תגית: הורים

עצות וטיפים לגלישה בטוחה ומועילה

כמה נקודות שחשוב לדעת:

1. צעירים ומבוגרים גולשים באינטרנט למטרות שונות: מבוגרים – בעיקר לחיפוש מידע, דוא"ל וחדשות, ובני נוער – לרשתות חברתיות והעברת מסרים (פייסבוק, Icq, צ'טים) והורדת תוכנות,שירים וסרטים.

2. בדרך כלל הילדים מבינים באינטרנט הרבה יותר מההורים. מחקרים מצביעים על פער גדול בין מה שההורים חושבים שהילדים עושים ברשת לְבֵין מַה שהם עושים באמת…

3. האינטרנט הוא כלי בעל עוצמה אדירה – לטוב ולרע. רוב ההורים תמימים ביחס להכרת עוצמת הסיכון וקלות הנפילה בו, בעיקר לצעירים. זה עשוי לקרות גם ל'צדיקים' ביותר. לפעמים מתחיל מסקרנות חד פעמית או בלי כוונה, ונגמר בהתמכרות עמוקה ("70% מבני הנוער בגילאי 17-15 נתקלים בפורנוגרפיה באינטרנט במקרה" – מאתר משטרת ישראל, רוב הגולשים באתרי מין הם בני 12-17", ידיעות אחרונות 7.8.01).

4. הנזקים של גלישה לא בריאה גדולים מאוד (חלקם אף לטווח רחוק):

בעיות בריאותיות ונפשיות, בעיות זהות, התמכרות, פגיעה ביחסים חברתיים ובחיי משפחה נוכחיים ועתידיים, הסתבכות עם סוטים, נוכלים ומטרידים, מפגש עם סמים, הימורים וכתות מסוכנות ועוד.

מה עושים?

1.גלישה בטוחה – שירותי החסימה הם "חגורת הבטיחות" שלנו- כמו שלא נוסעים ברכב בלי חגורת בטיחות כך לא גולשים ללא אבטחת תוכן הגלישה. באופן מיידי להוריד לבד תוכנת-חינם מהאינטרנט (יעילות נמוכה), אבל מעבר לזה – לִפְנוֹת לספק שלכם ולבקש התקנת אבטחה (מומלץ שימוש ב'רשימה לבנה' – 'מורשת' – 1-800-014-014 / 'אינטרנט זהב' – 1-800-200-300, או בשירות של 'רימון'- 1-800-222-234).

2. להדריך את הילדים

א. לגבי הסכנות שבגלישה : בזבוז זמן, התמכרות, פורנוגרפיה, פרסום מטעה, עצלנות ושטחיות ועוד.

ב. זהירות רבה במסירת פרטיים אישים או תמונה למישהו שהכירו דרך הרשת. חשוב שירגישו בנוח לשתף אתכם ולספר על כל הטרדה (ואז פנו לספק שלכם ולמשטרה) או דבר בעייתי שהם נתקלים בו.

ג. להדריך לגלישה נכונה – לא להיכנס לאינטרנט 'סתם', להגדיר מטרה וזמן גלישה לפני שנכנסים.  להשתדל לְמַעֵט כמה שאפשר בצ'טים למיניהם (במקום זה לצאת ולפגוש את החברים פנים אל פנים).  'להזכיר' לילדים שיש חיים יפים ומרתקים גם מחוץ לאינטרנט: לטייל, לקרוא ספרים, לעזור לאמא, להתנדב, לנגן, ללכת לסניף, לשחק עם האחים הקטנים, לפתח תחביבים חדשים, לעשות ספורט ועוד.

ד. הצבת גבולות של עיתוי ומשך זמן הגלישה, וקביעת כללים (רק כשההורים בבית, רק אחרי סיום ש"ב וכדו').

3. מיקום המחשב – מומלץ במקום מרכזי שחולפים בו בני הבית. שלא יהיה מצב בו מישהו יכול להסתגר איתו בחדר צדדי שעות ארוכות ללא הפרעה.

4. מעקב – אחרי היסטוריית הגלישה במחשב [אם רשימת ההיסטוריה מתרוקנת לעיתים קרובות (בתירוצים שונים) זה סימן שמצריך בדיקה (הערה: מעקב כזה אינו תחליף להתקנת אבטחת גלישה. ניתן למחוק מההיסטוריה אתרים בעייתים מסויימים שגלשו בהם ולהשאיר את כל השאר)].

5. במקרה של גילוי נפילה של נער/ה באתרים בעייתיים – קודם כל להירגע. להבין את העוצמה האדירה של הפיתוי ואת קלות הנפילה. לשדר אמון, חום ואהבה. להימנע מלהביך או להטיח האשמות. רמז עקיף יספיק. עם הפנים קדימה-לחשוב ביחד איך מתמודדים עם ניסיונות בעניני צניעות בכלל, ומה עושים ספציפית ביחס לגלישה במחשב.

6. טיפים נוספים –

א. שימו ב"מועדפים" אתרים תורניים נבחרים לפי נושאים: אמונה, הלכה, שו"תים, פרשת שבוע, ציונות דתית, או אתרי איכות שאתם רוצים שהילדים יכירו.

ב. שירותי דואר אלקטרוני: לפתוח תיבת מייל באתרים שאתם מזדהים עם תפיסת עולמם, ולא בכאלו שפוגעים בנו (למשל: walla,nana וכדו'). ניתן לפתוח חינם חשבון גדול ונקי באתר shoresh, gmail וערוץ 7.

הגלישה היא אתגר!  אפשר לצאת ממנו  גדולים  או  קטנים …

זה תלוי בכם ובילדיכם. בהצלחה, ושימרו על עצמכם!

ליקט ורשם יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד הנוער חברים מקשיבים והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות לב אבות. 

אין סימטריה

אין סימטריה. אף פעם. וזה הבסיס. נקודות הפתיחה השונות משפיעות לאורך כל הדרך. מנקודת הפתיחה לא מתנתקים לעולם, רגל אחת נותרת נטועה שם, גם כאשר גומאים מרחק. ומה נגזר משם? כמעט הכול.

אנו עשינו את דרכנו בתוך עולם בטוח. רובנו התקדמנו במסלול מטופח ומטפח. במקביל אלינו התקיים המסלול הקשה, הקודר, המפרק והמפורק שלהם.
ואז, בנקודה כלשהי על ציר הזמן, הדרכים מצטלבות. אנחנו – בטוחים ויציבים, פוגשים אותם – מתנדנדים ופגועים, וקשה לגשר על הפער. אנחנו משקיעים את כל-כולנו בעבודה ומכינים חוברות עבודה רהוטות ומערך שיעור כובש. והתלמיד נכנס לכיתה, ולא נכבש במערך השיעור. הוא הולך לישון בפינת הכיתה או מפריע בלי להרפות, ואנו מתפלאים, ואז כועסים, כיצד ייתכן הדבר?! מתרעמים על כפיות הטובה המעצבנת. ושוכחים כי הוא מהמסלול המקביל. שוכחים שהרגע הוא התגלגל אלינו מבית במצב כאוטי. מבית שבו אין מי שמעיר אותו, אין מי שמתעורר כלל, שהרי גם ההורים עדיין נמים את שנתם או טרם חזרו ממשמרת לילה או יצאו לפנות בוקר לעוד יום עבודה מפרך. מבית ללא ארון בגדים מסודר, מבית שאין בו מי שהדליק בוילר מוקדם כדי שהמים החמים יחכו לו כשישוב. מבית מלא במאפרות מלאות עוד מהלילה הקודם. לימודים?! בתוך כל זה?!

ואנחנו, אחרי שכל החיים מעירים אותנו בבוקר ובמטבח ממתינה לנו ארוחת בוקר מושקעת מעשי ידיה של אימא, אחרי שהוצאנו בגדים נקיים מהמדף המסודר, אנחנו – אנשי הבוילר הדלוק – מתקשים מאד לעבור על פני הגשר. מתקשים לעשות את הדרך ולהשתחרר מהניסיון המגוחך לייצר סימטריה מלאכותית. מתקשים לוותר על הצורך בהכרת תודה מחמיאה. אנחנו, שרגלינו קלות כאיילות בשל אותה נקודת פתיחה חזקה, מסתבכים במפגש עם אלה שמשקולות כרוכות סביב רגליהם כבר שנים.

לא כל שאנו חייבים לנהוג בו כלפיהם, הם חייבים לנהוג בו כלפינו. לא כל שמוטל על כתפינו מוטל בהכרח גם על כתפיהם. לא כל שביל שבו פסענו אנחנו, הוא גם השביל שבו הם אמורים לפסוע…
לעיתים כובשת אותנו האשליה שחייב להיות קשר נראה לעין בין רמת ההשקעה והמסירות שלנו כלפי תלמיד לבין התנהגותו כלפינו.
משהו באופי האנושי, יש שיגידו בחולשה האנושית, רוצה להאמין שאם חתמנו על ערבות אישית על תלמיד כדי שיצא ממעצר בית, או השגנו לו מימון ללימודים בקורס שרצה בו מאד, או רכשנו לו בגדים ואוכל או טרחנו והכנו לו חוברות למידה כל הלילה – הוא יהפוך לצייתן או לפחות למישהו שעושה כל מה שנרצה ונבקש מתוך כבוד והכרת טובה.

וזה יוצר תסכול, שנובע מהקושי לקבל את חסרונה של הסימטריה המקודשת שלכאורה חייבת להיות בין בני אדם, בין מורה לתלמיד… וזה לא קורה, לפחות לא במובן הנראה לעין…

אין פירוש הדבר שלעולם עלינו להשלים עם היחס הזה, שיש בו היבטים אפשריים של כפיות טובה. אך גם אם נבחר לפעול בעניין זה, הפעולה חייבת לינוק ממקום שרואה את טובת התלמיד ולא את הצורך שלנו בהכרה ובהוקרה…

ובכל מקרה, נתינה ללא תמורה מוחשית היא גם מתנה גדולה לנו. יש בה שיעור חשוב בצניעות, במורכבות ובעיקר בזכות להמשיך ולתת לאחר מבלי שהוא בהכרח ייתן לנו תמורה, לפחות לא במועד ובדרך שהיינו אולי רוצים ומצפים ממנו.

מוטב שנחדל לצפות ונמשיך לעשות כל מה שאנחנו עושים מתוך נדיבות אמיתית שאינה תלויה בדבר, ברוח דבריו של הפילוסוף עמנואל לוינס: "דאגה לזולת המתגברת על הדאגה העצמית, לזה אני קורא קדושה. אנושיותנו מאופיינת על ידי יכולתנו להכיר בעדיפות זו של הזולת… האנוש הוא עצם האפשרות של להיות למען האחר" (מתוך "צעקתו האילמת של האחר", לורן כהן, מגזין ארץ אחרת, גיליון 6).

מתוך "מקום בעולם" עמ' 73-78, חילי טרופר.

 

נחישות וכוח פנימי

נחישות היא המאפיין הקריטי ביותר מכל המאפיינים בהצבת גבולות בהורות. היא מבטאת את נכונות ההורה לשלם את המחירים הכרוכים בעמידה על עקרונות חשובים ובשמירה על גבולות חיוניים. גישה נחושה של הורים מעבירה מסר תקיף, חד משמעי ונקי מספקות. ילד שחווה מסר כזה יקבל ביתר קלות את הגבול שההורה יציב לו. לעומת ילד להורה מתלבט, המציב לכאורה את אותו גבול אך מעביר מסר לא ודאי ולא החלטי.

נחישות מבטאת את תחושת השלמות הפנימית של ההורה. טעות היא לחשוב שנחישות מתבטאת בקשיחות, הערות, איומים או עונשים. הנחישות מתבטאת פעמים רבות דווקא בהתייחסות רגועה אך תקיפה, בטון דיבור החלטי אך לא מאיים, באמירות קצרות אך חד משמעיות. נחישות אינה מסתמכת על דחף רגעי אלא קשורה בנושא שלגביו יש למנהיגים עמדה חזקה, מעורבות אישית ואכפתיות רבה. נחישות מבטאת עוצמה פנימית והיא קשורה למידת השכנוע והשלמות הפנימית של האדם.

יש הבדל משמעותי בין מעשה שאדם עושה מתוך שכנוע פנימי לבין מעשה שהוא עושה ללא שכנוע או מתוך חובה. כאשר המעשה אינו מבוטא את הקול האישי, חש האדם מאולץ, מגושם ולא שלם עמו. כאשר מבטא המעשה את קולו האינדיבידואלי, הוא מרגיש צודק. אם התנהגות ההורים אינה מבטאת את צורכיהם, רגשותיהם וערכיהם, הם אינם חשים שלמים עם עצמם.

הורים שמציבים גבולות בלי שהם שלמים איתם, אל להם להתפלא שילדיהם אינם נענים להם. לכן, הורים נחושים אינם הורים צועקים, מאיימים או מענישים, אלא הורים שילדיהם מרגישים שהם באמת מתכוונים למה שהם אומרים או עושים.

הקשר בין תחושת הכוח הפנימי לבין השימוש בכוח ממשי הינו קשר הפוך: ככל שההורה מרגיש יותר כוח פנימי כך הוא צריך פחות להשתמש בו. הורים שמרגישים כוח מבפנים, ילדיהם ייענו להם יותר גם במשימות קשות. הורים שמרגישים חלשים מבפנים, ילדיהם יתנגדו להם יותר גם במשימות קלות.

לפעמים, עצם הנחישות המשודרת לילד, ההרגשה הברורה והחזקה שההורה עיקש ומוכן "ללכת עד הסוף" עושה את שלה והילד נענה להצבת הגבול ביתר קלות.

נחישות הורית מתחילה פעמים רבות בנכונותם "ללכת עד הסוף" בדמיון. בני אדם אינם מעיזים לדמיין את מה שעלול לקרות ממה שהם מפחדים ממנו. כתוצאה מכך, פחדיהם גוברים והם משותקים בעשייה. כאשר הורים חוששים ללכת עד הסוף בדמיונם; כאשר הם חוששים לדמיין כיצד ייראו הדברים אם הילד יסרב להוראותיהם והם ייאלצו להפעיל כוח – הם נעשים חלשים. פעולותיהם במציאות מוכתבות על ידי הפחד הפנימי שלהם. לעומת זאת, כאשר הורים אוזרים עוז לראות בדמיונם גם את התוצאות הקשות שעלולות להיגרם כתוצאה ממהלכים שיינקטו, הם נעשים חזקים. מעשיהם במציאות משוחררים מפחדים, משדרים לילד ביטחון ולכן הם אינם צריכים בדרך כלל להגיע ביחסיהם עם הילד למקומות הקשים שאליהם הגיעו בדמיונם.

נראה, אם כן, כי כאשר הורים חשים תחושת שלמות פנימית עם הגבולות שהם מציבים לילד, הילד יחוש בסמכותם וייענה להצבת הגבולות. נחישות הורית מתבטאת במתן הוראות תוך התייחסות רגועה אך תקיפה, בטון דיבור החלטי אך לא מאיים, באמירות קצרות אך חד משמעיות.

מתוך אתר 'הידברות'

נערה גולשת במחשב

פער דורות מקוון

בימינו הורים וילדים כאחד יודעים להשתמש במחשב הביתי. אך בדיקה מעמיקה יגלה כי שימושיהם שונים לחלוטין. הורים משתמשים במחשב כדי לבדוק: חדשות; מספרי טלפון; חשבונות בנק; מפות ועוד. בקיצור: למידע. אצל הנוער השימוש העיקרי אינו למידע אלא למפגשי חברה כמו בפייסבוק. מכאן, כי למרות שנדמה לנו שכולנו עסוקים באותו הדבר, אנו בעצם עסוקים בשתי שפות זרות. וכידוע, פער שפות יוצר קושי לחנך.

זאת ועוד, במחקר מפורסם שהתקיים בארץ התברר שנוער בקיא הרבה יותר מהוריו בשלל שימושי מחשב. ברוב הבתים, כשיש תקלה במחשב ההורה קורא לבנו לטפל בבעיה. חלק אחר באותו מחקר הראה כי רוב ההורים אינם יודעים מה בדיוק ילדיהם עושים במחשב: באלו אתרים הם אוהבים להיות, האם יש להם פייסבוק ועוד.

מצב זה מסוכן. תהליך חינוכי רגיל מתקיים על ידי "שאל אביך ויגדך". כשהורה מלמד את בנו מיומנות, הוא מלווה את הלימוד גם במסרים רוחניים וחינוכיים. אך כשהילד לומד בעיקר מחבריו – בזמן שלהוריו אין מושג במה מדובר – יש 'פער דורות' שמונע הכוונה רוחנית וחינוכית. המחיר החינוכי שמצב זה גובה דומה למה שקורה לעתים לילדי עולים חדשים אשר הוריהם אינם מסוגלים לכוונם כיאות. המסקנה היא שצריך ללמוד את השפה, ובהעדר השתלמות מומלץ לעשות זאת בעזרת הילד. כדאי שילמד ויסביר לך מה הוא עושה במחשב ומה הן 'רשתות חברתיות'. באופן זה ניתן להיפגש עם עולמו, ובו זמנית להוסיף לו מחכמת חייך ומתורתך. דווקא נוכח חידושים בהם אין מסורת משפחית, הוא זקוק להכוונתך ולנוכחותך.

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

תסמונת הקן המתרוקן

תסמונת הקן המתרוקן

סוף הקיץ מביא עמו שינויים רבים בהתנהלות של בתים רבים בארץ. הילדים יוצאים מהבית לחלק נכבד המיום, חלקם אף לפנימיות במסגרת האולפנות והישיבות. הבוגרים יותר פורחים להם לישיבות הגבוהות, למכינות ולשירות הלאומי, ובל נשכח בני גיוס אוגוסט שבימים אלה כבר מתחילים את החודש השני שלהם בטירונות.

ברבים מהבתים הללו נותרים מאחור ההורים אשר מוצאים את עצמם בפעם הראשונה מזה שנים רבות לבד. תחילת השנה החדשה מסמנת עבור אותם הורים כניסה לשלב חדש בחיים, שלב "הקן המתרוקן". מדובר בשלב חשוב בחיים שמתקבל ברגשות מעורבים. מחד הוא מסמן את המעבר לשלב מתקדם יותר בחיים. ההורים יכולים סוף סוף לנוח אחרי שנים של התעסקות אינטנסיבית בגידול הילדים, אולם למנוחה זו מתלווה תחושת אובדן לא פשוטה. הבית שקט יותר. יש פחות כלים בכיור, וכבר אי אפשר להאשים את הילדים בבלגן שאיננו. מכונת הכביסה עובדת פחות, "הבית" הולך לישון מוקדם. רעשי הרקע הקבועים של הבית דוממים. השקט שמשתרר גורם אצל בני הזוג צורך לדבר יותר אחד עם השני כדי למלא את החלל. עבור זוגות מסויימים מדובר במצב אידאלי, אלא שאצל אחרים הוא דווקא מרתיע.

תסמונת "הקן המתרוקן" מפחידה מאוד זוגות שבמשך השנים נהגו לטאטא דברים אל מתחת לשטיח. זהו מבחן קשה שבו לפתע מוצאים את עצמם יחד שני אנשים שביניהם שוררת תחושת זרות. השיחות שלהם שנסובו במהלך כל השנים סביב הילדים, לא אפשרו להם לפתח זהות זוגית. הם לא יודעים להנות האחד עם השני. הם לא יודעים לדבר ומאידך הם גם לא יודעים לריב. עבור זוגות שכאלו, עזיבת הילדים את הבית היא משבר שמאיים על עצם המשך קיום הזוגיות. זוגות שכאלו נאלצים לפתע להתחיל ולבנות מערכת יחסים בגיל מאוחר. הם צריכים ללמוד לחזר האחד אחר השני כפי שעשו בגיל 18 ולגלות תחומי התעניינות משותפים. הם צריכים לדבר על בעיות וצריכים לפתור את כל הכעסים והתיסכולים אשר הצטברו במשך השנים שתמיד היה נוח להתעלם מהם.

מכאן שחשוב להתכונן לפריחתם של הילדים מהקן. חשוב שבני הזוג ישוחחו על כך מבעוד מועד וינסו לתכנן אותה בצורה מושכלת. האמת היא שלא חסר מה לעשות. בכל בית ישנם הרבה מאוד דברים שלא היה פנאי להתפנות אליהם בשל המטלות הקשורות בגידולם של הילדים. זהו בדיוק הזמן להשקיע בעבודה, בלימודים, בטיולים, בהתנדבות בקהילה. את תחושת הבדידות ניתן להפיג בחידוש קשרים עם חברים שנמצאים אף הם באותו שלב של מעגל החיים.

במקביל יציאת הילדים מהבית מאפשרת הסתכלות חדשה עליהם. השלב בו הילדים מתחילים לבנות את החיים הבוגרים האישיים שלהם, מזמן להורים הזדמנות ללמוד ולהעריך אותם. זהו אחד המבחנים המשמעותיים ביותר של החינוך אותו העניקו ההורים לילדים. אמנם הורים מתגעגעים לילדים כאשר הם כבר אינם בבית, אולם ככל שהם מבינים ומפנימים את ההכרה כי העצמאות החדשה של הילדים הכרחית להתפתחותם, כך ההורים לומדים לחיות עם הגעגועים ללא מעוקה. יחד עם זאת, יש לזכור כי גם כאשר הילדים עוזבים את הבית, הם עדיין זקוקים להורים, לעצה טובה, לאהבה וקבלה ולפעמים גם לסיוע חומרי או כלכלי.

אולם האמת היא שאין במעגל החיים המשפחתיים תקופה שהיא טובה יותר או פחות מהאחרת, גם אם לפעמים נדמה לנו כך. מכאן שהמשימה היא לנסות לגלות את המיוחד בכל תקופה ולנסות להפיק ממנה את המקסימום.


ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה.

לדאוג או לא לדאוג מן החופש הגדול ?

צמד המילים "החופש הגדול" מעורר אצל הורים רבים תחושות לא חיוביות. במקביל, אצל הילדים יש תחושה הפוכה של שמחה גדולה. פתאום אין את השגרה רגילה המאפיינת ימי לימודים. שגרה זו יוצרת מתחים רבים בין הורים לילדים ללא קשר לגיל הילד. ההורים חייבים לשים לב לנקודה חשובה. בני האדם כל הזמן מפרשנים את האירועים המתרחשים סביבתם. אנו נותנים משמעות לאירועים בהקשר לעצמנו, לאנשים אחרים ולחיים בכלל. הפירוש ומתן המשמעות נעשה דרך המבנה האישי של כל אדם, מכאן שכל אחד מאתנו יפרש בדרך שונה וייחודית לו, את אותם האירועים. לא פעם, פרשנות שאנו נותנים למצבים השונים מעוררת בנו הרגשה שלילית. כך גם לקראת החופש הגדול, הדרך שבה נתייחס לחופש הגדול תוביל אותנו. אם נגיד לעצמנו כל הזמן "כמה קשה זה הולך להיות", "אני מאוד אוהב את ילדיי אבל מה אני אעשה איתם חודשיים", "אין לי כח למאבקים איתו" ועוד ועוד משפטים מחלישים, ברור שבגישה כזאת הסיכוי להתרומם קטן ביותר. אני מציע גישה הרבה יותר שמחה ומקרבת. חייבים להתייחס לחופש כאל אתגר ישים בתחום המשפחה והבית. חופשת קיץ יכולה להיות תקופה שמחה ונפלאה אם הגישה שלנו תהיה כך. יש לנו הזדמנות כהורים לבדוק את היחסים עם הילדים שלנו, יש לנו הזדמנות להיות יותר זמן עם הילדים (זה יכול להיות אפילו מהנה ביותר לשחק במשחקי קופסה עם הילדים שלנו), יש לנו הזדמנות להיזכר בתפקיד שלנו כהורה (עניין שביום יום אינו כל כך מתרחש עקב עיסוקינו הרבים). ונקודה חשובה נוספת: משפחה היא הביטחון הבסיסי שניתן לילד, הבית הוא המקום הטבעי בו הוא מרגיש מוגן, בחיק האם הוא מרגיש אהוב, ובקרבת האב הוא מרגיש מוערך.

אך לעיתים, במרוץ החיים אנו ההורים שוכחים את התפקידים המהותיים שלנו ונכנסים לשגרת החיים. וכך אנו מעבירים ימים על גבי ימים בתור מפרנסים או מפיקי אירועי תרבות של המשפחה. בתור שוטרים האחראים שכולם יצייתו לכללים או בתור עובדי מטבח, ודאי שכל התפקידים האלו חשובים והבית לא יכול לתפקד בלעדיהם וכבר אמרנו שהבית עצמו גם הוא משרה הרגשה של הגנה.

גם בחופש יש לשים גבולות. הסיכוי להצליח בהשגת סדר יום תלוי בכוחות של ההורים להקפיד על כך. יחד עם זאת, חשוב לשמור על פרופורציות בהתייחסות לגבולות בחופשה: לא להתעקש על מה שלא חיוני, ולגלות הבנה לצורך של הילד לצאת קצת מהמסגרת.
בתחומים מסוימים, למשל שעת שינה וכו', כדאי לנסח חוקים חדשים מיוחדים לחופש, ולנצל את הזמן לקרבה משפחתית, להנאה, למנוחה וגם להניח לילדים לגלות תחומי עניין חדשים שאין זמן להתפנות אליהם במהלך הלימודים.

כדי לא להיות הורים מרירים וכועסים, מידי פעם (ויש אומרים מידי ערב) אנו צריכים להזכיר לעצמנו שכל ילד וילד מילדינו צריכים מאתנו גם יחס עמוק יותר ואישי יותר. כשאנו לא נותנים להם אותו, אין כמוהם להזכיר לנו את זה כל אחד בדרכו שלו.

החופש הגדול הוא הזדמנות מצוינת לעבודה הורית.

 

מתוך ראיון שערך אבינועם הרש (מחנך, סמנכ"ל חברים מקשיבים, ומעביר סדנאות למורים ולנוער) עם הרב יהודה נוימן מנהל חטיבת ביניים 'אור תורה אריא"ל סטון'

גמילה מאמא

בוקרו של יום אביבי ביישוב היקר שלנו. הציפורים מצייצות, הרוח נושבת קרירה. אני מתכוננת ליציאה לעמל היום, מסיימת להביט באחת מחמש תיבות הדוא"ל שלי (לא סופי) במחשב הנייח, ועיניי נופלות על הודעה מיוחדת במינה שהופצה במייל היישובי. באחת מתעוררים בי רגשות חמלה אימהית מחד וסקרנות מקצועית מאידך: "תושבים יקרים שימו לב! היום התבצעה גמילת עגלים ברפת. בעקבות כך, תישמענה געיות ממושכות במשך כשלושה ימים. תודה על ההתחשבות. צוות הבקר".

כגמול עלי אמו, כגמול עליי נפשי. כמה קשה הפרידה… כל גמילה היא קשה, גם כשמדובר בתהליך פיזיולוגי. מצד אחד הגמילה מבשרת שינוי מבורך, שלב נוסף בעצמאות של הילד (או העגל, להבדיל), ומאידך – הכאב צורב אצל הגומל והנגמל כאחד. בין אם מדובר בגמילה מיניקה, כאשר לעתים יותר ממה שרוצה העגל לינוק תרצה אמו להניק ולהעניק, ובין אם מדובר בגמילה מהחיתול, מהבקבוק, מהמוצץ, מחפץ אהוב, מהגננת, מהבובות או מהחיבוק של אמא.

כן, מגיע השלב האכזרי הזה שבו הנער, שני מטר כמעט קומתו, מחליט להיגמל ממך. את פשוט כבר לא רלוונטית. ואז את יוצאת למסע של גילוי מחדש של הילד שבגר והפך לישות עצמית, עם דעות וחלומות ושאיפות משלו. ואת לוקחת צעד אחורה, יורדת מהבמה ונותנת לו לביים את תסריט חייו. ועם כל זה, אפשר לחוש בעליל שהילד הקוצני הזה, גם כשהוא נכנס למערה שלו, רוצה ממך מילה טובה, הבעת הערכה ונחת, את אהבתך הטוטאלית שאינה תלויה בנראות שלו, שיתוף בחוויתייך והתעניינות בחוויותיו, ואפילו הבעת דאגה לשלומו.

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית, http://www.katanchana.co.il

המאמר הופיע לראשונה ב"אתנחתא", א' בתמוז תשע"ה / 2015-6-18

.

עוד עם ד"ר חנה קטן בלב אבות:

התבגרות נשית גופנית – התפתחות מינית מוקדמת של נערות

שינויים גופניים בגיל ההתבגרות : בנים – סקירת השינויים הגופניים העוברים על בנים בגיל ההתבגרות

הפרעות אכילה אצל נערות – הפרעות אכילה אצל נערות כגורם משמעותי לשיבוש הווסת החודשית ותופעות לוואי חמורות נוספות

גיל ההתבגרות- תחילת המחזור הנשי – שינויים גופניים ורגשיים עם תחילת ההתבגרות הנשית ותמיכת ההורים בתהליך

סרט: הפרעות במחזור במהלך ההתבגרות – הפרעות במחזור בגיל ההתבגרות עלולות להפריע לדימוי העצמי ולבטחון העצמי של הנערה. התופעה ניכרת במיוחד במהלך שנת השירות. מה גורם להפרעות בוסת? איך אפשר להרגע?

סרט: קשר אמא בת במהלך הההתבגרות – על הכנת האמא לגדילה של הילדה – קשר רגשי, פיתוח דימוי גוף נשי חיובי אצל הנערה, התייחסות להתפתחות הפיזית של הילדה בשמחה. על תופעות פיזיות מלחיצות כמו שיעור יתר, פצעי בגרות / אקנה, משקל יתר. התייחסות להפרעות אכילה – אכילת יתר ולעומתו אנורקסיה עד כדי הפסקת המחזור. על מה שיכול לעזור בקשר האמא-בת לפתח תחושה נשית נעימה – על חווית קניית בגדים ביחד.

 סרט: התפתחות המתבגרת – על תחילת המחזור החודשי – על תחילת המחזור החודשי – טווח הגילאים להתחלת הווסת, ומה עושים אם ההתפתחות מוקדמת או מאוחרת מדי. איך ומתי מתחילים לדבר עם הילדה על קבלת הווסת.

מצבי משבר

כשם שצריך שניים לטנגו כך צריך שני צדדים למצב משברי במשפחה, הקשור ליחסי הורים ילדים- הצד של ההורים והצד של הילדים. מאמר זה יעסוק הפעם בצד של ההורים.

לצורך העניין, אין זה משנה כרגע אם המצב המשברי הוא על רקע  דתי, חינוכי, לימודי או משפחתי. אין זה משנה האם מדובר על משבר גיל ההתבגרות על כל השלכותיו, או על מצב רוח חולף, אין זה משנה האם מדובר על ילד שהוריד את הכיפה או כזה שהחליט לגדל פאות ולנסוע לאומן, אין זה משנה האם מדובר על ילד שפלט את עצמו מסגרת הלימודים או כזה שהחליט להסתגר באיזו גבעה או ישיבה. אין זה משנה אם זה בן או בת, ואין זה משנה מי התחיל, וגם לא כל כך חשוב כרגע מי צודק.

הדבר היחידי שמשנה כרגע והוא זה שניצב לנגד עינינו – זה שנוצר מצב של משבר, קרע, נתק וניכור.

על הרקע הזה, כמה נקודות ותובנות למחשבה להורים:

א. אל תאשימו את עצמכם

 

– הורים רבים שמגלים לפתע מה קורה לילדיהם, מה הם עושים או לא עושים ובאיזה מצב פיזי או רוחני הם נמצאים- נוטים להאשים את עצמם, ולהתחיל במסכת של חיטוטים עצמיים וחפירות בנפש שכותרתם היא – איפה טעינו? אשמנו בגדנו טעינו תעתענו… הכיוון הזה של האשמה העצמית לא רק שאיננו לוקח את המשפחה לשום מקום חיובי ופרודוקטיבי, אלא גם עלול להוסיף שמן למדורה – על ידי יצירת מתח בין האבא לאימא, החלפת האשמות הדדיות, ויצירת אוירה לא נעימה בבית המשפיעה על שאר בני המשפחה, המוצאים עצמם מעורבים בעל כורחם בסחרחרת האשמות הללו. אין טעם בהאשמה עצמית, מכיוון שלא בהכרח יש קשר בין התנהגות והתנהלות ההורים והבית לבין מה שקרה לילד.  לאף אחד אין תעודת ביטוח. אנחנו רואים ילדים שיצאו מבתים שנתנו להם כל טוב ברוחניות ובגשמיות, אהבה ואמונה- ואף על פי כן קרה מה שקרה. לא תמיד יש את מי להאשים ולא צריך בכלל לחפש אשמים. האשמה איננה מובילה את האדם לאף מקום, אלא אם כן יש הבנה ברורה על התנהלות אישית או משפחתית מסוימת המצריכה תיקון, ואז בודאי שחייבים לתקן. אבל אם המשפחה התנהלה באופן טבעי ונורמטיבי, ולמרות זאת הנשמה של הילד סוחפת אותו לכל מיני מחוזות זרים לבית- לא האשמה עצמית תביא מזור לבעיה הזו.

ב. תמשיכו לחיות

– לא פעם ולא פעמיים נתקלתי בבתים שקרסו והפסיקו לחיות בגלל משבר עם ילד. שמחת החיים הסתלקה מהבית, ויושביו מסתובבים אבלים, מבוישים וחפויי ראש. הבית כולו נכנס לקדרות ועצבות. ואז לא רק שיש בעיה עם הילד- אלא שהבית כולו הופך להיות למוקד של אווירת נכאים. זה שהילד כרגע במקום שבו הוא נמצא- זה קשה וכואב, אבל אסור לתת למצב הזה להשתלט על הבית ועל כל החיים, ולהכניס את כל המציאות למצב של משבר ודיכאון. לא מגיע לילדים האחרים בבית לסבול בגלל שאחד האחים נמצא כרגע במקום שבו הוא נמצא. הם ודאי לא אשמים. עם כל הקושי המובן, יש להשתדל להמשיך את שגרת החיים בבית כפי שהייתה טרום המשבר. שולחן שבת וחג שיהיה כמו שצריך להיות. כך גם שגרת החולין. החום והאהבה צריכים להמשיך לשרור בבית, עם הידיעה שכרגע יש מצב של משבר שכולם מקווים שייפתר ובקרוב. שמחת חיים איננה טכניקה של התמודדות. שמחת חיים היא מהות של בית המשדר בריאות, חוסן, ויכולת התמודדות. אל בית כזה בסופו של יום ירצה המתבגר לחזור ולחסות תחת כנפיו, גם אם בדרך יעשה כמה סיבובים במחוזות זרים.

ג. פרגנו לעצמכם

– הורה שחוק, עייף, פגוע ועצבני, לא יכול לתת מעצמו לאחרים. גם לא לילדיו. הורים רבים עסוקים כל הזמן בלתת ולתת ולתת את הכול לילדים, ושוכחים בדרך גם להטעין את עצמם, גם לחזק את עצמם. לתת לילדים אין פירושו להפסיק לדאוג לעצמך- פיזית ורוחנית. כדי שתוכל לתת- אתה צריך להיות מלא בעצמך. זה לא אגואיזם לפרגן לעצמך. זו לא הורות לא טובה אם במקום לתת כל הזמן רק לילדים אתה נותן גם לעצמך. לצאת לחופש לבד עם האישה- זה לא מותרות. זה צורך חיוני כדי להינפש ולהתחזק. ללכת לחוגים כאלה ואחרים או לפעילויות שמהנות אותך – הרצאות, ספורט, מוזיאונים, ספריה, תחביבים, או כל מה שלא יהיה – כל זה איננו בגדר מותרות אלא בגדר צורך בסיסי של כל אדם לשעות איכות שלו עם עצמו, למען הכיף שלו ושמחת החיים והסיפוק שלו. הורים שלא מפרגנים לעצמם וכל הזמן עסוקים רק בדאגה ונתינה לילד- עלולים למצוא את עצמם במשך השנים כבויים ושחוקים.

לפני טיסה מוקרן במטוס סרט הוראות בטיחות. בסרט נאמר שבזמן חרום יפתחו מסכות חמצן מעל הראשים של הנוסעים. ואז אומר הקריין בסרט הבטיחות כך: "בזמן חירום, אם נמצא לידך ילד, עליך לחבוש קודם כל בעצמך את מסכת החמצן שלך ורק אחר כך תסייע לילד לחבוש את מסכת החמצן שלו". לכאורה זה נוגד את האינסטינקט הראשוני שדוחף אותך לדאוג קודם לילד ורק אחר כך לעצמך, אבל ההוראות וההיגיון אומרים הפוך – בזמן משבר קודם כל תדאג לעצמך שתחיה ותהיה בריא, רק כך תוכל לעזור לילד לצלוח בשלום את המשבר, ולחבר אותו לחמצן שלו – תרתי משמע.

הרב אבי רט, ראש מכון ש"י באונ' בר אילן, וראש מרכז 'קריאת כיוון' לייעוץ והכוונה אישית משפחתית וחינוכית ברמת אביב. 052-4270900

"הורות והתבגרות": גירושין ומצבי משבר במשפחה – ומתבגרים

גרושין ומתבגרים

להאזנה להקלטת התוכנית:



 

מאמרים בנושא מאת ד"ר דניאל גוטליב בלב אבות:
גירושין ומתבגרים

מאמרים אחרים בנושא בלב אבות:
גירושין
השפעת הליכי גירושין על המתבגר
מתבגרים של הורים גרושים: הבעיות המיוחדות בגיל ההתבגרות

מאמרים אחרים מאת ד"ר דניאל גוטליב:
דוגמה אישית – בין הצהרות להתנהגות אישית
גיל ההתבגרות: הצבת גבולות ויחסים בין הורים למתבגרים
ההשפעה של אובדן על המתבגר 
מתבגרים עם מתבגרים
פרץ רגשות ופורץ גדרות
שקר לנפש
תסמונת הקן המתרוקן
תפסתי את בני מעשן…
עישון אצל בני נוער
נשירה מבית הספר

ד"ר דניאל גוטליב,

פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה. מחבר 'קולם של ילדים'- ספר על ילדים להורים גרושים

דר דניאל גוטליב