקידום נוער, מועצה מקומית אפרת

.

עוד על ל"ג בעומר:

"משחקים באש"-השטח בוער! על מדורות ילדינו ועלינו… – ל"ג בעומר מתקרב. מה עושים בנינו ובנותינו במדורות? הרב ליאור זיו סייר בהן ומדווח מהשטח.

עצמאות בגיל ההתבגרות

הכמיהה לעצמאות

שאלה: הבת שלי – בת 16 –  רוצה לעשות טיול לטבריה לבד עם עוד 4 חברות, לישון על החוף וכו'. לא נראה לי בכלל העסק, וכשלא הסכמתי – התפוצצו היחסים בינינו. בכלל היא טוענת שאני חונקת מדי ולא נותנת לה מספיק עצמאות. א. האם נהגתי נכון כשאסרתי על הטיול ואיך מתמודדים עם התגובה שלה? ב. מה באמת מידת העצמאות הנכונה לתת לילדים בגיל זה?

תשובה: ההורות לילדינו המתבגרים היא אתגר לא פשוט, ולפעמים הוא תופס אותנו לא מוכנים לשינויים המהירים שחלו בבננו או בבתנו, שעד זמן כה קצר היו ילדים צעירים, ממושמעים, ומחפשים את קרבתנו כהורים. מטבעו, גיל ההתבגרות הוא גיל שבו המתבגר או המתבגרת צריכים לגבש את זהותם, להפוך בהדרגה להיות יותר עצמאיים ויותר נשענים על עצמם. חלק מתהליך זה מלווה בהתרחקות שלהם מההורים, ביותר עמידה על שלהם, ובהישענות רבה יותר על חברים בני גילם. מוקד הענין שלהם, המודלים שלהם לחיקוי, והאנשים שנהיים יותר משמעותיים בגיל זה הם הרבה פעמים לא ההורים ולא בני משפחה אחרים, אלא חברות או חברים מהכיתה, מהשבט או ממסגרות חברתיות אחרות.

בעידן הפוסט-מודרני, שבו הצעירים חשופים לאפשרויות ונתיבים רבים להתפתחות, שלב גיבוש הזהות נהיה מורכב ומסובך יותר, ומתמשך זמן רב יותר. אחת ההשלכות מכך היא גם התחלה מוקדמת יותר של התבגרות ורצון בעצמאות. כך נוצר מצב שבו ילדים בני 12 הם כבר מצד אחד מתבגרים, ומצד שני כמעט ואינם מצוידים בבשלות רגשית כדי להיות עצמאיים ולקבל החלטות משמעותיות בכוחות עצמם.

בהקשר לשאלה "מהי מידת העצמאות הנכונה לתת לילדים בגיל זה?", קשה לתת תשובה מוחלטת שתתאים לכל המשפחות ולכל המתבגרים. משפחות שונות נבדלות ביניהן בסגנונן, וגם בין ילדים שונים במשפחה אחת יש הבדלים בין-אישיים, שנובעים מאופים ואישיותם. ההמלצה שלי בענין זה היא להקפיד על כמה כללי מסגרת:

ראשית, יש להגדיר, ועדיף מראש, מהם הגבולות הנראים להורים מתאימים מבחינת המשפחה (שעות יציאה וחזרה מבילוי עם חברים, שינה מחוץ לבית וכו'), תוך כדי בדיקה בהקשר הרחב יותר של המסגרת החברתית שבה נמצאת הבת. בישוב קטן או במסגרת שבה כל החברות אכן מורשות לצאת יחד לבילוי, ישנם מצבים שבהם איסורים בכל התחומים עשויים לבודד את הבת (או את הבן המתבגר) חברתית. לכן, קביעת הגבולות (ושיחה עליהם עם המתבגרת מראש) היא חשובה, ובו בזמן ההורים צריכים להגדיר מה כן מותר, ומהם התחומים שבהם הם מגדילים את טווח החופש והעצמאות של המתבגר.

הכלל השני הוא שהחינוך צריך להרגיל את הילד לעצמאות בהדרגה, ולהגדיל טיפין טיפין גם את תחומי האחריות, וגם את תחומי העצמאות, באופן שבו המתבגר לא ימצא עצמו בגיל 18 מבלי שום התנסויות המאפשרות לו לתפקד בכוחות עצמו, להסתדר במקומות חדשים, ובסביבות לא מוכרות.

לאם ששואלת, אני מציעה לבחון באילו תחומים היא אכן מאפשרת לביתה, שבגיל 16 אכן צריכה לקבל עצמאות בתחומים מסוימים, את אותן התנסויות המקדמות עצמאות. ככל שהבירור הזה יכול להיעשות בשיתוף פעולה ובדיאלוג עם הבת, כך יפחתו בדך כלל העימותים, וניתן יהיה לעבור יותר בקלות את גיל החתחתים הנקרא גיל ההתבגרות. 

ד"ר רבקה תובל-משיח, פסיכולוגית קלינית, וראש המחלקה הקלינית, אוניברסיטת בר-אילן 

הבחור בן 18 ויש לנו חשש שהוא שותה…

התמכרות לאלכוהול בקרב בני נוער

שאלה:
אנחנו הורים לבחור בן 18 שבימים אלה החל את לימודיו במכינה תורנית קדם-צבאית. בננו בחור ערכי עם הרבה חברים ומידות טובות עם מגוון רחב של תחומים ותחביבים כמו ספורט, קריאה וטיולים. לאחרונה אירעו מספר דברים שהעלו אצלנו את החשד כי מפעם לפעם בננו נוהג לשתות אלכוהול (בירה ומשקאות חריפים). נמצאו רמזים לכך גם בבית וגם ברכב המשפחתי שאותו הוא לוקח מפעם לפעם כדי לצאת עם חברים. מצד שני לא הבחנו אצלו בשום סימן קוגניטיבי או התנהגותי חריג שיכול לאשר בפועל את חששותינו. אנו מתלבטים מאוד כיצד לנהוג ולוּ משום שמדובר בילד שבעבר מעולם לא היו איתו בעיות. אנו חוששים לו אך לא פחות מכך חוששים לפגוע בו שלא בצדק. כיצד כדאי לנהוג?

תשובה:
התלבטויות מהסוג שלכם נפוצות אצל משפחות אשר הולכות על הקו הדק בין מתן כבוד ועצמאות למתבגרים לבין שמירה על מסגרת ומשמעת.  אכן ככל שאנו משחררים את הרסן ומאפשרים לילדינו יותר עצמאות ויותר חשיפה ל"עולם הגדול" כך פוחתת ה"שליטה" שלנו עליהם וכך צריך לגדול האמון אשר אנחנו נותנים בהם. אכן חשוב שהמתבגרים יבינו כי העצמאות המיוחלת שלהם בא במחיר של אחריות, גם אם עסקת החבילה הזאת לא בדיוק מקובלת עליהם.

תופעת שתיית אלכוהול רווחת כיום בתרבות הכללית, בקרב מתבגרים ובמידה מסוימת גם בקרב הנוער הדתי. על אף ששיעור האלכהולוזים אצל יהודים הינו נמוך בהרבה לעומת בני לאומים אחרים, התופעה אכן קיימת ואף אולי נמצאת במגמה מדאיגה של עליה בארץ. יתרה מזו, אנו חיים כיום בחברה אשר מאמצת ומעצימה מסרים על פעולות פנאי השאולים מתרבויות אחרות. שתיית אלכוהול מוצגת כיום בתוכניות טלוויזיה, בסרטים ובשלטי חוצות כסוג של בילוי ומהווה סמן חיצוני אבל פוטנטי של בגרות. מתבגרים עושים לעצמם משוואה פשוטה: מבוגרים שותים אלכוהול. אם גם אני שותה אלכוהול, סימן שאני מבוגר.

הדילמה שאתם מציגים מעלה מספר מחשבות.

טוב שאתם ערניים לגבי הנעשה עם הילד שלכם. הורים רבים, אם מתוך עצלנות ואם מתוך תפיסה מעוותת של מתן אחריות למתבגרים, אינם משגיחים כיאות על ילדיהם ומתעלמים מכל הנורות האדומות. לא כל נורה אדומה מצביעה בהכרח על בעיה, אולם אין בעיות בלי נורות אדומות. כך שכל פעם שנדלקת נורה חדשה, יש לבדוק את הדברים.

 חשוב להבחין האם מדובר בנער אשר מידי פעם שותה בירה עם החברה' על מנת לשחק אותו גדול. ישנם גם "ילדים טובים" העושים זאת. אמנם צריכים להיזהר במצבים שכאלו ששתיית אלכוהול בשביל ה"פוזה" לא תתדרדר לשימוש קבוע אשר יפגע בתפקוד של הילד. גם כאשר נודע לנו כי הבן (או הבת) שותים אלכוהול, עלינו לבדוק את כלל תיפקודו של הילד לפני שמגיעים למסקנה כי קיימת בעיה חמורה. חשוב מכל, עלינו לבדוק אם אין הילד במצוקה נפשית אותה הוא מנסה "לפתור" על ידי בריחה לאלכוהול.

עוד לפני הגיעם של ילדים לגיל 18 יש לנהל בבית דיון פתוח על נושאים הקשורים לעישון, סמים ואלכוהול. יש לאתגר את הילדים לדבר בעד ונגד שימוש בדברים אלו על מנת שהם יוכלו לפתח את החשיבה ואת החיסון שלהם כלפי נושאים אלו. כמובן, שעלינו לבדוק את הרגלי צריכת האלכוהול שלנו ולבדוק היטב אלו מסרים אנו משדרים לילדינו.

כאשר עולה חשד של שימוש באלכוהול בעת הנהיגה במכונית המשפחתית, יש לנהוג ביתר זהירות וקפדנות בשל הסכנות המיוחדות הקשורות בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. הורה שמאפשר לבן או לבת שלו לקחת את המכונית המשפחתית הינו שותף מוסרי לאחריות על הנעשה עם המכונית ובתוכה. הורה אשר אינו מרוצה מהשימוש של ילדיו במכוניתו יכול פשוט לסרב לאפשר להם את השימוש בה.

ייתכן והחומרים המחשידים במכונית הם "רק" של החברים של הילד. לדעתי, טיעון כזה, אם הוא קיים, הינו חלש ובסופו של דבר מתחמק מהאחריות האמיתית אותה עלינו לדרוש מילדים הנוהגים במכונית שלנו.

עם כל האי-נעימות שבעניין, כאשר עולות חשדות בנושא כל כך חשוב, אין מנוס מפתחיה בשיחה כנה עם הילד. כאשר ישנה מערכת יחסים טובה בין הורים לילדים, ניתן להעלות כל נושא בשיחה – אפילו חשדות אשר בסופו של דבר יוכחו כעורבא פרח. אם מערכת היחסים בין ההורים לילדים איננה מאפשרת העלאת נושאים קשים, יש לחשוב פעמיים – או אפילו שלוש – אם יש לתת לילד לנהוג במכונית המשפחתית.

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה.

"למה לכולם מרשים ולי לא"

אין מצב שהמילים האחרונות לא מוכרות לכם. הרי זה התכסיס הידוע (והיעיל) ביותר שהילדים משתמשים בו כדי להשפיע עלינו. וכי איזה הורה רוצה שהבן/ת שלו יהיה שונה מכולם? וכי יש דבר נורא יותר מלהיות המסכן שצריך לעזוב באמצע רק בגלל ההורים הקשוחים והאטומים שלו?… וזה חוזר בווריאציות שונות: "לכל הבנות בכיתה שלי מרשים לחזור באחת ורק אני צריכה להיות כמו תינוקת שחוזרת עד אחת עשרה", "לכל החבר'ה בשבט יש פייסבוק ורק אני באווט טוטאלי".

האמת חייבת להיאמר שהטענה אינה מופרכת מן היסוד, והיא צריכה להילקח בחשבון במערכת השיקולים. גם אם אני מעדיף שבני לא ישתמש בדבר מסויים או ישתתף בפעילות כזו או אחרת, אם הדבר יגרום לו להיות חריג בחברה ושונה מכולם יש מקום להתחשבות מסויימת בדבר.

יחד עם זה צריך לזכור שני דברים: לא צריך להאמין אוטומטית למשפט "לכולם מרשים ורק לי לא". ייתכן שברגעים אלו ממש בשלושים ושניים בתים של בני הכיתה של בני נשמעת בדיוק אותה הסיסמא וההורים התמימים פשוט בולעים את הפיתיון. מעבר לזה, גם אם כולם עושים דבר מסויים אין זה מחייב אותי, וזכותי כהורה לקבוע את המדיניות החינוכית בבית שלי. אני מכיר אבא אחד שכאשר היה שומע מפי בנו את המשפט – "אבל למה לכולם… ורק לי לא?" – היה לוקח אותו אל הדלת, פותח אותה ואומר: אתה רואה מה כתוב על הדלת? משפחה לוי. כשיהיה כתוב כאן משפחת 'כולם' תעשה מה שכ-ו-ל-ם עושים… ".

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

עוד מאמרים בנושא:

אמא- אבל לכל האחרים מותר…! /  הרב יונה גודמן – איך להגיב כאשר הילדים שולפים את הקלף המנצח- "אבל לכולם מותר!"?

אז למה לכולם יש?! / הרב יוני לביא – שיטת ה"כ-ו-ל-ם" מפורסמת להפליא בין הילדים ואפקטיבית להפליא אצל ההורים. שוב ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו שולפים את האשראי וקונים מוצרים שאנחנו לא רוצים או מתירים דברים שאנו יודעים שלא יעשו טוב לילד שלנו. כיצד מתגוננים מול נשק יום הדין שמערטל אותנו שוב ושוב מעקרונותינו ההוריים?

האם אנחנו מפנקים את ילדינו הקטנים יותר מידי?



הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

הורות והתבגרות: כפייה וקבלה מרצון

להאזנה להקלטת התוכנית:


הרב אלישע וישליצקי
הרב אלישע וישליצקי ז"ל, ראש ארגון "קרן הקהילות" להעצמת גרעינים תורניים ברחבי הארץ 
לפינת הרב גודמן: הצבת גבולות לנוער מתוך אימון בכוחות הילד

רחוב בלילה

המבדיל בין יום ובין לילה

אחת מנקודות החיכוך הבולטות בין הורים לילדים היא נושא שעות השינה, או ליתר דיוק – הרגע בו הן מתחילות. לילדים קטנים יש נטייה מעצבנת לסרב ללכת לישון בשעה שההורים רוצים. העניין הוא שכשהם הולכים ומתבגרים זה לא נעשה טוב יותר. הויכוח המסורתי על שעת החזרה הביתה או השעה בה הם צריכים לכבות את המחשב, להגיד לילה טוב לפייסבוק, עשוי להפוך למוקד מתיחות יומי.

אלא שאחד המקומות בהם חשוב להפעיל את מעט הסמכות ההורית שעוד נשארה בידינו – הוא דווקא כאן. הסיבה להתעקש על כך אינה רק כדי למנוע ממנו להתעורר מחר בצהריים ולהפסיד תפילה במניין או זמן ק"ש. זו הבעיה הקטנה. הסיבה המרכזית היא שהשוטטות בשעות הקטנות של הלילה (ברחוב או ברשת), ללא שום השגחה של מבוגרים, לעיתים בחברה מפוקפקת, היא הרסנית ועלולה לגרור לדברים שליליים. מובן גם שמי שהולך לישון בשלוש לא יימָצֵא למחרת בותיקין, יפקח עין רק לקראת ארוחת הצהריים ולכן בערב הוא לא ירגיש עייפות ושוב ילך לישון מאוחר, וחוזר חלילה.

בהחלט מתקבל על הדעת שזמן ההליכה לישון בחופש יהיה מאוחר יותר מאשר בזמן הלימודים, אך גם אז צריך להתרחק מהתופעה של שינוי סדרי עולם והפיכת לילה ליום ולהפך. יש להישמר ממצב בו ההורים הולכים לישון ומותירים את הילד ספון בחדרו הפרטי עם המחשב, ללא כל ביקורת והשגחה.

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר בצוות "לב אבות"

המחשב ובני נוער


שאלה:
 בני מכור למחשב, לא קם מהכסא – מה לעשות?

תשובה:

הורים יקרים,

זהו זה, המחשב הוא עובדה קיימת בכל בית, כמעט וניתן לומר זאת גם על החיבור לאינטרנט על גרורותיו השונות.

לפני שנרד לפרטי ההתייחסות, נאמר כי עלינו להבין ולשכנע את עצמנו ואת ילדינו כי המחשב הוא כלי עזר עם דגש תחת המילה 'כלי' ולא שעשוע להעביר בו את שעות הפנאי. הורים אשר יתייחסו למחשב ככלי בלבד, לכתיבת המסמכים או לתקשורת חיונית עם המכותבים, אזי הילדים יווכחו שאכן זהו שימושו, ותופעת "בילוי הזמן" מול המחשב תצטמצם!

נושא שעות הבילוי מול המחשב הוא מסוג ההתמודדויות שלנו כהורים אשר התכחשות או שלילה מוחלטת תוביל לניתוק בינינו לבין ילדינו ולהתגברות התופעה. יחד עם זאת אפשר, ראוי ומצוי ואולי אף מחובתנו, להגדיר בגילאים השונים הגדרות שונות ולגלות דווקא "שותפות מכוונת".

ילד עד גילאי 7-8 אשר מבלה שעות רבות מול מסך המחשב, בדרך כלל משחק את משחקי המחשב השונים. מדובר במשחקים המותקנים במחשב, בתוכנות משחק ובגלישה באתרי משחק. ראשית, עלינו לפקח על "רשימה לבנה", זאת אומרת, רשימת משחקים או אתרי משחקים שההורים ראו ואשרו (צניעות, אלימות וכו'), את השימוש בהם. יש לציין בפני הילדים כי אנו סומכים עליהם שהם ישחקו רק במשחקים שאישרנו להם, ואם הם מעונינים להוסיף משחק עליהם לפנות לאחד ההורים בכדי להוסיף את המשחק לרשימה הלבנה.

נוסף על כך עלינו להגביל את זמן השימוש במחשב, עם "תקופת צינון". לדוגמא 20 דק' ברציפות של משחק, המתנה של לפחות חצי שעה ושוב אפשרות של 20 דק' נוספות (בהתאם לגיל). בסיכום היום הילד יוכל להשתמש במחשב 40-50 דק' לסירוגין.

רעיון מומלץ נוסף הוא לשים שעון גדול ליד המחשב בכדי שהילד יאכוף את הזמנים על עצמו.

מגילאי 9 ועד 12-13 בנוסף על האמור לעיל (ובהתאמה לגיל) יש עניין לשבת עם המתבגר מול המחשב פעם בשבוע למשך כמה דקות ולסקור יחד עמו את מקומות הגלישה, אתרי הפורומים והפייסבוק שהבחורצ'יק גולש בהם. זאת בכדי שאנחנו נהיה "שותפים פעילים" בעיסוקיו של המתבגר במחשב. השיתוף לא חייב להיות מכורח הבילוש אלא כחוויה שיתופית של היכרות הדדית.

מגילאי בר/בת מצווה ואילך בנוסף ובהתאמה לנאמר לעיל, יש עניין לפתוח את הנושא בשולחן שבת (וכיוצא בהזדמנויות שכאלה) סביב הכותרת של: "ההתמכרות למחשב". מי חושב שהוא יודע להגביל את עצמו וכיצד? מה ניתן לעשות בכדי לצמצם את התופעה? מהו זמן ממוצע סביר לשימוש במחשב? האם וכיצד יש הבחנה בין שימוש במחשב לצורך שיעורי בית ועבודות לבין תקשורת עם חברים ומשחק?

ברמות גבוהות יותר ובגילאים מתקדמים ניתן לפתח דיון על איזה מין אנשים אנו עומדים להיות כאשר כל ההתקשרות בינינו היא דרך המקלדת ולא דרך התקשורת הבלתי אמצעית של פנים מול פנים.

הרב שמואל שנהב, מנהל תיכון ישיבה תיכונית נעם, ירושלים