תגית: גירושין

פותחים שולחן – לפרשת כי תצא

יופי – "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ" (כא,יא) – מה המקום שתופס היופי והמראה החיצוני בתרבות היום? מה המקום שלו בחיים הפרטיים שלנו? האם לדעתכם רוב האנשים מרוצים מאיך שהם נראים? איך אתם מרגישים עם המראה-החיצוני שלכם? האם לדעתכם לאנשים הנחשבים יפים יש יותר סיכוי להצליח ולהתקדם בחיים? מה דעתכם על בחור המבקש תמונה של המיועדת בטרם יסכים להיפגש איתה למטרת נישואין? יש הטוענים שדווקא אצל בחורים העניין של המראה החיצוני של הצד השני תופס מקום מאוד מרכזי. האם אתם מסכימים לכך?

אחים – "וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים…וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר" (כא,טו) – מה ההשפעה שיש למיקום של הילד בתוך המשפחה על אופיו? האם נכון שילדים בכורים הם יותר מפונקים? יותר מושקעים מאשר הבאים אחריהם? האם בן יחיד במשפחה של בנות או להפך – מושפעים מכך? האם ללדת תאומים זה יתרון או חיסרון? בתנ"ך מוצאים פעמים רבות מערכות יחסים בעייתיות ביותר בין אחים לאותה משפחה (קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו…) – מה  אנחנו יכולים ללמוד מכאן לחיים שלנו? האם אתם מכירים משפחות בהן יש מערכות יחסים טובות וחמות בין האחים? מה הסוד שלהם?

כיוון אחר בתוך המשפחה – "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ" (כא,יח) – מה הסיבה לכך שבמשפחה בעלת כיוון דתי/ערכי מסויים, צומח ילד עם כיוון אחר לגמרי? האם זוהי 'אשמת' ההורים, הסביבה, הוא עצמו? האם יש מצבים בו משפחה צריכה להוקיע ולנתק קשר עם אחד מבניה?

גברים ונשים – "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה" (כב,ה) – במה אתם מוצאים הבדלים בין בנים לבנות? האם יש לחלק מההבדלים שורש משותף? האם ההבדלים בין בנים לבנות הם תוצאה של חינוך, השפעה סביבתית, הבדלים מולדים בנפש, גם וגם? מה ההשלכות של לימוד בבית ספר מעורב – מבחינה לימודית – האם זה עושה טוב לבנים? לבנות? מה ההשלכות של זה מבחינות חברתיות ואחרות? האם לדעתכם לאנשים שגדלו בחברה מעורבת יהיה קשה יותר ליצור בעתיד קשר למטרת נישואין? או אולי להפך? למה?

גירושין – "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ" (כא,יג) – בשנים האחרונות תופעת הגירושין התעצמה מאוד, גם בציבור הדתי. מדוע זה קורה? מה דעתכם על זוג שלא טוב להם ביחד אבל נמנעים מלהתגרש בינתיים "בגלל הילדים"?! מתי לדעתכם כדאי לזוג עם בעיות בזוגיות ללכת לטיפול ולעבוד על זה ומתי נכון להרים ידיים ולהעדיף את האופציה של גירושין? מחקרים מראים שרוב הגירושים מתרחשים בחמש השנים הראשונות לנישואין. האם היה אפשר לצפות את זה מראש?

הוצאת שם רע – "וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע" (כב,יד) – איך תגיבו אם מישהו יבוא אליכם פתאום ויתחיל לספר משהו רע על מישהו שאתם מכירים? ומה יקרה כאשר המספר הוא אדם חשוב ומכובד או בעל עמדה כלפיכם? האם כאשר מתהלכות שמועות שליליות על מישהו – ייתכן שהכול שקר ועלילה או ש"אין עשן בלי אש" ובטח יש שם משהו לא כשר? מה השלב בו ראוי שהעיתונות תפרסם את שמו ותמונתו של נאשם – מרגע שהוא נעצר/מוגש כתב אישום/בית המשפט פוסק שהוא אשם? האם יש דרך לתקן הוצאת שם רע על מישהו?

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת כי תצא

השפעת הליכי גירושין על המתבגר

גירושין מהווים משבר בחיי המשפחה ומובילים לתחושת חוסר יציבות וערעור העולם המוכר והיציב. תהליך זה קורה במקביל לתהליך התפתחותי חשוב ביותר של המתבגר – פרידה ובניית זהות עצמאית. ההתבגרות כרוכה בתנודות בין השתחררות פסיכולוגית מההורים לצורך בניית עצמאות לבין נסיגה לתלות וילדותיות. תנודות אלו מאפשרות במשך הזמן לבנות את הזהות העצמאית ומקומו בעולם. המתבגר זקוק לבית כבסיס בטוח על מנת להעיז להשתחרר. ההורים נדרשים בשלב זה להיות יציבים, בטוחים, מכוונים ומתווים גבולות.

עם זאת, לרוב, עסוקים ההורים המתגרשים בתהליך הקשה אותו הם עוברים. הם הופכים להיות מרוכזים בעצמם, עושים שינויים בחייהם ואינם פנויים וקשובים דים לילדיהם. פעמים הגירושין מאיצים תהליכי היפרדות ולעיתים הם משתקים.

התגובות לגירושין בשנה הראשונה מקבילים לתהליכי עיבוד אבל:

  1. הכחשה– הנער מתקשה לקבל את המציאות ולרוב מכחיש את רגשותיו.
  2. אשמה – פעמים רבות הילדים מאשימים את עצמם בגירושין. ההורים רבים "בגללם" ובכך הם רואים עצמם אשמים.
  3. כעס – החוויה הרגשית העיקרית היא של אובדן, ופעמים רבות היא של אובדן האהבה. ההורים בחרו בדרך, שעל פי תפיסת המתבגר, איננה מתחשבת בצרכיו ורצונותיו. הוא חושש מלאבד את ההורה, וכועס עליו מפני שהוא מעמיד אותו בסיטואציה כה בלתי אפשרית.
  4. ייאוש – כאשר המתבגר מבין את משמעות הגירושין לעומק, הוא נוטה להיכנס לדיכאון ורמת תפקודו נפגעת. בשלב זה הוא מעבד את החוויה.
  5. השלמה – בשלב ההשלמה המתבגר בונה לעצמו את חייו, ופעמים רבות מתרחק מההורים כתגובה מואצת לגיל ההתבגרות. פעמים המתבגר משלים עם הסיטואציה ומנסה להשתלב בניסיון המשפחתי לייצב את החיים.

בעיות שכיחות אצל מתבגרים בתהליך הגירושין

  1. המתבגר באופן טבעי בודק את גבולות האוטונומיה שלו לעומת סמכות ההורים. הגירושין מעצימים את הבדיקה. ההורים השחוקים מתהליך הגירושין ועייפים פיזית ונפשית, מתקשים לשים את הגבולות הנדרשים. כמו כן פעמים רבות הם חשים רגשות אשם ומנסים לפצות את המתבגר על ידי וויתור על עקרונות משמעותיים. פעמים ההורה חושש שהמתבגר יעדיף את ההורה האחר ויוותר עליו. המתבגר חווה זאת פעמים רבות כוויתור עליו.
  2. המתבגר פועל כמי שמנסה "להעיר" את ההורה מהתעסקותו העצמית. ההורה העסוק בתהליכי העיבוד שלו, אינו משגיח על הילד כנדרש והדבר נותן לו פתח להתנסויות אסורות.
  3. בגיל ההתבגרות ההורה נמצא תחת זכוכית מגדלת של ביקורתיות. כשההורים מתגרשים, הביקורתיות מתעצמת וקיים תיעול של כעס דרך הביקורתיות. ההורה נתפס כמי שנכשל בשמירה על הבית.
  4. כתוצאה מהגירושין נפגע המצב הכלכלי, והדבר גורם ללחצים אצל המתבגרים המעוניינים לשמור על רמת חיים גבוהה יותר. לעיתים נדרש מעבר לבית קטן יותר והמרחב של המתבגר מצטמצם. הוא מוצא עצמו משקיע יותר ביחסים החברתיים. ופעמים נמנע , בגלל בושה, להביא חברים איליו הביתה.
  5. עקב מרכזיותה של הפעילות החברתית בחיי המתבגר, הוא מתקשה לוותר עליה עבור הסדרי הראייה. המתבגר נמצא בקונפליקט בין הרצון לפגוש את ההורה ולא לפגוע בו לבין רצונו לנהל חיים חברתיים תקינים. פעמים ההורים מתעקשים שלא להתגמש בנושא זכויות הביקור, אך באופן זה פוגעים במתבגר ויוצרים חיכוכים רבים. חשוב לאפשר למתבגר להשפיע על מסגרת הביקורים המתאימה לו.
  6. הצורך למכור את הבית ולעבור להתגורר ביישוב אחר, גורם למצב דחק אצל המתבגר. הוא מתקשה לעזוב את חבריו המהווים עבורו קבוצת תמיכה ומתקשה להיקלט חברתית במקום חדש.

ההורה הנמצא במצב משברי, נתפס על ידי המתבגר כאדם חלש הזקוק לעזרה ותמיכה. דבר זה עלול לגרום להיפוך תפקידים. המתבגר עלול לקחת על עצמו אחריות על המצב בבית, דבר אשר יכביד על התפתחותו.

לעיתים ההורה מוצא במתבגר אוזן קשבת ומעמיס עליו את קשייו בתהליך ההתמודדות ובניית הבית מחדש. במצבים אילו המתבגר מתקשה לבקש עבור עצמו סיוע שמא הוא יכביד על ההורה.

כחלק מתהליך ההתבגרות, המיניות נעשית מודעת יותר ופעמים רבות המתבגר מתנסה בקשרים זוגיים. חשיפה לחיפוש ההורה אחר זוגיות שנייה, עלולה להוביל את המתבגר למתירנות מינית כחלק מהעוררות המינית, בעקבות החשיפה. לעיתים המתבגר יבחר בדרך הפוכה, ויבטא חוסר אימון בקשרים זוגיים, דבר אשר יחבל בהתפתחותו.

ומה תפקידינו כהורים?

להישאר הורים!!!

אומנם המצב המעורער גורם לשינויים במבנה המשפחה ושוחק מבחינת הכוחות, אולם ההורה צריך לזכור כי הצורך הבסיסי של המתבגר ,הינו קשר תומך, קשוב, מכוון ושומר ,מצד ההורה.

למרות עצמאותו של המתבגר ,אין להתבלבל . ככל שההורה יתפקד כהורה, יתעניין במצבו הלימודי, החברתי והנפשי, תמנע הידרדרות אשר עלולה לסכן את המתבגר.

לחלק מהמתבגרים חסרים מעצורים פנימיים ויכולת שיפוט עצמאית ולכן המסגרת המכוונת כ"כ קריטית.

הסיכוי שהמתבגר יתגבר על משבר הגירושין,עולה ככל שהוא חווה את המסגרת ההורית כמכילה ומחזיקה.

בבליוגרפיה: 1. אילון,ע.(1983) איזון עדין-התמודדות במצבי לחץ ומשפחה, ספרית הפועלים.

2. זיידמן,ס. להתגרש ולהישאר חברים.

טל-לי אביב כהן, פסיכולוגית חינוכית וקלינית, מטפלת משפחתית

 

"הורות והתבגרות": גירושין ומצבי משבר במשפחה – ומתבגרים

גרושין ומתבגרים

להאזנה להקלטת התוכנית:



 

מאמרים בנושא מאת ד"ר דניאל גוטליב בלב אבות:
גירושין ומתבגרים

מאמרים אחרים בנושא בלב אבות:
גירושין
השפעת הליכי גירושין על המתבגר
מתבגרים של הורים גרושים: הבעיות המיוחדות בגיל ההתבגרות

מאמרים אחרים מאת ד"ר דניאל גוטליב:
דוגמה אישית – בין הצהרות להתנהגות אישית
גיל ההתבגרות: הצבת גבולות ויחסים בין הורים למתבגרים
ההשפעה של אובדן על המתבגר 
מתבגרים עם מתבגרים
פרץ רגשות ופורץ גדרות
שקר לנפש
תסמונת הקן המתרוקן
תפסתי את בני מעשן…
עישון אצל בני נוער
נשירה מבית הספר

ד"ר דניאל גוטליב,

פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה. מחבר 'קולם של ילדים'- ספר על ילדים להורים גרושים

דר דניאל גוטליב

 

 

 

 

פותחים שולחן – לפרשת אמור

משפחה – "כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו" (כא,ב) – האם מלבד סעודות שבת יוצא לכם לקיים מפגשים משפחתיים? האם אתם מרוצים מהמצב הזה? במה מיוחד הקשר שלכם עם בני המשפחה לעומת הקשר עם אנשים מבחוץ? האם יש אצלכם במשפחה מריבות וויכוחים בין האחים לעיתים קרובות? על אילו דברים? מה מיוחד במשפחה שלכם לעומת משפחות אחרות? האם הייתם רוצים משפחה גדולה/קטנה יותר? אילו דברים טובים תיקחו מתוך הבית שלכם לבית שתקימו בעז"ה בבוא היום? מה תרצו שיהיה אחרת?

גירושין – "וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ" (כא,ז) – בשנים האחרונות תופעת הגירושין התעצמה מאוד, גם בציבור הדתי. מדוע זה קורה? מה דעתכם על זוג שלא טוב להם ביחד אבל נמנעים מלהתגרש בינתיים "בגלל הילדים"?! מתי לדעתכם כדאי לזוג עם בעיות בזוגיות ללכת לטיפול ולעבוד על זה ומתי נכון להרים ידיים ולהעדיף את האופציה של גירושין? מחקרים מראים שרוב הגירושים מתרחשים בחמש השנים הראשונות לנישואין. האם היה אפשר לצפות את זה מראש?

תורה וחיים – "וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא" (כא,יב) – צעירים דתיים רבים יוצאים לַעולם מן הישיבה/מכללה/מדרשה בְּרָמָה רוחנית גבוהה, מלאים מוטיבציה ערכית וברצון לחיים בו התורה תתפוס מקום חשוב. רבים מהם מגלים אחרי שנים ספורות שמכל הרצונות הטובים לא נותר הרבה. מדוע זה קורה? האם יש דרך למנוע זאת? האם ניתן לעשות הכנה במוסדות החינוך כדי שדברים ייראו אחרת? האם אפשרי ליצור בתוך המוסדות להשכלה גבוהה מסגרות מיוחדות שיספקו לסטודנטים דתיים את המענה שהם זקוקים לו?

 

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

  054-6702313

חלק מן השאלות פורסמו בשנת תש"ע בעלון הצעירים "עולם קטן" במדור "הביעו עמדתכם"

 

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת אמור

חסרה דמות אב

שאלה:

אני בת 35, גרושה כבר חמש שנים. יש לי שלושה בנים בגילאי תשע, אחד עשרה ושתים עשרה וחצי אשר גרים אתי בבית. אבא שלהם פוגש אותם רק אחת לשבוע והקשר ביניהם רופף מאד (הוא נישא בשנית ויש לו שני ילדים מאשתו השנייה). ביומיום אני מסתדרת לא רע מבחינה טכנית, אולם השבתות עבורי הן סוג של גיהינום. הצורך לשמש בתפקיד האב (הליכה עם הבנים לבית הכנסת, קידוש, ניהול שולחן שבת) קשה לי מבחינה נפשית עד מאד, ולא רק בגלל הבדידות שלי. אני רואה את הבנים גדלים ללא דמות אב בעניינים המהותיים הללו ולבי נקרע. בעוד כחצי שנה בני הגדול יהיה בר מצווה בע"ה, וההתמודדות עם הנושא הזה מתעצמת ומלחיצה אותי מאד. מה לעשות?

 

תשובות:

יונה תור, יועצת זוגית וחינוכית:

את חוששת מהתמודדותם של הילדים עם ענייני תורה ומצוות ללא דמות אב. האם יכול להיות שהחשש מחליש אותך מעבר ליכולותייך האמתיות כמחנכת? אם במקום להיחלש תחזקי את עצמך, תתחברי לאור שבשבת בעצמך, ובמקום סיוט תתכונני ליום הנפלא ביותר בשבוע, מתוך שמחה, ותהפכי אותו למשהו מיוחד עבורך מבלי להרשות לאף ילד להפר את העונג הזה, יתכן מאד כי הילדים יקלטו את החיבור הפנימי שלך לשבת ולמצוות בכלל, ולא ינטשו את תורת אימם.

שלום לך ורב ברכות!

אני שומעת מניסוח שאלתך שאת במצוקה גדולה. אפשר מאד להבין ולהזדהות עם כאב הבדידות, ועם תחושת העול העצום שרובץ עלייך כאם חד הורית שחינוך הבנים יקר לליבך. את מדגישה שדווקא השבתות וגיל הבר מצוה הם אלו שמגבירים את תחושותיך הקשות ואין זה פלא כי הרי בכל אלו החסר של דמות האב, כפי שאת עצמך מתבטאת, מורגש ביתר שאת.

אינני שומעת במכתבך מהי מערכת היחסים שלך עם אב הבנים, האם יש דיבור ביניכם? לא מצוין במכתבך האם הוא שומר מצוות והאם הנושא הזה בכלל נוגע לו. את אמנם מציינת שבעלך לשעבר נישא שנית והקשר עם הבנים רופף. בכל זאת הם מתראים כל שבוע… האם יצא לך לדבר או יזמת אי פעם שיחה עמו סביב נושא החינוך? הרי אלו גם ילדיו. האם ילדייך מבקרים בביתו בשבתות? האם הם זוכים לראות שם שולחן שבת עם דמות אב? בהסדרי ראייה בדרך כלל הכללים הם שילדים שוהים אחת לשבועיים בשבתות אצל כל אחד מההורים.. אין ספק שאם הייתה לך דרך להפוך את אב ילדיך ליותר שותף בחינוכם, היה הדבר מביא ברכה לילדים וגם מקל עליך. בכל זאת אב לא אמור להתגרש מילדיו ולא מהתפקיד החינוכי שעצם מעמדו כאב מחייב אותו. הרבה פעמים בשעת גירושים, ובפרט אם אלו קשים, ההורה שזוכה במשמורת אינו מעוניין כל כך שהאב ימשיך בתפקידו כלפי הילדים ומקבל את הסדרי הראייה כחובה שיש לקיימה ותו לו. אבל בעצם כוונת ההסדר היא שההורה שרואה פחות את הילדים עדיין יישא באחריותו, גם החינוכית כלפיהם, אלא אם יש סיבה מוצדקת להפחית ממנו אחריות זו. עד כאן תשובתי ניתנת מתוך חוסר מידע והיא בעצם יכולה להוות סוג של אתגר שאינני בטוחה שהוא מתאים למצבך אבל שווה לבדוק.

יש עניין יותר מהותי וזו ההתייחסות שלך עצמך אל תפקידך כמחנכת של בנים, בנייך. עובדתית את פוגשת את ילדייך בשולחן שבת, את מלווה את בנך הבכור לקראת בר מצוה, את חוששת מכל אלו ושווה לבדוק למה. הקב"ה העמיד אותך במצב נתון. כרגע את נושאת באחריות הזו, בוודאי בהיותך זו שהבנים בעיקר אצלך ותחת חסותך. האם יכול להיות שהחשש מחליש אותך מעבר ליכולותיך האמתיות כמחנכת? נכון שילדים מתמרדים, ולא תמיד נענים לנו, אבל אם במקום להיחלש תחזקי את עצמך, תתחברי לאור שבשבת בעצמך, על כל מה שאת יכולה לקבל ובמקום סיוט תתכונני ליום הנפלא ביותר בשבוע, מתוך שמחה, ותהפכי אותו למשהו מיוחד עבורך מבלי להרשות לאף ילד להפר את העונג הזה. אינך סבורה שהילדים יקלטו את החיבור הפנימי שלך לשבת ובכלל למצוות? כרגע העול של חינוכם מקלקל לך את השבת שלך ואת המצוות שלך ואני מציעה שתתחברי לדברים מצד האמת שבהם עבורך ולא מצד החינוך. לדעתי משהו חיובי יקרה אז בכל האווירה, וילדיך לא ינטשו את תורת אמם כ"כ בקלות. ראיתי זאת במו עיניי אצל לא מעט משפחות שמסיבות דומות ואחרות האב לא נוכח בבית וחינוך הילדים משתנה בהתאם לרמת החיבור של האם לדברים מצד עצמה. וגם ע"פ מידת הביטחון והאמון שלך בעצמך כמחנכת.

מעשית הייתי גם ממליצה לך לחפש חונך לבנים, כתוספת דמות אב. יכולה להיות גם חשיבה יצירתית לגבי מי יכול ללוותם או לחבור אליהם בבית הכנסת בשבתות. לצורך כך אפשר להתייעץ עם צוות מוסדות החינוך בהם הם לומדים, עם הרב המקומי, או עם דמויות תורניות אחרות במקום מגורייך. לרוב חונכות מאוד מצליחה, ונוצר קשר מאד חיובי בין החונך לחניך לא רק בנושאים התורניים אלא בכלל, והשעה הזו הופכת לשעה מיטיבה, ולחוויה חיובית.

לסיום אני מציעה לך להאמין בכוחותיך וביכולותייך להוביל את הילדים למקום טוב, ואף תמצאי שותפים לדרך שיעזרו לך במשימה.

כמובן שאת מוזמנת להתייעץ אם תרגישי צורך.

יונה תור
יועצת זוגית וחינוכית
050-6423004  

 

:

לפעמים המצבים המורכבים בחיים מוציאים מאתנו כוחות שלא הכרנו. בדקי כיצד נראה היום-יום של בנייך. האם הם פעילים, איך החיים החברתיים שלהם, איך החיוניות הכללית שלהם. העובדה המצערת שאין להם דמות אב אינה גוזרת עליהם בהכרח חיים עלובים.

לאם הנפלאה שלום וברכה,

אני קורא את דברייך ולא מצליח להסתיר את ההתפעלות שלי מההשקעה יוצאת הדופן בשלושת בנייך, ולדאגה הכנה למילוי צרכיהם החינוכיים והרוחניים. קורה הרבה, שדווקא המצבים המורכבים והקשים בחיים מוציאים מאתנו כוחות שלא הכרנו, כפי שרואים אצלך.

יש כאן שתי סוגיות לכאורה נפרדות. את והבנים. אך נראה שהן כרוכות זו בזו ולא ניתן להפריד ביניהן.

את מתארת את הקושי שלך כחוסר יכולת להתמודד עם העובדה שהבנים גדלים ללא אב. את חוששת להווה ולעתיד שלהם גם יחד. נראה שאת חושבת שכיוון שזו לא הדרך הטבעית של בנים לגדול ללא אב נוכח, תומך ומלווה – משהו טוב לא יכול לצאת מזה.

האם באמת?

בואי נשאל כאן 2 שאלות כבסיס לדיון:
1. האם בנייך מרגישים בודדים? האם חסר להם משהו? האם הם באמת מסכנים? אין להם הצלחות בבית ובבית הספר?
2. האם העובדה המצערת שאין להם אב נוכח בחייהם במלוא מובן המילה גוזרת עליהם בהכרח חיים עלובים מבחינה חינוכית ותורנית?

אנא נסי לענות על שתי השאלות. בכדי לענות בכנות על השאלה הראשונה, בדקי בבקשה כיצד נראה היום-יום של בנייך. האם הם פעילים, איך החיים החברתיים שלהם, החיוניות הכללית שלהם? האם הם מסתובבים בעולם עם ראש מורכן ופנים של ט' באב קודם חצות היום? כיצד הם נראים בבית הספר? אילו ילדים פוגשים הצוותים החינוכיים? האם ניתן לראות עליהם שאין להם אב נוכח בחייהם?
לפעמים הדברים הם לעיני המתבונן בלבד ולא באמת.
את רוצה לדעת מה הם מרגישים? אל תניחי הנחות. פשוט שאלי אותם. עצם ההתעניינות הזו מהווה תמיכה נפשית חשובה לכל ילד באשר הוא. בדקי אם הם מוטרדים בכלל ואם כן מה מטריד אותם. את עשויה לגלות שאולי הם מוטרדים מעניינים אחרים לגמרי, וישמחו לקבל ממך עצה טובה כדי לקדם אותם.

ומה בקשר לדאגות שלך?
שאלי את עצמך לאור המצב הנוכחי ולאור נסיבות חייכם, ולאחר שברור לך לגמרי כיצד את רוצה לחנך את בנייך ומה את מאחלת להם בבגרותם: על מה אני יכולה להשפיע בחייהם? מה יקדם אותם עכשיו כשאין אב נוכח בחייהם? מה תפקידי בעת הזו? מה הם הכי צריכים ממני?
מאידך, שאלי את עצמך: איך אני יכולה לצאת מהבדידות הזו בהרגשה ובמעשה? ממי אני יכולה לקבל תמיכה כשאני מרגישה בודדה במערכה? איך אני יכולה לסדר לעצמי סדר יום שייתן מענה לצרכים שלי כאישה (מעבר למה שאני אם לילדים)? איך אני יכולה לקחת לעצמי אוויר במשך השבוע כדי שאוכל לתת אוויר לשלושת בני? מה ומי יכולים לתמוך בי?

את מתקשה לראות אותם גדלים ללא אב. האם ניתן להתקדם בעניין זה עם אביהם? האם שיקוף המצב יזיז אותו מהפסיביות ההורית שלו כפי שאת רואה אותה? אולי הוא טיפוס פסיבי שזקוק להנחיות קונקרטיות כדי לפעול בחיים? ואולי הגיע הזמן שיהיה לבנים שלך אב חדש, מסור ואוהב?….


נייד: 052-6070954
אתר: www.more-lanoar.co.il

 

רותי מדן, יועצת חינוכית:

אם את מצליחה ליצור בית נעים, שמח, מחזק, מצמיח, אם את מהווה אוזן קשבת וכתף תומכת לבנייך- זה המון! תשקיעי בכך. תשקיעי בלהיות אישה שמחה, עסוקה ומאושרת במה שיש, ילדייך ישמחו בך ואת תשמחי בהם.

 אימא יקרה!

אשרייך שאת מגדלת שלושה בנים, ובמיוחד לאור מה  שכתבת על ההצלחה בתפקוד שלך כאם מסורה ביום- יום . נראה לי שלא רק אצלך אלא בכל המשפחות השבתות והחגים דורשים מאמץ אחר, נוסף.

אני קוראת על הבדידות  שלך ובין המילים מוצאת גם  את תחושת  האחריות שמונחת על כתפייך והשאיפה  לגדל את בנייך  בדרך הטובה ביותר.

עניינים מהותיים רבים מצויים בידינו האימהות. וביכולתנו  להגיע לגידול והצמחה של דור מפואר. אמנם קשה הרבה יותר ללא דמות האב אך, אני קוראת מדברייך שדמות האב קיימת ב"ה.

האם באמת עלייך לשמש בתפקיד האב?

אני מבקשת לתת לשאלתך גוון חדש: לחזק אותך דווקא כאם. כאישה.

אם את מצליחה ליצור בית נעים, שמח, מחזק, מצמיח, אם את מהווה אוזן קשבת וכתף תומכת לבנייך- זה המון! תשקיעי בכך. תשקיעי בלהיות אישה שמחה, עסוקה ומאושרת במה שיש, ילדייך ישמחו בך ואת תשמחי בהם.

ועוד טיפ קטן: בקהילה בה אני חיה יש מספר גברים בבית הכנסת שקיבלו על עצמם לשמש בתפקיד מבוגר מלווה כיון שאין אב מסיבות כאלו ואחרות. חפשי לבניך  קרובי משפחה או חברים במרחב של בית הכנסת ואת תהיי בתפקיד האם בבית.

רותי מדן
יועצת חינוכית וזוגית
אלון שבות

 

נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת:

חשוב שתעשי הבחנה בין האירועים שבשליטתך, לבין מה שאינו באחריותך. אינך יכולה ואינך אמורה למלא את התפקיד במקום האב. יחד עם זאת, ניתן לחשוב על אפשרויות התמודדות בהן תוכלי להיעזר בדמות גברית שתנחה ותלווה את ילדייך בתחום התורני והאישי.                                     

הורות מהווה אתגר עבור כולנו. אולם, אין ספק, שבמצב של גירושים -האתגר מתעצם וגדל. זה לא פשוט להמשיך לתפקד (כמעט) כהורה יחידני ביום-יום ובשבתות, ולנסות למלא את שני התפקידים, שאמורים לא פעם להשלים זה את זה.

יחד עם זאת חשוב שתעשי הבחנה בין האירועים שבשליטתך, לבין מה שאינו באחריותך. הקשר בין ילדיך לאביהם אינו תלוי בך. באפשרותך לעודד, לחזק, לאפשר, להיזהר במילים שאומרים לילד על אביו, לחבק ולתמוך, אולם אינך יכולה ואינך אמורה למלא את התפקיד במקומו.  יחד עם זאת, ניתן לחשוב על אפשרויות התמודדות בהן תוכלי להיעזר בדמות גברית שתנחה ותלווה את ילדייך בתחום התורני והאישי- כמו סב, דוד, שכן , מחנך או מכר שיכולים ללוות את ילדיך, לשמור  עבורם מקום בבית הכנסת , לדאוג שישירו "אנעים זמירות" וייטלו חלק בתפילה,  וגם לשחק עימם כדורגל , ללמוד ביחד וכד'.  אינך צריכה לשבת בשולחן שבת לבד, אפשר להזמין מדי פעם חברים ובני משפחה . כחלק מההכנה לבר המצווה השתדלי לעשות את המיטב שאת יכולה. אולם אין באפשרותך לקחת על עצמך את כל המשימה. אמרי לעצמך- "זהו המיטב שאני יכולה לעשות במצב הנוכחי".  אני מאמינה שחלק משמעותי מהלחץ והכאב שאת חשה קשור  בתחושת התסכול ובגודל האחריות שאת נוטלת על עצמך. היעזרי בדמויות  מיטביות נוספות כחלק מההכנה לאירוע, בהכנה לקריאה בתורה, לימוד מסכת, שיתוף הילד בחוויה דומה ועוד.

ציינת את הקושי הרב שבבדידות. אולם הקושי המשמעותי הינו להתמודד עם הדברים לבד. אנו יכולים להיות לבד ועדיין לא להרגיש בודדים.  אינך יכולה לשאת על כתפייך את כל המשא.

זכרי , שאינך עושה זאת רק עבורך אלא גם כמודל לילדיך. נסי לשתף את סביבתך , ולהיעזר במי שמציע את עזרתו. ולעיתים גם היוועצות עם גורם מקצועי המלווה ומדריך יכולה לסייע ולתת את התחושה שאינך מקבלת החלטות לבד, והאחריות אינה מוטלת עליך בלבד.

גירושין הינם משבר לא פשוט. אולם גם ממשבר ניתן לצמוח. בשאלתך העלית בעיקר את הקושי בחסך של דמות אב לילדיך. אולם הורות כוללת בתוכה גם תמיכה זוגית, שותפות ומקור לעידוד ואיזון. אני בטוחה, כי במהלך חמש השנים האחרונות למדת רבות על עצמך, על הכוחות שבך ועל דרכים להתמודדות. אולם כידוע- לא טוב היות האדם לבדו. האם הגיעה העת לנסות להמשיך הלאה? בניית זוגיות חדשה אינה חשובה רק עבור ילדיך, אלא גם עבורך.

נעמה מוזס – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, יועצת למיניות,CBT, מרצה ומנחת סדנאות.

054-4798064
http://www.mosesnaama-tipulzugi.co.il/

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

חשוב שתמצאי אפיקים שמעצימים אותך, את כישרונותייך, את נטיות לבך, ומזרימים בך כוחות ומשיבים לך את הביטחון העצמי שאבד. ברגע שילדייך יראו אימא שמחה, שלמה בדרכה, אופטימית ושופעת כוחות ובטחון, גם הם ישאבו מהשפע הטוב שתשפיעי עליהם.

יקרה שלי!

 

אני כל כך מתחברת לשאלתך, גם  ברמה האישית. אבי נפטר בגיל צעיר והשאיר אחריו שמונה יתומים רכים בשנים, כאשר מתוכם שני בנים בני חמש ועשר.  החוויה של ההליכה לבית כנסת ללא היד הגדולה והחזקה של אבא שמתלפפת סביב האצבעות חסרה פתאום. הילד מביט בערגה בחברים שמתהלכים יד ביד עם אבא אהוב, ומתמלא געגוע.  ואז- חווית בית הכנסת. להתיישב לבד – כשכיסאו של אבא מיותם. אין מי שיצביע על מקום התפילה בסידור, מי שיצבוט מידי פעם בלחי, מי שיכסה את הראשים בברכת הכוהנים עם הטלית, תוך כדי דגדוגים וחיבוקים מקיר לקיר. החוויה מאתגרת.

אך במקרה שלך ישנה  דמות אבא שעומדת ברקע. היא לא וירטואלית – היא נוכחת, אמנם לא נוכחות מלאה, אך היא חיה ובועטת, ותמשיך להדהד במשך שנות חייהם הארוכים של בניכם, גם לאחר שיקימו הם משפחות משלהם.

אני דווקא מתחברת יותר לקושי שלך, לבדידות, לאחריות הכבדה שמוטלת על כתפייך. הצורך לתפקד כאב וכאם באחת – הערבוביה הרגשית שמתרחשת, הכאב והתסכול שמציפים אותך.  חשוב שתמצאי אפיקים שמעצימים אותך, את כישרונותייך, את נטיות לבך, ומזרימים בך כוחות ומשיבים לך את הביטחון העצמי שאבד. ברגע שילדייך יראו אמא שמחה, שלמה בדרכה, אופטימית ושופעת כוחות ובטחון, גם הם ישאבו מהשפע הטוב שתשפיעי עליהם. תשקיעי בך, אמא יקרה!

אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

 

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:

מערכת היחסים שלנו עם ריבונו של עולם צריכה להיבנות בכל המצבים. לפעמים זה קל יותר, ולפעמים, כמו במקרה שלך, זה קשה יותר. לכן נכון בכל מצב להשקיע באוצר הזה שנקרא עולם המצוות.

אכן מצב מורכב המצריך התייחסות נכונה.

זו תופעה מוכרת היום בבתי הכנסת שבנים שאין להם אב בבית הכנסת (במקרים של גירושים או ח"ו פטירת האב, או סתם במקרה של ילדים חוזרים בתשובה) 'משתדך'  אליהם  באופן קבוע אחד המתפללים. הם יושבים לידו בתפילה והוא מנחה אותם בסידור אם יש צורך או סתם עושה להם הרגשה טובה בבית הכנסת. יש הרבה אנשים עם רצון טוב אלא שהם חוששים ליזום פעולה כזו בעצמם ואם פונים אליהם הם יסכימו בשמחה.

אפשר לשאול את הבנים אם הם מעוניינים במישהו ספציפי. אם יש להם עניין כזה אז נכון לפנות אליו ולבקש ממנו.

אפשר גם להיעזר ברב בית הכנסת לצורך העניין החשוב הזה . הרב יכול לעזור גם באיתור המתפלל הפוטנציאלי וגם לפנות אליו במקרה הצורך. כמו כן , אולי כדאי לברר אם יש מנין נוער בסביבה באחד מבתי הכנסת או בסניף של תנועת הנוער. במקרה כזה אפשר לאתר את אחד הנערים  הדומיננטיים במניין הזה ולבקש ממנו שייקח אחריות על הבנים.

כל זה אמור לגבי ההתמודדות בבית הכנסת, לגבי ההתמודדות  עם בר המצווה הקרב ובא אני מציע לחפש לו מורה שילמד אותו לפרשה כבר כעת, רצוי למצוא בחור צעיר שיכול לשמש קצת כאח בוגר, ולמרות שיש עוד זמן רב עד בר המצווה נכון להקדים כמה שיותר בגלל המציאות המאתגרת שאתם נמצאים בו.

בבית חשוב להדגיש לבר המצווה העתידי  ולכל שאר הבנים שמערכת היחסים שלנו עם ריבונו של עולם צריכה להבנות בכל המצבים. לפעמים זה קל יותר ולפעמים , כמו במקרה שלך, זה קשה יותר אבל תמיד זה חשוב ! ולכן נכון בכל מצב 'להשקיע' באוצר הזה שנקרא עולם המצוות.  באופן מעשי, אולי כדאי לעשות תורנות בין הבנים בעניין אמירת הקידוש, יוזמה בשירי השבת (מי קובע איזה שיר לשיר), ודבר תורה בסעודה. יש ספרי שאלות וחידות על פרשת השבוע שאפשר לעבור עליהם בכל שבת.

אני מאחל לך שתצליחי להאהיב על בנייך את המצוות, השבת והתפילות  גם במציאות המורכבת שאת נמצאת בו שאין אבא בסביבה בשביל ללוות את הבנים בקיום המצוות הללו.

בהצלחה רבה!

 

 

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:

בר מצוה היא הזדמנות אידיאלית לשדך את הילד למורה שיכול ללמד אותו לקראת בר המצווה, וגם להיות מודל עבורו, ליצור ולטפח מערכת יחסים אתו. 

אם יקרה,

יש לך כוחות עצומים המאפשרים לך לדאוג לכל הצרכים של הבנים שלך, ב"ה.  כשאת צריכה מנוחה מהמלאכה, במיוחד בשבת, במסירות נפש את גם דואגת לכל מה שהילדים צריכים.  אני תוהה אם יש לך אנשים בחיים שלך שיכולים לעזור לך כצוות תמיכה.  זה יכול להיות קרובי משפחה אחרים כמו אימא או אבא שלך, אחותך, דוד ודודה, או אחרים במשפחה.  זה יכול להיות גם חברים טובים, שכנים, מורים של הילדים שאיתם יש קשר מיוחד, או אנשים אחרים בקהילה בעלי לבבות חמים ורכים.  הטבע לא התכוון שהורה אחד נושא את כל האחריות על הילדים, אלא שיגדל אותם בחיק הקהילה.  ההורה בעצם ממנה אחרים שעליהם הוא סומך, שגם הם יכולים לעזור, לתמוך, להשפיע, ולטפל בילדיו.  הילדים מוכוונים לא רק להורה, אלא גם למבוגרים נוספים שמחוברים למשפחה ומסוגלים לפתח קשר בריא עם הילדים, מבוגרים שמשקפים את ערכי המשפחה.

לגבי בר המצווה בפרט, זו הזדמנות אידיאלית לשדך את הילד למורה שיכול ללמד אותו לבר מצווה, וגם להיות מודל עבורו, ליצור ולטפח מערכת יחסים אתו.  ההגעה לגיל המצוות, כשהבן הופך להיות חלק מהמניין, היא זמן אופטימלי לבקש ממורה או מרב לדאוג לבנך – לא רק בהכנה לבר המצווה אלא בהקשר רחב יותר.  בהחלט את יכולה להסביר למורה או לרב שחסר לבנך דמות אב שיכולה לענות על שאלותיו, ושאת מחפשת את הדרך לשדך את בנך עם דמות שיכול לפתח אתו שיחות על נושאים שמעסיקים את בני הנוער שמחכים למישהו שייתן להם מענה.  אולי ההורים של חבר טוב של בנך יכולים לספק תמיכה.  או לפעמים הרב יכול להמליץ על נער בוגר יותר כמו מדריך לנוער שיכול לספק לבנך את התמיכה והקרבה.  הבנים שלך צריכים להרגיש שכל דמות נוספת בחייהם עומדת לצדך כדי שתמשיכי להיות הדמות הראשית. אחרים לא מחליפים אותך אלא תומכים במשפחה.

כמובן, גם כשאת בונה לעצמך ולמשפחתך קהילה תומכת, את רוצה להישאר מקושרת היטב לבנים שלך; ולספק את הביטחון כבסיס הבטוח בשבילם.  בזכות נוכחותך בחייהם, הם יוכלו לפתח את העצמיות שלהם ובגרות אמתית.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה וסיוע מלמעלה.

בברכה,

שושנה הימן
www.lifecenter.org.il
www.neufeldinstitute.co.il

 

יפעת גלבוע, עו"ס קלינית ופסיכוטרפיסטית, מטפלת בנוער ובמבוגרים, מנהלת מרכז הורים ילדים בגיל הרך:

ההתמודדות עם ילדים ללא דמות אב אינה פשוטה. כדאי למצוא דמויות שישמשו כחונכים עבורם, וחשוב לקבל גם עזרה מקצועית.

שלום לך אימא

אני מניחה כי ההתמודדות הטכנית וגם הרגשית עם ילדים ללא דמות אב תומכת ויציבה עבורם, היא לא פשוטה …

אין ספק שהילדים זקוקים גם לדמות גברית בחייהם ובעיקר לקראת שנות ההתבגרות שלהם…

עצתי לך היא : להיעזר במשפחתך המורחבת או בחברים טובים על מנת " לחנוך " את הבנים, או במתנדבים, חונכים וכד', חשוב שדמויות אלה יבחרו בקפידה ויתחייבו לקשר מחייב יציב וקבוע עם הילדים, יש צורך לדעתי לשבת גם עם איש מקצוע מתחום החינוך או הטיפול ,כדי לקבל גם עזרה מקצועית.

בהצלחה

יפעת גלבוע

 טלפון 0508266258
אתר : samimlev.co.il

פינת הרב גודמן: שינוי בהתייחסות לגרוש / גרושה




 

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

מתבגרים של הורים גרושים: הבעיות המיוחדות בגיל ההתבגרות

בעיות משמעת, פעילויות אסורות וירידה בלימודים

באופן נורמטיבי, בני נוער בודקים את גבולות האוטונומיה שלהם למול האוטוריטה של המבוגרים. במשפחות "גרושות", תופעות אלו עלולות להחמיר מסיבות שונות. הורים גרושים סובלים משחיקה כללית מתוך עייפות פיזית ונפשית וקשה להם "לעמוד על המשמר" כל העת. לפעמים רגשי אשם כלפי הילדים גורמים להם לוותר ואף להימנע מלהטיל סנקציות ודרישות כלפי הילדים. סיבה נוספת היא החשש, שהצעיר יעדיף את ההורה השני, אם ההורה שלפניו יהיה נוקשה מדי בהטלת משמעת.

היחס הביקורתי כלפי ההורים, שהוא כה אופייני לגיל ההתבגרות, יגבר בגלל שהמתבגר תופס את הוריו כמי שלא הצליחו בחיי המשפחה שלהם. תפיסה זו פוגעת בסמכותיות של ההורים בעיני המתבגר.

במקרים רבים, הורים גרושים עסוקים וטרודים בבעיות כלכליות או בחיפוש זוגיות חדשה, והם משגיחים פחות על ילדיהם. מצב זה משאיר פתח למתבגרים להתנסות בהתנהגויות מסוכנות כמו סמים ושתיית משקאות חריפים.

תופעה אחרת היא ירידה בלימודים, שעלולה להתרחש בגלל מצב נפשי ירוד וחוסר ריכוז. גם במקרה שיש לנער/ה קשיי לימוד שגרתיים, בגלל משבר הפירוד, קורה שההורים עוסקים פחות במצבו של הילד בלימודים, והילדים ישתפו פחות ופחות את ההורים העסוקים בעניינים שלהם. בתנאים כאלה, התדרדרות בלימודים תתרחש במהירות, לפני שמישהו יחוש בדבר.

פגיעה כלכלית במשפחה פוגעת בצעירים. ברוב המקרים, תהליך הגירושין גורם לירידה ברמת החיים של המשפחה. תופעה זו מטרידה בעיקר את הצעירים, שיש להם דרישות כלכליות גבוהות. הדבר מעורר כעס נוסף ותחושה, שהגירושין נעשו כביכול "על חשבונם". חשוב להם להיות "כמו כולם" מבחינת הלבוש (בגדים אופנתיים של חברות ידועות), בילויים, טיולים ושיעורי נהיגה. דרישות המתבגרים מתנגשות עם הצורך לקיים את המשפחה בתקציב מצומצם. צפויות מריבות קשות בין הורים למתבגרים על רקע זה.

התנגשות בין הפעילות החברתית הרצויה לבין קיום הקשר עם ההורה שלא חי בבית הילד. בדרך כלל, פעילות חברתית וספורטיבית יש לה מקום מרכזי בגיל ההתבגרות, וההורים נדחקים הצידה. תופעה טבעית זו הופכת לבעיה אצל בני נוער שהוריהם התגרשו. עבור ילדים אלה, נקבעים ימים ושעות שבהם יהיו במחיצת ההורה שלא גר עם הילד. בדרך כלל, סופי השבוע נחלקים בין ההורים, כדי שכל אחד מהם יבלה עם הילדים. קובעים ימי ביקור גם באמצע השבוע. סידור כזה, שמתאים לקטנים במשפחה, עלול לפגוע במתבגרים. הסדר שנקבע לפני שנים רבות עלול לאלץ את המתבגר להתנתק מהחברים שלו או מעיסוקי ספורט למשך זמן רב, במיוחד אם ההורים אינם גרים באותה עיר. לעיתים קורה, שהורים מקפידים יתר על המידה על זכויותיהם לראות את הילדים ופחות מקפידים על מימוש זכויות הילד המתבגר לנהל חיים נורמאליים בהתאם לגילו. אם ההורים לא נותנים משקל ל"קולו" של המתבגר, ההסדרים שהם קובעים עבורו עלולים לפגוע בו במקום להועיל לו. לא נהוג לקבוע "שעות ביקור" עבור מתבגרים בגיל 15-17 ונוטים להשאיר את העניין לתיאום בין הנער/ה לבין ההורה שאינו גר בבית. בכל מקרה, המתבגר מצוי בקונפליקט בין רצונו לראות את ההורה השני וחששו לפגוע בו אם לא יקיים את הביקור, לבין רצונו להשתלב בחיי החברה החשובים לו.

חשיבות החברה. אם נאלצים למכור את בית המשפחה ולהעתיק מקום מגורים, הדבר מכביד במיוחד על מתבגרים בגלל הצורך שלהם להשתייך לחברה ולשמור על קשרים קבועים עם קבוצת הגיל. קשה להיקלט במקום חדש בגיל ההתבגרות, הרגיש כל-כך.

היפוך תפקידים ואחריות יתר. אחת התופעות שמתרחשות אצל בני נוער של הורים גרושים היא נטייתם לקחת אחריות על הוריהם. זה קורה במצבים שבהם ההורה נמצא במשבר והמתבגר דואג לשלומו. זה מתחיל בשיא המשבר, בעת הגירושין, ולפעמים נמשך שנים רבות. במצבים קיצוניים, הצעיר הופך כביכול להיות "ההורה של ההורה", ודואג יותר להורה ופחות לעצמו. במצב כזה, ההורים נוטים לשתף, יתר על המידה, את הצעיר בפרטי פרטים של בעיותיהם הכלכליות והרגשיות.

בשעה שגיל ההתבגרות מתאפיין בריבוי של בעיות רגשיות וחברתיות, מוטלת על המתבגר אחריות נוספת זו והיא קשה לו. לצעירים אלה אין "כתובת" לבעיותיהם, כי הם נמנעים מלהכביד על ההורה המצוי בקשיים וכן בגלל העובדה שההורה פשוט אינו קשוב אליהם. במקרים קיצוניים, צעירים עלולים להיקלע למצבי חרדה ודיכאון.

לעיתים מסתמכים על בנות מתבגרות שתיקחנה אחריות לניהול משק הבית ותדאגנה לאחים הצעירים מאחר שלהורים יש פחות זמן ואנרגיה לעסוק בכך. רצוי להטיל אחריות על ילדים גדולים במשפחות "שלמות" ו"גרושות" כאחד, אך לא באופן מוגזם, שעלול לפגוע ביכולתם להשתלב בפעילויות שונות בחיי החברה של בני גילם.

בני-ברית ו"נאמנות כפולה". נסיבות הגירושין משפיעות על הקשר, שיתקיים בין הילדים לבין כל אחד מההורים. צעירים להורים הנמצאים בקונפליקט עלולים להיקלע למצב שבו לא יוכלו לנהוג באופן טבעי עם שני ההורים בגלל תחושה של "נאמנות כפולה". בדרך כלל, הם כועסים על ההורה שפגע בהורה השני, בגלל בגידה או התנהגות שלילית אחרת.

כיצד לפעול כהורים?

בתהליך גירושין יש לתת את הדעת באופן מיוחד על הבעיות המיוחדות של גיל ההתבגרות. ההורים צריכים להיות מציאותיים ולהביא בחשבון שיהיה להם פחות זמן ופחות כוחות נפש לדאוג לילדיהם. למרות שהמתבגרים יכולים לעזור להורים בתקופה קשה זו, חשוב לא לשכוח שגם הם זקוקים לתמיכה רגשית ולאוזן קשבת. על אף ה"עצמאות" של בני הנוער, שאינם זקוקים להורים צמודים, הם עדיין זקוקים לתשומת לב ולדאגה הורית.

חשוב לזכור שהמתבגרים זקוקים להורים המתפקדים כהורים כלפיהם – לא כחברים! הם צריכים לדעת מה מותר ומה אסור, מה הציפיות מהם וכדומה. הורים צריכים להגיב, להגביל ולתקן התנהגות שלילית אצל ילדיהם המתבגרים. הורים צריכים להתעניין במצבם בלימודים ולעקוב אחריו, לא להתעלם ולאפשר הידרדרות חמורה. אין מקום ל"הקלות" בגלל שהם "ילדי גירושין". אם ההורים מתפקדים היטב כהורים, יש סיכוי רב שהמתבגרים יתגברו על המשבר הרגשי ויתפקדו כמו אחרים שלא חוו גירושין.

קטעים מתוך פרק 7 בספר "להתגרש ולהישאר חברים", ספר מאת ד"ר סוזן זיידל העוסק בהיבטים פסיכולוגיים, מעשיים ומשפטיים של הגירושין ומציג את שיטת הגישור כאמצעי להתגרש בכבוד ובשיתוף פעולה.

התפרסם בעיתון "יסודות" http://yesodot3.co.il/index.php/faq/yesodot-magazin

 http://yesodot3.co.il

גירושין ומתבגרים

גירושין

הבדיחה הישנה מספרת על זוג אשר אחרי 60 שנות נישואין פונה לבית הדין בבקשה להתגרש. הרבנים הסתכלו נדהמים על בני הזוג הישישים ושאלו בתמיהה: אם הצלחתם להיות נשואים במשך 60 שנים ארוכות, למה דווקא עכשיו אתם מבקשים להתגרש?" בתגובה, בני הזוג פנו אל הדיינים ובלי לפספס פעימה אמרו להם, "רצינו לחכות עד שהילדים ימותו."

אין זמן טוב להתגרש. עבור ילדים גירושין של ההורים קשים בכל תקופה בחיים, אם כי הביטוי לקושי שונה מתקופה לתקופה וזאת בהתחשב בשלב ההתפתחותי שבו נמצא הילד ובצרכים והדרישות המתלווים לתקופה זאת. במאמר זה נתמקד בגיל ההתבגרות.

אומרים כי כשלעצמו וללא קשר לשום דבר אחר גיל ההתבגרות הוא תקופה קשה. תקופה זו מהווה מעבר ארוך – לפחות 10 שנים – בין ילדות לבגרות ומלווה בשינויים רבים במישורים הפיסיים, השכליים והרגשיים. מבחינה פסיכולוגית, המטרה של תהליך ההתבגרות היא להפוך את הילד התלוי אשר זהותו קשורה בזו של הוריו לאדם בוגר ועצמאי עם זהות קבועה ועקבית משלו אשר אמנם בנויה בחלקה על זו של הוריו, אולם, בסופו של דבר, הינה ייחודית ועצמאית.

התהליך הזה של גיל ההתבגרות מלווה בסוג של התרחקות של המתבגר מהוריו. ככל שהוא לומד להיות עצמאי ואחראי יותר, כך הוא מקדיש את כוחותיו הנפשיים לחייו ולבניית זהותו ופחות לחייהם של הוריו ולעיסוקים שלהם. עבור תהליך התבגרות מוצלח, המתבגר זקוק למשפחה נגדה הוא יכול "להתמרד" אבל גם תהווה עבורו בסיס איתן אליו יוכל לחזור ברגעי משבר. הוא זקוק להורים אשר יהיו זמינים עבורו – אם כי מתי שהוא רוצה – והורים אשר יוכלו לשמש עבורו דוגמא טובה של השתלבות בעולם המבוגרים – דוגמא איתה הוא יוכל להזדהות גם אם אין הוא מוכן להודות בכך. המתבגר זקוק להורים עליהם יוכל לסמוך שהם יהיו שם עבורו לעת הצורך, ובשאר הזמן יוכלו להתמודד לבד עם החיים שלהם. המתבגר זקוק לשקט ולהבנה על מנת שיוכל לעשות את המעבר בין ילדות לבגרות – תהליך מבלבל לעיתים המשלב בין התנהגויות בוגרות להתנהגויות ילדותיות.

כאשר הורים למתבגרים מתגרשים הדבר עלול להפריע לתהליך הנורמטיבי של גיל ההתבגרות. במקום שהמתבגר יהיה ממוקד בהתפתחות שלו – ההתרחקות מהוריו, בניית זהות עצמאית, השקעה בלימודים והשקעה בחיי חברה – הוא נאלץ לעיתים לשמור על קשר הדוק עם ההורים המתגרשים דרך כך שהוא מגויס לתוך הקונפליקט שלהם ונדרש לעשות דברים כמו להגן על אחד מההורים, להוות אוזן קשבת להורה במצוקה או להצטרף למאבק נגד אחד מההורים. דווקא בתקופה בחיים שבה הוא אמור להתחיל "לפרוס כנפיים" הוא נשאב פנימה בצורה מאד לא בריאה. דווקא בשל היות המתבגר מפותח מספיק לחשוב כמעט כמו מבוגר, לעיתים קיימת נטייה אצל ההורים של המתבגר לערב אותו בדברים לא לו. לעיתים יש משהו מאד מחמיא עבור המתבגר כאשר נותנים לו תפקיד של מבוגר, מה גם שמתוך הרצון שלו לעזור להורים, הוא שמח לקבל על עצמו תפקיד וזאת מבלי שתהיה לו את התבונה להבין כי מדובר בתפקיד אשר בסופו של דבר מזיק יותר ממה שהוא מועיל.

מעבר לכך שלעיתים המתבגר נדרש לתפקידים שמזיקים לו, קשה לו להתחיל בתהליך של פרידה בעת שהמשפחה נמצאת בתהליך של פירוק. קשה למתבגר להפרד ממשפחה אשר בעצמה עוברת תהליך של פרידה, וייתכן מצב שבו הוא מסתייג מהתהליך הנורמטיבי של היפרדות מהמשפחה רק על מנת לנסות ולשמר את אחדות המשפחה.

גם אחרי הגירושין, קשה למתבגרים באופן מיוחד. אמנם הם פחות זקוקים למעורבות היומיומית של ההורים בפרטים הקטנים של החיים, אולם הם עדיין זקוקים לנוכחות ההורים בחייהם. כאשר הורים גרושים לא מצליחים להגיע ביניהם לתקשורת בריאה ברורה ומתאימה, לא רק שהם לא יכולים לקבל החלטות חשובות לגבי ילדיהם המתבגרים אלא שהיעדר התיאום ביניהם יכול לכרסם בסמכות ההורית שלהם – סמכות אשר ממילא מעורערת קצת בתקופת גיל ההתבגרות.

זאת ועוד, בשל הנטייה של הילדים לרצות לטפל בהוריהם ולהפחית את הכאב שלהם, יכול להיווצר מצב שבו הילד מוותר על הצרכים ההתפתחותיים הנורמטיביים שלו – כגון לבלות זמן עם חברים – על מנת להישאר עם אחד מההורים כדי שאותו הורה לא ירגיש את עצמו בודד.

הדילמה עבור ילדים אלו קשה במיוחד כאשר מגיע סוף שבוע "של אבא" או "של אמא" ולילד יש תכניות משלו כגון פעילות בתנועת הנוער, סמינריון, או אפשרות ל"בית ריק". בשונה מילד שרואה את שני הוריו מדי יום, פחות או יותר, ואשר הוריו לא חשים תחושת אובדן בעקבות הגירושין, יתכן ואותו ילד יהסס ואף אולי ימנע מהפעילות החברתית על מנת "לטפל" בהורה.

כאמור אין זמן טוב להתגרש אולם כאשר הורים מתגרשים, עליהם לקחת בחשבון את הגיל שבו נמצאים ילדיהם ולנסות כמה שניתן להתאים את אופן ההתנהלות שלהם כך שהיא תפגע כמה שפחות בצרכים המיוחדים של הילדים העולים משלב ההתפתחות בו הוא נמצא.

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה. מחבר 'קולם של ילדים'- ספר על ילדים להורים גרושים.

 

גירושין

ילד צריך בית. בית יכול להעניק לילד את תחושת הביטחון שמתוכה הוא יכול לחקור את עולמו, לרקום קשרים חדשים, להסתכן באכזבות ובמפלות. הוא מוכן להסתכן כך רק מתוך הוודאות שיש לו מקום בטוח לחזור אליו. בבית הוא מתנחם על המפלות, מתחמם מחדש בתחושת היותו אהוב ומקובל, בלי תנאי. רק לאחר שיפנים את הביטחון הבסיסי הזה יוכל הנער לעזוב, ביום מן הימים, את בית הוריו ולבנות בית משלו. יותר מזה. בבית, הילד לומד את הדברים החשובים ביותר: מהי אהבה, מהו קשר, מהו שיח בין בני אדם, מהו ביטחון ומהי יציבות. את הידע הזה ייקח עמו אחר כך לכל מקום אליו יגיע, ולכל התמודדות שתיקרה בדרכו.

זוהי הסיבה לכך שלגירושין יש משמעות הרסנית מבחינת הילד. המקום הבטוח מתגלה כשביר. אין בסיס מוצק ממנו אפשר לצאת לעולם ולהתמודד בתוכו. אין גירושין טובים (למרות שבהחלט אפשר למזער את הנזק, וארחיב על כך בהמשך). ילד שביתו התפרק ממשיך את חייו כשמשהו בתוכו אינו בטוח, אי אפשר שלא יהיו לכך השלכות.

כתבתי "ילד". מה על הנער המתבגר? האם בגילו המופלג (כבר אחרי בר מצווה!) הנער כבר פיתח לו ביטחון שיאפשר לו להתמודד עם המשבר? ואולי הגירושין לא ישפיעו עליו כל כך? מסתבר שלפעמים זה ממש הפוך. הנער מתמודד בתהליכי שינוי מהירים מאד, ודווקא משום שהוא מפתח את עצמאותו, הוא זקוק ליציבות שרק ביתו ומשפחתו מסוגלים להעניק לו. גיל ההתבגרות מבלבל מעצם טבעו – הנער זועק שהוא כבר אינו זקוק להוריו, שהוא מסוגל לחשוב לבדו ושאף אחד לא ייקבע לו מיהו ומהו – ובו בזמן הוא זקוק להורים יציבים שיוכלו לעמוד מולו, לספוג את מרידותיו, לספק מסגרת יציבה דיה כדי שתוכל לעמוד בהתקפותיו עליה. הוא רוצה להתנסות בעצמאות, אבל עדיין אינו בשל לה. חשוב להדגיש את הפער הזה, משום שהורים לפעמים אכן מתבלבלים. זוגות שכבר גמרו אומר בלבם להתגרש, מחליטים לדחות את הגירושים עצמם עד שהילד יהיה "גדול" – והמתבגר נראה כבר גדול די הצורך. לפעמים הנער נדחף למשבר גדול בהרבה ממה שהיה עלול להיווצר אילו התגרשו כשהילד היה בן 10, למשל.

אז לכאורה המסקנה היא פשוט לא להתגרש. אלא שלפעמים דווקא זוהי האופציה הגרועה ביותר, מבחינת הילדים עצמם. אני זוכר שאמרתי פעם לזוג: "הלכתית אתם נשואים כבר 10 שנים. אז עכשיו צריך להחליט – או להתחתן או להתגרש". יש זוגות שהם נשואים על הנייר בלבד. בפועל אין שום דבר בדומה לקשר, ולפעמים גם דברים קשים בהרבה (עד לתחתית השפל של אלימות ממש). במצב כזה, אין לילד בית, במובן העמוק של המילה, גם אם (לכאורה) המשפחה קיימת ומתפקדת כלפי חוץ. מה הוא לומד על זוגיות, במצב כזה? האם לא עדיף לפרק את החבילה, וליצור סיכוי שלפחות אחד מהוריו יבנה בית אמיתי ויעניק לו מודל של משפחה בריאה?

בחיים אנו עומדים, לפעמים, בין שתי אופציות גרועות, וצריך לבחור באפשרות הפחות גרועה. הכי טוב לנסות לבנות את הקשר, לתקן אם אפשר. תמיד מומלץ לנסות טיפול זוגי לפני שמחליטים החלטות, אבל בסופו של דבר יש מצבים שבהם נכון לפרק. השאלה היא איך מתגרשים תוך גרימת נזק קטן ככל שאפשר.

אני רוצה להציע כמה כללים בסיסיים, בלי שום יומרה למצות את כל מה שנדרש.

1. לחשוב ולתכנן. לא לעשות שום דבר בצורה אימפולסיבית. המלצתי כבר על טיפול לפני החלטה. יש בהחלט מקום לייעוץ הורים גם אחרי ההחלטה, כדי לחשוב על צרכיו של הילד. והרי אין שני מקרים זהים, וצריך לחשוב על כל מקרה לגופו, עדיף להתייעץ בבעל מקצוע. איך להודיע לילד? איך להסביר לו את התהליך שקרה? כדאי לדעת שברוב המקרים הילד חש במשהו שאינו כשורה, גם אם ליבו לא העז לגלות זאת לשכלו, ואפילו אם הוא ממשיך להכחיש גם אחרי ההודעה עצמה. הרבה פעמים הוא פיתח פחדים דמיוניים כאלה או אחרים (זכור לי סיפורו של אדם שהיה מאזין, כילד, למריבות הוריו, ומנסה לשכנע את עצמו שהכל בסדר במשפחתו – ובו בזמן הציקו לו מחשבות קשות על אלימות נוראה בין ההורים). מגיע לו לדעת את האמת (כמובן, כשהיא מותאמת ליכולתו לקבלה – זוהי בדיוק הסיבה לצורך בחשיבה פרטנית).

2. לזכור – ברגע שיש ילדים, הגירושין אינם יכולים להביא לנתק גמור. צריך להתכונן לכך שלפחות בכל הקשור לילד יהיה שיח, והחלטות משותפות. צריך למצוא דרכים לנהל את השיח הזה – אם בנוכחות צד שלישי (רב, למשל), אם  בנוכחות בני הזוג החדשים, ואם לבד. בכל מקרה צריכה להיות כתובת לשיח משותף.

השיח הזה מסתבך, כמובן, כשבני הזוג פנו לדרכי חיים חדשים. אחד מתחלן, שני מתחרד, אחד נעשה שמאלני מאד, או ימני. צריך לזכור שגם אם הגרוש/ה פנו לדרך שאינה נראית לנו, הוא עדיין הורה לכל דבר, וצריך לחפש פשרות שבהן שני הצדדים יוותרו במידה מסוימת, אבל אף אחד לא יחוש שהוא מודר לגמרי מהטיפול בילד. הדרה כזו היא כמעט תמיד רעה לילד.

3. "אנחנו החלטנו לא לחיות ביחד, אבל מבחינתך אנחנו עדיין אבא ואמא". לא לתת לילד "לשחק" על הפער בין ההורים, ולנסות לנצל את הפערים שביניהם "לטובתו", כביכול.

אפשר להוסיף עוד כללים, אבל הרעיון הכללי ברור.

צריך גם לזכור שלפעמים צד אחד דווקא רוצה לנהוג ברוח המוצעת כאן, אבל הצד השני מנסה לנהוג הפוך: מנתק קשר, משמיץ, מנהל את מאבקיו על גב הילדים. זה תמיד הרבה יותר קשה, איך לבנות את הקשר עם הילד בלי להיגרר למערכת עכורה של השמצות הדדיות שתגרום נזק לכל הצדדים (לילד, להורה, לקשר שבין השניים). צריך לזכור שמדובר בקשר מחודש, שונה ממה שהיה עד כה, קשר הנבנה כששני הצדדים – ההורה והילד – נמצאים בו זמנית באחת התקופות הקשות בחייהם. הצורך בכתובת לייעוץ הוא עוד יותר גדול שאשר במצב שבו הקשר בין ההורים נשמר ברמה כזו או אחרת.

ויהי רצון ששלום ואהבה ישררו בכל בתי ישראל.

ד"ר ברוך כהנא, פסיכולוג קליני