תגית: הורים

ברוך שפטרני מעונשו של זה

לאחר שהנער עלה לתורה ביום בר המצווה שלו, מגביה אביו את קולו ומברך בנימה חגיגית (ללא שם ומלכות): "ברוך שפטרני מעונשו של זה". מי ששומע לראשונה את הברכה, ולא הורגל אליה, קצת נבוך – וכי כך ראוי להביע את שמחתנו על כך שבננו קרא בתורה וממשיך את המסורת המשפחתית המפוארת?! מדוע רגשות שליליים ולא רגשות חיוביים?! האם לא היה נכון יותר להשמיע באוזניו מילות עידוד לקראת כניסתו לעולם המבוגרים ולטפוח לו על השכם בשלב מרכזי של התבגרותו?! ועוד – בברכה זו מתעלם האב מבנו, מחמד עינו, ודואג רק "לעצמו", ומכריז ללא בושה: ב"ה, נמלטתי מהקללה שהביא עלי בני!!

הקושיות חזקות, ואין מנוס אלא לחתור לעומק: חז"ל בברכה זו לימדונוּ פרק בחינוך של מתבגרים. המתבגר הוא איש, ישות העומדת בפני עצמה, עִם עולם פנימי, רגשות רצונות ושאיפות. חלומות ותובנות. הוא כבר איננו ה"תינוק של אמא" שאוחז בשמלתה ונגרר אחריה בכל מקום. הוא כבר איננו בבואה של ביתו, תמונת ראי של הוריו. יש לו לב חושב ובוחר, והוא נושא באחריות למעשיו. תחושות אלו עשויות להתפתח אצלו לאט לאט,  או לבקוע בוקר אחד בבת אחת. המתבגר מוּדע להן. השאלה היא האם גם הוריו מבינים זאת!!

האם הם מוּדעים לשינוי הנפשי שאירע אצל בנם, ומבינים את השלכותיו החינוכיות. יש הורים שממשיכים להתייחס לבנם המתבגר כלילד קטן, ולא הפנימו שבהגיעו לגיל מצוות הוא מעתה אחראי על מעשיו, לטוב וגם לרע. הדגש העיקרי הוא "לטוב", מפני שרצוננו לראות את בננו צועד בצורה עצמאית בדרך אבותיו, מבלי להזדקק לתמיכה היום-יומית שלנו, ובוחר בטוב מתוך בחירה חופשית. הגיע הבן למצוות, זה זמן לתפוס קצת מרחק, לשחרר את החבל, ולהעביר לבן את האחריות על מעשיו. ואז נכריז בקול גדול מתוך שמחה ותקווה גדולה: "ברוך שפטרני מעונשו של זה".

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

הורות בחופש

החופש הגדול עשוי להיות דבר טוב. הוא מאפשר התאווררות, פיתוח תחומי עניין מגוונים ואגירת כוחות לקראת שנת הלימודים הבאה. דא עקא, לעיתים מהווה החופש זירת התגוששויות בין הורים לילדיהם. התגוששות ומתח הנובעים בין השאר מפערי ציפיות.

חלק מילדינו מצפים בקיץ ל'חופש מהחיים' ולא רק מהלימודים. מבחינתם, תפקידם העיקרי בקיץ הוא לצבור בילויים. הם אוכלים, מתקלחים (לפעמים…), לוקחים כסף, רצים מפעילות חווייתית אחת לרעותה ומשאירים מאחוריהם שובל של כלים, בגדים ושלל חפצים שההורים צריכים לסדר. למותר לציין כי ציפיות ההורים מהתנהגות ילדיהם בימי החופש הן אחרות לגמרי.

בפועל, במשפחות מסוימות ההורים עובדים בקיץ שעות נוספות כדי לממן נסיעות אין-סופיות של ילדיהם לקניון ולבאולינג, למחנה ולקייטנה, לים ולסרט (הַתאימו את הדוגמאות לגיל הילדים ולאופי המשפחה). ההורים אמנם שמחים שהילדים זוכים למנוחה ולהנאה, אך מצפים לשותפות בהפעלת הבית ולפעילויות קיץ הכוללות גם עשייה ערכית ומשמעותית. פעם אחר פעם נהפכים ימי הקיץ לעימות בין ההורים לילדיהם סביב השאלה האם תפקידו של הצעיר הוא רק לבלות וליהנות, או גם לתרום ולעשות: בעזרה בבית, בחסד לנזקקים, בלימוד תורה ובתחומים ערכיים אחרים. הפער בין ציפייה לימים שבמרכזם 'כיף' ובילויים לבין ציפייה לימים שיש בהם (גם) משמעות, הוא היוצר לעתים מתחים פנים-משפחתיים המגיעים לשיא בימי החופש הארוכים (מידי…).

המסקנה פשוטה: כדי ליצור קיץ משמעותי ומהנה (גם להורים) יש צורך בעבודה הורית מוּדעת. ההורים נדרשים להתכונן לקיץ כדי שכולם יֵצאו ממנו נשכרים. בזמן שנותר עד לחופש הגדול על ההורים לחשוב, תחילה לחוד ולאחר מכן יחד עם ילדיהם, כיצד להפוך את הקיץ לתקופה של צמיחה אישית ומשפחתית כאחד. סוף דבר,דווקא בימי הקיץ – אין חופש מהורות…

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

מה יעשה הנער?

הורים יקרים.

מה החלק שלנו בחינוך ילדינו? עד כמה אנחנו צריכים להיות מעורבים ומתי נכון להעביר אחריות לילדים?שאלה זו מורכבת שהרי מחד גיסא אנחנו רוצים שילדינו יהיו עצמאיים וילמדו לקחת אחריות. ומצד שני יש דברים שהילדים פחות מודעים אליהם ועלינו להיות מעורבים יותר ולהוביל אותם בצורה מבוקרת.

ניתן למור בצורה כללית כי בדברים בהם אנחנו יכולים לסמוך על שיקול הדעת של הילדים ועל הבנתם, בדברים אלו ניתן ואף ראוי להעביר את האחריות לידי הילדים, ועל ההורים להיות בקרים חיצוניים שמוודאים שההחלטות שמקבלים הילדים מתאימות לדרכינו החינוכית. אמנם יש דברים בהם עלינו ההורים להיות אלו שמובילים ומקבלים את ההחלטות.

במאמר זה נעמוד על נקודה אחת בה אנחנו ההורים צריכים להיות מעורבים יותר.

המדרש מספר על גדולתו של רבי מתיא בן חרש. פעם אחת עבר יצר הרע ליד בית המדרש וראה את רבי מתיא בן חרש, שהיה ידוע בהקפדתו הרבה בשמירת העיניים, לומד תורה והחליט להחטיאו. כאשר יצא רבי מתיא מבית המדרש, נדמה לו היצר כאישה יפה ובא לפניו. הסיט רבי מתיא את מבטו. בא לו יצר הרע מן הצד, שוב הסיט את מבטו, ושוב בא לו מן הצד. אמר לנערו ללבן לו ברזל, לקח אותו ושם אותו על עיניו וסימא אותם, בעיקבות כך יצר הרע נפל לאחוריו. הקב"ה שלח את המלאך רפאל, שישיב לו את ראיית עיניו. אמר לו רבי מתיא: "מי אתה"? השיב לו: "אני המלאך רפאל ונשלחתי להחזיר לך את הראיה". סרב רבי מתיא. חזר המלאך רפאל אל הקב"ה ואמר לו: ש"רבי מתיא מסרב לרפא את עיניו". אמר לו הקב"ה: 'אמור לו, שאני מחזיר לו מאור עיניו ומבטיחו שלא יחטא'.

רבי מתיא בן חרש עמד בפני התמודדות קשה, והיה מוכן לוותר על מאור עיניו על מנת לשמור על טהרת העיניים. האם רבי מתיא הוא היחיד שמתמודד? האם יצר הרע מנסה להפיל רק אנשים ידועים ומפורסמים? בוודאי שלא. אין מי שמחוסן בפני התמודדויות, ויצר הרע לא נמצא רק בבית המדרש, הוא נמצא גם בתוך הבתים שלנו.

מדי שנה מפרסם משרד החינוך נתונים לא פשוטים ביחס להרגלי הגלישה של בני הנעורים, על סמך סקר שנעשה בקרב התלמידים. על פי רוב, מתבצע הסקר בכיתות ה', ח' וי"א, כאשר השאלון מתייחס לגלישה באינטרנט במחשב בלבד, ואינו כולל את הרגלי הגלישה בטלפונים הניידים. מהשאלון עולה, כי מעל 70% מההורים מאפשרים לילדיהם לגלוש בלא הגבלה, כאשר מעל ל-50% מקרב ההורים אינם מגלים עניין כלל בגלישת ילדיהם. כ-60% מההורים אינם משוחחים עם הילדים באשר למעשיהם ברשת, ובכ-80% מהבתים לא מצוי חוסם כלשהו לאינטרנט.

בעקבות ממצאי הסקר, קורא משרד החינוך לציבור ההורים להיות מעורב יותר בשגרת חייהם של הבנים והבנות :

'הילד שלך יוצא מהבית, ואתה ההורה נוהג להתעדכן, היכן הוא מבלה, ומתי הוא אמור לשוב הביתה. הילד שלך גולש במחשב, האם אתה יודע היכן הוא גולש ועם מי הוא משוחח, מה הוא רואה שם וכמה זמן הוא עוד יבלה שם. ישנה חשיבות עליונה לשיתוף פעולה הנדרש מצד ההורים, שכן עליהם לדעת כי האינטרנט הוא עולם ומלואו, וכי הוא משמש כזירת התרחשות אמיתית עבור הילדים. הורים רבים סבורים, כי ניצול שעות הפנאי של הילד לגלישה במחשב הביתי, פוטרת אותם ממעקב ודאגה לשלומו. הורה אשר סבור, כי דלת הבית חוסמת את הסכנות האורבות לילדו ברחובות ובסמטאות, טועה. עליו  לדעת, כי האינטרנט פותח בפני הילד דלת, לא רק אל  הרחוב והסמטאות בעירו, אלא גם אל העולם הגדול, על כל המשמעויות הנלוות לכך'.

האינטרנט, על שלל יתרונותיו המשמעותיים, העצים בעשרת מונים את ההתמודדות של דורנו עם שמירת העיניים ועם בניית חיים של קדושה. אמנם גם בדורות הקודמים ההתמודדות לא היתה פשוטה, אבל אין להשוות את ההתמודדות בעבר לקשיים שנגרמים בעקבות האינטרנט, זמינות החטא, עוצמתו הגדולה והקלות הרבה בה ניתן ליפול ברשת ללא כוונה. חובה עלינו להקל את הניסיונות מילדינו היקרים, וַלא 'מה יעשה הנער ולא יחטא?'

על ילדינו לדעת כי לחסום את האינטרנט בפני אתרים מזיקים זו לא בושה, זוהי גבורה. עלינו להיות מודעים לקשיים שלהם ולהיות יותר אחראים.

היום, ברוך ה', קיימים פתרונות שמאפשרים לסנן אתרים מזיקים ובאחריותנו ליישמם בהקדם (לדוגמה נציין את אינטרנט רימון, שנותן פתרונות טובים ומסנן אתרים בצורה מבוקרת על פי דרישת הצרכן – ניתן ליצור קשר עם חברת 'אינטרנט רימון' על ידי מנוע החיפוש 'גוגל' באינטרנט…). ולוואי ונשכיל להשתמש ביתרונות האדירים שבקידמה המדעית, ובו זמנית נצליח לנטרל את החסרונות הנלווים, כך שנרוויח מכל העולמות.

הרב אלי שיינפלד, מחבר הספרים 'היצר, הלב והאדם' ו'הבן שלי מתבגר', ר"מ בישיבת חורב ורב קהילת "נווה הגבעה" בגבעת זאב

.

harav eli sheinfeld

עוד מאמרים מאת הרב אלי שיינפלד בלב אבות:

מבחן התוצאה  כמו במבחנים כך בהתמודדות הרוחנית – על מה אנחנו שמים את הדגש? על התוצאה או גם על הדרך?

מחלה ושמה פרפקציוניזם לפעמים מציבים רף גבוה של הצלחה. מתי זה מדרבן את הילד ומתי זה יכול לפגוע?

נזקי הפורנוגרפיה  שיחה עם נער. על מה נדבר וכיצד נדבר?

יפה השתיקה?  לשוחח עם הבנים או לא? לפתוח את הנושא או להמתין עד שיבואו לשאול?

כיצד לשוחח עם הבן על התפתחותו הפיזית?  ראשי פרקים לשיחה עמוקה על שינויים פיזיולוגיים בגיל ההתבגרות

הקלטות עם הרב אלי שיינפלד:

"הורות והתבגרות": שיח עם המתבגר    תקשורת עם מתבגרים היא לא רק צינור להעברת המסר והתכנים, אלא לב ליבה של הקשר בין ההורה לילד בגיל ההתבגרות והוא המפתח הכי משמועתי להצלחת הקשר החינוכי איתו.

"הורות והתבגרות" בנושא: הפיזיולוגיה של המתבגר  איך לפתוח שיחה – בתור מורה או בתור הורה – עם מתבגרים על השינויים הפיזיולוגיים שעוברים עליהם? אם לאבא קשה לדבר עם בנו על הנושא, האם האמא יכולה לדבר איתו?

הסיפוק מהחופש הגדול

סקר שנערך בסוף החופש הגדול בחן את מידת הסיפוק של בני הנוער מתקופת החופש. בני נוער נשאלו האם הם מרוצים מהאופן שבו הם ניצלו את החופש, ואילו היתה להם אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה ולהתחיל מחדש את החופש האם הם היו מבלים באותה צורה או בצורה אחרת. רבים מבני הנוער הודו שהם מאוכזבים מהאופן שבו בילו את החופש הגדול. תוצאות המחקר היו צפויות. החידוש הוא, שלא רק אנחנו המבוגרים סבורים שהחופש הגדול הוא בזבוז גדול והחמצת הזדמנות מיוחדת אלא גם בני הנוער חשים בכך. אבל, כשהם מגיעים למסקנה זו, חודשיים כבר חלפו להם. בבחינת "מעוות לא יוכל לתקון".

מהי המסקנה החינוכית? אין להמתין עד לסוף החופש הגדול על מנת לבקש מהבן/הבת לערוך סיכום של החודשיים שחלפו, כי אז לא נותר אלא לבכות יחד איתו על החלב שנשפך. אלא, בהתקרב המחצית השנייה של החופש הגדול, רצוי לשבת עם הילדים ולערוך איתם סיכום ביניים, לבדוק תכנון מול ביצוע, ציפיות מול מימוש, חלומות מול מציאות. אם הילד מרוצה – מה טוב. ואם לא – נסייע לו לשנות כיוון, אולי הוא עדיין יוכל להציל את יתרת החופש.

הורים שיש להם נשמה חינוכית, לא יסתפקו בסיכום ביניים חד-פעמי אלא יקפידו על סיכום שבועי. אבל, נדרשת מהם זהירות, שלא לפגוע בחדוות היצירה ותחושת החופש של הילדים.

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

מגדל קלפים

בבקשה תשמרו על הילדים

מגדל קלפים - עבודת צוות בית הספר במשך השנה היא כמו מגדל קלפים?

 

הורים יקרים

השבוע אנו מחזירים לכם את הפיקדון היקר אשר הפקדתם בידנו, הצוות החינוכי של בית הספר, לפני כעשרה חודשים. לא יאומן כיצד עברה לה השנה, מהר כל כך. הנה אנו שוב על ספו של חופש גדול עייפים, מותשים אך מלאי סיפוק.

במשך שנה שלמה עמלנו על חינוך, ערכים, הוספת דעת והשכלה. ראינו בילדים שלכם את הילדים שלנו.לא פעם שנתנו נדדה בלילות בגללם, יותר מאשר אלו הישנים בחדר הסמוך. התחלקנו אתכם יחד כמעט בכל. לעיתים הבעיות שלכם בבית הפכו לבעיות שלנו. השמחות, התקוות, השאיפות; לכולם היינו שותפים. הרגשנו כי מתקיים בנו כפשוטו מאמר חז"ל: "כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו" (סנהדרין יט.). עתה, כשאנו יוצאים לנוח ולאגור כוחות לקראת שנה חדשה, עמוסה וקשה לא פחות מזו שהסתיימה, רצינו לבקש בקשה קטנה, מכם ההורים: בבקשה אל תחזירו את הגלגל אחורנית! בבקשה אל תתנו לעבודה שהשקענו לרדת לטמיון!

במשך שנה שלמה עמלנו על הקניית גבולות ברורים לילדים. דברנו והקפדנו על הגעה בזמן, על סדר וניקיון, על דיבור נקי, על כבוד לזולת, לבוגר ולחבר. בנינו בשיתופכם מערכת איזונים שמצד אחד נותנת לילדים חופש פעולה, ומאידך מגדירה בבירור מה אסור ומה מותר. יחד חינכנו לערכים של כבוד, של דת ומסורת. לקיום מצוות ,למשמעות התפילה והציצית.

הנה מגיע החופש, ואיתו הפרפרים בבטן שכל שנה מחדש אני חש אותם. כיצד יתנהגו הילדים שלנו (שלנו הפרטיים, ואלו שלכם שהם גם שלנו) בפרק זמן ארוך כל כך? האם יקומו לתפילה בכל בוקר? האם ילבשו ציצית? לאיזה סרטים הם ילכו? עד לאיזו שעה בלילה הם יצפו בטלוויזיה, שלא לדבר על מה הם יראו בה? באילו חופים ומסיבות הם יבקרו? מה הם יעשו שם? כיצד הם ידברו? איך הם יתלבשו? איך הם יתנהגו?

במהלך השנה ישנה תחושה כי ההצלחה שלנו דומה למגדל ההולך ונבנה קומה אחר קומה. לצערנו המגדל הוא מגדל קלפים, וכולנו יודעים כי רוחות מנשבות בחוץ, מה טיבן של אותן רוחות ומהי עוצמתן…

אין ספק שהילדים זקוקים לחופש. הם צריכים לנוח ולהירגע, אולם חובה לזכור כי גם בחופש ישנם גבולות וכי למנוחה יש שעות מומלצות וגם על החברים כדאי לפקוח עין.

בבית הספר יכולנו אנו, הצוות החינוכי, להיות המצפן שדואג להחזיר את הילד לנתיב אחרי סופשבוע סוער או לילה ארוך שלא נוצל לשינה בהכרח. עשינו זאת בעדינות אך גם בתקיפות. בסמכות ובאהבה. כעת, כשלא נראה אותם לאורך תקופה ארוכה, אנו סומכים עליכם ההורים שתיקחו את ההגה לידים ותנווטו את הספינה כך שתצלח את אוקיינוס החופש הסוער, ותגיע לחוף המבטחים של ה-1 בספטמבר כשהמטען היקר שהנחנו בה בשנה האחרונה עדיין בתוכה.

זוכרים כמה פעמים הבטחתם לעצמכם להתחיל ללמוד עם הילד כמה דקות בכל יום? כמה פעמים אמרתם לעצמכם ולילדכם כי צריך זמן איכות גם למשחקים, לנסיעה על אופנים, לשיחה, או לסתם ישיבה רגועה? האמינו לנו כי אין כמו החופש הגדול בכדי להתחיל ולקיים את ההבטחות. הזמן הוא אין-סופי, ותשומת הלב לה ילדיכם זקוקים לעולם לא נגמרת. עשו טובה להם ולכם וצמצמו קצת את שעות העבודה. נצלו את שעות האור הארוכות, ותנו לילדים ועשו את מה שכל כך רציתם לתת במשך כל השנה. אם אתם לא תעשו זאת כעת, בחופש הגדול, אין מי שיעשה זאת במקומכם.

כך או אחרת, בכל מקרה אנו מבטיחים להיות כאן שוב בשבילכם ובשביל הילדים, בעוד חודשיים, ערוכים ומוכנים לצאת שוב למסע ארוך של חינוך ומסירות, השקעה ואהבה. יחד אתכם נבנה עוד קומה במגדל האישיות שלהם, מתוך תקווה שאט-אט הקלפים יהפכו לאבנים מוצקות, והילד הקטן שאותו קיבלנו לכיתה א' יהפוך בסוף המסע לנער עצמאי ובוגר הבטוח בעצמו ובצדקת דרכו.

חופש נעים מאיתנו – הצוות החינוכי של ילדכם.

 

הרב חגי גרוס הוא מנהל תיכון "הצבי", מקיף-דתי נתיבות, מרבני 'צהר', ומשיב בקו הייעוץ של לב אבות

המאמר מהאתר של ארגון רבני צהר

מי מעצב את אישיותם של המתבגרים?

א. האם ההורים משפיעים?

 

לפני עשור פרסמה ג'ודית ריץ' האריס, חוקרת עצמאית בארה"ב, ספר בשם "מיתוס גידול הילדים". בספר (שהפך לרב מכר עולמי) טענה המחברת, שחלקם של ההורים בעיצוב אישיותם וזהותם של ילדיהם הוא מזערי. מחצית מהתפתחות אישיותם יש לזקוף לתורשה (= גנים). במחצית השנייה – שותפים ההורים, החברים ובית הספר. מהו הגורם הדומיננטי? – החברים, קבוצת בני אותו הגיל. כך טוענת ריץ' האריס! בשלב הקריטי של עיצוב האישיות – דהיינו: בגיל ההתבגרות – נחלשת השפעת ההורים לעיתים עד לאפס, וגורם ההשפעה הדומיננטי הוא קבוצת בני גילו של המתבגר.

בניגוד לפסיכולוג פרויד שטען שהתקופה המכריעה ביותר בחיי האדם היא תקופת הינקוּת (ועל כן פרויד בנה תיאוריה שלמה על יחסי האם ותינוקה והשפעתם על חיי האדם), סבורה ריץ' האריס שהתקופה המכריעה היא גיל ההתבגרות. זהו גיל שבו לרוב נעלמים ההורים מחיי הנער ואת מקומם תופסים חבריו!!

מסקנתה היא שלהורים יש חלק מאוד קטן בתוצר הסופי – בעיצוב האישיות של ילדיהם. כמובן, ההורים יכולים לקלקל ולהרוס. לדוגמה: אם הם נוהגים כלפי ילדיהם באלימות או מזניחים אותם, ואין הילדים חווים אהבה הורית, הם עלולים לפתח נכוּת רגשית שתשפיע עליהם לרעה במהלך כל חייהם. טענתה של החוקרת – שהשפעת ההורים על עיצוב אישיות ילדיהם היא שולית – מתייחסת ל"הורים לדוגמה" שמשקיעים בילדיהם ועוטפים אותם באהבה ובחום. למרות זאת, השפעתם על התוצר החינוכי הסופי הוא זעיר. לכן, אין להטיל על ההורים אשמה כלשהי על כישלון חינוכי. יש להאשים בכישלון רק מי שיכול להצליח, אבל ההורים אינם אחראים להצלחה, ואם היא קיימת היא איננה נזקפת לזכותם. בכך היא שחררה את ההורים מתחושות אשם על כישלון חינוכי. את התוצר הסופי יש לחפש בנבכי הגנים והתורשה ובהשפעת קבוצת בני אותו הגיל.

מדוע השפעת קבוצת בני אותו הגיל גוברת על השפעת ההורים? מפני שפער הגילאים בין ההורים לילדים הוא להם (= להורים) לרועץ. עבור ילד או נער, משמשת קבוצת בני אותו הגיל דוגמה לחיקוי רלוונטית יותר מאשר הוריו.

תיאוריה זו הִכתה בתדהמה את הממסד החינוכי והפסיכולוגי בארה"ב, אבל בחלוף זמן קצר היא התחילה לחלחל בתודעה הציבורית.

מהי עמדתנו כלפיה?

הדיון צריך להתקיים בשני מישורים:

  • במישור העובדתי (= התשתית העובדתית) – האומנם השפעת ההורים על עיצוב אישיות ילדיהם היא אכן כל כך שולית?
  • במישור החינוכי – מתוך הנחה שתיאור המצב נכון, מהי תגובתנו החינוכית? מהי מסקנתנו החינוכית?

ב. מצוות חינוך

 

נפתח במישור החינוכי. מן התורה נצטווינו על מצוות חינוך, שנאמר: "ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרך ה'". ומהי מצוות חינוך אם לא לנסות להשפיע על עיצוב אישיותם של בנינו ובנותינו – ללכת בדרך ה'?! לפי ג'ודית ריץ' האריס, שטוענת שהשפעת ההורים על עיצוב אישיות ילדיהם היא מזערית, מצוות חינוך היא דרישה שאיננה לגיטימית, מפני שההורים אינם גורם משמעותי בעיצוב אישיות ילדיהם. בכך שהתורה ציוותה על ההורים לחנך את ילדיהם, היא קבעה בצורה ברורה שהורים יכולים לחנך את ילדיהם. זוהי אמונה בסיסית של כל מי שנאמן לתורת ישראל. גם חז"ל לדורותיהם האמינו ביכולת ההורים לחנך, ולכן הדגישו שמוטלת על כל בית בישראל האחריות לעיצוב דרך הבנים. תפקידו של דור האבות, ולא של החברים, לעצב את דור הבנים. ומכאן לחשיבות העצומה של מצוות חינוך בתודעה של עם ישראל. ההורים מחנכים את ילדיהם ומעצבים את אישיותם, המורים ומערכת החינוך מסייעים להם להשלים את החסר בתחום הלימודי.

אנחנו, עם ישראל, איננו מוכנים לקבל את הטענה המהפכנית של ג'ודית ריץ' האריס, על השפעתם הזניחה של ההורים על ילדיהם. המסקנה של החוקרת הזו. אנחנו עם של מחנכים, המאמין בלב שלם בחינוך, כפי שכותב הראי"ה קוק זצ"ל "זהו אושרנו, שאנו מקושרים אל החינוך הילדותי [= חינוך ילדים] בצורת תרבותנו" (קובץ ז סי' רה) . נצטווינו לחנך את ילדינו ומאמינים אנו ביכולתנו לחנך.

ג. השפעת הסביבה

 

גם לחברה ולסביבה הקרובה יש יכולת השפעה על הילדים ובני הנוער. חז"ל הכירו בהשפעתה הגדולה של החברה על האדם, החל מהמעגל הקרוב ("שכן טוב" ו"חבר טוב") וכלה במעגל הרחב ("המדינה"), כפי שכותב הרמב"ם (הל' דעות ו א): "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו". ומשום כך הדריכו חז"ל אותנו לבחור בחברה טובה: "לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם…" (רמב"ם, שם). במיוחד מושפעים בני הנוער בגיל ההתבגרות מחבריהם, בגלל שאישיותם טרם מגובשת והיא הולכת ומתגבשת. כל מפגש חברתי תורם משהו לבנין אישיותם.

אבל, בחירת המעגל החברתי על ידי ילדים ונערים אף היא איננה מקרית אלא היא תוצאה של החינוך שהם קיבלו. לכן, חובתם החינוכית של ההורים היא להיות מעורבים בבחירת החברה של ילדיהם, ולנווט אותם לבחור בחברה הדוגלת בערכים הזהים לערכים שהם עצמם דבקים בהם. כך שקבוצת בני אותו הגיל, לא רק שלא תמשוך את הנער לכיוונים הסותרים את הדרך החינוכית שמתווים לו הוריו אלא עוד תחזק אותה. בדרך כלל, גם ללא הכוונה מפורשת של ההורים ובלא התערבותם, בוחרים הילדים (באופן טבעי) בחברה שדומה להפליא למשפחתם הקרובה, בהשקפה ובאורח חיים (כגון: חברים, תנועת נוער, תיכון או אולפנה). הדגש הוא על: בדרך כלל. בחירה זו היא תוצאה ישירה של החינוך בבית. הוי אומר: ההורים משפיעים על בחירת קבוצת בני אותו הגיל של ילדיהם. קבוצה זו תעצים את מה שקיבל הנער בביתו. כך הופכת קבוצת בני אותו הגיל לזרוע חינוכית של הבית, לרוח גבית הממריצה אותו בכיוון של הבית ולא נגדו.

ד. חוזרים לחנך

 

ומה בדבר טיעוניה של ריץ' האריס שגם להורים "טובים" שאינם מתעמתים עם ילדיהם, אין כמעט השפעה על עיצוב אישיותם לטענתה, בני הנוער מושפעים יותר מהתורשה ומקבוצת בני גילם מאשר מהוריהם. ולכן, אין ההורים נושאים באחריות לתוצר החינוכי הסופי, הן לטוב והן לרע.

גם אם נקבל את הטיעונים הנ"ל, עלינו להתייחס אליהם (לכל היותר) כתיאור מציאות, כפי שהיא משתקפת בארה"ב ובחברה המערבית. מציאות זו איננה חוק טבע אלא תוצר של סגנון החיים המודרניים, ולכן הוא גם ניתן לשינוי. בחברה שבה שקועים ההורים בקריירה אישית ומזניחים את ילדיהם, טבעי הדבר שהילדים מחפשים חלופה להוריהם והם מוציאים אותה אצל חבריהם. הורים שאינם משקיעים בחינוך ילדיהם, הופכים לאט לאט לגורם חסר משמעות בעיצוב אישיותם, ובמקביל הולכת השפעת החברים וגוברת. עם חבריהם הם חולקים את רגשותיהם ואת חוויותיהם, ומתגובותיהם הם לומדים את דרך החיים הרצויה.

תופעה זו איננה מחוייבת המציאות. אם ישקיעו ההורים בחינוך ילדיהם, ישמרו על קשר חם איתם, יספקו להם את צרכיהם הרגשיים, יגלו התעניינות בחייהם, אין כל סיבה שהילדים יחפשו חלופות. אמנם, אצל מתבגרים, מתעצמת הנטייה החברתית, הם מתאמנים עם חבריהם בתקשורת חברתית. אבל אין כל סיבה שהוספת נדבך חשוב זה באישיותם, תביא לניתוק מוחלט מהבית ולדלדול השפעת ההורים עליהם.

תיאורה של ריץ' האריס על מה שקורה בארה"ב לא צריך להוביל אותנו למסקנה שההורים אינם נושאים באחריות על עיצוב אישיות ילדיהם אלא למסקנה ההפוכה: ההורים צריכים להגביר את השקעתם בחינוך ילדיהם על מנת שהשפעתם עליהם לא תהיה שולית, ח"ו. דבריה צריכים לשמש לנו כתמרור אזהרה שמתריע מפני מה שעלול לקרות אם יחשבו ההורים שטיפוח הקריירה האישית שלהם פוטרת אותם מלהשקיע בחינוך ילדיהם. ערכי הבית אינם זורמים אוטומטית אל הילדים אלא זהו פרי של השקעה חינוכית מרובה. ללא השקעה, גוברת ההשפעה של הסביבה ושל החברים.

וראה זה פלא. לאחרונה, ערך ד"ר שרגא פישרמן, ממכללת אורות, מחקר על השפעת ההורים והמורים על הזהות הדתית של בני הנוער. בני נוער נשאלו על מידת השפעת ההורים על זהותם האמונית והדתית. בטווח שהוצב בשאלון נקבעה מידת ההשפעה הגבוהה בספרה 4 והנמוכה ביותר בספרה 1.5. ואלו התוצאות שהתקבלו: מידת ההשפעה של ההורים על בנים בכיתה ז' עומדת על 3.75. בכיתה י"א היא יורדת עד ל-2. בגיל 20 היא שבה ל-3.5!!! אצל בנות אין תנודות כל כך חזקות: לכל אורך שנות התיכון, מידת ההשפעה של ההורים נעה בטווח שבין 3-3.5.

המחקר של ד"ר פישרמן מלמד באופן ברור שההורים הם גורם ההשפעה המרכזי על עיצוב זהותם הדתית של ילדיהם, ולא החברים. לכן אחריותם של ההורים היא גדולה ביותר. המחקר גם מלמד שהמשבר ביחסי נערים/הורים בגילאים 16-19 הוא זמני. לכן, אין להורים להרים ידיים ולומר נואש, אלא לחפש דרכים לשמור על תקשורת בריאה עם ילדיהם ולהמשיך להשקיע בחינוכם הרוחני והמוסרי גם אשר הם אינם רואים פירות. הפירות יופיעו מאוחר יותר. סבלנות, סבלנות. בשנתיים שבהם מגלים בני הנוער (בעיקר בנים) התנגדות לחינוך של הבית, נדרשת זהירות ומתינות.

הבשורה המשמחת שה"משבר" הוא זמני והוא יחלוף תוך שנתיים-שלוש, אמורה להרגיע את ההורים לבל יאבדו את עשתונותיהם מרוב פחדים וחששות ולבל יתעמתו לשווא עם בנם. עימות לא מוצלח, קשה ומריר מידי, עלול לפצוע את הנער ולהותיר בו צלקות. גם בתקופה זו לא מפסיקים לחנך, אבל צריך להגביר בה את הימין המקרבת ולהמעיט בשמאל הדוחה. הסבלנות תשתלם.

מחקרו של ד"ר פישרמן מגלה שטיעונה של החוקרת ג'ודית ריץ' האריס איננו משקף את מה שקורה בתוך החברה הדתית במדינת ישראל. ברוך ה'!!! הסיבה היא פשוטה: החברה הדתית מאמינה בחינוך ומשקיעה בחינוך, ולכן השפעת ההורים על עיצוב אישיות ילדיהם היא משמעותית. פרסום תוצאות המחקר לא צריך להביא אותנו לישון על זרי הדפנה, אלא לבסס את אמונתנו באפשרות לחנך, ולדרבן אותנו להשקיע יותר בחינוך ילדינו מתוך תקווה שנזכה לראות את התוצאות הברוכות של עמלנו החינוכי.

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה