תגית: דיכאון

התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים

התאבדות בקרב בני נוער זיהוי סימנים

הקשיים הרגשיים המאפיינים את גיל ההתבגרות הופכים את המתבגרים לקבוצת סיכון בכל הנוגע לדיכאון ואובדנות. בכל שנה מתאבדים בישראל 400 בניאדם. 70–90 מהם צעירים עד גיל 24 וכ-15 מהם בני נוער. שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב צעירים בגילאים 15-24 הוא הגבוה ביותר מכל קבוצות הגיל.

כשמדובר בבני 15–24 התאבדות היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב בנים והשלישית בשכיחותה בקרב הבנות. יותר בנים מתאבדים, אך הרבה יותר בנות מנסות להתאבד. על כל מקרה התאבדות מדווחים עשרה ניסיונות אובדניים וההנחה היא כי יש ניסיונות רבים שאינם מדווחים ומוסתרים בגלל בושה. מחקרים שנעשו בנושא מראים כי המעקב אחר מי שניסו להתאבד חשוב כיוון שניסיון התאבדות הוא המנבא העיקרי של הניסיונות הבאים.

דיכאון הוא גורם הסיכון הראשון לאובדנות. חשוב לשים לב לירידה במצב הרוח, אמירות המבטאות ייאוש מהחיים ומעצמי, חוויה של חוסר סיכוי ואמירות ציניות לגבי החיים. כמו כן, אצל מתבגרים הסובלים מתסמינים דיכאוניים יופיעו לעיתים קרובות ירידה בתפקוד, הפרעות בשינה או שינה מרובה מהרגיל, ירידה בלימודים, הסתגרות חברתית, אפטיה מוגברת, חוסר יכולת למצוא עניין ועוד.

חשוב לשים לב במיוחד להופעה פתאומית של מצב רוח חיובי לאחר תקופה של מצב רוח ירוד. במקרים אלו, מתרחש לעיתים סבב ביקורים אצל החברים ואווירה של פרידה, העלולים להעיד על מצב סיכון. כמו כן, היעדרויות מרובות מהלימודים, שימוש בסמים ואלכוהול, הפרעות אכילה, נטייה להתפרצויות ומיעוט קשרים חברתיים מעידים על צורך בתשומת לב מיוחדת. כאשר מתקיימים חלק מגורמי הסיכון שהזכרנו, חשוב במיוחד לשים לב לשינויים בהתנהגות, בתפקוד, במצב הרוח ובתפיסת המציאות.

אירועים מלחיצים: גורם סיכון חשוב

אירועי חיים מלחיצים מהווים גורמי סיכון המאיצים התפתחות של סימפטומים דיכאוניים וסכנה אובדנית. אירועים מלחיצים ביותר עבור מתבגרים הם גירושי הורים, חוויה של כישלון, דחייה או התעללות חברתית, הסתבכות המובילה לענישה ותחושת אכזבה. אצל בעלי דרישה עצמית גבוהה גם ציון של 90, כשהציפייה הייתה ל-100, או עלייה קלה במשקל עלולים להוות גורמי סיכון. הגירה וניכור חברתי מהווים גורם לחץ שיש להתייחס אליו.

במישור ההתפתחותי, בולטת אצל מתבגרים חשיבה פילוסופית על החיים המובילה אותם לעיתים, ביחד עם לחצי גיל ההתבגרות, לייאוש עמוק. המתבגר מצוי בלחצים של התאמת עצמו ללחץ החברתי, של עיסוק בזהותו המינית והחברתית ושל שינויים גופניים אינטנסיביים. הוא חש קושי למצוא עצמו בין עולם המבוגרים לבין עולם הנערים. קשיים אלו יחד עם התלבטויות פילוסופיות על החיים מובילים לעתים לייאוש ולמחשבות אובדניות. עם זאת, המתבגר אינו מסוגל להעריך את המשמעות של האובדנות ולעיתים אינו מעכל את חומרת מעשיו.

סימן לסיכון גבוה להתנהגות אובדנית, כפי שכבר ציינתי, הוא ביצוע ניסיון אובדני קודם. מנבא שני הוא קיומה של תכנית פעולה אובדנית ואחר כך מחשבה אובדנית. חשוב להתייחס ברצינות לכל סימן המעיד על ניסיון, תוכנית או מחשבה. לצערנו, לעיתים יש נטייה להניח כי מי שמאיים לא מקיים, אך כל דיווח או סימן מעידים על צורך בהתייחסות דחופה.

כשמתבגר משתף במחשבות או תכניות חשוב לדובב, לאסוף מידע, לא להשאירו לבד ולשתף את מרב הגורמים מיד. יש להיזהר מהדיפת המתבגר תוך אמירות כמו : "אפילו אל תחשוב על דברים כאלו", המותירות אותו לבד עם המצוקה. החשש מהתמודדות עם מצבי סיכון ואובדנות מביא הורים, מורים ואנשי חינוך להתעלם לעיתים מסימנים.

איך להתמודד עם חשש מהתאבדות?

מערכות החינוך והצבא פיתחו בשנים האחרונות מערכת הדרכה לצמצום התופעה. נהוג לחשוב כי אסור לדבר על אובדנות בתקשורת, מתוך חשש כי הפרסום יוביל לתהליך של "הדבקה" ויגרום למתבגרים נוספים לבצע ניסיונות אובדניים. נכון שרצוי להימנע מכניסה לפרטים סנסציוניים, אך כן חשוב לעודד מודעות למצוקתם של מתבגרים. חשוב לדבר על הסכנה וללמד מה הם גורמי הסיכון ומהן "נוריות האזהרה" שצריך לשים אליהן לב. כחברה החורטת על דיגלה תפקוד ועצמאות, אנו נוטים לעיתים להתעלם מסימני מצוקה ולראות אותם כפינוק או השתמטות הדורשים יד חזקה. ההמלצה המקצועית היא לא להזניח ולא לוותר ולבחון בהקפדה רבה סימני מצוקה שעולים אצל מתבגרים.

 

עקרונות התמודדות

 

עקרונות ההתמודדות המרכזיים הם:

1. קשר הורים-בית ספר: חשוב להקפיד על קשר בין ההורים ובית הספר ודיווח הדדי על שינויים בהתנהגות, במצב הרוח ובלימודים.

2. יצירת קשר עם הנער או הנערה במצוקה ועידודו לשתף: מתבגרים אינם משתפים בקלות, אך חשוב להתעניין למרות תגובתם ההודפת. הורים רבים מרגישים דחויים מתגובת המתבגר ומרפים מהניסיונות ליצור קשר או מפרשים את ההתנגדות לתקשורת כחוסר צורך. חשוב להתמיד, להתעניין וליצור קשר גם אם המתבגר אינו משתף פעולה. קשר והתעניינות מתמשכים הם אמצעי המניעה הראשון במעלה.

3. להבהיר שהקשיים עוברים: חשוב להבהיר כי קשיים רבים ביצירת קשרים חברתיים, בתחושת מקובלות, בדימוי גוף ותחושת אושר עוברים עם הגיל ואינם צפויים להימשך תמיד.

4. הסברה מתמשכת: הסברה מתמשכת על קשיים אופייניים לגיל ההתבגרות,

ובכלל זאת מידע כי רבים סובלים ממצוקות נפשיות, יכולים להועיל. ההבנה כי איני האדם היחיד שקשה לו מקלה. בשונה מהפתגם – צרת רבים היא כן נחמה.

5. לשתף במצוקות ההורים: חשוב שהורים ומבוגרים אחרים ישתפו את המתבגרים בקשיים ומצוקות שלהם. דוגמה אישית של המבוגרים בהתחלקות במצוקה, שיתוף בקשיים והתמודדות עימם תורמת לחוסן של המתבגר.

6. התייעצות: חשוב להתייעץ עם גורמים בבית הספר ומחוצה לו (פסיכולוג, רופא משפחה, פסיכיאטר) בכל מקרה של דאגה. לא לחכות, לא לשקול האם המצב מספיק קשה – להתייעץ במהירות ולפעול בהתאם.

ד"ר שרון זיו ביימן,  פסיכולוגית קלינית, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה. 

המאמר פורסם באתר ynet בתאריך ג' בכסלו תשע"ב / 2011-11-29

 

עוד בלב אבות על התאבדות בקרב בני נוער – זיהוי סימנים :

"הורות והתבגרות": התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער . על התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער. איך לתת מענה חיובי של מניעה? איך לדבר עם נוער על התמודדות עם מצוקה חריפה שנראת שאין לה מוצא?

"ובחרת בחיים"- מניעת התאבדות בקרב מתבגרים מדוע מתבגרים מתאבדים? האם קיימות שיטות טיפול?

בננו מאיים בהתאבדות . בננו משתמש לאחרונה בביטויים חריפים הרומזים על כוונתו להתאבד חלילה. הוא מסרב בתוקף ללכת לטיפול. מה לעשות?

פינת הרב גודמן: התייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות. על מורכבות הפרסום והתייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות – רצון המשפחה והחברים להתאבל ולהנציח לעומת עידוד מקרים נוספים חלילה.

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

על ההבדל בין דיכאון כחלק מתהליכי פרידה לדיכאון הרסני בגיל ההתבגרות המתבגר מגלה סימני דיכאון. מתי צריך לדאוג?

מדריך להפרעה דו-קוטבית (מניה-דפרסיה) מהי מניה-דפרסיה? סימנים ודרכי טיפול

דלת סגורה

שאלה: הבן שלי בן ארבע עשרה וחצי ועד לפני כחצי שנה, היה ילד עדין, פתוח ומשתף. בחצי השנה האחרונה הוא מתרחק מכל בני המשפחה (גם מאחיותיו) ומתבצר בחדר שלו שעות, עם דלת סגורה. אני לא נכנסת לחדר ורוצה לכבד את הפרטיות שלו. כשאני שואלת אותו מה העניינים, הוא מגיב אלי בפרצוף כועס, או בחוסר סבלנות ומחכה לרגע שאפסיק לנדנד. המצב הזה מדאיג אותי מאוד. משהו עובר עליו. מה עושים?

עזרה ראשונה: מן השאלה שאת שואלת, אני לומדת שאת אמא רגישה ומעורבת. יישר כוח על כך.

ובכן, ללא ספק, "משהו עובר על הילד" , על זאת יעיד השינוי הקיצוני בהתנהגות. כיבוד הפרטיות שאת נוקטת בו, הנו חשוב ומבסס יחסי אימון עם הבן ועם זאת, זכותכם וחובתכם כהורים, להגיב ולהבין את המתחולל בנפשו.

לאור הנ"ל אציע ייזום של שיחה שאינה אקראית או מזדמנת עם הנער, כאשר אין לו זכות לבטלה, אלא לקבוע את מקומה – בבית, בבית קפה, בפינה נעימה בטבע. רק אתם והוא. בשיחה זו תתארו בפניו את השינוי בו אתם מבחינים (תיאור אובייקטיבי ולא מאשים) ותביעו את דאגתכם.  בקשו ממנו להגיב על כך בנחת וככל שהוא מרגיש שהוא יכול. במידה ויסרב להגיב ולשתף, קבלו זאת בהבנה ועם זאת, ציינו כי אתם מודאגים ומבקשים שינקוב בשמה של דמות בוגרת, המוכרת גם לכם, אותה הוא מוכן לשתף ברגשותיו ובמחשבותיו בתקופה הנוכחית. ציינו שאין בכוונתכם לתחקר אדם זה בנוגע לנאמר.  ציינו כי מפגש נוסף מסוג זה, שלכם עמו יתקיים בתוך כשבועיים וכי אתם עומדים על השתתפותו בארוחות המשפחתיות או כל פעילות משפחתית אחרת (נסו לא להגזים) ועל יחס של כבוד להורים הפונים אליו.

במקביל, אציע להזמין ולאפשר פעילות חברתית ומפגשי חברים של הבן בביתכם, לצאת לפעילות /חוויה משפחתית ולגשש מול ביה"ס האם גם שם ניכר שינוי התנהגותי.

במידה וההתנהגות מתמשכת או מחריפה אציע לפנות להתייעצות עם פסיכולוג.

 

נעמי עיני, פסיכולוגית חינוכית מומחית, בוגרת בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית ולשעבר מנהלת השרות הפסיכולוגי חינוכי של גוש עציון

השמנה ודיאטות לירידה במשקל בקרב מתבגרים

מהי השמנת מתבגרים?

 

סקרים שבוצעו בשנים האחרונות מעידים שקיימת מגמת עלייה בשיעור הסובלים מהשמנה בקרב בני הנוער בישראל. סיבות להשמנת יתר כוללות שילוב של השפעה תורשתית (גנטית) וסביבתית. לרקע הגנטי יש השפעה מכרעת על בעיית ההשמנה (65% לעומת 35% סיבות סביבתיות), ובשנים האחרונות חלה התקדמות בהבנת הבסיס הביולוגי להשמנה בעקבות זיהוי חלבונים וגנים (הנושאים את המידע התורשתי) המשפיעים על התיאבון, האכילה, הוצאת האנרגיה ומשקל הגוף. הגורמים הסביבתיים שתורמים להתפתחות השמנה בשלב מוקדם בחיים כוללים אורח חיים הממעט בפעילות גופנית (צפייה בטלביזיה, משחק במחשב) וצריכת מזון מהיר עתיר שומנים וסוכרים. נוכחות השמנה בהורים מהווה גורם סיכון חשוב להשמנה בקרב ילדיהם, הן בהשפעת גורמים תורשתיים והן בהשפעת גורמים סביבתיים המשותפים להורה ולילד (אורח חיים, הרגלי אכילה, פעילות גופנית וכו').

ישנן סיבות נוספות להשמנה – הפרעות אנדוקריניות כגון תת-פעילות בלוטת התריס ותסמונות גנטיות נדירות, סיבות אלו אחראיות לפחות מ 5% ממקרי השמנת היתר בגיל הילדות והנעורים.

קיימות מספר הגדרות של השמנה. המדד המקובל כיעיל ביותר להערכת מצב המשקל הוא אינדקס מסת הגוף (BMI) המחושב על ידי משקל הגוף מחולק בגובה בריבוע (ק"ג/ מ' 2) . במבוגר ערכי BMI בתחום 19-25 מעידים על משקל תקין ביחס לגובה. ערכי BMI בדרגה של 25-30 מוגדרים כעודף משקל ומעל 30 כהשמנה. במתבגרים, עודף משקל מוגדר כBMI מעל אחוזון 85, והשמנה כ BMI מעל אחוזון 95 התואם לגיל ולמין (כאשר ישנן עקומות עם האחוזונים המתאימים לכל מין וגיל).

במתבגרים הגישות בדיאטות לירידה במשקל המקובלות כיום על ידי ארגוני הבריאות בעולם נחלקות לשתיים:

א. כאשר יש עודף משקל ללא סיבוכים רפואיים – המטרה הינה שמירה על המשקל הקיים, כך שעם העלייה בגובה הפרופורציות בגוף ישתנו והגובה יתאים למשקל.

ב. כאשר ישנו עודף משקל עם סיבוכים רפואיים (כגון יתר לחץ דם, שומנים גבוהים בדם, תנגודת לאינסולין, דום נשימה בשינה, בעיות אורטופדיות) או כאשר ישנה השמנה – המטרה הינה ירידה במשקל מתחת לאחוזון BMI85, כאשר הקצב הינו קצב איטי הנקבע על ידי מידת ההתפתחות המינית של הנער או נערה ושונה מאוד מכפי שמקובל בירידה במשקל במבוגרים.

רבים הסיכויים שילדים שמנים יישארו מבוגרים שמנים:

כ- 10-20% מהפעוטות השמנים ייוותרו ילדים שמנים.

כ- 40% מהם יהפכו למתבגרים שמנים.

כ- 75-80% מהנערים השמנים ימשיכו כמבוגרים שמנים.

מדוע מומלץ לרדת במשקל בגיל ההתבגרות?

 

ירידה במשקל בגיל צעיר עשויה להיות יעילה יותר מדיאטה במבוגר, עקב מספר סיבות:

א.      קל יותר לשנות הרגלי חיים בגיל צעיר יותר ושינויים אלה נשמרים לאורך זמן.

ב.      ילדים ומתבגרים נמצאים בתהליך של גדילה ובניית מסת הגוף החופשית משומן (רקמת עצם ושרירים), ולכן כל עוד נמשך תהליך זה ניתן להוריד את אחוז השומן בגוף ללא ירידה במשקל (אלא רק שמירה על המשקל הקיים).

ג.       תהליך גדילת מסת השריר בצעירים כרוך בעליה בקצב חילוף החומרים הבסיסי, בעוד שבמבוגרים בזמן תהליך ההרזיה יש ירידה בקצב חילוף החומרים הבסיסי. קצב חילוף החומרים הבסיסי קובע את כמות הקלוריות הדרושה לגוף כדי לשמור על המשקל, כאשר הוא גבוה ניתן לאכול יותר עבור אותו משקל גוף. בצעירים ניתן לגייס את תמיכת המשפחה לטובת שינוי הרגלי החיים.

הסיבות להשמנה במתבגרים

 

השמנה מתרחשת כאשר מפירים את האיזון בין צריכת הקלוריות (באמצעות מזון) לבין הוצאת הקלוריות (באמצעות פעילות גופנית). כלומר, כשאוכלים יותר מידי ועוסקים בפעילות גופנית פחות מידי.

הסיבות להשמנה הן:

א.      חברת השפע שאנו חיים בה מאפשרת כמויות אדירות של מזון מוכן לאכילה בהישג יד, בכל פינה ברחוב ישנה מאפיה, דוכן מזון מהיר, גלידריה ועוד.

ב.      ישנה עליה במגמת האכילה מחוץ לבית (במסעדות, קניונים וכו') ורוב המזונות שאוכלים בחוץ מכילים כמות רבה של שומן ומוגשים במנות גדולות.

ג.       אורח החיים המודרני מקשה על ארוחות סדירות מה שמעודד תזונה לא מאוזנת ועתירת קלוריות.

ד.      צריכה רבה של יותר ויותר משקאות עתירי-קלוריות כגון משקאות מוגזים, מיצים ממותקים.

ה.     עליה בגודל המנות המוגשות – גם בדוכני המזון המהיר וגם בשקיות החטיפים, באריזות הדגנים והעוגיות הנמכרות באריזות חסכוניות משפחתיות.

ו.         ירידה בפעילות הגופנית בהשוואה לעבר, בילוי של שעות רבות בצפייה בטלביזיה ומול המחשב. כך מלבד הפעילות הגופנית שמפסידים בזמן הצפייה, ישנה גם חשיפה לפרסומות המעודדות קניית מזונות עתירי קלוריות שומנים וסוכרים.

ז.       אכילת מזון מהיר עתיר קלוריות ובכמויות גדולות. מיני חטיפים מטוגנים ומומלחים שנאכלים ללא תשומת לב תוך כדי צפייה בטלוויזיה או מחשב.

עקרונות הדיאטה לירידה במשקל במתבגרים

קיימות מספר גישות תזונתיות לטיפול בהשמנת מתבגרים, כאשר בכולן המטרה היא הקניית הרגלי אכילה מאוזנת ובריאה, אשר יובילו לירידה או שמירה על המשקל (לפי המטרה המתאימה) ולהספקת כל רכיבי המזון החיוניים לגדילה אופטימאלית ומניעת מחלות.

בני-נוער רבים מתפתים לדיאטות "כאסח", המזיקות לבריאות ועלולות לפגוע בגדילה ובהתפתחות התקינה של המתבגר. לכן, חשוב מאוד להנחות את המתבגרים לבחור מסגרת בריאה ושפויה, בליווי דיאטנית המומחית בתחום של תזונת מתבגרים. חשוב לציין, שלמרות הנטייה לחשוב שלילד או נער שמן אין חסרים תזונתיים, קיימת נטייה לחסרים תזונתיים דווקא באוכלוסיה זו, הנובעת לרוב מהרגלי אכילה לא נכונים. החסר השכיח ביותר במתבגרים בעלי עודף משקל הוא חסר ברזל (הגורם לאנמיה). בנוסף, תזונתם חסרה ברמות מספיקות של סידן (שמקורו העיקרי במוצרי חלב), וכן ויטמינים ומינרלים נוספים שמקורם בירקות ופירות, שכן ילדים ומתבגרים רבים מעדיפים ממתקים וחטיפים על פני ירקות ופירות טריים. בעיה נוספת שמהווה את אחד מהגורמים העיקריים להשמנה היא שתייה מרובה של משקאות מתוקים, העשירים בסוכר במקום מים.

הנחיות תזונה נבונה למתבגרים

 

א.      גיוון בסוגי המזון – יש לכלול בתפריט היומי סוגי מזון מקבוצות המזון האלה: דגנים ומוצרי מאפה מדגנים מלאים, מזונות עשירים בשומנים בריאים כגון שמן זית וקנולה, אגוזים, זיתים, אבוקדו וטחינה, מזונות עשירים בחלבונים, ירקות ופירות. חשוב לגוון את סוגי המזון: כלומר, לבחור סוגי מזון שונים בכל קבוצת מזון. המעטה באכילת ממתקים ומשקאות ממותקים בסוכר – מומלץ להמעיט באכילת ממתקים המכילים קלוריות ריקות ואינם משביעים.

ב.      שתיית מים לרוויה – מומלץ להקפיד על שתייה מרובה. כדאי לקחת למסגרות הלימודים בקבוק מים לשתות ממנו ולמלאו לפחות פעם נוספת במהלך היום.

ג.       צריכת מזון דל בשומן רווי – מומלץ לאכול מוצרי חלב עד 5% שומן, בשר בקר רזה ועוף ללא עור. מבין החטיפים עדיף אפויים ודלי שומן.

ד.      גיוון בקבוצת המזון העשירה בחלבון – המזון בקבוצה זו מכיל רכיבי תזונה חיוניים לגדילה ולהתפתחות: יש להקפיד על צריכת חלב ומוצריו העשירים בסידן לשמירה על בריאות העצמות והשיניים (לפחות 3 יחידות ביום) ועל צריכת מוצרי עוף, בשר ודגים העשירים בברזל, למניעת אנמיה (מנת בשר ביום). לצמחונים מומלץ לגוון במזונות מקבוצת הקטניות (סויה, שעועית לבנה, חומוס, עדשים…) וכדאי להיוועץ בדיאטנית להדרכה מתאימה למניעת חוסרים.

ה.     אכילת דגנים מלאים, קטניות, ירקות ופירות – מזונות אלה עשירים בסיבים תזונתיים. את הירקות והפירות מומלץ לאכול על קליפתם.

ו.       ירקות ופירות – מומלץ לאכול לפחות חמישה מיני ירקות ופירות ביום, מסוגים ובצבעים שונים.

ז.       אכילה מסודרת – מומלץ לאכול שלוש ארוחות עיקריות (בוקר, צהריים וערב) ו 2-3 ארוחות ביניים.

ח.     פעילות גופנית – מומלצת פעילות גופנית במשך לפחות שעה ביום (ניתן לא באופן רצוף).

לסיכום

סביר שנער או נערה הסובלים מהשמנה יגיעו לנקודה בה ירצו מיוזמתם להתחיל דיאטה להורדה במשקל. זהו צעד חשוב עבורם ואין להקל בו ראש.

מאמצים לירידה במשקל עלולים להוריד את חילוף החומרים בגוף, להגביר את הלחץ לאכול ולגרום לתגובת אכילה מופרזת, שבטווח הארוך הופכת נערים ונערות לשמנים יותר, לא לרזים יותר. זה יהיה המאמץ הגדול הראשון שלהם לראות אם הם מסוגלים להוריד במשקל וחשוב שלא יכשלו בו.

אם נער או נערה מעוניינים להוריד במשקל עודדו אותם לפנות לדיאטנית מתמחה בטיפול במתבגרים שיכולה לייעץ להם לגבי עריכת שינויים מתונים באכילה ובפעילות, שאם עושים אותם בקביעות לאורך זמן, יש להם הסיכוי הגדול ביותר להצליח מבלי לגרום לעליה מחודשת במשקל.

מירב רבר, דיאטנית קלינית מוסמכת B.Sc, מתמחה בטיפול תזונתי לירידה במשקל במתבגרים. עובדת בשרותי בריאות כללית במרפאת מתבגרים

התפרסם בעיתון "יסודות" http://yesodot3.co.il/index.php/faq/yesodot-magazin

 http://yesodot3.co.il

בן מתבודד ומסתגר

שאלה: 

יש לנו קושי רב עם בננו. הוא מוזר בתחומים רבים, הוא מתבודד ומסתגר ואנו דואגים לו מאד. איננו רוצים לפנות לאיש מקצוע (כגון פסיכולוג ) אלא לרב, האם אנו צודקים בכך?

תשובה:

א. 'ורפא ירפא' מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות

– יש בעולם מציאות אותה אנו מכנים 'טבעית'. ה'טבע' {האנושי, הביולוגי, פיזיקאלי} פועל על פי מערכת חוקים. היכולת של האדם לפעול במציאות  {לבנות גשר, לייצר מטוס ולרפא מחלה} מחייבת את האדם לחשוף את החוקיות הרלבנטית לאותו תחום, ולדעת לשלוט במציאות חוקית זאת. ואכן, התורה חייבה את האדם לשלוט בחוקי הטבע.

 "וַיְבָרֶךְ אתָם אֱלוקים וַיּאמֶר לָהֶם אֱלוקים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרמֶשֶׂת עַל הָאָרץ".

ב. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי

– במקביל חייבה אותנו התורה לנהוג בטבע האנושי והעולמי תוך התייחסות למימדי המוסר והקדושה. התנהגות לא מוסרית ומלאת תאוות תגרום להשחתת הטבע, לדלדול משאביו, לאסונות אקולוגיים, לפגיעה בבריאות, ובאישיות ח"ו.

ג. רפואת הנפש

– לנפש יש חוקים, כשם שלגוף ישנם חוקים. הכרת חוקים אלה מחייבת לימוד רב כמו גם הטיפול בהם. הלימוד בישיבה איננו כולל את התחום הזה ולכן הרב איננו מומחה בתחום זה.

ד. משקפיים של תורה

– יחד עם זאת, כמו בכל תחום מדעי {ועוד יותר} התיאוריות המנסחות את החוקים נשענות על הנחות יסוד מסוימות המחייבות בדיקה ובחינה באיזו מידה הן תואמות את השקפת העולם של היהדות. ומעבר לכך, המלצות מסוימות של המטפל עשויות לסתור את ההלכה ו/או את רוח ההלכה. לשם כך יש צורך ברב. הרב הוא מומחה בתחום המוסר וההלכה. דהיינו: תפקידו לבקר את הנחות היסוד של המטפל ולבחון עם המטפל את המלצותיו במידה ומתעורר חשש שיש ניגוד עניינים בין המלצותיו לבין התורה.

ה. מסקנה

– כדאי לפנות לרבכם ולתאר בפניו את המצב, לשאול אותו אם הוא מכיר מטפל עליו הוא סומך, ואיתו הוא יכול לשוחח על מנת לעקוב אחר מהלך הטיפול, במידת הצורך. אך בכל מצב החורג משמעותית מתחום הבעיות 'הרגילות' יש לפנות לאיש מקצוע מוסמך, ובמקביל להיוועץ ברב באשר להתאמת הטיפול לתורה.

הרב רפי פוירשטיין, רב קהילה בהר נוף, י-ם. יו"ר הנהלת רבני צהר

עוד עם הרב רפי פויירשטיין:

וידאו: בני ´עסוק´ יותר מידי – "בני עסוק כל היום במחשב". יש הורים שמנסים להגביל זמן מחשב לילדים, ויש שמעדיפים להתעלם. הרב רפי פוירשטיין מציע דרך שלישית.

בת מצווה – כיצד מתכוננים לבת מצווה? תוכנית לימוד, ועל צומת המעבר בחיי הבת

האינטרנט והחופש הגדול – הבת שלי מבלה שעות ליד האינטרנט. אני משערת שבחופש הגדול זה יהיה מהבוקר עד הערב. מה עושים מבלי להיגרר לעימותים אינסופיים?

החברים של הבן – בני בן ה – 12 מתרועע עם ילדים שאינם לרוחנו מבחינה דתית והתנהגותית, האם להפסיק חברות זאת, ואם כן, כיצד?

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה – על חינוך לבחירה בתקופת החופש הגדול

חינוך להתמודדות – האם חינוך להתמודדות איננו מחליש את הצעירים?

חינוך להתמודדות – חינוך מוגן או חינוך להתמודדות? לחסן ולהעצים את הילד או להמנע מלחשוף אותו לסיכונים? נשאלת השאלה במישורים שונים – לגבי חברים, בתי ספר, האווירה שבבית…

חלה הדרדרות דתית אצל בננו – התייחסות חיובית לבן שמפסיק לשמור מצוות, והתלבטות האם להוכיח ולהעיר לו

מה קורה בגיל ההתבגרות – תיאור התהליכים העוברים על מתבגרים והתמודדות ההורים איתם.

עד כמה לדאוג – הבן "חומק בין האצבעות", אני מודאגת…

פסיכולוג או רב – הוא מתנהג בצורה מוזרה. האם ללכת לפסיכולוג ? איננו רוצים לפנות לאיש מקצוע (כגון פסיכולוג) אלא לרב, האם אנו צודקים בכך?

שאלות בוטות של בני נוער – על היחס לשאלות מתריסות בעניני אמונה

תיכון או אולפנה? – רשימת שיקולים בבחירת תיכון או אולפנה שיתאים לאופי של הבת

גבולות – כיצד מציבים גבולות בגיל ההתבגרות?

הליכה לטיפול ופתיחת הפצעים מחדש

שאלה:

בננו לומד בישיבה תיכונית בכיתה י"א וסובל ממצבי רוח די קיצוניים. לעיתים הוא שמח מאד ורוצה להיטיב עם כולם, ולעיתים הוא עצוב ומכונס בעצמו ונוטה לראות את חצי הכוס הריקה. כשהיה בחטיבת הביניים עבר סוג של טראומה על רקע חברתי, כאשר חברים הציקו לו ולעגו לו במשך כמה חודשים. כשנודע לנו העניין שוחחנו עמו רבות וגם יועצת בית הספר הייתה בתמונה וישבה עמו לא מעט. בשנתיים האחרונות נראה היה כי השתקם מהסיפור הזה, עבר למקום חדש ורכש לו חברי אמת, אולם לאחרונה התחילו מצבי הרוח שלו והוא מתלבט מאד אם לפנות לטיפול. מצד אחד הוא רוצה לחיות חיים מאוזנים מבחינה נפשית וחושב כי אולי טיפול מקצועי יעזור לו, אך מצד שני רק המחשבה על הטיפול עושה לו רע. היא מציפה בו את מה שעבר בחטיבה והוא ממש חרד לחזור לשם. שאלתנו היא: האם תמיד נכון לעורר ולפתוח מחדש נקודות שכואבות לנו, או שאולי ניתן להמשיך איתן הלאה לאורך שנים ובסך הכול לחיות בטוב? גם אנו, כהורים, חיים עם נקודות שכואבות לנו בתחומים שונים בחיים, ורואים אותן כחלק בלתי נפרד מהמורכבות של החיים.

מחילה מכל אנשי המקצוע אליהם מופנית השאלה, אך עם יד על הלב, האם הליכה לטיפול אינה כרוכה בסיכון גדול מדיי שיפתחו את הפצע מחדש, יעמיקו ויחפרו בו, ולא ידעו לאחות אותו כראוי? האם המודעות לעצמנו ההולכת וגוברת עם השנים אינה יוצרת "איום" מתמיד הנושף בעורפנו שאם לא נטפל בעצמנו ונדחיק את הנקודות הכואבות לנו לא נסתדר בחיים? דעתכם חשובה לנו.

 

 

תשובות:

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD:

מצבי רוח משתנים הם אחד מהמאפיינים הבולטים של גיל ההתבגרות, וזה בסדר גמור. זה פשוט חלק מהעניין של חוסר היציבות שמאפיינת את הגיל. אם יימצא שהבן נמצא במצוקה שמקשה עליו את שטף החיים בלימודים, עם החברים או עם עצמו – זה המדד לגשת לטיפול. לעולם לא נדע להשיב בבטחה על השאלה אם המטפל ידע לאחות את הפצע הפתוח, ולכן יש לפנות רק אל מטפל מקצועי ביותר.

הורים שלום וברכה,

מתוך דבריכם עולים הנתונים הבאים: בנכם בכיתה י"א בישיבה תיכונית וסובל ממצבי רוח קיצוניים ואף יש לו מחשבות שליליות. מדבריכם נראה שהוא במצוקה. בתקופת חטיבת הביניים חווה משבר חברתי ונראה שיצא ממנו לאחר שיחות עם יועצת בית הספר וגם כיום נראה שמצבו החברתי טוב.

שאלתכם היא האם תמיד נכון לפתוח נקודות שכואבות לנו או שניתן להמשיך עמן את החיים כרגיל.

ברצוני להתייחס למקרה הקונקרטי שלכם ולאחר מכן באופן כללי בקשר להליכה לטיפול.

כלל לא ברור אם מצבו הנוכחי של בנכם קשור ומושפע למצבו בשנים עברו. ייתכן  שהסיבות למצבי הרוח שלו נעוצות בגורמים אחרים לחלוטין. אי אפשר לדעת ללא היכרות מעמיקה עם הבן.

לידע כללי, מצבי רוח משתנים הם אחד מהמאפיינים הבולטים של גיל ההתבגרות, וזה בסדר גמור. זה פשוט חלק מהעניין של חוסר היציבות שמאפיינת את הגיל.  ייתכן שלמרות מצבי הרוח שלו, הוא לא רואה את זה כעניין ויכול להמשיך לתפקד כרגיל. בשאלתכם לא פרשתם את סדר יומו ותפקודו בישיבה כך שאין לי על מה להסתמך אך העניין שווה בדיקה ואולי "ההר הוליד עכבר".

באופן כללי כדאי לברר האם הבן שלכם מודע למצבי הרוח שלו? האם הוא רוצה לעזור לעצמו? מה הוא אומר? האם יש לכם שיח בעניין? מה התוצאות שלו?

בשורה התחתונה, יש לבדוק האם יש בכלל מצוקה ומהי.

ומכאן לעניין העקרוני בשאלתכם. האם תמיד כדאי לפתוח פצעים או שכדאי להמשיך כרגיל ולראות בזה חלק מהחיים.

ואני שואל, האם תמיד כדאי ללכת למוסך בגלל בעיה ברכב או פשוט להמשיך כרגיל מתוך ידיעה שיש בלאי טבעי לרכב ואפשר להמשיך הלאה?

כמובן שהתשובה ההגיונית היא: תלוי מה הבעיה והאם באמת אפשר להמשיך הלאה. אם הבעיה מאפשרת המשך נסיעה ברכב ללא כל בעיה בטיחותית ולא רואים שהמצב יחמיר עם הזמן אז למה לא?

כלומר, אין כללים מדויקים מתי כן ללכת לטיפול ומתי לא. הכלל היחיד הוא האם יש מצוקה כרגע או האם האיזון והסדר של החיים העכשוויים מופרים.

ואם החלטנו שיש לפנות לטיפול "האם ידעו לאחות את הפצע כראוי?" ואני שואל, האם המוסכניק שמחליף לי ראש מנוע (היה לא תהיה…) ידע לסגור הכל כראוי?

לעולם לא אדע להשיב בבטחה על שאלה זו. מה שבטוח, שבשביל ראש מנוע אלך למוסכניק מקצועי ביותר (וכמובן ישר והגון). אלך לאחד עם ניסיון רב שכבר טיפל בכמה ראשי מנוע. וגם אז אגיד תהילים אותיות "ראש מנוע" להצלחת הטיפול….

אם אכן יימצא שהבן נמצא במצוקה שמקשה עליו את שטף החיים בלימודים, עם החברים או עם עצמו – זה המדד לגשת לטיפול. על שאלה זו אתם יכולים בעצמכם בעקבות שיח איתו. שיח שלכם או של כל גורם מעורב אחר. ולמי לפנות לטיפול? רק לבקיא ומפורסם בתחום בעל קבלות והמלצות רבות. קל וחומר מראש מנוע של רכב.

מאחל לכם הצלחה רבה בשיח עם הבן ואבחון מוקדם ויעיל של הבעיה שתיפתר בעזרת ה' בדרך הטובה והקצרה ביותר על ידי שליח נאמן.

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD.

0526070954 more-lanoar.co.il

 

 

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:

 

השאלה עד כמה נכון לפתוח פצעים מהעבר, במיוחד כשהעבר (אולי) ממשיך ומציק לנו כיום היא שאלה חשובה. ישנן הרבה גישות טיפול שמעדיפות להתמקד במה שמקדם אותנו ולא בהכרח הולכות בכיוון של פתיחת פצעים כאלה. פעמים רבות מה שנכון הוא דווקא להיצמד למקומות החזקים שלנו ומהם להמשיך הלאה. אני מציע לחפש איש מקצוע שאפשר לפרוש בפניו את ההתלבטות הזו ולדון איתו על האפשרויות העומדות בפניכם.

 

שלום לשואלים.

אני כותב את השורות הבאות למרות שאינני איש מקצועות הטיפול, אלא אדם שעוסק בחינוך וייעוץ ועומד לפעמים בתפר שבין העולם החינוכי ועולמות הטיפול למיניהם.

נדמה לי שהשאלה עד כמה נכון לפתוח פצעים מהעבר, במיוחד כשהעבר (אולי) ממשיך ומציק לנו כיום היא שאלה חשובה. ישנן הרבה גישות טיפול שמעדיפות להתמקד במה שמקדם אותנו ולא בהכרח הולכות בכיוון של פתיחת פצעים כאלה. פעמים רבות מה שנכון הוא דווקא להיצמד למקומות החזקים שלנו ומהם להמשיך הלאה. הרבה משיטות האימון (coaching) מתבססות על זיהוי הבעיה ונתינת כלים כיצד לעקוף אותה ולפרוץ הלאה מבלי להיכנס לניתוחי עומק של הסיבות שהביאו אותנו למצב התקוע בו אנו נמצאים.

גם בצבא ביחידות מסוימות מתרכזים בתחקיר בעיקר ב'מה עשינו טוב ונכון?' ופחות מתרכזים בסיבות שהביאו לדברים הפחות מוצלחים שעשינו. קוראים לזה 'למידה מהצלחות'. כנ"ל בייעוץ הזוגי, פעמים רבות כשמגיע זוג במשבר מתחילים איתו דווקא ממקום של כוח, מהמקום שבו טוב להם ביחד ומזכירים להם למה הם בחרו מראש להיות ביחד.

בסופו של דבר בארגז הכלים של אנשי הטיפול אפשר למצוא מגוון רחב של כלים שבהם הם ניגשים לבעיות שמביאים אליהם האנשים שמגיעים אליהם לייעוץ. אפשר גם להתייעץ עם רבים מאנשי המקצוע הללו בדבר הדרך הנכונה לגשת לבעיה.

ייתכן שאולי דווקא פתיחה מחודשת של פצעי העבר וסגירה אחרת, בוגרת יותר של ראייה מחודשת של אירועי העבר תפתור מהר יותר את ה'פלונטר' בה אנו נמצאים. לא פעם מתבזבזים זמן רב ואנרגיות רבות על הליכה מסביב.

לסיכום:

אני מציע לחפש איש מקצוע שאפשר לפרוש בפניו את ההתלבטות הזו ולדון איתו על האפשרויות העומדות בפניכם.

המון הצלחה!

 

 

 

יפעת גלבוע, עו"ס קלינית ופסיכוטרפיסטית, מטפלת בנוער ובמבוגרים, מנהלת מרכז הורים ילדים בגיל הרך:

זה נכון שהחיים מורכבים ואנו חיים עם בעיותינו, אבל יש בעיות שקשה מאוד לחיות עמן והן משפיעות עלינו לרעה באופנים שונים. כשמנסים לדחות את הטיפול בבעיה, היא עלולה להתפרץ בזמן ובמקום הלא נכונים.

שלום להורים.

 

פנייה לאיש מקצוע איננה " פתיחת פצעים " אלא טיפול מרפא לפצעים קיימים שאינם יכולים להתרפא כראוי… הפצעים הם שם, מצבי הרוח הקיצוניים של בנכם, מהווים, כנראה, את הסימפטומים לכך שהפצע לא נתרפא כראוי…זה נכון שהחיים מורכבים ואנו חיים עם בעיותינו, אבל יש בעיות שקשה מאוד לחיות עמן והן משפיעות עלינו לרעה באופנים שונים…

במצב שבו מנסים לדחות את הטיפול בבעיה, היא עלולה להתפרץ בזמן ובמקום הלא נכונים: צבא, לימודים, חיי הנישואין… שהרי היא עדיין קיימת שם, אבל אנחנו מנסים להתעלם ממנה בתקווה שתעלם. לעומת זאת, במצב שמטפלים בה היא הופכת להיות כזו שאפשר להתמודד ולחיות אתה חיים נורמאליים, ולעיתים היא אף מתגמדת ונעלמת…

 

חשוב מאוד מאוד – לפנות אל איש מקצוע מוסמך, בעל תעודות מוכרות ע"י המוסדות המכשירים אנשי טיפול, ובעל ניסיון בתחום גיל ההתבגרות.

 

בהצלחה

יפעת גלבוע

 טלפון 0508266258
אתר : samimlev.co.il

 

 

אודיה ון לואן, יועצת חינוכית ומאמנת:

כשם שאנו נדרשים לטפל בגוף שלנו כאשר הוא פגוע ולא נתעלם מפצעים ושריטות למרות הכאב הפיזי, כך עלינו לטפל בנפש שלנו ולהיטיב עמה.
יתכן שהטיפול בדרך יהיה כואב ולא נעים, יתכן והמוגלה תצא וייקח זמן עד לריפוי השלם, אך אין קיצורי דרך.

 

השאלה הנשאלת חשובה בכל שלב בחיים ולא רק בגיל ההתבגרות, ובעצם מציפה את השאלה: מדוע ללכת ולפתוח פצעים בטיפול שאולי יגרמו למפח נפש והפרת איזון עדין.
כיועצת בתיכון אינני יכולה להתעלם מהאמונה שלי בטיפול נכון כמקפצה לחיים שקטים יותר מבחינה נפשית, שלמים ויציבים יותר.
לשמחתי ראיתי ממש ניסים אצל תלמידות ששלחתי לטיפול המתאים עבורן. הן בהחלט הודו על ההזדמנות לשחרר קשיים, להציף ולקבל כלים נכונים כדי להמשיך הלאה.
זו לא בושה, אלא להפך, כשם שאנו נדרשים לטפל בגוף שלנו כאשר הוא פגוע ולא נתעלם מפצעים ושריטות למרות הכאב הפיזי, כך עלינו לטפל בנפש שלנו ולהיטיב עמה.
יתכן שהטיפול בדרך יהיה כואב ולא נעים, יתכן והמוגלה תצא וייקח זמן עד לריפוי השלם, אך אין קיצורי דרך.
שווה להשקיע זמן וכסף כאשר מדובר בבריאות הנפשית וחזרה לשמחה הטבעית הברוכה.
עם זאת, אציין שהתופעות העוברות על הבחור, אינן יוצאות דופן בגיל המיוחד הזה ולעיתים שיחה פשוטה עם מחנך טוב או דמות טיפולית הקרובה אל הנער עשויה לעזור עד מאוד. ובמידה ולא מועיל שווה ללכת לאנשי מקצוע המתמחים במתן מענה לגיל ההתבגרות. לפעמים גם כהורים שווה להתייעץ.

אודיה ון לואן
יועצת חינוכית ומאמנת מדריכה כלות ומרצה בתחום הנשיות והמיניות.

"הורות והתבגרות": דחייה חברתית

להאזנה להקלטת התוכנית:



יעל שפר על דחייה חברתית

 

עוד עם יעל שפר בלב אבות:

 שלושת הסלים – לא רק לחובבי כדורסל

"הורות והתבגרות": אלימות כלפי הורים וכלפי אחים

גיל 15 הנורא – על תופעת ההתנגדות וההתבגרות

"הורות והתבגרות" בנושא: בעיות התנהגות של מתבגרים

 

 

"הורות והתבגרות": התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער

להאזנה להקלטת התוכנית:


ד"ר יוכי סימן טוב,
מנהלת היחידה להתמודדות במצבי לחץ,השירות הפסיכולוגי הייעוצי במשרד החינוך, ויועצת במכללת אפרתה
דר יוכי סימן טוב - על התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער

  • התאבדות היא הקצה הרחוק על פני רצף של דכאונות ברמות שונות.
    איך לתת מענה חיובי של מניעה? האם דיבורים על מניעת התאבדות בעצם יכולים לעודד את התופעה? מה לא להגיד כשמדברים על התאבדות, ומה באמת יוכל להזיק? האם לנסות להסתיר מידע?
  • על אפשרות לפתח שיחה מרפאה עם בני נוער על התמודדות בקושי ובמצוקה חריפה שנראת שאין לה מוצא.
  • על חשיבות שלא לשפוט את הנער, אלא לתת לו הרגשה שמבינים אותו, ההבנה ש"אני לא לבד", שהחוויה היא מוכרת, ולא יחידאית.
  • על האמת שאנשים לא רוצים למות, אלא רוצים להפסיק את הכאב העצום שממנו סובלים.
  • מה התמונה הסטטיסטית של נסיונות התאבדות בקרב בני נוער בישראל? למה בגיל ההתבגרות יש נסיונות התאבדות?
  • איך מזהים נער שעלול לנסות להתאבד? האם ייתכן תהליך של הסתרה? איך בנות שונות מבנים בנסיונות התאבדות?
  • איך מתייחיסם לכאב של משפחת הנפטר אחרי התאבדות?

התוכנית כוללת פינת הרב גודמן על התייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות

 מאמרים אחרים בלב אבות על הנושא התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער:

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

"ובחרת בחיים"- מניעת התאבדות בקרב מתבגרים מדוע מתבגרים מתאבדים? האם קיימות שיטות טיפול?

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

על ההבדל בין דיכאון כחלק מתהליכי פרידה לדיכאון הרסני בגיל ההתבגרות המתבגר מגלה סימני דיכאון. מתי צריך לדאוג?

מדריך להפרעה דו-קוטבית (מניה-דפרסיה) מהי מניה-דפרסיה? סימנים ודרכי טיפול

התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים. כל שנה מתאבדים בישראל 70-90 בני נוער, ועל כל התאבדות כזו יש עשרה ניסיונות שלא דווחו. איך תדעו אם הדיכאון של בן הנוער הפרטי שלכם לא מגיע עד כדי סכנת התאבדות? הפסיכולוגית הקלינית שרון זיו ביימן מסבירה.

"הורות והתבגרות": זיהוי קשיים בעולם הנפש של מתבגרים

להאזנה להקלטת התוכנית:

 

 

יהושע (שוקי) זקבך,

מנהל מרכז יעד – מרכז ייעוץ והכוונה לתחום הטיפול הנפשי

הנושא:

 זיהוי קשיים בעולם הנפש של מתבגרים

עוד בנושא מלב אבות:

בני בדיכאון… / דורית שילוח. אני מרגישה שהבן שלי – בן 16 – בדיכאון… הוא מסתובב כל היום עצוב ובפנים נפולות. איך אפשר לעזור לו?

מדריך להפרעה דו-קוטבית ( מניה-דפרסיה )

לקריאת החוברת בפורמט PDF לחצו כאן

משגב הוא שירות הפנָיה בתחום בריאות הנפש המשלב רגישות ייחודית לקהילה הדתית-חרדית עם המומחיות הדרושה למציאת הטיפול הטוב ביותר האפשרי. עם רשת ההפניות המקיפה שלנו למומחים רפואיים מובילים בתחומם, אנו יכולים לקשר בין מטופלים למטפלים על פי תחומי התמחות, מיקום, וטכניקה טיפולית.

אם אתה או מישהו מיקיריך סובלים מהפרעה כלשהי ואינכם יודעים לאן לפנות, התקשרו למשגב בטלפון 02-5808008 וקבלו את הטיפול והתמיכה להם אתם זקוקים.

משגב אינה ממליצה על השימוש בסוג טיפול ספציפי כלשהו או בתרופה כלשהי הנזכרות בחוברת זו. לשם ייעוץ בדבר שימוש בתרופות או בטיפולים ספציפיים יש לפנות לרופא המטפל ו/או למומחה לבריאות הנפש.

 

ההפרעה הדו-קוטבית (מאניה-דפרסיה): יותר מתנודות במצב-הרוח

 

מאניה-דפרסיה היא מחלה, וניתן לטפל בה. היא מתבטאת בשינויים קיצוניים במצב-הרוח, בחשיבה ובהתנהגות. היא נודעת גם בשם ההפרעה הדו-קוטבית כיוון שמצב-רוחו של אדם עם הפרעה כזו נע בין ה’קטבים’ של מאניה ושל דפרסיה (דיכאון). תנודות אלה, או ‘מטוטלת’ מצבי-רוח זו, עלולים להימשך שעות, ימים, שבועות ואפילו חודשים. תנודות מצב-הרוח המופיעות עקב ההפרעה הדו-קוטבית עלולות להיות חמורות, כשהן נעות בטווח שבין שיאי אנרגיה לבין תחושות של ייאוש עמוק. חומרת התנודות במצבי-הרוח והאופן שבו הן משבשות את הפעילות הנורמאלית מבדילים את אפיזודות מצבי-הרוח הדו-קוטביים משינויי מצב-רוח רגילים.

 

שלא כמו אנשים עם דיכאון קליני (חד-קוטבי), רוב הסובלים מההפרעה הדו-קוטבית מדברים על כך שהם חוֹוים ‘גבהים’ ו’תהומות’ במהלך המחלה. ‘הגבהים’ הם פרקי זמן של מאניה או של פרצי אנרגיה ואופוריה, וה’תהומות’ הם תקופות של דיכאון ועצב קיצוניים.

הפרעה דו-קוטבית תאובחן במידה שמתקיימים לפחות כמה מהסממנים הבאים:

 

תסמינים של מאניה

 

  • אנרגיה פיסית ומנטאלית מוגברת.
  • מצב רוח מרומם; הרגשה נהדרת, אופורית.
  • אופטימיות ובטחון עצמי מופרזים; לדוגמא, כאשר אתה משוכנע לחלוטין שהשיפוט שלך נכון ושכל מי שאינו מסכים אתך טועה בעליל.
  • רגיזוּת (התרגזות מהירה אף ללא סיבה מוצדקת), התנהגות תוקפנית.
  • צורך מועט בשינה ללא תחושת עייפות נלווית.
  • מחשבות שווא גרנדיוזיות (כגון האמונה שאתה המשיח או בטחון גמור בכך שאתה מסוגל להביאו), תחושת חשיבות עצמית מנופחת.
  • דיבור שוצף, מחשבות רצות או בריחת רעיונות (קפיצה מרעיון למשנהו – במהירות גדולה כל כך שאנשים אחרים אינם יכולים לעמוד בקצב).
  • פעולה על פי דחפים פתאומיים, שיפוט לקוי או חוסר ריכוז.
  • התנהגות חסרת אחריות, כדוגמת פִּרצֵ י בזבוז-כספים בקנה מידה חריג, החלטות עסקיות פזיזות, נהיגה פרועה או התנהגות מופקרת.
  • חשדנות-יתר ואי-אמון באנשים שיש לתת בהם אמון, אי-אמון בבן/בת זוג, בבני משפחה, או ברופא כאשר הם אומרים למטופל שהוא זקוק לעזרה.
  • הרגשה של הנעה פנימית חזקה.
  • משימתיוּת מוגברת – כאשר משימה או פעילות מסוימת מוצבת בראש סדר העדיפויות עד כדי ביטול משימות ועניינים אחרים, לדוגמא, עניין-יתר בדת המתבטא בהרגשת מחויבוּת ללמוד, להתפלל או לנהל “חיים מושלמים” מבחינה דתית מעבר לַמידה שבה היה רב מייעץ לאדם זה לנהוג.
  • במקרים הקשים ביותר, מחשבות שווא והזיות המתאימות למצב הרוח כמו של גדלות.

 

תסמינים של דיכאון (דפרסיה)

 

  • עצב ממושך או התקפי בכי בלתי מוסברים
  • שינויים משמעותיים בדפוסי תיאבון ושינה
  • עצבים רופפים, כעס, דאגה, עצבנות, חרדה
  • פסימיות, אדישות
  • אובדן אנרגיה, לֵאוּת אדישה
  • כאבים בלתי מוסברים
  • תחושות אשם, חוסר ערך ו/או חוסר תקווה
  • אי-יכולת להתרכז או חוסר החלטיות
  • אי-יכולת להפיק הנאה מפעילויות שהיו מהנות בעבר, או הסתגרות חברתית.
  • מחשבות נשנות על מוות או התאבדות

 

סוגי אפיזודות

 

אפיזודה מאנית:

אפיזודה מאנית מתבטאת בפרק זמן מוגדר של מצב רוח מרומם, של זחיחות הדעת אושל סף גירוי נמוךוסף תסכול נמוך, הנמשך שבוע לפחות. במהלך תקופה זו חייבים להתקיים לפחות שלושה תסמיני מאניה.

אפיזודה דיכאונית משמעותית:

אפיזודה דיכאונית משמעותית מתרחשת על פני תקופה של שבועיים או יותר שבה מתקיימים לפחות חמישה תסמיני דיכאון.

אפיזודה היפומאנית:

אפיזודה היפומאנית היא רמת מאניה מתונה. היא דומה לאפיזודה מאנית אך פחות חמורה ממנה, ונעדרות ממנה מחשבות השווא וההזיות. חייב להיות הבדל ברור בין אפיזודה היפומאנית לבין מצב הרוח הלא-דכאוני הטיפוסישל אותו אדם, עםשינוי ניכר בתפקוד ועם התנהגויות שהן בלתי רגילות ובלתי טיפוסיות בעבורו, כגון הוצאת כספים חריגה, בעיות בחיי הנישואין ו/או כעס וּוַכּחנות מופרזים. היפומאניה עשויה להתקיים לעתים אפילו בעת ובעונה אחת עם הרגשה טובה ועם עשיית-יתר. עם זאת, היפומאניה עלולה להתפתח למאניה חמורה או להתחלף בדיכאון.

אפיזודה מעורבת

אפיזודה מעורבת מתרחשת כאשר תסמינים של מאניה ושל אפיזודה דיכאונית משמעותית נוכחים בו-זמנית בכל יום במשך שבוע לפחות. יש החווים תסמינים של מצב מעורב שבו הם חשים עצובים מאוד וחסרי תקווה, ברם, בו-בזמן הם חשים שמפעמים בהם כוחות רבים. האדם עלול להתנודד במהירות – תוך דקות או שעות – בין מאניה לדיכאון. לדוגמא, האדם עלול להיות מאני, לדבר מהר ולרגוז, ולפתע פתאום לפרוץ בבכי.

מחזוריות מהירה

מחזוריות מהירה מתבטאת בארבע אפיזודות מאניות, היפומאניות, מעורבות או דיכאוניות לפחות, במהלך תקופה של שנים עשר חודש. יש אנשים החווים אפיזודות מרובות בתוך שבוע יחיד, או אפילו ביום אחד. מחזוריות מהירה שכזאת נוטה להתפתח מאוחר יותר במהלך המחלה.

הצורה הקלאסית של המחלה, הכוללת אפיזודות נשנות של מאניה ושל דיכאון, נקראת הפרעה דו-קוטבית 1 .עם זאת ישנם אנשים שלעולם אינם מפתחים מאניה חמורה אך במקום זאת חווים אפיזודות מתונות יותר של היפומאניה המתחלפות לסירוגין עם דיכאון; צורת מחלה זו נקראת הפרעה דו-קוטבית 2.

 

חשיבות ההכרה במאניה

 

למרבה הצער, אנשים רבים שיש להם תסמינים של מאניה דוחים קבלת טיפול מקצועי. אם כי בקהילה החרדית הפחד מסטיגמה (הדבקת תווית חברתית שלילית) אכן גדול, הרי שהצורך לטפל בבריאות חייב לעמוד במקום גבוה יותר בסולם העדיפויות.

בין תחילתה של מחלה דו-קוטבית לבין אבחונה עוברות בממוצע כשבע שנים. ישנה סכנה ממשית באי-אבחון הפרעה דו-קוטבית, או בהשארתה ללא טיפול או בתת-טיפול – וזאת משום שלאנשים הסובלים ממנה ושאינם מקבלים טיפול יש שיעור התאבדות גבוה של עד כ-%20 .

על פי מהלכה הטבעי ההפרעה עלולה להחריף, ואפיזודות עלולות להופיע בתדירות גבוהה והולכת ולהחמיר עם הזמן. ברם, במקרים רבים ניתן לטפל בהפרעה ביעילות, והטיפול עשוי לשפר את איכות חיי החולה ולסייע לו להתמיד בתפקוד בריא ופורה.

 

מהו מהלך ההתפתחות של ההפרעה הדו-קוטבית?

 

אפיזודות של מאניה ושל דיכאון מתחלפות במהלך החיים של אדם החוֹוה הפרעה זו. בין אפיזודה לאפיזודה, רוב החולים חופשיים  מתסמינים, אך לכשליש מהם יש תסמינים רדומים. שיעור קטן של חולים חוֹוֶה תסמינים כרוניים בלתי פוסקים על אף הטיפול.

אנשים הסובלים מההפרעה הדו-קוטבית יכולים לנהל אורח חיים בריא ופורה כשהמחלה מטופלת באורח יעיל. ברם, ללא טיפול, כאמור, ההפרעה נוטה להחמיר, כך שעם הזמן האדם עלול לסבול מאפיזודות מאניות ודיכאוניות בתדירות גבוהה יותר ובדרגת חומרה גבוהה יותר מאלה שחווה כשהמחלה הייתה בתחילתה. ואולם ברוב המקרים טיפול נאות עשוי לסייע להוריד את תדירות האפיזודות ואת חומרתן ולסייע למטופלים להגיע לאיכות חיים טובה.

 

האם ילדים ומתבגרים עלולים ללקות בהפרעה הדו-קוטבית?

 

הן לילדים והן למתבגרים יכולה להיות הפרעה דו-קוטבית. התופעה נוטה יותר להתרחש אצל ילדים שהוריהם סובלים מההפrעה.

שלא כמו מבוגרים רבים עם ההפרעה הדו-קוטבית שהאפיזודות שלהם נוטות להיות מוגדרות באופן ברור, ילדים ומתבגרים צעירים הסובלים מהמחלה חוֹוים לעתים קרובות תנודות מצב-רוח מהירות מאוד פעמים רבות במהלך יום אחד ויחיד. ילדים עם מאניה נוטים לרגזנות ולהתפרצויות הרסניות יותר מאשר לאושר יוצא דופן או למצב-רוח מרומם. לדוגמא, הם עלולים לשבור חפצים או להפגין אלימות כלפי הסובבים אותם; לנבל את פיהם בצורה מזעזעת; ולהיות חסרי יראה לחלוטין בפני מבוגרים. תסמינים מעורבים גם הם נפוצים אצל בני נוער עם ההפרעה הדו-קוטבית. למתבגרים מבוגרים יותר המפתחים את ההפרעה עשויות להיות יותר אפיזודות קלאסיות ותסמינים מהסוג הטיפוסי למבוגרים.

לעתים קשה להבחין בין ההפרעה הדו-קוטבית בילדים ובמתבגרים לבין בעיות אחריות העלולות להתעורר בגילאים אלה. לדוגמא, בעוד שרגזנות-יתר, פגיעוּת ותוקפנות עשויות להורות על הפרעה דו-קוטבית, הן גם עשויות להצביע על ליקויי ריכוז או על הפרעה היפראקטיבית, על הפרעת התנהגות, על הפרעה מרדנית מתנגדת (ODD) או על סוגים אחרים של הפרעות מנטאליות הנפוצים יותר אצל מבוגרים כגון דיכאון משמעותי או סכיזופרניה. על אף שההיפראקטיביות הנובעת ממאניה וזו הנובעת מליקוי קשב וריכוז דומות מאוד, סביר יותר שיהיה זה הילד המאני שישבור חפצים באופן רצוני (ולא בטעות) ויהיה אלים או יאיים באלימות. גם שימוש בסמים יכול להביא להופעת תסמינים אלה. כבכל מחלה, טיפול יעיל תלוי באבחון נכון. ילדים או מתבגרים עם תסמינים רגשיים או התנהגותיים צריכים אבחון זהיר על ידי מומחה לבריאות הנפש. יש לקחת ברצינות כל ילד או מתבגר שיש לו תחושות אובדניות, או המנסה להתאבד, ולסייע לו מיידית על ידי הפנייתו למומחה בתחום בריאות הנפש.

 

מה גורם להפרעה הדו-קוטבית?

 

מחקרים הוכיחו שהפרעה דו-קוטבית מצביעה על חוסר איזון בתפקוד חומרים כימיים במוח הנקראים נוירוטרנסמיטרים. אף  על פי שהגורם הישיר למחלה אינו ידוע, ידוע שגורמים גנטיים, ביוכימיים וסביבתיים תורמים להתפתחותה. הפרעות ושינויים בתפקוד חומרים כימיים והורמונאליים בגוף יכולים להביא לאפיזודה מאנית או דפרסיבית בשל קיום מחלה נוספת, בשל שינוי בהרגלי הבריאות, בשל עָקָה (מצבי לחץ), בשל שימוש בסמים ממכרים, או בשל שינויים הורמונליים. בנוסף, מחקרים הראו שלעתים קרובות המחלה עוברת בתורשה המשפחתית, ושאירועי חיים מלחיצים או יוצרי מתחים עלולים לעורר חלק מהתסמינים.

 

כיצד מטפלים בהפרעה הדו-קוטבית?

 

רוב האנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית – אפילו אלה הסובלים מהצורות החמורות ביותר שלה – יכולים להגיע לצמצום תנודות מצבי-הרוח שלהם ושל התסמינים הנלווים בעזרת טיפול מתאים. כיוון שההפרעה הדו-קוטבית היא מחלה חוזרת ונשנית, מומלץ לטפל בה טיפול מניעתי ארוך-טווח. אסטרטגיה המשלבת טיפול תרופתי וטיפול נפשי היא אופטימאלית להתמודדות עם ההפרעה לאורך זמן.

ברוב המקרים, קל בהרבה לשלוט בהפרעה הדו-קוטבית בעזרת טיפול מתמשך ולא כאשר הטיפול ניתן לסירוגין. ואולם אפילו כשאין הפסקות בטיפול, עלולות להתרחש תנודות במצב-הרוח, ויש לדווח עליהן מיידית לרופא המטפל. יתכן שהרופא יצליח למנוע אפיזודה מלאה על ידי הכנסת שינויים בתוכנית הטיפול. תיאום מלא עם הרופא ותקשורת פתוחה אתו לגבי שאלות ואפשרויות טיפול עשויים להניב פירות מבחינת יעילות הטיפול.

בנוסף, כדאי להחזיק לוח יומי של תסמיני תנודות במצב-הרוח, של טיפולים, של דפוסי שינה, ושל אירועי יום יום – אלה יסייעו לאנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית ולבני משפחתם להבין את המחלה טוב יותר. לדוגמא, החולה עשוי להבחין שלעתים קרובות לאחר שהוא שב בשעה מאוחרת מאירוע משמח, הוא נוטה לחוות אפיזודה מאנית קטנה; או ששינה עד שעה מאוחרת בבוקר באופן קבוע גורמת לו לדיכאון. לוח זה גם יכול לעזור לרופא לעלות על עקבות המנגנון של המחלה ולטפל בה בצורה היעילה ביותר.

 

תרופות

 

מרשמי תרופות להפרעה הדו-קוטבית ניתנים על ידי פסיכיאטרים–רופאים
(.M.D) המתמחים באבחון ובטיפול בהפרעות נפשיות. בעוד שרופאי משפחה שאינם מתמחים בפסיכיאטריה יכולים גם הם לרשום תרופות אלה, מומלץ שאנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית יפנו לפסיכיאטר לשם טיפול. תרופות הידועות בכינוי “מייצבי מצב-רוח” הן הניתנות בדרך כלל כדי לשלוט בהפרעה הדו-קוטבית. ישנם כמה סוגי מייצבי מצב- רוח. באופן כללי, אנשים עם הפרעה דו-קוטבית ממשיכים בטיפול עם מייצבי מצב-רוח למשך תקופות זמן ממושכות (שנים). תרופות אחרות ניתנות כתוספת כאשר יש צורך בכך, בדרך כלל לתקופות קצרות יותר, לטיפול באפיזודות של מאניה או דפרסיה הפורצות למרות מייצבי מצב-הרוח.

 

  • ליתיום, תרופת ייצוב מצב-הרוח הראשונה שאושרה על ידי מִנהלת המזון והתרופות האמריקנית (FDA) לטיפול במאניה, נחשבת כיעילה מאוד בשליטה במאניה ובמניעת הישנות של אפיזודות, הן מאניות והן דפרסיביות.
  • גם לתרופות נוגדות פרכוסים, כגון דפלפט/ואלפורל (סודיום ואלפרואט), טגרטול (קארבאמאזפין), למיקטל (לאמוטריג’ין) יש השפעות של ייצוב מצב-הרוח והן עשויות להיות שימושיות במיוחד לאפיזודות דו-קוטביות קשות-לטיפול.
  • תרופותאנטי-פסיכוטיותאַ טיפיות (לאטיפוסיות), כוללזיפרקסה (אולנזפין), ריספרדל (ריספרידון), סרוקוול (קוואטיאפין), ו-גאודון (זיפראסידון), – באלה משתמשים כטיפול אפשרי בהפרעה הדו-קוטבית, ומאושרות ע”י משרד הבריאות כקו טיפולי שני. על אף שתרופות אלה מכונות ‘אנטי פסיכוטיות’, מטופל עם ההפרעה הדו-קוטבית אינו חייב להיות פסיכוטי כדי להפיק תועלת מאחת מהן, וקבלת מרשם לאחת מהן אין פירושה שהאדם סובל מסכיזופרניה; תרופות אלה הוכחו כמועילות בטיפול במאניה חמורה ורופאים רבים מעדיפים את הטיפול באמצעותן במצב זה מאשר טיפול בליתיום ובנוגדי-פרכוסים.
  • ישנה אפשרות לשלב תרופות נוגדות פרכוסים עם ליתיום או זו עם זו להשגת יעילות מקסימלית.
  • ילדים ומתבגרים עם ההפרעה הדו-קוטבית בדרך כלל מטופלים בליתיום, אך יש שימוש גם ב-דפלפט/ואלפורל (סודיום ואלפרואט), וב-טגרטול (קארבאמאזפין), חוקרים בודקים את הבטיחות ואת היעילות של אלה ושל תרופות פסיכוטרופיות אחרות בילדים ובמתבגרים. יש עדויות לכך שדפלפט עלול לגרום לשינויים הורמונליים שליליים אצל בנות במהלך גיל ההתבגרות, ולתסמין השחלה הפוליציסטית אצל נשים שהחלו בנטילת התרופה לפני גיל 20. לפיכך, נשים צעירות שלוקחות דפלפט צריכות להיות במעקב זהיר אצל רופא משפחה.
  • נשים עם ההפרעה הדו-קוטבית המבקשות להרות, או הנכנסות להריון, עומדות בפני אתגרים מיוחדים בשל האפשרות של השפעות מזיקות של התרופות לייצוב מצב-הרוח על התפתחות העובר ועל היילוד היונק. לפיכך יש לדון בכל היתרונות והסיכונים של כל אפשרויות הטיפול עם רופא המיומן בתחום זה. טיפול חדש עם סיכונים מופחתים במהלך הריון והנקה נחקרים בימים אלו.
  • אם ישנה בעיית נדודי שינה, יתכן שתרופת בנזודיאזפין כגון קלונקס (קלונאזפאם), או לוריבן (לוראזפאם), תסייע בהטבת איכות השינה. ברם, כיוון שתרופות אלה עלולות לפתח הרגל פסיכולוגי בלקיחתן, עדיף ליטול אותן על בסיס קצר-מועד. לעתים מחליפים אותן בסוגים אחרים של תרופות מרדימות, כגון זודורם (זולפידם).
  • יתכן שיהיה צורך להכניס שינויים בתוכנית הטיפול בנקודות-זמן שונות במהלך ההפרעה הדו-קוטבית כדי להתמודד עם המחלה באופן יעיל יותר. יש לקבל הנחיות מפסיכיאטר לגבי שינויים כלשהם בסוגי התרופות או במינונן.
  • עדכן את הפסיכיאטר שלך לגבי כל תרופת-מרשם אחרת או לגבי תוספים טבעיים שאתה נוטל. חשוב להקפיד על כך מפני שתרופות ותוספים מסוימים הנלקחים יחד עלולים ליצור תגובות בין-תרופתיות בלתי נעימות.
  • כדי להפחית את הסיכוי להישנוּת או להתפתחות אפיזודה, חשוב לדבוק בתוכנית הטיפול. שוחח עם הרופא שלך אם יש לך אי-אלו דאגות או שאלות לגבי התרופות שאתה נוטל.

 

טיפול בדיכאון דו-קוטבי

 

מחקרים מראים שאנשים הסובלים מדיכאון במסגרת ההפרעה הדו-קוטבית נמצאים בסיכון להתחלפות מצבם במאניה או בהיפומאניה  או לפיתוח מחזוריות מהירה במהלך הטיפול בתרופות אנטי-דיכאוניות.

לפיכך, תרופות מייצבות מצב-רוח נחוצות בדרך כלל, לבד או בשילוב עם תרופות אנטי-דיכאוניות, כדי להגן על אנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית מחילוף זה. כאמור, ליתיום, דפלפט, למיקטל, וטגרטול, הן התרופות לייצוב מצב-הרוח המצויות ביותר בשימוש כיום, החוקרים ממשיכים להעריך את פוטנציאל השפעת ייצוב מצב-הרוח של תרופות חדישות יותר.

 

פעילות בלוטת התריס

 

מסיבות שאינן ידועות, לאנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית יש לעתים קרובות תפקוד בלתי נורמאלי של בלוטת התריס – במיוחד תפקוד נמוך (היפותירואידיזם). כיוון שיותר מדי או מעט מדי הורמון מבלוטת התריס עשוי להביא לשינויי מצב רוח או רמת אנרגיה, חשוב שרופא יקיים מעקב אחר רמות ההורמונים המופרשים מבלוטת התריס.

לאנשים עם מחזוריות מהירה של ההפרעה הדו-קוטבית יש נטייה גם לבעיות בבלוטת התריס ולפיכך הם עלולים להזדקק לתרופות נוספות מלבד התרופות לטיפול בהפרעה הדו-קוטבית שלהם. כמו-כן, טיפול בליתיום עלול להביא לתת-תפקוד בלוטת התריס אצל אנשים מסוימים, שתוצאתו – צורך בתוספים (אלטרוקסין) להגברת פעילות זו.

 

תופעות לוואי של התרופות

 

לפני שתתחיל בנטילת תרופה חדשה להפרעה הדו-קוטבית, שוחח תמיד עם הפסיכיאטר שלך ו/או עם הרוקח שלך לגבי תופעות הלוואי האפשריות. תופעות הלוואי – כשתלוי כמובן באיזו תרופה בדיוק מדובר – עלולות לכלול עליה במשקל, בחילה, רעד, בעיות בתחום האישות, חרדה, נשירת שיער, בעיות תנועה, או יובש בפה. זכור לספר לרופא שלך על כל תופעות הלוואי שאתה נוכח בהן במהלך הטיפול. יתכן שיוכל לשנות את המינון או להציע תרופה אחרת שתשכך את התופעות הללו. אין לשנות או להפסיק את נטילת התרופות שלך ללא הוראת הפסיכיאטר.

 

לעולם אל תפסיק את נטילת התרופות שלך ללא התייעצות מוקדמת עם הרופא שלך

 

אם אתה נוטל תרופות, חשוב שלא תפסיק את נטילתן בפתאומיות. ישנן תרופות שאי אפשר להפסיק את נטילתן לפתע [מבלי שיהיו לכך השלכות מזיקות]; יש להפסיק את נטילתן באופן מודרג ובהשגחת רופא. שאל את רופאך מתי וכיצד להפסיק את נטילת התרופות.

חשוב גם להיות מודע לאופן שבו קיום מצוות עשוי להשפיע על נטילת התרופות שלך. תרופות מסוימות כגון ליתיום יש לקחת עם מים. לפיכך עליך להתייעץ עם הרופא שלך לגבי ימי תענית. בנוסף, לגבי צריכת יין (כגון בליל הסדר ) יש להתייעץ עם הרופא ולקבל ממנו הדרכה. אל תשנה דבר בתוכנית הטיפול התרופתי שלך בעצמך.

 

פסיכותראפיה

 

פסיכותראפיה או ‘טיפול בשיחות’ היא חלק חשוב בטיפול בעבור אנשים רבים. יש מקרים קלים עד בינוניים של דיכאון שבהם די בה בלבד. אנשים השרויים בדיכאון עמוק יתכן שלא יוכלו להפיק תועלת מפסיכותראפיה עד שהתסמינים שלהם יוקלו קודם על ידי אמצעי טיפול אחר. אנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית ו/או השרויים בדיכאון כרוני בדרך כלל מפיקים תועלת משילוב של תרופות עם תראפיית שיחות. מטפל טוב מסוגל לסייע לחולה למתֵן דפוסים התנהגותיים או רגשיים התורמים למחלה. ישנם כמה סוגי פסיכותראפיה: בינאישית, קוגניטיבית-התנהגותית, קבוצתית, טיפול זוגי וטיפול משפחתי, ואלה הם רק אחדים מהסוגים הקיימים. חקור את הסוגים השונים כדי למצוא את הסוג שאתה חש שמתאים לך. פסיכותרפיסטים, למרות שהם מומחים ומלומדים מאוד, אינם רופאים ולכן אין הם מורשים לרשום תרופות.

 

טיפול בנִזעֵי חשמל (ECT)

 

טיפול זה מכוּון לאנשים עם תסמינים חמורים של דיכאון או לעתים עם מאניה. כשתרופות ופסיכותראפיה נכשלים בהפחתת התסמינים טיפול בחשמל עשוי לספק חלופה בטוחה ויעילה. טיפול זה לעולם אינו נכפה על אנשים ואין משתמשים בו כאמצעי להשגת ציות או כניעה.

גירוי חשמלי מתון למוח גורם לפרכוסים זמניים אשר מקלים על הדיכאון. תרופות מרפות-שרירים ניתנות למטופל המורדם כדי למנוע את הרעד. בדרך כלל נחוץ ממוצע של ששה עד שנים-עשר טיפולים במהלך תקופות של שלושה עד ארבעה שבועות. לאחר טיפול מוצלח, ניתן להתמודד עם אפיזודות דיכאוניות באמצעות תרופות אנטי-דיכאוניות או באמצעות מינונים אחזקתיים של טיפול בחשמל לעתים רחוקות יותר. כמו לכל טיפול, גם לטיפול בנזעי חשמל יש תופעות לוואי אפשריות. אף על פי שדוּוח על הפרעות בזיכרון, רוב המטופלים בנזעי חשמל חשיםשהיתרונותשל הטיפול עולים בהרבה על מגרעותיו – הם מעדיפים לשאת את תופעות הלוואי על פני האפשרות לסבול מדיכאון חמור ארוך-טווח. דבר זה נכון במיוחד לגבי מטופלים אובדניים, שלולא הטיפול בחשמל היו עלולים להוציא לפועל את דחפיהם אילו נאלצו לחכות שהטיפול התרופתי יפעל את פעולתו.

 

טיפולים אלטרנטיביים

 

 

משגב מכירה בכך שתוספים תזונתיים וטיפולים אלטרנטיביים אחרים מתפרסמים כבעלי השפעה חיובית על מצבי דיכאון או על  ההפרעה הדו-קוטבית, ונכנסים לשוק בתמידות. טיפולים אלטרנטיביים אלה כוללים אומגה-3 ,היפריקום (St. Johns wort),
(SAM-e)  ואחרים. ברם, לשני האחרונים יש השפעות גירוי אנטי-דיכאוניות, כך שלמעשה הם עלולים להחמיר דיכאון דו-קוטבי. יש ראיות מסוימות שאומגה-3 מסייע לטפל בדיכאון דו-קוטבי ואף מונע אותו, אך אין לקחתו כתרופה בלעדית אלא כתרופה משלימה. בשל העדר נתונים מחקריים, משגב אינה מביעה עמדה תומכת או מתנגדת לשימוש בהם. ברם, צרכנים צריכים להיות מודעים לכך ש’טבעי’ אינו תמיד שם נרדף ל’בטוח’. תוספים המיוצרים על ידי חברות שונות עשויים להכיל ריכוזים שונים של החומר הפעיל, ולטיפולים אלטרנטיביים אלה יכולות להיות תופעות לוואי, לכן יש לקרוא את התוויות שעל גבי התוספים בזהירות ולדון באפשרות נטילתם עם הרופא או עם הרוקח.

 

התאבדות

 

כיוון ששיעור ההתאבדויות עקב ההפרעה הדו-קוטבית הוא גבוה, יש לטפל מיידית בכל מי שחושב על התאבדות, וכדאי שהטיפול יינתן על ידי מומחה בתחום בריאות הנפש או על ידי רופא משפחה. יש לקחת ברצינות כל מי שמדבר על התאבדות. כפי הנראה, הסיכון להתאבדות גבוה יותר ככל שהמחלה נמצאת בשלב מוקדם יותר. לפיכך, הכרה בהפרעה הדו-קוטבית בשלב מוקדם, והבנה כיצד יש להתמודד עִמה באופן מיטבי, עשויות להקטין את סיכון ההתאבדות.

סימנים ותסמינים העלולים להתלוות להרגשות אובדניות כוללים:

  • דיבור על הרגשות אובדניות או על רצון למות
  • הרגשות של חוסר תקווה, שדבר לא ישתנה או ישתפר אי-פעם
  • תחושת חוסר ישע, שאין בכוחו של אף אחד לשנות דבר
  • הרגשת החולה שהוא בבחינת עול למשפחתו ולחבריו
  • שימוש לרעה באלכוהול או בסמים ממכרים
  • סידור עניינים אישיים (כגון ארגון עניינים כספיים או חלוקת רכוש כהכנה למוות)
  • כתיבת מכתב התאבדות
  • הסתכנות במצבים שניתן להרג בהם אם אתה חש אובדני או מכיר מישהו שחש כך:
  • הזעק רופא, פנה לחדר מיון, או טלפן לשירותי החרום כדי לקבל עזרה מיידית
  • הבטח שהאדם האובדני לא יישאר לבד
  • הבטח שאין לאדם האובדני גישה לכמויות גדולות של תרופות, לכלי נשק או לחפצים אחרים שבהם הוא עלול להשתמש כדי להזיק לעצמו

בעוד שיש ניסיונות התאבדות שאותם מתכנן האדם האובדני בזהירות במהלך תקופה ארוכה, ישנם ניסיונות אחרים שלא תוכננו היטב; הנקודות האחרונות שציַ ינו לעיל, אפוא, עשויות לעזור כאסטרטגיה ארוכת-טווח לאנשים עם הפרעה דו-קוטבית. בכל מקרה, חשוב להבין שהרגשות ופעולות אובדניות הן תסמינים של מחלה שניתן לטפל בה. בעזרת טיפול מתאים, ניתן להתגבר על הרגשות אובדניות.

 

באילו מצבים נדרש אשפוז

 

במקרים מסוימים ימליץ הרופא על אשפוז. הצורך באשפוז עשוי לנבוע מכמה סיבות: תופעות לוואי של תרופות מסוימות עלולות להפוך את האדם לבלתי מסוגל לטפל בעצמו באופן זמני; הפסקת תרופות עשויה לדרוש תקופת פיקוח מבוקר; יתכן גם שניסיון התאבדות או אפיזודות מאניות חמורות עשויים לדרוש טיפול בסביבה בטוחה ומוגנת. אם ישנה המלצה להתאשפז, זכור להעלות את שאלותיך בדבר מהלך הטיפול בעודך מאושפז, ולקבל הערכה לגבי משך האשפוז שיידרש. לא תמיד מוכן החולה להתאשפז. את אלו שאינם מסוגלים לטפל בעצמם, או את מי שנראה כמהווה איום לעצמו או לאחרים, מוכרחים לאשפז בכפיה. אשפוז בכפיה הוא נדיר, אך יכול להציל חיים.

אם הטיפול אינו נוחל הצלחה, המשך לעבוד עם הרופא שלך על התוכנית הטובה ביותר שתוכלו לבנות לחיים מוצלחים עד כמה שניתן. אל תנסה לארגן לעצמך תוכנית תרופתית על ידי שינוי מינונים עצמאי, באמצעות שילוב תרופות ללא רשות מהרופא או על ידי שימוש לרעה באלכוהול או בסמים בלתי חוקיים. טיפול שנכשל יכול להיות מתסכל, ואנשים רבים חוו זאת. זכור שנקודה קשה זו היא רק צעד אחד בדרך לריפוי, ולא אמירה עובדתית לגבי החיים או הכרזה לגבי הצפוי בעתיד. המשך לנוע קדימה כדי למצוא את העזרה שאתה זקוק לה – וזכור שעוד תזכה למצוא תמיכה וסיוע !

 

לקיחת אחריות על המחלה שלך

 

כפי שקורה במחלות כרוניות אחרות כגון סוכרת, מחלת לב או אסתמה, אנשים עם הפרעות מצב-רוח צריכים לראות את עצמם כמנהלי  המחלה שלהם. ההפרעה הדו-קוטבית היא הפרעה רפואית ניתנת לטיפול, כפי אך אינה ניתנת לריפוי. יתכן מאוד שהטיפול הראשוני שתקבל יהיה הפעם היחידה בחייך שהפרעתך תטופל תרופתית. עם זאת, אצל רבים שבות ונשנות אפיזודות דיכאוניות ו/או מאניות חמורות בנקודת-זמן כלשהי בחייהם. אם כך קורה, אל תיכנס לפאניקה. ניסיונך מאפיזודות קודמות מקדם אותך בצעד ענק לעבר הכרת התסמינים לַ אֲ שורם, ולהשגת עזרה.

 

טיפול-עצמי

 

שמירה על בריאות טובה איננה ריפוי, אך היא יכולה להשפיע רבות על תחושת הרווחה הכללית שלך. החלק החשוב ביותר בטיפול העצמי הוא שמירה על הרגלי שינה קבועים – 8-7 שעות קבועות בלילה. בנוסף, תזונה נאותה ופעילות גופנית יכולים לעזור לך להרגיש טוב יותר. מצד שני, גורמים התורמים להפרעות מצב-רוח כוללים הרגלי שינה גרועים, חוסר בוויטמינים, עקה (מצבי לחץ), מחלות אחרות וטיפוליהן, תגובות בין-תרופתיות, רגישויות למזון, חילוף חומרים לקוי, בידוד חברתי ושימוש לרעה באלכוהול או בסמים ממכרים.

  • טול את התרופות שלך. אפילו אם אתה חש בטוב, התגבר על
    הפיתוי שלא לקחת את התרופות. אם תפסיק, אתה עלול לגלות
    שוב את הסימנים והתסמינים של ההפרעה הדו-קוטבית.
  • שים לב לסימני אזהרה. יתכן שאתה ומטפליך כבר זיהיתם דפוס
    מסוים של אפיזודות בהפרעה הדו-קוטבית שלך ובמה שמעורר
    אותן. התקשר לרופא שלך אם אתה חש שאתה עומד בפני
    תחילת אפיזודה. שתף בני משפחה וחברים בערנות לסימני
    אזהרה.
  • הימנע מסמים ומאלכוהול. סמים, במיוחד ממריצים, כולל
    תרופות דיאטה ואלכוהול, עלולים לעורר אפיזודות של ההפרעה
    הדו-קוטבית.
  • עצור לפני שאתה נוטל תרופות אחרות. התקשר לרופא המטפל
    שלך בהקשר להפרעה הדו-קוטבית שלך לפני שאתה לוקח
    איזושהי תרופה שרשם לךרופא אחר. לעתים יש תרופות אחרות
    המעוררות אפיזודות של הפרעה דו-קוטבית, או שעלולות
    להיווצר תגובות בין-תרופתיות.

יתכן שתמצא תועלת בכתיבת יומן פעילויות, תזונה, מצב בריאות כללי, ובעבור נשים – ציון דפוס המחזור החודשי, וזאת כדי לעלות על עקבותיהם של גורמים אפשריים התורמים להפרעות מצב-הרוח שלך. שתף ביומן זה את מטפליך.

 

כיצד יכולים חולים ומשפחותיהם לקבל עזרה לטיפול בהפרעה הדו-קוטבית?

 

כל מי שיש לו הפרעה דו-קוטבית צריך להיות תחת השגחת פסיכיאטר המיומן באבחון ובטיפול במחלה זו. מומחי בריאות נפש אחרים, כגון  פסיכולוגים, עובדים סוציאליים פסיכיאטריים, ואחיות פסיכיאטריות,  יכולים לסייע לחולה ולמשפחתו בכך שיאירו את עיניהם לגבי גישות טיפוליות נוספות.

 

ניתן לקבל סיוע במקומות הבאים:

 

  • מחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים
  • מרפאות פסיכיאטריות בבתי חולים
  • מרכזי בריאות-נפש קהילתיים
  • קופות חולים
  • מרפאות פסיכיאטריות פרטיות

 

אנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית עשויים להזדקק לעידוד כדי שיסכימו להסתייע באחרים.

 

  • לעתים קרובות קורה שאנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית אינם מבינים עד כמה הם מוגבלים, או שהם מטילים את האשמה לבעיותיהם על גורם כלשהו מחוץ למחלתם הנפשית.
  • אדם עם ההפרעה הדו-קוטבית עשוי להזדקק לעידוד נמרץ מרב, מבן משפחה או מחבר כדי לפנות לטיפול. לרופא המשפחה עשוי להיות תפקיד חשוב בהפנייתו למומחה לבריאות-הנפש.
  • עידוד ותמיכה מתמשכים נחוצים גם לאחר שהאדם פנה לטיפול, מפני שעשוי לחלוף זמן-מה עד שתימצא תוכנית הטיפול הטובה ביותר המתאימה לו ספציפית.
  • במקרים מסוימים עשויים אנשים עם ההפרעה הדו-קוטבית להסכים, כשההפרעה בשליטה, לדון במהלך הפעולה המיטבי למקרה של אפיזודה מאנית או דיכאונית בעתיד.
  • כמו במחלות רציניות אחרות, ההפרעה הדו-קוטבית קשה גם לבני הזוג, לבני המשפחה, לחברים ולמעסיקים.
  • בני המשפחה של אדם עם ההפרעה הדו-קוטבית נאלצים לעתים קרובות להתמודד עם הבעיות ההתנהגותיות הקשות שלו, כדוגמת הוצאת כספים פרועה במהלך מאניה או הסתגרות קיצונית במהלך דיכאון, ועם ההשלכות המתמשכות של התנהגויות אלה.

לבני משפחה ולחברים

 

לחיות עם אדם שיש לו הפרעה דו-קוטבית – זהו אתגר עצום. כבן משפחה, כחבר או כתומך נאמן, חשוב שתלמד על המחלה ותתעדכן  במצבו של יקירך כדי שתדע מתי לעזור ומתי להשאיר את העניינים כפי שהם. לדוגמא, אם מכריחים אדם המצוי בדיכאון חמור לפגוש אורחים, הדבר עלול להעלות מאוד את רמת החרדה שלו במקום לרומם את רוחו. מצד שני, לתת לאדם להישאר מבודד במשך זמן רב מדי כשהוא בדיכאון חמור עלול להיות מסוכן אם הוא מגלה סימנים של מחשבות אובדניות.

עם אדם הנוטה לאפיזודות מאניות, השתדל להציב כללים במהלך תקופות של מצב-רוח יציב ודון איתו בנקיטת צעדי בטיחות, כגון בזמנים שבהם עדיף למנוע ממנו גישה לכרטיסי אשראי, לזכויות בבנק או למפתחות הרכב. כמו דיכאון אובדני, גם מאניה בלתי נשלטת עלולה לסכן את חייו של האדם. בשני המקרים אשפוז עשוי להועיל.

לעולם אל תתעלם מהערות לגבי התאבדות, או לגבי היזק עצמי. אם למישהו שאתה מכיר יש מחשבות על מוות או על התאבדות, דבר עם המטפל שלו. אל תבטיח סודיות אם אתה חושב שמישהו שוקל להתאבד. אם נראה לך שהוא מסוגל להזיק לעצמו, התקשר לפסיכיאטר המחוזי באזור, או לשירותי החרום.

תמיכה נפשית גם היא חשובה מאוד, כולל הבנה, סבלנות, חיבה ועידוד. היכנס עם האדם בשיחה והקשב לו רוב קשב. השתדל לא לנהוג כמטפל או להעלות תשובות לדאגותיו. לעתים קרובות אנשים פשוט רוצים מישהו שיקשיב להם. אל תבטל רגשות שהביע, אלא הצבע על המציאות והצע תקווה. הזמֵ ן את האדם המדוכא להליכה, לטיול, ולפעילויות אחרות.

עליות וירידות במהלך תקופות שונות בחיים הן תופעה נורמאלית. ברם, אנשים הסובלים מההפרעה הדו-קוטבית מתקשים מאוד לתפקד בעבודה, בבית הספר או במערכות יחסים אישיות. למרבה הצער, רבים אינם מקבלים את העזרה הנחוצה בשל הסטיגמה הנלווית למחלה — או מפני שאינם מבינים או מכירים בתסמינים. אולם, חשוב להכיר בכך שההפרעה הדו-קוטבית ניתנת לטיפול.

עם העזרה והתמיכה הנכונות, ההפרעה הדו-קוטבית ניתנת למיתון. ישנן פריצות דרך אדירות בטיפול בהפרעה הדו-קוטבית  כך שאנשים הסובלים ממנה יכולים לחיות חיים טובים ומוצלחים יותר. 
זכור, אינך לבד. יש הרבה תמיכה והדרכה שתוכל להיעזר בהם בדרכך.
התקשר למשגב בטלפון 02-5808008 וקבל את העזרה והעידוד שלהם אתה זקוק.

משגב, יעוץ והכוונה לבריאות הנפש

 

עוד בלב אבות על הפרעות דיכאוניות:

"הורות והתבגרות": התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער . על התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער. איך לתת מענה חיובי של מניעה? איך לדבר עם נוער על התמודדות עם מצוקה חריפה שנראת שאין לה מוצא?

בננו מאיים בהתאבדות . בננו משתמש לאחרונה בביטויים חריפים הרומזים על כוונתו להתאבד חלילה. הוא מסרב בתוקף ללכת לטיפול. מה לעשות?

התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים. כל שנה מתאבדים בישראל 70-90 בני נוער, ועל כל התאבדות כזו יש עשרה ניסיונות שלא דווחו. איך תדעו אם הדיכאון של בן הנוער הפרטי שלכם לא מגיע עד כדי סכנת התאבדות? הפסיכולוגית הקלינית שרון זיו ביימן מסבירה.

פינת הרב גודמן: התייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות. על מורכבות הפרסום והתייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות – רצון המשפחה והחברים להתאבל ולהנציח לעומת עידוד מקרים נוספים חלילה.

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים.  מהי הפרעה דיכאונית? האם היא קיימת אצל מתבגרים? מידע מקצועי.

על ההבדל בין דיכאון כחלק מתהליכי פרידה לדיכאון הרסני בגיל ההתבגרות המתבגר מגלה סימני דיכאון. מתי צריך לדאוג?

הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים

מהן הפרעות דיכאוניות אצל ילדים ומתבגרים?

אם אתם חושבים שילדכם או המתבגר במשפחתכם סובל מהפרעה דיכאונית עליכם לדעת שקיימים שני סוגים:

  • דיכאון ראשי עיקרי (major depression), שנקרא גם דיכאון חד-קוטבי (unipolar depression).
  • דיכאון מאני (manic depression) שנקרא גם הפרעה דו-קוטבית (bipolar Disorder).

עד לפני חמש עשרה שנה לא חשבו שילדים ומתבגרים עלולים לסבול מהפרעות דיכאוניות. אולם עתה הרופאים מודעים להפרעות האלו הן אצל ילדים והן אצל מתבגרים. ברוב המקרים ניתן לאבחן את אותם הסימנים כמו אצל מבוגרים. בממוצע 2% מבין הילדים ו – 5% מבין המתבגרים נמצאים בין הנפגעים. על מנת להגיע לאבחנה מדויקת צריך לאבחן במשך לפחות שבועיים מצב רוח דיכאוני, ובנוסף לפחות ארבעה סימנים נוספים או שלושה סימנים אצל ילדים בגיל למטה משש (ראה טבלה להלן).

דיכאון ראשי

דיכאון ראשי הוא בעיה רפואית רצינית ואין לבלבל אותו עם העליות והירידות במצב הרוח המקובלות אצל ילדים ומתבגרים. אירוע לא מטופל עלול להימשך בממוצע שבעה חודשים. ארבעים אחוז מבין הנפגעים סובלים מהישנות המחלה תוך שנתיים. אחד מתוך שלושה ילדים דיכאוניים מפתח סימנים פסיכוטיים כגון: הזיות, מחשבות שווא או פרנויה. אפילו לאחר החלמה רוב הילדים מתקשים באופן משמעותי לתפקד בחברה.

מתבגרים הסובלים מדיכאון הם בסיכון משמעותי להתאבדות ולעתים קרובות מתקשים לתפקד בחברה, נוטים לצרוך סמים ומשקאות ומתקשים לקיים קשרים אישיים.

סימנים של דיכאון

1. שינוי בתיאבון או במשקל הגוף (עליה או ירידה). אצל ילדים אין עליה במשקל בהתאם לגיל.

2. שינוי בהרגלי השינה (נדודי שינה או שינה רבה מידי) כמעט בכל יום.

3. התנהגות עצבנית או שקטה מידי.

4. העדר עניין או הנאה.

5. העדר מרץ – עייפות כמעט בכל יום.

6. רגשות של חוסר ערך אישי ורגשי אשם לא מבוססים.

7. קושי בריכוז, חוסר יכולת להחליט.

8. התנהגות קולנית פוגעת ולא חברותית.

9. התפרצויות אלימות וקושי בשליטה עצמית.

10. היעדרויות מבית-הספר והסתלקות מאירועי חברה ופעילויות ספורט.

11. מחשבות חוזרות ונשנות על מוות, התאבדות בפועל או בנטייה.

הפרעה דו-קוטבית

כאשר לילד הסובל מדיכאון ראשי יש גם סימנים מאניים, האבחנה הנכונה היא הפרעה דו-קוטבית או דיכאון מאני. ההפרעה הזאת מאופיינת בשני סוגי הסימנים:

א. סימנים של דיכאון ראשי

ב. סימנים מאניים

מאניה מתבטאת במצב רוח מרומם או רגזנות, מרץ נפשי וגופני חריג וביטחון עצמי ללא שיעור. הפעילויות המאניות אינן ממוקדות, אימפולסיביות וללא מטרה ותכלית, הגורמות לעתים קרובות להפרעות ולקשיים מרובים. דוגמה לכך עשויה להיות ילד המסרב לישון, מתעקש לבצע פעילויות קשות מאוחר בלילה, מדבר ללא הפסקה ובכפייתיות ומסרב להקשיב לאחרים או לציית להוראות.

כאחוז מכלל האוכלוסייה סובלים מן ההפרעה הזאת. כ 25% מן הנפגעים מקבלים את ההתקף הראשון בגיל ההתבגרות. אצל רבים מביניהם ההפרעה הזאת קיימת במהלך כל החיים כאשר התקפים של דיכאון או מניה חוזרים לעתים קרובות.

מהם הגורמים ל הפרעות דיכאוניות ?

אלו הן הפרעות על בסיס גופני, המאופיינת בהפסקות של המעבירים הנוירולוגיים בתוך המוח. מחקרים מדעיים מצביעים על הבדלים ביולוגיים אצל ילדים ומתבגרים מדוכאים בהשוואה לקבוצות נורמאליות. גורמים גנטיים חשובים ביותר בהתפתחות ההפרעות האלו. המקרים הקשים ביותר של הפרעה דו-קוטבית אצל ילדים ומתבגרים מופיעים לרוב במשפחות בעלות בסיס גנטי בולט של המחלה.

אלו טיפולים יעילים ב הפרעות דיכאוניות ?

בהפרעות דיכאוניות צריך טיפול של פסיכיאטר בעל התמחות בתחום ילדים ומתבגרים ובעל ניסיון קליני מקיף בתחום זה. הטיפול כולל בעיקר תרופות, פסיכותרפיה ומתן מידע, כלים ותמיכה למשפחה.

טיפול תרופתי

לטיפול תרופתי מתאים יש השפעה מכריעה על מהלך ההתפתחות של שתי ההפרעות. המחקר המתקדם בקשר לבסיס הגופני של הפרעות נפשיות אצל ילדים העלה את מודעות הרופאים לרשום להם תרופות פסיכיאטריות. החלטות בנדון צריך לקבל בזהירות בשיתוף מלא עם ההורים. על הרופא לתת הסבר מלא ומקיף על הסיבות למתן התרופות, התועלת שהן עשויות להביא, תופעות לוואי אפשריות וחלופות אחרות. לתרופות מסוימות יש השפעה חיובית בהתמודדות עם סימנים מיידיים ולזמן ארוך אצל ילדים הסובלים מהפרעות נפשיות.

פסיכותרפיה

קיימות גישות רבות ושונות בעזרה לילדים הסובלים מהפרעות רגשיות קשות. בדרך כלל הטיפול יכלול שיחות ארוכות עם הילד על הרגשות והבעיות שלו. הטיפול הזה יתמקד בעזרה להבין את הבעיות הנוכחיות שלו וכיצד הוא יוכל לשפר את היחסים שלו עם הסובבים אותו.

טיפול התנהגותי – שנקרא לפעמים שינוי התנהגותי מתמקד בהתנהגות החיצונית של הילד ומנסה לשנות את אותם דברים שאינם מקובלים או גורמים לתוצאות שליליות. גישה זו מעודדת מתן פרסים עבור התנהגות חיובית ומחזקת את יכולת ההתמודדות האישית. המשפחה מהווה חלק חשוב באסטרטגיה לשינוי ההתנהגות בכל הסביבה של הילד.

טיפול תומך – לעתים קרובות מכנס קבוצה של צעירים שיש להם בעיות דומות ועוזר להם להתגבר על הבדידות במאמץ להתגבר על הבעיות שלהם ובהענקת סביבה אוהדת לשיחה גלויה על פחדים ובעיות. לעתים גם בני המשפחות לוקחים חלק בסוג זה של טיפול קבוצתי, בעיקר כשזה ממוקד בהקלת הלחצים בבית ומתן כלים להתמודדות.

בלי קשר לסוג הטיפול שעליו הגעתם להסכמה עם המטפלים המקצועיים, חשוב ביותר ליצור בסיס הבנה רחב עם המטפל בילדכם. כהורים עליכם להיות מיודעים ומעורבים בטיפול של ילדכם. הורים יעדיפו לעבוד עם מטפל המוכן להתחשב בתפקידכם ולא מתייחס אל המשפחה כמקור לבעיה של ילדכם, אלא רואה בכם גורם מחזק ותומך.

תמיכה במשפחות – זה עוזר למשפחות לדעת שהם לא בודדות ושניתן לקבל תמיכה במאבק שלהן. בני המשפחה יכולים ללמוד טכניקות התמודדות ולהבין טוב יותר את מהות ההפרעות הדיכאוניות.

מתוך אתר האינטרנט "בנפשנו" – מוקד לנפגעי נפש ומשפחותיהם. המוקד הפסיק את פעילותו ואתר האינטרנט כבר לא קיים.

עוד מאמרים בלב אבות על דיכאון והתאבדות בקרב בני נוער:

התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים. כל שנה מתאבדים בישראל 70-90 בני נוער, ועל כל התאבדות כזו יש עשרה ניסיונות שלא דווחו. איך תדעו אם הדיכאון של בן הנוער הפרטי שלכם לא מגיע עד כדי סכנת התאבדות? הפסיכולוגית הקלינית שרון זיו ביימן מסבירה.

"הורות והתבגרות": התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער . על התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער. איך לתת מענה חיובי של מניעה? איך לדבר עם נוער על התמודדות עם מצוקה חריפה שנראת שאין לה מוצא?

"ובחרת בחיים"- מניעת התאבדות בקרב מתבגרים מדוע מתבגרים מתאבדים? האם קיימות שיטות טיפול?

בננו מאיים בהתאבדות . בננו משתמש לאחרונה בביטויים חריפים הרומזים על כוונתו להתאבד חלילה. הוא מסרב בתוקף ללכת לטיפול. מה לעשות?

פינת הרב גודמן: התייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות. על מורכבות הפרסום והתייחסות הציבור לאחר מקרה התאבדות – רצון המשפחה והחברים להתאבל ולהנציח לעומת עידוד מקרים נוספים חלילה.

מדריך להפרעה דו-קוטבית (מניה-דפרסיה) מהי מניה-דפרסיה? סימנים ודרכי טיפול

על ההבדל בין דיכאון כחלק מתהליכי פרידה לדיכאון הרסני בגיל ההתבגרות המתבגר מגלה סימני דיכאון. מתי צריך לדאוג?