תגית: הורים

הנוער של היום / הורים – הדור השלישי

" הנוער של היום זה לא מה שהיה פעם ", היא קלישאה הנאמרת בדרך כלל תוך שחרור אנחה עמוקה ועיניים המתכווצות במבט קודר. אלא שבעידן המודרני ראוי לעדכן את המשפט הזה ולומר ש'הנוער של היום הוא לא הנוער של…אתמול'. בעולם שלנו קצב הדברים השתנה לגמרי. הכול צועד מהר יותר. ובדור המיקרוגל לא רק המכשירים הסלולארים משתדרגים ומחליפים את פניהם כל כמה חודשים, אלא גם…האנשים.

לדבר הזה יש משמעות עצומה במישור החינוכי. שיטות, אמירות וגישות שעבדו עלינו לפני עשרים שנה, ואפילו כאלו שפעלו על הילדים הבוגרים שלנו, לא בטוח שיועילו אצל הצעירים יותר.

הדבר הזה לא צריך להביא אותנו לייאוש, אלא רק לדחוף אותנו לשני דברים:

הראשון הוא לפתח את ההקשבה והשיח עם ילדינו כדי שנוכל לקלוט באמת את המקום בו הם נמצאים. מה עובר עליהם, מה סוג ההתמודדויות שהם נמצאים בהן וּלְמָה הם זקוקים מאיתנו.

השני הוא להתחדש בעצמנו. ללמוד, להתעדכן, לנסות להתקדם ולהשתכלל. בתחומים הנפשיים והפנימיים לא פחות מאשר בחיצוניים. לפתח דרכים חדשות כדי להעביר מסרים, ולשם כך אף להשתמש באמצעים הטכנולוגים החדשים הקיימים היום. אבני היסוד מהן בנויה נפש האדם, ועקרונות הבסיס בחינוך – לא השתנו, אך ההתמודדויות של הדור הצעיר והעולם המורכב ומלא הניסיונות שאנחנו חיים בו, מחייבים גם אותנו ההורים לא להישאר מאחור.

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

מבקרים אצל סבתא

ילדיכם נסעו לסבא וסבתא לשבוע, ובמקרים רבים המדדים הרוחניים והחינוכיים שלכם שונים מאלו של בית הוריכם. אצל ההורים יש טלוויזיה ואינטרנט ללא הגבלה, מפנקים את הילדים בממתקים ובמתנות למרות שאתם נגד פינוקים מיותרים, הבריכה בעיר מעורבת ובתי הקולנוע לא באים בחשבון. מצד שני סבא וסבתא מאוד רוצים לבלות קצת עם הנכדים, וחוץ מזה אין סידור אחר לחופש הגדול.

כידוע, התורה שבכתב אינה מכירה בדרך כלל במצבים של דיעבד, אבל במקרים רבים חז"ל יצרו שתי מערכות הלכה מקבילות – האחת לכתחילה והשניה בדיעבד. חכמים יכלו לבקש רק מצב לכתחילה, אולם הבינו כי סטנדרטים גבוהים הם המצב הטוב והרצוי, אבל לעיתים, במהלך חיים, צריך לדעת להסתפק בחוסר השלמות. יש להדגיש כי ההכרה בחוסר השלמות יש בה מן השלמות בעצמה, אולם על כך בפעם אחרת.

במקרים רבים עומדים גם ערכים מנוגדים למבחן, כמו במקרה שלנו –  כיבוד הורים מול "לכתחילה" רוחני והלכתי, ואז צריך להכריע. אם היה מדובר בכיבוד הורים מול שמירת שבת, התשובה הייתה ברורה, אולם כאן מדובר בשאלה מורכבת הרבה יותר. אציע כי נעמיד תנאים מסוימים שיהיו ברורים ומוסכמים (ראוי שהילדים יזדהו איתם) כמו גדרי צניעות וכו' במקום שאי אפשר להתפשר. נסכים גם שיש מקומות בהם צריך לקבל דיעבד אחד למען לכתחילה אחר, ונדגיש כי הוויתור הזמני נעשה למען כבוד סבא וסבתא שהוא חשוב. בכל מקרה חשוב להכין את הילדים – היכן יש תפילות במניין באזור ומה שעות התפילה, אילו פעילויות מעניינות ומתאימות לרוחכם מתקיימות, אם ומה הם שעות הצפייה בטלוויזיה. וכרגיל, עשו זאת תוך הסבר ובנעימות, בעיקר עם הילדים ולא רק עם סבתא. חופשה טובה לילדים ולנו.

הרב שלמה וילק, רב קהילת "יעל" בשכונת בקעה בירושלים וראש התיכון התורני "דרך אבות" באפרת

הורים מפונקים

הורות בריאה מושתתת על אהבה המתגלה במלאכת אומנות של איזונים. מתוך אהבה: מקרבים ומקשיבים, יוצרים חוויות משותפות וצומחים. מתוך אותה אהבה: מציבים גבולות וקובעים כללים, אוכפים מדיניות ומונעים הפקרות. בתוך החינוך מאהבה – אחד מכלי העבודה הבסיסיים הוא השיחה האישית. אך משום מה, רבים משתמשים בה בעיקר כדי לנזוף. קיבלנו מכתב נזעם מהמורה? אנו קוראים דחוף לילד לשיחה אישית. בבית הוא מזניח את תפקידיו? מתיישבים לשיחת הבהרה. הוא היה מעורב במעשה 'קונדס' פסול? "בוא אלי לחדרי לכמה דקות בבקשה…". כל זה הוא ראוי, אך העיקר חסר מהספר. מדוע כמעט ואין מזמינים את הילד לשיחה אישית כדי לשבחו? ילד אשר יום אחרי יום עושה את משימותיו הביתיות בנאמנות – האם אנו זוכרים גם לקרוא לו לשיחה אישית שכולה מחמאה? ילד שבקביעות לומד בצורה טובה – האם אף אז מזמנים אותו לשיחה שתוכנה שבח וחיזוקים?

אנו יודעים להתלונן עת הילד מגלה סימני פינוק. עם יד על הלב, האם אין אנו לוקים בפינוק ביחס לילדינו? כל אימת שהם לומדים או מסדרים, עוזרים או מטפלים באחים – לנו זה מובן מאליו. אנו טורחים להגיב ולהעיר רק כשההתנהגות אינה כשורה. בתי הספר שלנו למדו מזמן לא רק לשלוח מכתב על התנהגות פסולה, אלא בעיקר לשלוח "נעים להודיע" ולתת פרסי הצטיינות על התנהגות. האם לא ראוי שאף אנו נשבח תדיר את הטוב שבילדינו?

סוף דבר, מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך. ככל שנזכור לשבח ולחזק התנהגויות חיוביות, כך תקטנה רשימת ההתנהגויות הבעייתיות עליהן נצטרך להגיב. לא כדאי להתקמצן במילים חמות המשבחות את הטוב היומיומי. יש ליזום הזדמנויות לאומרן לילדנו, וכן, גם לבני זוגנו.

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

על הורים, ילדים, והפייסבוק שביניהם

"הי יוסי, מה הענינים? מה עשית בחופש הגדול?". "סבבה. הייתי בפייסבוק". אם אתם לא רוצים להיקלע לשיחה הזויה (ואמיתית! שמעתי במו אוזניי) כמו הנ"ל אצל ילדיכם, כדאי לנקוט בכמה אמצעים. אך לפני כן כמה מילות הקדמה, לטובת חלק מההורים שבשבילם פייסבוק זה – "נו…משהו מהאינטרנט…".

ובכן, פייסבוק הוא אתר אינטרנט אמריקאי שנועד להיות רשת חברתית. הוא הוקם על ידי סטודנט יהודי אמריקאי בן 19 בשם מארק צוקרברג, שבזכותה הפך להיות המיליארדר הצעיר בעולם. האתר זכה להצלחה מטאורית ותוך שש שנים בלבד מהקמתו הוא מונה 350 מיליון משתמשים רשומים. בארץ הוא האתר השלישי בפופולאריות שלו, עם 2 ורבע מיליון משתמשים בשבוע (60%! מכלל הגולשים בארץ), והפופולאריות שלו רק גוברת. בחודשים האחרונים הוא הפך לטרנד הלוהט אצל הנוער הדתי ושיעור המשתמשים בו מגיע לעשרות אחוזים.

המובן המילולי של 'פייסבוק' הוא 'ספר הַפָּנִים', כיוון שהוא מאפשר לכל אחד ליצור מעין ספר בו הוא מציג לכולם את פניו וחושף לפניהם את עולמו. המשתמש יוצר לעצמו מעין אתר אישי בסיסי, בו הוא רושם פרטים אישיים, ומעלה אליו תמונות וסרטונים קצרים. האתר משמש כרשת חברתית ומאפשר לגולש להצטרף לקבוצה חברתית לה הוא משתייך (בית ספר, מקום תעסוקה, מתעניינים בתחביב מסוים, אוהדים של דמות או של רעיון כלשהו, או כל מאפיין אחר) ולתקשר עם שאר חברי הקבוצה. פייסבוק מאפשר למשתמש לצרף משתמשים אחרים להיות 'חברים' שלו, ובכך הם מקבלים הרשאה לצפות בדף שלו, ולהגיב לתמונות ולחומרים שנמצאים שם. בדף האישי של כל אחד תוכלו למצוא (אם רק זכיתם להיחשב כ'חברים' שלו), את כל הדברים שהוא וחבריו רשמו, הגיבו ואמרו זה על זה.

העניין הוא שפייסבוק כבר מזמן אינו עוד אתר. הוא תופעה חברתית ישראלית וכלל-עולמית. נקודה. יש לו כוח ממגנט אדיר והיכולת שלו לשאוב אליו אנשים עולה על כל אתר או אמצעי מדיה אחר שהכרנו קודם. לא נוכל במסגרת זו לנתח את סוד קסמו ויתרונותיו מחד, וגם לא את רשימת הסכנות שהוא מציב, מאידך. בכל זאת ניגע בכמה דברים על רגל אחת. בעוד האינטרנט מדורג כגורם התמכרות רמה 3, הפייסבוק נמצא ברמה 5. הוא בולען זמן אדיר, ומצוי מאוד שכניסה חטופה מסתיימת אחרי כמה שעות. רוב השימוש הוא סתמי ושטחי, ומתמקד בהתקשקשויות אינסופיות, עדכוני הפרופיל האישי, העלאת חומרים אליו ובתגובות על של אחרים, ובמשחקים ואפליקציות שונות. עם זמן, ממש בלי לשים לב, הפך פייסבוק מכלי שנועד לשקף את החיים, למוקד החיים עצמו. רבות מהתמונות שבו אינם צוהר לחוויות מהחיים, אלא אנשים מצטלמים מראש ב'פוזות' מיוחדות רק כדי להעלות את הדברים לפייסבוק. האתר ממומן על ידי פרסומות, וביקור תמים בפרופיל של חבר מהישיבה התיכונית עלול לחשוף אותך לפרסומת צבעונית למועדון לילה. לנוער דתי החי בחברה נפרדת רוב זמנו, אך גם למי שנמצא בחברה מעורבת, פייסבוק הפך את הזמינות ואת רמת החשיפה אל המין השני לגבוהה ביותר. בעולם הוירטואלי המחיצות נופלות בקלות, ויצר המציצנות, הסקרנות וחיפוש החוויות, דוחפים בני נוער למקומות שלא היו מגיעים אליהם בעולם האמיתי. הפייסבוק מפתה לצרף עוד ועוד חברים ומעניק לך תחושה של שייכות ומקובלות, אך בפועל הוא משחית את מושג החברות בכך שהופך אותה ממערכת יחסים ממשית למשהו טכני ושטחי שתלוי בהקלקה כפולה על העכבר בלבד. משאבי הזמן והנפש שהפייסבוק לוקח מן האדם בוודאי באים על חשבון החיים האמיתיים והיכולת להתקדם ולפתח קשרים עמוקים. רק נעיר שבכל הנ"ל לא נגענו כלל בבעיות כלליות של רשת האינטרנט שהפייסבוק רק העצים (גניבת זהות, אפליקציות המנסות 'לצוד' את כתובת המייל שלנו לצורך שליחת דואר-זבל אלקטרוני, האפשרות של כל מופרע וסוטה לשטוח את עולמו ולהזמין אותנו להיכנס אליו ועוד). לסיום רק נציין שבני נוער רבים מצטרפים אל הפייסבוק, לא מתוך מחשבה ובחירה, אלא כתוצאה מהלחץ החברתי ותופעת העדר – "מה עוד אין לך פייסבוק? די, אתה צוחק עלי. כ-ו-ל-ם בפייסבוק!".

מה צריכה להיות עמדתנו כהורים ביחס לפייסבוק?

באופן כללי, גלישה ברשת בכלל היא דבר הדורש מהורים שלא רוצים להפקיר את ילדיהם לחסדיו של האינטרנט, היערכות מתאימה, אך השימוש החדש בפייסבוק העצים את הצורך בהתמודדות בכמה רמות.

ההמלצה ראשונה להורים היא: אם בידכם למנוע מראש מילדים להיכנס לתוך העניין הזה – עדיף. עודדו אותם לצאת ולפגוש את החברים פנים אל פנים ולא ל'קשקש' בלי סוף עם הרבה אנשים שמעולם לא פגשו ולכנות אותם 'חברים'. ייתכן שכרגע הם יתעצבנו עליכם, אבל בגיל עשרים הם עשויים לבוא ולהודות לכם על שהענקתם להם במתנה עוד שלוש שנים לחיים…

אם הם כבר עמוק בפנים ולא ניתן לעצור זאת – מומלץ להגביל את זמן הגלישה בפייסבוק (אם אתם מחוברים דרך רימון – מסלולי הגלישה העליונים שלו לא מאפשרים כלל שימוש בפייסבוק, ובתחתונים השימוש אפשרי עם סינון ברמות שונות. אם אתם משתמשים בסיסמא כדי להוריד את הרמה ולאפשר שימוש, הגדירו מראש במחשב זמן קצוב).

אפשר להתנות את כניסת הילדים לפייסבוק בסיום מטלות בסיסיות (שיעורי בית, התכוננות למבחן, סידור חדר וכדו'), ולא להיות הדבר הראשון שהם עושים כשחוזרים מבית הספר… דרך אגב, ישנם הורים שמקפידים שכל הגלישה ברשת תהיה רק כאשר לפחות אחד ההורים נמצא בבית.

כדאי לדבר עם הילדים בשיחה גלויה על היתרונות והחסרונות שקיימים בפייסבוק. להתעניין מה מושך אותם להשתמש בו ולשאול אותם מה הם מפיקים ממנו, לדבר איתם על מושג ה'חברות', על המשמעות שלו בחיים, ועל מה שעשה לו הפייסבוק, ולחשוב יחד איתם על דרכים להשיג את מה שהפייסבוק נותן גם באמצעים אחרים.

נסיים בהצעה נועזת – פתחו גם אתם פייסבוק משלכם ושלחו לילדיכם הצעת 'חברות'. זה יאפשר לכם להיות נוכחים בעולמו האינטרנטי של בנכם ולהתרשם מ'חבריו' וממה שהולך ביניהם. אלא שעליכם לקחת בחשבון דבר נוסף. אל תיעלבו אם תקבלו למחרת במייל הודעה מאתר פייסבוק – 'יוסי דחה את בקשת החברות שלך'…

– תודה לרב יונה גודמן על הרעיונות

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

יחסי הורים / בוגרים 18+

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:


הסרטון מתוך האתר "ערוץ מאיר". לצפייה בסרטונים נוספים לחצו כאן.

הרב אלישע אבינר והרב זאב שרון, ראש המכינה הישיבתית הקד"צ במעלה אפריים

הורים-ילדים והפייסבוק: המלצות למעורבות הורית ברשת החברתית

בשנים האחרונות אני מרכזת את תחום האינטרנט במכון יסודות, מרצה בפני הורים, תלמידים וצוותי חינוך ומעבירה סדנאות הורים-מתבגרים בנושא. בשנתיים האחרונות, במרכז הדיון סביב השימוש באינטרנט בקרב בני נוער עומד – איך לא – הפייסבוק. רבות דובר בנושא: יתרונות, חסרונות, מאיזה גיל מותר, החברים בפייסבוק, חברות של הורים עם ילדיהם, הגבלת שימוש בתמונה ועוד. לאחרונה, התעצם הדיון בנושא האלימות בפייסבוק, כפי שבאה לידי ביטוי בקבוצות חרם ושנאה. מתוך ניסיוננו עם מגוון רחב של קבוצות בחברה הישראלית – ילדים, בני נוער והורים – מובאות להלן המלצות "מכון יסודות יוזמות חברתיות" עבורכם, ההורים. המלצות אלה יאפשרו לכם לעשות סדר ב"ים" המידע שזורם בנושא ויסייעו לכם לכוון את צעדיכם, בכל הנוגע לפעילות הילדים בפייסבוק.

התמכרות לפייסבוק

 

– למרבית הילדים ובני הנוער יש פרופיל בפייסבוק אך אחוזים גדולים מספרים בגלוי שהם מאסו בפורמט הזה ומנסים, למרות שלא תמיד בהצלחה, להתנתק. לדבריהם, מדובר בעיסוק סתמי ומשעמם, אך סוחף וממכר. התפכחות זו נפוצה יותר בקרב בני נוער בכיתות ט' ומעלה. עבורנו, ההורים, זוהי דוגמא מובהקת לעובדה שאכן פייסבוק ממכר הופך להתנהגות הנחוות בקרב מספר רב של בני-נוער כלא נשלטת. כמו בכל התמכרות, ההתנהגות הופכת לחסרת תכלית, אך היא עוזרת לברוח מהתמודדות עם משימות ומטלות התפתחותיות אחרות, כגון קביעת מפגש עם חברים, הכנת שיעורי-בית, למידה למבחן או לקיחת חלק במטלות הביתיות שכל תירוץ הוא כשיר על מנת להתחמק מהן. כדי לעזור לילדינו "להיגמל" משעות הבילוי הרבות בפייסבוק, חשובות הנוכחות והבקרה ההורית ובמידת הצורך, גם הגבלת הזמן לשהייה (או בהייה) במחשב.

דפוס השימוש באינטרנט

 

– ילדים מבלים שעות רבות מול המסך, בממוצע בין 4 ל-7 ביום. פייסבוק שינה את דפוס השימוש והוסיף נדבך חדש. לא רק שהם מבלים הרבה זמן, הם מבלים כל הזמן. מספר רב של בני-נוער מרגישים צורך לקבל את מנת המידע שלהם באופן מיידי. חלק מהילדים מחוברים בכל שעות הערוּת שלהם לדף פייסבוק שלהם ושל חבריהם על מנת להתעדכן בחדשות האחרונות בזירה החברתית (כולל באמצעות הסלולר). המשמעות הנה מרחיקת לכת. ראשית, ילדים ובני נוער צריכים להתמודד עם סביבה חברתית עתירת משתתפים ועם לחץ חברתי המתנהל במרחב האינטרנטי. חשוב לזכור, שלרוב הילדים אין את הכישורים והבשלות להתמודדות יעילה עם הלחצים שמציאות זו מייצרת. כיתה של 40 תלמידים מהווה זירה רחבה דיה עבור ילדינו על מנת ליצור קשרים – זירה המחייבת כישורים חברתיים מפותחים. קל וחומר זירה של 800 חברים. שנית, "פייסבוק סביב השעון" מערער את מקומו של הבית כמקום בטוח ורגוע עבור ילדינו, המופרד מהסביבה החברתית שבחוץ. הבית הופך לסביבה רועשת וגועשת, עם פחות יכולת רגיעה ופחות יכולת בחירה בפעילויות אישיות. בהתאם לכך, האתגר ההורי הוא להחזיר את הבית למשפחה ולהקפיד שהבית כן ישמש מקום רגוע המשרה בטחון.

חברים בפייסבוק

 

– בני נוער מפתחים חוגים חברתיים בפייסבוק שנעים בין 200 ל- 1200 חברים. עבור חלקם, מדובר בתחרות פופולאריות הנמדדת בכמות החברים בפייסבוק. מרביתם לא מכירים את כל החברים שברשימה שלהם. חלקם מאשרים חברים חדשים ללא בדיקה כלל, על סמך התמונה או על סמך בדיקה שטחית בלבד (מספיק שמישהו שמבקש ממני חברות מופיע ברשימת החברים של מישהו שאני מכירה). ובכן, מה זה אומר על המושג חברות? מה זה אומר על המידע, התמונות והחומרים שילדיכם נחשפים אליהם או חושפים בפומבי? אלו שאלות שכדאי לשאול את ילדיכם בהקשר זה. בכל מקרה, חשוב שנזכור שהסיכוי שילדינו ייחשפו לחומרים, לתכנים, לפיתויים ולהטרדות גדול יותר כאשר יש להם 600 חברים לעומת 60 כפי שאולי היו לנו בנעורינו.

ניהול פרופיל

 

– בפייסבוק אנו נדרשים "לנהל פרופיל" הכולל יכולות שונות, ביניהן: הגדרת החשבון מבחינת חשיפת המידע שבו, בחירת החברים וקיטלוגם לקבוצות, הגבלת המידע שחושפים ועוד. כל אלו יכולות שהילדים אינם מודעים לחשיבותן, שהרי הם ילדים ולא מנהלים. ברירת המחדל של פייסבוק היא שהכל גלוי. כל אופציה אחרת מחייבת שינוי אקטיבי. לפיכך, חשוב, כמו בכל עסק, שאנו ההורים נהיה המנהלים של הילדים שלנו ומדי פעם נציץ ונבדוק איך העניין "עובד", על מנת לא להתעורר למשבר בעסק.

גיל 13 ומעלה

 

– פייסבוק אינו מיועד לילדים מתחת לגיל 13. ילדים מתחת לגיל 13 עם פרופיל בפייסבוק נאלצים לשקר. לאור זאת, חשוב לברר באיזה גיל הם מציגים את עצמם. הפייסבוק מנסה לאתר אנשים בעלי מאפיינים דומים שאולי יוכלו להתחבר. כלומר, הילדים בני ה-11 במציאות, שבפייסבוק חגגו 18, יקבלו הצעות מבני גילם השיקרי. וברור שאין שום סיבה שנער בן 18 יצור קשר עם בנכם או בתכם בני ה-11. חשוב לזכור שרשתות חברתיות מהוות אוטוסטרדה לפדופילים המחפשים את הקורבן הבא.

מדוע פייסבוק מגבילה את הכניסה מגיל 13? מכיוון שמדובר בזירה הדורשת כישורים חברתיים, יכולת אסרטיבית, בשלות רגשית ויכולת להפעיל שיקול דעת ואחריות בשעת הצורך. בדרך כלל, ילדים מתחת לגיל 13 חסרי כישורים ובשלות. אנו ממליצים לא לאפשר לילדים מתחת לגיל 13 לפתוח פרופיל בפייסבוק. במידה ולילדיכם יש פרופיל, חשוב שתהיו חברים שלהם ותייצרו מנגנוני בקרה המאפשרים לכם להאיר או להעיר בשעת הצורך.

קבוצות שנאה וחרם

 

– משיחות עם ילדים ובני נוער, לצערי, אני יכולה לומר שכל הילדים נחשפו לתופעה, אם כמשתתפים, כקורבנות, כמי שפתחו קבוצה או כמי שלא בחרו באופציה "לייק" אבל לא עשו דבר מעבר לכך. מרבית הילדים מבינים כי מדובר בתופעה שלילית, הפוגעת ברגשותיו של הקורבן ולעיתים אף הופכת לפגיעה במרחב הממשי (במציאות), אך לא יעשו דבר על מנת להפסיק את הפעילות העוינת. כמו כן, הם לא "ילשינו" להורים או למורים על כך. לדבריהם, במידה והם לא נוטלים חלק בפגיעה אז זה "לא עניינם". רוב הילדים יאמרו שאחריותם של הורי הילד הנפגע לגלות תופעות מעין אלו. אכן, ילדינו מצפים מאתנו לשמור ולהגן עליהם מפני פגיעות, למרות הצורך שלהם בפרטיות.

פרטיות או לא להיות ?

 

– כניסה לעולמו של הילד מעלה את שאלת הפרטיות. הפייסבוק מציף את הקונפליקט ביתר שאת. אז זה הרגע לומר שהפייסבוק אינו מקום פרטי. המרחב האינטרנטי הוא ציבורי בהגדרתו.

בעולם הווירטואלי חסר הגבולות, בו מבלים הילדים שעות כה רבות, חייבת להיות נוכחות של מבוגר אחראי, כמו במקומות אחרים במרחב הממשי שבו ילדיכם נמצאים. אפילו בבית הספר יש מבוגר אחראי ולמרות זאת, הורים מגיעים לאסיפות הורים על מנת להתעדכן. כמו כן, ילדים, בעצמם, אומרים שהם מבינים את חששות ההורים ושהם זקוקים לנוכחות ההורית כי הם "בסך הכול ילדים". מרביתם, יאשרו אתכם בשמחה בתור חברים כי מבחינתם מעורבות תמיד עדיפה על ריגול. בנוסף, מעורבות מאפשרת התערבות במקרה הצורך. הורה מעורב יכול לבחור מתי להתערב ומתי לא. התערבות משמעותה להדריך, לכוון, ובמידת הצורך להציב גבולות.

בהקשר זה, יש לזכור שקוד כניסה למחשב, לסלולר או לנייד חוסמים את האפשרות לעזור לילדיכם בשעת הצורך.

הילדים רוצים אתכם מעורבים

 

במפגשים שלי עם ההורים, אני מבחינה כי עבור חלקם, האינטרנט והפייסבוק מהווים זירה עלומה ומסתורית, המעוררת חששות כאילו מדובר במדינה זרה ולא מוכרת. כמו כן, חלק מההורים נהנים מהשקט היחסי שהרשת נותנת בבית – עיסוק לילדים, כל אחד בחדרו, מעט ויכוחים בין אחים ומעט דרישה לזמן איכות. אחרים מציינים שהילדים "יודעים הכל, כי הם נולדו לתוך זה" ושוגים כשהם מבלבלים ידע טכני עם יכולת מנטלית.

חשוב לזכור שלמרות השינויים הטכנולוגיים והחשיפה הרבה של ילדינו למחשב, מוחו של הילד נותר ללא שינוי ויכולותיו לקבל החלטות, להעריך סיכונים ולקחת אחריות נותרו בעינן – מוגבלות מאלו של מבוגרים בעלי חוכמת חיים.

תהא הסיבה אשר תהא להדרת ידי ההורים מהמקלדת, הכוונה והדרכה יכולות לפתור את הבעיה. תפקידנו לתת לילדינו את מה שהם צריכים – הורים מעורבים וגבולות יציבים שיבטיחו את ביטחונם הנפשי והגופני. מבחינת הילדים, ברגע של כנות, הם יודעים לומר שהם מבינים ואף רואים את המעורבות הורית ברשת כלגיטימית. עבורם, מדובר בחובה הורית. לא תמיד הם אוהבים את זה, הרבה פעמים הם מתרעמים כנגד זה, אך בסופו של דבר, מבינים ומעריכים.

אביטל ליטוין גרשפלד, פסיכולוגית, רכזת תחום האינטרנט במכון יסודות יוזמות חברתיות

התפרסם בעיתון "יסודות" http://yesodot3.co.il/index.php/faq/yesodot-magazin