שאלה. עם סיום החורף, ממשיכה בתנו בת ה – 12 ללכת עם סוודר גם כאשר חם מאוד ואינה מעוניינת להורידו. ניסיתי לשמוע מדוע היא עושה זאת – אך היא לא מעוניינת לדבר על הנושא. ברור לי מאופן התנהלותה שהיא מעוניינת בכיסוי נוסף לגופה, ואני חוששת מדימוי הגוף שלה בעיניה וכן מה יהיה כאשר יתחילו להופיע ניצני התבגרות (גם מבחינת רמת ההסתרה וגם מבחינת התקשורת איתי). אציין כי הילדה מתבלטת בבית הספר בדתיותה (אנו גאים בכך) כך שאין זה נובע מאווירה חברתית, אלא להיפך.
אשמח לשמוע את דעתכם, אימא דואגת.

 

א. תשובת הפסיכולוגית דורית שילוח

שלום,

ראשית ישר כח שאת ערנית ושמה לב להתנהגותה, וגם לסיבות אפשריות של ההתנהגות.

אכן כשילד/ה, נער או נערה מכסים את גופם בצורה לא הולמת יש לברר מה קורה. יכולים להיות כיוונים שונים. האחד – כמו שציינת – הגדילה הגופנית והמינית נותנת למתבגר הרגשת אי נעימות ומבוכה. תחילה בהיבט הראשוני, שהוא מרגיש שחלים שינויים, וכמו לכל דבר חדש צריך להתרגל עד שמרגישים נוח, והשני – התייחסות הסביבה ותגובותיה. מה תפיסתו של הילד/ה את הנושא הגופני-מיני וכן מה עמדות ותגובות הסביבה; צחוק, הסתרה, לעג, התייחסות עוקצנית שעלולה לתת הרגשת אי נוחות ותחושת חדירה לפרטיות, או עידוד וברכה לגדילה (וכל זאת בתקופה שהמתבגר רגיש לשאלה מי הוא, ולא פחות מכך  מה הסביבה חושבת על נושא זה ועליו).

התופעה מוכרת יותר אצל בנות, במיוחד המקדימות את חברותיהן בהתפתחותן הגופנית. שיחה  או אפילו רק אמירה "לפעמים אנחנו מרגישות לא נוח מאיך שאנחנו נראות או איך שהסביבה מתייחסת אלינו", "לא תמיד זה בשליטתנו, אבל אנחנו יכולות לבחור את תגובתנו ואת ניתוב הרגשותינו" יכולה להרגיע או להביא לדיבור. אפשר לומר לבת כי לגיטימי ללבוש בתקופות מסוימות חולצה/עליונית/בגד רחב אך סוודר/מעיל דווקא מבליט את השונות/המוזרות ועלול לגרום דווקא להחרפת המתח הפנימי בשל תגובות הסביבה. העיקר איננו בתוכן מה שנאמר אלא במוסיקה שלו. ככל שהנושא ידון ביתר נינוחות, כך יקל על האם ועל הבת.

היבט שני שהעלית הן חששותיך שאם לא תדברו על כך אולי לא תוכלנה לדבר גם בהמשך. זכרי שצריך שתיים לדיאלוג. כשהורה חושש שהילד לא רוצה לדבר על נושא מסוים, עומדות בפניו אפשרויות מגוונות. תמיד קיימת האפשרות לחשוש ולהפחיד את עצמי בדמיונות לאן זה עלול להוביל, לכיוון רע. כמובן שצורת מחשבה זו אינו מומלצת. אפשר פשוט לשדר נורמאליות, בין במילים או בלי מילים, שזה טבעי ואנחנו עוברים שינויים מילדות לבגרות בתחומים שונים. גם בצורת החשיבה, גם בצמיחת הגוף והתפתחות מינית תואמת, וגם במקום החברתי. השינויים לא מבהילים אותנו אלא מאפשרים לנו לגדול ולהתפתח.

חשוב לאפשר "קבלה" ו"הרשאה" גם לא לדבר. ראשית – כדי לא להפוך את ההרגשה הבסיסית לבעיה, ושנית – כי חשוב למתבגר שיכבדו את פרטיותו. עם זאת אפשר לומר "אני רואה שאת לא רוצה לדבר על זה וזה בסדר, אם תרצי – אשמח שנדבר". לחילופין אפשר לשתף: "בצעירותי היו תקופות שהרגשתי פחות נח וגם אני…."  ולתאר התנהגויות שחוויתי (בין אם על עצמי או חברותי). עוד אפשר לומר, אני מבינה שאת רוצה להתלבש בצורה שנוחה לך, ולהציע אפשרויות (כמו שניסית), וגם אם כרגע אנו מקבלים תשובה של "לא" "מה פתאום!" וכו' – זה עוזר לילד לחשוב על אפשרויות חלופיות.

צריך לזכור שגם המבוכה סביב הגדילה ולעיתים קושי של ההורים לעמוד מול זה הוא נורמאלי, התפתחותי ועובר. ואם לא נחמיר את המצב נעבור זאת ביחד בשלום. במקרה שלך, שבתך "מתבלטת שם בדתיותה" – אפשר לפתוח את הנושא רחב יותר ולברר איתה איך היא מרגישה בבית הספר, אלו דברים חשובים לה, האם היא מרגישה מיוחדת או חריגה ולראות את ההקשר הרחב יותר.

במקרים יותר נדירים "הסתרה" כזו יכולה ללמד על דברים שהילד רוצה להסתיר/לשכוח. אם זה מופיע לצד התנהגויות שהשתנו עם גוון של הימנעות, מצוקה, חששות נוספים – צריך לוודא שאין פה הסתרה של אירוע "טראומטי" ברמה כזו או אחרת של פגיעה במרחב המיני של הילד/ה. בין אם צפייה פסיבית או היפגעות  אקטיבית, ואז מומלץ לפנות לייעוץ אישי.

במקרים נדירים עוד יותר "הסתרה" כזו יכולה ללמד על קושי בשיפוט המציאות ואולי על מצב נפשי הדורש התייחסות אישית.

בכל מקרה שהמלצות כלליות אלו אינן מסייעות, מומלץ לפנות לייעוץ אצל אנשי מקצוע מתאימים.

דורית שילוח, פסיכולוגית חינוכית בכירה

 

ב. תשובת היועצת חיה מאיר

שלום,

מדבריך נשמעת דאגה, אשר נראית מוצדקת.

בשלב הראשון, הייתי מעוניינת לדעת האם יש סיבה 'הגיונית' להסתרת הגוף, כגון השמנת יתר? האם החשש לדימוי גוף הוא רק בעיני הילדה, או שיש לכך אולי הדים בסביבתה (ח"ו עלבונות מצד החברה)?

אם הכיוון של בעיה בדימוי הגוף נשלל, וגם אין – כפי הנראה – בעיה בריאותית של מחסור בברזל או תת פעילות של בלוטת התריס, שעשויים לגרום לתחושת קור, מתאים לפנות לכיוון הרגשי-נפשי.

האם יש עוד תחומים שהבת יוצאת דופן בהם? האם היא מסתגרת בחדרה?

אני מציעה לפנות למחנכת הכיתה, לבדוק איך נראית ואיך מתפקדת הבת בבית הספר, בשיעורים, בהפסקות ובפעילויות, האם יש עוד תופעות של הסתגרות והתכנסות. כדאי גם לשאול את המורה לחינוך גופני, איך מתנהגת הבת בשיעוריה, והאם היא מפעילה את עצמה בחופשיות.

במידה ויסתמן שהתופעה מוצאת ביטוי בכיוונים שונים, יש צורך בבדיקה יותר מעמיקה.

אנו מוצאים תופעות של הסתרת הגוף במקרים של דימוי עצמי נמוך, במקרים של אנורקסיה, ובמקרים של פגיעה מינית. אני נוטה לחשוב שגם צניעות יתר, לפחות בגיל זה, נסמכת על קושי רגשי. העובדה שהבת לא מוכנה לדבר, לא נענית לאלטרנטיבות, ובכל מקרה מעוניינת בכיסוי נוסף, מצביעה אולי על כיוונים מעין אלו, אבל זאת ניתן לקבוע רק על סמך בירור מקצועי.

 בברכה,

חיה מאיר, יועצת חינוכית. 

מהי השמנת מתבגרים?

 

סקרים שבוצעו בשנים האחרונות מעידים שקיימת מגמת עלייה בשיעור הסובלים מהשמנה בקרב בני הנוער בישראל. סיבות להשמנת יתר כוללות שילוב של השפעה תורשתית (גנטית) וסביבתית. לרקע הגנטי יש השפעה מכרעת על בעיית ההשמנה (65% לעומת 35% סיבות סביבתיות), ובשנים האחרונות חלה התקדמות בהבנת הבסיס הביולוגי להשמנה בעקבות זיהוי חלבונים וגנים (הנושאים את המידע התורשתי) המשפיעים על התיאבון, האכילה, הוצאת האנרגיה ומשקל הגוף. הגורמים הסביבתיים שתורמים להתפתחות השמנה בשלב מוקדם בחיים כוללים אורח חיים הממעט בפעילות גופנית (צפייה בטלביזיה, משחק במחשב) וצריכת מזון מהיר עתיר שומנים וסוכרים. נוכחות השמנה בהורים מהווה גורם סיכון חשוב להשמנה בקרב ילדיהם, הן בהשפעת גורמים תורשתיים והן בהשפעת גורמים סביבתיים המשותפים להורה ולילד (אורח חיים, הרגלי אכילה, פעילות גופנית וכו').

ישנן סיבות נוספות להשמנה – הפרעות אנדוקריניות כגון תת-פעילות בלוטת התריס ותסמונות גנטיות נדירות, סיבות אלו אחראיות לפחות מ 5% ממקרי השמנת היתר בגיל הילדות והנעורים.

קיימות מספר הגדרות של השמנה. המדד המקובל כיעיל ביותר להערכת מצב המשקל הוא אינדקס מסת הגוף (BMI) המחושב על ידי משקל הגוף מחולק בגובה בריבוע (ק"ג/ מ' 2) . במבוגר ערכי BMI בתחום 19-25 מעידים על משקל תקין ביחס לגובה. ערכי BMI בדרגה של 25-30 מוגדרים כעודף משקל ומעל 30 כהשמנה. במתבגרים, עודף משקל מוגדר כBMI מעל אחוזון 85, והשמנה כ BMI מעל אחוזון 95 התואם לגיל ולמין (כאשר ישנן עקומות עם האחוזונים המתאימים לכל מין וגיל).

במתבגרים הגישות בדיאטות לירידה במשקל המקובלות כיום על ידי ארגוני הבריאות בעולם נחלקות לשתיים:

א. כאשר יש עודף משקל ללא סיבוכים רפואיים – המטרה הינה שמירה על המשקל הקיים, כך שעם העלייה בגובה הפרופורציות בגוף ישתנו והגובה יתאים למשקל.

ב. כאשר ישנו עודף משקל עם סיבוכים רפואיים (כגון יתר לחץ דם, שומנים גבוהים בדם, תנגודת לאינסולין, דום נשימה בשינה, בעיות אורטופדיות) או כאשר ישנה השמנה – המטרה הינה ירידה במשקל מתחת לאחוזון BMI85, כאשר הקצב הינו קצב איטי הנקבע על ידי מידת ההתפתחות המינית של הנער או נערה ושונה מאוד מכפי שמקובל בירידה במשקל במבוגרים.

רבים הסיכויים שילדים שמנים יישארו מבוגרים שמנים:

כ- 10-20% מהפעוטות השמנים ייוותרו ילדים שמנים.

כ- 40% מהם יהפכו למתבגרים שמנים.

כ- 75-80% מהנערים השמנים ימשיכו כמבוגרים שמנים.

מדוע מומלץ לרדת במשקל בגיל ההתבגרות?

 

ירידה במשקל בגיל צעיר עשויה להיות יעילה יותר מדיאטה במבוגר, עקב מספר סיבות:

א.      קל יותר לשנות הרגלי חיים בגיל צעיר יותר ושינויים אלה נשמרים לאורך זמן.

ב.      ילדים ומתבגרים נמצאים בתהליך של גדילה ובניית מסת הגוף החופשית משומן (רקמת עצם ושרירים), ולכן כל עוד נמשך תהליך זה ניתן להוריד את אחוז השומן בגוף ללא ירידה במשקל (אלא רק שמירה על המשקל הקיים).

ג.       תהליך גדילת מסת השריר בצעירים כרוך בעליה בקצב חילוף החומרים הבסיסי, בעוד שבמבוגרים בזמן תהליך ההרזיה יש ירידה בקצב חילוף החומרים הבסיסי. קצב חילוף החומרים הבסיסי קובע את כמות הקלוריות הדרושה לגוף כדי לשמור על המשקל, כאשר הוא גבוה ניתן לאכול יותר עבור אותו משקל גוף. בצעירים ניתן לגייס את תמיכת המשפחה לטובת שינוי הרגלי החיים.

הסיבות להשמנה במתבגרים

 

השמנה מתרחשת כאשר מפירים את האיזון בין צריכת הקלוריות (באמצעות מזון) לבין הוצאת הקלוריות (באמצעות פעילות גופנית). כלומר, כשאוכלים יותר מידי ועוסקים בפעילות גופנית פחות מידי.

הסיבות להשמנה הן:

א.      חברת השפע שאנו חיים בה מאפשרת כמויות אדירות של מזון מוכן לאכילה בהישג יד, בכל פינה ברחוב ישנה מאפיה, דוכן מזון מהיר, גלידריה ועוד.

ב.      ישנה עליה במגמת האכילה מחוץ לבית (במסעדות, קניונים וכו') ורוב המזונות שאוכלים בחוץ מכילים כמות רבה של שומן ומוגשים במנות גדולות.

ג.       אורח החיים המודרני מקשה על ארוחות סדירות מה שמעודד תזונה לא מאוזנת ועתירת קלוריות.

ד.      צריכה רבה של יותר ויותר משקאות עתירי-קלוריות כגון משקאות מוגזים, מיצים ממותקים.

ה.     עליה בגודל המנות המוגשות – גם בדוכני המזון המהיר וגם בשקיות החטיפים, באריזות הדגנים והעוגיות הנמכרות באריזות חסכוניות משפחתיות.

ו.         ירידה בפעילות הגופנית בהשוואה לעבר, בילוי של שעות רבות בצפייה בטלביזיה ומול המחשב. כך מלבד הפעילות הגופנית שמפסידים בזמן הצפייה, ישנה גם חשיפה לפרסומות המעודדות קניית מזונות עתירי קלוריות שומנים וסוכרים.

ז.       אכילת מזון מהיר עתיר קלוריות ובכמויות גדולות. מיני חטיפים מטוגנים ומומלחים שנאכלים ללא תשומת לב תוך כדי צפייה בטלוויזיה או מחשב.

עקרונות הדיאטה לירידה במשקל במתבגרים

קיימות מספר גישות תזונתיות לטיפול בהשמנת מתבגרים, כאשר בכולן המטרה היא הקניית הרגלי אכילה מאוזנת ובריאה, אשר יובילו לירידה או שמירה על המשקל (לפי המטרה המתאימה) ולהספקת כל רכיבי המזון החיוניים לגדילה אופטימאלית ומניעת מחלות.

בני-נוער רבים מתפתים לדיאטות "כאסח", המזיקות לבריאות ועלולות לפגוע בגדילה ובהתפתחות התקינה של המתבגר. לכן, חשוב מאוד להנחות את המתבגרים לבחור מסגרת בריאה ושפויה, בליווי דיאטנית המומחית בתחום של תזונת מתבגרים. חשוב לציין, שלמרות הנטייה לחשוב שלילד או נער שמן אין חסרים תזונתיים, קיימת נטייה לחסרים תזונתיים דווקא באוכלוסיה זו, הנובעת לרוב מהרגלי אכילה לא נכונים. החסר השכיח ביותר במתבגרים בעלי עודף משקל הוא חסר ברזל (הגורם לאנמיה). בנוסף, תזונתם חסרה ברמות מספיקות של סידן (שמקורו העיקרי במוצרי חלב), וכן ויטמינים ומינרלים נוספים שמקורם בירקות ופירות, שכן ילדים ומתבגרים רבים מעדיפים ממתקים וחטיפים על פני ירקות ופירות טריים. בעיה נוספת שמהווה את אחד מהגורמים העיקריים להשמנה היא שתייה מרובה של משקאות מתוקים, העשירים בסוכר במקום מים.

הנחיות תזונה נבונה למתבגרים

 

א.      גיוון בסוגי המזון – יש לכלול בתפריט היומי סוגי מזון מקבוצות המזון האלה: דגנים ומוצרי מאפה מדגנים מלאים, מזונות עשירים בשומנים בריאים כגון שמן זית וקנולה, אגוזים, זיתים, אבוקדו וטחינה, מזונות עשירים בחלבונים, ירקות ופירות. חשוב לגוון את סוגי המזון: כלומר, לבחור סוגי מזון שונים בכל קבוצת מזון. המעטה באכילת ממתקים ומשקאות ממותקים בסוכר – מומלץ להמעיט באכילת ממתקים המכילים קלוריות ריקות ואינם משביעים.

ב.      שתיית מים לרוויה – מומלץ להקפיד על שתייה מרובה. כדאי לקחת למסגרות הלימודים בקבוק מים לשתות ממנו ולמלאו לפחות פעם נוספת במהלך היום.

ג.       צריכת מזון דל בשומן רווי – מומלץ לאכול מוצרי חלב עד 5% שומן, בשר בקר רזה ועוף ללא עור. מבין החטיפים עדיף אפויים ודלי שומן.

ד.      גיוון בקבוצת המזון העשירה בחלבון – המזון בקבוצה זו מכיל רכיבי תזונה חיוניים לגדילה ולהתפתחות: יש להקפיד על צריכת חלב ומוצריו העשירים בסידן לשמירה על בריאות העצמות והשיניים (לפחות 3 יחידות ביום) ועל צריכת מוצרי עוף, בשר ודגים העשירים בברזל, למניעת אנמיה (מנת בשר ביום). לצמחונים מומלץ לגוון במזונות מקבוצת הקטניות (סויה, שעועית לבנה, חומוס, עדשים…) וכדאי להיוועץ בדיאטנית להדרכה מתאימה למניעת חוסרים.

ה.     אכילת דגנים מלאים, קטניות, ירקות ופירות – מזונות אלה עשירים בסיבים תזונתיים. את הירקות והפירות מומלץ לאכול על קליפתם.

ו.       ירקות ופירות – מומלץ לאכול לפחות חמישה מיני ירקות ופירות ביום, מסוגים ובצבעים שונים.

ז.       אכילה מסודרת – מומלץ לאכול שלוש ארוחות עיקריות (בוקר, צהריים וערב) ו 2-3 ארוחות ביניים.

ח.     פעילות גופנית – מומלצת פעילות גופנית במשך לפחות שעה ביום (ניתן לא באופן רצוף).

לסיכום

סביר שנער או נערה הסובלים מהשמנה יגיעו לנקודה בה ירצו מיוזמתם להתחיל דיאטה להורדה במשקל. זהו צעד חשוב עבורם ואין להקל בו ראש.

מאמצים לירידה במשקל עלולים להוריד את חילוף החומרים בגוף, להגביר את הלחץ לאכול ולגרום לתגובת אכילה מופרזת, שבטווח הארוך הופכת נערים ונערות לשמנים יותר, לא לרזים יותר. זה יהיה המאמץ הגדול הראשון שלהם לראות אם הם מסוגלים להוריד במשקל וחשוב שלא יכשלו בו.

אם נער או נערה מעוניינים להוריד במשקל עודדו אותם לפנות לדיאטנית מתמחה בטיפול במתבגרים שיכולה לייעץ להם לגבי עריכת שינויים מתונים באכילה ובפעילות, שאם עושים אותם בקביעות לאורך זמן, יש להם הסיכוי הגדול ביותר להצליח מבלי לגרום לעליה מחודשת במשקל.

מירב רבר, דיאטנית קלינית מוסמכת B.Sc, מתמחה בטיפול תזונתי לירידה במשקל במתבגרים. עובדת בשרותי בריאות כללית במרפאת מתבגרים

התפרסם בעיתון "יסודות" http://yesodot3.co.il/index.php/faq/yesodot-magazin

 http://yesodot3.co.il

א. מדוע חשיבות הדימוי הגופני עולה במיוחד בקרב מתבגרים?

בגיל ההתבגרות, המכוּנה תקופת סער ולחץ, המתבגרים חווים שינויים תכופים בתחומים רבים. בזמן קצר הגוף משתנה, השינויים ההורמונליים מלווים בתנודות רגשיות, הרגישות עולה ודעת קבוצת השווים משמעותית ביותר למתבגרים.

בחברה המערבית המראה החיצוני מקבל חשיבות עליונה המתוגבר במסרים המעוותים במדיה וברשת החברתית. המתבגרים עשויים להתעסק שעות בצילום ושיפוץ תמונת הסטטוס שיעלו לפייסבוק ומחכים בציפייה ל"לייקים" שיבואו בעקבותיה. הם חשים אכזבה ותסכול רב כאשר הם אינם עומדים להערכתם בקריטריונים של החברה.

ב. מהו דימוי הגוף?

הדימוי הגופני הינו אחד ממרכיביו של הדימוי העצמי הכולל. דימוי גוף מתייחס לתפיסתנו את המראה החיצוני והגוף שלנו, התחושות, הרגשות, המשאלות וההתנהגויות הקשורות בו. הוא נבנה מתוך התנסויות ותגובות הסביבה עוד מגיל צעיר וממשיך להשתנות במהלך החיים. דימוי גופני נמוך עלול להשפיע על תחושות דכאון, תסכול, תפיסה חברתית שלילית ועלול להביא למצב של סכנה עצמית והפרעות אכילה.

לפי קולי: "האדם אינו מה שהוא חושב שהוא, האדם אינו מה שאחרים חושבים שהוא. אלא, האדם-הוא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא". כלומר הדימוי העצמי מתעצב באמצעות הפרשנות הסובייקטיבית של האדם למשוב שהוא מקבל מסביבתו המשמשת לו מראה. הוא מעריך כיצד הסביבה שופטת אותו ומגיב בהתאם. נמצא קשר החיובי בין התפיסה העצמית לבין תפיסת החברים והמשפחה הגורמת למתבגר לחוש רצוי ומקובל ומפתחת בו ערך עצמי גבוה.

יחד עם זאת, כאימא למתבגרות לא פעם אני מגלה שגם אם אומר לבתי: "את נראית מקסים!" היא תענה לי: "טוב, ברור שאת תגידי לי את זה… את אימא שלי" (לצערי, זה לא תמיד ברור שאימהות מחמיאות לילדיהן). בתי מפרשת את המחמאה שלי כדבר מובן מאליו והרבה פחות משמעותי מהמשוב שחברתה תיתן לה. לאותה מחמאה – יכולה מתבגרת אחת לחייך ולהרגיש נפלא, ולעומתה אחרת תפרש את אותה מחמאה כניסיון אומלל להתחנף אליה מתוך רחמים. קשה להשפיע על תפיסתו העצמית ופרשנותו של הפרט ולא פשוט לסייע לו לשנות את דימויו הגופני ותפיסתו העצמית.

ג. מדוע ניתן מקום כל כך מרכזי למראה החיצוני? אולי עדיף שננסה להתעלם ממנו ובכך נפחית את חשיבותו בעיני הנער/ה?

הדימוי הגופני נמצא כאחד הגורמים המשמעותיים הקשורים ברווחה הפסיכולוגית של הפרט. אחת התכונות שנחקרה רבות בתחום הפסיכולוגיה החברתית היא המראה החיצוני. נמצא שלהופעה החיצונית השפעה רבה במערכות יחסים בין-אישיות (זה מתחיל כבר בתגובות המבוגרים לאטרקטיביות של תינוקות). אנשים בעלי הופעה חיצונית נאה מוערכים כבעלי כישורים גבוהים יותר. לדוגמא, נמצא כי אנשים בעלי משקל עודף קיבלו בממוצע הערכות נמוכות יותר בראיונות לעבודה לעומת אנשים בעלי משקל רגיל. אפילו אחיות בבית חולים גילו אמפטיה במידה נמוכה יותר כלפי חולים בעלי משקל עודף והעדיפו פחות לטפל בהם. מחקרים הוכיחו שילדים בעלי הופעה חיצונית נאה זוכים ליחס אוהד יותר הן מבעלי מקצוע שונים (כמו מורים..) והן מבני גילם. זה נשמע מזעזע! ולא אלאה אתכם במחקרים רבים נוספים. מה שברור הוא שלא ניתן לבטל במחי יד את חשיבותו של המראה החיצוני והשפעותיו בימינו.

ד. מה ההורים יכולים לעשות מול השפעתה העצומה של המדיה המקדשת את הרזון והיופי?

אומנם למדיה ולאמצעי התקשורת השפעה מרכזית ורבה בפיתוח דימוי עצמי נמוך וסגידה לרזון וליופי, אולם נראה שהתמונה מורכבת יותר. לא די במודעות לאידיאל היופי, אלא כאשר הנערה חשה בלחץ המופעל עליה מצד סביבתה לרזות ולהפנים את המסר – הרי שהסיכוי לפתח דימוי עצמי נמוך עולה. לדוגמא אמירות של מתבגרת: "הוריי היו רוצים שאפחית ממשקלי. אני מרגישה שהם מסתכלים לי בצלחת. אימא שלי כל הזמן מספרת לי על השכנה שהפחיתה במשקל ונראית מדהים וממליצה לי ללכת גם לדיאטנית שלה". מסתבר שלא ניתן לתלות את האשמה בטלוויזיה בלבד. חשיבותם של גורמים בין אישיים וחברתיים על הדימוי העצמי מרכזית אף יותר.

ה. העיסוק במראה החיצוני ובמשקל אינו נחלתם של המבוגרים והמתבגרים בלבד, בשנים האחרונות התופעה מתרחבת אפילו כבר בגיל הרך. אז מה ניתן לעשות?

1.      כהורים עלינו לפתח רגישות לתופעה הזו. מצד אחד לחנך לאורח חיים בריא ולהרגלי אכילה נכונים (וזה כמובן מחייב בראש ובראשונה את עצמינו), אבל גם חשוב לחזק ולהעריך כישורים נוספים, ולהעביר את המסר כי המראה החיצוני אינו העיקרי.

2.      אל תתעלמו מהנושא. לומר לנער/ה: "זה שטויות! הבל החן ושקר היופי…" לא ממש יעזור ואף ייתן תחושה של התעלמות והכחשת הקושי והמצוקה האישיים.

3.      הפרידו בין הצרכים וחוויות הילדוּת שלכם לאלו של ילדכם. הורה שסבל בילדותו (ואולי עדיין…) מדימוי גופני שלילי עלול להשליך את חששותיו על ילדיו ("שלא יסבול כמוני…") ולהתמקד בכך יתר על המידה. היו מודעים לתחושתכם ולתגובתכם. הילד שלי אינו התיקון שלי ולא אמור להגשים את משאלותיי גם אם כוונתי לטובה.

4.      היו רגישים להתנהלות של ילדכם עם גופם, שימו לב לנורות אזהרה, למדו אותם לאהוב את גופם ואת עצמם (כבר בגיל צעיר עודדו אותם ללכת לחוגים הקשורים בגוף – ספורט, מחול. פעילות גופנית נבדקה כתורמת לשיפור הדימוי הגופני).

5.      הפכו את קניית הבגדים לחוויה חיובית ולא למטלה שיש לסמן אחריה וי. אתם לא חייבים להיות תמימי דעים לגבי הטעם של הבגדים (כמו בתחומים נוספים הקשורים בעולם המתבגרים, השתדלו לצמצם את הביקורת רק לגבי עינינים ממש בלתי נסלחים). תגובה חיובית של האם בעת הקנייה משמשת עבור הנערה אישור לנשיות שלה ולדימויה הגופני.

6.      להחמיא! לפרגן! להתלהב! – זה אף פעם לא יותר מדי.

7.      לעיתים המתבגר/ת אומר/ת: "לו הייתי שוקלת 8 ק"ג פחות, כל בעיותיי היו נפתרות והייתי מרגיש/ה מצוין עם עצמי". כמובן, שזו משאלה שאינה עומדת בדרך כלל במבחן המציאות. עודדו להשקיע ולפתח כישורים ויכולות בתחומים נוספים שעשויים להשפיע על דימוי עצמי חיובי (כמו בתחום המוזיקה, הציור, הדרכה בתנועת נוער או התנדבות אחרת). ובאופן עקיף עשויים גם להשפיע לטובה על הדימוי הגופני.

8.       במידה ואתם חשים כי הנער/ה מצוי/ה במצוקה רבה הקשורה לדימוי הגופני, נעזר/ת בדיאטות לא מבוקרות, מגיב/ה באופן קיצוני – פנו לאיש מקצוע! הדרכת הורים נכונה, ובמידת הצורך ליווי וטיפול רגשי לנער/ה, עשויים לסייע רבות. 

נעמה מוזס, מטפלת משפחתית מוסמכת. ייעוץ להורים ומתבגרים.     054-4798064

שאלה: בני בן 16 והתחיל לגדל שער ארוך. אני חוששת שזה סימן לבאות, לתחילתה של התדרדרות. האם לדרוש ממנו בתקיפות להסתפר? להכריח אותו?

תשובה: כשילדינו מגיעים לגיל 16, לא מתאים לנו ולהם לנהל אתם קשר בדרכים של 'דרישה' או 'הכרח'. אם הם יאלצו להיכנע לדרישתנו, זה ישאיר אותם בתחושה של 'כנפיים שבורות' או 'קצוצות'. הבן ניסה לבצע מהלך של היפרדות לקראת עצמאות, ואנו הוכחנו לו שהוא הילד הקטן שלנו, שלא ניתן לסמוך עליו, ושאנחנו יכולים 'לכופף' אותו. עם זאת, ודאי תפקידנו כהורים להשתדל להתוות דרך, להצביע על מכשולים, ולנסות למנוע הידרדרות אפשרית.

מה לא טוב לעשות?

לומר או לשדר לבן, שאם הוא מגדל שער זה אומר ש: מחרתיים הוא יפסיק להניח תפילין/ שהוא מתנתק מתורה ומצוות/ שהוא כבר אינו בן של הקב"ה/ איזה בית הוא יקים אם כבר עכשיו …/ וכן הלאה. כל אותם חזיונות אימה שהורים עשויים לראות בדמיונם, לא כדאי לפתח אותם, לחשוב אותם או לומר אותם.

בהקשר הספציפי של גידול שיער, יש לבחון האם זה חלק ממערכת של התמרדות נגד הבית והקהילה? האם זו נורמה חברתית או שהוא יוצא דופן? האם לבן ישנם תחומי הצטיינות שהוא בולט בהם, או שזו דרכו להתבלט מפני שאין הוא מוצא אפיקים אחרים?
ההורים, כמחנכים, יכולים וצריכים להביע את דעתם: על עצם התופעה (טשטוש אפשרי בין המינים), על ההליכה עם (או נגד) הזרם (תלוי בחברה הסובבת), על הנורמות המקובלות עליהן, על המשמעויות האפשריות ("סימן לבאות", דימוי עצמי וסביבתי, קבוצת שייכות וכד'). הבעת דעתם של ההורים צריכה לבוא יחד עם שדר של אמון בבן: שהוא אינו מתכוון להידרדר או להרע, שהוא מסוגל לבחון את הדברים מנקודות מבט שונות, שיהיה בו את העוז לשנות כיוון – גם אם לא מיידית, שהם בוטחים בו שימצא את דרכו לטובה.

המחקרים מלמדים, שבדרך כלל טווח ההתמרדות של בני נעורים הוא במאפיינים החיצוניים: לבוש, מוסיקה, שפה וכד'. לעומת זאת, בנושאים ערכיים ועקרוניים, מזדהים בני הנעורים עם הוריהם, או לפחות חוזרים לאותן עמדות בהתבגרם. לכן, כדאי לנו כהורים להיאזר בסבלנות, להיות בשבילם מצפן ברור, ולהמתין בשעת הצורך עד אשר הם יגיעו למקומנו.

חיה מאיר, יועצת ומאמנת אישית