תגית: דתי או לא דתי

כוס יין כמעט ריק - כשיש תסכול עם חינוך מתבגרים צריך להסתכל בחצי הכוס המלאה

רוב הכוס המלאה

כוס יין ריק - כשיש תסכול עם חינוך מתבגרים צריך להסתכל בחצי הכוס המלאה

חינוך מתבגר/ת איננו מלאכה קלה. לפעמים היא כרוכה בתסכולים רבים. אבל, יש שהתסכולים מיותרים!! לדוגמה: לכל הורה יש ציפיות מבנו. הציפייה העיקרית – שיממש את כל התקוות שתולים בו!! כלומר, שיהיה כדמותם וכצלמם – באמונתו, בהשקפת עולמו, באורחות חייו. זוהי תקווה לגיטימית, ואשרי מי שזוכה לראות את בניו הולכים בדרכיו. אין בזה פגם!! אם הבן דומה להוריו, זה לא מעיד שחינוכו היה כפייתי או סגור, אלא שהוריו הצליחו להאהיב עליו את דרכם האישית, והוא בחר בה מתוך הערכה ואולי אף מתוך הערצה.

אבל, זכות זו איננה נופלת בחלקם של כל ההורים. לעיתים, למרות מאמציהם החינוכיים, בוחר הנער בדרך שונה באורחות חייו ובאמונותיו: הוריו מלומדים, והוא איננו מתעניין בלימודים. הוריו זריזים, והוא קצת בטלן. השקפתו הפוליטית הפוכה, הקפדתו במצוות ובצניעות שונה מזו של הוריו. בקיצור: הוא איננו בדיוק כצלמם וכדמותם.

יש הורים המגיבים בתסכול רב, אכזבתם מבנם שוברת את רוחם. ולמרות מאמציהם לשמור על ערוץ תקשורת פתוח וחם עם בנם, מאפילה האכזבה על היחסים התקינים איתו. הבן חש בכך ומגיב בהתאם…

כל זה מיותר. אלו לא היו ההורים מביטים במה שונה בנם מהם אלא במה הוא דומה להם. לפעמים, למרות דמיון של קרוב ל 99%, האחוז הבודד של שוני צד את עינם, ויחסם לבנם נגזר ממנו. הם מביטים דרכו על בנם, לכן הם מאוכזבים, עצובים, מיואשים, כועסים, ועוד. אלו היו מביטים על רוב הכוס המלאה, במקום על המיעוט החסר, היו גאים בבנם, אוהבים אותו ואהובים עליו, שמחים בו והוא שמח בהם.

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

חינוך להתמודדות

שאלה: האם חינוך להתמודדות איננו מחליש את הצעירים. האם לא נכון להציב בפניהם אמיתות ברורות ופשוטות?

תשובה:

1. הקדמה נחוצה וידועה, ובכל זאת נכון לחזור עליה מידי פעם – בחינוך יש אמנם עקרונות, אך הם צריכים להתיישם על בני אדם שמשתנים תדיר, מפתיעים, לא צפויים, ובעיקר לא ברורים עד תום. ולכן תמיד, תמיד צריך לבחון כיצד מתקבל המעשה החינוכי בנפשו של המתחנך. האם לעדן את הדרישה או להקצין אותה, האם לפתוח את החינוך או לאטום אותו, דברי קהלת הידועים: "עת ל… ועת ל… " יפים מאוד כאן.

2. מהו הבסיס? השלד הרוחני. השלד חייב להיות ברור ופשוט, חיוני, מלא בשמחה וגם במחויבות. מה בשלד הבניין הרוחני? אמונה בה', אמונה בתורה ובמצוות, ראייתם כעוגן הקיום וכמצפן ההתנהגות.

3. דהיינו – אמונה בה' ובתורתו איננה פולקלור, תרבות, לא מסורת ואף לא דת. היא תמצית הקיום שלנו, היא 'טעם החיים' שלנו. היא מרכז הקיום האישי, היא לב המשפחה, והיא תמצית הקהילה.

4. ומה עם הקרמיקה? – כשהיסודות איתנים, כשלומדים תורה בבית, כשהקפדה על מצוות היא שמחה (גם כשקשה פה ושם) אז הקרמיקה יכולה להיות בעלת צבעים שונים. זה לא שכל צבע ייכנס (בוודאי לא בעידן של תקשורת גלובלית פתוחה ומלאת פסולת תרבותית בצד דברים טובים), אבל אפשר לפגוש תופעות תרבותיות בצורה מורכבת. במצב זה לא כל ספר 'חילוני' הוא 'טרפה' (אם כי יש להיזהר מאלה שהם כן), לא כל סרט הוא אוטומטית אלילות וזימה (אם כי יש כאלה והרבה), לא כל חילוני הוא שטחי, ולא כל הגיג של הוגה דעות חילוני הוא ריק מתוכן וגורר ישירות תגובה של ביטול. וגם כשנתקלים בתופעות שליליות (וכי ברחוב לא נתקלים בהם, בכל צעד ושעל?) האם אי אפשר להתמודד עימם? וכבר צווחה התורה: "ולא תתורו אחרי עינכם ואחרי לבכם" (לא מתבוננים בכל דבר, לא שומעים כל דבר). ככל שהיסודות עמוקים יותר, כך ניתן להתמודד ביותר הצלחה.

5. לא יעזור לנו – בכל מקום שמגיעים אליו צריך להתמודד. הבה נבנה אפוא יסודות מוצקים מחד, ונלמד פרק בהלכות התמודדות מאידך. האם אנו מעדיפים שילדינו יגלו את סודות ההתמודדות בכוחות עצמם? האם לא נכון שיקבלו צידה לדרך מההורים? האם לא נכון שכשהם יעמדו מול קונפליקט מטריד הם יראו בחלון את דמות דיוקננו? ההורים מעבירים לילד מסר בזיכרון פניהם ועיניהם. האם נכון להשאיר את הסוגיה הטורדת ביותר ליד המקרה והאינטואיציות של ילדינו בלא שהדגמנו להם התמודדות מהי?!

 הרב רפי פוירשטיין, רב קהילה בהר נוף, י-ם. חבר הנהלת רבני צהר.

עוד עם הרב רפי פויירשטיין:

חינוך להתמודדות – חינוך מוגן או חינוך להתמודדות? לחסן ולהעצים את הילד או להמנע מלחשוף אותו לסיכונים? נשאלת השאלה במישורים שונים – לגבי חברים, בתי ספר, האווירה שבבית…

בן מתבודד ומסתגר – הבן מתנהג בצורה מוזרה- לפנות לפסיכולוג או לרב?

וידאו: בני ´עסוק´ יותר מידי – "בני עסוק כל היום במחשב". יש הורים שמנסים להגביל זמן מחשב לילדים, ויש שמעדיפים להתעלם. הרב רפי פוירשטיין מציע דרך שלישית.

בת מצווה – כיצד מתכוננים לבת מצווה? תוכנית לימוד, ועל צומת המעבר בחיי הבת

האינטרנט והחופש הגדול – הבת שלי מבלה שעות ליד האינטרנט. אני משערת שבחופש הגדול זה יהיה מהבוקר עד הערב. מה עושים מבלי להיגרר לעימותים אינסופיים?

החברים של הבן – בני בן ה – 12 מתרועע עם ילדים שאינם לרוחנו מבחינה דתית והתנהגותית, האם להפסיק חברות זאת, ואם כן, כיצד?

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה – על חינוך לבחירה בתקופת החופש הגדול

חלה הדרדרות דתית אצל בננו – התייחסות חיובית לבן שמפסיק לשמור מצוות, והתלבטות האם להוכיח ולהעיר לו

מה קורה בגיל ההתבגרות – תיאור התהליכים העוברים על מתבגרים והתמודדות ההורים איתם.

עד כמה לדאוג – הבן "חומק בין האצבעות", אני מודאגת…

פסיכולוג או רב – הוא מתנהג בצורה מוזרה. האם ללכת לפסיכולוג ? איננו רוצים לפנות לאיש מקצוע (כגון פסיכולוג) אלא לרב, האם אנו צודקים בכך?

שאלות בוטות של בני נוער – על היחס לשאלות מתריסות בעניני אמונה

תיכון או אולפנה? – רשימת שיקולים בבחירת תיכון או אולפנה שיתאים לאופי של הבת

גבולות – כיצד מציבים גבולות בגיל ההתבגרות?

כוס שוקו חם עם כפית. שינוי ברמה הדתית ? - קחו את הילד לשיחה שקטה על כוס שוקו חם

שינויים ברמה הדתית רוחנית בגיל ההתבגרות – מה עושים?

שינוי ברמה הדתית ? - קחו את הילד לשיחה שקטה על כוס שוקו חם

בקשר לבנך בן ה-15 ההולך ומעגל פינות הלכתיות ואף הגיע לכדי ויתור – מגווני תירוצים – על ציציותיו. בנינו היקרים והמדהימים המגיעים לשלב הנפלא, התוסס והמסעיר של ימי ההתבגרות הולכים ויולדים את עצמם. לידה כמו כל לידה עשויה להיות ארוכה, כואבת, לעיתים מסובכת ותמיד חווייתית ומעוררת השראה, קל וחומר כאשר הנך יולד את עצמך ואתה הוא היולד, הוולד ולעיתים המיילד גם יחד. במסגרת לידה מדהימה זו נדרש כל בן ובן מבנינו להגדיר את אישיותו, כישוריו, רצונותיו ומדרגותיו על פי ניסיון חייו ה"עשיר", תחושתו הפנימית והסביבה בקרבה הוא גדל ומעוצב.

בין יתר העולמות ההולכים ומתבררים בלידה זו נמצא העולם הרוחני. בודק ילדנו המתנער ומתבגר את העולם הרוחני בו גדל, ממשש הוא את גבולותיו, בודק את התאמתו למידותיו, מנסה גזירות רוחניות סמוכות ולבסוף מחליט מה 'מתאים לו' על פי תפיסתו הוא. תהליך זה הנו נפלא, מעורר ומפליא לפחות כמו לידתו הפיזית של הבן. עתה עומד הוא לקבל עול תורה ומצוות מרצון ולא בכפיית הר כגיגית משפחתית וחברתית.

מומלץ לכולנו להיות בצוות המיילדים העוזר, התומך, המחבק, המשתאה ובעיקר המתפלא ומתפלל. אין טעם בניהול מלחמות מאסף על צורת הוולד. מאוחר לנסות וללוש את הילוד מחדש עם הגחתו לאוויר העולם. כל חומרי הגלם הגנטיים, המשפחתיים והסביבתיים כבר הוטבעו בו, עתה צריך להאמין בו לתת לו את הזמן הנדרש למיצוי התהליך, מי בשבועות, מי בחודשים, ומי למגינת לב הוריו הנחפזים בשנים.

ודאי שאין הדבר אומר לגזור על עצמנו שתיקה וחוסר התייחסות. להיפך, לעיתים תהליך הלידה דורש עזרה פעילה של מיילדת מרובת ניסיון, ולכך מצפה כל יולדת. אולם אל לה למיילדת להיסחף רגשית, להחליף תפקידים עם היולדת ולפעול מתוך לחץ ומצוקה פנימית וקיומית.

ועכשיו תכל'ס. קחו את הילד לשיחת עומק שקטה. אצלנו בבית מעדיפים לאירועים שכאלה בתי קפה שקטים ממוסכי קליטה סלולארית. הזמינו את הילד לכוס שוקו חם בחורף או לימונדה קרה בקיץ, והציגו פעם אחת ולתמיד את תפיסתכם בסוגיה – "מושון החמוד אנחנו רואים שאתה מברר את דרכך הרוחנית. גם אנחנו היינו שם פעם וזו באמת משימת חיים. ציצית היא אכן הצהרת כוונות רוחנית תובענית שלא פשוט לאמץ אותה. אנחנו מתפללים שתתעטף בה בגאון שכן היא בהצהרתה תעצב את עולמך, אישיותך, אישתך וביתך – אבל זו הכרעה שלך. אם אתה רוצה עזרה – שיחות לדרכנו המשפחתית, מפגשי רבנים, ניג'וזי בוקר, מעבר מצמר לכותנה, ירידה משיעור "חזון איש" לשיעור "הגר"ח נאה" – אנו לרשותך. וחוץ מזה, אם כבר יצאנו ושילמנו על שוקו, מה עוד מעסיק את עולמך? בגרויות, הדרכה, חתונה, סיירת מטכ"ל, איך להיות גדול הדור, החבר'ה, רכבת ההרים של היצרים? ואנחנו לתומנו חשבנו שהנך עוסק כל היום בסוגית ארבעת הכנפות. מזל ששאלנו!!!" .

מרגע זה עשינו, הורים יקרים, את המירב המוטל עלינו והמותר לנו, ועכשיו היידה לתפילה – חונן הדעת – שמושון יתפקח, החזירנו בתשובה – שמושון יתחזק, סלח לנו – סלח למושון על כל הברכות שחיפף… מודים אנחנו לך – שיש לנו בן מדהים, רב עוצמות, שחי כיהודי חופשי וסוער בארץ ישראל, שבוודאי עושה ועוד יעשה הררי נחת רוח לפניך יתברך ולפנינו כהוריו. בהצלחה.

הרב נעם פרל, ראש ישיבת סוסיא, ישיבה תיכונית סביבתית

חינוך לדתיות

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים לחצו כאן.

 

עוד עם הרב דב זינגר בלב אבות:

"הורות והתבגרות": ממשמעת דתית למשמעות דתית – האם למתבגרים שגדלו בבתים דתיים יש עומק דתי או האם קיום המצוות אצלהם הוא רק עניין של הרגל? האם/איך ניתן לחלץ אותם מן ההרגל ומן ה"מובן מאליו"?

חינוך עקיף – כמה פעמים מרגישים שמה שאנחנו אומרים לילד נכנס לאוזן אחת ויוצא מהאוזן השנייה? על חינוך שעוקף את הדיבורים..

הורות והתבגרות: לקראת לג בעומר – בין הכמיהה לנסתר להשקעה בעשייה בחיים – מה גורם לנהירת אלפים למירון בל"ג בעומר? – יש לנו תחושה של חסרון בעבודת ה'? האם אנשים מחפשים משהו 'אחר'? על לימוד תורת הנסתר – האם לימוד הזוהר מערפל את המחשבה במקום לחדד? האם לימוד הקבלה על ידי המונים הוא סוג של חילול הקודש?
בני נוער – שהם בתהליך בניית עולמם הרוחני – האם יש אצלהם אותה כמיהה לנסתר?

"כיפה, אפשר לחשוב?!" חלק ב

סרט המשך ל "כיפה, אפשר לחשוב?!" חלק א

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

הבן הוריד את הכיפה